1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

►► מאי ◄◄
TuyutiDetail
פרט מתוך ציור המתאר קרב ב"מלחמת הברית המשולשת"

אירועים היסטוריים ביום זה

נולדו

נפטרו

חגים ואירועים החלים ביום זה

קישורים חיצוניים

onthisday.com

13 בדצמבר

13 בדצמבר הוא היום ה-347 בשנה (348 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 18 ימים.

1950

שנת 1950 היא השנה ה-50 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1950 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1960

שנת 1960 היא השנה ה-60 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1960 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1979

שנת 1979 היא השנה ה-79 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1979 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1987

שנת 1987 היא השנה ה-87 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1987 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1994

שנת 1994 היא השנה ה-94 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1994 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2004

שנת 2004 היא השנה הרביעית במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2004 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

30 באפריל

30 באפריל הוא היום ה-120 בשנה (121 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

Nrg

nrg360 (וקודם לכן, "nrg") היה אתר חדשות ישראלי שבסיום דרכו היה בבעלות קבוצת "ישראל היום" ופעל בשיתוף עם העיתון "מקור ראשון". האתר נוסד על ידי "מעריב החזקות", חברת האם של "מעריב", ועד לשנת 2014 נקרא "nrg מעריב". האתר פעל בשיתוף עם העיתון "מעריב" עד שנת 2014, אז נמכר האתר לקבוצת "ישראל היום"' שינה את שמו ל-nrg. ב-2017 שם האתר שונה ל-nrg360 עקב השקת האפליקציה "360 התמונה המלאה" וגרסת המובייל אשר מפנה לכתובת אתר 360. ב-10 בינואר 2018 האתר נסגר ותכניו, שנצברו במשך שנות פעולתו, הועברו לאתר של "מקור ראשון".

TheMarker

TheMarker (בעברית: דה מרקר) הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית עיתון "הארץ". הוקם בידי גיא רולניק ואיתן אבריאל. החל מינואר 2008, הוא נמכר כעיתון יומי עצמאי. לעיתון גם ירחון כלכלי (הנושא את השם TheMarker Magazine) ורשת חברתית מקוונת בשם TheMarker cafe. מערכת העיתון פועלת בבניין "הארץ" בתל אביב. העורך הראשי של TheMarker הוא אלוף בן, אבי בר-אלי משמש כעורך תחתיו ועורך המגזין הוא איתן אבריאל.

אחד במאי

יום הפועלים הבינלאומי, ובשמו הידוע יותר אחד במאי, מצוין ב-1 במאי כביטוי לסולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. יום זה הוא אחד מסמליו המרכזיים של הסוציאליזם.

בישראל, איבד החג משנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך את מעמדו וכיום הוא מצוין בצמצום יחסי לעבר, אם כי הוא עודנו בגדר "יום בחירה" בחלק ממקומות העבודה.

אסי דיין

אסף (אסי) דיין (23 בנובמבר 1945, י"ח בכסלו תש"ו - 1 במאי 2014, א' באייר תשע"ד) היה במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, סופר, צייר, משורר, פזמונאי, עיתונאי ופובליציסט ישראלי. בנו של השר והרמטכ"ל לשעבר משה דיין.

מאז סוף שנות השישים נחשב דיין לאחד מאנשי הקולנוע הישראלים החשובים ביותר, וכן לאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל.

בין הסרטים הבולטים שכתב וביים דיין, נמנים: קומדיות הקאלט "גבעת חלפון אינה עונה" ו"שלאגר" וטרילוגיית המופת המקאברית שלו משנות ה-90 "החיים על פי אגפא", "שמיכה חשמלית ושמה משה" ו"מר באום".

דיין זכה בפרסים רבים על סרטיו ומחזיק בשיא הזכיות בפרס אופיר – שמונה פרסים: 3 לתסריט, 1 לבימוי, 2 לשחקן ראשי, 1 לשחקן משנה ו-1 למפעל חיים. זכה גם בשני פרסי אקדמיה לטלוויזיה על משחק ראשי בדרמת הטלוויזיה "בטיפול".

גרינלנד

גרינלנד (בגרינלנדית: Kalaallit Nunaat -‏ IPA: ‏[kaˈlaːɬːit̚ ˈnʉnaːt̚] - "ארץ הכלשׂיט") הוא אי גדול בצפון האוקיינוס האטלנטי, המוקף באוקיינוס האטלנטי מדרום, האוקיינוס הארקטי מצפון, ים גרינלנד ממזרח ומפרץ באפין ממערב. גרינלנד היא טריטוריה דנית בעלת שלטון עצמי רחב.

גרינלנד הייתה אחת ממושבות הכתר הנורווגי עד 1814. בשנה זו עבר האי לרשות דנמרק והיא הפכה לחלק אינטגרלי מממלכת דנמרק ב-1953. ב-1 במאי 1979 היא קיבלה אוטונומיה (יימסטירה, Hjemmestyre בדנית) על ידי הפרלמנט הדני; ההחלטה נכנסה לתוקף בשנה שלאחר מכן. בנובמבר 2008 75.54% מתושבי האי הצביעו בעד הרחבת האוטונומיה מדנמרק במסגרת משאל עם שנערך באי; ההחלטה נכנסה לתוקף ב־21 ביוני 2009. מלכת דנמרק מרגרטה השנייה נשארה ראש המדינה של גרינלנד.

דבר העובדים בארץ ישראל

דבר העובדים בארץ ישראל, שנקרא קודם לכן דבר ראשון, הוא אתר חדשות ופובליציסטיקה בבעלות הסתדרות העובדים הכללית החדשה. האתר נקרא על שמו של עיתון ההסתדרות "דבר" אשר נסגר בשנת 1996, ובימיו האחרונים נקרא "דבר ראשון". השקפות האתר הן סוציאליסטיות וציוניות. האתר החל לפעול ביוני 2016.

ב-8 באפריל 2019, יום לפני הבחירות לכנסת ה-21, נסגר אתר "דבר ראשון" בהוראת יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר-דוד. ב-1 במאי 2019, כשלושה שבועות לאחר סגירת האתר, הוא נפתח מחדש, תוך שינוי שמו ל"דבר העובדים בארץ ישראל" והחלפת העורך הראשי.

המאה ה-21

המאה ה-21 היא המאה הנוכחית, לפי מניין השנים המקובל בלוח המלכים המבוסס על ספירת השנים הנוצרית. התקופה התחילה ב-1 בינואר 2001 ותסתיים ב-31 בדצמבר 2100. המאה ה-21 היא המאה הראשונה של המילניום השלישי.

המדינות הבלטיות

המדינות הבלטיות הן שלוש מדינות השוכנות לחופו של הים הבלטי: ליטא, לטביה ואסטוניה. יש מדינות נוספות השוכנות לחופי הים הבלטי, אך השם "המדינות הבלטיות" ייחודי למדינות אלה בלבד. לפני מלחמת העולם השנייה התייחסה ברית המועצות אל פינלנד כאל המדינה הבלטית הרביעית.

במאה ה-19 היו המדינות הבלטיות חלק מהאימפריה הרוסית. בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, זכו שלוש המדינות בעצמאות. בשנת 1940, בהתאם לפרוטוקולים הסודיים של הסכם ריבנטרופ מולוטוב, שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות, סיפחה ברית המועצות את המדינות הבלטיות וחלק משטחה של פינלנד. בשנת 1941 כבשה גרמניה את המדינות הללו, ובשנת 1944 הן חזרו לשליטתה של ברית המועצות, והפכו ל"רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות" במסגרתה. באוגוסט 1991, חודשים אחדים לפני קריסתה של ברית המועצות, הכריזה כל אחת מהמדינות הבלטיות על חידוש עצמאותה, והן הוכרו על ידי ברית המועצות ומדינות המערב.

בשנת 2002 החלו המדינות הבלטיות לפעול להגשמת תוכניתן להצטרף למערב אירופה. ב-29 במרץ 2004 התקבלו המדינות הבלטיות כחברות בנאט"ו, וב-1 במאי 2004 הן התקבלו כחברות באיחוד האירופי. בשנת 2007 הצטרפו המדינות הבלטיות לאמנת שנגן ובכך בוטלה למעשה ביקורת הדרכונים במעברי הגבולות של המדינות הבלטיות עם שאר המדינות החתומות על אמנת שנגן.

מלכי בריטניה

מלכי בריטניה מלכו בממלכת בריטניה הגדולה, שאוחדה מממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד ב-1 במאי 1707, ולאחר מכן ועד היום מלכו בממלכה המאוחדת, שהיוותה את האיחוד בין בריטניה הגדולה לממלכת אירלנד בשנת 1801.

בנוסף לבריטניה המונרך הבריטי הוא מלכם של חמש עשרה ממלכות חבר העמים הבריטי שנמצאות באוניה פרסונלית עם בריטניה.

ממלכת בריטניה הגדולה

ממלכת בריטניה הגדולה שידועה גם בשם הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה הייתה מדינה במערב אירופה בין השנים 1707 ו-1800. היא נוצרה ב-1 במאי 1707 מאיחוד בין ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד על פי חוק האיחוד 1707. הממלכה החדשה השתרעה על פני כל בריטניה הגדולה. יוסד פרלמנט חדש בווסטמינסטר שבלונדון אשר שלט בממלכה החדשה. שתי הממלכות הקודמות חלקו את אותו שליט מאז המלך ג'יימס השישי מלך סקוטלנד שהפך לג'יימס הראשון מלך אנגליה ב-1603.

ממלכת בריטניה הגדולה הפכה לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד ב-1801 כשהתאחדה עם ממלכת אירלנד על פי חוק האיחוד של 1800.

סקוטלנד

סקוטלנד (באנגלית: Scotland, או בגאלית סקוטית: אַלָפָּה, Alba; להאזנה (מידע • עזרה)), היא חבל ארץ המכסה את השליש הצפוני של האי הבריטי, הנמצא תחת ריבונותה של הממלכה המאוחדת. סקוטלנד היא אחת משש האומות הקלטיות ולה מסורת ושפה קלטית - גאלית סקוטית.

ממלכת סקוטלנד העצמאית הוקמה כמדינה עצמאית בראשית ימי הביניים והתקיימה עד שנת 1707. בשנת 1603 ירש ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד את כתרי אנגליה ואירלנד, וב־1 במאי 1707, נכנסו לתוקף חוקי האיחוד של 1707 עם ממלכת אנגליה, ליצירת הממלכה המאוחדת.

בריטניה עצמה נכנסה לאיחוד דומה עם ממלכת אירלנד בשנת 1801 ליצירת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. באותו זמן עוצב דגל בריטניה המאחד את דגלי אנגליה, סקוטלנד ואירלנד יחדיו.

המערכת המשפטית של סקוטלנד נותרה עצמאית מאלה של אנגליה, ויילס וצפון אירלנד, ולה עצמאות שיפוטית בתחומי חברה ומשפט אישי. המשכיות קיומם של מוסדות חוק, חינוך ודת עצמאיים ונפרדים בסקוטלנד תרמו לביסוס התרבות והזהות התרבותית העצמאית של סקוטלנד מאז האיחוד של 1707.

בעקבות משאל עם שנערך בשנת 1997, הוקם הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999, ולו הוענקו סמכויות נרחבות בענייני הפנים של סקוטלנד. במאי 2011, זכתה המפלגה הלאומית הסקוטית במרבית המושבים בפרלמנט וכתוצאה מכך, ב־18 בספטמבר 2014 נערך משאל עם על עצמאותה המחודשת של סקוטלנד. כחמישים וחמישה אחוזים מהמצביעים התנגדו לעצמאות, וסקוטלנד נשארה חלק מהממלכה המאוחדת. ליוזמת ההתנתקות של בריטניה מהאיחוד האירופאי (ברקזיט) יש השפעה על רצונה של סקוטלנד להתנתק מבריטניה ולהפוך למדינה עצמאית. ראשת ממשלת סקוטלנד ניקולה סטרג'ון דורשת לערוך משאל עם חוזר על עצמאות סקוטלנד (לאחר שבמשאל העם הקודם ב-2014 דחו 55% את היוזמה).סקוטלנד מיוצגת באיחוד האירופי ובפרלמנט האירופי, ולה שישה חברים במוסדות אלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.