1947

שנת 1947 היא השנה ה-47 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1947 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1947
מאות: המאה ה-19 • המאה ה-20 • המאה ה-21
עשורים: 1930-1939 • 1940-1949 • 1950-1959
שנים: < • 1945 • 1946 • 1947 • 1948 • 1949 • >
1947 בלוחות שנה שונים
הלוח הגרגוריאני 1947
MCMXLVII
הלוח העברי ה'תש"ז - ה'תש"ח
הלוח הסיני 4643 – 4644
丙戌 – 丁亥
4644 היא שנת החזיר
הלוח האתיופי 1939 – 1940
הלוח הפרסי 1325 – 1326
הלוח המוסלמי 1366 – 1367
סקירות לפי שנה
לפי נושא
ספרים • ספורט • סרטים • שירים • דגמי מכוניות
לפי מדינה
ארץ ישראלארצות הבריתגרמניהברית המועצות
Jew dancing hora 29.11.47
ריקודים עם היוודע דבר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל.

אירועים

ינואר

פברואר

מרץ

אפריל

מאי

יוני

יולי

אוגוסט

ספטמבר

אוקטובר

נובמבר

דצמבר

נולדו

ינואר

פברואר

מרץ

אפריל

מאי

יוני

יולי

אוגוסט

ספטמבר

אוקטובר

נובמבר

דצמבר

נפטרו

ינואר

פברואר

אפריל

מאי

יוני

יולי

אוגוסט

ספטמבר

אוקטובר

נובמבר

דצמבר

לוח שנה

►► 1947 ◄◄
ה'תש"ז - ה'תש"ח

להלן לוח שנה גרגוריאני - עברי משולב עם ימים בינלאומיים. חגים ומועדים עבריים:

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר
טבתשבט

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 
10 
יח 
11 
יט 
12 
כ 
13 
כא 
14 
כב 
15 
כג 
16 
כד 
17 
כה 
18 
כו 
19 
כז 
20 
כח 
21 
כט 
22 
א 
23 
ב 
24 
ג  
25 
ד 
26 
ה 
27 
ו  
28 
ז  
29 
ח 
30 
ט 
31 
י  
פברואר
שבטאדר

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 
10 
כ 
11 
כא 
12 
כב 
13 
כג 
14 
כד 
15 
כה 
16 
כו 
17 
כז 
18 
כח 
19 
כט 
20 
ל 
21 
א 
22 
ב 
23 
ג  
24 
ד 
25 
ה 
26 
ו  
27 
ז  
28 
ח 
מרץ
אדרניסן

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 
10 
יח 
11 
יט 
12 
כ 
13 
כא 
14 
כב 
15 
כג 
16 
כד 
17 
כה 
18 
כו 
19 
כז 
20 
כח 
21 
כט 
22 
א 
23 
ב 
24 
ג  
25 
ד 
26 
ה 
27 
ו  
28 
ז  
29 
ח 
30 
ט 
31 
י  
אפריל
ניסןאייר

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 
10 
כ 
11 
כא 
12 
כב 
13 
כג 
14 
כד 
15 
כה 
16 
כו 
17 
כז 
18 
כח 
19 
כט 
20 
ל 
21 
א 
22 
ב 
23 
ג  
24 
ד 
25 
ה 
26 
ו  
27 
ז  
28 
ח 
29 
ט 
30 
י  
מאי
איירסיוון

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 
10 
כ 
11 
כא 
12 
כב 
13 
כג 
14 
כד 
15 
כה 
16 
כו 
17 
כז 
18 
כח 
19 
כט 
20 
א 
21 
ב 
22 
ג  
23 
ד 
24 
ה 
25 
ו  
26 
ז  
27 
ח 
28 
ט 
29 
י  
30 
יא 
31 
יב 
יוני
סיווןתמוז

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 

כ 

כא 
10 
כב 
11 
כג 
12 
כד 
13 
כה 
14 
כו 
15 
כז 
16 
כח 
17 
כט 
18 
ל 
19 
א 
20 
ב 
21 
ג  
22 
ד 
23 
ה 
24 
ו  
25 
ז  
26 
ח 
27 
ט 
28 
י  
29 
יא 
30 
יב 
יולי
תמוזאב

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 

כ 

כא 
10 
כב 
11 
כג 
12 
כד 
13 
כה 
14 
כו 
15 
כז 
16 
כח 
17 
כט 
18 
א 
19 
ב 
20 
ג  
21 
ד 
22 
ה 
23 
ו  
24 
ז  
25 
ח 
26 
ט 
27 
י  
28 
יא 
29 
יב 
30 
יג 
31 
יד 
אוגוסט
אבאלול

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 
10 
כד 
11 
כה 
12 
כו 
13 
כז 
14 
כח 
15 
כט 
16 
ל 
17 
א 
18 
ב 
19 
ג  
20 
ד 
21 
ה 
22 
ו  
23 
ז  
24 
ח 
25 
ט 
26 
י  
27 
יא 
28 
יב 
29 
יג 
30 
יד 
31 
טו 
ספטמבר
אלולתשרי

טז 

יז 

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 
10 
כה 
11 
כו 
12 
כז 
13 
כח 
14 
כט 
15 
א 
16 
ב 
17 
ג  
18 
ד 
19 
ה 
20 
ו  
21 
ז  
22 
ח 
23 
ט 
24 
י  
25 
יא 
26 
יב 
27 
יג 
28 
יד 
29 
טו 
30 
טז 
אוקטובר
תשריחשוון

יז 

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 
10 
כו 
11 
כז 
12 
כח 
13 
כט 
14 
ל 
15 
א 
16 
ב 
17 
ג  
18 
ד 
19 
ה 
20 
ו  
21 
ז  
22 
ח 
23 
ט 
24 
י  
25 
יא 
26 
יב 
27 
יג 
28 
יד 
29 
טו 
30 
טז 
31 
יז 
נובמבר
חשווןכסלו

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 
10 
כז 
11 
כח 
12 
כט 
13 
ל 
14 
א 
15 
ב 
16 
ג  
17 
ד 
18 
ה 
19 
ו  
20 
ז  
21 
ח 
22 
ט 
23 
י  
24 
יא 
25 
יב 
26 
יג 
27 
יד 
28 
טו 
29 
טז 
30 
יז 
דצמבר
כסלוטבת

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 
10 
כז 
11 
כח 
12 
כט 
13 
ל 
14 
א 
15 
ב 
16 
ג  
17 
ד 
18 
ה 
19 
ו  
20 
ז  
21 
ח 
22 
ט 
23 
י  
24 
יא 
25 
יב 
26 
יג 
27 
יד 
28 
טו 
29 
טז 
30 
יז 
31 
יח 
22
יג 
= יום בינלאומי 21
יד 
= יום אחר בעל משמעות מיוחדת 24
טו 
= יום טוב / שבתון בלוח העברי 25
טז 
= חג שאיננו שבתון בלוח העברי 11
ב 
= יום זיכרון או צום בלוח העברי
לקבלת תיאור קצר - העבירו את העכבר מעל הריבוע (עבור תאריכים לועזיים) או מעל הקו האדום (עבור תאריכים עבריים)

ראו גם

11 בדצמבר

11 בדצמבר הוא היום ה־345 בשנה (346 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 20 ימים.

13 באוגוסט

13 באוגוסט הוא היום ה-225 בשנה בלוח הגרגוריאני (226 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 140 ימים.

16 באפריל

16 באפריל הוא היום ה-106 בשנה (107 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 259 ימים.

20 בספטמבר

20 בספטמבר הוא היום ה-263 בשנה בלוח הגרגוריאני (264 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 102 ימים.

21 באפריל

21 באפריל הוא היום ה-111 בשנה (112 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 254 ימים.

29 ביולי

29 ביולי הוא היום ה-210 בשנה (211 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 155 ימים.

29 בנובמבר

29 בנובמבר הוא היום ה-333 בשנה (334 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 32 ימים.

30 בדצמבר

30 בדצמבר הוא היום ה-364 בשנה (365 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשאר עוד יום אחד.

30 ביולי

30 ביולי הוא היום ה-211 בשנה (212 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 154 ימים.

4 בינואר

4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת).

7 באוגוסט

7 באוגוסט הוא היום ה-219 בשנה (220 בשנה מעוברת) בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 146 ימים.

7 בדצמבר

7 בדצמבר הוא היום ה-341 בשנה (342 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 24 ימים.

8 באפריל

8 באפריל הוא היום ה-98 בשנה (99 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 267 ימים.

אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו היא אנציקלופדיה בעריכתו של דוד תדהר המונה 19 כרכים ובהם 6,000 ערכים, המכילים חומר ביוגרפי על אודות אישים יהודים שסייעו בבניית ארץ ישראל למן המחצית השנייה של המאה ה-19 ואילך. הכרך הראשון פורסם ב-1947 והחומר אליו נאסף מספר שנים קודם לכך. הכרכים יצאו בערך אחד לשנה מאז 1947.

מטרתו של תדהר בכתיבת האנציקלופדיה הייתה איסוף חומר ביוגרפי על חלוצי היישוב ולהספיק לכתוב את החומר בטרם יילכו לעולמם. תדהר שלח אלפי שאלונים לצאצאי האנשים אשר הוגדרו על ידיו "חלוצי הישוב ובוניו" וביקש פרטים עליהם ועל מעשיהם. בנוסף לכך, ליקט פרטים על האישים לפי הכתובות על מצבות בבתי הקברות. תדהר השתמש גם בחומר מחקרי של חוקרים וסופרים אשר סקרו תקופה זו וראיין את "זקני הדור נושאי הזכרונות ועדי ראייה ושמיעה למעשים ולעושים" שהיו עדיין בחיים בעת חיבור ספרו.תדהר לא המתין לסיום איסוף כל החומר לשם כתיבת האנציקלופדיה והפצתה. הייתה לכך גם סיבה כלכלית: לא היה בידו תקציב מספיק להפקת אנציקלופדיה מלאה בבת אחת. לפיכך, כאשר אסף נתונים מספיקים, כתב את הכרך הראשון וקיבל תרומות ממשפחות האישים עליהם כתב עבור הוצאת הכרך. אישים ידועים נכללו באנציקלופדיה על פי החלטתו של תדהר (ואף זכו לכרך של האנציקלופדיה שבו נכללו ללא תשלום), אולם תדהר היה מוכן לכלול באנציקלופדיה אנשי יישוב אחרים תמורת תשלום מינימלי של 5 לא"י (סכום לא גבוה באותה עת), ומי שסירב לשלם מינימום זה לא נכלל באנציקלופדיה. בראשית הכרך הראשון פרסם קול קורא לקוראים בו ביקש כי יכתבו לו אילו ערכים חסרים. כמו כן הפציר בבני משפחה, שלדעתם אחד מבני משפחתם שייך לחלוצי היישוב ובוניו ושמו לא הופיע באנציקלופדיה, כי יפנו אליו וימסרו מידע. לאחר שהפיץ את הכרך הראשון, המשיך באותה שיטה, פנה לאיסוף נתונים נוספים, אסף תרומות והוציא לאור כרכים נוספים, אשר כללו גם עדכון ערכים קיימים. בכל כרך, החל מהכרך השני, יש מבוא המתאר את החידושים מאז הסתיימה כתיבת הכרך הקודם ועד למועד פרסום הכרך החדש.

כתוצאה מכך, האנציקלופדיה אינה מסודרת לפי סדר, לא אלפביתי ולא כרונולוגי. כדי למצוא ערך מסוים באנציקלופדיה יש להיעזר במפתחות, הפזורים בסופי כרכים אחדים, כאשר המפתח המפורט ביותר נמצא בכרך ה-19 והאחרון.

בנוסף למפתוח כרונולוגי ואלפביתי קיים גם מיפתוח לפי קבוצות, למשל: ביל"ויים, בנקאים, בעלי תעשייה, חוקרים ואנשי מדע, מורים ומחנכים, מייסדי מושבות וחקלאים, מייסדי תל אביב, סופרים ועיתונאים, עורכי דין, עסקני היישוב הישן, פקידי הברון, פקידי ממשלה (הכוונה לממשלה העות'מאנית והבריטית בארץ ישראל ומאוחר יותר - ממשלת ישראל), רבנים, רופאים, שופטים, אמנים, אנשי השומר, אנשי ניל"י, ראשי עיריות ומועצות ועוד.

העיתונות הישראלית עשתה בזמנו שימוש נרחב באנציקלופדיה כמקור לביוגרפיות, ובפרט לנקרולוגים (סקירה ביוגרפית עם מותו של אדם) – פעמים רבות תוך ציטוט קטעים שלמים ממנה – וללא מתן קרדיט למקור.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

ההעפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות:

תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.

תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו, מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.

תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו. כבר בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נכנסו עולים יהודים לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי, בעקבות מגבלות שהטיל השלטון העות'מאני החל משנת 1881.

כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.

שנות ה-40 של המאה ה-20

שנות ה-40 של המאה ה-20 היו העשור החמישי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1940 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1949.

שנות ה-40 היו עשור ביניים בין שנות ה-30 המהפכניות לשנות ה-50 השמרניות, והוא מחולק לשני חלקים:

בשנים 1940–1945 התרחשה מלחמת העולם השנייה, שאמנם נפתחה בעשור הקודם (1939) אך עיקרה התרחש בשנות ה-40. זו הייתה המלחמה הנרחבת ותובעת הדמים הגדולה ביותר בתולדות האנושות. ברית של מדינות דמוקרטיות וקומוניסטיות ברחבי העולם נלחמו במדינות הציר הטוטליטריות וגרורותיהן, בראשן גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית. בשנים אלו גם התרחשה שואת העם היהודי באירופה, כאשר בסופה נרצחו שישה מיליוני יהודים.

1945-1949 עם סיום מלחמת העולם השנייה, האימפריות הגדולות ביותר של מאות השנים האחרונות - האימפריה הבריטית והצרפתית - מוצאות עצמן במשבר כלכלי, תדמיתי וחברתי, שמוביל לתחילתה של מגמה עולמית של דה-קולוניזציה, במהלכה מדינות רבות ברחבי העולם מכריזות על עצמאות. נקודת מפנה זו מסמנת את תום תקופת האימפריות ואת שיאה של הלאומיות, שמקבלת משנה תוקף עם הקמת האומות המאוחדות, ארגון עולמי שסימן כחלק ממטרותיו הוקעת מלחמות כיבוש בינלאומיות, שמירה על גבולות, וחתירה לפתרונות דיפלומטיים שיחליפו את הפתרונות הצבאיים האלימים. בנוסף, העשור השני מאופיין גם בתחילת המלחמה הקרה, שהיא תחילתו של סכסוך בין הגושים הבינלאומיים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השנייה: הגוש המזרחי, בהנהגת ברית המועצות, והגוש המערבי, בהנהגת ארצות הברית. שנים אלו היו תקופת השיקום של העולם לאחר מלחמת העולם השנייה.

תוכנית החלוקה

תוכנית החלוקה היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעיתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר".

הצעת החלוקה הייתה האחרונה בסדרה של תוכניות מסוג זה שהוצעו על ידי ועדות חקירה בריטיות לארץ ישראל. תוכנית החלוקה הייתה תוכנית לביצוע שכללה מועד ברור להקמת מדינה יהודית ונתנה לגיטימציה בינלאומית לעליית הפליטים היהודים לארץ ישראל.

קבלת הצעת תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות, זכתה לאישורה של הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ונדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל. התוכנית לא יושמה במלואה בסופו של דבר, אולם קבלתה סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל. ההחלטה מוזכרת במגילת העצמאות, בה נכתב כי "הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה" ובכל מקרה היא אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא הנזכרת במגילה בתחילתה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.