nrg

nrg360 (וקודם לכן, "nrg") היה אתר חדשות ישראלי שבסיום דרכו היה בבעלות קבוצת "ישראל היום" ופעל בשיתוף עם העיתון "מקור ראשון"[1]. האתר נוסד על ידי "מעריב החזקות", חברת האם של "מעריב", ועד לשנת 2014 נקרא "nrg מעריב". האתר פעל בשיתוף עם העיתון "מעריב" עד שנת 2014, אז נמכר האתר לקבוצת "ישראל היום"' שינה את שמו ל-nrg. ב-2017 שם האתר שונה ל-nrg360 עקב השקת האפליקציה "360 התמונה המלאה" וגרסת המובייל אשר מפנה לכתובת אתר 360. ב-10 בינואר 2018 האתר נסגר ותכניו, שנצברו במשך שנות פעולתו, הועברו לאתר של "מקור ראשון".

nrg
Nrg
סוג אתר אינטרנט
תאריך ההקמה מאי 1999
תאריך הסגירה 10 בינואר 2018
מייסדים "מעריב החזקות" (בעליה של עיתון מעריב)
בעלות ישראל היום
שירותים עיקריים אתר חדשות
makorrishon.co.il/nrg (ארכיון nrg)
www.360.co.il במובייל (לא פעיל)
Nrg מעריב
סמלילו הראשון של "nrg מעריב"
Nrg logo
סמליל קודם של האתר, טרם השמטת השם "מעריב"
Maariv.co.il
צילום מסך של דף האינטרנט "maariv.co.il" בשלב ביניים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

היסטוריה

הקמת אתר האינטרנט של "מעריב" החלה במאי 1999, על ידי חברה חדשה שהוקמה לצורך כך בשם "מעריב אינטרנט" והייתה בבעלות חברת "מעריב החזקות" (75%) ואייל רינות (25%). רינות ניהל את החברה ביחד עם אשתו, סמדר נמרודי-רינות, אחותו של עופר נמרודי (אז בעל השליטה בחברת מעריב החזקות)[2]. ב-2002 רכשה "מעריב החזקות" את מלוא הבעלות[3].

האתר הושק באוקטובר 1999 בשם "מעריב Online" תחת הכתובת maariv.co.il[4]. האתר קיבל את כל השירותים העיתונאיים מהעיתון מעריב עצמו וכלל גם שירותי צ'ט, פורומים, מנוע חיפוש וארכיון, ולוחות נדל"ן, כלי רכב ודרושים[5].

באוקטובר 2000, מונה שמעון שפירא למנכ"ל חברת "מעריב אינטרנט", לאחר שפרש מתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו[6].

בנובמבר 2001 עלה האתר בקונספט חדש. האתר עבר מתכני המהדורה המודפסת לתכנים המקוונים והעדכניים יותר[7]. ב-6 ביוני 2004, לאחר השקעה של 25 מיליון שקל, עלה אתר מעריב במיתוג ועיצוב חדש ושינה את שמו מ"מעריב online" ל-"nrg מעריב", ופעל תחת הכתובת nrg.co.il, במטרה לבנות מותג אינטרנט שיתחרה בפופולריות של אתר ynet. אחד ממקורות ההכנסה הנוספים שלו, באותה עת, היה גרסה אלקטרונית של העיתון המודפס בעלות של 19.90 דולר לחודש שיועדה בעיקר עבור גולשים מחו"ל[8].

ב-2005 השיק אתר למסחר אלקטרוני "nrg שופס" בשותפות עסקית עם אתר המסחר האלקטרוני P1000 שהפעיל וניהול אותו[9]. באותה שנה השיק גם רשת חברתית, בשם "שוקס" - "SHOX", המכוונת בעיקר לצעירים בגילאים 14-18[10]. בשיאה היו לה כ-400 אלף משתמשים רשומים, מהם למעלה מ-250 אלף משתמשים יומיים. "שוקס" נסגרה בשנת 2010 לאחר שלא יכלה לעמוד בתחרות מול פייסבוק[11].

ב-2009 פתח האתר מדור בלוגים, בו כתבי העיתון והאתר כותבים טורים אישיים בנושאים המעניינים אותם. חלקם מפרסמים בבלוג גם מאמרי דעות שפרסמו במהדורה המודפסת של מעריב.

משבר וסגירה

לאחר הפסדים מצטברים של קרוב ל-300 מיליון שקל מאז כניסתו של החינמון "ישראל היום" לשוק ב-2007, השקיע במאי 2010, יזם ההיי טק זקי רכיב, 15 מיליון דולר תמורת השליטה במעריב החזקות כולל באתר nrg[12]. לאחר שלחברה נדרשה הזרמת הון נוספת, ביוני 2011, רכשה חברת "דיסקונט השקעות" מקבוצת IDB שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר את השליטה ב"מעריב החזקות", אך החברה סיימה את שנת 2011 עם הפסד של 96 מיליון ש"ח, והדו"ח הכספי של החברה ליוני 2012 כלל הערת עסק חי. ב-20 בספטמבר 2012 נחתם הסכם למכירת "מעריב" למו"ל העיתון "מקור ראשון" שלמה בן-צבי תמורת 70 מיליון ש"ח[13].

ב-30 במרץ 2014 הגיש שלמה בן-צבי בקשה להקפאת הליכים כנגד עסקיו. בית המשפט המחוזי בירושלים נענה לבקשה ואישר את מכירת עיתון "מעריב" לאלי עזור תמורת 4 מיליון שקל ואת עיתון "מקור ראשון" ואתר האינטרנט nrg ל"ישראל היום" תמורת 3 מיליון שקלים[14]. ב-1 במאי 2014 שונה שמו של האתר ל-"nrg" בלבד (ללא השם "מעריב")[15]. ביוני 2014 הורה השופט דויד מינץ בבית המשפט המחוזי בירושלים להעביר את שם המתחם maariv.co.il לבעלותו של העיתון "מעריב השבוע", לאחר שהעיתון "ישראל היום" דרש להעביר את שם המתחם לקישור ל-nrg[16].

בשנת 2017 השיק אתר חדשות ואפליקציה בשם "360 התמונה המלאה". אך בסוף אותה שנה "ישראל היום" איחד את הפעילות הדיגיטלית שלו תחת מותג אחד והוא נסגר[1].

ב-10 בינואר 2018 נסגר האתר והדומיין שלו הפך להפניה לדף האינטרנט של העיתון "מקור ראשון"[17].

עורכים וכתבים

עם השקתו של האתר "nrg מעריב" בשנת 2004, מונה רון לשם, סגן עורך "מעריב", לעורך הראשי של האתר. באותה עת, האתר כלל צוות של למעלה מ-100 עובדים, בהם 50 עיתונאים ועורכים[18].

בדצמבר 2005 מונה אבי לן לעורך הראשי, לאחר שעזב את "ידיעות אחרונות" בו עבד במשך 20 שנה[19]. לן עזב לאחר שבעה חודשים. ובמשך תשעה חודשים לא היה עורך ראשי לאתר, באפריל 2007 מונה סגן עורך "מעריב", חיליק שריר, לתפקיד, אך באוגוסט הוא עזב[20]. במקומו מונה איתי בן-ניסים[21].

בדצמבר 2007 מונתה בירנית גורן לעורכת הראשית[22]. במקומה שימש כעורך ראשי, בין יוני 2009 ליוני 2010, ארנון גל.[23]

מספטמבר 2011 עד פברואר 2012 ערך את האתר העיתונאי דורון כהן[24].

עורכו הראשי האחרון של האתר היה יואב פרידמן.

באתר כתבו עיתונאים ופובליציסטים שעוסקים במגוון תחומים. בין כותביו: העיתונאי והמגיש אראל סג"ל, הכתב לענייני ביטחון עפר שלח, הכתב המדיני אריאל כהנא, העיתונאי והשדרן נתן זהבי, והפרשן הפוליטי שלום ירושלמי.

תיאור

האתר כלל מבזקי חדשות המתעדכנים באופן שוטף (וכן לוח תוצאות חי המתעדכן באירועי ספורט). האתר התבסס ברובו על התכנים הכתובים של העיתון "מעריב", וחלק ניכר מהכותבים באתר היו כתבי המהדורה המודפסת, כולל הבכירים שבהם (בן-דרור ימיני, אמיר בוחבוט ועוד).

בנוסף כולל האתר "ערוצים" העוסקים כל אחד בנושא שונה. כל ערוץ כולל ידיעות חדשותיות, כתבות, מאמרים ומאמרי דעות בנושא שבו הוא עוסק. מבין אתרי החדשות התייחד האתר בערוץ "יהדות" שבו, אך לאחר זמן מה פתח גם האתר המתחרה ynet ערוץ דומה.

האתר היה קיים גם בגרסה לאינטרנט סלולרי, ובשנה האחרונה עד לסגירתו גם הייתה לו אפליקציה לסמארטפונים בשם "360 התמונה המלאה".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 נתי טוקראחרי השקעה של מיליוני שקלים – האתרים 360 ו-NRG יימחקו, באתר TheMarker‏, 12 בנובמבר 2017
  2. ^ גם אתרי התוכן של העתונות הכתובה מפסידים: מעריב אינטרנט רשמה ב- 2000 הפסד של 2.7 מיליון שקל והכנסות של 1.3 מיליון שקל, באתר גלובס, 6 ביולי 2001
  3. ^ מעריב מכנסת אסיפה כללית לאשר רכישת מניות אתר האינטרנט, באתר הארץ, 14 בינואר 2002
  4. ^ מעריב: העיתון דווקא בסדר, באתר גלובס, 6 ביוני 2000
  5. ^ נתן ליפסון, בעל הבית לא בבית, באתר TheMarker‏, 12 בדצמבר 2000
  6. ^ נתן ליפסון, מונה מנכ"ל למעריב אינטרנט - תא"ל (מיל') ד"ר שמעון שפירא, באתר TheMarker‏, 10 באוקטובר 2000
  7. ^ צורי דאר, MSN ישראל ו"מעריב" אינטרנט הציגו היום עיצוב מחודש של אתריהם, באתר TheMarker‏, 11 בנובמבר 2001
  8. ^ אתר NRG "מעריב" עלה לאוויר; עופר נמרודי: נגיע לאיזון בתוך שנה וחצי עד שנתיים, באתר הארץ, 7 ביוני 2004
  9. ^ אתר P1000 ינהל את אתר הסחר האלקטרוני של מעריב , באתר גלובס, 24 במאי 2005
  10. ^ NRG מעריב הקים אתר הפונה לצעירים תחת השם SHOX, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2005
  11. ^ עידו קינן, פייסבוק הרגה עוד רשת חברתית ישראלית – שוקס, באתר העין השביעית, 6 בדצמבר 2010
  12. ^ שוקי שדה, תעלומת זקי רכיב: מה עושה ב"מעריב" האיש שלא אוהב להפסיד?, באתר TheMarker‏, 12 במרץ 2010
  13. ^ אורן פרסיקו, כך שלט נוחי דנקנר ב"מעריב" והביא אותו לפשיטת רגל מוסרית וכלכלית, באתר העין השביעית, 4 בפברואר 2015
  14. ^ לי-אור אברבך, ‏ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-NRG ל"ישראל היום", באתר גלובס, 30 במרץ 2014
  15. ^ אלכסנדר כץ, סיומה של תקופה: לאחר עשור - המילה 'מעריב' הוסרה הערב מהלוגו של NRG, באתר אייס, 1 במאי 2014
  16. ^ לי-אור אברבך, ‏ביהמ"ש: הדומיין "מעריב" יעבור לרשות "מעריב השבוע", באתר גלובס, 5 ביוני 2014
  17. ^ חגי סגל, חדשות טובות: ברוכים הבאים לאתר 'מקור ראשון', באתר מקור ראשון, ‏10 בינואר 2018
  18. ^ רון לשם מונה לעורך אתר האינטרנט NRG, באתר גלובס, 16 ביוני 2004
  19. ^ עורך חדש ל-NRG - אבי לן, לשעבר עורך 24 שעות ב"ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
  20. ^ יעל ולצר, מכה נוספת לעופר נמרודי: אחרי אמנון דנקנר גם סגן העורך חיליק שריר עוזב את "מעריב" לטובת חדשות 2, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
  21. ^ לי-אור אברבך, ‏איתי בן-ניסים ימונה לעורך אתר nrg של "מעריב" במקום חיליק שריר, באתר גלובס, 30 במרץ 2007
  22. ^ בירנית גורן - שפירסמה תחקיר נגד עופר נמרודי - מונתה לעורכת הראשית של NRG, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2007
  23. ^ נועה פרג , ‏בירנית גורן, עורכת nrg ומנכ"לית האתר, פורשת מתפקידה, באתר גלובס, 22 ביוני 2009
    לי-אור אברבך, ‏ארנון גל, העורך הראשי של nrg, פורש ומצטרף לחדשות ערוץ 10, באתר גלובס, 30 ביוני 2010
  24. ^ דוד אברהם‏, מעריב: דורון כהן עוזב, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בפברואר 2012
Like

כפתור אהבתי (מאנגלית: Like תעתיק עברי: לייק) הוא כפתור הכלול בממשק הרשת החברתית "פייסבוק". הכפתור מעוצב בצורת אגודל זקוף, שהוא מחווה המסמלת, בתרבויות רבות בעולם, אישור או "הכול טוב". לעיתים מופיעה פשוט בדמות המילה Like, או "אהבתי" בגרסה העברית.

בפברואר 2016 נוספו עוד רגשות שאותן ניתן להביע באמצעות הכפתור, כמו כעס, אהבה וכדומה.

אנציקלופדיה

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה (באנגלית: encyclopaedia או encyclopedia) היא מאגר כתוב של הידע האנושי הקיים, בתחום מסוים או בכל תחומי הידע, שנאסף כדי להנחיל אותו לאחרים ולדורות הבאים.

אריק בנדר

אריה (אריק) בנדר (נולד ב-1952) הוא הכתב הפרלמנטרי של "מעריב".

בית מלון

בית מלון (או, בקצרה: מלון) הוא מבנה, המיועד לספק לכל מאן דבעי שירותי לינה ואירוח ארעיים ומתחלפים בתשלום, למטרות פנאי, נופש או מטרות אחרות, לפרקי זמן קצובים. הוא עשוי לספק שירותים נלווים, לרבות הסעדה, בילוי ופנאי.

בית צבי

בית צבי – בית הספר לאמנויות הבמה הוא בית ספר למשחק ולאמנויות התיאטרון. הלימודים בו נמשכים כשלוש שנים, ובסופם מקבלים התלמידים תעודת בוגר.

בית הספר שוכן ברמת גן, ונקרא על שם צבי קליר שנפל במלחמת העצמאות.

דני חלוץ

דני (דן) חלוץ (נולד ב־7 באוגוסט 1948) היה הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל (יוני 2005 – פברואר 2007), קודם לכן כיהן כמפקד ה-14 של חיל האוויר הישראלי וסגן הרמטכ"ל. כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. חלוץ הוא הרמטכ"ל היחיד עד כה שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר.

חזבאללה

חִיזְבְּאַללַּה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון. פעילותו הצבאית של הארגון באה לידי ביטוי בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, פנים-לבנוניות, סוריות, ואף בינלאומיות. אוסטרליה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, הולנד, ישראל, מדינות המפרץ, הליגה הערבית, ארגנטינה, פרגוואי וקנדה מגדירות אותו (או את הזרוע הצבאית שלו) כארגון טרור. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו. בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נטל חזבאללה חלק פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 הוא שייח' חסן נסראללה.

מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (יום שבת, ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ"ב טבת תשס"ט), בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.שם המבצע, שהחל במהלך חג החנוכה, לקוח מהשיר "לכבוד החנוכה", של חיים נחמן ביאליק.

מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי (בערבית: حَرْب تَمُّوز, תעתיק מדויק: חַרְבּ תמוּז). המלחמה נמשכה 34 ימים, מ-12 ביולי עד הפסקת האש ב-14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1 באוקטובר.המלחמה נפתחה בתקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור הגבול, בתקרית שבה נחטפו שני חיילי צה"ל ונהרגו שלושה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה בדרום לבנון.

בסיום המלחמה קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה.

המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. מחאה ציבורית גרמה להתפטרותם של הרמטכ"ל דן חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

מקור ראשון

מקור ראשון הוא שבועון ישראלי שנוסד ב-1997. מאז 2014 נמצא בבעלות קבוצת ישראל היום.

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

נפתלי בנט

נפתלי בֶּנֶט (נולד ב-25 במרץ 1972, י' בניסן ה'תשל"ב) הוא שר הביטחון, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם הימין החדש. בעבר כיהן כשר החינוך, שר הכלכלה, שר ירושלים והתפוצות והשר לשירותי דת. היה חבר הכנסת מטעם הבית היהודי ועמד בראש מפלגה זו בשנים 2012–2018, עד שפרש והקים את מפלגת הימין החדש.

בשירותו הצבאי היה לוחם בסיירת מטכ"ל, מפקד צוות ומפקד פַּלְגָה ביחידת מגלן. לאחר מכן היה יזם היי-טק, אחד ממייסדי חברת סאיוטה. בנוסף היה מנכ"ל מועצת יש"ע וממייסדי תנועת ישראל שלי.

סיכול ממוקד

סיכול ממוקד הוא תחדיש שטבעו ממשלת ישראל וצה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה לתיאור פעולה צבאית של צה"ל המכוונת להתנקשות בפעילי טרור פלסטינים. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור פלסטיני, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.

עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה כנגד "פצצה מתקתקת", המסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל התנקשות בפעיל המעורב בטרור, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. מושג ספציפי זה בא כתחליף למושג הכללי יותר "חיסול", ששימש קודם לכן גם לתיאור פעילות מסוג זה שנעשתה קודם לכן, כדוגמת ההתנקשות ביחיא עיאש או באבו ג'יהאד. בעיתונות האמריקנית מכונה פעולה כזו targeted killing ("הריגה מוכוונת"). בעיתונות הערבית מכונה פעולה כזו "התנקשות" (اغتيالات).

עפר שלח

עפֶר שֶלַח (נולד ב-9 בפברואר 1960) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד בסיעת כחול לבן; לשעבר עיתונאי ופובליציסט שהתמחה בענייני ביטחון, ופרשן ספורט ישראלי.

פולין

רפובליקת פּוֹלִין (בפולנית: Rzeczpospolita Polska, "זֶ'צְ'פּוֹסְפּוֹלִיטַה פּוֹלְסְקַה") היא מדינה במרכז אירופה, הגובלת בגרמניה במערב, בצ'כיה ובסלובקיה בדרום, באוקראינה ובבלארוס במזרח, ובליטא, ברוסיה (מחוז קלינינגרד) ובים הבלטי בצפון.

המדינה הפולנית נוסדה לפני יותר מ-1,000 שנים תחת שושלת פיאסט, והגיעה לתור הזהב שלה לקראת סוף המאה ה-16 תחת השושלת היגיילונית, כאשר פולין הייתה אחת המדינות העשירות והחזקות ביותר באירופה. ב-3 במאי 1791 הצביע הסיים (הבית התחתון של הפרלמנט) של ברית פולין-ליטא בעד קבלת "חוקת מאי" לפולין, החוקה הכתובה הראשונה באירופה והשנייה בעולם אחרי חוקת ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן חדלה פולין מלהתקיים, לאחר שחולקה על ידי שכנותיה: האימפריה הרוסית, אוסטריה, ופרוסיה.

פולין קיבלה את עצמאותה מחדש ב-1918 לאחר חתימת חוזה ורסאי. תקופה זו בתולדותיה של פולין נקראת "הרפובליקה השנייה של פולין". בספטמבר 1939 פלשו גרמניה הנאצית וברית המועצות לפולין וכבשו אותה, במהלך שפתח את מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הפכה פולין למדינת חסות של ברית המועצות. ב-1989 התקיימו בפולין בחירות חופשיות למחצה, הראשונות שנערכו בה מאז מלחמת העולם השנייה, ובהן השתתפה תנועת סולידריות, שהנחילה תבוסה למפלגה הקומוניסטית. תקופה זו בתולדותיה של פולין נקראת "הרפובליקה השלישית של פולין". בשנת 1997 נכתבה חוקה חדשה. במרץ 1999 הפכה פולין לחברה רשמית בברית נאט"ו, וב-2004 הצטרפה המדינה לאיחוד האירופי.

פייסבוק

פייסבוק (מאנגלית: Facebook, בתרגום חופשי לעברית: "ספר פנים") הוא אתר אינטרנט המופעל על ידי חברת פייסבוק האמריקאית. האתר מהווה את הרשת החברתית המקוונת הגדולה בעולם, והוא זמין ביותר משבעים שפות. ביוני 2017, דיווחה החברה על כשני מיליארדי חברים הרשומים באתר, כש-800 מיליון מהם פעילים בתדירות יומיומית. על פי חברת דירוג האתרים אלקסה, פייסבוק הוא האתר השביעי הנצפה ביותר באינטרנט ברחבי העולם והרביעי הנצפה ביותר בישראל.

האתר הוקם על ידי מארק צוקרברג, אדוארדו סברין, דסטין מוסקוביץ', כריס יוז ואנדרו מקקולום , בהיותם סטודנטים באוניברסיטת הרווארד, ב-4 בפברואר 2004. בבעלות צוקרברג 28.2% ממניות החברה. תחילה התאפשר רק לסטודנטים מהרווארד להצטרף לרשת, אך ב-11 בספטמבר 2006 היא נפתחה לשימוש כלל הציבור.

שם האתר נובע משמו של הספר המקובל במכללות ובאוניברסיטאות, המכיל את תמונות הסטודנטים, והמחולק להם בשנתם הראשונה באקדמיה, על מנת שהסטודנטים החדשים יוכלו להכיר טוב יותר איש את רעהו. ספר זה מכונה "Face Book" ("ספר פנים").

שאול מופז

שאול מופז (נולד ב-4 בנובמבר 1948 בטהראן שבאיראן) הוא איש צבא ואיש ציבור ישראלי. כיהן בין היתר כרמטכ"ל ה-16 של צה"ל, כשר הביטחון ה-15, כחבר כנסת, כיו"ר מפלגת "קדימה", כיו"ר האופוזיציה וכשר בממשלות ישראל.

תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005 ובמהלכה פינתה ישראל באופן חד צדדי את תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכוחות צה"ל נסוגו ממנה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק באזור זה.

במקביל פינתה הממשלה ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון, מבלי לשנות את החלוקה הפנימית לאזורים ביהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) או את הגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. בחבל עזה חיו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים.

פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים וצה"ל השלים את פינויו מרצועת עזה ב-11 בספטמבר 2005. למחרת היום נערכו ברצועה ובהתנחלויות החרבות שבה חגיגות פלסטיניות המוניות ורוב בתי הכנסת שננטשו הושחתו ונשרפו. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. עם סיום ביצוע התוכנית החל תהליך ארוך של שיקום המפונים, אשר טרם הסתיים (נכון ל-2019).

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו. הוא העמידה למשאל בין מתפקדי הליכוד, אשר דחו את התוכנית, אולם שרון המשיך ביישומה. הוא סירב להצעה להעמיד את התוכנית למשאל עם אולם סקרים שהתפרסמו הצביעו על תמיכת רוב הציבור בהתנתקות. לאחר מאבק ממושך בממשלה ובכנסת אושר החוק ליישום התוכנית בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים. הטיפול במפוני ההתנתקות לקה במחדלים רבים, וועדת החקירה הממלכתית שקמה בעקבות כך קבעה כי הממשלה כשלה כישלון חמור בטיפולה במפונים, וכי ההתנתקות גרמה לפגיעה גדולה בזכויות האדם של המפונים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.