1453

שנת 1453 היא השנה ה-53 במאה ה-15. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

יש היסטוריונים הרואים בשנה זו את תחילת העת החדשה, כיוון שהמעוז האחרון של האימפריה הנוצרית המזרחית נכבש על ידי האסלאם ובכך לא נותרו לנוצרים ישויות מדיניות יותר באסיה. הסיבה השנייה היא סיום מלחמת מאה השנים בין אנגליה לצרפת, תוצאות המלחמה הקטינו את שטחה של אנגליה מחד, אך סיום המלחמה איפשר את פיתוחה המהיר של ארץ זו.

1453
מאות: המאה ה-14 • המאה ה-15 • המאה ה-16
עשורים: 1440-1449 • 1450-1459 • 1460-1469
שנים: < • 1451 • 1452 • 1453 • 1454 • 1455 • >
1453 בלוחות שנה שונים
הלוח היוליאני 1453
MCDLIII
הלוח העברי ה'רי"ג - ה'רי"ד
הלוח הסיני 4149 – 4150
壬申 – 癸酉
4150 היא שנת התרנגול
הלוח האתיופי 1445 – 1446
הלוח הפרסי 831 – 832
הלוח המוסלמי 856 – 857

אירועים

נפטרו

לוח שנה

►► 1453 ◄◄
ה'רי"ג - ה'רי"ד

להלן לוח שנה יוליאני - עברי משולב עם ימים בינלאומיים. חגים ומועדים עבריים:

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר
טבתשבט

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 
10 
כט 
11 
א 
12 
ב 
13 
ג  
14 
ד 
15 
ה 
16 
ו  
17 
ז  
18 
ח 
19 
ט 
20 
י  
21 
יא 
22 
יב 
23 
יג 
24 
יד 
25 
טו 
26 
טז 
27 
יז 
28 
יח 
29 
יט 
30 
כ 
31 
כא 
פברואר
שבטאדר

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 
10 
א 
11 
ב 
12 
ג  
13 
ד 
14 
ה 
15 
ו  
16 
ז  
17 
ח 
18 
ט 
19 
י  
20 
יא 
21 
יב 
22 
יג 
23 
יד 
24 
טו 
25 
טז 
26 
יז 
27 
יח 
28 
יט 
מרץ
אדרניסן

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 
10 
כט 
11 
א 
12 
ב 
13 
ג  
14 
ד 
15 
ה 
16 
ו  
17 
ז  
18 
ח 
19 
ט 
20 
י  
21 
יא 
22 
יב 
23 
יג 
24 
יד 
25 
טו 
26 
טז 
27 
יז 
28 
יח 
29 
יט 
30 
כ 
31 
כא 
אפריל
ניסןאייר

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 
10 
א 
11 
ב 
12 
ג  
13 
ד 
14 
ה 
15 
ו  
16 
ז  
17 
ח 
18 
ט 
19 
י  
20 
יא 
21 
יב 
22 
יג 
23 
יד 
24 
טו 
25 
טז 
26 
יז 
27 
יח 
28 
יט 
29 
כ 
30 
כא 
מאי
איירסיוון

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

א 
10 
ב 
11 
ג  
12 
ד 
13 
ה 
14 
ו  
15 
ז  
16 
ח 
17 
ט 
18 
י  
19 
יא 
20 
יב 
21 
יג 
22 
יד 
23 
טו 
24 
טז 
25 
יז 
26 
יח 
27 
יט 
28 
כ 
29 
כא 
30 
כב 
31 
כג 
יוני
סיווןתמוז

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 
10 
ג  
11 
ד 
12 
ה 
13 
ו  
14 
ז  
15 
ח 
16 
ט 
17 
י  
18 
יא 
19 
יב 
20 
יג 
21 
יד 
22 
טו 
23 
טז 
24 
יז 
25 
יח 
26 
יט 
27 
כ 
28 
כא 
29 
כב 
30 
כג 
יולי
תמוזאב

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

א 

ב 

ג  
10 
ד 
11 
ה 
12 
ו  
13 
ז  
14 
ח 
15 
ט 
16 
י  
17 
יא 
18 
יב 
19 
יג 
20 
יד 
21 
טו 
22 
טז 
23 
יז 
24 
יח 
25 
יט 
26 
כ 
27 
כא 
28 
כב 
29 
כג 
30 
כד 
31 
כה 
אוגוסט
אבאלול

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 
10 
ה 
11 
ו  
12 
ז  
13 
ח 
14 
ט 
15 
י  
16 
יא 
17 
יב 
18 
יג 
19 
יד 
20 
טו 
21 
טז 
22 
יז 
23 
יח 
24 
יט 
25 
כ 
26 
כא 
27 
כב 
28 
כג 
29 
כד 
30 
כה 
31 
כו 
ספטמבר
אלולתשרי

כז 

כח 

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  
10 
ז  
11 
ח 
12 
ט 
13 
י  
14 
יא 
15 
יב 
16 
יג 
17 
יד 
18 
טו 
19 
טז 
20 
יז 
21 
יח 
22 
יט 
23 
כ 
24 
כא 
25 
כב 
26 
כג 
27 
כד 
28 
כה 
29 
כו 
30 
כז 
אוקטובר
תשריחשוון

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  
10 
ז  
11 
ח 
12 
ט 
13 
י  
14 
יא 
15 
יב 
16 
יג 
17 
יד 
18 
טו 
19 
טז 
20 
יז 
21 
יח 
22 
יט 
23 
כ 
24 
כא 
25 
כב 
26 
כג 
27 
כד 
28 
כה 
29 
כו 
30 
כז 
31 
כח 
נובמבר
חשווןכסלו

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 
10 
ט 
11 
י  
12 
יא 
13 
יב 
14 
יג 
15 
יד 
16 
טו 
17 
טז 
18 
יז 
19 
יח 
20 
יט 
21 
כ 
22 
כא 
23 
כב 
24 
כג 
25 
כד 
26 
כה 
27 
כו 
28 
כז 
29 
כח 
30 
כט 
דצמבר
כסלושבט

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 
10 
ט 
11 
י  
12 
יא 
13 
יב 
14 
יג 
15 
יד 
16 
טו 
17 
טז 
18 
יז 
19 
יח 
20 
יט 
21 
כ 
22 
כא 
23 
כב 
24 
כג 
25 
כד 
26 
כה 
27 
כו 
28 
כז 
29 
כח 
30 
כט 
31 
א 
22
יג 
= יום בינלאומי 21
יד 
= יום אחר בעל משמעות מיוחדת 24
טו 
= יום טוב / שבתון בלוח העברי 25
טז 
= חג שאיננו שבתון בלוח העברי 11
ב 
= יום זיכרון או צום בלוח העברי
לקבלת תיאור קצר - העבירו את העכבר מעל הריבוע (עבור תאריכים לועזיים) או מעל הקו האדום (עבור תאריכים עבריים)

ראו גם

  • ילידי 1453‎
  • נפטרים ב-1453‎

קישורים חיצוניים

29 במאי

29 במאי הוא היום ה-149 בשנה (150 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 216 ימים.

איה סופיה

איה סופיה (ביוונית: Αγία Σοφία, אַגִיָה סוֹפִיָה - "כנסיית החוכמה הקדושה", בלטינית: Sancta Sophia, בטורקית: Ayasofya) הייתה כנסייה ביזנטית בעיר קונסטנטינופול, כיום איסטנבול שבטורקיה, ונחשבת לאחת הדוגמאות הבולטות של האמנות והאדריכלות של האימפריה הביזנטית, ולאחד הבניינים המפורסמים בעולם.

לאחר שהעיר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1453 הפך המבנה למסגד ומשנת 1934 הוא משמש כמוזיאון המשמר את מורשת הבניין בתקופות שונות ומושך אליו תיירים רבים מרחבי תבל.

אפונסו דה אלבוקרקי

דום אפונסו דה אלבוקרקי או אפונסו ד'אלבוקרקי (בפורטוגזית מוקדמת: Afonso de Albuquerque) ‏(1453 - 16 בדצמבר 1515) היה פידאגלו פורטוגזי, אדמירל שפעולותיו הצבאיות והמנהליות הובילו להקמת האימפריה הפורטוגזית באוקיינוס ההודי ומושל הודו הפורטוגזית השני.

אלבוקרקי נולד באלהנדרה ב-1453.

בדרך כלל נחשב כגאון צבאי וכאסטרטג מעולה. הוכתר לדוכס הראשון של גואה בידי מלך פורטוגל מנואל הראשון, זמן קצר לפני מותו. אלבוקרקי היה לדוכס הפורטוגזי הראשון שלא היה בן לשושלת מלוכה. דה אלבוקרקי ניסה לסגור את כל המעברים הימיים שבין האוקיינוס ההודי לבין האוקיינוס האטלנטי (ראו נתיב הכף), ים סוף, המפרץ הפרסי, והאוקיינוס השקט, ולהפוך בכך את האוקיינוס ההודי ל-mare nostrum (בלטינית: "הים שלנו") פורטוגזי, ולעקוף את הטורקים ואת בעלי בריתם ההודים והמוסלמים.

מת ב-16 בדצמבר 1515, בגואה.

ארכידוכסות אוסטריה

ארכידוכסות אוסטריה, הייתה אחת מהמדינות החשובות באימפריה הרומית הקדושה, ומרכז הכוח של בית הבסבורג, שהחל מהמאה ה-15 יצאו ממנו כל קיסרי האימפריה הרומית הקדושה.

בית הבסבורג

בית הבסבורג (לעיתים מאוית גם הפסבורג, בגרמנית Habsburg) היה אחד מבתי המלוכה החשובים של אירופה. בין התפקידים בהם החזיק הבית:

קיסרי גרמניה (למשך מספר מאות עד 1806), בדרך כלל הוכתרו בתור קיסרים רומים קדושים ושליטי אוסטריה (בתור דוכסים 1282–1453, ארכידוכסים 1453-1804)

קיסרי אוסטריה - קיסרי האימפריה ההבסבורגית (1804-1526), קיסרי האימפריה האוסטרית (1867-1804), קיסרי האימפריה האוסטרית ("ציסלייטניה") במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית ובמקביל קיסרי האימפריה האוסטרו-הונגרית כולה (1918-1867)

מלכי קרואטיה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי הונגריה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי ספרד (1516-1700)

מלכי פורטוגל (1580-1640)

מלכי בוהמיה (1526-1618, 1621-1867)

הנסיכים הגדולים של טראנסילבניה (1690-1867)בנוסף, הבית החזיק במספר כתרים אחרים לזמן קצר:

מלך אנגליה ואירלנד (1554–1558)

קיסר מקסיקו (1864-1867)

הדוכס הגדול של טוסקנה (1790-1859)

דוכס פארמה (1814-1847)

דוכס מודנה (1814-1859)ועוד תארים רבים נוספים.

האימפריה הביזנטית

האימפריה הרומית המזרחית (ביוונית: Ανατολική Ρωμαϊκή Αυτοκρατορία), הידועה יותר בכינוי האנכרוניסטי האימפריה הביזנטית או ביזנטיון, הייתה אימפריה שנוצרה כתוצאה מפיצול האימפריה הרומית בשנת 395, והתקיימה עד לנפילתה הסופית של בירתה קונסטנטינופול בידי הטורקים העות'מאנים בשנת 1453.

בזמן קיומה של האימפריה הביזנטית לא נהגו לכנותה בשם זה. בראשיתה היא נקראה "רומא", ואילו בתקופות מאוחרות יותר כינו אותה תושביה בשם "רומאניה" ולעצמם קראו "רומאנים". השם "ביזנטיון" הוענק לה על ידי ההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18, מונטסקייה, על שמה של העיר היוונית הקדומה ששכנה בעבר במקומה של קונסטנטינופול.

האימפריה הביזנטית שהתקיימה למעלה מאלף שנה השפיעה על תולדות מזרח הים התיכון ודרום אירופה ותרמה גם לעיצוב אופייה של מזרח-אירופה. הנצרות האורתודוקסית שקמה באזורים שונים במזרח-אירופה הושפעה רבות מהמודל הביזנטי הנוצרי.

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העות'מאנית (בטורקית עות'מאנית: دولت علیۂ عثمانیہ, בטורקית מודרנית: Osmanlı İmparatorluğu, בערבית: الدولة العثمانية) הייתה אימפריה טורקית שהתקיימה למשך 624 שנים, משלהי המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-20, השתרעה מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב. האימפריה העות'מאנית הייתה בין הכוחות הפוליטיים העיקריים בעולם מהמאה ה-15 עד תחילת המאה ה-18, והיוותה איום על מדינות אירופה עד שהתפרקה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה לטורקיה המודרנית. ארץ ישראל נכללה גם היא בתחומיה של האימפריה העות'מאנית.

האימפריה הרומית

האימפריה הרומית או הקיסרות הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימי אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. האימפריה הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). האימפריה הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

ישנם כמה אירועים המקובלים על ההיסטוריונים כנקודת המפתח למעבר בין הרפובליקה לקיסרות, בהם: מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור בשנת 44 לפנה"ס, קרב אקטיום (2 בספטמבר 31 לפנה"ס), והחלטת הסנאט להעניק לאוקטביאנוס את תואר הכבוד אוגוסטוס (ב-4 בינואר 27 לפנה"ס).

את התפשטותה החלה רומא העתיקה עוד בימי הרפובליקה, אך היא הגיעה לשיאה בימיו של הקיסר טראיאנוס, כאשר חלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר. בימי שלטונו של הקיסר הבא, הדריאנוס, נוהגים רבים לראות את ימי שיא עצמתה ושגשוגה התרבותי של האימפריה. מורשתה של האימפריה הרומית ניכרת בשפה, דת, ארכיטקטורה, פילוסופיה, משפטים והממשל באומות רבות ברחבי העולם עד עצם היום הזה.

לקראת אמצע המאה השלישית נקלעה האימפריה הרומית למשבר קשה עקב אי יציבות שלטונית, איומים צבאיים מחוץ לאימפריה וקשיים כלכליים. בסוף המאה הצליח הקיסר דיוקלטיאנוס לייצב את האימפריה, אך שיטת השלטון שהנהיג ב-293, הטטרארכיה, שחילקה את הנהגת האימפריה בין ארבעה שליטים שותפים, רמזה כבר על התפרקותה העתידית של האימפריה. ב-324 איחד הקיסר קונסטנטינוס שוב את האימפריה תחת שלטון של קיסר יחיד. הוא אף העביר את בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס (ביזנטיון) שבפתח מיצר הבוספורוס. ב-395 הוריש הקיסר תיאודוסיוס הראשון את האימפריה לשני בניו, שקיבלו כל אחד מחצית האימפריה. כך נוצרו שתי ישויות: האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול.

הקיסרות הרומית המערבית התפוררה בהדרגה בלחץ פלישות העמים הברבריים, ורומא איבדה את שליטתה על רוב שטחיה. בשנת 476, כאשר הקיסר האחרון רומולוס אוגוסטולוס הודח על ידי אודואקר, היא חדלה להתקיים. הקיסרות הרומית המזרחית, או כפי שהיא מכונה בפי היסטוריונים מודרניים, הקיסרות הביזנטית, התקיימה עד לשנת 1453 עם כיבוש קונסטנטינופול על ידי האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט השני. עם מותו של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס האחד עשר, בקרב על העיר חדלה להתקיים גם הקיסרות הרומית המזרחית.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

הנרי השישי, מלך אנגליה

הנרי השישי (אנגלית: Henry VI; ‏6 בדצמבר 1421 - 21 במאי 1471) היה מלך אנגליה בשנים 1422–1461 ומ-1470 ועד מותו. (בשנים 1461–1470 מלך בממלכה אדוארד הרביעי, מבית יורק).

הנרי השישי נולד מנישואי אביו הנרי החמישי עם קתרין מצרפת. הוא ירש את כיסא אביו בגיל תשעה חודשים, ובתקופה זו שלטו במדינה עוצרים ופרוטקטורים, עד שהגיע לגיל בגרות בשנת 1437, אז הועבר השלטון אליו. זמן מה אחר כך נשא לאשה את מרגרט מאנז'ו בת רנה מאנז'ו, דוכס לורן.

המלך התגלה כתמים, בעל אופי חלש, ואדוק בדתו. לעומת זאת אשתו הייתה בעלת אופי סוער וחזק, ולמעשה היא וסיעתה היו הרוח החיה בשלטון ובסיעת בית לנקסטר.

עם מות סבו (אבי אמו), שארל השישי נטל הנרי השישי את כתר מלך צרפת, פרט לכתר האנגלי. הוריו התחתנו לאחר ניצחונה של אנגליה על צרפת בקרב אז'נקור וחתימת הסכם טרואה. הנרי השישי מלך על צרפת עד 1429, אז הכתירה ז'אן ד'ארק את דודו שארל השביעי.

בשנת 1453, לאחר תקופת נישואין ארוכה ללא ילדים, נולד להנרי השישי ולאשתו יורש עצר, הנסיך אדוארד (אדוארד מווסטמינסטר).

יוונית

יוונית (Ελληνικά (מידע • עזרה) - אֵלִינִיקַה) היא שפה הודו־אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו. היוונית דוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה (למעשה דיאלקטים יווניים שרדו באסיה הקטנה עד למאה ה־20) וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה ניתן להבחין בין מספר דיאלקטים יווניים, והבולטים בהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו־קפריסאי וניב צפון־מערבי. הניב האטי הוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.

יוונית ביזנטית

יוונית ביזנטית, יוונית מדיבלית (ביוונית: Μεσαιωνική Ελληνική) או יוונית של ימי הביניים, הם מושגים בלשניים שמתארים את התקופה הרביעית בהיסטוריה של השפה היוונית, תקופה שנמשכה מהעברת בירת האימפריה הרומית מרומא לקונסטנטינופול ב-330, ועד נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ב-1453.

יוונית עתיקה

יוונית עתיקה (Ἑλληνική) היא כינוי ליוונית בשלב ההתפתחות ההיסטורי שלה החל במאה ה-9 לפנה"ס עד למאה ה-6. תקופה זו מקבילה לשלוש התקופות של יוון העתיקה - הארכאית, הקלאסית וההלניסטית. ליוונית העתיקה קדמה היוונית המיקנית. בזמן התקופה ההלניסטית היוונית העתיקה הייתה ידועה כקוֹינֶה, אשר לימים, עם פיצול האימפריה הרומית, הפכה לשפה הרשמית של האימפריה הרומית המזרחית, לימים האימפריה הביזנטית. יוונית זו כבר נקראה "יוונית ביזנטית", ומקץ מאות שנים נוספות התגלגלה ליוונית המודרנית של ימינו. היוונית העתיקה הייתה שפתם של הומרוס ושל ההיסטוריונים, המחזאים והפילוסופים של תור הזהב של אתונה. דרך הלטינית, שורשים רבים בשפה היוונית העתיקה התגלגלו לשמותיהם המדעיים של מינים רבים.

כיבוש קונסטנטינופול

כיבוש קונסטנטינופול (ביוונית: Ἅλωσις τῆς Κωνσταντινουπόλεως או Άλωση της Κωνσταντινούπολης, "אלוסי טיס קונסטנטינופוליס", בטורקית: İstanbul'un Fethi) על ידי צבא האימפריה העות'מאנית בהנהגת הסולטאן מהמט השני ב-29 במאי 1453, נחשב לאקורד הסיום של האימפריה הביזנטית שהונהגה על ידי אחרון שליטיה, הקיסר קונסטנטינוס האחד עשר.

בנוסף לקץ האימפריה הביזנטית ולניצחון צבאי אסטרטגי רב חשיבות, היו לכיבוש קונסטנטינופול בידי הטורקים השלכות מרחיקות לכת, שנגעו כמעט לכל הפסיפס התרבותי של התקופה ושל התקופות הבאות אחריה. בשנת 1930 עדיין נשמע הד נפילת קונסטנטינופול, כששונה שמה באופן רשמי לאיסטנבול, שמונה שנים לאחר שהאימפריה העות'מאנית עצמה התפוררה.

יש הרואים בנפילת קונסטנטינופול, העיר ששמה המלא היה "עיר קונסטנטינוס, רומא החדשה", את סיום ימי הביניים וראשית הרנסאנס ויש התולים בה את הגירת המלומדים היוונים למערב והתחדשות הלימודים הקלאסיים. נפילת קונסטנטינופול סגרה סופית, עבור הנוצרים האירופאים, את הדרך הישנה דרכה ניהלו את המסחר עם המזרח הרחוק ובמיוחד את סחר התבלינים, שהיו מרכיבים חשובים במטבח ימי הביניים אצל השכבות האמידות. האירופאים המשיכו זמן מה במסחר דרך מצרים הממלוכית, אך המחירים המאמירים שנאלצו לשלם למוסלמים רוקנו את מאגרי הזהב והכסף של אירופה. מצב זה אילץ את האירופאים לחפש דרכים חלופיות, ותרם בעקיפין לגילוי העולם החדש על כל השלכותיו.

מהמט השני

מהמט השני (טורקית עות'מאנית: محمد ثانى, טורקית: Fatih Sultan Mehmed - "מהמט הכובש"; 30 במרץ 1432 - 3 במאי 1481), היה סולטאן האימפריה העות'מאנית לתקופה קצרה בין 1444 ו-1446, ולאחר מכן שוב בין 1451 ו-1481. מהמט השני כונה "שליט שתי הארצות (אנטוליה ורומלי) ושליט שני הימים (הים התיכון והים השחור)". הוא היה השליט העות'מאני הראשון שטען לתואר קיסר האימפריה הרומית, לצד תארים כגון מלך, סולטאן, חאן; וזאת, לאחר כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 ואימוץ סמלי ביזנטיון לצד סמלים עות'מאניים.

מהמט המשיך את כיבושיו באסיה, עם האיחוד מחדש של אסיה הקטנה, ובאירופה, עד בלגרד. מהמט השני נחשב לגיבור לאומי בטורקיה, ועל שמו נקרא גשר פתיה סולטאן מהמט באיסטנבול.

מלחמת מאה השנים

מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין אנגליה לצרפת שתחילתו בשנת 1337 וסיומו בשנת 1453. הסכסוך ארך מאה ושש עשרה שנים, כשבתקופה זו שלטו באנגליה ובצרפת חמישה מלכים. הסכסוך לא התנהל בצורת לוחמה מתמשכת בעוצמה קבועה, כי אם בסדרת מערכות נפרדות, כשביניהן תקופות רגיעה שלעיתים היו ארוכות למדי, של לוחמה בעצימות נמוכה ושל הפסקות אש לסירוגין. המלחמה התרחשה כולה על אדמת צרפת, ולעיתים נראה היה שמדובר במלחמת אזרחים צרפתית, כשאנגליה פועלת כאחד המחוזות ביחידה מדינית אנגלו-צרפתית.

כאשר החלה המלחמה היו לכתר האנגלי זכויות אך גם תביעות טריטוריאליות בצרפת, ומערכת יחסים פיאודלית הסדירה את היחסים בין מלכי צרפת ואנגליה. תביעות ויחסים פיאודליים אלה היו הבסיס למתחים מתמידים הן בין מלך צרפת למלך אנגליה, והן בין מלך צרפת לאציליו הבכירים. אנגליה איבדה במהלך המלחמה את כל נחלותיה בצרפת, פרט לקאלה, אשר אף היא תאבד 100 שנה אחר כך. כל עוד נמשכה המלחמה ביבשת, הצליחו מלכי אנגליה להסיט את תשומת הלב מן הסכסוכים הפנימיים הממאירים בין הברונים הכפופים להם באנגליה והטוענים השונים למלוכה לבין עצמם, אל המלחמה כנגד צרפת, בשטחה. מלחמה זו הייתה כבור ללא תחתית שדרש השקעה אינסופית של כוח אדם ומשאבים. כשהסתיימה מלחמה זו, ציפתה לאנגליה עוד הקזת הדם של מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור אשר הביא אותה לפסגת הישגיה מן המאה ה-16.

מבחינה פורמלית לא הסתיימה המלחמה מעולם באופן רשמי. בסיום הלחימה לא נחתם חוזה שלום. המלחמה, ששורשיה בתביעת מלך אנגליה לכתר של מלך צרפת נחתמה רק בשנת 1802 בחוזה אמיין. בהסכם זה ויתר מלך אנגליה באופן רשמי על תביעתו לכתר מלכות צרפת.

מלכי צרפת

מלכים שלטו בצרפת מאז ימי הביניים עד שנת 1870 (על אף שנפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שלטו כקיסרים ולא כמלכים). ישנה אי הסכמה בין היסטוריונים לגבי הקמתה של ממלכת צרפת, אך התאריך המוקדם ביותר המקובל הוא ייסוד הממלכה הפרנקית בשטחי גאליה הרומאית על ידי המלך כלוביס הראשון בשנת 486. מלכי האימפריה הפרנקית הודחו במאה ה-8, ובשנת 843 חוזה ורדן סימן את ייסודה של ממלכת פרנקיה המערבית, ממנה תתפתח ישירות ממלכת צרפת המודרנית. התואר "מלך הפרנקים" (בלטינית Rex Francorum) נשאר בשימוש עד לתקופת שלטונו של פיליפ הרביעי, בשנים 1340-1360 ו-1369-1801 מלכי אנגליה טענו לכתר הצרפתי והכריזו על עצמם כמלכי צרפת. תביעות אלו קיבלו תוקף לזמן קצר כאשר בשנת 1420, במהלך מלחמת מאה השנים, המלך שארל השישי הכיר בחתנו הנרי החמישי, מלך אנגליה כיורשו. עד שנת 1453 האנגלים גורשו כמעט לגמרי מצרפת, אך המלכים האנגליים המשיכו לטעון לתואר "מלך צרפת" עד לייסודה של הממלכה המאוחדת בשנת 1801.

קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית

קונסטנטינוס האחד עשר או בשמו המלא קונסטנטינוס האחד עשר דראגאסס פאלאיולוגוס (ביוונית: Κωνσταντίνος ΙΑ' Δραγάσης Παλαιολόγος ובסרבית: Константин XI Палеолог Драгаш) היה הקיסר האחרון של האימפריה הביזנטית, נולד בקונסטנטינופול ב-4 בפברואר 1404 ומת בה, בקרב, ביום נפילתה לידי האימפריה העות'מאנית, ב-29 במאי 1453.

קונסטנטינוס היה הילד השמיני, מתוך עשרה, של הקיסר הביזנטי מנואל השני ושל רעייתו, הלנה דראגאש, בתו של השליט הסרבי קונסטנטין דראגאש. הוא התחנך בקונסטנטינופול תחת השגחת הוריו, ובשנים 1437–1439, כשאחיו, יוחנן השמיני, נסע לאיטליה, מונה על ידיו לעוצר קונסטנטינופול.

ב-1443 התמנה לדספוט של מוראה וניהל את הארץ מארמונו שבמיסטרס. יוחנן השמיני הצביע עליו כעל יורשו, אך לאחר מותו תבע אח שלישי, דמטריוס פאלאיוגלוס את כס הקיסרות. שני האחים פנו אל הסולטאן העות'מאני מורט השני כדי שיפסוק מי צריך להיות הקיסר וזה בחר בקונסטנטינוס.

קונסטנטינוס מלך מ-1448 ועד מותו בקרב, בעת כיבוש קונסטנטינופול. קונסטנטינוס נישא פעמיים ושתי נשותיו נפטרו לפניו. יש חילוקי דעות לגבי צאצאיו, חלק מהמקורות טוענים שלא היו לו, וחלק טוענים שהייתה לו בת בשם מגדלנה.

תפקידו של קונסטנטינוס בעת ההגנה על קונסטנטינופול יצר לו מוניטין של מגן האמונה הנוצרית והוא נחשב לקדוש לא רשמי של הכנסייה האורתודוקסית. שירי קינה רבים בשפה היוונית דנים בגורלו ואגדות רבות נקשרו בשמו. בעיר אתונה מוצב פסל שיש של קונסטנטינוס, כשהוא מצביע לכיוון קונסטנטינופול. הפסל מכונה "מלך השיש" ושימוש נושא מרכזי במחזמר מאת סטמאטיס ספאנודאקיס, הנושא את השם "מלך השיש". שירי המחזמר, שנושאיהם לקוחים מכיבוש קונסטנטינופול, הופקו בתקליטור משנת 1998.

קונסטנטינופול

קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (ביוונית: Κωνσταντινούπολις, בלטינית: Constantinopolis) היא עיר עתיקה שהתקיימה במקום שבו נמצאת כיום איסטנבול. עם התפרקות האימפריה הרומית, הייתה קונסטנטינופול לבירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית משנת 395 עד שנת 1453 (לא כולל תקופה קצרה בין השנים 1204–1261).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.