T-55/54

T-54 הוא טנק סובייטי שפותח מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ונכנס לשירות בצבא האדום בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. T-55 הוא גרסת ההמשך של הטנק. סדרת טנקי T-55/54 הם הנפוצים ביותר בעולם, עם למעלה מ-80,000 יחידות שיוצרו החל ב-1947 ועד שנות ה-80 של המאה ה-20. אלו עברו שדרוגים רבים במהלך השנים ושימשו כבסיס למספר רב של כלי רק"ם שונים.

טנקי T-55/54 יוצאו לעשרות מדינות ברחבי העולם ושירתו בקונפליקטים רבים, ביניהם הפלישה הסובייטית למזרח אירופה בשנות ה-60 (כיבוש הונגריה ב-1956 וכיבוש פראג ב-1968), מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים (בידי הערבים), מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם בדרום אסיה, מלחמות רבות באפריקה, מלחמות באפגניסטן, מלחמת איראן-עיראק ואפילו מלחמת המפרץ. טנקי T-55/54 עודם נמצאים בשירות מספר צבאות בעולם, חלקם לאחר שעברו השבחות רבות.

בצה"ל, טנקי T-55/54 שנפלו שלל הוכנסו לשירות תחת השם טירן 4/5, ורובם לאחר שהוכנסו בהם שיפורים ומרכיבים מערביים. עם סיום שרותם בצה"ל נמכרו רוב הטנקים למדינות זרות, אך חלקם שימשו כבסיס לנגמ"ש אכזרית.

T-55/54
T-54-
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת ברית המועצות  ברית המועצות
שנת יצור 1947
דגם קודם T-44
דגם עוקב T-62
מערכה מרכזית מערכות רבות, ביניהן מלחמות ישראל
מידע טכני
אורך 6.04 מטר (9 מטר עם אורך קנה התותח קדימה)
רוחב 3.27 מטר
גובה 2.40 מטר
משקל 36 טון (מוכן לקרב)
מהירות 50 קמ"ש (כביש), 30 קמ"ש (שטח)
טווח פעולה 510 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 100 מ"מ
חימוש משני מקלע מקביל גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ
מנוע דיזל, 580 כוח סוס
שריון 20-100 מילימטר (203 מילימטר בקדמת הצריח)
צוות 4
הערות הנתונים מתייחסים לגרסה הבסיסית של ה-T-55.

רקע

Tank T-54 in Verkhnyaya Pyshma
דגם הייצור הראשוני, T-54-1. בתמונה ניתן לראות את הצריח המקורי שצורתו העקלקלה בחזית יצרה מלכודת לפגזים שניתזו לחלקים פגיעים בטנק.

בשנת 1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הוכנס לשירות הטנק הבינוני הסובייטי T-44, שנתפס כמחליף ל-T-34, הטנק הסובייטי הנפוץ ביותר בעוצבות השריון של הצבא האדום באותה עת. ה-T-44 פותח כדי לשלב את יכולות הניוד של ה-T-34 יחד עם כוח אש גדול יותר ושריון עבה יותר במטרה להתמודד עם הטנקים הגרמניים הכבדים יותר כמו הפנתר. עם זאת, על אף שהכיל תכונות מתקדמות לזמנו, ה-T-44 סבל מבעיות מכניות כתוצאה מפרק הזמן הקצר שניתן למתכנניו. מגרעה חמורה נוספת הייתה טמונה באי יכולתו לשאת תותח בקוטר גדול יותר מתותח 85 המ"מ שלו בגלל מגבלות גודל הצריח[1]. עקב כך הוחלט על פיתוח טנק בינוני חדש על בסיס ה-T-44 שיהיה אמין מבחינה מכנית, ובעל צריח גדול מספיק שיוכל לשאת תותח עוצמתי בהרבה בקוטר 100 מ"מ[2].

T-54

העבודה על הטנק החדש, שנקרא תחילה אובייקט 137 (Ob'yekt 137)[3] ולאחר מכן T-54, החלה ב-1945 במפעל הטנקים אוראלוואגונבזאבוד שבניז'ני טאגיל. שלדת הטנק והמרכיבים הפנימיים היו זהים בחלקם לאלו שב-T-44. ההבדלים העיקריים היו מנוע דיזל V-54 חדש מקורר אוויר, 12 צילינדר המפיק 520 כ"ס, ותיבת הילוכים משופרת שהקלה על ההיגוי. מזקו"ם הטנק הורכב מחמישה גלגלי מרכוב ("בוגים") מצופים גומי בכל צד, כאשר יש רווח בין הגלגל הראשון לשני. בגלגל הראשון והחמישי ישנם בולמי זעזועים הידראולים.

בT-54 ארבעה אנשי צוות; הנהג ישב בחזית הטנק בצד שמאל, לו היה צוהר כניסה בגג ופתח מילוט ברצפת התובה. המפקד והתותחן מוקמו שניהם בצד שמאל של הצריח, והטען בצד ימין. צריחון המפקד אשר היה בעל צידוד של 360° מוקם בצד שמאל של הצריח, וצריחון נוסף לטען בצד ימין.

השריון בחזית התובה עובה ל-120 מ"מ. הצריח החדש שהותאם במיוחד כדי להכיל את התותח, הוגן על ידי 200 מ"מ של שריון בחזית. החימוש העיקרי היה תותח מחורק קנה בקוטר 100 מילימטר מדגם D-10T שבוסס במקור על תותח ימי ושימש בין היתר את משחית הטנקים הסובייטי SU-100. מהירות הלוע של פגז חודר שריון הגיעה ל-1,000 מטר לשנייה, עם יכולת חדירה של 185 מילימטר של שריון בטווח של קילומטר בזווית 90 מעלות. תחמושת נוספת כללה פגזים נפיצים ומטען חלול (Heat). החימוש המשני כלל שני מקלעי גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ שאוחסנו בתיבות חיצוניות על צדי הטנק והופעלו על ידי הנהג, מקלע מקביל ומקלע DShK נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח. אבטיפוס הטנק החדש אשר שקל רק 36 טון, הושלם בשלהי 1945 ואושר לייצור באפריל 1946. הוא החל להיכנס לייצור סדרתי ב-1947 בניז'ני טאגיל וב-1948 בחרקוב שבאוקראינה. דגמי הייצור הראשונים נקראו מאוחר יותר T-54-1 או T-54 דגם 1946 כדי להבדילם מדגמי הייצור הבאים[4].

T-54-1 הונפקו לראשונה ליחידות סובייטיות בביילרוסיה לשם מבחני שדה, במהלכם נתגלו חסרונות רבים ומשמעותיים עד שייצור הטנק הופסק ב-1948[5]. הבעיה העיקרית טמונה הייתה בצריח; מגן התותח היה רחב ופגיע וצורתו העקלקלה יצרה מלכודת לפגזים שניתזו ממנו לעבר חלקים פגיעים יותר בטנק. כתוצאה מכך פותח צריח חדש בהשראת הצריח העגול-מחבתי של היוסיף סטלין סימן 3, עם מגן תותח צר יותר ועיצוב עגלגל פשוט. שני מקלעי הSG-4-3 הוחלפו במקלע בודד שהותקן בחזית התובה והופעל על ידי הנהג. בנוסף הותקנו גם זחלים רחבים יותר ברוחב 580 מ"מ. הדגם המשודרג, שנכנס לייצור סדרתי ב-1949 תחת השם T-54-2, הרשים מאוד את הפוליטביורו שאישר את המרתו של מפעל טנקים שלישי - מפעל מספר 13 באומסק - לייצור T-54. צריחי T-54-1 הוסרו מאוחר יותר ושימשו כביצורים קבועים לאורך קו הגבול עם סין במהלך שנות ה-60. ב-1951 הוצג ה-T-54-3 שכלל מספר שיפורים שהבולטים הם צריח חדש בצורת חצי כדור וכוונת טלסקופית חדשה. ייצור ה-T-54-3 נמשך בין השנים 1954-1952[6].

T-54A Panzermuseum Thun
T-54A עם מפנה גזים בקצה הקנה ומכלי דלק חיצוניים, במוזיאון בעיר תון שבשווייץ.

הצבא הסובייטי החל לבחון בסוף שנות ה-40' את השימוש במערכות ייצוב התותח - תחום שהצבא האמריקני הוביל בו - ואשר הגבירו את סיכויי הטנק לפגוע במטרה תוך כדי תנועה. מחקרים שביצעו המהנדסים הסובייטים על טנקי M4 שרמן אמריקאיים שניתנו לברית המועצות בזמן המלחמה כחלק מתוכנית השאל החכר, גילו כי ההסתברות לפגיעה תוך כדי תנועה צומחת מ-3% ל-30% עם מייצב תותח. בעקבות כך הוחלט להתקין מערכת כזו המייצבת את התותח במישור האנכי על דגם נסיוני של ה-T-54. במהלך מלחמת קוריאה (1953-1950), הצבא הסיני שבה מספר טנקי M26 פרשינג וM47 פרשינג אמריקאיים ומסרם לצבא הסובייטי, שגילה שטנקים אלו משתמשים בפיתוח חדשני של מפנה גזים בקצה הקנה שמנע הצטברות אדי גזים בצריח (דבר אשר היווה סכנה לאנשי הצוות). לאור החידושים הללו, הוחלט על תוכנית מודרניזציה ל-T-54 שתכלול עוד מספר שינויים ושיפורים. אלו כללו מערכת צליחה לנהרות בעומק של עד 5 מטר, כוונת טלסקופית חדשה, מערכת תת-אדום לנהג, מערכת קשר חדשה, משאבת שמן אלקטרונית ומערכת כיבוי אש אוטומטית. ייצור הטנק החדש, לו ניתן השם T-54A נמשך בין השנים 1955 עד 1957. בנוסף לכך יוצרו 2,855 T-54A בפולין בין השנים 1956–1964 ו-2,490 בצ'כוסלובקיה בשנים 1958–1966. 'Type 59' הוא הגרסה הסינית ל-T-54A שיוצר תחת רישיון (ראה דגמים)[7].

ב-1956 הוצג ה-T-54B, גרסה משודרגת של ה-T-54A עם מערכת Tsyklon לייצוב התותח בשני מישורים (אנכי ואופקי), תותח 100 מילימטר חדש מדגם D-10T2S, מערכת תת-אדום למפקד ולתותחן לקרבות בלילה, זרקור חיפוש אינפרא אדום על צריחון המפקד עם טווח של 400 מטר, ושלושה מכלי דלק חיצוניים. הגרסה הפולנית של ה-T-54B נודעה בשם T-54AM, והיא נמכרה למספר מדינות ברית ורשה בהן מזרח גרמניה[8].

T-55

T55 pic3
T-55 עם זרקור אינפרא אדום מעל לתותח. בדגמים אלו מקלע הנ"מ הוסר.

ניסויים שביצעה ברית המועצות במהלך שנות ה-50 לבדיקת רמת שרידותם של טנקים ליד דטונציה של ראש קרב גרעיני גילו שצוות הטנק יהרג מגל הדף. עקב כך פותחה מערכת PAZ שאטמה את הטנק והגנה על הצוות מפני גל הלם של הפיצוץ, ומפני חומרים רדיואקטיבים (אב"כ). ב-1955 הוחלט על תוכנית מודרניזציה נרחבת ל-T-54B שתכיל את השדרוגים הרבים שבוצעו ב-T-54 לאורך העשור הקודם. תוכנית זאת תסתכם ב-T-55 שהופיע לראשונה במצעד מהפכת אוקטובר ב-1961.

מהירות הטנק עלתה ל-50 קמ"ש בזכות מנוע משודרג בעל 580 כ"ס (לעומת 520 ב-T-54) ותמסורת חדשה. כמות הדלק עלתה ל-960 ליטר על ידי הוספת שני מכלי דלק חיצוניים וכך גם הטווח המבצעי של הטנק עלה ל-500 ק"מ. כמות התחמושת לתותח 100 המילימטר עלתה מ-34 ל-43 על ידי אחסון פגזים בתיבות ששוכנו בתוך מכלי הדלק הפנימיים. מספר שינויים בוצעו בתצורת הצריח, כמו הסרת כיפת האורור מגג הצריח והוספה של רצפת צריח (ב-T-54 כשהצריח היה מצטודד, הטען היה צריך לזוז ביחד עם הצריח). מדוכות העשן הוחלפו במערכת פשוטה שהזריקה שמן למערכת הפליטה של המנוע ויצרה ענן עשן באורך של 300 מטר למשך שתי דקות. צריחון הטען יחד עם מקלע הנ"מ עליו הוסרו משנכנס דור חדש של מערכות נ"מ לדיוויזיות השריון הסובייטיות. ייצור סדרתי של ה-T-55 החל ביוני 1958 ונמשך עד יולי 1962[9].

ב-1963 הוכנס לייצור ה-T-55A, כשהשדרוג העיקרי בו היה מערכת פנימית חדשה שהגנה על צוות הטנק מפני קרינה. לכך נוספה גם מערכת סינון אוויר להגנה מפני חומרים כימיים. מקלע ה-SGMT המקביל הוחלף במקלע PK בקוטר זהה, ומקלע התובה הוסר ובכך פינה מרווח לעוד 6 פגזים לתותח 100 המילימטר. מ-1970, מקלע הנ"מ DShK הותקן בחזרה על צריחון הטען עם הופעת מסוקי תקיפה נגד שריון של מדינות נאט"ו כמו AH-1 קוברה.

תיאור

טנקי ה-T-55/54 קלים להפעלה, אמינים מבחינה מכנית וזולים. אחד היתרונות הבולטים בעיצובם הוא גודלם, כשגובה הצריח הוא בסך הכל 2.4 מטר, בהשוואה ליריביו המערביים כמו M48 פטון שגובהו 3.13 מטר או צנטוריון שגובהו 2.94 מטר. הצללית הנמוכה מקשה על פגיעה בטנק, ובנוסף הצריח בצורת חצי כדור הגביר את המיגון הבליסטי. הטנק נהנה מניידות טובה בזכות הזחלים הרחבים עם לחץ נמוך ויחס כח למשקל גבוה. משקלו הקל יחסית מאפשר לו לחצות גשרים שטנקי מערכה אחרים לא מסוגלים לחצות, ולשנעו ברכבות בקלות.

אחת מנקודות התורפה המרכזיות של הטנק שנבעו כתוצאה מממדיו הקטנים הייתה זווית ההנמכה הלקויה של התותח (4- מעלות, בניגוד ל-10- מעלות בטנקים מערביים) שפגעה ביכולת השימוש ברמפות ירי והקשתה מאוד על מציאת עמדת תובה, בה רק הצריח והתותח חשופים (מאחר שהדוקטרינה הסובייטית קידשה את המתקפה, חיסרון זה נחשב סביר בתכנון). כתוצאה מהמרחב הצפוף בטנק הוגבלה כמות התחמושת שניתן לשאת וקצב הירי היה נמוך בהרבה לעומת טנקים מערביים. בעוד צוות מיומן של טנק צנטוריון מערבי היה מסוגל לירות למעלה מ-15 פגזים בדקה, קצב האש של ה-T-55/54 עמד על 4–5 פגזים. לכך הייתה השפעה מכרעת במהלך הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים[10].

מערכת בקרת האש הפשוטה יחד עם המחסור בתחמושת חודרת שריון אפקטיבית הביאו לכך שטנקי ה-T-54 נאלצו להשתמש בעיקר בפגזים חלולים (HEAT) עד שנות ה-60, על אף חוסר הדיוק שלהם בטווחים רחוקים. זאת מאחר שמנקודת המבט הסובייטית, זירת הקרב העיקרית של הטנקים תהיינה באירופה, שם תנאי השטח יכתיבו קרבות מטווחים קצרים[11].

שדרוגים והחדשה

בשנות ה-70 של המאה ה-20 המאוחרות החלה בברית המועצות תוכנית מודרניציה נרחבת לטנקי T-55, שמטרתה לקרבם לסטנדרטים של טנקי ה-T-72, אך במחיר עלות נמוך. תוכנית זו קיבלה תאוצה לאחר פלישת הסובייטים לאפגניסטן ב-1979. יחידות רבות צוידו בטנקי T-55 שנתגלו כפגיעים ביותר לרקטות נ"ט מסוג RPG-7 ולמוקשי נ"ט. במהלך 1980, כ-16% מאבידות הטנקים היו לרקטות RPG, ו-59% למוקשים. כחלק מתוכנית החומש לשנים 19811985 הוחלט לשדרג כ-2,200 T-55 ו-T-55A, שנקראו T-55M ו-T-55AM בהתאם[12].

שריון הטנק עובה על ידי הוספת לוח שריון על חזית התובה, המורכב מ-6 שכבות של לוחות שריון בעובי 5 מילימטר כל אחת, כשבין כל שכבה יש מרווח של 30 מילימטר הממולא בפוליאוריתן. בנוסף, בשני צדדי הצריח נוספו לוחות שריון עם תצורה פנימית זהה בעובי 60 מילימטר, שהגבירו את רמת מיגון הצריח ל-380 מ"מ כנגד חודרנים קינטיים, ו-450 מ"מ כנגד מטענים חלולים. ערכת מיגון לחלקו האחורי של הטנק כנגד רקטות RPG הותקנה במידת הצורך. גחון הטנק עובה ב-20 מ"מ להגנה מפני מוקשים, חצאיות מיגון נוספו בצידי התובה, ורמת המיגון כנגד קרינה שופרה. הותקנו גם מדוכות עשן ששיגרו פגזי עשן למרחק של 250–300 מטר. מערכת בקרת אש חדשה מדגם 'Volna' הותקנה, וזו כללה מד טווח לייזר מעל התותח בעל טווח מרבי של 4,000 מטרים, מחשב בליסטי ומערכת ייצוב תותח משודרגת. לטנקים אלה גם נוספה יכולת לשיגור טילי בסטיון, טיל נ"ט דור ב' רוכב קרן לייזר. כמו כן שודרג המנוע ל-620 כ"ס[13].

ב-2001 נחשף כי רוסיה השלימה פיתוח של שני דגמים משודרגים של ה-T-55 למטרות ייצוא. לפי החברה המפתחת, חבילות השדרוג הללו הן מודולריות, כלומר ניתנות לשינוי לפי דרישות הלקוח. הדגם הראשון מצויד בתותח 100 המילימטר המקורי, אך עם מערכת בקרת אש ממוחשבת בדומה לזו המותקנת בטנק המערכה T-80, מיגון ריאקטיבי, מקלע NSV נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ, מנוע דיזל המפיק 650 כ"ס (480 קילוואט) וגלגלי מרכוב קלי משקל מאלומיניום.

הדגם השני הוא בעל שלדה מוארכת עם גלגל מרכוב נוסף בכל צד, ובעל יכולת עבירות שטח טובה יותר. הצריח הוחלף בצריח של ה-T-72 עם תותח חלק קדח בקוטר 125 מ"מ ומערכת טעינה אוטומטית, שמצמצמת את מספר אנשי הצוות בטנק לשלושה. התותח מסוגל גם לשגר טיל מונחה לייזר למרחק של עד 5 קילומטר. בנוסף, המנוע שודרג ל-690 כ"ס (510 קילוואט)[14].

שרות מבצעי

T-55A Martial law Poland
טור של T-55A בפולין במהלך המשטר הצבאי במדינה.

השימוש המבצעי הראשון של טנקי T-54 היה ב-1956 במהלך מבצע Vikhr (מרוסית: סופה), הפלישה הסובייטית להונגריה שנועדה לחסל את המרד ההונגרי האנטי קומוניסטי. מספר טנקי T-54 אבדו בקרב לאחר שנפגעו על ידי בקבוקי מולוטוב ותותחי נ"ט הונגרים, ו-T-54A אחד אף נתפס על ידי המורדים ההונגרים והובא לשגרירות הבריטית בבודפשט. בחינה של הטנק הובילה לזירוז בפיתוח של תותח ה-L7 הבריטי המצוין בקוטר 105 מילימטר, שאומץ על ידי מדינות נאט"ו ואף שימש את טנק המרכבה סימן 1 הישראלי[15].

במהלך מלחמת ששת הימים הפעילו צבאות סוריה ומצרים טנקי T-54A ו-T-55 אשר סופקו להן על ידי ברית המועצות בתחילת שנות ה-60. טנקים אלו השתמשו בכוונות אופטיות בסיסיות ונתגלו כנחותים מבחינת כוח אש אל מול טנקי הצנטוריון הישראלים עם תותח ה-105 מילימטר L7 הבריטי. בחמשת ימי הלחימה בחצי האי סיני איבדה מצרים כ-291 טנקי T-54A ו-82 T-55‏[16]. במלחמת יום הכיפורים היוו טנקי T-54A ו-T-55 את עמוד השדרה של עוצבות השריון של מצרים וסוריה[17].

Syrian Tank Blocked From Attacking an IDF Post - Flickr - Israel Defense Forces
טנק T-55 במלחמת יום הכיפורים

במלחמת הודו פקיסטן בשנת 1971 שירתו טנקי T-54A, ‏T-55 (בצבא ההודי) ו-Type 59 (בפקיסטן), אולם נערכו מעט מאוד קרבות שריון גדולים בעימות.

השימוש הנרחב ביותר של טנקי T-55/54 באסיה היה במלחמת וייטנאם. הצבא הצפון וייטנאמי קיבל לראשונה טנקי T-54B, T-54A ו-Type 59 בסוף שנות ה-60, ואלו השתתפו לראשונה בקרב בפברואר 1971 במהלך הלחימה בלאוס. במתקפת איסטרטייד (30 במרץ-22 באוקטובר) ב-1972 נערכו מספר קרבות שריון בין טנקי T-54 של צבא צפון וייטנאם לבין טנקי M48A3 פטון של צבא דרום וייטנאם. בקרבות באזור קואנג טרי (Quảng Trị) השמיד הרגימנט המשוריין ה-20 של צבא דרום וייטנאם כ-90 טנקי T-54 ו-PT-76. טנקי T-54A ו-T-54B רבים הושמדו גם על ידי טילי נ"ט מונחים מדגם טאו. בסך הכל איבד צבא צפון וייטנאם כ-400 טנקים במתקפת איסטרטייד, אותם החליפו טנקים שסיפקה סין[18].

טנקי T-55/54 השתתפו בעשרות קונפליקטים ברחבי יבשת אפריקה, מאחר שרבות מהמדינות החדשות שנוצרו בעידן הפוסט קולוניאלי שלאחר מלחמת העולם השנייה פנו לעבר ברית המועצות בבקשה לסיוע צבאי. כתוצאה מכך, ה-T-55 היה לדגם הטנק הנפוץ ביותר ביבשת. הם השתתפו בין היתר במלחמת הגבולות בין דרום אפריקה לאנגולה, במלחמת סהרה המערבית (1990-1971), במלחמת האזרחים באלג'יריה (שנות ה-90), בידי צבא לוב בקונפליקט בצ'אד (1978–1987), בסכסוכים באנגולה לאחר קבלת העצמאות ב-1976, וכמו כן במלחמות בקונגו, סומליה, אריתריאה, אתיופיה ואוגנדה.

Destroyed Iraqi T-55 on highway between Basra & Kuwait City 1991-04-18 1.JPEG
T-55 עיראקי שנפגע בכביש המהיר שבין כווית סיטי לבצרה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה.

טנקי T-55 שימשו באופן נרחב במהלך מלחמת איראן-עיראק אצל שני הצדדים הלוחמים, ולאחר מכן גם במלחמת המפרץ ב-1991 בידי הצבא העיראקי (בעיקר ביחידות שדה רגילות, כשהמשמר הרפובליקני מצויד בטנקים חדישים יותר דוגמת ה-T-72). בזמן מלחמת המפרץ היו כוחות השריון העיראקים מבוססים בעיקר על T-54 ו-T-55, אולם טנקים אלה כבר היו מיושנים לעומת דגמים מודרניים כמו הM1A1 אברהמס האמריקאי או הצ'אלנג'ר 1 הבריטי, אותם פגשו תכופות בשדה הקרב. טנקי T-55 השתתפו גם בפלישה לעיראק ב-2003[19]. טנקי T-55 נשארו נפוצים גם היום, בעיקר בקרב ארגונים חצי צבאיים ומדינות עולם שלישי שלא יכולות להרשות לעצמן טנקים מודרניים ונאלצות להסתפק בטנקים המיושנים בתוספת חבילות שדרוג למיניהן. דוגמאות לכך ניתן למצוא בצבא הסורי שבו משרתים טנקי T-55AMV, ובצבא הסרי לנקי בו שירתו 65 T-55 ו-T-55AM2 במלחמת האזרחים בסרי לנקה עד לאחרונה[20].

דגמים

ככל שיצור טנקי ה-T-55/T-54 נמשך, כך הם החלו להתיישן. עם הזמן הוכנסו בטנקים שיפורים רבים וכתוצאה מכך היו הבדלים משמעותיים בין טנקי ה-T-55/T-54 המוקדמים למאוחרים.

T-54

(בסוגריים: שנות ייצור הדגם)

  • T-54-1 - ‏ (1948-1946). דגם הייצור הראשוני, בעל מנוע V-54 ‏ 520 כ"ס, תותח 100 מילימטר, שני מקלעים גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ ומקלע DShK נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח.
    • T-54-2 - ‏ (1951-1949). כלל מספר שינויים, ביניהם צריח חדש בהשראת הצריח העגול-מחבתי של היוסיף סטלין סימן 3. שני מקלעי הSG-43 שאוחסנו בתיבות חיצוניות על צדי הטנק הוחלפו במקלע בודד שהותקן בחזית התובה.
    • T-54-3 - ‏ (1954-1952). דגם בעל צריח חדש בצורת חצי כדור וכוונת טלסקופית חדשה.
    • T-54A - ‏ (1957-1955). לדגם זה הוספו מערכת לייצוב התותח במישור האנכי, מפנה גזים בקצה הקנה, מערכת צליחה לנהרות בעומק של עד 5 מטר, כוונת טלסקופית חדשה, מערכת תת-אדום לנהג, מערכת קשר חדשה, משאבת שמן אלקטרונית ומערכת כיבוי אש אוטומטית.
    • T-54B - ‏ (1958-1957). גרסה משודרגת של הT-54A עם מערכת Tsyklon לייצוב התותח בשני מישורים (אנכי ואופקי), תותח 100 מילימטר חדש מדגם D-10T2S, מערכת תת-אדום למפקד ולתותחן לקרבות לילה, זרקור חיפוש אינפרא אדום על צריחון המפקד, ושלושה מכלי דלק חיצוניים.
    • T-54K - סדרת טנקי פיקוד. אלו כללו בדרך כלל מערכות קשר נוספות ותחמושת מוגבלת יותר.
    • T-54M - דגם זה שימש כבסיס לניסוי תותח חלק קדח חדש בקוטר 100 מילימטר מדגם D-54T. אבטיפוס אחד הושלם ב-1954 וכלל עוד מספר שיפורים כגון מערכת ייצוב תותח חדשה, הגדלת כמות התחמושת ל-50 פגזים, מקלע נ"מ בקוטר 14.5 מ"מ, גלגלי מרכוב חדשים ומנוע משופר. בעיות שנתגלו עם התותח הביאו להחלטה להמשיך עם תותח ה-D-10 המקורי גם ב-T-55, אולם פיתוח תותח חלק הקדח נמשך ונכנס לשימוש מאוחר יותר ב-T-62.

T-55

  • T-55 - ‏ (1962-1958). זהו בעצם T-54 עם צריח חדש עם רצפה, מערכת PAZ אשר הגנה על הצוות מפני גל הלם של פיצוץ גרעיני וחומרי אב"כ, מנוע משודרג בעל 580 כ"ס, תמסורת חדשה, מכלי דלק חיצוניים שהעלו את כמות הדלק ל-960 ליטר, הוגדלה כמות התחמושת לתותח 100 המילימטר, מדוכות העשן הוחלפו במערכת פשוטה שהזריקה שמן למערכת הפליטה של המנוע ויצרה ענן עשן, וצריחון הטען יחד עם מקלע הנ"מ עליו הוסרו.
    • T-55A - ‏ (1977-1963). שינויים בדגם זה כללו מערכת חדשה אשר הגנה על צוות הטנק מפני קרינה, מערכת סינון אוויר להגנה מפני חומרי כימיים, החלפת מקלע ה-SGMT המקביל במקלע PK בקוטר זהה, והסרת מקלע התובה שפינה מרווח לעוד 6 פגזים לתותח 100 המילימטר. מ-1970, מקלע הנ"מ DShK הותקן בחזרה על צריחון הטען.
    • T-55K - סדרת טנקי פיקוד שכללו מערכות קשר נוספות ואנטנות ונשאו 5 פגזים פחות.
T-55AM main battle tank at the Muzeum Polskiej Techniki Wojskowej (2)
T-55AM.
    • T-55AM/T-55M - מודרניזציה של ה-T-55 ו-T-55A. דגם זה כלל תוספת שריון כנגד נ"ט ומוקשים, חצאיות מיגון, מדוכות עשן, מנוע משופר, מערכת בקרת אש משודרגת עם מד טווח לייזר ומשגר טילי בסטיון.
    • T-55AMV/T-55MV - הוספת מיגון ריאקטיבי מדגם "Kontakt-1" המותקן על חזית וצדדי התובה ועל הצריח. האות "V" בשם הדגם היא ל-vzryvnoj, חומר נפץ. מ-1997 נכנסו לשימוש בצבא סוריה[21].
    • T-55AD - טנקי T-55 שצוידו במערכת הגנה אקטיבית סובייטית מסוג Drozd. כאשר מכ"ם דופלר על גבי הטנק היה מזהה איום, הוא היה משגר קליע בקוטר 107 מ"מ מאחד מארבעת המשגרים המותקנים בכל צד של הצריח. הצבא הסובייטי איבד עניין במערכת זו בגלל עלותה (170 מיליון דולר ליחידה) ומורכבותה, אולם חיל הנחתים הסובייטי החליט לאמץ אותה והיא הותקנה על כ-250 טנקים בשנים 1982-1981[22]. מערכת ה-Drozd נצפתה גם על טנקי T-62 ו-T-80, והוצעה לייצוא. ככל הידוע, היא לא נמצאת כיום בשימוש הצבא הרוסי[14].

דגמים זרים

אוקראינה

  • T-55AGM - השבחה אוקראינית של ה-T-55 לסטנדרטים מודרניים, תוך שדרוג משמעותי של כוח האש, ניידות ושריון. המנוע שודרג ל-850 כ"ס, התמסורת והמתלים הוחלפו. החימוש העיקרי הוא תותח חלק קדח בקוטר של 120 או 125 מילימטר עם מערכת טעינה אוטומטית שמכילה 18 פגזים. מערכת בקרת אש ממוחשבת הותקנה. נוסף מקלע נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח הנשלט מפנים הטנק. השריון שודרג ונוסף מיגון ריאקטיבי, מערכת הגנה אקטיבית המסייעת לטנק להתמודד עם איום טילי נ"ט מונחים ומערכת כיבוי אש אוטומטית[23].

אירן

  • T-72Z / Safir-74 - (מפרסית Safir פירושו 'שליח') שדרוג איראני לטנקי T-54/55. החימוש העיקרי הוא תותח M68 אמריקאי בקוטר 105 מ"מ עם שרוולים תרמים. מערכת בקרת אש ממוחשבת חדשה (עם מד טווח לייזר ומחשב בליסטי) מתוצרת סלובניה הותקנה. המנוע שודרג למנוע דיזל 780 כ"ס. בנוסף ישנה אפשרות להתקין על הטנק שריון ריאקטיבי מתוצרת איראן המגן על הטנק מפני חודרנים קינטים ופגזים כימיים[24].

מצרים

  • Ramses II - השבחה של טנקי T-54 של הצבא המצרי על ידי חברה אמריקנית. המנוע שודרג ל-908 כ"ס, הוחלפה מערכת הזחלים והמתלים ומכלי הדלק. הותקנה מערכת בקרת אש מודרנית עם מד טווח לייזר ומערכות קשר חדשות. תותח 100 המילימטר המקורי הוחלף בתותח מחורק קנה 105 מ"מ אמריקאי המותקן על טנקי M60 פטון (אשר נמצאים בשימוש הצבא המצרי). כ-425 טנקים שודרגו החל ב-2005/2004. הטנק נקרא על שמו של רעמסס השני[25].

סין

Type 59 tank - front right
Type 59 במוזיאון הצבאי בבייג'ינג.
Enigma2
T-55 'אניגמה' עיראקי עם תוספת לוחות שריון.
  • Type 59 - בתחילת שנות ה-50' סיפקה ברית המועצות לרפובליקה העממית של סין טנקי T-54A, כחלק מהסכם הידידות בין שתי המדינות. לאחר מכן החלה סין בייצור ה-T-54A תחת השם הרשמי Type 59. סין הפכה ליצרנית השנייה בגודלה של טנקי T-54 אחרי ברית המועצות, עם כ-9,500 יחידות שיוצרו בין השנים 1958–1980, חלקם יוצאו מאוחר יותר למספר מדינות. דגמי הייצור הראשונים היו זהים ל-T-54A בכל מלבד מערכת האינפרא אדום ומייצב התותח.
    • Type 59I - דגם משופר שכלל בין היתר מד טווח לייזר, מערכת בקרת אש פשוטה יותר וחצאית מיגון לזחלים.
    • Type 59II - דגם זה משתמש בחיקוי סיני של תותח ה-L7 מחורק הקנה הבריטי בקוטר 105 מ"מ (שימש בין היתר את טנק הצנטוריון הבריטי וה-M60 פטון האמריקאי). מפנה הגזים הועבר לאמצע הקנה. שיפורים נוספים כללו מערכת רדיו חדשה ומייצב תותח.
    • Type 59IIA - נוספו שרוולים תרמים לתותח 105 המילימטר, שריון הטנק שופר והוחלפה מערכת המיסוך[26].
    • Type 59D - צויד בשריון ריאקטיבי, תותח 105 מ"מ משופר, מנוע דיזל 580 כ"ס ומערכת בקרת אש ממוחשבת[27].
    • Type 59 Gai - דגם זה עבר מודרניזציה ונחשף בשנת 2000. מצויד בתותח 120 מילימטר חלק קדח.

עיראק

כתוצאה מהמלחמה עם אירן בשנות ה-80, החלה עיראק במאמצים לשדרג טנקי ה-T-55/54 ו-Type 59 שברשותה. אלו הסתכמו בשלוש תוכניות שדרוג שונות:

  • T-55 (לעיתים מכונה "אניגמה") - טנקי T-55 להם נוספו לוחות מיגון מרוכבות על התובה ועל הצריח. כתוצאה מכך משקל הטנק עלה ב-4.6 טון. ככל הנראה רק מספר קטן של טנקים שודרגו לתצורה זו. בקרב על חאפג'י (Khafji) במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שריון הטנק התמודד בהצלחה כנגד טיל מונחה מסוג מילאן בעל מטען חלול[28].
  • T-54 - מודרניזציה של מספר טנקי T-54 עיראקים בעזרת חבילת שדרוג תוצרת רומניה.
  • T-55 - תוכנית מודרניזציה תוצרת עיראק לטנקי ה-T-55 וType 59, הכוללת תותח חלק קדח סובייטי בקוטר 125 מ"מ יחד עם מערכת טעינה אוטומטית, חצאיות מיגון חדשות, ארגן מחדש בסידור הפנימי של הצריח, מדוכות עשן אלקטרוניות ומערכת ראיית לילה פסיבית לצוות. מערכת בקרת אש ממוחשבת מה-T-72 הותקנה[29].

רומניה

  • TR-580 - בשנות ה-70' החלה רומניה לשדרג את צי טנקי T-55 שברשותה, בעזרתן של חברות ממערב גרמניה. השינויים כללו תובה מוארכת בעלת 6 גלגלי מרכוב בכל צד במקום חמישה וחצאיות מיגון מפלדה. משקל הקרב של הטנק עמד על 38.2 טון. בסך הכל כ-398 יחידות הוסבו לגרסה זו. שם הטנק ברומנית הוא קיצור של Tanc Românesc 580 - טנק רומני עם מנוע 580 כ"ס. ב-1994 הוצג ה-TM-800, גרסה משודרגת של ה TR-580 למטרות ייצוא.
  • TR-85/TR-85M1 - שדרוג ל-TR-580. ה-TR-85 פותח ב-1978 וכלל צריח חדש, מד טווח לייזר מעל לתותח, שרוולים תרמים ומנוע גרמני משודרג 620 כ"ס. משקל הקרב עמד על 43.3 טון. כ-620 יחידות יוצרו. גרסה משודרגת בשם TR-85M1 פותחה באמצע בשנות ה-90', זו כוללת תוספת שריון, מערכת בקרת אש חדשה עם מחשב בליסטי, תותח 100 מ"מ משופר. משקל הטנק מגיע ל-50 טון, והוא מונע על ידי מנוע 860 כ"ס המאפשר לו להגיע למהירות של 60 קמ"ש. מספר חברות זרות השתתפו בפיתוח הטנק[30].

רק"מ מבוסס שלדה

  • טנקי הנדסה - בשנות ה-50 הותקנו על טנקי T-55/T-54 מגוב נוכרי לפריצת שדות מוקשים, הבנוי מארבעה גלגלים בכל צד בעלי בליטות החורשים את המסלול שלפניהם וגורמים לפיצוץ המוקשים שנמצאים לפני הזחלים של הכלי. התקן זה ששקל כ-6.7 טון, יכל לפלס שני נתיבים ברוחב של 0.83 מטר כל אחד, עם רווח של 1.7 מטר ביניהם. מאחר שהמגוב הנוכרי היה מסורבל פיתח הצבא האדום את ה-KMT-4, מגוב רציף המורכב משתי כפי דחפור שננעצות בקרקע ומסיטות את המוקשים הצידה או הופכת אותם מבלי לפוצץ אותם. עם המגוב הרציף, הטנק יכול לנוע במהירות הרגילה עד אשר הוא מוריד את המגוב. ה-KMT-5, שפותח במקביל ל-KMT-4 שילב את כף הדחפור של המגוב הרציף עם הגלגלים של המגוב הנוכרי, והפך למערכת פינוי המוקשים הסטנדרטית של הצבא הסובייטי משנות ה-60. צבאות מצרים וסוריה עשו שימוש במערכות אלו במלחמת יום הכיפורים[31].
MTU-20-latrun-2
טנק גישור MTU-20 במוזיאון יד לשריון בלטרון.
  • BTR-T - נגמ"ש לחימה על מרכב ה-T-55, בעל שני אנשי צוות (מפקד ונהג) ויכולת לשאת עד 5 חיילים על ציודם. מצויד במיגון ריאקטיבי ומערכת הגנה מפני אב"כ. צריחון המסתובב 360 מעלות יכול לשאת תותח אוטומטי בקוטר 30 מ"מ וצמד משגרי טיל נגד טנקים מונחה מדגם 9M113 קונקורס[32].
  • BTS-2 - טנק חילוץ המבוסס על מרכב T-55, צויד במשטח העמסה מעל התובה, המיועד לנשיאת מנוע חלופי. הטנק גם נשא מעדר עגינה המותקן בחלק האחורי ובמנוף המסוגל להרים מטען עד 1000 ק"ג. מספר טנקי חילוץ כאלה נפלו שלל בידי כוחות צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, והוכנסו לשירות ביחידות המפעילות ציוד שלל סובייטי[33].
  • IMR - טנק הנדסי על מרכב T-55 שצריחו הוסר ועליו הותקן מנוף המופעל באמצעות מערכת הידראולית, להסרת מכשולים. כף דחפור מותקן בחזית התובה ומופעל גם הוא הידראולית.
  • MT-55 - טנק גישור מתוצרת ברית המועצות מבוסס על תובת טנק T-55. הגשר מסוג מספריים המותקן על הטנק, מופעל באמצעות מערכת הידראולית עם בקרה חשמלית. מספר טנקים כאלה נפלו בידי כוחות השריון הישראלי במלחמת יום הכיפורים והוכנסו לשירות מבצעי[34].
  • MTU-20 - טנק גישור שפותח בשנות ה-60 בברית המועצות עם כושר גישור מכשול של עד 18 מטר. הטנק מבוסס על תובת T-55 ובעל מנגנון גישור המופעל מכנית באמצעות שרשראות וגלילי גלגול. מספר כלים כאלו נפלו בידי השריון הישראלי במהלך מלחמת יום הכיפורים והוכנסו לשירות ביחידות צה"ל[35].
  • SU-122-54 - משחית טנקים עם תותח קבוע על מרכב ה-T-54 אשר פותח ב-1949. תותח 122 מילימטר הותקן בחלקו הקדמי של המבנה העילי והיה בעל זווית הנמכה והעלאה מוגבל. כלים אלו יצאו משירות בשנות ה-50 המאוחרות והוסבו לטנקי חילוץ.
ZSU-57-2 Hun 2010 02
ZSU-57-2.
  • TO-55/OT-54 - טנקי להביור. טנקי T-55/54 שנשאו להביור לצד התותח הראשי והכילו כ-460 ליטרים של חומר בעירה. הטווח האפקטיבי של הלהביורים עמד על-200 מטר. כלים אלה יצאו משימוש ב-1993.
  • ZSU-57-2 - רק"מ נ"מ מתנייע על מרכב מקוצר של T-54, עם ארבעה גלגלי מרוכב בכל צד במקום חמישה. צמד תותחים אוטומטים בקוטר 57 מילימטר מותקנים בצריח פתוח המסוגל לצודד 360 מעלות. כלים אלו הופעלו על ידי צבאות סוריה ומצרים במלחמת ששת הימים ויום כיפור ואף נתפסו כשלל על ידי צה"ל.

מפרט טכני מורחב

‏T-55‏[36]:
צוות: 4 (מפקד, נהג, תותחן, טען)
משקל קרב (טון): 36
יחס כוח-משקל: 16.11 כ"ס לטון
מהירות: 50 קמ"ש
טווח: 510 ק"מ
עם מכלי דלק נוספים: 650 ק"מ
יכולת צליחה: 1.4 מטר
מזקו"ם
רוחב זחל: 580 מ"מ
אורך מגע עם הקרקע: 3.84 מטר
לחץ: 0.425 ק"ג/סמ"ר
מנוע: V-55
סוג מנוע: דיזל, V-12 מקורר אוויר
כוח: 580 כ"ס ב-2000 סל"ד
צריכת דלק: 1.9 ליטר/ק"מ
כמות דלק: 960 ליטר
תמסורת: תיבת הילוכים ידנית
חימוש
תותח ראשי: 100 מ"מ D-10T2S, מחורק קנה
מהירות לוע מרבית: 1,000 מטר/שנייה
צידוד צריח: 360° במהירות צידוד של 21° לשנייה
הגבהה/הנמכה: 18°+/5°-
חימוש משני: מקלע גוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ
תחמושת ראשית: 43 פגזים מסוגים חודר שריון ונפיץ
משנית: 3,500 (7.62)
מערכת ייצוב וכינון לתותח: שני מישורים
שריון (כל השיפועים ביחס לאופק)
תובה, מלפנים: חלק עליון 97 מ"מ בשיפוע 58°
חלק תחתון 99 מ"מ בשיפוע 55°
תובה, צדדים: חלק עליון 79 מ"מ
חלק תחתון 20 מ"מ
תובה, עורף: 46 מ"מ
תקרת תובה: 33 מ"מ
צריח, מלפנים: 203 מ"מ
צריח, צדדים: 150 מ"מ
צריח, עורף: 64 מ"מ
תקרת צריח: 39 מ"מ בשיפוע 79°
מערכת הגנה מפני אב"כ: כן
מערכת ראיית לילה: כן

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במהלך 1944 פותחו שתי דגמי אבטיפוס של ה-T-44, אחד עם תותח 100 מ"מ והשני עם תותח 122 מ"מ, אולם שניהם הסתיימו בכישלון ונזנחו.
  2. ^ Zaloga, Steven. (2004). T-54 and T-55 Main Battle Tanks 1944–2004. Oxford: Osprey.
  3. ^ כל הטנקים המפותחים ברוסיה מקבלים את שם הקוד "אובייקט ###", ואת הסימול "T-##" רק לאחר השלמת פיתוחם.
  4. ^ Zaloga, pp. 5-6
  5. ^ למרות שאין נתונים זמינים על מספר טנקי T-54-1 שיוצרו, ניתן להסיק כי מספרם זהה למספר תותחי 100 המילימטר שיוצרו בשנים 1947–1948, כ-1,200.
  6. ^ Zaloga, pp. 6-7
  7. ^ Zaloga, pp. 7-10
  8. ^ Foss, Christopher F. Jane's Armour and Artillery 2005–2006, Jane's Information Group, 2005. pp. 112-113
  9. ^ Zaloga, pp. 11-12
  10. ^ Dunsten, Simon. Centurion vs T-55', Yom Kippur War 1973, 2009 Osprey Publishing Ltd, p. 28
  11. ^ Zaloga, p 40
  12. ^ Zaloga, pp. 22-23
  13. ^ Zaloga, pp. 23-24
  14. ^ 14.0 14.1 Foss, p 114
  15. ^ Zaloga, p 39
  16. ^ Dunsten, p 41
  17. ^ ברית המועצות סיפקה למצרים 1,260 טנקי T-54A ו-T-55 בין השנים 1967–1973.
  18. ^ Zaloga, p 41
  19. ^ Zaloga, p 42
  20. ^ Sri Lanka War Death Toll Rises To 90, Wordpress
  21. ^ Foss, p 13
  22. ^ Zaloga, pp 33
  23. ^ Foss, pp. 136-137
  24. ^ T-72Z / Safir-74 באתר globalsecurity
  25. ^ Ramses II Main Battle Tank, MilitaryFactory
  26. ^ Type 59 Main Battle Tank, Sino Defence
  27. ^ Army Guid - Type 59 Main Battle Tank
  28. ^ Zaloga, p 36
  29. ^ Russell ,Alan K. Modern Battle Tanks and Support Vehicles (Greenhill Military Manuals). Greenhill Books, fust published 1997, p. 42
  30. ^ Foss, pp 81-83
  31. ^ Zaloga, pp. 18-20
  32. ^ BTR-T באתר Military Today
  33. ^ BTS-2 (באתר יד לשריון)
  34. ^ MT-55 (באתר יד לשריון)
  35. ^ טנק גישור MTU20 (באתר יד לשריון)
  36. ^ Foss, p 116
T-34

T-34 היה טנק סובייטי בינוני ונחשב לאחד הטנקים היעילים והמשפיעים ביותר במלחמת העולם השנייה. היה טנק מתקדם מאוד לזמנו הודות לשילוב של כוח אש, ניידות ומיגון, ושימש ככלי המערכה העיקרי של כוחות השריון הסובייטיים לאורך כל תקופת המלחמה. הופעת ה-T-34 בשדה הקרב בתחילת מבצע ברברוסה הפתיעה את המודיעין הגרמני. עדיפותו המוכחת בשדה הקרב על כל מקביליו בצבא הגרמני ב-1941, חייבה את הגרמנים למענה טכנולוגי והייתה זרז לפיתוח הטנקים החדשים מדגם טיגר ופנתר.

נוכח פשטותו הטכנית של ה-T-34 ועליונותו הטכנולוגית ייצרה התעשייה הסובייטית עשרות אלפי טנקים מדגם זה במהלך המלחמה. הדבר העלה תרומה ייחודית לניצחונה של ברית המועצות על גרמניה הנאצית. ה-T-34 היה הטנק הנפוץ ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה, ושני בהיסטוריה בתפוצתו למחליפו, ה-T-54/55.

דגם משופר של הטנק, ה-T-34/85, שצויד בתותח בקוטר 85 מ"מ, הוכנס לשירות הצבא האדום ב-1944, וייצורו נמשך עד שנות ה-50. דגם זה סופק לעשרות מדינות, רובן מדינות המזוהות עם הגוש הקומוניסטי, והשתתף בעימותים צבאיים רבים ברחבי העולם. בין היתר, הועברו טנקי T-34/85 לצבאות מצרים וסוריה, ולחמו במסגרתם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים.

אחראר א-שאם

חרכאת אחראר א-שאם אלאסלאמיה (בערבית: حركة أحرار الشام الإسلامية – "התנועה האסלאמית של חופשיי הלבנט") הידועה בקיצור בתור אחראר א-שאם, היא קואליציה של יחידות איסלאמיות סלפיות מרובות שהתגבשו לכדי ארגון אחד על מנת להילחם נגד משטרו הסורי של בשאר אל-אסד במלחמת האזרחים הסורית, והיא בין כוחות האופוזיציה החזקים והמרכזיים במלחמה. הקבוצה נחשבת לג'יהאדיסטית מתונה ביחס לארגונים אחרים הפעילים במרד הסורי.

התנועה הוקמה והונהגה על ידי חסן עבוד עד מותו בשנת 2014, ולאחר מכן על ידי מנהיגים שנבחרו על ידי מועצת השורא של הארגון. אחראר א-שאם היה מהמרכיבים העיקריים של ברית החזית האסלאמית הסורית שפעלה עד 2013, ולאחר מכן בחזית האסלאמית שפעלה עד 2016. עם סך לוחמים שהגיע בשנת 2015 לכ-20,000, הארגון הפך לזמן מה להיות ארגון המורדים הסוני הגדול ביותר לאחר צבא סוריה החופשי, והאפקטיביות שלו הייתה אף יותר גבוהה עקב שרשרת הפיקוד המאורגנת והשליטה המלאה של ההנהגה על כל יחידות הארגון בניגוד לצבא הסורי החופשי. אחראר א-שאם ובן בריתו העיקרי - צבא האסלאם, היו קבוצות המורדים העיקריות שנתמכו על ידי טורקיה וסעודיה.

תנועת אחראר א-שאם שואפת להקים ממשלה אסלאמית בסוריה המנוהלת על ידי חוקי השריעה, והיא שיתפה פעולה באופן גלוי עם בעלת בריתה הקיצונית ג'בהת פתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה הסורית) נגד משטר אסד ולזמן קצר אף עם ארגון הטרור המדינה האסלאמית עד שהחלה להילחם בו. עם זאת, התנועה מתנגדת להקמת חליפות איסלאמית עולמית ודוגלת בשמירת מסגרת הישות המדינית והלאומיות הסורית.

הגזרה המערבית במבצע שלום הגליל

במבצע שלום הגליל, שהחל את מלחמת לבנון הראשונה, הייתה בגזרה המערבית לחימה בין צה"ל לכוחות אש"ף וכוחות צבא סוריה. מטרת צה"ל בגזרה זו הייתה להגיע לביירות ולסלק את כוחות אש"ף מלבנון. לאחר קרבות קשים בביירות, לקראת אמצע אוגוסט 1982 הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים והכוחות הפלסטיניים מביירות, בחסות כוח בינלאומי. תהליך זה הושלם ב-31 באוגוסט 1982.

הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים

ב-6 באוקטובר 1973, במסגרת מלחמת יום הכיפורים, תקף הצבא הסורי את השטח שהוחזק על ידי ישראל ברמת הגולן, במקביל למתקפה של הצבא המצרי לאורך קו תעלת סואץ בחצי האי סיני. המתקפה הסורית הייתה תקיפת פתע, שבוצעה לאחר מבצע הונאה מוצלח (מבצע ניצוץ). הדרג הראשון של הכוחות התוקפים כלל שלוש דיוויזיות חי"ר מתוגברות, שנועדו לתקוף בשלוש גזרות לאורך קו הגבול ברמת הגולן, להבקיע את קו ההגנה של צה"ל ולהתקדם לעומק השטח הישראלי. הדרג השני כלל שתי דיוויזיות שריון, שנועדו לנצל את ההצלחה לצורך השלמת כיבוש רמת הגולן, ולהיערך להדיפת מתקפת הנגד הצפויה של כוחות המילואים הישראלים. בנוסף לכוחות שנועדו להשתתף במתקפה, נשמרו מספר יחידות בעתודה במרחב דמשק (כולל פלוגות ההגנה) כעתודה מטכ"לית, וככוח להגנת משטר הבעת הסורי.

במקביל למתקפה של כוחות השריון וחיל הרגלים הממוכן, שנערכה בסיוע ארטילריה וגיחות אוויריות, הונחתו צוותים של כוחות קומנדו במספר נקודות מפתח לאורך קו הגבול (בהם תל פארס והחרמון) במטרה לכבוש אותן ולשבש את ניסיונות צה"ל לבלום את המתקפה הסורית.

המתקפה הסורית נערכה בחזית ברוחב כ-56 ק"מ, והכוחות התוקפים כללו כ-60,000 לוחמים, 1,400 טנקים וכ-800 תותחים.בשלב הראשון של המלחמה (6-7 באוקטובר) הצליחו הכוחות הסורים להבקיע את קו ההגנה הישראלי בגזרה הדרומית והמרכזית של רמת הגולן, חדרו עמוק לשטח הישראלי ואיימו להשתלט על הצירים היורדים לעמק הירדן. כוחות המילואים הישראליים, שהחלו להגיע לרמת הגולן ב-7 באוקטובר, עברו למתקפת נגד מוצלחת החל מה-8 בחודש, ועד 10 באוקטובר נאלצו הכוחות הסוריים לסגת מכל השטחים שכבשו ברמת הגולן, לאחר שספגו אבידות כבדות.

ב-11 באוקטובר פתחו הכוחות הישראלים בצפון הרמה במתקפה אל תוך שטח סוריה, חדרו לעומק כמה עשרות ק"מ ויצרו איום על בירת סוריה, דמשק. בשלב זה הצטרפו למערכה חיילות משלוח ממספר מדינות ערביות (עיראק, ירדן ומרוקו), שבאו לעזרת סוריה, והחלו בהתקפות נגד על המובלעת, שכבשו כוחות צה"ל בשטח סוריה. הגעת חיילות המשלוח הערביים, שכללו כ-3 דיוויזיות, איפשרה לצבא סוריה להתאושש ולייצב את חזיתו, ואילצה את הכוחות הישראלים במובלעת לעבור למיגננה. קו החזית התייצב, ונותר כמעט ללא שינוי עד לתום המלחמה. הצבא הסורי ספג אמנם אבידות כבדות במהלך המלחמה, אך לא הובס או התפורר, והצליח למנוע מישראל להשיג הכרעה במערכה הצבאית נגד סוריה.

חזבאללה

חִיזְבְּאַללַּה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון. פעילותו הצבאית של הארגון באה לידי ביטוי בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, פנים-לבנוניות, סוריות, ואף בינלאומיות. אוסטרליה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, הולנד, ישראל, מדינות המפרץ, הליגה הערבית, ארגנטינה, פרגוואי וקנדה מגדירות אותו (או את הזרוע הצבאית שלו) כארגון טרור. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו. בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נטל חזבאללה חלק פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 הוא שייח' חסן נסראללה.

טירן (טנק)

טירן הוא השם הישראלי לטנקים T מתוצרת סובייטית שנפלו שלל במלחמות ישראל והוכנסו לשימוש בצה"ל, רובם לאחר שעברו השבחה.

יחיא ח'אן

אגא מוחמד יחיא ח'אן (באורדו: آغا محمد یحییٰ خان; ‏ 4 בפברואר 1917 – 10 באוגוסט 1980) היה נשיא פקיסטן השלישי שכיהן בתפקידו בין השנים 1969 – 1971. תקופת נשיאותו של ח'אן עמדה בסימנה של מלחמת העצמאות של בנגלדש ובסימן הקריסה הכלכלית והמלחמה נגד הודו שהתנהלה ב-1971.במלחמת העולם השנייה הוא לחם בשורות צבא הודו הבריטית בזירת הים התיכון. לאחר חלוקת הודו על ידי הבריטים הוא היה לאזרח פקיסטן והצטרף אל הכוחות המזוינים שלה ולקח חלק בחדירה החשאית לקשמיר ההודית שהציתה את מלחמת הודו-פקיסטן השנייה ב-1965. ב-1969, לאחר שבאופן שנוי במחלוקת הוא מונה לפקד על הצבא, לקח ח'אן את תפקיד הנשיא על עצמו, הטיל משטר צבאי במדינה והשעה את החוקה. ב-1970, לאחר שהתקיימו לראשונה בפקיסטן בחירות כלליות, הוא עיכב את העברת השלטון לשייח מוג'יבור רחמן שהצית את ההתנגדות האלימה במזרח פקיסטן והורה לרשויות בחלק זה של המדינה לדכא בכוח את המרידה שפרצה שם ושנחשבת כיום כרצח העם הבנגלי.

פקיסטן ספגה תבוסה מוחצת במלחמת העצמאות של בנגלדש ב-1971, שכתוצאה ממנה איבדה המדינה את השפעתה בעולם המוסלמי ומזרח פקיסטן הוקמה כמדינה חדשה, בנגלדש. כך נתפשת תקופת שלטונו של ח'אן כזו שפגעה קשות באחדותה של פקיסטן. בעקבות אירועים אלו, הוא העביר את השלטון במדינה לידיו של זולפיקר עלי בהוטו והתפטר מהפיקוד על הצבא בחרפה. לאחר מכן נשללו ממנו כל אותו הכבוד שהוענקו לו בעבר והוא הושם במעצר בית במשך רוב שנות ה-70 של המאה ה-20.ב-1977 הוסרו המגבלות מעל יחיא ח'אן וב-1980 הוא מת בעיר רוואלפינדי שבפקיסטן. ההיסטוריונים הפקיסטניים רואים אותו באופן שלילי והוא נחשב לאחד ממנהיגי המדינה הפחות מוצלחים בתולדותיה.

כוחות הביטחון של רודזיה

כוחות הביטחון של רודזיה (באנגלית: Rhodesian Security Forces) היו שורה של כוחות צבאיים וסמי-צבאיים אשר היוו את הצבא הלאומי של מדינת רודזיה והארגון המרכזי במערכת הביטחון שלה. לאורך שנות קיומה של רודזיה, עסקו כוחות הביטחון שלה בפעולות ביטחון שוטף לאורך הגבולות ובתוך שטחי המדינה, וכן בהוצאה לפועל של מבצעים צבאיים שונים בתחומי רודזיה ומחוצה לה, בעיקר בשטחי זמביה ומוזמביק.

שורשיהם של כוחות הביטחון של רודזיה מצויים בכוחות הצבא של חברת דרום אפריקה הבריטית, אשר שלטה ברודזיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לשנות ה-20 של המאה ה-20. עם הקמתה של מושבת רודזיה הדרומית, אשר התגאתה באוכלוסייה לבנה גדולה יחסית, על בסיס צבא החברה הוקם צבא המושבה. צבא זה הפך מאוחר יותר לחלק מצבאה של הפדרציה של רודזיה וניאסלנד, אשר הוקמה בשנת 1953 והתפרקה כעשור לאחר מכן בשנת 1963. עם הקמתה של המדינה הרודזית העצאמית על חורבות המושבה בשנת 1965, הפך צבא המושבה ל"כוחות הביטחון של רודזיה". לכל אורך חמש עשרה שנות קיומה, ידעה רודזיה תנאים ביטחוניים קשים במיוחד. בעוד האוכלוסייה הלבנה במדינה מנתה כרבע מיליון תושבים בלבד, האוכלוסייה השחורה עליה שלטה יותר מארבע מיליון תושבים. לכן התקשו הלבנים ברודזיה לגייס מאוכלוסייתם הקטנה צבא מספיק גדול כדי להתמודד עם צרכיה הביטחוניים של המדינה. מעבר לכך, מוזמביק וזמביה השכנות, תמכו כל העת בשחורים ברודזיה ונתנו מקלט לארגוני הגרילה שלהם לתקוף את רודזיה משטחם. בנוסף, על רקע סנקציות בינלאומיות שונות התקשתה רודזיה לבסס את כלכלתה ולרכוש ציוד צבאי איכותי. למרות אתגרים אלו, הצליחה רודזיה לבסס צבא קטן אך חזק, איכותי ומקצועי, אשר מבקרים שונים טענו שהוא אחד מהכוחות הצבאיים "הטובים ביותר בעולם".מעת הקמתם באמצע שנות ה-60 ועד קיצם בסוף שנות ה-70, נאלצו כוחות הביטחון של רודזיה לנהל מלחמה אכזרית וממושכת כנגד ארגוני הגרילה של האוכלוסייה השחורה של רודזיה. אף על פי שבמלחמה הצליחו כוחות הביטחון להרוג למעלה מ-10,000 לוחמי גרילה (וזאת במחיר של כ-1,300 לוחמים רודזים הרוגים), נכשלה רודזיה במאמציה להביא את המלחמה לידי הכרעה. לפיכך, בשנת 1979, לאחר משא ומתן ממושך, העביר המיעוט הלבן את השלטון לרוב השחור ובכך חדלה רודזיה מלהתקיים. כעבור שנה, הוקמה הרפובליקה של זימבבואה, וכוחות הביטחון של רודזיה פורקו כאשר חלקים מהם משולבים בצבא זימבבואה החדש.

מוזיאון הטנק (בובינגטון)

מוזיאון הטנק (באנגלית: The Tank Museum) לשעבר 'מוזיאון הטנק בובינגטון', הוא מוזיאון צבאי בשטחי מחנה בובינגטון, מחוז דורסט בדרום מערב אנגליה.

עם קרוב ל-300 כלי שריון, המוזיאון מכיל את אוסף הטנקים הגדול בעולם ואוסף הרק"מ השני בגודלו. אוסף הכלים המשוריינים של המוזיאון כולל כלים מ-26 מדינות ברחבי העולם, בין היתר הוא כולל מספר טנקים במצב נסיעה ממלחמת העולם הראשונה והשנייה. בין היתר מכיל המוזיאון את אב-הטיפוס של הטנק 'וילי הקטן', הטנק המבצעי הראשון בעולם הסימן 1 וטיגר מס' 131 שהוא כיום הטיגר היחיד בעולם במצב נסיעה תקין.

המוזיאון מקיים אירוע שנתי (TankFest; 'פסטיבל טנקים') שבו מספר טנקים היסטוריים משוחזרים נוסעים אל מול קהל מבקרים, לצד תצוגה של יכולות כוחות השריון המודרניים. בנוסף מכיל המוזיאון ארכיון נרחב ללימוד ומחקר אודות ההיסטוריה של השריון ויחידות השריון הבריטיות, מספר חוקרים עובדי המוזיאון אף מפרסמים מעת לעת ספרים ומחקרים הקשורים לנושאים אלו.

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה (שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובראשי תיבות: מבצע של"ג) התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.

מבצע שלום הגליל נערך בין 6 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.

על פי ההגדרה הבלתי רשמית והרחבה ביותר, כללה מלחמת לבנון את השלבים הבאים:

שלב הקרבות והלחימה הפעילה (מבצע שלום הגליל):

4–5 ביוני 1982: הסלמה בגבול לבנון, בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת, שלמה ארגוב.

6–11 ביוני 1982: כניסת כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון ולחימה נגד כוחות סוריים ופלסטיניים עד להפסקת אש.

12 ביוני 1982 - סוף אוגוסט 1982: זחילה ולחימה של צה"ל על כביש ביירות-דמשק, כיתור ולחימה בביירות, עד ליציאה מסודרת של כוחות פלסטיניים וסוריים מביירות.

29 בספטמבר 1982: יציאת צה"ל מביירות, וסיום המלחמה באופן רשמי.שהיית כוחות צה"ל בלבנון:

אוקטובר 1982 - ספטמבר 1983: שהיית ישראל בלבנון עד הנסיגה מהרי השוף.

ספטמבר 1983 - יוני 1985: שהיית ישראל בלבנון על קו האוואלי.

יוני 1985 - מאי 2000: שהיית ישראל ברצועת הביטחון ולחימה בתקופה זו, עד לנסיגה חד-צדדית של ישראל אל הגבול הבינלאומי ב-24 במאי 2000.המלחמה הביאה להגליית מפקדות אש"ף לתוניס, ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון השיעי הקיצוני חזבאללה, שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה"ל שנותרו בדרום לבנון. 654 חיילי צה"ל נהרגו במהלך מלחמת לבנון. במקביל, נתקלה המלחמה ומהלכיה בביקורת פנימית קשה בישראל מצד גורמים שונים.

רעמסס השני (טנק)

רעמסס השני (ערבית: رمسيس 2; תעתיק מדויק: רמסיס 2) הוא שמה של השבחה מצרית עבור טנקי ה-T-54 הישנים אשר נמצאים בשירות הצבא המצרי. רעיון ההשבחה של הטנקים האלו דומה לתהליך שבוצע בטנקי הטירן שנתפסו שלל על ידי צה"ל.

רק"מ מדינות הגוש הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה
טנקים T-84 Oplot-MT-90T-84T-80T-72T-64T-62PT-76 • T-55 • T-10ארמטה T-14
נגמ"שים BTR-152 • BTR-94 • BPM-97 • BTR-90 • BTR-80BTR-70BTR-60BTR-40 • BTR-4 • BTR-3 • BTR-D • BTR-50MT-LB
נגמ"שי לחימה BMPT • BTR-T • BMD-3 • BMD-2 • BMD-1 • BMP-3BMP-2BMP-1 • ‏T-15 ארמטה
תותחים מתנייעים 2S1 גווזדיקה • ‏SO-152 • ‏2S4 טולפן • ‏2S5 גיאטסינט-S • ‏2S7 פיון • ‏2S9 נונה • ‏2S19 MSTA‏ • ‏‏2S23 נונה-SVK • ‏2S25 Sprut-SD • ‏2S31 וונה • ‏ASU-57 • ‏ASU-85 • ‏A-222 ברג
ארטילריה רקטית BM-14 • ‏BM-21 גראד • ‏BM-24 • ‏BM-25 • ‏BM-27 אוראגן • ‏TOS-1 • ‏BM-30 סמרץ'
טילי קרקע-קרקע 2K6 לונה9K52 לונה-M • ‏OTR-21 טוצ'קהOTR-23 אוקה9K720 איסקנדר • K-300P בסטיון-P
רק"ם נ"מ ‏SA-22SA-19ZSU-23-4ZSU-57-2BTR-152A\D\EBTR-40A
מערכות קרקע-אוויר SA-4 • ‏SA-6 • ‏SA-8 • ‏SA-9 • ‏‏SA-10 • ‏SA-11 • ‏‏SA-12 • ‏SA-13 • ‏SA-15 • ‏SA-17 • ‏SA-19 • ‏‏SA-20 • ‏‏SA-21 • ‏‏SA-22
טנק
ערכי משנה היסטוריה של הטנקיםמבנה הטנקסוגי טנקיםדגמי טנקים עיקריים (לפי ארצות) Merkava-Mk4m-transparent
מיגון הטנק שריון פסיבישריון מרוכבשריון ריאקטיבימערכת הגנה אקטיבית לטנקיםמדוכות עשן
ראו גם לוחמת שריוןחיל שריוןרכב קרבי משורייןטנקים בשירות צה"לחיל השריון הישראלי
נגד טנקים נגד טנקיםרקטה נגד טנקיםטיל נגד טנקיםתעלת נ"טבזנ"טמטען גחון
דגמים נבחרים • טנקי מערכה מודרניים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.