M-346 מאסטר

אלניה איירמאקי M-346 מאסטר (איטלקית: Alenia Aermacchi M-346 Master) הוא מטוס אימון סילוני על קולי. המטוס פותח במקור בשיתוף פעולה בין חברת אלניה איירמאקי האיטלקית וחברת יאקובלב הרוסית, והיה אמור להיקרא Yak/AEM-130. בשנת 2000 פורקה השותפות, וחברת אלנייה איירמאקי (שמוזגה ב-2016 לתאגיד הענק לאונרדו-פינמכניקה) המשיכה בפיתוח המטוס בעצמה, בעוד חברת יאקובלב המשיכה בפיתוח מטוס משלה, שסימולו יאקובלב יאק-130. M-346 הוא מטוס אימונים לשלב האימון המתקדם בקורסי טיס צבאיים. טיסתו הראשונה התקיימה ב-2004. המטוס מופעל ב-2016 על ידי חילות האוויר של איטליה, ישראל, סינגפור ופולין. בחיל האוויר הישראלי מכונה המטוס לביא.

M-346 מאסטר (לביא)
M-346 Master
Hatzerim 240615 M-346 Lavi 04
M-346 מאסטר, לביא, של חיל האוויר הישראלי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון מתקדם
ארץ ייצור איטליה  איטליה
יצרן אלניה איירמאקי
טיסת בכורה 15 ביולי 2004
תקופת שירות בשירות –
צוות 2
משתמש ראשי חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר האיטלקי, חיל האוויר הסינגפורי
מחיר 20 מיליון אירו
תרשים
Aermacchi MB-346 three-view silhouette

פיתוח

Aermacchi M-346-002(w)
אב הטיפוס של המטוס, בסלון האווירי בפריז, 2005

בשנת 1993 חתמה חברת איירמאקי הסכם לשיתוף פעולה עם חברת יאקובלב. על פי ההסכם הייתה אמורה איירמאקי לספק לחברה הרוסית סיוע פיננסי וטכני לייצור מטוס אימון חדש אשר היה בפיתוח מאז שנת 1991 עבור חיל האוויר הרוסי. המטוס שהיה בשלבי פיתוח נועד להתחרות במטוס האימון מיקויאן מיג AT. בנוסף, ההסכם איפשר לחברת איירמאקי לבצע שינויים ושיפורים במטוס החדש, ולהתאים אותו לשוק המערבי.[1] המטוס החדש, יאק 130, טס לראשונה ב-1996 והובא לאיטליה בשנת 1997 כדי להחליף את מטוס האימון האיטלקי המתיישן איירמאקי MB-339. שמו של המטוס באותו שלב היה Yak/AEM-130. בפברואר 1996 הודיעה ממשלת רוסיה כי תספק מימון בסיסי לתוכנית והתחייבה לרכוש עד 200 מטוסים עבור חיל האוויר הרוסי.[2]

באוקטובר 1998 דווח כי המיזם המשותף הופך בהדרגה להיות בהובלה איטלקית, בשל היעדר בסיוע פיננסי מצידה של רוסיה.[3] ביולי 2000 דווח כי המטוס יסומל מחדש כאיירמאקי 346, וכי חלקה של החברה האיטלקית מגיע ל-50% ממניות המטוס, לעומת 25% בידי כל אחת מהחברות הרוסיות יאקובלב וסוקול.[4] חודש לאחר מכן פורסם כי השותפות פורקה, בשל "סולמות זמן שונים במימון המטוס" וכל אחת מן השותפות המשיכה בפיתוח מטוס אימון משלה.[5] בהסכם פירוק השותפות קיבלה חברת יאקובלב את הזכות לשווק את המטוס בחבר המדינות, באלג'יריה, הודו וסלובקיה וחברת איירמאקי קיבלה את הזכות לשווק את המטוס במדינות נאט"ו, בין השאר.

הדגם שיוצר בסופו של דבר על ידי חברת אלניה איירמאקי, M-346, עבר שינויים רבים מהדגם שפותח לכתחילה במיזם המשותף. כל הציוד שבמטוס הוא מתוצרת מדינות מערביות, כמו מערכת בקרת טיסה דיגיטלית שפותחה בשיתוף פעולה בין BAE סיסטמס, מרקוני וטלהאוויו (Teleavio).[6] איירמאקי בחרה במנוע טורבומניפה מתוצרת חברת הניוול, דגם F124 במקום המנוע שתוכנן במקור, למטוס המשותף, שהיה אמור להיות מתוצרת סלובקיה. נבחנה גם אפשרות לעשות שימוש במנוע מתוצרת רולס-רויס-טורבומקה.[7][8] ב-7 ביוני 2003 הושלם האבטיפוס הראשון של המטוס, וטיסת הבכורה התקיימה ב-15 ביולי 2004. באפריל 2008 זכתה חברת CAE הקנדית במכרז לפיתוח סימולטור טיסה למטוס.

בחודש ינואר 2005 חתם משרד הביטחון היווני על מזכר הבנות, על פיו תהיינה תעשיות ביוון שותפות ביוזמת בניית המטוס. בשנת 2006 חתמה חברת איירמאקי על הסכם שיתוף פעולה תעשייתי עם התעשייה האווירית היוונית.[9] ביולי 2007 טס M-346 לאיחוד האמירויות הערביות לצורך ניסויים במזג אוויר חם והערכה מבצעית על ידי חיל האוויר של איחוד האמירויות. במרץ 2008 חתמה חברת ENAER הצ'יליאנית על הסכם הבנות עם איירמאקי.

ב-10 באפריל 2008 הושק אבטיפוס נוסף, שכונה בחברה "דור חדש". מטוס זה נבנה בתצורה הסופית של המטוס, עם כן נסע חדש ומעצור אוויר מאחורי חופת תא הטייס, בדומה למעצור האוויר המותקן במטוס סוחוי Su-30. חלקים שונים נבנו מחדש מחומרים מרוכבים אשר הפחיתו כ-700 ק"ג ממשקל המטוס ושיפרו את ביצועיו בהאצה מהירה, קצב טיפוס, יכולת תמרון ומהירות מקסימלית, כמו גם הביאו להגדלת יכולת נשיאת הדלק ב-200 ק"ג.[10] ב-18 בדצמבר 2008 הודיעה החברה כי המטוס הגיע למהירות מקסימלית של 1.15 מאך (678 קשר, 1,255 קמ"ש). לטענת החברה, זו הייתה הפעם הראשונה בה חצה מטוס מתוצרת איטלקית את מחסום הקול. במאי 2008 חתמה חברת בואינג על הסכם הבנות עם איירמאקי לשיתוף פעולה בשיווק המטוס, מכירות ואימון טייסים.[11]

ב-20 ביוני 2011 ניתן לחברת אלניה איירמאקי רישוי למטוס על ידי המינהל הכללי לחימוש אווירי של משרד הביטחון האיטלקי. לצורך עמידה בתקני משרד הביטחון האיטלקי ביצע המטוס 180 טיסות מבחן.

ה-M-346 תוכנן לכתחילה כמטוס אימון סילוני לא חמוש, אך בנובמבר 2015 נמסר כי חברת אלניה איירמאקי קרובה להשלמת גרסה בעלת יכולת מבצעית.[12] זאת לאחר ניסויי חימוש שנערכו בסוף 2014, ובכללם ירי טילי אוויר-אוויר איריס-טי, מתוצרת גרמניה.[13] גרסה חמושה של המטוס שנקראה M-346 LCA (ראשי תיבות של Light Combat Aircraft, מטוס קרבי קל) הוצעה ב-2015 לפולין. על פי דיווחים הייתה לגרסה זו יכולת לשגר טילי אוויר-קרקע מדגם ברימסטון ואף טילי אוויר אוויר, לשימוש כנגד מטרות קטנות כמו מסוקים, מטוסים קלים וכלי טיס בלתי מאוישים.[14]

תאגיד לאונרדו פינמכניקה, שנוצר בתחילת 2016, מקדם את ה-M-346 כמטוס לשתי משימות: מטוס אימונים סילוני מתקדם ומטוס לתרגול קרב אוויר לא זהה. כדי לדמות ביצועים ומאפייני טיסה של מטוסי אויב מסוימים ניתן לאפיין בהתאם את מערכת בקרת הטיסה, וכך להפעיל את המטוס במשימות ביום אויב.[15]

תכנון

Alenia Aermacchi T-346A Master MM55155 61-04 formazione legend (22064642876)
M-346 מאסטר של חיל האוויר האיטלקי
CSX55152-AermacchiM346-Italy-Farnborough2016-A1590
M-346 מאסטר חמוש בפצצות מונחות לייזר וטילי אוויר אוויר, בסלון האווירי בפארנבורו, 2016

M-346 מאסטר נועד להוות מטוס אימון מתקדם, שנועד לשלב האחרון בקורס טיס צבאי, ומטרתו להכשיר טייסי קרב במטוסי קרב מתקדמים. למטוס שני מנועי טורבו-מניפה F124 מתוצרת האניוול, המאפשרים לו טיסה במהירות מעל מהירות הקול ללא שימוש במבער אחורי, וזאת לצורך הוזלת מחיר המטוס והוצאות התפעול. לטענת חברת אלניה-איירמאקי ביצועי הטיסה של המטוס נופלים רק מאלו של מטוסים בעלי מבער אחורי.[15] במהלך תכנון המטוס נשמרו עקרונות של "תכנון מול מחיר" ו"תכנון מול תחזוקה", וזאת כדי להפחית את עלויות הרכישה והתחזוקה.[16] על פי דיווחים, עלות שעת טיסה של המטוס היא כעשירית מעלות שעת טיסה של מטוס הקרב המתקדם יורופייטר טייפון. מעבר לתפקידו כמטוס אימון, פותחו במטוס מלכתחילה יכולות נוספות כמו סיוע אווירי קרוב ושיטור אווירי.[17]

למטוס מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מתקדמת מסוג טוס-על-חוט מתוצרת חברת מרקוני האיטלקית בשיתוף פעולה עם חברת התעשייה האווירית BAE הבריטית, עם ארבע מערכות גיבוי. מערכת זו, בשילוב העיצוב האירודינמי של ה-M-346, המתבסס על עקרונות עילוי מערבולת (vortex lift) המגדיל את כושר התמרון והשליטה של המטוס, מאפשרת יכולת תמרון גבוהה ושליטה במטוס גם בזווית התקפה גבוהה, מעל 30°.[16] מערכת בקרת הטיסה נשלטת ממוט ההיגוי והמצערת, שעליהם מותקנים חלק גדול ממתגי וכפתורי הפעלתה, תפיסה המכונה HOTAS. ניתן להגביל את זווית ההתקפה ואת מגבלות כוחות הג'י, ובשילוב מעטפת הביצועים הרחבה של המטוס יכול ה-M-346 לחקות ביעילות את ביצועיהם של כמה מטוסי קרב מתקדמים או להעלות באופן הדרגתי את רף הקושי של המתאמן.[16][15] למטוס מערכת חירום הניתנת להפעלה על ידי הטייס, המחזירה את המטוס לנתיב טיסה מאוזן בעת הצורך.

לטענת אלניה איירמאקי, מערכת האוויוניקה הדיגיטלית של המטוס מקבילה למערכות של מטוסי קרב מתקדמים כמו הסאאב JAS-39 גריפן, לוקהיד מרטין F-22 ראפטור ויורופייטר טייפון, דאסו ראפאל, ועוד. מכיוון שעלות שעת טיסה ב-M-346 זולה בהרבה מעלות שעת טיסה במטוס קרב מתקדם, ניתן לאמן את הטייסים במטוס במקום במטוסי הקרב, והוזיל את עלות האימון.[16] הארכיטקטורה של מערכות האוויוניקה היא מודולרית, ומאפשרת הוספת מערכות חדשות במהלך הזמן, ובכך מאפשרת פוטנציאל התפתחות. למטוס קוקפיט זכוכית (Glass cockpit) מתקדם עם אפשרות להתאמת אמצעי ראיית לילה. בתא הטייס שלושה צגי LCD צבעוניים רב תכליתיים, תצוגה עילית, ומערכת תצוגת קסדה עילית אופציונאלית. קיימת גם מערכת זיהוי דיבור המשולבת בכמה פונקציות כמו מערכת הניווט.[18]

אחד המאפיינים החשובים של המטוס הוא מערכת אימון טקטי (tactical training system, ETTS) המוטמעת במערכות המטוס. מערכת האימון יכולה לדמות מערכות שונות כמו מכ"ם, פוד ניווט, מערכות נשק ומערכות לוחמה אלקטרונית. בנוסף, מערכת ה-ETTS יכולה לתקשר עם מערכות אמיתיות הנמצאות במטוס, כמו סוגי חימוש שונים.[15] המערכת יכולה לפעול באופן עצמאי; במצב זה מוזנים למערכת לפני ההמראה נתונים של ההדמיה המבוקשת, או לחלופין מועברים במהלך הטיסה בתקשורת נתונים בין המטוס לתחנה קרקעית.[18] לאחר הטיסה ניתן להשתמש במידע שנאסף במערכת לצורך תחקור והערכה.[15] החברה מציעה גם מערכת אימון משולבת (Integrated Training System, ITS) שבה ניתן לשלב את האימון בעת הטיסה עצמה עם לימוד יסודי של המטוס עוד בטרם המראה.[18]

ל-M-346 תשע נקודות לתליית חימוש, ובסך הכל יכול המטוס לשאת עד 3,000 ק"ג של חימוש, תוך שמירה על יחס דחף:משקל גבוה. הטייס יכול לקבל מידע על החימוש שברשותו על הצגים הרב-תכליתיים בתאו.[18] למטוס אמצעי הגנה עצמית הכוללים מקלט התרעת מכ"ם, משגרי מוץ ונורים, מערכות לוחמה אלקטרונית אקטיבית, ומערכת להקטנת חתימת המכ"ם של המטוס.[18][15] בנוסף ניתן להתקין על המטוס פוד לרכישת מטרות, מכ"ם בקרת אש, ועוד.[18]

ניתן להסב את המטוס לביצוע משימות קרביות בקלות וגם בתנאי שדה. למטוס יכולת לבצע משימות סיוע אווירי קרוב, תקיפת אוניות ואף לחימה אווירית במסגרת שיטור אווירי. כדי לבצע משימות אלו יכול המטוס לשאת חימוש מגוון, שיכול לכלול (בין השאר) פוד מקלע בקוטר 12.7 מ"מ, טילי אוויר-אוויר מסוג סיידווינדר AIM-9 או איריס-טי, סוגים שונים של טילי אוויר-קרקע וטילים נגד ספינות, פצצות שימוש כללי, פצצות מונחות לייזר ורקטות. כמו כן ניתן להתקין על המטוס פוד לניווט וסיור ופוד ללוחמה אלקטרונית. רכישת המטרות ושיגור החימוש נעשים דרך כוונת הקסדה והצגים הרב-תכליתיים. מערכות בקרת הטיסה והאוויוניקה מתוכננות כך שתהיה כפילות שתאפשר להמשיך להפעיל את המטוס גם אם יספוג נזקים.[18]

טווח המטוס הוא 1,470 מיילים ימיים (2,723 ק"מ) עם שלושה מכלי דלק נתיקים. ניתן להאריך את הטווח באמצעות תדלוק אווירי המתבצע באמצעות גשוש הניתן לפירוק.[18][15]

היסטוריה מבצעית

T-100 FIA 2016 4507
דגם בקנה מידה מלא של ה-T-100, המוצע על ידי לאונרדו-פינמכניקה וריית'און למכרז T-X של חיל האוויר של ארצות הברית

ב-18 ביוני 2008, במהלך הסלון האווירי בפריז, הכריז שר הביטחון האיטלקי על רכישת תשעה מטוסי M-346. בכך היה חיל האוויר האיטלקי לראשון לרכוש ולהפעיל את המטוסים. ב-25 בפברואר 2009 על זכיית המטוס במכרז שפרסם איחוד האמירויות הערביות לאספקת 48 מטוסי אימון ומשימות קרב.[19] בשנת 2010 תוקנה ההודעה ונמסר כי ההזמנה היא ל-20 מטוסים בגירסת אימון ו-20 מטוסים בגרסת קרב, ושמונה מטוסים נוספים שיועדו צוות אווירובטי. אולם במהלך 2010 פורסם כי חתימת הסכם הרכישה מתעכבת על רקע חילוקי דעות באשר לתכונות המטוסים וכי איחוד האמירות שוקל שוב רכישת מטוס אימון אחר, כמו הT-50 מתוצרת קוריאה אירוספייס אינדוסטריז מקוריאה הדרומית או הוק 128 מתוצרת BAE סיסטמס הבריטית.[20]

ב-28 בספטמבר 2010 הוכרז כי חיל האוויר של סינגפור בחר לרכוש 12 מטוסי M-346 כמטוס אימון מתקדם[21] משרד הביטחון הסינגפורי הודיע כי חוזה הרכישה הוא ל-12 מטוסי אימון, זאת באמצעות חברה סינגפורית פרטית (ST Aerospace) שתהיה אחראית לאחזקת המטוסים, בעוד חברת בואינג תספק מערכות לאימון הטייסים. בפברואר 2014 נמסר כי אספקת המטוסים מתקרבת לסיומה.[22]

ב-18 בנובמבר 2011 התרסק אבטיפוס M-346 שהיה בתצוגה אווירית באבו דאבי בעת שהמריא בדרכו חזרה לאיטליה, צוות המטוס ניצל מן התאונה בעזרת כיסאות מפלט ללא פגיעות חמורות[23]

בתחילת 2012 בחר חיל האוויר הישראלי במטוס ה-M-346 כמחליפם של מטוסי הסקייהוק המיושנים שלו, כמטוס לאימון מתקדם.[24] ב-2 ביולי 2012 אושרה תוכנית הרכישה בכנסת והמטוס החל להיכנס לשירות חיל האוויר הישראלי במהלך שנת 2014, במסגרת טייסת ההדרכה, טייסת 102 ("הנמר המעופף"). המטוס זכה לכינוי לביא, כהוקרה לפרויקט הלביא שבוטל.[25] בסך הכל רכש חיל האוויר הישראלי 30 מטוסים מדגם זה.[26]

בדצמבר 2013 הודיעה חברת אלניה-איירמאקי כי זכתה במכרז של חיל האוויר הפולני למטוס אימון מתקדם.[27] פולין רכשה שמונה מטוסים עם אופציה לארבעה נוספים בעתיד, וכן סימולטור טיסה ועזרי אימון שונים.[28]

ב-22 במרץ 2016 נמסר כי חיל האוויר האיטלקי החליט לרכוש תשעה מטוסים נוספים, ובכך להכפיל את מספר המטוסים שברשותו. על פי הדיווח, ראשון המטוסים החדשים יימסר לחיל האוויר האיטלקי עוד ב-2016, והאחרון ב-2018.[29]

החל מ-2010 נערכת החברה האיטלקית להשתתף במכרז הענק של חיל האוויר של ארצות הברית להחלפת מטוסי האימון המתיישנים שלו מדגם נורת'רופ T-38 טאלון. המכרז, הנקרא תוכנית T-X, הוא לייצור 350 מטוסי אימון, אך ייתכן שהחברה שתזכה במכרז תזכה במכרזים נוספים עבור מטוסי תקיפה קלים ומטוסי אימון עבור צי ארצות הברית, וייתכן שסך ההזמנות יעבור את 1,000 המטוסים. בין המתמודדים במכרז יהיו מטוס ה-KAI-T50A גולדן איגל, המיוצר בשיתוף פעולה בין חברות קוריאה אירוספייס אינדוסטריז ולוקהיד מרטין; מטוס המסומל T-X ומתוכנן בשיתוף פעולה בין חברות סאאב ובואינג; מטוס המיוצר על ידי חברת נורת'רופ גראמן; סקורפיון המיוצר על ידי חברות טקסטרון ואיירלאנד; וכן ה-M-346, המוצע על ידי אלניה איירמאקי. החברה האיטלקית תכננה בתחילה לגשת לבדה למכרז, ואם תזכה להעביר את ייצור המטוסים לארצות הברית. ואולם בהמשך החליטה על מציאת חברה בארצות הברית שתהיה הקבלן הראשי לייצור המטוס.[30] בשלב הראשון של המכרז נמסר כי שיתוף הפעולה יהיה עם חברת ג'נרל דיינמיקס[31] אך החברה האמריקנית נסוגה מהעסקה במרץ 2015.[32] בתחילת 2016 הודיעה חברת ריית'און כי תשתף פעולה עם חברת אלניה איירמאקי, שבינתיים מוזגה לתאגיד לאונרדו-פינמכניקה. שתי החברות תיגשנה למכרז בשיתוף חברת CAE הקנדית, שתספק את מדמה הטיסה, וחברת האניוול, שתייצר את מנועי המטוס, שזכה לסימול המחודש T-100.[33] ב-27 בספטמבר 2018 נמסר כי חברת בואינג זכתה במכרז, ותייצר את מטוס האימונים הבא בשיתוף חברת סאאב.[34]

גרסאות

  • M-346
הגרסה הבסיסית של המטוס.
  • T-346A
סימול חיל האוויר האיטלקי החל מ-2012.
  • M-346LCA‏ (Light Combat Aircraft, מטוס קרב קל)
גרסה חמושה, הוצעה לחיל האוויר הפולני כמחליף למטוס התקיפה סוחוי Su-22 המתיישן.
  • M-346FT‏ (Fighter Trainer, אימון/קרב)
גרסה רב תכליתית, לאימון ולתקיפה. ללא שינוי בגוף המטוס, אך עם שינויים בתוכנה וביכולות חימוש שונות.
  • T-100
סימול לדגם המוצע במכרז T-X של חיל האוויר של ארצות הברית.

מפעילות

M-346 Master and Yak-130 operators
מדינות המפעילות את המאסטר M-346 (בכחול) ו- Yak-130
חיל האוויר האיטלקי - 18 מטוסים
חיל האוויר הישראלי - 30 מטוסים[35][36]
חיל האוויר של הרפובליקה של סינגפור - 12 מטוסים
חיל האוויר הפולני - 8 מטוסים, בשלבי אספקה

נתונים כלליים

M-346 IAF Museum 14-04-2017a
M-346 מאסטר, לביא, בשירות חיל האוויר הישראלי

מאפיינים כלליים

  • צוות: 2 (חניך ומדריך)
  • אורך: 11.49 מטר
  • מוטת כנפיים: 9.72 מטר
  • גובה: 4.76 מטר
  • שטח כנף: 23.52 מ"ר
  • משקל ריק: 10,165 ליברות (4,610 ק"ג)
  • משקל טעון: 14,770 ליברות (6,700 ק"ג)
  • משקל ההמראה מקסימלי: 20,945 ליברות (9,500 ק"ג)
  • הנעה: שני מנועי סילון האניוול F124-GA-200, בדחף של 6,250 ליברות כל אחד

ביצועים

  • מהירות מרבית: 1,255 קמ"ש
  • מהירות הזדקרות: 176 קמ"ש
  • טווח: 1,981 ק"מ
  • תקרת שירות: 45,000 רגל (13,715 מטר)
  • קצב טיפוס: 6,705 מטר/דקה
  • עומס כנף: 285 ק"ג/מ"ר
  • יחס דחף: משקל: 0.84

חימוש

תשע נקודות נשיאת חימוש: (2 בקצות הכנפיים [1/9]; 3 מתחת לכל כנף [2/3/4/6/7/8] ; 1 מתחת לגוף המטוס [5]) למגוון אמצעי חימוש, הכוללים מארזי תותחים, רקטות, פצצות, טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע (סה"כ עד 3 טון חימוש). נקודות חיבור 4/5/6 הן 'רטובות' (יכולות לשאת מכלי דלק נתיקים).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Julian Moxon: Aermacchi proves Yak-130/AEM performance, באתר flightglobal.com, ‏ 7 באוגוסט 1996.
  2. ^ Yak/Aermacchi trainer funds released; Russia will buy up to 200, באתר aviation week net‏, 27 בפברואר 1996.
  3. ^ Italy studies the Yak/AEM-130 as Russia falters באתר flightglobal.com, ‏21 באוקטובר 1998.
  4. ^ F124 engine turns Yak-130 into the Aermacchi 346 באתר aviation week net,‏ 25 ביולי 2000.
  5. ^ Aermacchi assembles M-346 trainer team to replace Russians באתר aviation week net,‏ 1 באוגוסט 2000.
  6. ^ Aermacchi assembles M-346 trainer team to replace Russians באתר flightglobal.com, ‏1 באוגוסט 2000.
  7. ^ Aermacchi may seek new engine for Yak-130 באתר flightglobal.com, ‏1 בפברואר 2000.
  8. ^ F124 engine turns Yak-130 into the Aermacchi 346 באתר flightglobal.com, ‏25 ביולי 2000.
  9. ^ Greece’s HAI snatches stake in M346 trainer programme באתר flightglobal.com, ‏24 בינואר 2006.
  10. ^ Alenia Aermacchi rolls out the first pre-series M-346. Alenia Aremacchi, 04/10/2008
  11. ^ Alenia Aermacchi, Boeing join forces on jet trainer market באתר flightglobal.com, ‏29 במאי 2008.
  12. ^ Alenia Aermacchi sets dual-role path for M-346 באתר flightglobal.com, ‏9 בספטמבר 2015.
  13. ^ M-346 Advanced Jet Trainer with IRIS-T air-to-air missile באתר theaviationist.com,‏ 29 באוקטובר 2014.
  14. ^ Radom Air Show 2015: Will the Armed Master Replace the Su-22? באתר defense-aerospace.com/,‏ 25 באוגוסט 2015.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 15.5 15.6 Italian Jet Trainer Finds New Cost-Saving Roles באתר ainonline.com,‏ 13 בפברואר 2016.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Alenia Aermacchi M-346 באתר Federazione Aziende Italiane per l'Aerospazio, la Difesa e la Sicurezza (פדרציית התעשיות האוויריות, ההגנה והביטחון באיטליה).
  17. ^ גיליון נתונים בדף המטוס באתר leonardocompany.com.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 18.6 18.7 גיליון נתונים (THE FIGHTER TRAINER: AERMACCHI M-346FT) באתר לאונרדו פינמכניקה.
  19. ^ UAE chooses M-346 as advanced lead-in fighter trainer באתר flightglobal.com,‏ 25 בפברואר 2009.
  20. ^ UAE reopens trainer talks באתר flightglobal.com,‏ 17 ביוני 2010.
  21. ^ Singapore confirms order for M-346 trainer באתר [https://www.flightglobal.com/ flightglobal.com,‏ 28 בספטמבר 2010.
  22. ^ SINGAPORE: Air force to receive last M-346 trainers באתר flightglobal.com,‏ 14 בפברואר 2014.
  23. ^ Alenia Aermacchi M-346 crashes in UAE באתר flightglobal.com,‏ 18 בנובמבר 2011.
  24. ^ יואב זיתון, מטוס האימון הבא של חיל האוויר - איטלקי, באתר ynet, 16 בפברואר 2012
  25. ^ מטוס ההדרכה החדש של חיל-האוויר: "לביא", באתר חיל האוויר הישראלי, 25 באפריל 2013
  26. ^ נועם אמיר, ‏בדרך הביתה: מטוס הלביא האחרון של חיל האוויר צפוי לנחות בארץ, באתר מעריב השבוע, 8 ביוני 2016
  27. ^ Poland selects M-346 for trainer contract באתר flightglobal.com,‏ 18 בנובמבר 2011.
  28. ^ Poland confirms M-346 selection after Deblin tests באתר flightglobal.com,‏ 14 בפברואר 2014.
  29. ^ Italian Air Force Doubles M-346 Fleet to 18 באתר defense news,‏22 במרץ 2016.
  30. ^ US Air Force, industry prepare for T-38 replacement באתר flightglobal.com,‏ 22 ביוני 2010.
  31. ^ General Dynamics and Alenia Aermacchi team up on T-X bid, באתר flightglobal.com,‏ 17 בינואר 2013.
  32. ^ GD Withdraws as T-100 Prime Contractor, באתר defense news,‏26 במרץ 2015.
  33. ^ Raytheon Announces Bid for USAF T-X Trainer Competition, באתר defense news,‏22 בפברואר 2016.
  34. ^ The US Air Force awarded Boeing Defense a $9.2 billion contract for production of 351 T-X trainer jets, 46 simulators and associated ground equipment flightglobal.com,‏ 27 בספטמבר 2018.
  35. ^ נועה פניגשטיין, ‏למרות המצב הבטחוני: ה"לביא" נחת, באתר חיל האוויר הישראלי
  36. ^ קובי פינקלר, הוא הגיע: מטוס הלביא ה-30 של צה"ל, באתר ערוץ 7, 8 ביוני 2016
F-16 פייטינג פלקון

F-16 פייטינג פלקון (באנגלית: Fighting Falcon - "בז לוחם") הוא מטוס קרב סילוני רב־משימתי אמריקאי מהדור הרביעי שתוכנן על ידי ג'נרל דיינמיקס. הוא נועד במקור להיות מטוס קרב קל, והתפתח למטוס רב־משימתי מוצלח. ב־1993 מכרה ג'נרל דיינמיקס את עסקי ייצור כלי הטיס ללוקהיד קורפוריישן, כיום חלק מלוקהיד מרטין. יכולותיו הרב־תכליתיות הן הסיבה העיקרית להצלחתו, והוא מיוצא בהיקפים גדולים ונמצא כיום בשירותן של 25 מדינות. תוכנית ה־F-16 היא תוכנית מטוס הקרב המערבית הגדולה ביותר, וכנראה המשמעותית ביותר.

מאז תחילת הייצור ב־1976 יוצרו למעלה מ־4,500 מטוסים ומעל 3,500 עדיין בשימוש. ייצור המטוס נמשך עד היום לייצוא, לאחר שחיל האוויר האמריקאי הפסיק להצטייד בו והחל לרכוש מטוסים מתקדמים יותר.

ה־F-16 נחשב למטוס קרב מעולה לקרבות אוויר צמודים. הוא כולל חידושים כגון חופת בועה, מוט היגוי המותקן בצד, ומושב הנשען לאחור. זהו גם מטוס הקרב האמריקאי הראשון המסוגל לבצע פניות ב־9 ג'י. אף ששמו הרשמי של ה־F-16 הוא "פייטינג פלקון", הוא ידוע בקרב הטייסים האמריקאיים בכינוי "וייפר" (צפע).

ה־F-16 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1980 ומהווה כיום את עמוד השדרה שלו. ה־F-16 בחיל האוויר הישראלי קיבל את הכינויים "נץ" (דגמים A/B), "ברק" (דגמים C/D), "ברק 2" (דגמים CG/DG), ברק 2020 (דגמי C/D ו־CG/DG משודרגים) ו"סופה" (דגם I). למטוס ה-F-16 מורשת קרב עשירה ומוצלחת בחיל האוויר הישראלי, הן בקרבות אוויר והן בתקיפת מטרות קרקע, כולל השמדת שני כורים גרעיניים (בעיראק ובסוריה).

KAI T-50 גולדן איגל

KAI T-50 גולדן איגל (באנגלית: KAI T-50 Golden Eagle) היא סדרת מטוסי אימון סילוניים, על-קוליים מתוצרת התעשייה האווירית של קוריאה, בקוריאה הדרומית, הנמצאים בתכנון ופיתוח מאז שלהי שנות ה-90. T-50 הוא המטוס העל-קולי הראשון מתוצרת קוריאה הדרומית ואחד ממספר קטן של מטוסי אימון על-קוליים בעולם. טיסת הבכורה של מטוס T-50 הייתה בשנת 2002 והוא נכנס לשירות בחיל האוויר הקוריאני בשנת 2005.

T-50 הוא מטוס אימון מתקדם אשר לו אף גרסאות לטיסה אווירובטית (T-50B) ולשימוש מבצעי (TA-50). בשנת 2011 הוכנסה לשירות בחיל האוויר הקוריאני טייסת מבצעית ראשונה של מטוס זה. דגם FA-50 גרסת מטוס רב-שימושי טס לראשונה בשנת 2011. בין השנים 2013–2016 ייוצרו 60 מטוסים מדגם FA-50.

נכון לשנת 2011 נמכרו 16 מטוסי קרב מדגם TA-50 לאינדונזיה ומדינות נוספות, בהן עיראק, פולין, הפיליפינים, וספרד הזמינו, או שוקלות להזמין מטוסים מסדרת T-50.

אמיר אשל

אמיר אשל (נולד ב-4 באפריל 1959) הוא אלוף בדימוס בצה"ל. היה ראש אגף התכנון ולאחר מכן המפקד ה-17 של חיל האוויר, ממאי 2012 ועד אוגוסט 2017. שימש בין היתר כראש מטה חיל האוויר, ראש להק האוויר, מפקד בסיס תל נוף ומפקד טייסות 110 ו-201.

בואינג-סאאב T-7

הבואינג-סאאב T-7 רד-הוק (באנגלית: Boeing/Saab T-7 Red Hawk, בתרגום חופשי: "נץ אדום") הוא מטוס אימון סילוני חד מנועי על-קולי מתקדם שפותח בשותפות בין חברות בואינג וסאאב. המטוס זכה במכרז ה-TX של חיל האוויר של ארצות הברית שתוכנן להחלפת מטוסי ה-T-38 טאלון המזדקנים. המכרז יכלול ייצור כולל של 351 כלי טיס, 46 מדמי טיסה, אימון אחזקה ותמיכה בעלות כוללת של 9.2 מיליארד דולר אמריקאי.

ב-16 בספטמבר 2019 חיל האוויר הכריז על הסימון והכינוי של כלי הטיס החדש. הכינוי רד-הוק ניתן כמחווה למטוס ה-P-40 וורהוק וטייסי הטסקיגי מיימי מלחמת העולם השנייה שכונו "זנבות אדומים" (Red Tails) בשל הצבע העז של הזנבות של מטוסי ה-P-51 מוסטנג שהם הטיסו. ההכרזה לוותה בתמונה בה מטוס ה-T-7 עומד ליד מטוס P-51C משוחזר הצבוע בצבעי הטסקיגי, כאשר זנב המטוס החדש צבוע באדום.

בסיס חצרים

בסיס חיל-האוויר חֲצֵרִים (בח"א 6) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי. הבסיס נמצא בסמוך לקיבוץ חצרים מערבית לבאר שבע.

בבסיס מוצבות שלוש טייסות מטוסי קרב, נכון לשנת 2016:

טייסת 107 ("טייסת אבירי הזנב הכתום"), המפעילה מטוסי F-16I ("סופה");

טייסת 69 ("טייסת הפטישים"), המפעילה מטוסי F-15I ("רעם");

טייסת 102 ("טייסת הנמר המעופף"), המפעילה M-346 מאסטר ("לביא"). הטייסת משמשת כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי הקרב הצעירים, ומטוסיה מתוחזקים על ידי גורמים אזרחיים. מטוסי A-4 סקייהוק שהפעילה עד 2015 יצאו משירות בעקבות קליטת מטוסי הלביא החדשים.בבסיס שוכן גם בית הספר לטיסה (ביס"ט 12) של חיל האוויר בו מתקיים קורס הטיס. הקורס הוא השני באורכו כיום בצה"ל (אחרי תוכנית תלפיות ותוכנית חבצלות), אורכו כשלוש שנים ובמהלכו לומדים פרחי הטיס לתואר ראשון ומוסמכים לתפקידי צוות אוויר: טייס (במטוס קרב, מסוק קרב, מסוק סער או מטוס תובלה), נווט (במטוס קרב או מטוס תובלה) ומכונן (במטוס תובלה).

סמוך לבסיס זה נמצא מוזיאון חיל האוויר, ובו דגמים של מטוסים ותערוכת מטוסים ששירתו בחיל האוויר, מטוסי שלל ומערכות נ"מ. המוזיאון מנוהל על ידי יעקב טרנר, שהיה תת-אלוף בחיל האוויר וטייס קרב.

בבסיס משרתים מעל 2000 חיילים.

חיל האוויר האיטלקי

חיל האוויר האיטלקי (באיטלקית: Aeronautica Militare – AM) הוא חיל האוויר של איטליה וזרוע אחת מארבע הזרועות של הכוחות המזוינים של איטליה. החיל הוקם כחיל עצמאי ב-28 במרץ 1923 על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה כחיל האוויר המלכותי האיטלקי (Regia Aeronautica). לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפכה איטליה לרפובליקה על ידי משאל עם, קיבל חיל האוויר המלכותי האיטלקי את שמו הנוכחי. מאז הקמתו מילא החיל תפקיד משמעותי בהיסטוריה הצבאית המודרנית של איטליה.

טייסות חיל האוויר הישראלי

רשימת טייסות הטיסה של חיל האוויר הישראלי. כלי הטיס המודגשים הם כלי הטיס המשרתים בטייסת כיום.

טייסת 102

טייסת 102, המכונה גם "טייסת הנמר המעופף", טייסת קרב בעברה, היא טייסת מטוסי אימון והדרכה בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי M-346 מאסטר ("לביא") מבסיס חצרים, ומשמשת כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי הקרב הצעירים.

יאקובלב יאק-130

יאקובלב יאק-130 (קוד דיווח נאט"ו: Mitten) הוא מטוס אימון ותקיפה קל סילוני דו-מנועי מתקדם המשמש כמטוס האימון העיקרי של טייסי הקרב בחיל האוויר הרוסי. המטוס פותח בתחילת דרכו בשותפות עם חברת אלניה איירמאקי.

פיתוח המטוס החל בשנת 1991 עקב דרישה של הממשל הסובייטי למטוס אימון סילוני המיועד להחליף את מטוסי ה-L-29 דלפין וה-L-39 אלבטרוס המזדקנים. חמישה משרדי תכנון הגישו הצעות, מתוכם יאקובלב ומיג נבחרו.

התפרקותה של ברית המועצות השאירה את התוכנית ללא ממון ולכן שתי החברות חיפשו שותפים אירופאים. בשנת 1993 יאקובלב חתמה יחד עם חברת אלניה איירמאקי על הסכם פיתוח משותף של המטוס בשם Yak/AEM-130. טקס גלילת המטוס התקיים ביוני 1995 והמטוס המריא לטיסת הבכורה שלו ב-25 באפריל 1996.

בשנת 2000 הבדלים בין שתי החברות הביאו לפירוק השותפות. חברת אלנייה איירמאקי שילמה 77 מיליון דולר לשרטוטים של המטוס, אשר העיצוב האווירודינמי שלו בוצע על ידי יאקובלב. אלניה איירמאקי המשיכה לפתח את גרסתה שהפכה ל-M-346 מאסטר.

ב-10 באפריל 2002 חיל האוויר הרוסי הכריז שה-יאק-130 זכה בתחרות על מטוס האימון המתקדם של חיל האוויר, חלקית בגלל היכולת של היאק לשמש כמטוס תקיפה קל.

כלי טיס של צה"ל

ערך זה מציג את רשימת כלי הטיס בשירות צה"ל, בעבר וההווה.

רובם המוחלט של כלי הטיס המפורטים להלן הופעלו ומופעלים על ידי חיל האוויר הישראלי. כלי טיס בודדים היו קשורים לחילות אחרים. לגביהם ראו בהערות.

תאים המודגשים בתכלת הם של כלי טיס הנמצאים בשירות פעיל.

תאים המודגשים באפור הם של כלי טיס שהוזמנו וטרם נכנסו לשירות פעיל.

לביא

לביא הוא אחד משמותיו של האריה.האם התכוונתם ל...

קורס טיס (צה"ל)

קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי מכשיר אנשי צוות אוויר, לתפקידי הטיסה השונים - טייסי קרב, טייסי תובלה וטייסי מסוקים, נווטי קרב, נווטי תובלה ומכונני אוויר.

הקורס נחשב לאחד הקורסים היוקרתיים והמאתגרים ביותר בצה"ל לצדו של קורס חובלים של חיל הים. משכו כשלוש שנים, ונערך, ברובו, בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים (ליד באר שבע). בוגרי הקורס מקבלים דרגת סגן ותואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. עד לשנת 2014 התחייבו הבוגרים לשירות קבע בן תשע שנים. החל משנת 2015 מתחייבים הבוגרים לשירות קבע בן שבע שנים. בממוצע, רק אחד מכל 14 מועמדים - או רק אחד מבין שישה חניכים - זוכה לסיים את הקורס בהצלחה. חניכי הקורס מכונים "פרחי טיס". בהמשך הקורס, החל משלב ה"ראשוני" הם מכונים "צוערי טיס".

מטוסי הדרכה ואימון של חיל האוויר הישראלי
על פי שנת הכניסה לשירות
1948–1950 דה הבילנד טייגר מות'פייפר סופר-קאבנורת' אמריקן AT-6 (הרווארד)טמקו בוקרונורד נורקריןוולטי BT-13 וליאנטאוורו אנסוןבואינג-סטירמן ISR Flag on plane
1950–1959 איירספיד אוקספורד/איירספיד AS-65 קונסולפוקר S-11 אינסטרוקטורדה הבילנד DHC-1 צ'יפמנקפוגה מגיסטר
1960–1969 פיאג'יו P.149
1980–1989 התעשייה האווירית לישראל צוקית
2000–2010 גרוב G-120 סנוניתביצ'קראפט T-6 טקסאן II עפרוני • אלניה איירמאקי M-346 מאסטר לביא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.