1 אירו

1 אירו הוא מטבע אירו, בעל העריך השני בשוויו במחזור. מטבע זה עשוי שתי סגסוגות המקנות לו שני צבעים. הסגסוגת החיצונית עשויה פליז וניקל, ואילו זו הפנימית עשויה מנחושת וניקל. כמו כל מטבעות האירו, בעוד צד הנושא של המטבע נושא עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, צד הערך הוא משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם העריך. המטבע נכנס למחזור לראשונה בשנת 2002, אולם על חלק מן המטבעות מוטבעת שנת ההנפקה 1999, שבה האירו נכנס לשימוש לראשונה. ישנם 6.43 מיליארד מטבעות 1 אירו במחזור, דבר אשר מעמיד את המטבע במקום השישי ברשימת מטבעות האירו שבמחזור.[1]

Euro 1 coin
מטבע 1 אירו

עיצוב

המעגל הפנימי של המטבע עשוי משתי שכבות של סגסוגת נחושת-ניקל וביניהן שכבה נוספת של ניקל, ואילו הטבעת החיצונית עשויה סגסוגת פליז וניקל. קוטרו של המטבע 23.25 מ"מ, עוביו 2.33 מ"מ ומשקלו 7.5 גרם.

צד הנושא

צד הנושא של המטבע נושא עיצוב משתנה, בהתאם למדינה המנפיקה. ההנחיות קובעות כי כל עיצוב לאומי חייב לכלול 12 כוכבים, כמספר הכוכבים בדגל האיחוד האירופי, את שם המדינה, או ראשי תיבות המזוהים עמה, את שנת ההנפקה ואת ראשי התיבות של האמן שעיצב את העיצוב הלאומי. לרוב, 12 הכוכבים מסודרים על פני הטבעת החיצונית. חל איסור כי צד זה יישא את העריך, לאור העובדה שהעריך מופיע בצד המשותף, אלא אם מדובר במדינה שבה הכתב שונה מן הכתב הלטיני. היחידה שעומדת בתנאי זה היא יוון, שעל מטבעותיה מוטבע עריך המטבע והכיתוב EYPΩ. למרות האיסור, אוסטריה כן מציינת את העריך על הצד הלאומי במטבעותיה.

מדינה תיאור
אוסטריה דיוקנו של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט וחתימתו. כן מופיע העריך, למרות האיסור לעשות כן, ומתחתיו דגל אוסטריה בצדו הימני של המטבע. בצד שמאל מופיעה שנת ההנפקה.
אסטוניה מפת אסטוניה עם שם המדינה באסטונית – Eesti.‏ 12 הכוכבים מקיפים את מפת אסטוניה. עיצוב זה זכה בתחרות בהשתתפות הציבור לבחירת העיצוב שיופיע על המטבע אשר התקיימה בשנת 2004.
איטליה רישום האדם הוויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י. מעל הרישום מופיעים ראשי התיבות של הרפובליקה האיטלקית – IR – אחד על גבי השני. מימין שנת ההנפקה.
אירלנד נבל אירי שלשמאלו שם המדינה באירית – Éire – ולימינו שנת ההנפקה. מוטיב הנבל עוצב על ידי ג'רלת' הייז.
בלגיה דיוקנו של אלברט השני, מלך הבלגים. מימין לדיוקן האות A, לציון שם המלך, ומעליה כתר. בשנת 2008 נוסף מתחת ל-A גם צמד האותיות BE לציון שם המדינה. שנת ההנפקה, שבעיצוב הישן הופיעה בטבעת החיצונית, הועברה אל המעגל הפנימי.
גרמניה עיט, סמל גרמניה, שלרגליו שנת ההנפקה.
הולנד דיוקן ביאטריקס, מלכת הולנד, בצד שמאל של המטבע. מימין לו בהולנדית הכיתוב: Beatrix Koningin der Nederlanden – ביאטריקס מלכת הולנד – אשר מתפרש על פני שלוש שורות במאונך לדיוקן. שנת ההנפקה מוטבעת מימין לכיתוב.
יוון ינשוף, סמלה של אתונה, עם ענף זית לשמאלו. עיצוב זה שאוב ממטבע 4 דרכמות מן המאה ה-5 לפנה"ס. מסביב לינשוף וענף הזית מסגרת המטבע העתיק. מימין המטבע מצוין עריך המטבע באלפבית יווני1 EYPΩ. שנת ההנפקה מוטבעת בין הכוכבים על הטבעת החיצונית.
לוקסמבורג דיוקנו של אנרי, הדוכס הגדול מלוקסמבורג, ולשמאלו במאונך שנת ההנפקה ושם המדינה בלוקסמבורגית – Lëtzebuerg. חלקו השמאלי של המטבע, כ-40%, כהה יותר מחלקו הימני.
מלטה צלב מלטה, שבין זרועותיו שם המדינה במלטזית – MALTA – ושנת ההנפקה.
סלובניה דיוקנו של פרימוז' טומבר, הסופר שכתב את הספר הראשון בסלובנית. מעל הדיוקן מתעקל הכיתוב STATI INU OBSTATI – לעמוד ולהתמודד – ומתחתיו שמו של טומבר. בין הכוכבים שעל הטבעת החיצונית מוטבעים שם המדינה בסלובנית – SLOVENIJA – ושנת ההנפקה.
סלובקיה סמל סלובקיה, צלב כפול על שלוש גבעות, שחורגות מעבר לגבולות המעגל הפנימי. הרקע במעגל הפנימי בעל מרקם סלעי גס. לימין הסמל מוטבע שם המדינה בסלובקית – SLOVENSKO – ולשמאלו שנת ההנפקה.
ספרד דיוקנו של חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד, ולשמאלו שם המדינה בספרדית – España. עד שנת 2010 היה שם המדינה תחום במסגרת, כמו גם ארבעה כוכבים בצדו הימני של המטבע.
פורטוגל החותם המלכותי משנת 1144 מוקף בחלקו העליון בשבע טירות ובחלקו התחתון בחמישה מגנים עם בזנט, כמו שמופיעים בסמל פורטוגל. בין הטירות והמגנים, אשר ניצבים במעגל הפנימי מול 12 הכוכבים שבטבעת החיצונית, מוטבעים שם המדינה בפורטוגזית – PORTUGAL – ושנת ההנפקה.
פינלנד זוג ברבורים שרים, הציפור הלאומית של פינלנד, עפים מעל נוף פיני. בנוף מוטבעת שנת ההנפקה.
צרפת עץ על גבי משושה, שמבטא את צורתה של צרפת, ומשני צדי הגזע האותיות RF, ראשי תיבות של République française – הרפובליקה הצרפתית. מעל לעץ המוטו הלאומי של צרפת: חירות, שוויון, אחווה. בין הכוכבים שעל הטבעת החיצונית מופיעה רשת של קווים ובחלקה התחתון מוטבעת שנת ההנפקה.
קפריסין פסל האליל מפומוס, המסמל את מורשתו התרבותית והאמנותית של האי. שם המדינה ביוונית – ΚΥΠΡΟΣ – ובטורקית – KIBRIS – מופיע משני צדי הפסל. שנת ההנפקה מוטבעת מתחתיו.
מדינות שאינן באיחוד האירופי אך הן חלק מגוש האירו ובעלות עיצוב משלהן
הוותיקן משנת 2006 מופיע דיוקן האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר עם שם המדינה בלטינית – CITTA DEL VATICANO – מתעקל מעליו. בין השנים 1999 ל-2005 הופיע על המטבע דיוקנו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בשנת 2005, בתקופת הכס הריק, לא הוטבע דיוקן אפיפיור אלא סמל קריית הוותיקן.
מונקו דיוקנו של אלבר השני, נסיך מונקו, כשמעליו שם המדינה בצרפתית – MONACO – ומתחתיו שנת ההנפקה. בעבר נשא המטבע את דיוקנאותיהם של רנייה השלישי ואלבר השני, עם שם המדינה ושנת ההנפקה בטבעת החיצונית, אולם לאחר מותו של רנייה בשנת 2005, שונה העיצוב לזה הנוכחי.
סן מרינו סמל סן מרינו ומתחתיו שם המדינה באיטלקית – SAN MARINO. משמאל לסמל מוטבעת שנת ההנפקה.
אנדורה "קאזה דה לה וול" הפרלמנט של אנדורה
מדינות שקבעו עיצוב לאירו עוד לפני שהיה המטבע הרשמי שלהן
לטביה מילדה, דמות שמופיעה על מטבעותיה של לטביה
ליטא סמל ליטא
מדינות שקבעו עיצוב לאירו באופן לא רשמי
בולגריה אביר רוכב על סוס שדוהר מעל לאריה

צד הערך

בצד המשותף של המטבע מוטבעת מפת אירופה ועל גביה עריך המטבע באלפבית לטיני. בצדה הימני של הטבעת החיצונית מוטבעים 12 כוכבים, המסמלים את 12 הכוכבים בדגל האיחוד האירופי, והם מצומדים ומחוברים בקווים. מימין מופיעים ראשי התיבות של האמן שעיצב את צד הערך של המטבע, לוק לואיקס. עד שנת 2007 הוטבעה על הצד המשותף מפה שכללה את מדינות האיחוד האירופי בלבד, אולם בעקבות הצטרפותן של 10 מדינות נוספות לאיחוד הורחבה המפה לאירופה השלמה.

שוליים

השוליים של המטבע, אשר משמשים אמצעי לזיהוי עבור לקויי ראייה, מחורצים לפרקים, עם שלושה מקטעים מחורצים ושלושה מקטעים חלקים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שטרות ומטבעות במחזור, אתר הבנק האירופי המרכזי.
10 אירו-סנט

10 אירו-סנט הוא מטבע האירו בעל העריך החמישי במחזור. מטבע זה כמו מטבעות ה50 אירו-סנט וה-20 אירו-סנט עשוי מסגסוגת מסוג זהב נורדי. בעוד צד הנושא של המטבע נושא עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, צד הערך הוא משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם הכיתוב 10 אירו סנט.

20 אירו-סנט

20 אירו סנט הוא מטבע האירו בעל העריך הרביעי בגודלו במחזור. הוא עשוי מסגסוגת מסוג זהב נורדי. צד הנושא של המטבע הוא בעל עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, צד הערך הוא משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם העריך.

2 אירו

2 אירו הוא מטבע אירו, בעל העריך הגבוה בשוויו במחזור. מטבע זה עשוי שתי סגסוגות: הסגסוגת החיצונית עשויה מנחושת וניקל, ואילו הפנימית עשויה מפליז וניקל. כמו כל מטבעות האירו, בעוד צד הנושא של המטבע נושא עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, צד הערך הוא משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם העריך.

50 אירו-סנט

50 אירו-סנט הוא מטבע אירו בעל העריך השלישי בגודלו במחזור. מטבע זה עשוי סגסוגת מהסוג זהב נורדי. כמו מטבעות נוספים בגוש האירו, צד הנושא של המטבע נושא עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, ואילו צד הערך משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם העריך.

אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

דרכמה

דרכמה או דרכמא (ברבים דרכמות וביוונית דרכמֶה או דרכמֶס; ביוונית: δραχμή ביחיד, δραχμές או δραχμαί ברבים), היה הילך חוקי בו נעשה שימוש ביוון העתיקה.

ביוון המודרנית בין השנים 1832 ועד 2001, נקרא המטבע בשם זה, עד הנהגתו של מטבע האירו.

האדם הוויטרובי

האדם הוויטרוּבי (אנגלית: The Vitruvian Man; איטלקית: L'Uomo Vitruviano; או: Le proporzioni del corpo umano secondo Vitruvio שמשמעותו הפרופורציות של גוף האדם על פי ויטרוביוס) הוא רישום מפורסם של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1490. הרישום המשקף זאת, עושה שימוש בפרופורציות ובסימטריה של גוף האדם, כסמל לשלמות ולהרמוניה. הוא מהווה ביטוי של גילוין מחדש של הפרופורציות המתמטיות של גוף האדם במאה ה-15, ונחשב לאחת מיצירות האמנות הידועות של הרנסאנס האיטלקי.

הרישום עשוי בדיו. מידותיו: 34.3 ס"מ לאורכו ו-24.5 ס"מ לרוחבו. הוא מהווה כיום חלק מהאוסף של גלריית האקדמיה (Gallerie dell'Accademia) שבוונציה. הרישום מתאר את צורתו של גבר עירום בשני מצבים ה"מונחים" זה על גבי זה כשידיו מושטות הצידה, כל אחד מהמצבים חסום, פעם במעגל, ופעם בריבוע. הציור והטקסט נקראים לעיתים "קאנון היחסים".על פי הטקסט הנלווה של לאונרדו דה וינצ'י אשר כתוב בכתב ראי, עבודה זו היא התבוננות בפרופורציות גוף האדם (הגברי) כמו שמוסבר במחקר של האדריכל הרומאי ויטרוביוס בספרו "על אודות האדריכלות", שכתב שבגוף האדם:

כף יד היא כרוחב ארבע אצבעות

כף רגל היא באורך של שלוש כפות ידיים

אמה היא באורך של שש כפות ידיים

גובה אדם הוא כארבע אמות

צעד כפול הוא כארבע אמות

אורך אדם עם זרועות מושטות שווה לגובהו של האדם

המרחק בין קו השערות ובין תחתית הסנטר הוא 1/10 מגובהו של אדם

המרחק בין פסגת הראש ובין תחתית הסנטר הוא 1/8 מגובהו של אדם

המרחק בין קו השערות ובין פסגת החזה הוא 1/7 מגובהו של אדם

המרחק בין פסגת הראש ובין הפטמות הוא 1/4 מגובהו של אדם

רוחב הכתפיים המקסימלי הוא 1/4 מגובהו של אדם

המרחק בין המרפק וקצה היד הוא 1/5 מגובהו של אדם

המרחק בין המרפק ובית השחי הוא 1/8 מגובהו של אדם

אורך כף היד הוא 1/10 מגובהו של אדם

המרחק בין תחתית הסנטר ובין האף הוא 1/3 מאורך הפרצוף

המרחק בין קו השערות ובין הגבות הוא 1/3 מאורך הפרצוף

אורך האוזן הוא 1/3 מאורך הפרצוף

יחידת מטבע אירופית

יחידת המטבע האירופאית, הנקראת גם אקו (מאנגלית European Currency Unit - ECU), היא סל מטבעות שהונהג על ידי השוק האירופי המשותף והאיחוד האירופי טרם להשקת האירו.

לאחר ביטול הסכם ברטון-וודס בשנת 1971, שקבע רצועת ניוד בשער החליפין של מטבעות שונים לעומת הדולר האמריקני, מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על רצועת ניוד בין המטבעות השונים בשוק. הסכם רצועת הניוד היה קשה לאכיפה, במיוחד עבור המדינות החלשות. הממלכה המאוחדת, צרפת ואיטליה עזבו את ההסכם תוך שנים מעטות, וכך למעשה הוא קרס.

בשנת 1979 מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על הקמת המערכת המוניטרית האירופית (EMS). בבסיסה של המערכת עמד מנגנון שער החליפין, שקבע רצועת ניוד של 2.25% (6% עבור הלירה האיטלקית) בין מטבעות השוק האירופי ליחידת מטבע חדשה, יחידת המטבע האירופית. יחידת המטבע האירופית הושקה ב-13 במרץ 1979 כסל מטבעות בהרכב ובערך זהים לאלה של יחידת החישוב האירופית שקדמה לה.

עם השנים גבר השימוש ביחידת המטבע האירופית, והתרחב לתחומים רבים, מסחר, אגרות חוב, סיוע בינלאומי, ועוד. יחידת המטבע האירופית שימשה כמטבע מרכזי לסחר בינלאומי, בזכות היתרון שלה כסל מטבעות לעומת מטבע שתלוי בבנק מרכזי אחד. עם זאת, יחידת המטבע האירופית מעולם לא שימשה ככסף מזומן (אם כי מפעם לפעם הוטבעו מטבעות זיכרון עם ערכים נקובים ביחידת המטבע האירופית).

ב-1 בינואר 1999 האירו החליף את יחידת המטבע האירופית, שער המטבע נקבע כ-1 אירו = 1 אקו. בניגוד ליחידת המטבע האירופית, האירו הוא מטבע בפני עצמו ולא סל מטבעות או יחידת מטבע. המטבעות שהרכיבו את יחידת המטבע האירופית, פרט ללירה שטרלינג, לקרונה הדנית ולדרכמא היוונית, הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע, יחד עם המרק הפיני והשילינג האוסטרי.

מארק סחיר

מארק סחיר או מארק בוסני (קרואטית, בוסנית, סרבית konvertibilna marka; סרבית קירילית конвертибилна марка) הוא המטבע של בוסניה והרצגובינה. כמו המארק הגרמני מחולק המארק הסחיר ל-100 פנינגה (feninga או фенинга).

המארק הסחיר אומץ בשנת 1995 לאחר הסכם דייטון והחליף את המטבעות השונים שנהגו במדינה עד אז (דינר בוסני, קונה קרואטית ודינר של הרפובליקה סרפסקה) ב-1998. שער המארק הסחיר הוצמד למארק הגרמני, ומאז שנת 2002, עת המארק הגרמני חדל להתקיים כמטבע סחיר, הוצמד שער המארק הסחיר לאירו ביחס של 1 אירו ל-1.95583 מארק סחיר, ומכאן שמו.

למעט השטר של 200 מארק סחיר, מנפיקות הפדרציה של בוסניה והרצגובינה והרפובליקה סרפסקה שטרות שונים בעיצובם אך כל השטרות סחירים בכל המדינה.

מיניטל

מיניטל (בצרפתית: Minitel) היה שירות וידאוטקס מקוון הנגיש באמצעות קווי טלפון, ונחשב לאחד השירותים המקוונים הקדם-אינטרנטיים המוצלחים ביותר בעולם. השירות הושק בצרפת ב-1982 על ידי PTT ‏(Poste, Téléphone et Télécommunications; החל מ-1991 חולקה בין פראנס טלקום (France Télécom) ולה פוס. מימיו הראשונים יכלו משתמשיו לבצע קניות מקוונות, להזמין כרטיסי רכבת, לברר שערי ניירות ערך, לבצע חיפושים במדריך הטלפון ולצ'וטט בדרך דומה לזו שהאינטרנט מאפשר כיום. השירות נסגר ב-30 ביוני 2012 כאשר היו מחוברים אליו כ-800,000 תחנות קצה.

סלובקיה

הרפובליקה הסלובקית (בסלובקית: Slovenská Republika) היא מדינה במרכז אירופה ללא מוצא לים. המדינה גובלת בפולין בצפון, בהונגריה בדרום, בצ'כיה בצפון מערב, באוסטריה בדרום מערב ובאוקראינה במזרח. סלובקיה נוצרה כמדינה עצמאית לאחר פירוק צ'כוסלובקיה בשנת 1993. בשנת 2004 הצטרפה סלובקיה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי.

סנדיסק סנסה

סנדיסק סנסה (באנגלית: SanDisk Sansa) היא סדרה של נגני מדיה ניידים מבוססי זיכרון הבזק בנפח אחסון הנע בין 2 ל-32 גיגה-בתים המיוצרים על ידי סנדיסק. הייצור של הנגנים מהסדרה התחיל בדגם ה-SanDisk SDMX1 ב-11 בינואר 2006 ונמשך עד הדגם הנוכחי - SanDisk Clip Sport Go ששווק ב-2 במרץ 2019. סדרת הסנסה הראשית כוללת מספר סדרות משנה כאשר כל אחת מהן מכילה דגמים בנפחי אחסון שונים ובצבעים שונים, בין סדרות אלו קיימות: e100,‏ m200,‏ c100,‏ c200,‏ e200,‏ Fuze ו-Clip. המשותף בין כל נגני ה-MP3 בסדרת הסנסה היא היכולת לנגן מוזיקה המאוחסנת בנגן ובפורמטים שונים בהתאם לתאימותם לדגמים השונים, ותכונות נוספות המשתנות בין הדגמים השונים כוללות גם מקלט רדיו FM מובנה, מיקרופון מובנה לביצוע הקלטות קול, נגן סרטי וידאו ומציג תמונות. מחיר כל דגם תלוי בתכונות הקיימות בו ולרוב הנגנים בסדרת הסנדיסק סנסה זולים יותר בהשוואה לנגנים אחרים נוספים בשוק, כדוגמת נגני ה-iPod של חברת אפל. לרוב הנגנים בסדרה אפשרות להרחבת נפח האחסון הקיים באמצעות הכנסת כרטיס זיכרון אל תוך חריץ לקריאת כרטיסים אלו, התמיכה בכרטיסי זיכרון היא בנפח מקסימלי של 32 גיגה-בתים.

קאזו

קאזו, (באנגלית: Kazoo) או בשמו העברי – ציקוצית, הוא כלי נגינה אמריקאי המעוות את קולו של המנגן בו. כאשר שרים, מזמזמים או מהמהמים אל תוך הקאזו, תנודות האוויר מרטיטות פיסת נייר או בד קטנה בתוכו, ובכך הוא מעניק לקול צליל דמוי צפצפה. הכלי מיוחד בצלילו ה"מוזר" וההומוריסטי ובזכות מידותיו הקטנות ניתן לקחת אותו בקלות לכל מקום.

קאזו הוא "ממברנה-פון" - מכשיר המשנה את צליל קולו של אדם באמצעות ממברנה רוטטת.

"קאזו" הוא השם שנתן וורן הרברט פרוסט להמצאתו, שנרשמה כפטנט #270,543 ב-9 בינואר 1883. במסמך הפטנט הוא התייחס אל המכשיר כ"כלי הנגינה או הצעצוע הזה, לו אני מציע לתת את השם 'קאזו'...". הקאזו הראשון לא עוצב בצורת הצוללת המוכרת כיום.

שילינג אוסטרי

שילינג אוסטרי (בגרמנית: Österreichischer Schilling) היה המטבע וההילך החוקי באוסטריה בין השנים 1924–1938 ובין השנים 1945–1999. עד שנת 2002 שימש השילינג מטבע מעבר במחזור עד לכניסתו של מטבע האירו. הוא הוחלף על ידי האירו בשער המרה קבוע של 13.7603 שילינג ל-1 אירו. השילינג נחלק ל-100 גרושן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.