IGF-2

פקטור גדילה דמוי אינסולין 2אנגלית: Insulin-like growth factor 2, ובקיצור: IGF-2) הוא הורמון חלבוני טבעי המופרש בכבד. יש לו תפקיד בעיקר בתקופת ההריון - כהורמון הקשור לגדילת העובר. דומה במבנה שלו לאינסולין וכן ל-פקטור גדילה דמוי אינסולין 1 (IGF-1). נקשר לקולטן מיוחד עבור הורמון זה, אבל גם נקשר לקולטן של IGF-1. בשנות ה-80 כונה הורמון זה בשם סומטומדין A‏ (‎Somatomedin A‏).

IGF-2 עלול לשמש בעתיד ספורטאים כחומר אנאבולי (מפתח גוף), ועל כן מופיע ברשימת הסמים האסורים בספורט לפי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), למרות שטרם פותח תכשיר רפואי מהורמון זה.

IGF2
Protein IGF2 PDB 1igl
מבנים זמינים
בנק מידע החלבוניםחיפוש ב־UniProt האדם: PDBe RCSB
מזהים
שמות נוספיםIGF2, C11orf43, GRDF, IGF-II, PP9974, insulin like growth factor 2
מזהים חיצונייםOMIM: 147470 HomoloGene: 510 GeneCards: IGF2
אורתולוגים
מיניםאדםעכבר
Entrez
Ensembl
UniProt
RefSeq (mRNA)

NM_001291862
NM_000612
NM_001007139
NM_001127598
NM_001291861

n/a

RefSeq (חלבון)

NP_000603
NP_001007140
NP_001121070
NP_001278790
NP_001278791

n/a

מיקום (UCSC)Chr 11: 2.13 – 2.14 Mbn/a
חיפוש PubMed[2]n/a
ויקינתונים

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 GRCh38: Ensembl גרסה 89: ENSG00000167244 - Ensembl, מאי 2017
  2. ^ "Human PubMed Reference:".

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

IGF-1

פקטור גדילה דמוי אינסולין 1 (באנגלית: Insulin-like growth factor 1, ובקיצור: IGF-1) הוא הורמון חלבוני טבעי המיוצר בעיקר בכבד, בעל מבנה דומה מאוד לאינסולין. להורמון חשיבות גדולה בגדילת ילדים. ההורמון מצוי בעיקר אצל ילדים ומתבגרים, ונמצא פחות אצל תינוקות ואצל מבוגרים. תכשירי IGF-1 משמשים לטיפול במקרים נדירים של גמדות מסוג תסמונת לרון, וכן כסם בלתי חוקי אצל ספורטאים. במחקר - מחלות נוספות שתכשיר זה עשוי אולי לסייע בטיפול בהן. בשנות ה-80 כונה הורמון זה בשם סומטומדין C‏ (‎Somatomedin C‏).

אדרנלין

אדרנלין (Adrenaline; קרוי גם אפינפרין, Epinephrine) הוא הורמון הנוצר ומופרש על ידי ליבת בלוטת יותרת הכליה.

אפינפרין התגלה בפולין בשנת 1895 בידי החוקר נפוליאון ציבולסקי, והיה ההורמון הראשון שהתגלה. ב-1901 התגלה ההורמון גם ביפן (מבלי לדעת שהוא התגלה שש שנים לפני כן), שם הוא נקרא אדרנלין. אפינפרין משמש גם מוליך עצבי מעורר במערכת העצבים. כמוליך עצבי הוא נקלט באותם קולטנים כמו נוראפינפרין, ממנו הוא נגזר.

האדרנלין הוא נגזרת של חומצות האמינו טירוזין ופנילאלנין, ומשתייך למשפחת הקטכולאמינים. הוא מכיל טבעת בנזן ארומטית ושלוש קבוצות הידרוקסיל (OH). הפרשתו גורמת למספר תופעות פיזיולוגיות הקשורות לתגובת תילחם או תברח - מנגנונים פיזיולוגיים להתמודדות עם איום או סכנה מיידית, ביניהן:

הגברת קצב פעימות הלב (הדופק)

עליית לחץ הדם

עלייה ברמת הסוכר בדם

הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסוימים

התכווצות כלי הדם של העור והמעיים

הרחבת האישונים

הסתמרות שערות

המרצת מערכת העצבים הסימפתטית (פעולה זו גורמת בעקיפין לחלק מהתופעות שלעיל)היות שאדרנלין מופרש (בין היתר), במצבי לחץ ומצוקה, משמש המושג אדרנלין בהשאלה לציון מצבים אלו; לדוגמה: "הוא מכור לאדרנלין", כשהכוונה היא "הוא נהנה ממצבי לחץ".

אוקסיטוצין

אוקסיטוצין (Oxytocin) הוא הורמון שמכווץ את הרחם בזמן לידה ומקל על הפרשת החלב בזמן הנקה. מכונה גם "הורמון האהבה". אוקסיטוצין מופרש אצל נשים וגברים בזמן אורגזמה.

אוקסיטוצין משמש גם כמוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שממלא תפקיד בקשרים חברתיים, ולפי מחקרים עדכניים, עשוי להשפיע על יצירת האמון הבין-אישי.

אלדוסטרון

אלדוסטרון (אנגלית: Aldosterone) הוא הורמון הגורם לכליות לשמור נתרן ומים בגוף. כך עולה נפח הנוזלים בגוף, ועקב כך גם לחץ הדם. תרופות רבות להורדת לחץ דם פועלות על ידי חסימת קולטני אלדוסטרון. זהו הורמון סטרואידי (ממשפחת המינרלקורטיקואידים), אשר נוצר מכולסטרול על ידי קליפת בלוטת יותרת הכליה (הקורטקס). הוא גורם לשמירת נתרן והפרשת אשלגן החוצה. תפקודו מופחת במחלת אדיסון.

אסטרוגן

אֶסְטְרוֹגֶן (estrogen) הוא שם כולל לקבוצת הורמונים שמיוצרים בגוף בעלי החוליות ואצל חלק מפרוקי הרגליים. האסטרוגנים מעורבים בהתפתחות ובתפקוד מערכת הרבייה, וכן מערכות נוספות כגון מערכת השלד, המערכת הקרדיווסקולרית (מערכת כלי הדם והלב), והמערכת הנוירואנדוקרינית. גוף האדם מייצר כ-25 סוגים שונים של אסטרוגן. הראשיים בהם הם אסטריול, אסטרדיול ואסטרון, כאשר אסטרדיול הוא הנפוץ והמרכזי מביניהם.

מולקולות אסטרוגן חודרות לתאים באמצעות קולטנים (ER – estrogen receptor). זוהו שני סוגי קולטנים: קולטני אלפא (ERα) וקולטני בטא (ERβ). קולטני אלפא מעודדים פעילות אסטרוגנית, וקולטני בטא מדכאים פעילות אסטרוגנית. באיברים שונים קיים יחס שונה של קולטני אלפא ובטא, והשפעת האסטרוגן על איברים אלה מווסתת על ידי היחס בין הקולטנים. בין היתר קולטני אלפא הם רבים יותר ברחם ובאזור הסטרומה שבבלוטת הערמונית. בכבד יש בעיקר תאי אלפא. לעומת זה תאי בטא הם רבים יותר באשכים, באזורים מסוימים ברחם, במוח, ובמח העצם.

אסטריול

אסטריול (estriol) הוא אחד מ-3 האסטרוגנים הראשיים שנוצרים בגוף האדם. הוא נוצר בכמויות גבוהות רק בזמן היריון. בנשים החולות בטרשת נפוצה, אסטריול מפחית את הסימפטומים בצורה ניכרת. רמות ההורמון אינן משתנות בגיל הבלות, ואין הבדל משמעותי ברמות בין נשים וגברים.

אסטריול נוצר מ-DHEA, ההמרה מבוצעת בשליה.

מדידת רמות ההורמון בזמן היריון יכולה לתת אינדיקציה לגבי הבריאות הכללית של העובר. אם הרמות נמוכות במיוחד, הדבר יכול להעיד על התפתחות לא תקינה של העובר. עם זאת יש לבצע בדיקות נוספות כדי לוודא זאת, כי רמות האסטריול יכולות להיות נמוכות גם במקרים אחרים כגון אנמיה ופעילות לא תקינה של הכליות.

גלוקגון

גלוקגון (Glucagon) הוא הורמון פפטידי.

גלוקגון נוצר בתאי אלפא שבאיי לנגרהנס שבלבלב, בסמוך לתאי בטא המייצרים אינסולין, אלא שפעולתו הפוכה לאינסולין. אם רמת הסוכר בדם פוחתת מתחת לתחום הנורמה, מיד מופרש הגלוקגון מהלבלב. אם רמת הסוכר בדם יורדת עקב מחסור במזון או כתוצאה מפעילות גופנית, מופרש עוד גלוקגון כדי למנוע את המשך ירידת רמת הסוכר ולספק לגוף את האנרגיה הדרושה לו.

כמו לאינסולין, גם לגלוקגון יש השפעה על רקמות תאים נוספות, אבל בעיקר על הכבד. גלוקגון גורם לכבד לשחרר לדם את הגלוקוז (חד-סוכר) האגור בתאי הכבד, המביא ישירות לעלייה ברמת הסוכר בדם. הגלוקגון גם מעורר סינתזה (יצירה) של גלוקוז מגליקוגן - רב-סוכר המהווה מקור לסוכר ונאגר בעיקר בכבד ובשרירים, או ממקורות שאינם פחמימות, כגון חומצה לקטית וחומצות אמינו מסוימות. לכן, פעילות גופנית נמרצת וארוחות עתירות חלבונים מעוררות הפרשת גלוקגון.

רמת הגלוקוז בדם משפיעה ישירות על הפרשת גלוקגון באמצעות מנגנון של משוב שלילי.

גלוקגון מלאכותי משמש כתרופה לטיפול בהיפוגליקמיה חמורה.

בתנאים פיזיולוגיים נורמליים, היפוגליקמיה גורמת להפרשת הורמון הגלוקגון, שכן הוא מאיץ ומעורר סינתזה של פירוק גליקוגן לגלוקוז. זאת מאחר שיש לו השפעה מעוררת על רקמות תאים ובעיקר על תאי כבד שגורם להם לשחרר לדם את הגלוקוז, וכך עולה רמת הגלוקוז בדם.

גסטרין

גסטרין (Gastrin) הוא הורמון המופרש מתאי G בקיבה ובתריסריון וגורם להפרשת חומצה גסטרית מתאי הדופן בקיבה. בנוסף, יש מעט תאים המייצרים גסטרין במעי הדק, בלבלב, ברקמת המוח, בבלוטת יותר הכליה, דרכי הנשימה ואיברי הרבייה.

הורמון

הורמון (מיוונית όρμή "להפעיל"; מונח שנטבע ב-1905 על ידי הפיזיולוג האנגלי ויליאם בייליס) הוא תרכובת כימית המשמשת לתקשורת בין תא אחד (או קבוצת תאים) לתאים אחרים. כל היצורים הרב-תאיים מפרישים הורמונים.

הורמון הוא חומר כימי המופרש על ידי תא, בלוטה או איבר בגוף ושולח הודעות המשפיעות על תפקוד מערכות או איברים שונים באורגניזם. נדרשת רק כמות קטנה של הורמון כדי לשנות את חילוף החומרים של התאים הקולטים את ההורמון. ההורמון הוא שליח כימי המעביר אותות מתא אחד למשנהו. כל היצורים הרב-תאיים מייצרים הורמונים.(ההורמונים הצמחיים נקראים "Phytohormones").

הורמונים בבעלי-חיים מועברים בדרך כלל באמצעות הדם, ההורמונים מגיעים לכל התאים אולם משפיעים רק על תא המטרה שלהם. תאים מגיבים להורמונים רק כאשר הם מבטאים קולטן מסוים לאותו הורמון. ההורמון נקשר לחלבון הקולט שמפעיל מנגנון העברת אותות שמוביל בסופו של דבר לתגובות כימיות בתא, בדרך כלל ספציפיות לסוג התא. ישנם הורמונים שמופרשים לחלל הבין תאי ומשפיעים על תאים שכנים, וישנם הורמונים שיכולים אפילו לפעול על אותו התא שהפריש את ההורמון.

ההורמונים נחלקים לשתי קבוצות. הורמונים סטרואידים שמורכבים מכולסטרול (כמו טסטוסטרון ואסטרוגן) והורמונים לא סטרואידים שמורכבים מחומצות אמינו, שהן אבני הבניין של החלבונים (כמו האינסולין והאדרנלין). הורמונים סטרואידים מסוגלים לחדור דרך קרום התא ולהקשר לקולטן שנמצא בציטופלסמה של התא ולחדור יחד איתו אל הגרעין, שם הם מאפשרים ביטוי של גנים מסוימים, כלומר מאפשרים יצירת חלבונים. הורמונים לא סטרואידים לא מסוגלים לחדור דרך הקרום והם נקשרים לקולטנים שנמצאים על פני קרום התא. הקולטן בתגובה מפעיל שרשרת אותות בתוך התא שמעבירה את המסר ליעדו. כך קישור ההורמון מביא לעיכוב או הפעלה של אנזימים מסוימים בתוך התא או לביטוי גנים ויצור חלבונים.

לרוב ההשפעה של ההורמונים היא מיידית ומוגבלת בזמן. הורמונים שונים משתתפים כמעט בכל תהליך שמתרחש בגוף. הם משתתפים בתהליכים שקשורים להתפתחות, תזונה, תגובה חיסונית, מצבי לחץ, מין, רבייה ועוד.

הורמונים אנדוקריניים מופרשים ישירות לזרם הדם הנושא אותם למטרתם, בעוד הורמונים אקסוקריניים מופרשים דרך תעלה משם הם ממשיכים דרך זרם הדם או משפיעים על תאים סמוכים (איתות פאראקריני).

בהגיע הורמון לתא המטרה, מתחוללת תגובה המתאימה בתאים אלה. השפעת ההורמונים עשויה לעורר או לעכב תהליכים שונים.

הורמון מגרה זקיק

הורמון מגרה זקיק (FSH – Follicle Stimulating Hormone) הוא מסוג גונדוטרופין. הורמון זה מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח הקדמית, ושאיבר מטרתו הוא הגונדות (אשך או שחלה). הפרשתם של גונדוטרופינים, בהם FSH, מתחילה בעקבות הפרשתו של GnRH, הנמנה עם ההורמונים המשחררים, מההיפותלמוס והשפעתם על בלוטת יותרת המוח הקדמית. ההורמון FSH מופרש אצל הנקבה ואצל הזכר, אך מביא למהלכם של תהליכים שונים בקרב בני שני המינים.

ההורמון הוא גליקופרוטאין המורכב משתי תת-יחידות: אלפא, המשותפת לו, לLH, לTSH ול-hCG, ובטא, המיחדת כל הורמון. התת-יחידות קשורות ביניהן בקשרי גופרית.

הורמון מחלמן

הורמון מחלמן או הורמון הצהבה (LH – Luteinizing hormone) הוא גונדוטרופין, הורמון פפטידי המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח, המגרה ביוץ, יצירת גופיף צהוב, מגרה את השחלות לייצר פרוגסטרון ואת האשכים לייצר אנדרוגן. הורמון זה משתתף גם בהבשלת ביציות ותאי זרע.

ההורמון מופרש מהחלק הקדמי של ההיפופיזה, מתאים המפרישים גונדוטרופינים. המשרה ליצירתו ושחרורו הוא הורמון הGnRH, המופרש מההיפותלמוס. ההורמון הוא גליקופרוטאין המורכב משתי תת-יחידות: תת-יחידה אלפא, המשותפת לו, לFSH ולTSH, ותת יחידה בטא, האופיינית לכל הורמון בנפרד.

באישה, רמת ההורמון תלויה במחזור, ורמתו מקסימלית כ72 שעות לפני הביוץ (שלב שמכונה באנגלית LH Surge). בגבר, לעומת זאת, רמתו די קבועה.

הורמון משחרר הורמון גדילה

הורמון משחרר הורמון גדילה (באנגלית: Growth-hormone-releasing hormone, ובקיצור: GHRH) הוא הורמון משחרר המיוצר בגרעין הקשתי בהיפותלמוס ומשפיע על בלוטת יותרת המוח לייצר ולהפריש הורמון גדילה. גודלו של הורמון זה הוא 44 חומצות אמינו, כאשר החלק הפעיל מתוכן הוא 29 חומצות האמינו הראשונות. ההשפעה של הורמון משחרר הורמון גדילה על ההיפותלמוס מתבטאת הן ברמת ההפרשה, אשר באה לידי ביטוי תוך שניות, והן ברמת ייצור ההורמון, אשר באה לידי ביטוי תוך שעות. ההורמון המשחרר הורמון גדילה נקשר לקולטן המצומד לחלבון G, ודרך המתווך השניוני cAMP הוא מפעיל את הקינאז פרוטאין קינאז A שפועל על שני המסלולים, הפרשה וייצור. ההפרשה תלויה בכניסת סידן, המביאה לדה-פולריזציה של קרום התא ולשחרור בועית המכילות הורמון גדילה, ואילו הייצור תלוי בזרחון ושפעול של גורמי שעתוק כמו CREB, הנכנסים לגרעין התא ומשפיעים על שעתוק הגן להורמון גדילה.

הורמון משחרר הורמון גדילה מופרש באופן דופקי (פולסטילי), דבר אשר מביא גם להפרשה הדופקית של הורמון גדילה. לכך מצטרף הורמון אחר הנוגד את פעולתו של ההורמון המשחרר הורמון גדילה – סומטוסטטין.

הורמון משחרר תירוטרופין

הורמון משחרר תירוטרופין (באנגלית: Thyrotropin-releasing hormone, ובקיצור TRH, או Thyrotropin-releasing factor, ובקיצור TRF) הוא הורמון בעל שלוש חומצות אמינו המופרש מההיפותלמוס אל האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח ותפקידו לגרום לשחרור של ההורמון תירוטרופין (TSH) מיותרת המוח. התירוטרופין מופרש אל זרם הדם, במטרה להגיע לבלוטת התריס הממוקמת סביב קנה הנשימה, שם הוא מגרה שחרור של ההורמון תירוקסין, שלו פעולות פזיולוגיות רבות בתחום המטבוליזם של פחמימות, חלבונים ושומנים.

באדם מורכב ההורמון מגלוטמט, היסטידין, פרולין ואמין.

טסטוסטרון

טסטוסטרון (באנגלית: Testosterone) הוא הורמון המין הזכרי העיקרי. הוא מיוצר בכמויות גבוהות אצל הגבר באשכים, בהשפעת ההורמון LH המיוצר בבלוטת יותרת המוח, ואצל האישה, בכמויות קטנות, בשחלות.

לטסטוסטרון תפקיד מפתח בדחף המיני, הן אצל הגבר והן אצל האישה. הורמון זה גם אחראי על סימני המין המשניים הגבריים: שׂיעור הפנים והחזה, עיבוי הקול, העלאת מסת השרירים, עיבוי העצם, יצירת תאי זרע והדחף המיני. בתחום ההתנהגותי, רמות גבוהות של הורמון זה מובילות לאגרסיביות ותחרותיות, ואילו רמות נמוכות עלולות לגרום לירידה במצב הרוח, דיכאון, עייפות ופגיעה בזיכרון.

בתחילת יצירת העובר הזכר מופרש ההורמון מאשכיו של העובר, והוא משפיע על סימני הזיווג המשניים אצל הגבר. במהלך החיים, הפרשת ההורמון פוחתת מגיל 30 ואילך. מגיל 50 יש ירידה משמעותית בייצורו. אלכוהול, סמים, השמנה וספורט תחרותי מוגזם פוגעים בייצור הטסטוסטרון.

נוראדרנלין

נוראדרנלין (Noradrenaline - NA), קרוי גם נוראפינפרין, (Norepinephrine - NE) הוא מוליך עצבי מעורר ממחלקת המונואמינים ומשתייך למשפחת הקטכולאמינים, הפועל גם כהורמון אשר מיוצר בעיקר בתאי עצב בגזע המוח ומופרש בכמה מקומות בגוף ובעיקר מתאי עצב במוח, מליבת יותרת הכליה, מהעצבים הסימפתטיים של מערכת העצבים האוטונומית ועוד. קולטניו רגישים גם לנגזרתו הכימית אדרנלין.

פרוגסטרון

פְּרוֹגֶסְטֵרוֹן (Progesterone) הוא הורמון מין נשי המופרש בעיקר מן הגופיף הצהוב (Corpus Luteum) שבשחלה לאחר הביוץ. הפרוגסטרון מופרש במידה קטנה יותר מבלוטת יותרת הכליה, מן השליה, ובגברים מן האשכים.

נגזרות שונות של פרוגסטרון מהוות רכיב בגלולות למניעת הריון, בטיפול במחלת אנדומטריוזיס, בטיפול להפחתת דימום וסת כבד (מנורגיה) ובטיפול הורמונלי לגיל המעבר אצל נשים.

פרוסטגלנדין

פרוסטגלנדין הוא חומר ממשפחת ההורמונים המצוי ברקמות הגוף. שמו נגזר מהמילה פרוסטטה, היות שכאשר בודד לראשונה מנוזל הזרע, בשנת 1935, האמינו כי הוא חלק מהפרשת בלוטת הערמונית.

הפרוסטגלנדין גורם להתכווצויות הרחם ומסייע בהכנת הרחם ללידה, מזרז קרישת דם, משדר תחושת כאב ומעלה את טמפרטורת הגוף כאשר יש דלקת. הפרוסטגלנדין מצוי בתאי זרע, ברחם, בכליות ובאיברים נוספים.

ידוע שאספירין מעכב יצירת פרוסטגלנדין ולכן נמנעים ממתן אספירין בלידה על מנת לאפשר את ההתכווצויות.

לעיתים, בלידה בה צוואר הרחם נשאר נוקשה נותנים פרוסטגלנדין לשם ריכוכו וכחומר העוזר להיווצרות צירים. הפרוסטגלנדין הטבעי או הסינתטי משמש גם בהפלות מלאכותיות. משמותיו המסחריים: מיזופרוסטול, ציטוטק.

שימוש נוסף הוא כתרופה לגלאוקומה.

הפרוסטוגלנדין בא ממשפחת האיקוסנואידים שהם הורמונים מקומיים, לא יציבים, אשר מסונטזים מחומצה אראכידונית במסלול אומגה 6 או מחומצה איקוזופנטנואית במסלול אומגה 3. למשפחה זו כמה תפקידים: העלאת חום בזמן דלקת, וויסות לחץ הדם, קרישת דם, וויסות מערכת החיסון ולוויסות מעגל השינה והערות שלנו.

כל הפרוסטוגלנדינים מכילים טבעת מחומשת.

תירוטרופין

תירוטרופין (Thyrotropin), המכונה גם הורמון מעורר בלוטת התריס (TSH – Thyroid Stimulating Hormone), הוא הורמון פפטידי המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח הקדמית.

תירוטרופין שולט על הפרשת התירוקסין, הורמון בלוטת התריס, ובכך שולט בקצב חילוף החומרים בגוף. ידועים שני מצבים קליניים הקשורים בהפרשת הורמון זה:

היפותיאורודיזם (תת-תריסיות): ירידה בקצב חילוף החומרים.

היפרתיאורודיזם (יתר-תריסיות): עליה בקצב חילוף החומרים.על מנת לזהות בוודאות מצבי תת-או יתר פעילות של הבלוטה יש לערוך בדיקת דם מתאימה.

תריודוטירונין

תריודוטירונין (T3) הוא הורמון המופרש מבלוטת התריס יחד עם ההורמון תירוקסין (T4), ויחד שניהם משתתפים בוויסות קצב חילוף החומרים בגוף ובעירור מערכת העצבים הסימפתטית. צורה זו של הורמון בלוטת התריס היא הצורה הפעילה יותר לעומת תירוקסין, משום שלהורמון זה אפיניות גבוהה יותר לאתרי המטרה התוך-תאיים. כמו כן, תירוקסין המופרש מבלוטת התריס הופך בתוך התאים לתריודוטירונין.

תריודוטירונין נוצר בשני מסלולים מקבילים. האחד מתחיל בחלל הזקיק של בלוטת התריס מצימוד של מונויודוטירוזין ודיודוטירוזין על גבי החלבון תירוגלובולין. כאשר תירוגלובולין נכנס חלל הזקיק חזרה אל תא הזקיק, מפורק ממנו תריודוטירונין בליזוזום. תריודוטירונין הוא מולקולה הידרופובית ויציאתה לזרם הדם אינה מתווכת. בזרם הדם נקשר תריודוטירונין לחלבונים הקושרים הורמוני בלוטת התריס כגלובולין קושר תירוקסין וכטרנסתירטין. בנוסף הוא נקשר גם לאלבומין. ישנו גם שיעור קטן של הורמונים אשר חופשי בדם, וזה אותו שיעור שבסופו של דבר משקף פעילות ביולוגית, משום שהוא זה שיכול להיכנס לתאים. לתאים ההורמון נכנס דרך נשא של הורמוני תריס. המסלול השני הוא בתוך תאי המטרה של הורמון בלוטת התריס, שם תירוקסין, אשר עבר את המסלול שפורט לעיל עבור תריודוטירונין, עובר דה-יודינציה על ידי אנזים דה-יודינאז לתריודוטירונין.

בתא המטרה תריודוטירונין חודר לגרעין התא ושם משפיע על רמת השעתוק של גנים שונים, בין אם בהגברה או בעיכוב. לתריודוטירונין אפיניות גבוהה יותר מתירוקסין לקולטנים, והוא ההורמון הפעיל יותר ביולוגית. הדבר גם מאפשר בקרה נוספת על רמת ההורמון, שכן רוב הורמון התריס המופרש מהבלוטה הוא בצורת תירוקסין. תריודוטירונין מגביר בתא את הייצור של ATPase ובכך את הניצול של ATP במטבוליזם. הדבר משחרר אנרגיה, שחלקה משתחררת בתור חום, ולכן הורמון זה מעלה חום גוף. פירוק ה-ATP דורש פיצוי בצורת צריכת חמצן מוגברת. העלייה בחום הגוף גוררת עלייה בזרימת הדם ההיקפית, דופק מואץ והזעה במטרה להיפטר מעודף החום. הגברת קצב המטבוליזם גם גורמת לירידה במשקל, למרות העלייה בתיאבון שכן הניצול הקלורי בחילוף החומרים עולה על צריכת הקלוריות במזון. כמו כן, ההורמון מעודד את השעתוק של הורמון גדילה.

במערכת העצבים הסימפתטית גורם ההורמון לשעתוק מוגבר הקולטנים לקטכולאמינים והעלאת מספרם, ובהינתן רמת קטכולאמינים תקינה הדבר יגרום לפעילות יתר של המערכת הסימפתטית עם סימנים של עצבנות ורעד, חוסר מצמוץ ודופק מואץ, בנוסף על האצת הדופק שנגרמת במנגנון הגברת המטבוליזם.

תריודוטירונין מבקר את רמתו באמצעות מנגנון משוב שלילי על ההיפותלמוס, שם מיוצר הורמון משחרר תירוטרופין, אך בעיקר על בלוטת יותרת המוח, שם מיוצר ההורמון תירוטרופין.

כטיפול, ההורמון קיים בטבליות (ציטומל או צינומל) ומשמש לטיפול בחולים בתת פעילות של בלוטת התריס אשר קיימת אצלם בעיה בהמרת ההורמון תירוקסין לתריודוטירונין, או כאשר נדרש טיפול לזמן קצר. זאת במקום השימוש המקובל בכדורי התירוקסין (אלטרוקסין).

רשימת מבנים

3KR3, 1IGL, 2L29, 2V5P, 3E4Z

מיקום הגן (באדם)
כרומוזום 11 (באדם)
כרומוזוםכרומוזום 11 (באדם)[1]
כרומוזום 11 (באדם)
מיקום גנומי עבור IGF2
מיקום גנומי עבור IGF2
עמדה11p15.5התחלה2,129,112 bp[1]
סוף2,141,238 bp[1]
תבנית ביטוי RNA
PBB GE IGF2 202409 at fs


PBB GE IGF2 210881 s at fs


PBB GE IGF2 202410 x at fs
נתוני התבטאות נוספים
אונתולוגית גנים (GO)
תפקיד מולקולרי insulin receptor binding
פעילות הורמונלית
קשירת חלבונים
growth factor activity
insulin-like growth factor receptor binding
integrin binding
protein serine/threonine kinase activator activity
receptor ligand activity
מיקום בתא אזור חוץ תאי
platelet alpha granule lumen
חלל חוץ תאי
תהליכים ביולוגיים regulation of gene expression by genetic imprinting
skeletal system development
cellular protein metabolic process
insulin receptor signaling pathway
positive regulation of protein kinase B signaling
regulation of transcription, DNA-templated
ossification
platelet degranulation
multicellular organism development
glucose metabolic process
positive regulation of mitotic nuclear division
positive regulation of cell division
positive regulation of MAPK cascade
positive regulation of activated T cell proliferation
positive regulation of protein serine/threonine kinase activity
carbohydrate metabolic process
בקרה על פעילות קולטנים
negative regulation of transcription from RNA polymerase II promoter
osteoblast differentiation
in utero embryonic development
embryonic placenta development
positive regulation of protein phosphorylation
בקרה חיובית של שגשוג תאים
animal organ morphogenesis
exocrine pancreas development
regulation of histone modification
insulin receptor signaling pathway via phosphatidylinositol 3-kinase
positive regulation of multicellular organism growth
positive regulation of catalytic activity
positive regulation of glycogen biosynthetic process
positive regulation of transcription from RNA polymerase II promoter
positive regulation of insulin receptor signaling pathway
positive regulation of peptidyl-tyrosine phosphorylation
striated muscle cell differentiation
regulation of muscle cell differentiation
embryonic placenta morphogenesis
positive regulation of glycogen (starch) synthase activity
Sources:Amigo / QuickGO

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.