‏UH-60 בלק הוק

UH-60 בלק הוקאנגלית: UH-60 Black Hawk; בחיל האוויר הישראלי: "ינשוף") הוא מסוק סער בינוני, מתוצרת חברת סיקורסקי האמריקנית. נמצא בשירות צבאות רבים, ומשמש כמסוק הסער העיקרי של צבא ארצות הברית. המסוק נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1994.

Blackhawk
בלק הוק מדגם UH-60 בטיסה מעל אפגניסטן
Flickr - Israel Defense Forces - Israeli Black Hawk Helicopter Lands in the Golan Heights
מסוק בלק הוק ("ינשוף") בגולן.

פיתוח

כבר ב-1971, עוד לפני תום מלחמת וייטנאם, הוציא הצבא האמריקאי מכרז להספקת מסוק תובלה טקטי, שבו ניתן דגש רב על כושר השרידות והנשיאה שלו.

המסוק פותח משנת 1972, בהתאם לדרישה של הצבא האמריקני למסוק סער מתקדם שיחליף את הבל 205, בעקבות מלחמת וייטנאם. אב הטיפוס הראשון (YUH-60) טס באוקטובר 1974, והתמודד מול אב טיפוס של חברת בואינג. הבלק הוק (UH-60A) נבחר ונכנס לשירות בשנת 1979. תקופה קצרה לאחר מכן, החל הפיתוח של דגמים שונים של המסוק המיועדים למשימות ייחודיות, כמו גם גרסאות ימיות.

הבלק הוק הוא בעל קיבולת גדולה, המאפשרת נשיאה של עד 14 לוחמים על ציודם כאשר מורכבים כיסאות, ויותר לוחמים בתצורה חלקה (ללא כיסאות). לבלק הוק דלתות החלקה בשני צידיו, המאפשרות טעינה ופריקה מהירה של חיילים בשדה הקרב. בתצורות שונות, תא המטען מאפשר שימוש כאמבולנס מעופף וכן למטרות אספקה או ביון.

מבנה המסוק מקנה לו שרידות גבוהה בשדה הקרב. להבי הרוטור הראשי עמידים בפני פגיעת קליעים בקוטר של עד 23 מ"מ, מערכות ההנעה שמישות לפרק זמן של עד 30 דקות לאחר אובדן כל השמן, מערכת טורבינות כפולה, מכלי דלק עמידים בפני התרסקות ומושבי טייס וטייס משנה חסיני כדורים.

מסוף שנות השמונים יוצר דגם משופר (UH-60L), עם מנועים חדשים. נכון לשנת 2006, דגם חדש (UH-60M) נמצא בפיתוח ואמור להיכנס לשירות בשנת 2007.

דגמים עיקריים

Seahawk-penguin
סי-הוק - SH-60B - יורה טיל נגד ספינות מדגם AGM-119 פינגווין
MH-60K Black Hawk
בלק הוק מדגם MH-60K בעל חדק לתדלוק אווירי
SH-60B Seahawk
SH-60F של צי ארצות הברית בעל אמצעים נגד צוללות
VH-60 Marine One
VH-60 בשירות חיל הנחתים האמריקאי, המשמש כ-Marine 1, להטסת נשיא ארצות הברית
HH-60G Pave Hawk
פייב הוק - HH-60G - בעת תרגיל בעיראק

במהלך השנים יוצרו דגמים רבים ושונים של מסוק ה-UH-60. את הדגם הבסיסי של המסוק, המשרת בחיל האוויר האמריקני, ניתן לצייד בכנפיים קצרות המכונות: "ESSS (External Stores Support System)" ומאפשרות תליית אמצעים חיצוניים ובידוני דלק (מכלי דלק חיצוניים ונתיקים). הדגמים השונים של המסוק מצוידים בהתאם למשימות אשר אותן הם מיועדים למלא:

  • UH-60 Black Hawk - הדגם המקורי והבסיסי של חיל-האוויר האמריקני. דגם זה מופעל בידי צוות של 4 אנשי צוות אוויר ומסוגל לשאת 14 לוחמים עם התקנת כיסאות, ויותר בתצורה חלקה (ללא כיסאות). הוא מצויד במנועי T-700-GE-701.
  • UH-60A - הוצא משימוש (החל משנת 1979).
  • UH-60L - הדגם הבסיסי הפעיל בעיקר בצבא ארצות הברית.
  • HH/MH-60G Pave Hawk - דגם לחילוץ, הצלה ומבצעים מיוחדים של חיל האוויר האמריקאי.
  • SH-60 Sea Hawk - דגם ימי (קיימות תתי-גרסאות של דגם זה), בשירות חיל הים האמריקאי מאז שנת 1983.
  • UH-60Q Medevac - דגם מיוחד עם ציוד רפואי לחילוץ ופינוי פצועים.
  • MH-60K - דגם המשרת בצבא ארצות הברית. בעל יכולת חדירה בגובה נמוך בכל מזג אוויר ועמידות גבוהה.
  • HH-60J Jay Hawk - דגם מיוחד עבור משמר החופים האמריקאי מאז שנת 1999.
  • S-70A Fire Hawk - דגם מיוחד לכיבוי שריפות.
  • VH-60N - דגם מיוחד לתובלת אח"מים.
  • UH-60M - דגם שנכנס לשירות ב-2007, בעל מנוע, מערכות ויכולות משופרים.
  • CH-60 (נייט הוק) - בשירות חיל הים האמריקני וחיל הנחתים האמריקני.
  • S-70 - גרסת הייצוא של ה- UH-60L.
  • MH-60 Black Hawk stealth helicopter - דגם משודרג וסודי שהשתתף במבצע חנית נפטון לחיסול אוסמה בן לאדן ב-2 במאי 2011 בפקיסטן. אחד משני המסוקים מדגם זה שהשתתפו במבצע, נפגע בזמן הנחיתה ולוחמי "אריות הים" פוצצו אותו על מנת שלא ייפול בידי זרים. על פי הערכות[דרוש מקור], שלא אושרו על ידי ארצות הברית, דגם מיוחד זה שונה כדי להקנות לו חתימת רעש נמוכה במיוחד ומאפיינים חמקניים. בין השינויים המדוברים, המוסיפים ככול הנראה כמה מאות קילוגרמים למשקלו של המסוק, ניתן למנות הוספת פאנלים מיוחדים ליישור הזוויות בשוליים וציפוי מיוחד. שינוי נוסף הוא מבנה רוטור הזנב, אשר נמצא על ידי המקומיים באתר הפיצוץ ומציג עיצוב ייחודי, המרמז על חתימת רעש נמוכה ועל עיצובו החמקני של המסוק. על פי דיווחים בתקשורת[דרוש מקור], פקיסטן מכרה את שרידי המסוק לסין.

מנוע

משפחת מנועי T700/CT7

את המנועים ממשפחת מנועי ה-T700/CT7 ניתן למצוא כיום בלמעלה מ-21 כלי טיס שונים, בעלי כנף קבועה או רוטור, אצל יותר מ-150 לקוחות ב-61 מדינות, והיא נחשבת למשפחת המנועים המתקדמת מסוגה.

הדגם הבסיסי של המנוע, T700/CT7, פותח במקור עבור מסוקי הבלק הוק UH-60A של חיל-האוויר האמריקני, תוך יישום לקחים שנלמדו מהפעלת מסוקים במלחמת וייטנאם. הדרישות העיקריות שהוצגו בפני צוות המתכננים כללו עמידות, בטיחות ופעולה אמינה בתנאים סביבתיים קשים בתחזוקה מינימלית.

בתקופה מאוחרת יותר, בחר צבא ארצות הברית להשתמש בדגמים מתקדמים של מנועים ממשפחה זו (701 ו-701C) למסוקים מתקדמים כמו האפאצ'י וה-UH-60L.

משפחת מנועי T700-701C

בשונה ממנועי T700, מנועי T701 מצוידים במערכת בקרה דיגיטלית חדשה הנקראת DECU (Digital Electronic Control Unit) במקום במערכת ה-ECU (Electronic Control Unit) המיושנת. מערכת זו שולטת בתפקוד המנוע השונה. בנוסף, מנועי T701 מסוגלים לספק 1900 כ"ס, בניגוד ל-T700 שמספקים 1500 כ"ס.

הינשוף בשירות חיל-האוויר הישראלי

בחיל-האוויר הישראלי משרתים שלושה דגמים של מסוק ה"ינשוף", המסומנים ינשוף 1, 2 ו-3. המשמשים במקביל למסוקי היסעור במשימות של תובלת-סער, פינוי וחילוץ.

כבר בשנת 1983 בחן צוות ניסוי של חיל-האוויר את מסוק הבלק הוק כמחליף אפשרי למסוקי האנפה[1]. מסוק אחד הגיע ארצה בטיסה ישירה, לאחר שעבר מספר תדלוקים אוויריים לאורך הדרך. ביחד עם המסוק עצמו הגיעו שני טייסים, מכונן אוויר וצוות מדריכים. המסוק עבר בארץ סדרת ניסויים מקיפה ונבדק בידי צוות ניסוי בחתכים שונים של תנאי שטח, גובה ומשימות המאפיינים את השימוש במסוקי סער בחיל-האוויר הישראלי. כל אחד מטייסי הניסוי ביצע מספר טיסות היכרות ומספר מבחני טיסה. לאחר ביצוע יותר מ-40 שעות טיסה בלמעלה מ-61 גיחות, המליץ צוות הבדיקה לרכוש את המסוק. בשל בעיות תקציב, חלף למעלה מעשור מאז בחינת המסוק בארץ וקבלת ההחלטה הראשונית לרכישת המסוק ועד שבשנת 1994 קיבל חיל-האוויר את עשרת מסוקי הבלק הוק הראשונים, מדגם UH-60A, שהיו מעודפי חיל-האוויר האמריקני וניתנו לישראל בזכות האיפוק שגילתה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. בצה"ל קיבל המסוק את הכינוי "ינשוף", והוצבו לשירות לצד מסוקי האנפה בטייסת 124 ("טייסת החרב המתהפכת").

המסוקים הוטסו לארץ בשני מטוסי C-5 גלקסי אמריקאיים, חמישה מסוקים בכל מטוס שנחתו ב-16 וב-18 באוגוסט. יוצרו בשנים 1977 עד 1979, והוצאו משירות פעיל בצבא האמריקאי כשלושה שבועות לפני הגעתם לארץ. לפני שהגיעו לישראל צברו המסוקים למעלה מ-2000 שעות טיסה ועל כן עברו שיפוץ מקיף ושדרוג של המערכות לפני כניסתם לשירות פעיל. השינויים שהוכנסו למסוקים כללו החלפה של מערכת הקשר, התקנת תצוגת מפה-נעה, התקנת חבילות הגנה עצמית ומערכות נוספות, ותקופה קצרה לאחר מכן נכנסו המסוקים לשירות פעיל כמסוקי סער וחילוץ.

במהלך שנת 1997 הזמין חיל-האוויר הישראלי 15 מסוקי בלק הוק חדשים מדגם S-70A-50 החדש, ישירות מחברת סיקורסקי. המסוקים נמכרו במסגרת הסכם "מכירת נשק למדינות זרות" הנערך בין הצבא האמריקני וחיל האוויר הישראלי והוערך בכ-180 מיליון דולרים. הדגם S-70A-50 זהה בתצורתו לדגם UH-60L של חיל-האוויר האמריקני. מסוקים אלו צוידו במערכות קשר ולוחמה אלקטרונית מתוצרת ישראל, כמו גם במנוף חילוץ מדגם HH-60G.

המסוק הראשון, שמספרו 912, הועבר רשמית לידי חיל-האוויר הישראלי, במפעלי חברת סיקורסקי שבקונטיקט, ארצות הברית, ב-23 במרץ 1998[2]. חמשת המסוקים הראשונים (במסגרת עסקה זו) הגיעו לנמל התעופה בן-גוריון בבטנו של מטוס גלאקסי C-5, של חיל-האוויר האמריקני, ב-27 במאי 1998. עם השלמת מסירת כל 15 המסוקים, עד תחילת חודש יולי באותה השנה, הפכה טייסת 124 לטייסת הראשונה בחיל-האוויר הישראלי המפעילה רק מסוקי בלק הוק. שאר מסוקי האנפה שהיו ברשותה הועברו לטייסות אחרות.

בתחילת שנת 1999 החל חיל-האוויר הישראלי תוכנית השבחה, אשר במסגרתה צוידו חלק מהמסוקים החדשים בצינור לתדלוק אווירי ובמכלי דלק נתיקים עיליים, המאפשרים גישה נוחה לתא המטען ושימוש במקלעים. השבחת המסוק הראשון מדגם ינשוף-2 הושלמה לקראת סוף שנת 1999 והוא ביצע את טיסת הבכורה בתחילת שנת 2000. מרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר בדק את המסוק וביצע תדלוק אווירי ראשון במרץ 2000. המסוק הראשון, מספר 934, הוחזר לטייסת עד מאי 2000, אז נפרסו לראשונה מספר מסוקים לטורקיה. מסוקי ה-UH-60A עברו אף הם שדרוג שכלל התקנה של מערכות קשר חדשות, מערכות לוחמה אלקטרונית, מערכת ניווט, מערכת תצוגה לילית ומערכות חילוץ.

בשנת 2000 נחתמה עסקה נוספת עם חברת "סיקורסקי", במסגרתה רכש חיל-האוויר 24 מסוקי בלק הוק חדשים (מדגם לימה), 70 מנועי T700-GE-701C וכן 29 מנועים נוספים ארוזים לחירום. בנוסף, כללה העסקה רכישה של רכיבים נוספים, חלקי חילוף וציוד תמיכה. המסוקים החדשים זהים כמעט לחלוטין בתצורתם למסוקי הבלק הוק המשופרים אשר נקלטו בחיל-האוויר בשנת 1998. בתחילת חודש אוגוסט 2002 הגיעו חמשת המסוקים הראשונים לישראל, וב-8 באוגוסט נפתחה באופן רשמי טייסת "ציפורי המדבר", בה נקלטו המסוקים.

במהלך שנים רבות עלו דיווחים על כך שחיל האוויר הישראלי בוחן גרסה חמושה של הבלק הוק[3], אך עד היום הרעיון לא מומש בישראל.

טייסות בלק הוק בחיל-האוויר

טייסת 124 - טייסת החרב המתהפכת

טייסת 124, "טייסת החרב המתהפכת", פועלת מבסיס חיל-האוויר בפלמחים.

בשנת 1994 הייתה "טייסת החרב המתהפכת" לטייסת הראשונה בחיל-האוויר שמפעילה מסוקי ינשוף-1 (בלק הוק, UH-60A). ביחד עם מסוקי הינשוף-1, הפעילה הטייסת את מסוקי הבל 212 הישנים. ביולי 1998 קיבלה הטייסת 15 מסוקי S-70A-50, שנקראים בחיל-האוויר הישראלי ינשוף-2. עם קבלת המסוקים הועברו מסוקי הבל-212 לטייסות אחרות והטייסת הפעילה את 15 מסוקי הינשוף-2 לצד 10 מסוקי הינשוף-1 שקבלה בעבר (סה"כ 25 מסוקי ינשוף מדגמים שונים).

במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת לחילוץ פצועים ופינוי נפגעים וזכתה על כך לצל"ש יחידתי.

טייסת 123 - טייסת ציפורי המדבר

Paras226blackhawk
צנחנים עולים ל"ינשוף"
Flickr - Israel Defense Forces - Golani Soldiers Filing Into "Black Hawk" Helicopter, July 2008
לוחמי גולני עולים ל"ינשוף"

טייסת 123 ("טייסת ציפורי המדבר"), פועלת מבסיס חיל-האוויר בפלמחים (בח"א 30). בעבר נקראה הטייסת "טייסת הבלים הדרומית".

עיקר משימותיה של הטייסת הן משימות תובלה וחילוץ של לוחמים, אך הטייסת מבצעת גם משימות חילוץ של מטיילים ופינוי נפגעי תאונות דרכים.

ב-8 באוגוסט 2002 נפתחה באופן רשמי הטייסת, לאחר קליטת 5 מסוקי הינשוף הראשונים.

במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת לחילוץ פצועים ופינוי נפגעים וזכתה על כך לצל"ש יחידתי.

סכימות הצביעה של המסוקים בטייסות השונות

בקיץ 2000 חשף חיל-האוויר הישראלי סכימת צביעה חדשה למסוקי הינשוף-1. מספר מסוקי ינשוף-1, כמו גם מספר מסוקי AH-64 אפאצ'י, נצבעו בסכימה החדשה. צבעים אלו נועדו להקשות על זיהוי המסוק, הצבוע כולו בשחור במקור, במהלך פעילות בשעות היום. שתי טייסות (טייסת 123 וטייסת 124) מפעילות מסוקי ינשוף הצבועים בצבעי הסוואה (ב- 2 גוני חום בהיר), כאשר הבחירה בהפעלת המסוקים היא בהתאם לאופי המשימה.

עד סוף שנת 2011 נצבעו כל מסוקי הינשוף בשתי הטייסות בצבעי ההסוואה החומים.

דגמי הינשוף בחיל-האוויר הישראלי

ינשוף 1

ב-1994 נקלטו מסוקי UH-60A מעודפי צבא ארצות הברית. בצה"ל מסוקים אלו נקראים ינשוף-1.

יחידת האחזקה האווירית של חיל-האוויר פועלת במהלך השנים להתאים ככל שניתן את מפרט חליפת ה-UH-60A לנתוני ה-UH-60L שנרכשו מאוחר יותר ולעדכן את כל הינשופים במערכות ייחודיות על פי דרישות חיל האוויר.

מסוקי הינשוף 1 של חיל-האוויר צבועים בצבע שחור.

ינשוף 2

ב-1998 נקלטו מסוקי UH-60L s70a-50 שנרכשו ישירות מסיקורסקי (המטוסים נרכשו בשנת 1997). בצה"ל מסוקים אלו נקראים ינשוף-2.

מסוקי UH-60L מצוידים במנועים בעלי הספק הגבוה ב-24% מאשר המנועים שבהם מצוידים מסוקי ה-UH-60A (ינשוף 1). פרט לכך מסוקים אלו הם בעלי גיר, מערכות אוויוניקה שונות מאלו שהיו בדגמים הישנים וכן שיפורים פנימיים, יכולת תדלוק אווירי, נשיאת מכלי דלק נתיקים או טילי נ"ט. 15 ממסוקי הינשוף 2 עברו השבחה במסגרת פרויקט "ינשוף משופר" שהחל בשנת 1999.

מסוקי הינשוף-2 של חיל-האוויר צבועים בצבע שחור.

ינשוף 3

IAF UH-60
מסוק מדגם "ינשוף 3" בסכימת צביעה מדברית

בשנת 2000 נחתמה עסקת רכש נוספת בין חיל-האוויר הישראלי וחברת סיקורסקי האמריקנית. ראשוני הינשופים אשר סופקו לחיל האוויר במסגרת עסקה זו הגיעו לבסיס נבטים, בבטנם של מטוסי גלקסי אמריקניים בחודשים יולי-אוגוסט 2002. המסוקים הם מדגם לימה UH-60L, ונרכשו ישירות מסיקורסקי, ונקראים ינשוף-3.

במהלך טקס קליטת המסוקים, שהתקיים בבסיס חיל-האוויר בחצרים, בח"א 6, נפתחה מחדש טייסת 123 ("טייסת צפורי המדבר").

מסוקי ינשוף 3 מאפשרים התקנה של מכלי דלק נתיקים עיליים, וצבועים בצבעי הסוואה מדבריים.

הבדלים ויזואליים בין הדגמים

  • ניתן להבחין בין ינשוף 1 לבין ינשופים מדגמי 2 ו-3 על פי מבנה חלון הטייס. בינשוף 1, ניתן להבחין בחלון הזזה מלבני בעוד שבינשוף 2 ו-3 ישנם פתחי איוורור עגולים.
  • ינשוף 1 אינו נושא מכלי דלק נתיקים, בעוד שחלק מינשופי דגם 2 ו-3 נושאים מכלי דלק נתיקים עיליים, התלויים על כנפונים מעל דלתות תא הנוסעים.

השבחה

באוקטובר 1999 דיווח חיל-האוויר על ביצוע עבודות באב-טיפוס ראשון של מסוק ינשוף-2 משופר, בעל יכולת תדלוק אווירי וטווח טיסה מוגדל. העבודות התבצעו ביחידת האחזקה האווירית של חיל-האוויר ועל-פי התוכנית, השלמת העבודה על המסוק הייתה מתוכננת לסוף השנה (כתוצאה מכך, המסוק היה אמור להיות מוכרז כמבצעי עד סוף השנה). המסוק המושבח כונה ינשוף משופר[4].

התקנת השיפורים השונים החלה בתחילת 1999. במסוק הותקנו, בין השאר, מערכת לתדלוק אווירי, הדומה לזו הקיימת במסוקי היסעור מאותה התקופה, ומינשאים מיוחדים למכלי דלק נתיקים (ETS). המינשאים, המצויים בצידי המסוק, מותקנים בזווית מיוחדת, המאפשרת יציאה וכניסה מהירה של לוחמים, תפעול נוח של מנוף ההצלה וירי במקלע מאג.

השיפורים התבצעו ב-15 מסוקי הבלק הוק מסוג UH-60L (ינשוף-2), שנרכשו מארצות הברית ב-1997. במהלך שנת 2000 הותקנו המערכות במרבית המסוקים.

אב-הטיפוס של הינשוף המשופר הגיע לטווח של מסוקי היסעור, והיווה קפיצת מדרגה מבחינה מבצעית. השיפורים הפכו את הבלק הוק למסוק מהשורה הראשונה של מסוקי החילוץ בתקופת ביצוע השדרוג. השדרוג של כל מסוקי הינשוף בחיל הסתיים בשנת 2005.

מסוקי ה-UH-60A עברו אף הם שדרוג שכלל התקנה של מערכות קשר חדשות, מערכות לוחמה אלקטרונית, מערכת ניווט, מערכת תצוגה לילית ומערכות חילוץ.

נקודות ציון ואבני דרך בשירותו המבצעי של המסוק בחיל-האוויר

תאריכים חשובים

  • 23 במרץ 1998 - מסירת המסוק החדש הראשון, מספר 912, לידי חיל-האוויר הישראלי, במפעלי חברת סיקורסקי שבקונטיקט, ארצות הברית.
  • 27 במאי 1998 - הגעת חמישה מסוקים ראשונים לישראל (המסוקים הגיעו לנתב"ג בתוך מטוס גלאקסי C-5 של חיל-האוויר האמריקני) במסגרת עסקת הרכש הראשונה (לא כולל המסוקים שנתקבלו במתנה).
  • 1999 - במסגרת תוכנית ההשבחה "ינשוף משופר", מותקן מוט תדלוק אווירי והתקנים לנשיאת מכלי דלק נתיקים ב-15 מסוקי ינשוף-2.
  • מרץ 2000 - ביצוע תדלוק אווירי ראשון במסוקי ינשוף-2 ("ינשוף משופר") ביחידת הניסויים של חיל-האוויר[5].
  • מאי 2000 - העברת מסוקי ינשוף-2 לטורקיה, תוך שימוש ביכולות התדלוק האווירי.
  • 8 באוגוסט 2002 - פתיחת טייסת 123, "ציפורי המדבר" כטייסת ינשוף שנייה בחיל-האוויר הישראלי.
  • 7 בספטמבר 2003 - חילוץ ימי ראשון של ינשוף בארץ (טייסת 123, "ציפורי המדבר").
  • 31 ביולי 2005 - תיעוד ראשון של נחיתת מסוק ינשוף על גג המנחת של המטה הכללי שבקרייה.
  • 15 יולי 2015 - מעבר טייסת 123 מבסיס חצרים אל בסיס פלמחים.

מבצע "ענבי זעם"

מבצע ענבי זעם, שהחל ב-11 באפריל 1996, היה טבילת-האש המבצעית הראשונה של מסוקי הבלק הוק, כמעט שנתיים לאחר קליטתם בחיל. המסוקים ביצעו בהצלחה משימות רבות בזמן המבצע, חלקם בתנאי לילה ובמזג-אוויר קשה.

הובלת האפיפיור יוחנן פאולוס השני

במרץ 2000, שלושה מסוקי בלק הוק שירתו את פמליתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בביקורו בארץ. אחד המסוקים הוביל את האפיפיור עצמו, מסוק שני הוביל ציוד רפואי ומסוק שלישי היווה גיבוי לשניים האחרים[6]. במסגרת ההכנות לביקור, עבר אחד המסוקים שינוי שכלל את הסרת חלק מהמושבים, ריפוד המושבים שנותרו והנחת שטיח מקיר-לקיר בתא הנוסעים. במהלך הביקור הטיס את האפיפיור מפקד הטייסת.

החילוץ הימי הראשון של מסוק ינשוף בארץ

ביום ראשון, 7 בספטמבר 2003, ביצע צוות חילוץ של יחידת 669 את החילוץ הימי הראשון של מסוקי הינשוף בארץ, בעזרת מסוק ינשוף של טייסת 124[7]. חילוצו של אחד הנוסעים של אוניית הפאר "קליפסו", התבצע במרחק של כ-40 מייל מחיפה.

נתונים כלליים

SIKORSKY UH-60A BLACK HAWK
תרשים של דגם ה-UH-60A
UH-60 dimensions
תרשים צבאי של ה-UH-60A

הנתונים מתייחסים לדגמים המופעלים על ידי חיל-האוויר הישראלי:

  • אורך: 15.26 מטר
  • גובה: 5.13 מטר
  • משקל: ריק: 5,700 ק"ג, מלא: 10,000 ק"ג
  • קוטר הרוטור הראשי: 16.23 מטר
  • הנעה: שני מנועים מתוצרת ג'נרל אלקטריק (GE-T700-701), בעלי הספק של 1,560 כ"ס כל אחד.
  • מהירות מרבית: 357 קמ"ש
  • טווח טיסה (ללא מכלי דלק חיצוניים): 468 ק"מ
  • אנשי צוות: שלושה או ארבעה
  • תכולה: 22 חיילים
  • מחיר: 6 עד 10 מיליון דולר

מפעילות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסוק בלק-הוק של הצבא האמריקאי מגיע לביקור מבחן בישראל, באתר חיל האוויר הישראלי
  2. ^ אודי עציון, מסוקי הבלק-הוק החדשים נמסרו לחיל-האוויר, באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^ סיון גזית, הינשוף החמוש יוצא לדרך, באתר חיל האוויר הישראלי
  4. ^ ליאור שליין, ‏הבלק-הוק המשופר: אב-טיפוס ראשון, באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ ליאור שליין וענת וושלר, הבלק-הוק כבר מתדלק באוויר, באתר חיל האוויר הישראלי
  6. ^ ענת וושלר, קרוב לשמיים, באתר חיל האוויר הישראלי
  7. ^ גיל שני, לראשונה: מסוק ינשוף ביצע חילוץ מכלי שיט, באתר חיל האוויר הישראלי
UH-60 בלק הוק

UH-60 בלק הוק (באנגלית: UH-60 Black Hawk; בחיל האוויר הישראלי: "ינשוף") הוא מסוק סער בינוני, מתוצרת חברת סיקורסקי האמריקנית. נמצא בשירות צבאות רבים, ומשמש כמסוק הסער העיקרי של צבא ארצות הברית. המסוק נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1994.

X-40

הבואינג X-40 הוא דגם של הבואינג X-37 שנבנה על מנת לשמש כמדגים שלו.

אנטוליאן איגל

אנטוליאן איגל הוא תרגיל הדגל של חיל האוויר הטורקי לאימון בלוחמה אווירית. התרגיל מתקיים במטווח קוניה הסמוך לבסיס חיל האוויר בקוניה השוכן במרכז אנטוליה, כ-250 ק"מ מדרום לאנקרה, טורקיה. התרגיל כולל קרבות אוויר, תקיפות קרקע עם תחמושת חיה, משימות דיכוי הגנה אווירית ותדלוק אווירי. התרגיל מבוסס על תרגיל הרד פלאג האמריקני.

התרגיל הראשון מסוג זה נערך ב-16 ביוני 2001 ונמשך 13 ימים. בתרגיל השתתפו חילות האוויר של ישראל, טורקיה, ארצות הברית ונאט"ו. חיל האוויר הישראלי שלח לתרגיל עשרה מטוסי F-16 משלוש טייסות קרב, מסוקי UH-60 בלק הוק ("ינשוף"), מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף"), מטוס בואינג 707 ("ראם") לתדלוק אווירי, סוללת נ"מ ונציגים של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס. הכוחות התאמנו מעל מישורי אנטוליה סמוך לגבולות סוריה, איראן ועיראק.

מאז התרגיל הראשון נערכו מספר תרגילים נוספים. בסוף חודש נובמבר 2005 נשלחו שש טייסות ישראליות לטורקיה על–מנת להשתתף בתרגיל נוסף. הכוח הישראלי כלל מטוסי F-16 מדגמי A ו-B ("נץ") ו-F-16I ("סופה") ומסוקי UH-60 בלק הוק ("ינשוף"). מלבד הכוח הישראלי, השתתפו בתרגיל גם טייסים טורקים שטסו במטוסי F-5 ו-F-4 פנטום, וטייסים בלגים ואמריקניים שהטיסו מטוסי F-16 מדגמי C ו-D. בנוסף, השתתפו מטוסי תדלוק וגם מטוס בקרה של נאט"ו מסוג בואינג E-3 Sentry.

באוקטובר 2009 ביטלה טורקיה את השתתפותו של חיל האוויר הישראלי בתרגיל במחאה על פעולתיו ברצועת עזה במהלך מבצע עופרת יצוקה. כתוצאה מכך, ביטלו חילות האוויר של ארצות הברית, איטליה ויוון אף הן את השתתפותן בתרגיל. בעקבות כך הודיע שר החוץ הטורקי, אהמט דבוטוגלו, כי הוא מקווה שיימצא פתרון למשבר שנוצר בין שתי המדינות, וכי ביטול השתתפות חיל האוויר הישראלי הוא בגלל המתקפה הישראלית על עזה, על אף שקודם לכן הודיע משרד החוץ הטורקי כי ביטול השתתפותה של ישראל בתרגיל כרוך בגורמים טכניים בלבד. ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, הודיע כי "אינו יכול לתת למטוסים שהפציצו בעזה לטוס בשמי טורקיה" וכי "זהו רצון העם". טורקיה החליטה בעקבות הפרשה להפוך את התרגיל מאירוע בינלאומי ללאומי בלבד. כתחליף לתרגיל הטורקי, ייסד חיל האוויר הישראלי בשנת 2013 תרגיל בינלאומי בשם "דגל כחול", המתקיים מדי שנתיים.

בסיס פלמחים

בסיס חיל האוויר פַּלְמַחִים (בח"א 30) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ונמל חלל לשיגור טילים ולוויינים לחלל. הבסיס נמצא במישור החוף הדרומי, כשני קילומטרים דרומית לקיבוץ פלמחים, מדרום לראשון לציון ולמטווח 24 של חיל החימוש וממערב לנס ציונה.

בבסיס מוצבות כיום 2 טייסות המפעילות מסוקי סער מסוג UH-60 בלק-הוק ("ינשוף"): טייסת 123 ("טייסת ציפורי המדבר") וטייסת 124 ("טייסת החרב המתהפכת").

הבסיס הוא גם בסיס כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"ם) העיקרי של החיל, ופועלות בו טייסת 200 ("טייסת המל"טים הראשונה") המפעילה את ההרון 1 ("שובל"), טייסת 161 וטייסת 166 המפעילות את ההרמס 450 ("זיק") והרמס 900. כמו כן, שוכנים בבסיס בית הספר לכטמ"ם וגף כטמ"ם של מרכז ניסויי טיסה (מנ"ט).

בנוסף, שוכנת בבסיס יחידת ניסויי הטילים (ינ"ט) העושה שימוש בשדה הניסויים בחלקו הדרומי של הבסיס (מסומן במפות טיסה כ"מטווח 82") ומפקדת כנף ההגנה האקטיבית 167 של מערך הנ"מ. על-פי פרסומים לא רשמיים, פלמחים הוא גם בסיס הקבע של יחידת שלדג.בבסיס שוכנת "יחידת מערכות הנדסיות" - יחידת מה"ן, יחידת משנה של יחידת אופק. יחידה זו עוסקת בכל מערך המחשוב בתחומים שונים הקשורים לחיל האוויר ולתחומים נוספים.

באופן מסורתי, מפקד הבסיס הוא טייס מסוקים בדרגת תת-אלוף. מפקד הבסיס הנוכחי הוא תת-אלוף יואב עמירם שנכנס לתפקידו באוקטובר 2018.

הוק

האם התכוונתם ל...

הכוחות המזוינים של סלובקיה

הכוחות המזוינים של סלובקיה (בסלובקית: Ozbrojené sily Slovenskej Republiky) מכילים 12,500 חיילים ועוד כ-3,700 אזרחים. סלובקיה הצטרפה לנאט"ו ב-29 במרץ 2004. החל משנת 2006 הצבא צבא קבע מלא וגיוס החובה בוטל.

חיל האוויר המלכותי הירדני

חיל האוויר המלכותי הירדני (בערבית: القوات الجوية الملكية الأردنية) הוא הזרוע האווירית של צבא ירדן. החיל הוקם ב- 1955 על ידי המלך חוסיין. ברשות החיל כ-100 מטוסי קרב מתוצרת מערבית.

חיל האוויר המלכותי של בחריין

חיל האוויר המלכותי של בחריין (בערבית: سلاح الجو الملكي البحريني; באנגלית: Royal Bahraini Air Force, RBAF) הוא הזרוע האווירית של צבא בחריין. החיל גדל מ-650 חיילים בשנת 1992 ל-1,500 בשנת 2009.

טייסות חיל האוויר הישראלי

רשימת טייסות הטיסה של חיל האוויר הישראלי. כלי הטיס המודגשים הם כלי הטיס המשרתים בטייסת כיום.

טייסת 123

טייסת 123, המכונה גם "טייסת ציפורי המדבר" (כונתה בעבר: "טייסת הבֵּלים הדרומית"), היא טייסת מסוקי סער בחיל האוויר הישראלי.

עיקר פעילותה השוטפת של הטייסת הוא בתובלה וחילוץ של לוחמים, חילוץ מטיילים אבודים ופינוי נפגעי תאונות דרכים.

טייסת 124

טייסת 124 המכונה גם "טייסת החרב המתהפכת" היא טייסת מסוקי חילוץ ותובלה של חיל האוויר הישראלי, המוצבת בבסיס פלמחים.

בנובמבר 1956 הוקם גף "החרב המתהפכת" כחלק מטייסת "הגמל המעופף" בבסיס תל נוף. ב-1 בינואר 1958, הפך הגף לטייסת עצמאית. מפקדה הראשון ומקימה היה רס"ן אורי ירום. הטייסת שימשה להטסת לוחמי סיירת מטכ"ל למבצעים מיוחדים, ולקחה חלק במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. במלחמת לבנון השנייה זכתה בצל"ש יחידתי על חלקה הרב בהובלת לוחמים וחילוץ נפגעים, כאשר הידוע יותר התבצע תחת אש כבדה בקרב בבינת ג'בייל שבדרום לבנון.

בשנת 1968 נקלטו בטייסת מסוקי בל 205 שהיו מסוקי תובלה בינוניים מתוצרת ארצות הברית. בשנת 1975 נרכשו ונקלטו מסוקי בל 212, בעלי שני מנועים, כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים, כונו מסוקי "אנפה", שימשו מסוקי תובלה רב תכליתיים, עד הוצאתם מהשרות בשנת 2002.

בחודש אוגוסט 1994 נקלטו בטייסת מסוקי "בלק-הוק" UH-60A, מתנת ארצות הברית. המסוקים כונו "ינשוף".

בשנת 2002 הגיעו מסוקים נוספים כחלק מעסקת רכש של חיל האוויר הישראלי מדגם המתקדם יותר "בלק-הוק" UH-60L - "לימה", כאשר היא עוזרת לטייסת 123 (טייסת ה"בלק-הוק" השנייה בחיל) לקלוט את המסוקים, בהכנת חייליה והטייסת כולה.

עד 1981 הייתה ממוקמת הטייסת בבסיס תל נוף. ב-1981 עברה הטייסת לבסיס פלמחים.

בין מפקדי הטייסת: אורי ירום, חיים נוה, אליעזר כהן, יגאל מור, יוסי טרון, מיכאל כהן, נועם אדר מפקד הטייסת במלחמת לבנון השנייה, יואב עמירם.יעקב בירן (ביקו), רן מרוז, ציון בראור, בועז פלג, חגי יעקב, איל בן דוד, גדי פלדמן, יוסי חצור, שרון שילה, רונן שפירא, יואב לאור,

ינשוף (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מלחמת האזרחים בסומליה

מלחמת האזרחים בסומליה היא מלחמת אזרחים בסומליה שהחלה בשנת 1991 ועדיין מתמשכת.

מסוק תובלה

מסוק תובלה או מסוק סער הוא מסוק המשמש להובלת לוחמים, ציוד, אספקה וכדומה בתוך גוף המסוק או בתליה על וו הנמצא בגחונו.

מסוקי תובלה צבאיים לא נושאים חימוש בדרך כלל, אך ישנם דגמים בהם ניתן להתקין מקלעים או רקטות להגנה על המסוק בעת פריקת וטעינת מטענו.

בשל היותו נטול יכולת הגנה עצמית ובשל פגיעותו הרבה בעת השהייה על הקרקע במסגרת פריקת או העמסת המטען, מלווה לרוב מסוק התובלה במסוקי תקיפה ולעיתים משוריין בחלקו.

מסוקי תובלה נפוצים מתוצרת ארצות הברית:

סיקורסקי S-58

UH-1 איירוקוייס (יואי)

בל 205

בל 206 (כינוי בחיל האוויר הישראלי: סייפן)

בל 212 (כינוי בחיל האוויר הישראלי: אנפה)

CH-53 סי סטאליון (כינוי בחיל האוויר הישראלי: יסעור)

UH-60 בלק הוק (כינוי בחיל האוויר הישראלי: ינשוף)

CH-47 צ'ינוקמסוקי תובלה נפוצים מתוצרת ברית המועצות:

מיל מי-2

מיל מי-8

קמוב Ka-60מסוקי תובלה נפוצים מתוצרת אירופה:

AS-565 פנתר (כינוי בחיל האוויר הישראלי: עטלף)מסוקי תובלה נפוצים מתוצרת צרפת:

אירוספסיאל SA-321 סופר פרלון (כינוי בחיל האוויר הישראלי: צרעה)

אירוספסיאל פומה ו- AS-332 סופר פומהמסוק תובלה נפוצים מתוצרת בריטניה ואיטליה:

AgustaWestland AW101

Westland Lynx

צבא טורקיה

צבא טורקיה (בטורקית: Türk Kara Kuvvetleri - "כוחות היבשה הטורקים") הוא הזרוע היבשתית של הכוחות המזוינים של טורקיה. נכון לשנת 2018, הצבא הטורקי הוא השמיני בגודלו בעולם (לשם השוואה צה"ל הוא ה-11 בגודלו) והחמישי בגודלו מבין חברות נאט"ו, והוא נחשב לצבא המוסלמי החזק בעולם.

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על כל אספקט בחייה של מצרים. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא יש לו מעורבות עמוקה בפוליטיקה, כלכלה ותחומים נוספים של מצרים. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

רון אלדרד

רונלד ג'ייסון "רון" אלדרד (באנגלית: Ronald Jason "Ron" Eldard; נולד ב-20 בפברואר 1965) הוא שחקן קולנוע אמריקאי.

התפרסם בתפקידיו בסרטים "בלאק הוק דאון", "בית של חול וערפל", "פגיעה קטלנית" ו"סליפרס".

שמואל אלדר

שמואל אלדר (4 במרץ 1953 - 15 במרץ 1998) היה טייס מסוקים בחיל האוויר הישראלי ומפקד בסיס פלמחים בדרגת תת-אלוף שנהרג בהתרסקות מסוק.

תדלוק אווירי

תדלוק אווירי הוא תהליך העברת דלק מכלי טיס אחד למשנהו בזמן טיסה. פעולה זו מאפשרת הגדלת טווח טיסה, המראה קצרה או המראה בתצורת נשיאה כבדה במיוחד, תוך השלמת הדלק הדרוש לביצוע המשימה לאחר ההמראה.

התדלוק האווירי כרוך בעלויות גבוהות, סיכון גדול יחסית, וציוד מיוחד המותקן על מטוס באופן שמונע שימוש בו למטרות אחרות. עקב כך מבוצע כיום תדלוק אווירי לצרכים צבאיים בלבד.

תעופה צבאית

תעופה צבאית הוא תחום בתעופה העוסק בשימוש ובפיתוח כלי טיס שונים למטרות צבאיות, כגון ביון, תובלה, הצנחת כוחות, הפצצה, וכן הלאה.

התעופה הצבאית באה לידי שימוש בפעם הראשונה במלחמת העולם הראשונה והתפתחה מאוד בתקופת מלחמת העולם השנייה בה הגיע לשיא מספר המטוסים הצבאיים - 600,000 מטוסים. בתקופת המלחמה הומצאו מטוסי הסילון ושופרו טווחי הטיסה.

מסוקים של חיל האוויר הישראלי
על פי שנת הכניסה לשירות
1950-1959 הילר 360איירוספסיאל אלואט IIסיקורסקי S-55סיקורסקי S-58 Masada cobra1
1960–1969 בל 47איירוספסיאל סופר פרלון צרעהבל 205סיקורסקי CH-53 סי סטאליון יסעור
1970–1979 בל 206 סייפןבל 212 אנפהבל AH-1 קוברה צפעיוז MD 500 דיפנדר להטוט
1980–1989 יורוקופטר HH-65 דולפין
1990 - 1999 סיקורסקי UH-60 בלק הוק ינשוף • יורוקופטר AS-565 פנתר עטלףיוז AH-64 אפאצ'י פתן
2000 - 2009 בואינג AH-64D אפאצ'י שרף

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.