1492

שנת 1492 היא השנה ה-92 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1492
מאות: המאה ה-14 • המאה ה-15 • המאה ה-16
עשורים: 1480-1489 • 1490-1499 • 1500-1509
שנים: < • 1490 • 1491 • 1492 • 1493 • 1494 • >
1492 בלוחות שנה שונים
הלוח היוליאני 1492
MCDXCII
הלוח העברי ה'רנ"ב - ה'רנ"ג
הלוח הסיני 4188 – 4189
辛亥 – 壬子
4189 היא שנת העכברוש
הלוח האתיופי 1484 – 1485
הלוח הפרסי 870 – 871
הלוח המוסלמי 897 – 898
Santa-Maria
שחזור מודרני של ספינתו של כריסטופר קולומבוס, הסנטה-מריה

אירועים

נולדו

נפטרו

לוח שנה

►► 1492 ◄◄
ה'רנ"ב - ה'רנ"ג

להלן לוח שנה יוליאני - עברי משולב עם ימים בינלאומיים. חגים ומועדים עבריים:

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר
שבטאדר א'

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 

ט 

י  
10 
יא 
11 
יב 
12 
יג 
13 
יד 
14 
טו 
15 
טז 
16 
יז 
17 
יח 
18 
יט 
19 
כ 
20 
כא 
21 
כב 
22 
כג 
23 
כד 
24 
כה 
25 
כו 
26 
כז 
27 
כח 
28 
כט 
29 
ל 
30 
א 
31 
ב 
פברואר
אדר א'אדר ב'

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 

ט 

י  

יא 
10 
יב 
11 
יג 
12 
יד 
13 
טו 
14 
טז 
15 
יז 
16 
יח 
17 
יט 
18 
כ 
19 
כא 
20 
כב 
21 
כג 
22 
כד 
23 
כה 
24 
כו 
25 
כז 
26 
כח 
27 
כט 
28 
ל 
29 
א 
מרץ
אדר ב'ניסן

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 

ט 

י  
10 
יא 
11 
יב 
12 
יג 
13 
יד 
14 
טו 
15 
טז 
16 
יז 
17 
יח 
18 
יט 
19 
כ 
20 
כא 
21 
כב 
22 
כג 
23 
כד 
24 
כה 
25 
כו 
26 
כז 
27 
כח 
28 
כט 
29 
א 
30 
ב 
31 
ג  
אפריל
ניסןאייר

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 

ט 

י  

יא 

יב 
10 
יג 
11 
יד 
12 
טו 
13 
טז 
14 
יז 
15 
יח 
16 
יט 
17 
כ 
18 
כא 
19 
כב 
20 
כג 
21 
כד 
22 
כה 
23 
כו 
24 
כז 
25 
כח 
26 
כט 
27 
ל 
28 
א 
29 
ב 
30 
ג  
מאי
איירסיוון

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 

ט 

י  

יא 

יב 
10 
יג 
11 
יד 
12 
טו 
13 
טז 
14 
יז 
15 
יח 
16 
יט 
17 
כ 
18 
כא 
19 
כב 
20 
כג 
21 
כד 
22 
כה 
23 
כו 
24 
כז 
25 
כח 
26 
כט 
27 
א 
28 
ב 
29 
ג  
30 
ד 
31 
ה 
יוני
סיווןתמוז

ו  

ז  

ח 

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 
10 
טו 
11 
טז 
12 
יז 
13 
יח 
14 
יט 
15 
כ 
16 
כא 
17 
כב 
18 
כג 
19 
כד 
20 
כה 
21 
כו 
22 
כז 
23 
כח 
24 
כט 
25 
ל 
26 
א 
27 
ב 
28 
ג  
29 
ד 
30 
ה 
יולי
תמוזאב

ו  

ז  

ח 

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 
10 
טו 
11 
טז 
12 
יז 
13 
יח 
14 
יט 
15 
כ 
16 
כא 
17 
כב 
18 
כג 
19 
כד 
20 
כה 
21 
כו 
22 
כז 
23 
כח 
24 
כט 
25 
א 
26 
ב 
27 
ג  
28 
ד 
29 
ה 
30 
ו  
31 
ז  
אוגוסט
אבאלול

ח 

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 
10 
יז 
11 
יח 
12 
יט 
13 
כ 
14 
כא 
15 
כב 
16 
כג 
17 
כד 
18 
כה 
19 
כו 
20 
כז 
21 
כח 
22 
כט 
23 
ל 
24 
א 
25 
ב 
26 
ג  
27 
ד 
28 
ה 
29 
ו  
30 
ז  
31 
ח 
ספטמבר
אלולתשרי

ט 

י  

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 
10 
יח 
11 
יט 
12 
כ 
13 
כא 
14 
כב 
15 
כג 
16 
כד 
17 
כה 
18 
כו 
19 
כז 
20 
כח 
21 
כט 
22 
א 
23 
ב 
24 
ג  
25 
ד 
26 
ה 
27 
ו  
28 
ז  
29 
ח 
30 
ט 
אוקטובר
תשריחשוון

י  

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 
10 
יט 
11 
כ 
12 
כא 
13 
כב 
14 
כג 
15 
כד 
16 
כה 
17 
כו 
18 
כז 
19 
כח 
20 
כט 
21 
ל 
22 
א 
23 
ב 
24 
ג  
25 
ד 
26 
ה 
27 
ו  
28 
ז  
29 
ח 
30 
ט 
31 
י  
נובמבר
חשווןכסלו

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 
10 
כ 
11 
כא 
12 
כב 
13 
כג 
14 
כד 
15 
כה 
16 
כו 
17 
כז 
18 
כח 
19 
כט 
20 
ל 
21 
א 
22 
ב 
23 
ג  
24 
ד 
25 
ה 
26 
ו  
27 
ז  
28 
ח 
29 
ט 
30 
י  
דצמבר
כסלוטבת

יא 

יב 

יג 

יד 

טו 

טז 

יז 

יח 

יט 
10 
כ 
11 
כא 
12 
כב 
13 
כג 
14 
כד 
15 
כה 
16 
כו 
17 
כז 
18 
כח 
19 
כט 
20 
ל 
21 
א 
22 
ב 
23 
ג  
24 
ד 
25 
ה 
26 
ו  
27 
ז  
28 
ח 
29 
ט 
30 
י  
31 
יא 
22
יג 
= יום בינלאומי 21
יד 
= יום אחר בעל משמעות מיוחדת 24
טו 
= יום טוב / שבתון בלוח העברי 25
טז 
= חג שאיננו שבתון בלוח העברי 11
ב 
= יום זיכרון או צום בלוח העברי
לקבלת תיאור קצר - העבירו את העכבר מעל הריבוע (עבור תאריכים לועזיים) או מעל הקו האדום (עבור תאריכים עבריים)

ראו גם

  • ילידי 1492‎
  • נפטרים ב-1492‎
אדינבורו

אדינבורו (באנגלית: Edinburgh, להאזנה (מידע • עזרה); בגאלית סקוטית: Dùn Èideann - דון אידייאן) היא עיר מרכזית והיסטורית בחוף המזרחי של סקוטלנד, על הגדה הדרומית של לשון הים של פורת'. היא הייתה בירת סקוטלנד מאז 1492, ומשנת 1999 חזרה להיות בירת האוטונומיה הסקוטית של בריטניה ומקום מושבו של הפרלמנט הסקוטי, שנוסד מחדש.

אדינבורו הייתה אחת מהמרכזים של "תקופת ההשכלה", או הנאורות, בהנהגת אוניברסיטת אדינבורו. העיר העתיקה והעיר החדשה של אדינבורו הוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1995. במפקד האוכלוסין של 2001 היו באדינבורו 448,624 תושבים.

אדינבורו ידועה בפסטיבל השנתי שלה, פסטיבל אדינבורו, שהוא הפסטיבל הגדול ביותר בעולם לאמנויות הבמה, המתקיים במהלך כל חודש אוגוסט, ובמסיבת הרחוב שנערכת בערב ראש השנה הלועזי (Hogmanay).

אל-אנדלוס

אַל-אַנְדָלוּס (בערבית: الأندلس; בספרדית: Al-Ándalus) ידוע גם בשמות ספרד המוסלמית, איבריה המוסלמית, או איבריה האסלאמית, הוא שמו של האזור בחצי האי האיברי שהיה תחת שליטה מוסלמית בין 711 ועד 1492, וכן שמו של המרחב התרבותי הערבית-מוסלמית שהתקיים באותה באזור זה. בתקופה המוקדמת השתרעה אל-אנדלוס על רובו של חצי האי, שבו שוכנות היום פורטוגל וספרד, ואף הגיעה לחלקים מדרום צרפת של היום; עם התקדמות הרקונקסטה הנוצרית, הלכו והתכווצו גבולותיה של אל-אנדלוס, שנדחקה לדרום חצי-האי (סביב אנדלוסיה המודרנית), ומשם לממלכת גרנדה. כניעתה של גרנדה למלכים הקתוליים ב-1492 מסמלת את קיצה של אל-אנדלוס.

אלכסנדר השישי

אלכסנדר השישי (בלטינית: Alexander VI‏; 1 בינואר 1431 - 18 באוגוסט 1503, שמו במקור: רודריגו בורג'ה) היה האפיפיור בין 1492 ל-1503. הוא ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן. סמלו היה פר אדום על רקע זהב.

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

היספניולה

היספניולה (בספרדית: La Española) הוא האי השני בגודלו בקריביים, אחרי קובה, וה-22 בגודלו בעולם. הוא שוכן דרום מזרחית לקובה. קולומבוס הגיע לאי ב-1492, וב-1493 הוקמה בו הקולוניה הספרדית הראשונה בעולם החדש.

בהיספניולה הוקמה לראשונה בתולדות העולם החדש - האנקומיינדה, מוסד זה היה מערכת שלטונית אשר באמצעותו פיקחו הספרדים על האינדיאנים המקומיים. הילידים היו עובדים בשביל האדון הספרדי והוא היה מספק להם הגנה. מאוחר יותר התברר כי האינדיאנים הועבדו בפרך, דבר שגרם למותם המהיר שנגרם גם מהמחלות אותם הביאו הספרדים לאי. האנקומיינדה חדלה להתקיים בראשית המאה ה-17 באופן סופי והוחלפה כבר במאה ה-16 על ידי ה"אסיינדה".

שטח האי כ-76,480 קמ"ר. השליש המערבי של האי (27,750 קמ"ר) הוא שטחה של המדינה האיטי; שני השלישים המזרחיים (48,730 קמ"ר) הם הרפובליקה הדומיניקנית. האי הוא המקום העיקרי שבו מצויות איגואנות קרנפיות.

העולם החדש

העולם הֶחָדָשׁ הוא כינוי שנתנו האירופאים, אנשי "העולם הישן", ליבשת אמריקה, יבשת שגילו בסוף המאה ה-15, ובהמשך גם לאוקיאניה, כדי להבדילן מן היבשות שכבר היו ידועות להם.

טרם גילוי אמריקה ב-1492 חשבו אנשי העולם הישן כי העולם מורכב משְלוש היבשות הידועות אירופה, אסיה ואפריקה. כריסטופר קולומבוס עצמו הניח במסעו הראשון כי הגיע להודו. הוא לא העלה בדעתו שהצליח לגלות יבשת חדשה שהאירופאים לא הכירו. קולומבוס לא יצא למסע לגילוי דברים חדשים; כוונתו המקורית הייתה אימות פרשנותו למוסכמות ישנות. קולומבוס התעקש "לאנוס" את המציאות כך שתתאים לתפיסת העולם שלו ושל האירופאים ככלל, במהלך אותה תקופה.הראשון שקרא לתגלית בשם "העולם הֶחדש" היה ככל הנראה המלומד האיטלקי פייטרו מרטירה ד'אנגיאֶרָה (Pietro Martire d'Anghiera). ב-1493, במכתב ששלח לקרדינל אסקאניו ספורצה (Ascanio Sforza), התייחס אל קולומבוס כאל "מגלה העולם הֶחדש". כתביו של ד'אנגיארה היו מהכתבים ההיסטוריים הראשונים שתיארו את גילויי אמריקה, והוא ריכזם ב-1530 בחיבורו De Orbe Novo ("על העולם הֶחדש").

אף על פי כן, זיהויה של אמריקה כ"עולם חדש" התבסס בעקבות הבחנתו של אמריגו וספוצ'י, שסייר ביבשת בין 1499 ל-1502, כי מדובר ביבשת חדשה. דבריו שינו את היחס לתגליות אלו. וספוצ'י פרסם את תגליותיו במכתב Mundus Novus (לטינית: "עולם חדש") בסוף 1502 או בתחילת 1503. הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר האמין בצדקת הטענה כי מדובר ביבשת נפרדת, ועל כן הציע בספרו "מבוא לקוסמוגרפיה" (1507), שבו פרסם ממכתביו של וספוצ'י, שהיבשת תיקרא "אמריקה" על שמו, ואומנם השם אומץ. וכך כתב: "החלקים הללו של העולם – אסיה, אפריקה ואירופה – נחקרו באופן מַקיף, ועתה נתגלה החלק הרביעי על ידי אמריגו וספוצ'י". ב-1524 השתמש במונח זה ג'ובני דה וראזאנו בדוּחַ שכתב על מסעו לחוֹפי אמריקה הצפונית.

לאחר גילוי אוסטרליה נתקבע המונח "העולם הֶחדש" גם לתיאור יבשת אוקיאניה, אולם הוא משמש בעיקר לתיאור אמריקה. מנגד נטבע המונח "העולם הישן" לתיאור שְלוש היבשות שהיו ידועות לפני גילוי אמריקה. אף שאפריקה שמדרום לסהרה לא נחקרה באופן מקיף עד למאה ה-19, היא לא נכללה בתחומי העולם החדש.

העת החדשה

העת החדשה (או העידן המודרני), היא התקופה השלישית והנוכחית בתיקוף ההיסטוריה, על פי המקובל בהיסטוריוגרפיה המערבית. ראשיתה של העת החדשה נקבעה בחלק ניכר מההיסטוריוגרפיה המערבית בשנת 1492, השנה בה גילה קולומבוס את יבשת אמריקה.

העת החדשה מחולקת בהיסטוריוגרפיה לתקופות משנה; למשל, העת החדשה המוקדמת (משלהי המאה ה-15 עד לשלהי המאה ה-18), והעת החדשה המאוחרת (החל מהמאה ה-19).

יהדות ספרד

יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה בספרד המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492. שיא תפארתה היה במאות ה-9 ועד ה-13, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם. יהדות ספרד פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה, נוסח הספרדים ומסורת פסיקת הלכה דומיננטית, שהחלה לכל המאוחר ברבנו חננאל עבור בחכמי תור הזהב ורבי יוסף קארו ועד ימינו, שהשפעתה גם על יתר התפוצות הייתה עצומה (הגיית לשון הקודש המכונה "הברה ספרדית" מקורה עתיק יותר וקודם ליהדות ספרד). בעקבות הגירוש ב-1492 נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר לפורטוגל הסמוכה, ממנה גורשו לאחר מכן, למערב אירופה, לאימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה, ליתר המזרח התיכון ולאיטליה (חלק מהמגורשים היגרו מאוחר יותר גם לעולם החדש). המגורשים, שבלטו מבחינה תרבותית ודתית, השליטו בהדרגה את מסורותיהם ואת נוסח התפילה שלהם על קהילות יהודי ארצות האסלאם אליהן הצטרפו, כמו המוסתערבים והרומניוטים. כך נוצרה זהות דתית-הלכתית משותפת שבעטייה כונו כולם "ספרדים" בערך מן המאה ה-19 – אף כי ה"ספרדים טהורים" או ה"ספניולים", צאצאי המגורשים שנותרו כקבוצה אתנית והוסיפו לדבר יהודית-ספרדית, היו קבוצה קטנה בהרבה – בהנגדה לעדות הגדולות האחרות שנשתמרו עד התקופה המודרנית, האשכנזים והתימנים.

במדינת ישראל מרבית עולי ארצות האסלאם שמכונים מזרחים מזוהים בדרך כלל גם בשם ספרדים, בשל עברם התרבותי-גאוגרפי הספרדי כשרבים מהם הם גם צאצאים למגורשי ספרד שהתפזרו במדינות הצמודות לים התיכון.

יהדות ספרד (העידן המודרני)

יהדות ספרד בעידן המודרני, החלה את דרכה לאחר גירוש ספרד, בשנת 1492. אחרוני היהודים, המוצהרים ככאלה, יצאו בסוף חודש יולי באותה שנה. קיימת מסורת שמגורשי ספרד גזרו חרם שלא לשוב לספרד, למרות שאין לכך עדות בכתב ממקור ברור.

בשנת 1869 בוטל הצו שהוציאו פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ביום 14 במרץ 1492 וישיבת יהודים בספרד הפכה לאפשרית מבחינה חוקית ובזרם דק החלו יהודים להגיע ולהתיישב בה.

ימי הביניים

יְמֵי הַבֵּינַייִם (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שתחילתה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה-15, לציון העידן שבין נפילתה של הקיסרות הרומית בשנת 476 (במאה החמישית), עד 1492 (במאה ה-15) - שנת גילוי יבשת אמריקה (או התקופה הנוכחית, לטינית: praesens tempus).

בהיסטוריוגרפיה קיימים מונחים מקבילים למונח ימי הביניים: "הזמנים האפלים" ו"התקופה החשוכה" (גרמנית: Dunkle Zeitalter; אנגלית: The Dark Ages). כוונת המלומדים שהגו את המונחים הייתה להבחין בין התרבות והחשיבה שהיו מקובלות בעת העתיקה, לבין התקופה שבאה אחריה, אותה תיארו כעידן של אפלה ושקיעה.

תיקוף ימי הביניים - כלומר הקביעה מתי התחילו ומתי נסתיימו, והחלוקה לתת-תקופות על פי שנים - עניין שנוי במחלוקת בין היסטוריונים. ישנה אמנם הסכמה על מסגרת הזמן הכללית של התקופה, והוויכוחים הם לגבי הגדרת תאריכים מדויקת יותר.

בשל כך, בהיסטוריוגרפיה קיימים תיקופים שונים של ימי הביניים, בהתאם לזווית ההתייחסות - היסטורית, כלכלית, תרבותית, גאוגרפית, ביולוגית, וכדומה - אך מקובלת חלוקה הממקמת את נקודת הפתיחה של ימי הביניים בשקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית, ואת נקודת הסיום שלהם בעליית הרנסאנס במדינות אירופה השונות, החל במאה החמש-עשרה באיטליה ועד תחילת המאה השבע-עשרה בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר.

לורנצו דה מדיצ'י

לוֹרֶנצוֹ דִי פּיֶירוֹ דֶה מֶדִיצִ'י (באיטלקית: Lorenzo di Piero de' Medici‏; 1 בינואר 1449‏-8 באפריל 1492), שכונה לורנצו המפואר (Lorenzo il Magnifico), היה מנהיגה של פירנצה במחצית השנייה של המאה ה-15. ידוע כפטרון של האמנויות וכפוליטיקאי מחונן, שהצליח להשכין שלום באיטליה המסוכסכת של המאה ה-15.

מדיצ'י נולד לאחת המשפחות החשובות בפירנצה. סבו, קוזימו די ג'ובני דה מדיצ'י, שילב את עסקיו עם הנהגת הממשלה והיותו פטרון האמנויות. אביו, פיירו די קוזימו דה מדיצ'י "חולה השיגרון", היה פעיל כפטרון וכאספן אמנות בפירנצה. אימו לוקרציה טורנבוני הייתה חובבת שירה וחברתם של מספר משוררים חשובים. לורנצו נחשב למוכשר מבין חמשת הילדים של פיירו ולוקרציה. הוא קיבל חינוך איכותי מהדיפלומט ג'נטילה בקי. אביו שלח אותו למספר משימות דיפלומטיות עוד בצעירותו, ובכלל זאת פגישה עם האפיפיור ברומא.

ממלכת גרנדה

ממלכת גרנדה (ידועה גם בשם אמירות גרנדה) נוסדה בשנת 1228 לאחר ששושלת אל-מוואחידון הובסה בקרב לאס נאוואס דה טולוסה בידי הממלכות הנוצריות בצפון. כתוצאה מהתבוסה, עזב הנסיך אידריס את חצי האי האיברי כדי לרשת את ראשות האל-מוואחידון בצפון אפריקה, ובמקומו עלה המנהיג השאפתן אבן אחמר שייסד את השושלת המוסלמית ששרדה לזמן הארוך ביותר בחצי האי האיברי - שושלת בנו-נאסרי.

ממלכת גרנדה נוסדה כטאיפה על ידי זאווי בן זירי אשר הוא וצאצאיו שלטו בה עד לעליית אל-מוואחידון ב-1146. לאחר הקרב המכריע בלאס נאוואס דה טולוסה, התפרקה ממלכת המואחידון בספרד ובמקומה עלו מספר ממלכות מוסלמיות קטנות. אחת מהם, ממלכת גרנדה נוסדה על ידי שושלת בנו-נאסרי ב-1228. במהלך קיומה נודעה גרנדה כמרכז יהודי גדול, והמוניטין של גרנדה כמרכז יהודי היה גדול כל כך עד שהיא כונתה על ידי הערבים כ"גרנדת אל-יהוד" (غرناطة لليهود = גרנדה של היהודים).

מסעות מוקדמים ליבשת אמריקה

ישנן עדויות כי לאורך ההיסטוריה (ועד למסעו של כריסטופר קולומבוס), ערכו אנשי "העולם הישן" מסעות ימיים אשר בהם נתקלו ביבשת אמריקה, או לחלופין שדבר קיומה היה ידוע להם. בחלק ממסעות אלה אף היו ניסיונות ליישב את ה"עולם החדש" ש"התגלה" (דבר קיומה וישובה של היבשת לא היה ידוע לתושבי העולם הישן ולכן התייחסו אליה כ"חדשה" ולהגעתם אליה כ"גילויה").

למסעות אלה לא קיימות הוכחות ודאיות והקהילה המדעית דוחה את הטענות עליהם, פרט לטענות על הוויקינגים. המקור לרוב הטענות בקשר למסעות אלו הוא לרוב בכתבים או מפות מהתקופה שקדמה לקולומבוס המאזכרים כביכול את אמריקה.

ספרדים (עם)

המושג ספרדים (בספרדית: Españoles) או העם הספרדי (Pueblo español) מתייחס בדרך כלל לקבוצה אתנית שקמה בשטחי ספרד של ימינו וששפתה השפה הספרדית. בימינו מושג זה מתייחס גם לכל אזרחי ספרד, לרבות כאלו שלא נולדו בספרד אלא היגרו אליה (nacionalidad española, Nación española).

הזהות הספרדית התגבשה במיוחד אחרי איחוד ממלכות קסטיליה ואראגון בעקבות נישואי המלכים פרננדו של אראגון ואיזבלה של קסטיליה בשנת 1469. בשנת 1492 עם סיפוח אמירות גרנדה על ידי קסטיליה ובשנים 1514-1511 עם סיפוח נבארה הושג בחצי האי האיברי איחוד השטחים המרכיבים את ספרד היבשתית של ימינו. השפה של תושבי קסטיליה, שפה רומאנית הידועה כקסטיליאנית או ספרדית הפכה לשפה הרשמית של כל ממלכת ספרד בימי השלטון הריכוזי של המלכים משושלת בורבון. על אף שממלכת ספרד המאוחדת קיימת כבר החל מן המאה ה-15–16 מידת האימוץ של הזהות הספרדית באזורים ההיסטוריים השונים שלה אינה אחידה. הזהות הספרדית היא החזקה ביותר בחבלים קסטיליה, ארגון, אסטוריה ונבארה. בגליסיה, קטלוניה וארץ הבסקים בולטת זהות כפולה -ספרדית לצד זהות אתנית מקומית חזקה, ובתוכם קיימות תנועות פוליטיות חזקות הדוגלות בבדלנות. גם באנדלוסיה בוולנסיה, וגם באיים - הבלאריים והקנריים קיימת לצד הספרדיות, זהות מקומית חזקה, אך עם פחות נטיות בדלניות. בעם הספרדי נטמעו במאות ה-15–17 גם צאצאים של "מורים" (ממוצא ערבי וברברי ויהודים שהתנצרו בלחץ חוקי המלכות הספרדית הקתולית אחרי שנת 1492, כמו כן צוענים (gitanos, mercheros).

חוקת ספרד משנת 1978 קובעת בסעיף 3.1 שלה כי השפה הספרדית (הקסטיליאנית) היא השפה הרשמית של המדינה כולה, לכל אזרחיה חובה להכירה והזכות להשתמש בה. הסעיף 3.2 מכיר ב"שפות ספרדיות" נוספות כרשמיות במישור אזורי. בקטגוריה זו נכללות השפה הקטלאנית או ולנסיאנית, השפה הבסקית והשפה הגליסיאנית. קיימות בספרד שפות אזוריות נוספות שאינן נהנות ממעמד רשמי, כמו, למשל, האראגונית, האסטוריאנית, הפורטוגזית (באוליבנסה), והברברית (אמזיג) והערבית במחוזות הספרדים שבצפון-מערב אפריקה בגבול עם מרוקו - סאוטה ומלייה. לעומת זאת בקטלוניה מוכרת השפה האוקסיטנית (פרובנסלית) בגרסתה האראנית כשפה רשמית נוספת.

לחלק גדול מתושבי ארצות אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית, המרכיבות את

אמריקה הספרדית (Hispano-America) אבות ספרדים רחוקים פחות או יותר, החל מההתיישבות הספרדית הגדולה שלאחר "גילוי" אמריקה.

קולוניאליזם

קוֹלוֹנְיָאלִיזְם היא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה.

אף שלעיתים מתחלפים המושגים 'קולוניאליזם' ו'אימפריאליזם' זה בזה, המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש. כמו כן, המונח נוטה להתייחס לכיבושים מערביים בעיקר מהעת החדשה ולא לכיבושים אימפריאליים אחרים. בנוסף, אין לערבב בין המושגים 'קולוניאליזם' ו'קולוניזציה' (שעיקריה הגירה של קבוצות תרבותיות מובחנות לשטח חדש והקמה על-ידם של מערכים יישוביים חדשים בשטח זה), אשר למרות השורש האטימולוגי המשותף ויחסי הגומלין התכופים בין התופעות, אין ביניהן כל זהות מבנית.

קונקיסטאדור

קונקיסטאדור (בספרדית: Conquistador, מילולית: כובש) הוא כינוי לחיילים שהשתתפו בכיבושם של חלקים נרחבים מאמריקה הלטינית ושטחים אחרים באוקיינוס השקט שנכללו בשטחה של האימפריה הספרדית או האימפריה הפורטוגזית. כיבוש זה היווה את השלב הראשון בהשתלטות האירופאים בכלל והספרדים בפרט על העולם החדש בין המאה ה-15 והמאה ה-16. תקופת הכיבוש עצמה החלה עם גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492, והסתיימה עם ייסודה של המערכת הקולוניאלית באמריקה הספרדית לקראת סוף המאה ה-16.

הכינוי עצמו, בו השתמשו כבר הקונקיסטאדורים ביחס לעצמם, מתייחס בו זמנית הן לכיבושו של העולם החדש והן כרמז להמשכיות הרקונקיסטה - המאבק הנוצרי הממושך לכיבושו מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים.

מרבית הקונקיסטאדורים היו אומנים או בעלי מקצוע כלשהו. אחדים מהם השתייכו לאצולה הנמוכה (הידלגוס) וחסרת הנכסים, אשר כיבושו של חצי האי האיברי (ומאוחר יותר כיבושו של העולם החדש) איפשר להם להיחלץ ממצוקה חומרית ולשמר את מעמדם החברתי. מבחינת מקורם הגאוגרפי בספרד, כשליש מהקונקיסטאדורים באו מאנדלוסיה, כרבע מקסטיליה וכחמישית מאקסטרמדורה. מרבית הקונקיסטאדורים היו בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. רובם ידעו קרוא וכתוב בצורה חלקית בלבד. בקרב הקונקיסטאדורים היו אפריקאים רבים - אנשים חופשיים ועבדים כאחד.

בין הקונקיסטאדורים הידועים היו הרנאן קורטס, פרנסיסקו פיסארו, פדרו דה אלוואראדו, לוקאס וסקס דה איילון, חואן רודריגס קבריו ופדרו דה ואלדיביה.

קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין

קז'ימייז' היגלוני, קז'ימייז' הרביעי היגלוני (פולנית: Kazimierz IV Jagiellończyk (מידע • עזרה); ליטאית: Kazimieras Jogailaitis; בלרוסית: Kazimir Jahajłavič; ‏30 בנובמבר 1427 - 7 ביוני 1492), בן השושלת היגלונית, כיהן כדוכס הגדול של ליטא משנת 1440 ומלך על פולין משנת 1447 ועד למותו.

רקונקיסטה

רֶקוֹנְקִיסְטָה (מספרדית: Reconquista, תרגום: כיבוש מחדש) היא כינויו של תהליך הכיבוש-מחדש של חצי האי האיברי על ידי הנוצרים מידי המוסלמים לאורך פרק זמן שארך כ-700 שנים ונמשך מסוף המאה השמינית ועד לסוף המאה החמש-עשרה. נהוג לראות בניצחון הנוצרי בקרב קובאדונגה בשנת 722 את תחילתה של הרקונקיסטה, ובכיבוש ממלכת גרנדה וסילוק המוסלמים מספרד בשנת 1492 את סיומה. קיים ויכוח מחקרי סביב שאלת מהותה של הרקונקיסטה - האם יש לראות בה מלחמת קודש, התפשטות צבאית וטריטוריאלית, או דגם מוקדם של מסעי הצלב.

שנות ה-90 של המאה ה-15

שנות ה-90 של המאה ה-15 היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-15, החלו ב־1 בינואר 1490 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1499.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.