347

שנת 347 היא השנה ה-47 במאה ה-4. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 347 ניתן לה בדיעבד.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

347
מאות: המאה ה-3 • המאה ה-4 • המאה ה-5
עשורים: 330-339 • 340-349 • 350-359
שנים: < • 345 • 346 • 347 • 348 • 349 • >
347 בלוחות שנה שונים
הלוח היוליאני 347
CCCXLVII
הלוח העברי ד'ק"ז - ד'ק"ח
הלוח הסיני 3043 – 3044
丙午 – 丁未
3044 היא שנת הכבשה
הלוח האתיופי 339 – 340
הלוח הפרסי 275 BP – 274 BP
הלוח המוסלמי 283 BH –282 BH

נולדו

לוח שנה

►► 347 ◄◄
ד'ק"ז - ד'ק"ח

להלן לוח שנה יוליאני.
הלוח העברי לפני שנת ד'קי"ט (359), נקבע על פי הראייה, ומכיוון שלא הייתה אז שיטה קבועה - לא מוצג כאן לוח עברי.

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
פברואר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
מרץ








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
אפריל








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
מאי








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
יוני








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
יולי








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
אוגוסט








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
ספטמבר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
אוקטובר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 
נובמבר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
דצמבר








10 
11 
12 
13 
14 
15 
16 
17 
18 
19 
20 
21 
22 
23 
24 
25 
26 
27 
28 
29 
30 
31 

ראו גם

  • ילידי 347‎
  • נפטרים ב-347‎
12 בדצמבר

12 בדצמבר הוא היום ה-346 בשנה, (347 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 19 ימים.

13 בדצמבר

13 בדצמבר הוא היום ה-347 בשנה (348 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 18 ימים.

18 בינואר

18 בינואר הוא היום ה-18 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 347 ימים.

19 בינואר

19 בינואר הוא היום ה-19 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 346 ימים (347 בשנה מעוברת).

21 במאי

21 במאי הוא היום ה-141 בשנה (142 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 224 ימים.

340-349 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 349 - 340 לפנה"ס

Let's Get Loud

Let's Get Loud (בעברית: בואו נהיה רועשים) הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת האמריקאית ג'ניפר לופז, מתוך אלבומה הראשון, On the 6. השיר יצא לאור ב-9 ביוני 2000, כסינגל החמישי והאחרון מתוך האלבום. את השיר כתבו גלוריה אסטפן, וקייק סנטנדר, והוא הופק על ידי אמיליו אסטפן, וסנטנדר גם כן.השיר זכה להצלחה עולמית, אך נכשל בארצות הברית, שם לא הצליח להיכנס למצעד הבילבורד הוט 100. באוסטרליה נכנס השיר למקום ה-347 במצעד השירים הכי טובים בכל הזמנים.בעקבות הצלחתו של השיר בעולם החליטה גלוריה אסטפן לצרף אותו לגרסת טרגט, שנכללה באלבומה ה-21, Miss Little Havana. את הגרסה ביצעה אסטפן בעצמה.

The Piper at the Gates of Dawn

The Piper at the Gates of Dawn (החלילן בשערי השחר) הוא אלבום הבכורה של להקת פינק פלויד, והיחיד בו השתתף סולן הלהקה באותה תקופה סיד בארט. האלבום, שהוקלט באולפני אבי רוד והופק על ידי טכנאי הקול של הביטלס נורמן סמית', מאופיין בסגנון פסיכדלי, שזוהה עם הלהקה בשנותיה הראשונות.

האלבום יצא ב-5 באוגוסט 1967 והגיע למקום השישי במצעד הפזמונים הבריטי והמקום ה-131 במצעד הפזמונים האמריקאי.

שמו של האלבום נלקח משם הפרק השביעי של הספר הרוח בערבי הנחל מאת קנת גרהם, שהיה אחד מהספרים האהובים על בארט.

בשנת 2003, דורג האלבום במקום 347 מתוך 500 על ידי המגזין רולינג סטון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.

אפלטון

אַפְּלָֿטוֹן (ביוונית: Πλάτων, פּלאטון; 347-427 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, אשר כתביו שימשו אבני יסוד לפילוסופיה המערבית אחריו. תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה.

בחייו הקדיש אפלטון את מיטב זמנו להרצאה באקדמיה, אך הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים. כיום נותרו לנו כתביו הפילוסופיים-דרמטיים, אשר נשמרו בכתב-ידו ושוחזרו ונערכו במהדורות ותרגומים רבים. רובם המוחלט של כתביו מורכבים מדיאלוגים, אולם מיוחסים לו גם מספר מכתמים ומכתבים. כל הדיאלוגים של אפלטון שרדו, אולם מהדורות מודרניות של יצירותיו מכילות בדרך כלל דיאלוגים אשר האותנטיות שלהם מוטלת בספק על ידי רוב החוקרים (כגון אלקיביאדס או קליטופון), או אף נדחית על ידיהם באופן חד-משמעי (כגון דמודוקוס או אלקיביאדס השני).

דמותו של סוקרטס מופיעה לעיתים קרובות כמשתתף הראשי בדיאלוגים של אפלטון, אך לא תמיד קל להכריע מתי ועד כמה דבריו משקפים את דעותיו של סוקרטס ההיסטורי ומתי הוא משמש לשם הצגת רעיונותיו של אפלטון עצמו. בעיה זו נקראת הבעיה הסוקרטית.

בעילה אסורה בהסכמה

בישראל, בעילה אסורה בהסכמה היא עבירת מין המוגדרת בסעיף 346 לחוק העונשין. "בעילה", לעניין זה, היא החדרת "איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה". מעשה זה הוא בגדר בעילה אסורה בהסכמה כאשר נעשה בהסכמת האישה, בשני מצבים:

לאישה מלאו 14 שנה וטרם מלאו לה 16 שנה, והיא אינה נשואה לבועל, או שלאישה מלאו 16 שנה וטרם מלאו לה 18 שנה, והבעילה הייתה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואים. העונש על עבירה זו הוא חמש שנות מאסר.

לאישה מלאו 18 שנה והבעילה נעשתה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, או עקב הבטחת שווא לנישואים תוך התחזות של הבועל כפנוי למרות היותו נשוי. העונש על עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר.עם זאת, בעילה בהסכמה במסגרת יחסי חברות בין בני נוער איננה נחשבת לעבירה, בתנאי שהנערה היא בגיל שבין 14 ל-16, והפרש הגילאים ביניהם הוא עד 3 שנים.כאשר לאישה טרם מלאו 14 שנה, דין בעילתה כדין אונס, הנקרא אונס סטטוטורי, גם אם נעשתה בהסכמתה (סעיף 345 לחוק העונשין).

כאשר החדירה אינה לאיבר המין של אישה, אלא החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם (גבר או אישה) או החדרת איבר מין לפיו של אדם, המעשה קרוי מעשה סדום (סעיף 347 לחוק העונשין).

המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

המאה ה-4 לפנה"ס

המאה ה-4 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 301 לפני הספירה. זוהי המאה הרביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הרפיה (קומיקס)

הרפיה (באנגלית: Harpy) היא דמות משנה בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס הענק הירוק ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת The Incredible Hulk #347 מספטמבר 1988 ונוצרה על ידי הכותב פיטר דייוויד.

הרפיה היא האלטר אגו של מרלו צ'נדלר, מדריכת אירובי ושחייה אשר הייתה מושא אהבתו של מאבטח הקזינו מר פיקסיט - האלטר אגו של הענק, אשר נחשב למת וחי בזהות בדויה. היא סיימה את מערכת היחסים ביניהם כאשר ראתה אותו הורג יריב באלימות רבה. השניים התפייסו כאשר הענק הירוק הביע כלפיה את רגשותיו, דבר שהיה מחזה נדיר, והם סיימו את הקשר ביניהם ברוח טובה. בהמשך, צ'נדלר הפכה לחברתו ולאשתו לעתיד של ריק ג'ונס - חברו הטוב של ברוס באנר - ולחברתה הטובה של בטי רוס - אשתו של באנר. מרלו נדקרה למוות בידי אשה מטורפת שטענה שהיא אמו הביולוגית של ריק, אשר נטשה אותו בגיל צעיר. בסופו של דבר, ריק השתמש בידע הטכנולוגי של אויבו של הענק - המנהיג - כדי להחיות אותה. אולם, היא לא שבה לאיתנה ונפלה לתרדמת בהתחלה. דמותה הופיעה גם בהופעת אורח בסדרת החוברות של קפטן מארוול, וזאת כאשר ריק ג'ונס התאחד עם ג'ניס-וול כדי להפוך לקפטן מארוול.

מרלו נעדרה למשך זמן ממושך והתגלה שהיא נחטפה בידי המנהיג, ששינה אותה לגרסה חדשה של הרפיה. באמצעות שליטה מוחית, המנהיג שלח אותה להילחם בברוס באנר ובסקאאר. כשהיא נפגשת עם ריק - שנקרא כעת איי בומב - היא מזהה אותו וחוזרת לצורתה האנושית. בתחילת אירועי ענקי מלחמת העולם, מרלו עוזרת לאיי בומב להביס את טרול הסלעים אוליק ואויבו של תור לאחר שמנעו תאונת רכבת לה גרם. במהלך אירועי "מלחמת הכאוס", דוקטור סטריינג' מגלה לענק ולמכריו שלמרלו צ'נדלר יש תפקיד חשוב במלחמה הקרבה.

מאחר שדמותה של מרלו צ'נדלר הוצגה בעלילה שעסקה בפשע מאורגן, שמה נגזר משמותיהם של הבלש הבדיוני פיליפ מרלו ושל יוצרו, סופר הספרות הבלשית ריימונד צ'נדלר.

יוחנן כריסוסטומוס

יוחנן כריסוסטומוס (χρυσόστομος‏) מילולית - "פה הזהב" (347–407) היה אחד הבישופים, המטיפים וההוגים הנוצריים הבולטים במאה הרביעית והחמישית בסוריה ובקונסטנטינופול. הוא ידוע במיוחד בזכות רהיטות דיבורו בציבור ובזכות גינויו לשימוש לרעה שעשתה הכנסייה בכוחה באימפריה הרומית באותה עת. כריסוסטומוס ידוע גם כמחבר דרשות חריפות במיוחד נגד היהדות, במאמץ לחדד את הבידול הטרי בין שתי הדתות.

כריסוסטומוס זכה לשם זה, שפירושו "בעל פה הזהב" אחרי מותו. הוא נחשב לאחד משלושת ההיררכים הקדושים של הכנסייה והוכר כקדוש גם על–ידי הכנסייה הקתולית. שרידיו נגנבו מקונסטנטינופול במהלך מסע צלב בשנת 1204 והובאו לרומא, אך הושבו בצו האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2004.

מיל (יחידת מידה)

מיל או מייל היא יחידת אורך. בשם מיל הייתה קיימת במספר מערכות של יחידות מידה, ושמה נגזר מהמילה הלטינית mille - אלף.

ברומא העתיקה שימש המיל לציין 1,000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום (מילולית צעד והכוונה היא ל"צעדים כפולים"), מרחק השווה לכ-1,479 מטר. הנוהג הרומי להציב אבני דרך לאורך הדרכים במרחק מיל אחת מהשנייה מאפשר לדעת בדיוק רב את מידת המיל הרומי. בהמשך אומץ ה"מיל" על ידי חברות אחרות ונכנס לשיטות אחרות, שבהן לא היה שווה לאלף יחידות קטנות יותר.

כיום נמצאים בשימוש שלושה סוגי מיל:

מיל בינלאומי, השווה ל-1,760 יארדים בינלאומיים, או ל-5,280 רגליים בינלאומיות, או ל-1,609.344 מטרים. מיל זה הוא חלק ממערכת היחידות הבריטית.

מיל אמריקאי, השווה ל-5,280 רגליים אמריקאיות (survey foot), או ל-1,609.347 מטרים.

מיל ימי, המוגדר כאורך של דקת קשת אחת על קו אורך של כדור הארץ והשווה ל-1,852 מטרים.

עתון 77

עתון 77 הוא ירחון לספרות ולתרבות, שנוסד על ידי המשורר והעורך יעקב בסר בשנת 1977, ומכאן שמו. כתב העת הוא בין הוותיקים שבכתבי העת הספרותיים בישראל. עד שנת 2018 יצאו לאור כ-400 גליונות.

ליד מערכת הירחון קיימת הוצאת ספרים קטנה, באותו שם, המוציאה בעיקר ספרי שירה.

מאז 1977 מפרסם הירחון ברציפות יצירות של יוצרים ישראלים הכותבים עברית או בשפות אחרות (רוסית ערבית או יידיש) - בתרגום לעברית. העיתון מוגדר כעוסק בענייני תרבות

וחברה, ובתהליכים היסטוריים שעיצבו את גורל העם היהודי ואת המפעל הציוני, וכן נותן

במה לזיכרונות, למסות, לסיפורת ולשירה מקורית ומתורגמת.

עורכי הירחון כיום הם מיכאל בסר ועמית ישראלי-גלעד, והוא יוצא על ידי "אגודת

סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות".

פינווה

פינווה (finwe) הוא דמות ביצירת הפנטזיה מאת הסופר הבריטי ג'.ר.ר. טולקין. עלף משבט הנולדור, והראשון במנהיגיהם. סיפור חייו מופיע בסילמריליון. שמו אינו מתורגם באופן מלא, אך בנספח לסילמריליון (עמ' 347), "פין" מתורגם שיער.

פינווה ניעור יחד עם אבות העלפים הראשונים על גדות האגם קואיוויינן. כאשר פוגש אורומה הואלא את האלדאר, ומציע להם לשלוח מבינם נציגים שיעמדו על טיב ארץ הואלאר שבמערב ים – ואלינור, נבחר פינווה להיות נציגם של בני עמו, הנולדור, יחד עם יינגווה ותינגול נציגי הואניר והטלרי. בשובו, הוא דוחק בבני עמו להיענות לבקשת הואלאר, ולעקור מערבה, כי ארצם אכן מופלאה כמו בתיאורי אורומה. בני עמו נענים לו, ויוצאים אחר הואניר למסע הגדול. פינווה מתיידד עם תינגול, ועקב כך התקדמות בני עמו מתעכבת מעט, שכן בני הטלרי היו נשרכים מאחור, ופינווה היה מפעם בפעם נפגש עם תינגול. בסופו של דבר הנולדור, תחת הנהגת פינווה, עוזבים את הארץ התיכונה בעוד שהטלרי עדיין מתעכבים בה, ומגיעים, שניים, לאמאן. העלפים בונים שם את טיריון, על פסגת גבעת טונה, וכאשר אינגווה מלך הואניר, והמלך העליון על כל העלפים, עוזב את טיריון ומשתכן למרגלות טאניקווטיל, ההר בו שוכן מאנווה מלך הולאר, הופך פינווה להיות שליט טיריון.

הוא נשא לאשה את מיריאל, ונולד להם בואלינור פיאנור, מי שלימים היה הגדול באלדאר ויוצר הסילמארילים, ופינווה קרא לו קורופינווה. אולם מיריאל שיקעה און בנים רבים בבנה האחד, והיא בחרה למות וללכת להיכלי מאנדוס. פינווה נעצב מאוד על מותה, כי האלדאר היו עדיין בימי אביב נעוריהם, והוא חפץ להביא ילדים רבים לאושר ארדה. והוא היה במשך תקופה ארוכה יושב ליד גופה שבגני לוריין – הוא לא הרקיב, כי שפחות אסטה הואליה דאגו לו – וקורא בשמה, אך היא לא ענתה לו, ולאחר זמן פסק פינווה לבוא לראותה, כי יותר היה נעצב כשהיה קורא לה והיא אינה עונה לו. והוא היה היחיד בממלכה הברוכה שהיה נטול שמחת חיים.

כעבור זמן ביקש פינווה ממאנווה רשות להינשא שוב, ומנווה נתן לו אותה – היות שלמיריאל לא הייתה כוונה לשוב לגופה. והוא נשא לאשה את אינדיס שמן הואניר, אחותו של אינגווה, שאהבה אותו מזה זמן רב, ולהם נולדו ארבעה ילדים, פינדיס (נקבה), פינגולפין (זכר), פינויין (נקבה) ופינארפין (זכר). בניו היו אדירים בנסיכי הנולדור, וילדיהם כמותם, אך אהבתו של פינווה הייתה תמיד נתונה בעיקר לפיאנור, וצלה של מיריאל מעולם לא סר מביתו, למרות שהשמחה שבה אליו.

פיאנור ופינגולפין הפכו בהתבגרותם עם היותם האדירים שבנולדור, לגאוותנים וקנאים על זכויותיהם, ומלקור, שאותו הזמן כבר שוחרר מכלאו, הפיץ שמועות כוזבות שנועדו לאוזני פיאנור על מזימות של פינגולפין להדיח את פינווה ואותו – בנו הבכור – מהשליטה על טיריון ולתפוס לו את המלוכה. ובאוזני פינגולפין דיבר סרה על גאוותנותו ועקשנותו של פיאנור, ועל שנאתו את אחי אביו. כך נוצרה תסיסה בנולדור, ופיאנור דיבר גם בגנות הואלאר, ופינווה החליט לכנס מועצה שישתתפו בה כל נסיכי הנולדור. אבל פינגולפין, קודם שפיאנור הגיע, דיבר באוזני אביו בגנותו של פיאנור, וטען שסכסוכי הנולדור נובעים ממנו, ופיאנור, ששמע את דבריו, שלף את חרבו וסילקו משם.

הואלאר לא יכלו להתעלם ממעשי פיאנור הללו וגזרו עליו לגלות. ופיאנור יצא עם שבעת בניו. אבל פינווה נלווה אליו, והשתכן יחד אתו בעיר אשר בנה – פורמנוס. כחלוף זמן הכריז מאנווה על משתה גדול, וציווה על פיאנור לבוא אליו, למרות היותו גולה, ופיאנור בא, והתפייס מן השפה ולחוץ עם אחיו פינגולפין. אבל פינווה לא בא, ואמר שכל זמן שפיאנור בנו בגלות, רואה את עצמו גם כן כגולה, והוא לא יראה את נתיניו כל הזמן הזה. במשתה בעת שהואלאר והאלדאר שותים ושמחים, יצא מלקור עם אונגוליאנט לפורמנוס, על מנת לגנוב את הסילמארילים – אבני החן הגדולות שיצר פיאנור – אותן חמד זה מכבר, והוא הרג את פינווה שהיה שם לבדו. כך היה פינווה לנרצח הראשון בממלכת הואלאר. מותו גרר לזעמו העיוור והנוראי של פיאנור – שהוקרתו את אביו הייתה גדולה מזו של כל בן בארדה - ולמרד הנולדור הגדול, ממנו התהוו כל המאורעות הגדולים של העידן הראשון.

תאודוסיוס הראשון

פלביוס תאודוסיוס אוגוסטוס (לטינית: Flavius Theodosius Augustus) (נולד: 11 בינואר 347 בעיר קוקה שבספרד ומת ביום 17 בינואר 395 במילאנו. הוא ידוע גם כתאודסיוס "הגדול" ותיאודוסיוס הראשון. הוא היה אוגוסטוס של האימפריה הרומית, משנת 379 עד לשנת 394 הוא שלט בחלק המזרחי של האימפריה, למשך כשנה הוא היה השליט היחיד והאחרון של האימפריה הרומית המאוחדת ועד לחלוקתה הסופית בין בניו הונוריוס וארקדיוס בשנת 395.

שלטונו של תאודוסיוס היה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של האימפריה הרומית. המחקר ההיסטורי המאוחר רואה בו הקיסר האחרון לאימפריה הרומית המאוחדת ולאחריו התחלקה סופית ובאופן מוחלט האימפריה ל 2 גופים נפרדים האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית והאחרונה עתידה הייתה להפוך לאימפריה הביזנטית. תהליכים שהחלו להתגבש בשנים ובעשורים שטרם שלטונו הפכו למאפיינים המרכזיים של העולם הרומאי והמערבי במהלך תקופת שלטונו של תאודוסיוס.

בתקופת שלטונו הפכו שבטים הגמאניים מפולשים שנמצאים במצד מלחמה תמידי עם האימפריה לבני ברית שזכו למעמד אוטונומי-למחצה. הם קיבלו זכות להתיישב בשטחי איליריה תחת שלטון של מנהיגיהם ושימשו כפוידרטוס ושירתו כחיילים בצבא הרומאי תמורת הזכויות שניתנו להם. בתהליך זה הפך הצבא הרומאי בסיכומו של דבר לצבא שעיקר כוחו יחידות גרמאניות שנאמנותן לאימפריה הייתה תמיד רופפת ובסופו של דבר היו הם אלו שהנחיתו את מכת המוות על האימפריה הרומית המערבית כאשר מפקד הצבא הגרמאני, אודואקר, הדיח את הקיסר הרומי האחרון, רומולוס אוגוסטולוס.

תאודוסיוס נאלץ להלחם על כסאו ב 2 מלחמות אזרחים קשות כנגד קציני צבא שניסו לנצל את חולשת השלטון המרכזי על מנת לקרוע חלקים מהאימפריה לעצמם הוא הצליח לנצח את מגנוס מקסימוס שהתבסס כשליט האימפריה המערבית ב 387 עד ל 388 ואת המורד אאוגניוס בשנת 394. ניצחונות אלו סחטו את כוחה של האימפריה והקרב האחרון קרב הנהר הקפוא הוריד את האימפריה המערבית על ברכיה, מכה שההונים ניצלו עד תום.

שלטונו של תאודוסיוס היה גם נקודת ציון בהיסטוריה של הנצרות, הוא פעל בעקביות ונחישות על מנת לקבע את מעמדה של הנצרות האורתודוקסית לדת המדינה והכריז על שאר הכנסיות כמינות. הוא פעל על מנת לבטל מוסדות דתיים פאגאניים ועמד מנגד כאשר מקדשים ומקומות פולחן פאגאננים הוחרבו.

תאודוסיוס הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית והכנסיה הארמנית, יום החג של תאודוסיוס הוא ה-17 בינואר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.