Israel Exploration Journal

Israel Exploration Journal הוא כתב עת היוצא לאור על ידי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה פעמיים בשנה, החל משנת 1950. כתב העת עוסק במחקר ארכאולוגי בארץ ישראל, וכן בנושאים הקשורים להיסטוריה וגאוגרפיה. עורכיו הם שמואל אחיטוב ועמיחי מזר.

קישורים חיצוניים

אמות המים של קיסריה

אמות המים של קיסריה היא מערכת של אמות מים שהובילה מים לעיר קיסריה בעת העתיקה. אמות המים של קיסריה תיפקדו בזמן קיומה של העיר – מאז ייסודה בימי הורדוס ועד המאה ה-13, כאשר נהרסה בימי הסולטאן הממלוכי בייברס. אף על פי שקיסריה הוקמה על פני שכבת מי תהום גבוהים, המאפשרת אספקת מים באמצעות בארות, בוני העיר דאגו לאספקת מים זורמים לעיר, כמקובל בערים הגדולות של התקופה הרומית. המערכת הורכבה מכמה חלקים שונים.

אמנון בן-תור

אמנון בן־תור (נולד ב-1935) הוא ארכאולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה לשנת תשע"ט. תחום התמחותו העיקרי הוא ארכאולוגיה של המזרח הקדום וארכאולוגיה מקראית. התמחה באומנות הגילוף של תקופת הברונזה, ביחסים בין תרבויות בעת העתיקה (מצרים העתיקה וכנען), ומאז 1990 מתמקד בחקר תל חצור כמפתח לחידות רבות בתחום. הוא היה שותפו של יגאל ידין בחפירות תל חצור וחפר איתו גם במצדה וכתב ספר בנושא. בן-תור מחזיק בהשקפה לפיה הממלכה המאוחדת אכן התקיימה במציאות כממלכה ששלטה על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, בניגוד לדעת פרופסורים "מינימליסטיים" כישראל פינקלשטיין, נדב נאמן וזאב הרצוג וזאת על סמך פרשנות ארכאולוגית של הממצאים בשטח ולא על סמך אמונה דתית או אידאולוגיה, כהגדרתו.

אביו הוא הגאולוג פרופסור יעקב בן־תור שקיבל את פרס ישראל ב-1955. רעייתו, ד"ר דפנה בן-תור, הייתה אוצרת תרבות מצרים במוזיאון ישראל.

החברה המזרחנית הארץ-ישראלית

החברה המזרחנית הארץ-ישראלית (Palestine Oriental Society), שפעלה בירושלים בשנים 1920–1948, נועדה להפגיש חוקרים מתחומים שונים ומעדות שונות לשם לימוד וחקר של ארץ ישראל ושל המזרח.

הקמת החברה הייתה פרי יוזמתו של האשורולוג האמריקני אלברט קליי (Clay) , ששימש פרופסור אורח בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח (ASOR), והרוח החיה בה היה הארכאולוג והבלשן ויליאם פוקסוול אולברייט.

במפגש הייסוד של החברה ב-22 במרס 1920 השתתפו 29 חוקרים, ובתום אותה שנה נמנו בה רבים מהארץ ומהעולם. נשיא החברה הראשון היה האב מארי-ז'וזף לגראנז' מייסד בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה (EBAF) בירושלים. כפטרונים לחברה נקבעו הגנרל אלנבי והנציב הבריטי הרברט סמואל. ב-1926 צורף כפטרון הנציב הבא הרברט פלומר, וסטורס, שהיה מושל ירושלים, נתמנה בשנת 1927 לפטרון נוסף. עם נשיאי החברה נמנו ג'ון גרסטנג, אולברייט, מקס מרגוליס, גאודנציו אוֹרפֿלי, תאופיק כנעאן, פליקס-מארי אַבֵּל, ליאו אריה מאיר, רנה נוויל ונפתלי טורטשינר (טור-סיני). נשיאהּ האחרון של החברה היה מנהל מוזיאון רוקפלר, ג'ון אייליף.

מפגשי החוקרים התקיימו אחת לשלושה חודשים על פי רוב בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח. נושאי התפקידים – הנשיאים וסגניהם, חברי ההנהלה האחרים, הגזברים וכן העורכים וחברי המערכת של כתב העת שהוציאה החברה, כולם התחלפו כמעט מדי שנה כדי ליצור איזון בין נציגי העדות והמוסדות השונים. עם חברי ההנהלה היהודים נמנו אליעזר בן יהודה, דוד ילין, שמואל קליין, אליעזר ליפא סוקניק וליאו פיקרד. אולברייט עודד חוקרים ערבים לפעילות בחברה, ובהם נמנו המורה אליאס חדאד, סטפן חנא סטפן ממחלקת העתיקות (ששימש שנים ארוכות גזבר החברה) ותאופיק כנעאן.

אחת התרומות העיקריות של החברה הייתה ייסוד כתב העת Journal of the Palestine Oriental Society ‏(JPOS). במאמרים שפורסמו בו יוצגו היבטים מגוונים של ידיעת המזרח הקרוב בכלל ושל ארץ ישראל בפרט – בלשנות, מקרא, ספרות, היסטוריה ופולקלור, גאולוגיה ובוטניקה, גאוגרפיה וארכאולוגיה. ייחודו היה בפרסום מאמרים גם בנושאים שלא טופלו בכתבי עת מדעיים אחרים שעסקו בחקר ארץ-ישראל, בהם רבים שעניינם שפה ולשון (עברית וגם ערבית), היסטוריה של תקופות מאוחרות בתולדות ארץ-ישראל, תרבות חומרית, אתנולוגיה, פולקלור, חיי יום-יום ומנהגים ואף מדעי הטבע. כתב העת הופיע באופן סדיר בשנים 1920–1941 (19 כרכים) וכרך 20 ראה אור ב-1946. ב-1948, לפני תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, הופיע הכרך ה-21 והאחרון שלו. בעשור האחרון של תקופת המנדט הבריטי, בשנות מלחמת העולם השנייה ובשנים הסוערות שלפני קום המדינה, הצטמצמה הפעילות של החברה המזרחנית הארץ-ישראלית, ולאחר הקמת מדינת ישראל פסקה כליל עקב הניתוק בין החברות והעדות השונות. ב-1950 החל להתפרסם כתב העת Israel Exploration Journal ‏ (IEJ) בשפה האנגלית, ועורכיו הראשונים ראו בו המשך ל-JPOS מתקופת המנדט.

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה ב-6 באפריל 1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים במטרה להעמיק את המחקר ההיסטורי, הגאוגרפי והארכאולוגי של ארץ-ישראל. בין המקימים היו אברהם יעקב ברור, דוד ילין ואהרן מאיר מזי"א.

וילה כפרית רומית

וילה כפרית רומית (בלטינית: villa rustica) הידועה גם בשם וילה פרסטילית, היא בנייה בסגנון אדריכלות רומית, הכוללת בית מגורים עם פרסטיל (peristylium) - גן פנימי מוקף עמודים וחדרים. וילות בסגנון רומי הוקמו לרוב ברחבי האימפריה הרומית בתקופת רומא העתיקה, והן מהוות עדות מובהקת לתהליך הלניזציה; לפיכך, נוכחותן או העדרן עשויה לשמש אבן בוחן חשובה למצב החברה הכפרית.

הווילה היא אחד מנציגיה המובהקים של התרבות הרומית בארץ ישראל. וילות אלו מצביעות על הפגניזציה שעברה יהודה לעומת הגליל בעקבות מרד בר כוכבא ומעידה על ההתפשטות הרומית-הלניסטית ביהודה.

וסיליוס צפיריס

וסיליוס צפֵיריס (ביוונית: Βασίλειος Τζαφέρης; הוגים בערך "צְזַפֶריס" ‏1 באפריל 1936, סאמוס ‏–‏ 1 בינואר 2015, סלוניקי) היה ארכאולוג ישראלי ממוצא יווני. בחודש אוקטובר 2010 קיבל פרס מפעל חיים מרשות העתיקות.

חזאל

חזאל מלך ארם דמשק אשר מוזכר בתנ"ך. תחת שלטונו, הפכה ארם דמשק לאימפריה ששלטה על חלקים גדולים של סוריה וארץ ישראל. אחריו מלך בנו בן-הדד השלישי.

טביעות חותם של הלגיון השישי פראטה

טביעות החותם של הלגיון השישי פראטה הן טביעות חותם שהותיר הלגיון הרומאי על גבי לבנים ורעפים שייצר כחלק מתפקידו בעת שהותו בארץ ישראל במאות ה-2 וה-3 לספירה. לבנים ורעפים עם טביעות חותם של הלגיון השישי פראטה נתגלו בצפון הארץ, בעיקר בלגיו, וכן במקומות לא רבים בארץ ישראל בשימוש משני.

כפר חנניה

כְּפַר-חֲנַנְיָה הוא יישוב קהילתי ישראלי בגליל המונה 300 משפחות, השייך למועצה האזורית מרום הגליל.

היישוב הוקם בשנת 1977 כמושב של תנועת "הפועל המזרחי" למען בני מושבים יהודים מהסביבה. בשנת 1992 הפך כפר חנניה ליישוב קהילתי . עד שנת 1999 מנה היישוב כ-27 משפחות מבני המושבים מהאזור. בשנים האחרונות היישוב מחכה לאישור בנייה נוסף.

כתובת תל דן

כתובת תל דן היא מצבה ארמית הכתובה בארמית קדומה תוך שימוש באלפבית פיניקי, המתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-8 לפנה"ס, שהוצבה בשער העיר העתיקה דן (תל דן) שבצפון עמק החולה.

הכתובת נתגלתה על ידי משלחת החפירות בתל דן בראשותו של פרופ' אברהם בירן, ראש מכון גליק לארכאולוגיה מקראית בהיברו יוניון קולג', בשנים 1993‏-1994. החלק הראשון של הכתובת נתגלה ב-21 ביולי 1993 על ידי גילה קוק, מודדת משלחת החפירות, ועוררה מיד עניין רב. בשנת 1994 נתגלו עוד שני שברים מן הכתובת בריצוף רחבת השער. הכתובת נמסרה על ידי רשות העתיקות לתצוגה במוזיאון ישראל, והיא מוצגת באגף הארכאולוגי שבמוזיאון.

כתובת תל דן המתוארכת לתקופת מלכותם של צאצאי דוד, תקופת בית ראשון (תקופת הברזל II), היא הראייה הארכאולוגית החוץ מקראית החשובה ביותר ואולי אף היחידה, אשר מזכירה את בית דוד.

לוקיוס פלביוס סילבה

לוקיוס פלביוס סילבה (בלטינית: Lucius Flavius Silva) היה איש צבא רומאי שפיקד על הלגיון העשירי פרטנסיס בעת המצור על מצדה. משנת 73 ועד 81 לספירה שימש כנציב יהודה לאחר מותו של המושל הקודם סקסטוס לוסיוס באסוס. בשנת 81 נתמנה לתפקיד קונסול.

לימודי ארץ ישראל

לימודי ארץ ישראל או בקיצור "ידיעת הארץ" הוא תחום לימוד העוסק בהיסטוריה, גאוגרפיה, גאולוגיה, ביולוגיה של ארץ ישראל. המושג "ידיעת הארץ" הוטבע לראשונה בשנת 1845 על ידי מחבר ספר הגאוגרפיה הראשון על ארץ ישראל, יהוסף שוורץ, במבוא לספרו תבואות הארץ - גאוגרפיה של ארץ ישראל.

ממשית

ממְשית הייתה עיר נבטית ששמשה תחנת מעבר ועיר חקלאות על ציר הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לחברון ולירושלים, או לבאר שבע. בעיר נמצאו שרידים מכל התקופות הנבטיות שבהן התקיימה לצד שרידים מן התקופה הרומית המאוחרת במהלכה בוצרה העיר, ומן התקופה הביזנטית, שבמהלכה נבנו כנסיותיה.

מקור השם ממשית הוא בשם הרומי-ביזנטי של העיר: ממפסיס. השם הערבי הוא כרנב (כורנוב), כשמו של משקה חלב דבש ותמרים.

בממשית התגלה מטמון המטבעות הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל, 10,500 מטבעות כסף. נמצאו לשון עופרת של 158 ליטראות ועליה סימני בית היציקה, אגד קטן של פפירוסים הכתובים ביוונית ועוד חפצים שונים.

בשנת 2005 הוכרזה ממשית כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה ועבדת, כחלק מדרך הבשמים.

מרים רוזן-איילון

מרים רוזן-איילון היא פרופסור אמריטה במכון לארכאולוגיה ובחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון במכון ללימודי אסיה ואפריקה שבאוניברסיטה העברית.

משקולות בר כוכבא

משקולות שמעון בר כוכבא, הן משקולות שהיו בשימוש בזמן מרד בר כוכבא. מתוך שבע משקולות שנמצאו עד עתה, שש משקולות מקורן בשוק העתיקות, ורק אחת מהן נתגלתה בסקר ארכאולוגי ופורסמה על ידי עמוס קלונר.

רמת רחל

רָמַת רָחֵל הוא קיבוץ שהקימו חברי גדוד העבודה. הוא נחרב פעמיים ויושב מחדש. שטחו הוא מובלעת בדרום השטח המוניציפלי של ירושלים, סמוך לשכונות ארנונה ותלפיות. הקיבוץ שייך למועצה אזורית מטה יהודה.

תל זהרה

תֵּל זָהֳרָה (נבטא זוֹהוֹרָה) נמצא במזרח עמק בית שאן, כ-500 מטר מערבית לגשר הקנטרה שעל נחל חרוד, וכ-800 מטר מצפון לכביש 669 וגדר קיבוץ ניר דוד. שם התל מקורו בערבית (זַהְרַה = פרח) וזאת עקב פריחת החרציות הזוהרת למרחוק בעונת האביב. סמוך לתל נובע עין זהרה.

תל נגילה

תל נָגִילָה הוא תל עתיק על גבעה בגדה המערבית של נחל שקמה בחלקו התיכון (נ"צ 1270.1012), בין כביש 40 וקיבוץ רוחמה. התל נצפה מכביש 40 דרומה לבאר שבע מעט דרומה ממפגש הכביש עם כביש 6 (מחלף מאחז) ועליו עץ אשל בודד.

השם העברי על שמו הערבי של התל – תל אל-נג'ילה (תל העשב).

במלחמת העצמאות הייתה חשיבות אסטרטגית לתל נגילה ולתלים שבסביבתו, כמו תל חסי, תל קוניטרה (קשת) ותל אל מליחה משום שחלשו על שדה נחיתה "אבק 1" שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה כדי לתספק בדרך האוויר את הנגב הנצור (מבצע אבק). בליל ה-8 בספטמבר 1948 נכבשו התלים על ידי חטיבת יפתח. המצרים הגיבו בהתקפות נגד על תל קוניטרה שנמשכו יומיים ונהדפו.

הדעות חלוקות ביחס לזיהויו של תל נגילה. באתר נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית (כ-5,000 שנה לפני זמננו) ועד התקופה הביזנטית.

הגישה לתל היא בדרך כורכר (דרך נוף נחל שקמה) היוצאת משמורת פורה ומסומנת בסימון כחול. מהתל יש תצפית יפה על שטח חקלאי נרחב.

תעודות כתף יריחו

תעודות כתף יריחו הן 19 תעודות כלכליות, שתיים מן התקופה הפרסית והיתר מן המאות הראשונה והשנייה. התעודות מוכיחות כי היישוב היהודי בנאת יריחו התקיים עד לסוף מרד בר כוכבא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.