17 ביוני

17 ביוני הוא היום ה-168 בשנה (169 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 195 ימים.

►► יוני ◄◄

אירועים היסטוריים ביום זה

נולדו

נפטרו

חגים ואירועים החלים ביום זה

הערות שוליים

  1. ^ ש:אילו אירועים סביבתיים גלובאליים מתקיימים מדי שנה ובאילו תאריכים?, באתר המשרד להגנת הסביבה
15 ביוני

15 ביוני הוא היום ה-166 בשנה, (167 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 199 ימים.

16 ביוני

16 ביוני הוא היום ה-167 בשנה (168 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 198 ימים.

18 ביוני

18 ביוני הוא היום ה-169 בשנה (170 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 196 ימים.

1939

שנת 1939 היא השנה ה-39 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1939 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1940

שנת 1940 היא השנה ה-40 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1940 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1961

שנת 1961 היא השנה ה-61 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1961 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1972

שנת 1972 היא השנה ה-72 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1972 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1976

שנת 1976 היא השנה ה-76 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1976 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1984

שנת 1984 היא השנה ה-84 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1984 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2015

שנת 2015 היא השנה ה-15 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2015 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2019

שנת 2019 היא השנה ה-19 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2019 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

איגור סטרווינסקי

איגור פיודורוביץ' סטרווינסקי (ברוסית: Игорь Фёдорович Стравинский, בתעתיק לטיני: Igor Fyodorovich Stravinsky; ‏17 ביוני 1882 - 6 באפריל 1971) היה מלחין רוסי ואמריקני של מוזיקה קלאסית מודרנית.

בין יצירותיו הנודעות ניתן למנות את הבלטים המוקדמים "פולחן האביב" ו"ציפור האש", וכן את "סימפוניית תהילים" הניאו קלאסית, "מזמורי רקוויאם" והאופרה-אורטוריה "אודיפוס רקס".

סטרווינסקי היה אחד מבכירי המלחינים במאה ה-20, בעל כוח ההשפעה הגדול ביותר במוזיקה בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים ובאותות כבוד, ביניהם מדליית הזהב של התזמורת הפילהרמונית של לונדון ב-1951, פרס סיבליוס בסך 27,000 דולר מן "הקרן הפינית לאמנויות ולמדעים" ב-1963 ועוד.

סטרווינסקי נודע במעברים שביצע בין סגנונות. ביצירות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" חנך את הפרימיטיביזם במוזיקה של המאה ה-20. יצירות אלו עוררו עליו את חמת המבקרים, שלא הצליחו לקבל את החידוש שבהן ושפכו עליו קיתונות של לעג וגינוי. רק מאוחר יותר, כאשר נטש את הפרימיטיביזם לטובת הנאו-קלאסיציזם, חזרו בהם רבים מן המגנים והחלו לראות במוזיקה זו יצירות מופת, בעוד שכתיבתו הנאו-קלאסית נראתה להם כשמרנית ומיושנת. כאשר שינה שוב את סגנונו ונטש את הנאו-קלאסיציזם לטובת הכתיבה הסריאלית, נתקל שוב בביקורת נוקשה מצד המבקרים, שתיארוהו כרפה שכל ותשוש, בעודם מהללים את המוזיקה שכתב הנאו-קלאסיקן.

באטמן מתחיל

באטמן מתחיל (באנגלית: Batman Begins) הוא סרט גיבורי על מסוגת סרטי הפעולה, המבוסס על סדרת הקומיקס "באטמן" מבית DC קומיקס אשר נוצרה על ידי ביל פינגר ובוב קיין. הסרט יצא לאקרנים ב-17 ביוני 2005 בבימויו של כריסטופר נולאן, אשר גם כתב את התסריט יחד עם התסריטאי דייוויד ס. גויר, ובכיכובם של אנסמבל שחקנים ככריסטיאן בייל, מייקל קיין, ליאם ניסן, גארי אולדמן, מורגן פרימן וטום וילקינסון.

הסרט אינו מהווה המשך עלילתי לסדרת הסרטים שהחלה ב-1989, אלא מציג את קורותיו של באטמן מן ההתחלה ("סרט אתחול"), כסרט הראשון בטרילוגיית "האביר האפל" (ראו להלן).

לאחר מספר ניסיונות כושלים ליצירת הסרט החדש מאז צאת האחרון בסדרת הסרטים, החלו נולאן וגויר בכתיבת תסריט שמביא פן אפל ומציאותי יותר למקורו של איש העטלף. הסרט מביא את סיפור המקור של הדמות, את פחדיו מעטלפים, את מות הוריו ואת מסעו להפוך לבאטמן. הסרט שואב השראה מחוברות קומיקס כ"באטמן: האיש הנופל", "באטמן: ליל כל הקדושים הארוך" ו"באטמן: שנה ראשונה" של פרנק מילר.

הסרט יצא לאקרנים ב-17 ביוני ,2005 בארצות הברית ,ב-31 במאי ,2005 ביפן ,ב-16 ביוני ,2005 בבריטניה וב-23 ביוני ,2005 בישראל. עם יציאתו, הסרט זכה להצלחה מסחררת כשהכניס סכום טוטאלי נקי של יותר מ-372 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של כ-150 מיליון דולר בלבד ולשבחים ביקורתיים רבים מצד מבקרי קולנוע וחובבי הקומיקס, אשר שיבחו רבות את העלילה, התסריט, הבימוי, הטון האפל והריאליסטי של הסרט, קטעי האקשן, האפקטים, הפעלולים, פסקול הסרט מאת הנס צימר וג'יימס ניוטון הווארד ואת המשחק כשבו בעת בייל קיבל שבחים רבים עבור משחקו כבאטמן, בנוסף לכך, הסרט זכה למועמדות לפרס אוסקר, זכה בשלושה פרסי סאטורן ומועמדות לפרס הוגו לעיבוד הדרמטי הטוב ביותר. עם זאת, למרות הצלחתו הרבה, הסרט נחשב בעיני רבים לסרט החלש ביותר בטרילוגיית האביר האפל.

לסרט יצא סרט המשך ב-18 ביולי 2008 שנקרא "האביר האפל" וכן סרט המשך נוסף שיצא ב-20 ביולי 2012 ואשר חותם את הטרילוגיה בשם "עלייתו של האביר האפל".

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

המרד המזרח-גרמני

המרד המזרח-גרמני (גרמנית Aufstand des 17. Juni - "התקוממות ה-17 ביוני") התרחש ביוני 1953 ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. המרד החל כשביתה של פועלי בניין בברלין המזרחית, בירת גרמניה המזרחית, בתגובה להעלאת מכסות העבודה, והתפתח למהומות המוניות נגד המשטר המזרח-גרמני במקומות רבים ברחבי המדינה. המרד דוכא באכזריות, אך לא בקלות על ידי הפולקספוליציי - המשטרה המזרח-גרמנית, ובעזרת הצבא הסובייטי.

כווית

מדינת כווית (בערבית: دولة الكويت, בתעתיק מדויק: דולת אלכוית) היא מדינה ערבית השוכנת לחוף המפרץ הפרסי, גובלת בעיראק מצפון ובערב הסעודית מדרום. המשטר במדינה הוא משטר מלוכני בראשותו של אמיר כווית.

בשנת 1990 כבש סדאם חוסיין, שליט עיראק, את כווית, דבר שהיווה עילה לפתיחתה של מלחמת המפרץ.

מונדיאל 1962

מונדיאל 1962 נערך בצ'ילה בין ה-30 במאי ל-17 ביוני. הנבחרת הזוכה הייתה ברזיל שזכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את נבחרת צ'כוסלובקיה.

רק שלוש מדינות התמודדו על אירוח המונדיאל: גרמניה המערבית, ארגנטינה וצ'ילה. אף על פי שארגנטינה הייתה עדיפה, נבחרה צ'ילה לארח את הטורניר, שנתיים לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה. צ'ילה בנתה אצטדיונים חדשים לכבוד אירוח הטורניר.

מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1958. 16 נבחרות העפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות, וחולקו לארבעה בתים של ארבע נבחרות בכל בית. שתי הנבחרות הטובות ביותר מכל בית העפילו לשלב רבע הגמר.

בשלב הבתים איבדה נבחרת ברזיל את שחקנה החשוב ביותר, פלה, שהספיק לשחק שני משחקים בלבד לפני שנפצע, ובאחד מהם אף כבש שער. הפציעה של פלה הובילה לכך שגארינצ'ה הפך למנהיג החדש של ברזיל בטורניר. אף על פי שנולד נכה, עבר גארינצ'ה בילדותו מספר ניתוחים שבזכותם קיבל את היכולת ללכת. בהתחשב בהישגיו המרשימים בחייו האישיים ובעולם הכדורגל הפך גארינצ'ה לאגדה.

כללית, טורניר זה עמד בסימן עלייתו של הכדורגל ההגנתי, שנמשכה גם בטורנירים הבאים, וניכרה בו ירידה משמעותית במספר השערים בהשוואה לטורנירים השופעים של שנות החמישים. זאת, יחד עם מיקומו הנידח יחסית, מיעוט צופים בחלק מהמשחקים, אפילו בשלבים מתקדמים, ואירועים אלימים שהתרחשו בו, הביאו לכך שהטורניר נחשב לאחד הפחות מוצלחים והפחות זכורים בתולדות המשחק.

מונדיאל 1994

מונדיאל 1994 נערך בארצות הברית בין 17 ביוני ל-17 ביולי 1994. ברזיל זכתה במונדיאל בפעם הרביעית בתולדותיה, לאחר הפסקה של 24 שנים, כשניצחה במשחק הגמר את איטליה 3-2 בדו-קרב פנדלים, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 0-0. זהו הגמר היחיד עד כה שבו לא נכבשו שערים.

בטורניר זה נקבע שיא מבחינת כמות הצופים ביציעים. ממוצע הצופים למשחק של כ-69,000 שבר את השיא הקודם שהושג במונדיאל 1950. סך כל הקהל שהגיע לטורניר היה כ-3.6 מיליון. שיא זה לא נשבר עד כה (2016).

שיטת הטורניר נשארה כפי שהייתה במונדיאל 1990. 24 הנבחרות שהעפילו לטורניר לאחר טורניר מוקדמות חולקו לשישה בתים של 4 נבחרות בכל בית. 16 נבחרות עלו לשלב שמינית הגמר: שש נבחרות שהגיעו למקום הראשון בבית, שש שהגיעו למקום השני, וארבע עם המאזן הטוב ביותר שהגיעו למקום השלישי. השינוי היחיד בשיטת הטורניר היה שינוי בשיטת הניקוד. לראשונה הוענקו 3 נקודות על ניצחון, בניגוד לשתי נקודות בעבר. שיבוץ שונה של שלבי הנוק אאוט יצר מצב שבפעם השנייה בהיסטוריה (הקודמת ב-1982) נבחרות שנפגשו בשלב הבתים (ברזיל ושוודיה) התמודדו שוב בחצי הגמר.

במונדיאל זה הוגדל ייצוגה של יבשת אפריקה לשלוש נבחרות לעומת שתיים במונדיאל 1990. המקום הנוסף של אפריקה, שהוענק לה בעקבות הצלחתה של קמרון שהגיעה לרבע הגמר ב-1990, נגרע מהמיכסה של אירופה שירדה מ-14 ל-13 נבחרות.

ארבע נבחרות ערכו הופעת בכורה במפעל: רוסיה (הופעה ראשונה כנבחרת עצמאית לאחר פירוק ברית המועצות), ניגריה, יוון וערב הסעודית. האחרונה הצליחה לעלות לשמינית הגמר והפכה לנבחרת השנייה מאסיה (אחרי קוריאה הצפונית ב-1966) שעלתה לשלב השני.

שחקן נבחרת רוסיה, אולג סלנקו, שבר את שיא ההבקעות לשחקן במשחק אחד במונדיאל, כשהבקיע חמישה שערים במשחק אחד לרשת נבחרת קמרון (במשחק ניצחה רוסיה 6:1). במשחק זה נקבע שיא נוסף, כאשר רוז'ה מילה מקמרון הפך לשחקן המבוגר בתולדות המונדיאל בגיל 42, ואף כבש את שער הניחומים לנבחרתו.

סלנקו התחלק בתואר מלך השערים עם חריסטו סטויצ'קוב מבולגריה, עם 6 שערים לכל אחד.

בולגריה הייתה הנבחרת המפתיעה בטורניר. לאחר שלא השיגה אף ניצחון ב-15 משחקים בהופעותיה הקודמות במונדיאל, היא הצליחה להגיע עד חצי הגמר, כאשר ברבע הגמר הדיחה את גרמניה, מחזיקת הגביע ב-1990. ארגנטינה, שהייתה הפיינליסטית ב-1990 ומחזיקת הגביע 4 שנים קודם לכן, הודחה על ידי רומניה בשלב שמינית הגמר. עוד קודם לכן נתפס כוכב ארגנטינה, דייגו ארמנדו מרדונה, בבדיקת סמים והורחק מהטורניר, מה שגרם לסיום הקריירה שלו. רומניה, שהגיעה לראשונה בתולדותיה לרבע הגמר, הודחה בשלב זה בבעיטות הכרעה על ידי שוודיה, שהגיעה לחצי הגמר לראשונה מאז 1958.

אירוע טרגי היה קשור במונדיאל זה. שחקן נבחרת קולומביה, אנדרס אסקובר, שכבש שער עצמי במשחק נגד ארצות הברית, נרצח מספר ימים לאחר שחזר לארצו. הרוצח צעק לפני שירה בו: "תודה על השער הנפלא שלך".

מלחמת האזרחים ברוסיה

מלחמת האזרחים ברוסיה פרצה מיד לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 - בה השתלטו הבולשביקים והפילו את הממשלה הזמנית הדמוקרטית, שהוקמה מיד לאחר התמוטטות משטר הצאר במהפכת פברואר, וויתור הצאר ניקולאי השני על כיסאו.

המלחמה התנהלה בין הבולשביקים ותומכיהם הצבא האדום לבין קואליציה רופפת של תומכי המשטר הישן - מלוכנים ואנשי צבא, ומתנגדי הבולשביקים הצבא הלבן שנתמך על ידי כוחות חיצוניים (בהם בריטניה, ארצות הברית, צרפת ויפן) שאף שלחו כוחות לעזרתו. במהלך המלחמה פעלו לסירוגין גם מיליציות עצמאיות כגון הצבא השחור האנרכיסטי והצבא הירוק של האיכרים שתמכו לסירוגין בצד זה או אחר. המלחמה נמשכה 6 שנים והסתיימה רשמית ב-17 ביוני 1923 - עת הניחו את נשקם הכוחות הלבנים האחרונים במזרח המדינה בהנהגתו של גנרל אנטולי פפלייב. הקרבות האינטנסיביים התרחשו בין השנים 1918–1920.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.