M-113

נגמ"ש M-113 הוא שמה של משפחת דגמי נגמ"שים שפיתחה וייצרה ארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20. נגמ"שים אלה הפכו לנפוצים ביותר בעולם. הנגמ"ש נמצא בשירותן של למעלה מחמישים מדינות עד היום, כולל ארצות הברית וישראל. ה-M-113 הוא נגמ"ש קל וזול, ומטרתו לשמש כלי תחבורה לחיילים אל שדה הקרב ובחזרה. כיום נחשב הנגמ"ש לבעל מיגון בלתי מספק: גופו עשוי מאלומיניום על מנת לחסוך במשקל אך הדבר הופך אותו חדיר לנשק נ"ט ואף לתחמושת כללית הנורית ממקלעים חזקים כמו ה-M2 בראונינג.

M113 'ברדלס'
נגמ"ש M-113 בשירות צה"ל
מידע כללי
סוג נגמ"ש
מדינה מייצרת ארצות הברית  ארצות הברית
שנת יצור 1960
דגם קודם M59
דגם עוקב M2 בראדלי
מערכה מרכזית מלחמת יום כיפור,
מלחמת וייטנאם,
מלחמת לבנון הראשונה
מידע טכני
אורך 4.86 מטרים
רוחב 2.54 מטרים
גובה 2.54 מטרים
משקל 12 טונות
מהירות 64 קמ"ש (מרבית)
טווח פעולה 550 ק"מ
חימוש עיקרי מקלע מאג 7.62 מ"מ, או מק"כ M2.
מנוע מנוע דיזל, 210 כוח סוס
שריון 12-38 מ"מ אלומיניום
צוות 2 + 8 לוחמים

סקירה כללית והיסטוריה

M113
נגמ"ש M-113 אמריקני בשירות צבא דרום וייטנאם. ניתן לראות את דופן הכלי החשופה בשונה מהתצורה הישראלית המאוחרת לעיל.
Israeli troops in south Lebanon (1982)
נגמ"ש M-113 צה"לי בדרום לבנון, בתחילת מלחמת לבנון הראשונה
M163-hatzerim-2
חובט M-163
Armoured Recovery M-113 14
נגמ"שי חילוץ וחימוש בתרגיל ברמת הגולן
Arnoun convoy 1995 Southern Lebanon
נגמ"ש ממוגן "קלסיקל" בכפר ארנון מתחת לבופור 1995

ה-M-113 נכנס לשירות לראשונה ב-1960 ופותח מנגמ"שי M59 ו-M75 שתוכננה על ידי "Ford and Kaiser Aluminium and Chemical" בסוף שנות החמישים. זהו רכב זחלי בעל יכולת אמפיביות מול מכשולי מים רדודים, ובעל יכולת תנועה הן על הדרך והן בשטח פתוח. במשפחת ה-M-113 יש עשרות סוגים בתפקידי לחימה או סיוע ללחימה. מספר הכלים שיוצרו בדגמים השונים עולה על 80,000.

ה-M-113 היה "מונית הקרב" המודרנית הראשונה, שתוכננה להעביר כוחות חי"ר בשדה הקרב הממוכן. הנגמ"ש דרש צוות של שניים לתפעולו וחומש במקלע כבד M2 בראונינג כנשק ראשי ובמקלע 7.62 מ"מ כנשק משני. שלדת ה-M-113 עשויה מאלומיניום המשמש לבניית מטוסי קרב, מתכת חזקה למדי אך קלה בהרבה מפלדה. מטרת השימוש באלומיניום הייתה הקטנת משקל הכלי, אך הדבר גרם לפגיעה באיכות המיגון. ה-M-113 הוא רכב קל מאוד (13 טון), דבר המאפשר לו שימוש במנוע דיזל קטן (פחות מ-300 כ"ס) וכן יכולת יבילות אוויר, דבר שהיה חשוב מאוד עבור הכוחות המזוינים של ארצות הברית בגלל פעולותיהם ברחבי העולם.

ההתעקשות על משקל נמוך הפכה את הרכב לפגיע ביותר. רקטות נ"ט חדרו אותו בקלות והרגו את כל מי שבתוכו, אך גם תחמושת קלה יכלה לחדור את המיגון הבסיסי. ה-M-113 קנה לו מוניטין גרוע למדי בקרב החיילים האמריקנים שנסעו בו. חלקם העדיפו לשבת על גג הרכב מבחוץ, כי הם טענו שזו תהיה התאבדות לשבת בפנים.

ה-M-113 עבר מספר שכלולים, האחרון שבהם הוא ה-M-113-A3 שנוספו לו מכל דלק חיצוני משוריין, מנוע וממסרת חזקים יותר וכנים להתקנת שריון נוסף.

ה-M-113 שירת במלחמות רבות. הוא שירת במלחמת וייטנאם בצבא ארצות הברית. הוא שירת גם ב-50 מדינות נאט"ו ובסכסוכים רבים ברחבי העולם. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הצטייד צה"ל בכמות רבה של נגמ"שי M-113 ומאז הוא שירת בכל המלחמות והמבצעים של ישראל כולל במלחמת יום הכיפורים, מבצע שלום הגליל, האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן.

ה-M-113 בישראל

הנגמ"שים הראשונים מדגם זה הגיעו לישראל בשנת 1971 אך רבים מהם הגיעו דווקא במסגרת הרכבת האווירית של אספקה, נשק וציוד שהעבירה ארצות הברית לישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים. הנגמ"ש נועד להחליף את הזחל"מים M-3 הפתוחים למחצה שהושמדו בהמוניהם בקלות רבה על ידי הפגזות ארטילריות ונשק נ"ט של האויב.

ישראל קיבלה בחינם מספר רב של נגמ"שי M-113 ועקב הכמות הרבה של הכלים נהפך לנגמ"ש הראשי של צה"ל. לאור רמת המיגון הנמוכה של הנגמ"ש הותקנה עליו שכבת שריון נוספת מתוצרת תע"ש, במרחק 250 מ"מ משלדת הנגמ"ש (שיטה זו ידועה כ-Spaced Armor). מיגון זה נקרא "ויזתא" והוא הותקן על חלק מהנגמ"שים לפני מבצע שלום הגליל, נגמ"ש ממוגן ב"ויזתא" נקרא "זלדה". ה"ויזתא" אומנם שיפר את שרידות הנגמ"ש אך משקלו גרם לעומס על המנוע והפחית את ניידות הרכב.

ה-M-113 השתתף במבצע שלום הגליל ובאינתיפאדות. למרות תוספות המיגון, נגמ"שים רבים לא שודרגו ובאופן כללי הדגם נותר פגיע. חיילי צה"ל נהגו לקרוא לו זיפו בגלל נטייתו להתלקח מפגיעות נשק כבד. בתקופת מלחמת לבנון, החלו החיילים לאלתר[דרוש מקור] מיגון על ידי הוספת שקי חול על גוף הנגמ"ש בתקווה ששק החול יבלום לפחות נשק קל ופגזים קטנים (של עד 23 מ"מ) ואילו ה M-113 זכה לכינוי המזלזל "נגמ"חול" (במהלך מבצע חומת מגן היו שקי חול על מרבית הנגמ"שים שנמסרו ליחידות המילואים שהשתתפו במבצע, בתור מיגון תקני).

באינתיפאדה השנייה נטלו הנגמ"שים חלק ניכר בלחימה אך שמם נודע לשמצה בעקבות "אסון הנגמ"שים" שהתרחש ב-2004 ברצועת עזה. האירוע הביא לביקורת רבה על השימוש בנגמ"שים הפגיעים והמיושנים ברצועת עזה ובעקבותיו הוחלט להוציאם מהרצועה ולהשתמש שם רק בנגמ"שים הממוגנים יותר שברשות צה"ל. כמו כן, הוחלט לפתח סדרה חדשה של נגמ"שים ממוגנים היטב על בסיס תובת טנק המרכבה. ב-2005 הושק נגמ"ש מרכבה לחי"ר. כמו כן, צה"ל הזמין 100 יחידות של מיגון L-Vas[דרוש מקור] האמור להקנות ל M-113 עמידות מסוימת כנגד רקטות נ"ט קלות, כגון RPG-7.

במבצע צוק איתן שהתרחש ברצועת עזה בשנת 2014 נספו שבעה לוחמי צה"ל מחטיבת גולני עקב פגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש מדגם M-113. בעקבות האירוע הוחלט להוציא לחלוטין את הנגמ"ש משימוש קרבי, ולהחליפו בנמ"רים, אף שימשיך לשמש את תומכי הלחימה[1]. גם הוחלט להסב טנקי מרכבה סימן 2 לנגמ"ש שיקרא "אופק", שגם הם יחליפו את הM-113. בנוסף, הוחלט למגן את כלל הנמ"רים במערכת מעיל רוח[2], אך אינו ברור היקף הכלים שימוגנו בפועל.

דגמים

  • M113: דגם הבסיס.
    • M113A1: דגם הנגמ"ש בעל מנוע סולר משודרג ל-215 כ"ס (במקום מנוע בנזין 209 כ"ס).
    • M113A2: דגם משופר של הנגמ"ש עם מערכת מיתלים וקירור משופרות, הוספת משדגים למדוכות עשן ושינוי בתצורת מכלי הדלק.
    • M113A3: דגם משופר המשדרג בעיקר את המיגון של הכלי.

מלבד הדגמים העיקרים של הנגמ"ש ישנם גם גרסאות שונות המבוססות על הכלי המקורי, ביניהם:

דגמים בצה"ל

ה-M-113 נקרא בצה"ל באופן רשמי בשם "ברדלס", אך בקרב חיילי צה"ל מקובלים יותר הכינויי "זלדה" או "הנגמ"ש"[3].

כמו בצבא ארצות הברית, גם ה-M-113 שימש כבסיס למגוון רב של תצורות ורכב קרב:

  • חובט M-163 ומחבט M-163: תותח נ"מ מתנייע המתבסס על M-163 SPAA האמריקני, שמבוסס על ה-M-113. החובט חמוש בתותח M61A1 וולקן ואילו ה"מחבט", גרסה משופרת של החובט, חמוש גם במשגר טילי סטינגר. ב-2006 יצא ה"מחבט" משירות בצה"ל.
  • MIM-72 צ'פרל: מערכת טילי קרקע-אוויר מתנייעת המבוססת על תובת ה-M-113.
  • ג'ירף: היה נגמ"ש M-113 עם משגר טיל נ"ט "עורב". כיום צה"ל כבר לא משתמש בטילים אלו. בנגמ"ש כזה הייתה מעלית, שאיפשרה למשגרי הטיל להציץ מעל קו הרכס בעת שיגור הטיל, ולחזור ולהתחבא מאחוריו, אחרי השיגור, מבלי להסיע את כל הנגמש שוב ושוב, קדימה ואחורה, בעלייה ובירידה.
  • אמבולנס משוריין.
  • מוגף: רכב פיקוד ארטילריה ולוחמה אלקטרונית.
  • אלפא: (אמצעי לנשיאת פגזים ארטילריים) רכב בעל תא מטען אחורי לשם נשיאת תחמושת ארטילרית (שייך לחיל התותחנים).
  • שילם: מכ"ם הנישא על תובת M-113 פתוחה.
  • טכניקל ופיטר: רכבי חיל חימוש המכילים מכונאי שדה וייעודם חילוץ ותיקון כלי רק"מ פגועים בשדה הקרב.
  • נגמ"ש קלסיקל: נגמ"ש M-113 משופר בעל מיגון ריאקטיבי בחזית ובצידי הכלי, כמו כן שיפורים במערכת הבילום והתקנת מערכת בלימה מסוג "ג'קו-ברקס" המשתמשת בגזי פליטה חוזרים לבלימת המנוע ורפידות בלם משופרות בעלות מערכת שימון פנימית. היה נפוץ בשימוש בעיקר בגזרת לבנון בסוף שנות ה-90.
  • נגמ"ש קסמ"ן: נגמ"ש M-113 המצויד בתא לוחמים עילי ממוגן (בדומה לנגמחון) ומטרתו בט"ש וטיפול בהפרות סדר בשטחים (קסמ"ן משמעו "קסם המנגינה").
  • נגמ"ש Urban Fighter: נגמ"ש M-113 המותאם ללחימה בשטח בנוי. הנגמ"ש מצויד בחלונות מזכוכית משוריינת, כיפה המאפשרת תצפית 360 מעלות, שריון נגד מקלעים כבדים ומיגון כלוב נגד רקטות[4].
  • קשת (מרגמה): נגמ"ש M-113 הנושא מרגמה 120 מ"מ תוצרת סולתם.

גם בצה"ל שמו לב לבעיית המיגון הדל והחדיר של הנגמ"ש, שאינו מסוגל לעצור נשק נ"ט מודרני (לרבות רקטות נ"ט מדגם RPG-7) ולכן הותקנו עליו תוספי מיגון תוצרת ישראל:

  • זלדה - נגמ"ש M-113 עם מיגון ויזתא: "מיגון מרווח" לוחות שריון מפלדה במרחק 250 מ"מ מהשריון המקורי כנגד טילי נ"ט, תוצרת תע"ש.
  • שיפור ל"זלדה" מבחינת חוזק והקטנת משקל, תוצרת רפא"ל.
  • זלדה 2: חבילת מיגון ריאקטיבי כנגד טילי נ"ט.
  • L-Vas: חבילת מיגון מודולרי מודרנית תוצרת תע"ש, הכוללת שריון פסיבי מרוכב ומיגון ריאקטיבי. מיועדת להגדיל את השרידות של ה-M-113 כנגד איומי נ"ט קלים (כגון רקטות נ"ט, מקלעי 20 מ"מ, וטילי נ"ט קלים כמו הסאגר).

לפי הערכות נמצאים בשירות צה"ל כ-10,000 נגמ"שי M-113 על שלל גרסאותיהם ותצורותיהם[5]. ה-M-113 נמצא בשירות בכל חילות צה"ל הקרביים, כולל חטיבות החי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה קרבית ועוד.

מפרט טכני

  • כללי
    • שם: M-113 APC
    • תוצרת: ארצות הברית
    • תפקיד ראשי: "מונית לשדה הקרב", הובלת חיילים בבטחה אל שדה הקרב
    • תפקיד משני: בסיס לרק"מ אחרים
    • יכולת נשיאת חיילים: שני אנשי צוות ועשרה נוסעים
  • ממדים
    • אורך: 4.84 מטר בדגם A1,‏ 5.29 מטר בדגם A2.
    • רוחב: 2.54 מטר
    • גובה: 2.54 מטר
    • משקל מקסימלי: 12,000 קילוגרם (26,000 ליברות) מזווד (12 טון), 10.8 טון בלתי מזווד
    • מכל דלק: 360 ליטר (95 גלון)
  • ביצועים
    • מהירות: 64 קמ"ש
    • מהירות בעת חציית מכשולי מים: 9 קמ"ש
    • טווח פעולה: 550 ק"מ
  • הנעה
    • מנוע: דיזל שתי פעימות GM6V53 GMC
    • הספק: 210 כ"ס (160 קילוואט), ב-2800 סל"ד
    • הילוכים: תוצרת Allison TX 100-1
    • מזקו"ם: זחל ברוחב 38 ס"מ 64 חוליות בצד ימין 63 משמאל[דרוש מקור], עם 5 זוגות גלגלי מרכוב/בוגי בקוטר 61 ס"מ בכל צד, 4 בולמי זעזועים ב-A1 שניים מקדימה ומאחורה וב-A2 הוסיפו עוד 2 בולמים מקדימה
  • נשק וחימוש
    • חימוש בסיסי:
    • חימוש נוסף: משתנה כתלות בדגם.
  • שריון (הנתונים מתייחסים לגרסה האמריקנית המקורית)
    • שריון בסיסי: 5085 אלומיניום
    • שריון נוסף: משתנה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שחר רופין, בעקבות "צוק איתן": זרוע היבשה בוחנת הצטיידות בנגמ"ש מסוג חדש, אתר דובר צה"ל, 27.11.2014
  2. ^ אמיר בוחבוט, נגמ"ש העתיד של צה"ל ימוגן ב"מעיל רוח", וואלה!, 7.9.2014
  3. ^ מאתר דובר צה"ל
  4. ^ [update.com/newscast/0707/news/150707_urbanfighter.htm]
  5. ^ GlobalSecurity.org, Israel - Army Equipment
M163 VADS

M163 VADS הוא נגמ"ש ובו מערכת נ"מ קנית המבוססת על תותח גאטלינג M61A1 וולקן, שגם העניק את השם לכלי כולו: Vulcan Air Defense System. לעיתים הוא מכונה גם M163 SPAA כאשר SPAA = Self propelled anti aircraft. כלי זה שרת בצבא ארצות הברית וגם בצה"ל, שם הוא זכה לשם "חובט" (Basher). ייעודו העיקרי של ה-M163 הוא הגנה אווירית וחיפוי אווירי על כוחות קרקעה וטורי שריון והפלת כלי טיס מנמיכי טוס. ה-M163 נמצא שימושי למדי גם בלוחמה בשטח בנוי לצורך ניקוי גגות מצלפים. תותח הוולקן הכבד ומהיר הירי מספיק חזק בשביל לנקב בניינים וזווית העילרוד הגבוהה שלו מאפשרת כוונון לגגות הבניינים וריסוסם.

ה-M163 מבוסס על תובת נגמ"ש M-113 ומערכות הנשק שלו כוללות תותח אוטומטי מדגם M61A1 וולקן 6-קני בקליבר 20 מ"מ בעל קצב אש גבוה. עם זאת, למרות היותו כלי הנ"מ העיקרי של מדינות נאט"ו ובעלות בריתן, הוא התגלה כנחות לעומת הכלים הסובייטים המקבילים כגון ה-ZSU-23-4 "שילקה".

ה-M163 VADS נכנס לשירות במערך הנ"מ של צה"ל בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 בשם "חובט" (Basher). לכלי זה היסטוריה של שלוש הפלות אווירות, האחרונה מביניהם הייתה הפלת כדור פורח. בנוסף פלוגת ה"חובט" הצה"לי תחת פיקודו של דובי אמיתי השיג את ההפלה הראשונה, והיחידה באמצעות ה-M-163 וולקן, של כלי טיס סילוני, מטוס קרב מיג 21, במבצע שלום הגליל בעת קרב בכפר דוחה. ב-1997 שודרגו כל דגמי ה"חובט" לדגם ה"מחבט" שהשינויים הבולטים בו הם הוספת משגר טילי נ"מ מדגם FIM-92 סטינגר ובו 4 זבילים ואפשרות להתחבר למכ"ם אזורי. המחבטים השתתפו במבצע חומת מגן במשימות סיוע באש כבדה לכוחות הקרקע, שיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב. בשנת 2006 יצא משימוש רשמי במערך הנ"מ הישראלי בהמשך למגמת סגירת הנ"מ הטקטי או הנ"מ המתנייע, לאחריו פורקו סוללות וגדודים של נ"מ מתנייע.

RPG-7

RPG-7 (אר. פי. ג'י 7; מרוסית: РПГ-7 - Ручной противотанковый гранатомёт - מטול רימונים ידני נגד טנקים) הוא מטול רקטות נגד טנקים שפותח ויוצר על ידי ברית המועצות ב-1962 וכיום הוא נשק הנ"ט (נגד טנקים) הנפוץ ביותר בעולם. ה-RPG-7 נחשב לנשק יעיל, אמין, זול ופשוט. תכונות אלו וזמינותו הרבה הפכו אותו לנשק המועדף על ארגוני גרילה ומיליציות לא-סדירות, בייחוד כאלו הנלחמות כנגד צבא מאורגן הכולל חיל שריון מצויד בטנקים.

ה-RPG-7 לקח חלק במלחמות ועימותים אלימים רבים מאז ייצורו, החל ממלחמת וייטנאם, עבור במלחמת לבנון הראשונה ובאינתיפאדה השנייה וכלה במלחמת עיראק. ה-RPG-7 נמצא גם בשימוש צבאות סדירים, ביניהם צה"ל. כיום הוא מיוצר בחברת Basalt הרוסית, אך גם על ידי תעשיות צבאיות של מדינות אחרות (חלקן תחת רישיון וחלקן לא).

איתן (נגמ"ש)

איתן הוא נגמ"ש אופני שנמצא בפיתוח ועתיד להיקלט בצבא הגנה לישראל. אב הטיפוס של הכלי הוצג לראשונה ב-1 באוגוסט 2016. האיתן, שממנו הוזמנו מאות על ידי צה"ל יהיה לנגמ"ש האופני הראשון בשירות צה"ל שאינו נשק שלל.

אסון הנגמ"שים

אסון הנגמ"שים הוא צמד תקריות ברצועת עזה, שהתרחשו ב-11 וב-12 במאי 2004, ובהם הושמדו שני נגמ"שי M-113 של צה"ל על צוותיהם. בתקריות נפלו 13 חיילים: 6 בתקרית הראשונה, בשכונת זייתון, 5 בתקרית השנייה, ברפיח, ועוד 2 בחילוץ ברפיח. תקריות אלה היו יוצאות דופן בשל ריבוי הנפגעים לצה"ל, הרבים ביותר בתקופה כה קצרה ברצועת עזה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. התקריות השפיעו מאוד על צורת הלחימה ומדיניות צה"ל ברצועה.

בראדלי

בראדלי M2 (חי"ר) ו-M3 (חי"ר ממוכן) הם רכב קרבי משוריין (רק"מ) מודרני מסוג נגמ"ש לחימה בעלי יכולת ייצור אש ומיגון גדולה ויעילה יותר מזו של נגמ"שים מהדור הקודם. הבראדלי מיוצר על ידי חברת BAE סיסטמס בארצות הברית.

משימת הבראדלי בשדה הקרב היא שינוע כוחות חי"ר, מתן חיפוי באש ללוחמים והשמדת טנקים וכלי רכב משוריינים של האויב. תפעול ה-M2 נעשה על ידי צוות של שלושה: מפקד, תותחן ונהג, בנוסף לשישה לוחמים על ציודם המלא. דגם ה-M3 משמש בעיקר למשימות סיור ותצפית ומאויש לרוב על ידי צוות זהה לזה של ה-M2 ושני תצפיתנים.

סדרת נגמ"שי הבראדלי היוותה בסיס לכלי מלחמה שונים, למשל: על בסיס שלדת הבראדלי הורכבו משגר רקטות M-270 MLRS, נגמ"ש פיקוד (M4) ונגמ"ש נ"מ (M6). נגמ"ש הנ"מ מצויד בארבעה טילי קרקע-אוויר מסוג סטינגר ותותח אוטומטי בקוטר 25 מ"מ.

גדוד סיור

גדוד סיור (בר"ת: גדס"ר) הוא גדוד מובחר בצה"ל המאגד את הפלוגות החטיבתיות של חטיבות חיל רגלים. גדוד הסיור מורכב מפלוגת סיור ("פלס"ר"), פלוגה שייעודה לוחמה נגד טנקים ("פלנ"ט"), פלוגת הנדסה ("פלחה"ן") וגורמים נוספים. פלוגת הקשר של הגדוד, הפלחי"ק, בדרך כלל אינה חלק מגדוד הסיור אלא חלק ממפקדת החטיבה, אך צוותי הלוחמים של חפ"ק המח"ט שהשתייכו אליה בעבר כיום משתייכים לגדודי הסיור (פרט לחטיבת "כפיר") כצוותים לוחמים הנמנים בתוך פלוגת הפלחה"ן (צנחנים, גולני, גבעתי ונחל).

רוב פעילותם של גדודי הסיור בעת שיגרה מאופיינת בפעילות ביטחון שוטף (בט"ש).

בזמן מלחמה ייעוד הגדס"ר הוא:

סיור קרבי והשגת מודיעין טקטי.

פתיחת שטח לפני החטיבה.

סיוע קרבי.

הפעלת צלפים במסגרת הסיור והסיוע הקרבי.

הפעלת אמצעים ייעודיים כגון נ"ט, חבלה, סיור ותצפית.

לחימה בעומק ובמתארים מורכבים הדורשים רמת לחימה גבוהה.אורכו של המסלול הוא כ-16 חודשים והוא כולל: טירונות ואימון מתקדם, טירונות יחידה, ניווטים, לוחמה זעירה, לוחמת שטח בנוי מתקדמת, לוחמת תת-קרקע, לוחמה בטרור וקורסים ייעודיים לכל פלגה.

חיל הרגלים

חיל הרגלים (נקרא גם חיל הרגלים והצנחנים) הישראלי הוא חיל מתמרן בזרוע היבשה של צבא ההגנה לישראל ועיקר כוחו מושתת על חיילים אשר נלחמים בצורה רגלית.

לחיל הרגלים כפופים מקצועית מספר חטיבות, גדודים ויחידות חי"ר בסדיר ובמילואים אשר פועלים תחת פיקוד מבצעי של פיקודיו המרחביים של צה"ל.

קצין חי"ר וצנחנים ראשי הנוכחי הוא תא"ל נמרוד אלוני.

חיל התותחנים

חיל התותחנים הישראלי (בראשי תיבות: חָתָ"ם) הוא החיל בזרוע היבשה של צה"ל האחראי על הפעלת מערכות ארטילריה לטווח בינוני וארוך.

במסגרת דוקטרינת הקרב המשולב תפקידו של חיל התותחנים הוא לרכז את האש ביבשה. יעוד החיל מוגדר כ"השמדת ושיתוק כוחות אויב על ידי הפעלת מאמץ האש בקרב היבשה".קצין התותחנים ראשי הנוכחי הוא תת-אלוף אבירם סלע.

לחיל שתי משימות יסוד:

סיוע אש קרוב לכוחות המתמרנים במקום, בזמן ובעוצמה הנדרשים.

שיתוק והשמדת מטרות אויב לעומק שדה הקרב היבשתי.כומתת החיל היא בצבע טורקיז ודגל החיל בצבעי אדום-שחור.

חיל רגלים ממוכן

חיל רגלים ממוכן (חי"ר ממוכן, חירמ"כ) הוא סוג של יחידת חיל רגלים (חי"ר), המצוידת ברכב מסוג כלשהו (נגמ"שים או נגמ"שי לחימה) לצורך תנועה אל שדה-הקרב ולצורך הלחימה עצמה.

בשנות ה-50 היו בצה"ל יחידות מילואים שנועד לשמש כיחידות חרמ"ש אך בשל מחסור בזחל"מים נאלצו להסתפק בקומנדקרים או "משאיות סיקס". יחידות אלה נקראו בתחילה חרמ"ן (חיל רגלים ממונע), אך במשך הזמן הוחלף כינויין לחיל רגלים ממוכן.

כיום, למעשה, לא קיימות יחידות חיל רגלים שאינן מצוידות בכלי רכב כלשהם, ולכן כל יחידת חי"ר היא חי"ר ממוכן בפועל. עם זאת, המונח "חי"ר ממוכן" משמש רק כשהחי"ר נלחם כשהוא רכוב, ובכל מקרה אחר (לדוגמה, כניסת כוחות חי"ר רגלית לדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה או לרצועת עזה במהלך מבצע עופרת יצוקה) ממשיכים להשתמש במונח "חי"ר".

יד לשריון

יַד לַשִּׁרְיוֹן הוא אתר הנצחה לחללי חיל השריון במערכות ישראל. האתר כולל מוזיאון לתולדות השריון ואוסף של טנקים ורכבים קרביים משוריינים.

האתר נמצא בלטרון שבעמק איילון, במצודת טגארט של משטרת לטרון שהקימו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1940.

האתר מארח מדי שנה את צעדת לטרון של חיל השריון בפסח, תערוכת דגמים להרכבה ואת תערוכת הנשק והאמצעים הרב-חילית של זרוע היבשה ביום העצמאות.

כלי רכב אמפיבי

כלי רכב אמפיבי, או בעברית: כלי רכב ימבשתי,[דרוש מקור] הוא כלי רכב המסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בדרך כלל כלי רכב אמפיביים יכולים לחצות רק מכשולי מים רדודים ולא עמוקים מדי. הרחפת, כלי שמרחף על כרית אוויר, יכול לנוע הן על היבשה והן על פני הים, אך תכנונו המיוחד הפך אותו לקבוצה מובחנת מכלי הרכב האמפיביים - כלי רכב שנעים בעיקר ביבשה (על גבי גלגלים או זחלים) ויכולים גם לצלוח מכשולי מים.

מבצע קשת בענן

מבצע קשת בענן הוא מבצע צבאי שערך צה"ל באזור רפיח וציר פילדלפי ב-18 במאי – 25 במאי 2004. המבצע נערך מספר ימים לאחר שנגמ"ש הנדסה מדגם M-113 פוצץ בידי ירי נ"ט פלסטיני ו-5 אנשי צוותו נהרגו. מטרת המבצע הייתה לפעול כנגד תשתית הטרור של רפיח, לנטרל כמה שיותר מחבלים וליצור סביבת פעולה בטוחה יותר לחיילים בציר פילדלפי. מטרות נוספות של המבצע היו לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה וכן למנוע משלוח של טילי נ"ט מדגם סאגר וטילי כתף נגד מטוסים מדגם סטרלה, שחיכו למבריחים במדבר סיני.

מזקו"ם

מַזְקוֹ"ם הן ראשי תיבות שפירושן "מערכת זחלים, קפיצים ומַרְכּוֹבִים".

בשפה לא מקצועית אין המזקו"ם אלא ה"שרשראות" (הזחלים), הקפיצים והגלגלים של הטנק, במיוחד אלה של רכב קרבי משוריין (רק"ם) כגון טנקים, נגמ"שים ותותחים מתנייעים, או ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כגון דחפורים ומחפרים. מערכת תנועה זו קיבלה את כינוייה מאופן תנועתה, המזכירה את זה של זחלי הפרפראים.

מחבט (נשק)

"מחבט" הוא מערכת נ"מ מתנייעת מתוצרת התעשייה האווירית לישראל המבוססת על ה-M163 VADS האמריקני. היה בשירות צה"ל משנת 1997 ועד לשנת 2006.

ה"מחבט" מבוסס על תובת נגמ"ש M-113 ומערכות הנשק שלו כוללות תותח אוטומטי מדגם M61A1 וולקן 6-קני בקליבר 20 מ"מ בעל קצב אש גבוה וכן משגר טילים המכיל 4 טילי סטינגר מוכנים לירי. בנוסף, הגרסה הישראלית כוללת מערכות איתור ועקיבה מתקדמות, אמצעי ראיית לילה, כוונות וכן יכולת להתחבר למכ"ם אזורי, המתנייע גם הוא - הרמית.

נגמ"ש

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

נגמ"ש לחימה

נגמ"ש לחימה (באנגלית: Infantry fighting vehicle, בראשי תיבות: IFV, תרגום: רכב לחימת חי"ר) שם פחות נפוץ: (mechanized infantry combat vehicle או MICV) הוא רכב קרבי משוריין המשמש לנשיאת חיילים אל שדה הקרב ותמיכה בהם וחיפוי באמצעות אש, תוך לחימה כחיל רגלים ממוכן.

נגמ"שים כבדים בצה"ל

צה"ל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים המכונים בקיצור נגמ"כים. נגמ"ש (נושאי גייסות משוריין) הוא רכב המיועד לנשיאת חילי חיל רגלים וחיילי הנדסה קרבית. הנגמ"ך הוא נגמ"ש כבד, השוקל כמה עשרות טונות (בדרך כלל מעל ל-20 טון), המבוסס או מתוכנן, בדרך-כלל, על תובה של טנק.

בין הנגמ"כים המשמשים או ששימשו את צה"ל:

נגמשו"ט שהוסב לנגמחו"ן, נקפדון הממוגן בכבדות, נגמפו"פ (הכולל מערכת תצפית "POP"), פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) ונקפומ"ה, המבוססים כולם על תובת טנק ה"שוט" (צנטוריון)

אכזרית המבוסס על תובת טנקי 55/T-54 שנלקחו שלל

נמ"ר המבוסס על תובת טנק מרכבה סימן 4

אופק המבוסס על תובת מרכבה סימן 2

איתןעקב עימות נמוך עצימות ברצועת הביטחון בלבנון נזקק צה"ל לנגמ"שים כבדים ובעלי מיגון טוב יותר מאשר נגמ"ש M-113 המיושן והפגיע. לשם כך פיתח צה"ל סדרה של נגמ"שים המבוססים על טנקי שוט קל שיצאו משירות, בנוסף לנגמ"ש המבוסס על תובת T-55. ההתבססות על טנק שממוגן בכבדות הוזילה באופן ניכר את העלויות וקיצרה את זמן הפיתוח, ואפשרה ייצור נגמ"ש כבד (נגמ"כ) ורכב קרבי משוריין (רק"ם) הממוגן היטב כנגד איומי נ"ט ומטעני חבלה.

חסרונם העיקרי של הנגמ"כים לעומת ה-M113 הוא עלותם הגבוהה. מכיוון שהם למעשה טנקים ללא צריח, עלות ייצורם גדולה יחסית לנגמ"ש ועלות אחזקתם גדולה יחסית לעומת ה-M113 ונגמ"שים קלים ואופניים דוגמת הסטרייקר (הנגמ"כים דורשים הרבה יותר טיפולי מנוע ותיקונים במזקו"ם מאשר ה-M113 או הסטרייקר). בגלל עלותם הגדולה יחסית ושיקולים של סדר עדיפויות, צה"ל לא ייצר כמויות גדולות מהנגמ"שים הכבדים, למרות רמת המיגון הגבוהה שהם מספקים לצוות. בעקבות אסון הנגמ"שים החלו בצה"ל להשקיע שוב בנושא הנגמ"כים לכוחות היבשה ובנוסף לשדרוגי צי ה-M113 פותח גם הנמ"ר - נגמ"ש חי"ר (חיל רגלים) המבוסס על תובת טנק מרכבה. ההערכה היא שכיום יש לצה"ל בין עשרות למאות יחידות מכל דגם, כאשר קיימים לפחות כמה מאות נגמ"שי אכזרית.

קרב שג'אעיה

קרב שג'אעיה היה קרב בין צה"ל לחמאס בשכונת שג'אעיה שבעזה, שהחל ב-20 ביולי 2014 בעיצומו של מבצע צוק איתן, ונמשך עד 23 ביולי, מועד השלמת השתלטותו של צה"ל על השכונה. גם לאחר מכן נמשכו הפצצות וחילופי אש בשכונה.

משימתו העיקרית של צה"ל במהלך הקרב הייתה לאתר ולהרוס מנהרות לחימה שמובילות לישראל ולפגוע בתשתיות הטרור של ארגון חמאס. הקרב זכה לכיסוי תקשורתי נרחב בשל הפגיעה בנגמ"ש M-113 של צה"ל שהביאה למותם של 7 חיילים מחטיבת גולני ובהם אורון שאול, שהוכר כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, וגופתו מוחזקת בידי החמאס. בנוסף זכה הקרב לסיקור בינלאומי בעקבות טענות הפלסטינים, שנבדקו בידי ועדת החקירה של האו"ם בנושא עימות ישראל-עזה 2014, כי כוחות צה"ל ערכו טבח בתושבי השכונה.

רכב קרבי משוריין

רכב קרבי משוריין (בראשי התיבות: רֶקֶ"ם) הוא רכב בעל מיגון ושריון לכלי רכב שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.