Associated Press

Associated Press (תעתיק: אסוֹשייטד פְּרס; מוכרת גם בראשי התיבות: AP [איי-פי]) היא סוכנות הידיעות האמריקאית. כיום, זוהי סוכנות הידיעות הגדולה בעולם.

סוכנות זו מנוהלת על ידי תאגידי עיתונים. הסוכנות היא קואופרטיב שלא למטרות רווח והשותפים בה הם מספר רב של עיתונים וגופי תקשורת, אשר חולקים ביניהם את התוכן שהם מייצרים. גופי תקשורת אחרים, שאינם שותפים, יכולים לרכוש ממנה את התוכן שהיא מייצרת. החברה הוקמה בשנת 1846 על ידי שישה עיתונים מניו יורק.

ארגוני החדשות שהינם עמיתים של ה-AP היו מחויבים בראשית קיומה של הסוכנות להעביר ידיעות בלעדיות וידיעות אלה זיכו אותם בקבלת ידיעות מה-AP וכך יצרו מועדון בלעדי. ארגוני חדשות שלא היו עמיתים של הסוכנות לא יכלו להשתמש בידיעות אלו. הבלעדיות של המועדון וכניסתם של רשתות עיתונים גדולות עודד שיתוף של עיתונים גדולים עם קטנים. בעיה מרכזית שעמדה בפני חברי הAP הייתה איך לפתח שיטה, שתעודד שיתוף של ידיעות אותם אספו העיתונים בנפרד. בנוסף, מדיניות הבלעדיות יצרה חשש להתנגשות עם מדיניות התחרות הנהוגה בארצות הברית.[1]

בעקבות מאמר שמתח ביקורת על תפקודה של AP בגרמניה הנאצית הודתה הסוכנות שלפי דרישת הנאצים היא פיטרה שישה צלמים יהודים בגרמניה, אך סייעה להגירתם משם, העסיקה צלמים פרו-נאצים, וסיפקה לנאצים תצלומים ששימשו את התעמולה הנאצית.[2]

בספטמבר 2000, במהלך האינתיפאדה השנייה, פרסמה סוכנות הידיעות AP תצלום בו נראה אדם פצוע יושב שותת דם ולידו עומד שוטר משמר הגבול ישראלי, כשהוא מניף בידו אלה, כביכול כלפי האדם הפצוע, כשעל-פי הכיתוב המופיע מתחת לתצלום הפצוע הוא מפגין פלסטיני. מאוחר יותר התברר כי הפצוע שבתמונה הוא טוביה גרוסמן, יהודי אמריקאי שהותקף בידי פורעים פלסטינים וכי השוטר שלידו מניף אלה כדי להדוף ולהניס את הפורעים. הסוכנות התנצלה על הפרסום עם הכיתוב השגוי והמטעה. במאי 2018 בטור שפורסם בניו יורק טיימס מספר מתי פרידמן, עורך ב-AP בעבר, כי נהג לציית לדרישת החמאס להציג את אנשיו שנהרגו כאזרחים ובכך להעלות את מספר האזרחים שנהרגו על ידי ישראל.[3]

Associated Press logo 2012
לוגו AP

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Jonathan Silberstein-Loeb, Exclusivity and Cooperation in the Supply of News: The Example of the Associated Press, 1893–1945, Journal of Policy History 24, 2012/07, עמ' 466–498 doi: 10.1017/S0898030612000140
  2. ^ עופר אדרתאי-פי מתעקשת שלא שיתפה פעולה עם הנאצים אך מודה: פיטרנו עובדים יהודים והפצנו תמונות תעמולה, באתר הארץ, 10 במאי 2017
  3. ^ HANK BERRIEN, Former AP Reporter: AP Obeyed Hamas, Used False Stats About Palestinian Casualties In 2008, May 17, 2018 אנגלית
Internet Protocol

Internet Protocol, או בקיצור IP, הוא פרוטוקול תקשורת המשמש להעברת נתונים ללא אימות הגעה או אימות נתונים, אך הוא מפצה על כך בהיותו יעיל ומהיר ביותר, ולכן הוא אחד הפרוטוקולים הנפוצים בשימוש ברשתות מחשבים. פרוטוקול IP הוא חלק מחבילת הפרוטוקולים TCP/IP הנמצאת בשימוש נרחב ברשת האינטרנט.

בפרוטוקול זה מוקצת כתובת IP לכל מחשב ברשת. ניתן להקביל כתובת IP של מחשב ברשת מחשבים לכתובת של דירה בעולם. כמו שכתובת הדירה משמשת לצורך שליחת מכתבים בדואר, כך כתובת IP של מחשב משמשת לצורך שליחת מידע ברשת.

פרוטוקול IP מתפקד בשכבת הרשת של מודל ה־OSI ובשכבת הרשת של מודל ה־TCP/IP.

MVP של ה-NFL

ה-MVP של ה-NFL (בשם הרשמי באנגלית: Associated Press NFL MVP) הוא תואר שמוענק לשחקן המצטיין במהלך העונה הסדירה של ליגת ה-NFL.

הזוכה בתואר נבחר בתום העונה הסדירה על ידי פאנל של כתבים ושדרנים מתחום הפוטבול המאורגן על ידי סוכנות אסושיאייטד פרס, והזוכה מוכרז יום לפני משחק הסופרבול.

פייטון מאנינג זכה בפרס חמש פעמים, יותר מכל שחקן אחר בתולדות הליגה. ארבעה שחקנים זכו בתואר שלוש פעמים: ג'ים בראון, ג'וני יונייטיס, ברט פארב וטום בריידי. ארבעה שחקנים זכו בפרס פעמיים: ג'ו מונטנה, סטיב יאנג, קורט וורנר וארון רוג'רס.

מרבית הזוכים עד 2019 היו שחקנים ששיחקו בעמדת הקוורטרבק (41 פעמים), לאחר מכן רצים (18 פעמים), שחקני הגנה (פעמיים) ופעם אחת זכה בתואר בועט.

אטלנטיק רקורדס

אטלנטיק רקורדס (באנגלית: Atlantic Records) היא חברת תקליטים אמריקאית, הידועה בעיקר בזכות השפעתה על הסגנונות הפופולריים; החברה הפכה את הסגנונות רית'ם אנד בלוז, רוקנרול וג'אז לסגנונות פופולריים ומצליחים באמצע המאה העשרים. בעבר נחשבה החברה לאחת החברות העצמאיות החשובות באמריקה. כיום החברה נמצאת בבעלות וורנר מיוזיק גרופ.

אסון תעופה

אסון תעופה הוא אירוע בו הייתה סכנה לאדם או לכלי טיס בעת הטיסה, עקב תאונות אוויריות בתעופה אזרחית וצבאית, וכן במקרים של פגיעה מכוונת במטוס באוויר. בכל המקרים, מדובר בתאונות שאירעו לכלי טיס הכבדים מן האוויר.

רישום התאונות האוויריות מראה כי מאז תחילת ימי התעופה נספו בתאונות אוויריות, נכון ל-31 בדצמבר 2011, 121,870 בני אדם, ו-93,624 נפצעו. 67.57% מהתאונות אירעו כתוצאה מטעויות אנוש, 20.72% היו תוצאת תקלה טכנית, 5.95% נגרמו בשל פגעי טבע, ו-3.25% היו תוצאה של פיגועי טרור. 2.51% מהתאונות נגרמו מסיבות אחרות. עם זאת, קיים שיפור מתמשך בבטיחות המטוסים; בין השנים 1983 ל-2000 ניצלו 95% מהנוסעים במטוסים שהיו מעורבים בתאונות טיסה בארצות הברית.

בייב רות'

ג'ורג' הרמן רות' ג'וניור (אנגלית: .George Herman Ruth Jr;‏ 6 בפברואר 1895 – 16 באוגוסט 1948), הידוע בכינויו: "Babe",‏ "The Bambino" ו-"The Sultan of Swat", היה שחקן בייסבול אמריקאי ששיחק בליגת ה-MLB בין השנים 1914–1935. על פי דירוגים רבים נחשב רות' כשחקן הבייסבול הטוב בהיסטוריה. מספר חבטות ההום ראן יחד עם אישיותו הכריזמטית האדירו את תדמיתו על רקע שנות העשרים הסוערות. רות' היה השחקן הראשון ב-MLB שהשיג 60 חבטות הום ראן בעונת משחקים אחת (1927), שיא אשר החזיק מעמד לאורך 34 שנים, עד שנשבר בשנת 1961 על ידי רוג'ר מאריס. במשך כל שנותיו כשחקן מקצועי הכה רות' 714 הום ראן, שיא שעמד משך 39 שנה, עד שנשבר על ידי האנק ארון בשנת 1974. שלא כמו רבים מן החובטים רבי העוצמה, לרות' היה גם ממוצע מרשים בחבטות מוצלחות: 34.2% בסה"כ. הממוצע העשירי בטיבו בהיסטוריה של הבייסבול.

רות' החל את הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת בוסטון רד סוקס בה שיחק כפיצ'ר (מגיש) בין 1914 ל-1919, רות' היה המגיש המצטיין של הקבוצה והוביל אותה לזכייה בוורלד סיריס ב-1916, במקביל להצלחה שלו כמגיש, החל להתבלט גם כישרונו כחובט, תקופה זו הייתה תקופה של שיפור בחומרים מהם היו עשויים כדור המשחק והמחבט, ורות' ניצל זאת היטב, ב-1919 הוא שבר לראשונה את שיא חבטות ההום ראנס בעונה והעמיד אותו על 29.

בסוף 1919 עבר רות' לניו יורק יאנקיז בעסקה שנויה במחלוקת, לפי הנרטיב הפופואלרי כספי העסקה שימשו את בעלי הרד סוקס למימון הצגה בברודוויי. המעבר של רות' ליאנקיז הביא להתפתחות אחת היריבויות הגדולות ביותר בספורט האמריקאי, בין הרד סוקס ליאנקיז. כמו כן, החלה בבוסטון תקופת בצורת ממושכת של 86 שנה ללא זכייה בתארים, אשר כונתה בשם "קללת הבמבינו".

ביאנקיז הפך רות' ממגיש לחובט פותח כבר בעונתו הראשונה בניו יורק חבט ל-54 הום ראנס, ושנה לאחר מכן, ב-1921 כבר השיג 59, ועלה למקום הראשון בטבלת החובטים, בעונתו השמינית בלבד בליגה. הוא הוביל את היאנקיז לזכייה ב-4 וורלד סיריס, כולל ב-1923 שנה בה זכה גם לתואר ה-MVP.

בשנת 1936 היה רות' לאחד השחקנים הראשונים אשר שמם נחקק בהיכל התהילה הלאומי של הבייסבול. בשנת 1969 הוא נבחר לשחקן הבייסבול הגדול בכל הזמנים, בהצבעה שנערכה לכבוד 100 שנה לבייסבול המקצועי. ב-1999 נערך סקר של סוכנות Associated Press שבחר את הספורטאי הגדול ביותר במאה ה-20, רות' נבחר במקום השני לאחר מייקל ג'ורדן.[דרוש מקור]מעבר להישגיו המקצועיים, רות' שינה את פני הבייסבול המקצועי בארצות הברית. בזכות משחקו, עלתה בשנות ה-20 הפופולריות של המשחק בצורה חדה. אף אופיו של המשחק ראה שינוי הודות לתוצאות הגבוהות שהושגו לראשונה בזכות הצטיינותו במשחק.

מחוץ לשדה המשחק רות' נודע בתרומותיו הנדיבות למפעלי צדקה לצד אורח חייו הנהנתי, אשר איפיין את שנות ה-20 בארצות הברית, בטרם פרוץ השפל הגדול. רות' הפך למושא הערצה בארצות הברית ואף שהלך לעולמו לפני שמונה עשורים שמו עדיין נישא בפי רבים מחובבי הספורט בארצות הברית. בעקבות ביקורו ביפן בשנת 1934, שם שיחק במשחק ראווה של כוכבי הליגה, נדבקה אף מדינה זו בקדחת הבייסבול, משחק הממשיך למשוך המונים ביפן עד היום.

ב-1942 שיחק בסרט גאוות היאנקים את תפקיד עצמו לצידו של גרי קופר שגילם את דמותו של שחקן הבייסבול האגדי לו גריג.

בנובמבר 2018 העניק לו הנשיא דונלד טראמפ את מדליית החירות הנשיאותית.

ג'ו רוזנטל

ג'וסף ג'ון רוזנטל (באנגלית: Joseph John Rosenthal; ‏ 9 באוקטובר 1911 - 20 באוגוסט 2006) היה צלם אמריקאי, ממוצא יהודי. תצלומו הידוע ביותר הוא הנפת הדגל באיוו ג'ימה, בו נראים שישה חיילים אמריקאים המניפים את דגל ארצות הברית על פסגת הר סוריבאצ'י במהלך קרב איוו ג'ימה. התצלום הפך לאחד מסמלי המלחמה וזיכה אותו בפרס פוליצר לשנת 1945.

ג'ורג' מקגוורן

ג'ורג' סטנלי מקגוורן (באנגלית: George McGovern; ‏19 ביולי 1922 - 21 באוקטובר 2012) היה היסטוריון, סופר ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית וסנאטור מטעם מדינת דקוטה הדרומית, והיה מועמד לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות בשנת 1972, אז הובס על ידי הנשיא המכהן ריצ'רד ניקסון.

מקגוורן גדל במיטשל שבדקוטה הדרומית, והצטיין בתורת הנאום. הוא התנדב לחיל האוויר של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה וטס שלושים וחמש פעמים מעל אירופה הכבושה. הוא זכה במדליות רבות על שירותו, כולל בצלב התעופה המצוינת על נחיתת אונס שהצילה את צוותו. לאחר המלחמה סיים את לימודיו באוניברסיטת נורת'ווסטרן, היה לדוקטור והרצה בנושאי היסטוריה. הוא נבחר לבית הנבחרים ב-1956 ונבחר שוב ב-1958. לאחר ניסיון כושל להיבחר לסנאט ב-1960, הצליח להיבחר ב-1962.

כסנאטור, נחשב מקגוורן לליברל מובהק ול"סמן שמאלי" במפלגתו, ונודע כאחד המתנגדים הבולטים למעורבות האמריקאית בווייטנאם. הוא ניסה להיות מועמד מטעם מפלגתו לנשיאות בבחירות בשנת 1968, כמחליף לרוברט קנדי שנרצח. ועדה שעמד בראשה לאחר הבחירות שינתה מן היסוד את תהליך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית, העלתה את מספר אספות הבחירה וההתמודדויות המקדימות והקטינה את השפעת מנהיגי המפלגה. ב-1970 וב-1971 ניסה להעביר חוק שיחייב את ארצות הברית לסגת מווייטנאם, ללא הצלחה. ב-1972 נבחר כמועמד מפלגתו לנשיאות, אולם הותיר את המפלגה מפולגת מבחינה אידאולוגית. סגנו המיועד היה תומאס איגלטון, אולם פיטוריו של זה בידי מקגוורן פגעו בו. בבחירות הפסיד לריצ'רד ניקסון, שזכה בניצחון סוחף. מקגוורן נבחר לסנאט גם ב-1968 וב-1974, וב-1980 הפסיד בניסיון להיבחר מחדש.

מקגוורן עסק במהלך הקריירה שלו בנושאים הקשורים לחקלאות, מזון, תזונה ורעב. ב-1961 מינה אותו הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי כממונה על התוכנית מזון לשלום, במסגרתה הועברו עודפי מזון מארצות הברית למדינות עולם שלישי, בין היתר כדי למנוע השפעה סובייטית עליהן. תוכנית זו שימשה בסיס לתוכנית המזון העולמית של האו"ם. בין 1968 ו-1977, כיהן כיושב ראש ועדת הסנאט לתזונה, ופרסם דו"ח שקבע הנחיות תזונה. לאחר מכן כיהן כשגריר ארצות הברית בסוכנויות האו"ם למזון ולחקלאות בין 1998 ו-2001. ב-2001 מונה לשגריר עולמי לנושאי רעב. במסגרת תפקידו שב לפעול לצמצום הרעב בעולם, תוך שיתוף פעולה עם עמיתו לסנאט לשעבר, בוב דול, כשהם מספקים ארוחות למיליוני ילדים בעשרות מדינות. על פעילותם זו זכו השניים בפרס המזון העולמי ב-2008.

הינדנבורג (ספינת אוויר)

הצפלין LZ-129, הינדנבורג (גרמנית LZ 129, Hindenburg) הייתה ספינת אוויר גרמנית מתוצרת צפלין, שנשרפה לחלוטין בעת ניסיון נחיתה בניו ג'רזי שבארצות הברית, ב-6 במאי 1937. בשריפה נהרגו 36 בני אדם - 13 נוסעים, 22 אנשי צוות ואיש צוות קרקע אחד. 62 בני אדם נוספים שהיו על הספינה ניצלו. התאונה האיצה את קץ העידן של ספינות האוויר כאמצעי תחבורה עיקרי, ואת המעבר לעידן הטיסה במטוסים.

ההינדנבורג הייתה ספינת האוויר הגדולה ביותר שנבנתה מעולם (במקביל לספינה התאומה, LZ-130 - "גראף צפלין 2"), ונקראה על שם פאול פון הינדנבורג, נשיא גרמניה לשעבר.

התמונה של הספינה בוערת שימשה אחר כך כבסיס לכריכת האלבום Led Zeppelin של להקת הרוק הבריטית משנות ה-70 Led Zeppelin.

העשור הראשון של המאה ה-21

העשור הראשון של המאה העשרים ואחת (העשור מכונה גם בקיצור שנות האלפיים) החל ב־1 בינואר 2000 והסתיים ב־31 בדצמבר 2009.

העשור הראשון של המאה ה-21, אופיין בהמשך התגברות תהליך הגלובליזציה. התפתחות האינטרנט היה גורם ישיר להתפתחות הגלובליזציה שהושפעה רבות מהתפתחות הטכנולוגיה. עשור זה אופיין גם בהתגברות הקונפליקט בין מדינות העולם החופשי לבין העולם המוסלמי, שהחל כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר בראשית העשור וכלל את תחילת המלחמה העולמית בטרור. ההתפתחות המסיבית של הטכנולוגיה ושל האדם הובילה להשלכות רבות בתחומים שונים כגון הוצאת רבים ברחבי העולם, בעיקר ממדינות עולם שלישי, ממעגל העוני והגברת בזבוז משאבי הטבע העולמיים וזיהום הסביבה. העשור אופיין גם בשני משברים כלכליים קשים: התפוצצות בועת הדוט-קום בשנים 2000–2001, שהחלה לצמוח בעשור הקודם והמשבר הכלכלי העולמי (2008) הקשה שהחל במשבר הסאבפריים ב-2007 והסתיים רק בתחילת העשור הבא לאחר מאמצי על בינלאומיים.

העשור הצביע על שינויים משמעותיים בכוחן של מדינות העולם עם הרחבת האיחוד האירופאי אך נסיגה כלכלית שלו לקראת סוף העשור ועם התגברות כוחן של מדינות שנחשבות מדינות עולם שלישי כמו סין, הודו וברזיל.

הרכבת המנדטורית

הרכבת המנדטורית (באנגלית: Palestine Railways, ר"ת P.R.) הייתה חברת רכבות בשליטה בריטית אשר הפעילה שירות רכבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1920 ועד תום המנדט בשנת 1948. את תשתית הרכבת המנדטורית ירשה רכבת ישראל עם קום המדינה. לכל אורך תקופת המנדט הבריטי העסיקה הרכבת המנדטורית אלפי עובדים, ערבים ויהודים והייתה אחד המעסיקים הגדולים בארץ ישראל.

זכויות להט"ב

מעמדם החוקי ומצב זכויות הלהט"ב בעולם הוא מגוון ושונה ממדינה למדינה. מדינות מסוימות מכירות במעמדן ואף מאפשרות נישואים והקמת משפחה ואילו במדינות אחרות מטילים עונש מוות על קיום יחסים של בני אותו מין או על בעלי זהות מינית או מגדרית שונה.

תחיקה הקשורה לקהילה הגאה, קשורה להכרה של המדינה בזכות הפרטים לזהות עצמם כבעלי זהות זו, לקיים יחסי מין, לנהל מערכות יחסים, להקים משפחה, חוקים הקשורים לאימוץ ופונדקאות, סוגיות הקשורות לשירות בצבא, שוויון בזכויות הגירה, חוקים האוסרים על אפליה ועל פשעי שנאה, וחוקים הנוגעים ליחסי מין והשוואת גיל ההסכמה.

טד קנדי

אדוארד מור "טד" קנדי (באנגלית: Edward Moore "Ted" Kennedy‏; 22 בפברואר 1932 - 25 באוגוסט 2009) היה פוליטיקאי אמריקאי בולט מטעם המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת מסצ'וסטס מ-1962 עד למותו ב-2009. קנדי הוא בנו של ג'וזף קנדי ואחיהם הצעיר של ג'ון פיצג'רלד קנדי, הנשיא ה-35 של ארצות הברית, ושל הסנאטור רוברט קנדי, אשר שניהם היו קורבנות להתנקשות. קנדי נולד בבוסטון, מסצ'וסטס למשפחת קנדי, לימים אחת המשפחות הבולטות ביותר בפוליטיקה האמריקאית. הוא כיהן כסנאטור מטעם מדינת מסצ'וסטס מ-1962 ובעת מותו היה הסנאטור הוותיק ביותר בסנאט האמריקני, פרט לרוברט בירד, כשהוא מכהן במשך כמעט ארבעים ושבע שנים. הוא היה הבן של ג'וזף קנדי האב שהאריך ימים יותר מכולם. בנוסף, בנו הוא פטריק קנדי, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית.

אל הסנאט נכנס קנדי בגיל שלושים, לאחר שנבחר בבחירות מיוחדות במסצ'וסטס בנובמבר 1962. הוא החליף את אחיו, ג'ון, שעזב את הסנאט ונבחר לנשיאות. הוא נבחר לכהונה מלאה בת שש שנים בבחירות ב-1964, ולאחר מכן נבחר שוב עוד שבע פעמים. פרשת צ'פקווידיק ב-1969 הובילה למותה של מרי ג'ו קופצ'נה, שהייתה איתו במכונית. קנדי הודה באשמה ובכך שעזב את האזור, ונשפט לחודשיים על תנאי. התקרית הובילה לפגיעה בסיכוייו להיבחר לנשיאות. בניסיונו היחיד, במהלך הבחירות ב-1980, הוא הפסיד לנשיא הדמוקרט היוצא, ג'ימי קרטר, שלאחר מכן הפסיד לרונלד רייגן הרפובליקני בבחירות הכלליות.

קנדי נודע בשל כישרון הנאום שלו. הוא הספיד ב-1968 את אחיו רוברט, וב-1980 קרא להגשמת החלום הליברלי. הוא נחשב ל"אריה של הסנאט" במהלך כהונתו הארוכה. הוא כתב יותר משלוש מאות חוקים שעברו. קנדי היה ליברל מובהק, ותמך במעורבות ממשלתית, בצדק חברתי וכלכלי, אולם גם עבד עם הרפובליקנים כדי להגיע לפשרות. קנדי העביר חוקים רבים, כמו חוק ההגירה והאזרחות של 1965, חוק הסרטן הלאומי ב-1971, חוק אספקת ביטוח בריאות ב-1985, חוק נגד האפרטהייד ב-1986, חוק למען בעלי מוגבלויות ב-1990, חוק זכויות האזרח ב-1991, חוק לבריאות הנפש, חוק לתוכנית בריאות לילדים, חוקי חינוך וחוק שירות. בשנות האלפיים, ניסה להוביל רפורמה בהגירה. לקראת סוף ימיו, בכהונתו של ברק אובמה, תמך בניסיונותיו לחוקק ביטוח בריאות ממלכתי, מטרה שהגדיר כמטרת העל שלו.

בסוף ימיו נחשב לדובר בולט בזכות הפרוגרסיביות. ב-2008 אושפז לאחר שהתגלה אצלו גידול במוח. הוא מת בגיל שבעים ושבע, ב-25 באוגוסט 2009, בביתו במסצ'וסטס.

כבש הבית

כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries) הוא מין בסוג "כבש". מגדלים את הכבש בתרבויות רבות כדי להשתמש בבשרו, בעורו, בצמרו ובחלבו.

נדידת עופות

נדידת עופות היא תופעה זואולוגית, המתרחשת בעיקר בעונות המעבר, כאשר מיני עופות רבים נודדים, עם התקרב החורף, מאתרי הקינון שלהם למעונות-חורף באזורים חמים יותר, ושבים, עם התקרב הקיץ, לאתרי הקינון שלהם. העופות נודדים בין אירופה ואפריקה, בין אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית ואף בין הקטבים. העופות הנודדים מאירופה עוברים ברובם דרך ארץ ישראל, ואף שוהים בה לילה אחד או יותר, ומיעוטם, כמו השלווים, חוצים את הים התיכון ונוחתים בחופה הצפוני של אפריקה.

קתדרלת נוטרדאם (פריז)

קתדרלת נוטרדאם דה פארי (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Paris) היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה (Île de la Cité) שבלב נהר הסן, במקום שמשמש לפולחן מזה כ-2,000 שנה. בניית המבנה הגותי הנוכחי החלה ב-1163, תחת שלטון לואי השביעי, והסתיימה ב-1345.

משמעות שמה של הקתדרלה בצרפתית היא "גבירתנו", על שם מרים, אם ישו. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית אחרות קרויות בשם "נוטרדאם", ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי", כלומר: "של (העיר) פריז". הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר ולאחד מסמליה המפורסמים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום.

הקתדרלה נבנתה תחילה בסגנון גותי מוקדם (Early Gothic) בעקבות בזיליקת סן דני והקתדרלות בסנס, בנואיון ובלאן באמצע המאה ה-12, במטרה להתעלות עליהן, אך בעקבות הדוגמה של קתדרלת שארטר, עברה שיפוצים בסגנון גותי בשל (High Gothic). ב-1240 הייתה קתדרלת נוטרדאם אחת הראשונות ששילבו באדריכלותן את הסגנון הגותי הקורן (Rayonnant Gothic), דבר שהתבטא בעיקר בשני חלונות רוזטה בקצות בית הרוחב הנחשבים לטובים מסוגם. בניית הקתדרלה הושלמה רק ב-1345 ומאז היא מהמבנים הידועים בפריז. בזכות מעמדה הרם שרדה הקתדרלה גם בתקופות קשות כמו המהפכה הצרפתית שבה נהרסו עשרות מבני דת וכנסיות גותיות. במאה ה-19, בעקבות התחזקות התנועה הרומנטית והתחייה הגותית ומאמציו של ויקטור הוגו, החלו עבודות לתיקון ושיפוץ הקתדרלה, עליהן הופקד אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק, אדריכל נאו-גותי, משמר והיסטוריון ידוע, מחשובי האדריכלים של התקופה. לה-דוק הוסיף צריח מחודד מעל מקום המצלב במקום מגדל פעמונים שנהרס במאה ה-18 וכן פסלי גרוטסק, חימרות וגרגוילים. מלבד אדריכלותה הקנונית, הקתדרלה ידועה באוצרות האמנות שלה הכוללים פסלים, ציורים, חלונות ויטראז' ושרידי קדושים.

הקתדרלה היא אתר סיפורו של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם. הוגו היה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ולשחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי.

ב-15 באפריל 2019 בערב פרצה בקתדרלה שריפה גדולה אשר כילתה את גג הקתדרלה והובילה להפלת הצריח ולנזק רב.

שירת הלווייתן

שירת הלווייתן היא אוסף של קולות דמויי שריקה שמייצרים לווייתנים לשם תקשורת ביניהם. המונח "שירה" נמצא בשימוש במיוחד כשהוא נועד לתאר תבנית צפויה וחוזרת על עצמה של צלילים ארוכים בתדר נמוך, שמשמיעים מינים מסוימים של לווייתנים (במיוחד לווייתן גדול-סנפיר Megaptera novaeangliae), בצורה המזכירה לחוקרי הלווייתנים שירה אנושית. התהליכים הביולוגיים המשתתפים ביצירת הקולות משתנים ממשפחה אחת של יונקים ימיים לאחרת. עם זאת, כל הלווייתנאים והדולפינים תלויים בצלילים לצורך תקשורת והתמצאות במידה רבה יותר מקרוביהם היבשתיים, משום שמתחת לפני המים הראייה קשה בשל בליעת האור על ידי המים, והתנועה האיטית יחסית של המים מצמצמת את יעילות חוש הריח. הרעשים המלאכותיים האופפים את האוקיינוסים בעיקר בשל השימוש בסונאר בצוללות, כלי שיט ומתקנים ימיים, מגבירים את חששות הגופים העוסקים באיכות הסביבה, שבני האדם הורסים מאפיין חשוב זה של בית הגידול הימי.

תפוזי ג'אפה

תפוזי ג'אפה (Jaffa) הוא מותג מסחרי - כינוי מקור, שניתן לפירות הדר תוצרת ארץ ישראל ולאחר מכן תוצרת מדינת ישראל. בתחילה אזור הגידול המקורי והעיקרי של פרי ההדר היה יפו והייצוא בוצע מנמל יפו ומכאן שמו.

תקווה (כרזה)

תקווה (באנגלית: Hope) היא כרזה הכוללת את תמונתו של ברק אובמה, שאותה עיצב האמן שפרד פיירי (Shepard Fairey). הכרזה התפרסמה מאוד והפכה לאייקונית, ולסמל המרוץ לנשיאות של אובמה בשנת 2008.‏ דיוקנו של אובמה מעוצב בצורת שבלונה בצבעי אדום, בז' וכחול (כחול בהיר וכחול כהה), ומתחתיו מופיע הכיתוב "קדמה" ("progress"), "תקווה" ("hope") או "שינוי" ("change"), ואף מילים נוספות לעיתים.

העיצוב נוצר תוך יום אחד והודפס לראשונה ככרזה. מיד לאחר ההדפסה מכר פיירי 350 עותקים של הפוסטר ברחוב. לאחר מכן התרחבה תפוצתו - הן כקובץ דיגיטלי והן באמצעים נוספים - במהלך עונת הבחירות של 2008, בתחילה באופן עצמאי על ידי פיירי, אך באישור הרשמי של צוות הקמפיין לנשיאות של אובמה. התמונה הפכה לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הקמפיין של אובמה ועם מסריו, וגררה אחריה חיקויים רבים ווריאציות שונות, כולל כמה שהוזמנו על ידי צוות הקמפיין. בעקבות זאת כתבה כתבת הגארדיאן לורה ברטון כי התמונה "רכשה הכרה מיידית, הדומה לזו של הפוסטר של צ'ה גווארה בעיצובו של ג'ים פיצפטריק, ובוודאי תעטר חולצות, ספלי קפה ואת קירות חדריהם של סטודנטים."בינואר 2009, לאחר ניצחונו של אובמה בבחירות, הפוסטר של פיירי נרכש על ידי מוסד הסמית'סוניאן להצגה בגלריית הדיוקנאות הלאומית בוושינגטון, מוזיאון שמתמקד בהצגת דיוקנאות של אמריקאים מפורסמים בעלי חשיבות היסטורית או תרבותית. מאוחר יותר באותו חודש נחשפה התמונה שעליה התבסס פיירי בכרזה: התמונה צולמה באפריל 2006 על ידי הצלם מאני גרסיה (Mannie Garcia) שעבד כפרילנסר עבור סוכנות הידיעות Associated Press. בתגובה לטענות של Associated Press על הפרת זכויותיה ודרישה לפיצויים, פיירי ביקש מבית המשפט סעד הצהרתי על כך שהכרזה הייתה בבחינת שימוש הוגן בתמונה המקורית. שני הצדדים יישבו לבסוף את המחלוקת המשפטית ביניהם בינואר 2011, אך פרטי ההסדר לא נחשפו בפומבי.

ב-24 בפברואר 2012 נשפט פיירי בפני בית משפט בניו יורק באשמת השמדת וזיוף מסמכים במהלך המאבק המשפטי שלו מול Associated Press, וטען לחפותו. פיירי תבע את סוכנות הידיעות ב-2009 לאחר שטענה שהשתמש באחת מתמונותיה בכרזה. פיירי טען כי הוא השתמש בתמונה אחרת, אך לבסוף הודה כי למעשה ניסה להסתיר את הטעות בכך שהשמיד מסמכים ויצר מסמכים חדשים. בספטמבר 2012 נגזר על פיירי עונש של מאסר על תנאי לשנתיים, 300 שעות עבודות שירות וקנס בסך 25,000$.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.