1244

שנת 1244 היא השנה ה-44 במאה ה-13. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1244
מאות: המאה ה-12 • המאה ה-13 • המאה ה-14
עשורים: 1230-1239 • 1240-1249 • 1250-1259
שנים: < • 1242 • 1243 • 1244 • 1245 • 1246 • >
1244 בלוחות שנה שונים
הלוח היוליאני 1244
MCCXLIV
הלוח העברי ה'ד' - ה'ה'
הלוח הסיני 3940 – 3941
癸卯 – 甲辰
3941 היא שנת הדרקון
הלוח האתיופי 1236 – 1237
הלוח הפרסי 622 – 623
הלוח המוסלמי 641 – 642

אירועים

לוח שנה

►► 1244 ◄◄
ה'ד' - ה'ה'

להלן לוח שנה יוליאני - עברי משולב עם ימים בינלאומיים. חגים ומועדים עבריים:

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר
טבתשבט

יח 

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 
10 
כז 
11 
כח 
12 
כט 
13 
א 
14 
ב 
15 
ג  
16 
ד 
17 
ה 
18 
ו  
19 
ז  
20 
ח 
21 
ט 
22 
י  
23 
יא 
24 
יב 
25 
יג 
26 
יד 
27 
טו 
28 
טז 
29 
יז 
30 
יח 
31 
יט 
פברואר
שבטאדר

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 
10 
כט 
11 
ל 
12 
א 
13 
ב 
14 
ג  
15 
ד 
16 
ה 
17 
ו  
18 
ז  
19 
ח 
20 
ט 
21 
י  
22 
יא 
23 
יב 
24 
יג 
25 
יד 
26 
טו 
27 
טז 
28 
יז 
29 
יח 
מרץ
אדרניסן

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 
10 
כח 
11 
כט 
12 
א 
13 
ב 
14 
ג  
15 
ד 
16 
ה 
17 
ו  
18 
ז  
19 
ח 
20 
ט 
21 
י  
22 
יא 
23 
יב 
24 
יג 
25 
יד 
26 
טו 
27 
טז 
28 
יז 
29 
יח 
30 
יט 
31 
כ 
אפריל
ניסןאייר

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 
10 
ל 
11 
א 
12 
ב 
13 
ג  
14 
ד 
15 
ה 
16 
ו  
17 
ז  
18 
ח 
19 
ט 
20 
י  
21 
יא 
22 
יב 
23 
יג 
24 
יד 
25 
טו 
26 
טז 
27 
יז 
28 
יח 
29 
יט 
30 
כ 
מאי
איירסיוון

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 
10 
א 
11 
ב 
12 
ג  
13 
ד 
14 
ה 
15 
ו  
16 
ז  
17 
ח 
18 
ט 
19 
י  
20 
יא 
21 
יב 
22 
יג 
23 
יד 
24 
טו 
25 
טז 
26 
יז 
27 
יח 
28 
יט 
29 
כ 
30 
כא 
31 
כב 
יוני
סיווןתמוז

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 
10 
ב 
11 
ג  
12 
ד 
13 
ה 
14 
ו  
15 
ז  
16 
ח 
17 
ט 
18 
י  
19 
יא 
20 
יב 
21 
יג 
22 
יד 
23 
טו 
24 
טז 
25 
יז 
26 
יח 
27 
יט 
28 
כ 
29 
כא 
30 
כב 
יולי
תמוזאב

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

א 

ב 
10 
ג  
11 
ד 
12 
ה 
13 
ו  
14 
ז  
15 
ח 
16 
ט 
17 
י  
18 
יא 
19 
יב 
20 
יג 
21 
יד 
22 
טו 
23 
טז 
24 
יז 
25 
יח 
26 
יט 
27 
כ 
28 
כא 
29 
כב 
30 
כג 
31 
כד 
אוגוסט
אבאלול

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  
10 
ד 
11 
ה 
12 
ו  
13 
ז  
14 
ח 
15 
ט 
16 
י  
17 
יא 
18 
יב 
19 
יג 
20 
יד 
21 
טו 
22 
טז 
23 
יז 
24 
יח 
25 
יט 
26 
כ 
27 
כא 
28 
כב 
29 
כג 
30 
כד 
31 
כה 
ספטמבר
אלולתשרי

כו 

כז 

כח 

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 
10 
ו  
11 
ז  
12 
ח 
13 
ט 
14 
י  
15 
יא 
16 
יב 
17 
יג 
18 
יד 
19 
טו 
20 
טז 
21 
יז 
22 
יח 
23 
יט 
24 
כ 
25 
כא 
26 
כב 
27 
כג 
28 
כד 
29 
כה 
30 
כו 
אוקטובר
תשריחשוון

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 
10 
ו  
11 
ז  
12 
ח 
13 
ט 
14 
י  
15 
יא 
16 
יב 
17 
יג 
18 
יד 
19 
טו 
20 
טז 
21 
יז 
22 
יח 
23 
יט 
24 
כ 
25 
כא 
26 
כב 
27 
כג 
28 
כד 
29 
כה 
30 
כו 
31 
כז 
נובמבר
חשווןכסלו

כח 

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  
10 
ח 
11 
ט 
12 
י  
13 
יא 
14 
יב 
15 
יג 
16 
יד 
17 
טו 
18 
טז 
19 
יז 
20 
יח 
21 
יט 
22 
כ 
23 
כא 
24 
כב 
25 
כג 
26 
כד 
27 
כה 
28 
כו 
29 
כז 
30 
כח 
דצמבר
כסלושבט

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  

ז  

ח 
10 
ט 
11 
י  
12 
יא 
13 
יב 
14 
יג 
15 
יד 
16 
טו 
17 
טז 
18 
יז 
19 
יח 
20 
יט 
21 
כ 
22 
כא 
23 
כב 
24 
כג 
25 
כד 
26 
כה 
27 
כו 
28 
כז 
29 
כח 
30 
כט 
31 
א 
22
יג 
= יום בינלאומי 21
יד 
= יום אחר בעל משמעות מיוחדת 24
טו 
= יום טוב / שבתון בלוח העברי 25
טז 
= חג שאיננו שבתון בלוח העברי 11
ב 
= יום זיכרון או צום בלוח העברי
לקבלת תיאור קצר - העבירו את העכבר מעל הריבוע (עבור תאריכים לועזיים) או מעל הקו האדום (עבור תאריכים עבריים)

ראו גם

  • ילידי 1244‎
  • נפטרים ב-1244‎

קישורים חיצוניים

1242

שנת 1242 היא השנה ה-42 במאה ה-13. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1245

שנת 1245 היא השנה ה-45 במאה ה-13. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

15 ביולי

15 ביולי הוא היום ה-196 בשנה (197 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 169 ימים.

17 באוקטובר

17 באוקטובר הוא היום ה-290 בשנה (291 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 75 ימים.

ה'ד'

ה'ד' (5004) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1243 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 בספטמבר 1244. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

ה'ה'

ה'ה' (5005) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-5 בספטמבר 1244 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 22 בספטמבר 1245. שנה מסוג בחה, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנת שמיטה.

המאה ה-13

המאה ה-13 היא התקופה שהחלה בשנת 1201 והסתיימה בשנת 1300 (בין התאריכים 1 בינואר 1201 ל-31 בדצמבר 1300). בהיסטוריוגרפיה האירופאית מאה זו נחשבת כחלק מתקופת ימי הביניים המאוחרים, ואילו באסיה שנים אלו מזוהות בעיקר עם עלייתה של האימפריה המונגולית, ששלטה בשיא כוחה על חלק גדול משטח יבשת אסיה ועל חלק ממזרח אירופה.

במהלך המאה ה-13 חדר הידע היווני והערבי לאירופה מספרד והמזרח התיכון, ובהשראתו הגיעה ההגות הנוצרית הסכולסטית לשיאה, ועלו ניצני הרנסאנס באיטליה. כיבושי המונגולים שינו את פניה של אסיה וטלטלו את ארצות המזרח הרחוק, העולם המוסלמי ומזרח אירופה. בארץ הקודש נפלו המדינות הצלבניות בזו אחר זו, ומסעי צלב חדשים הסתיימו לרוב בכישלון. ביהדות פרץ פולמוס עז שהסעיר את העולם היהודי כולו, על דרכה של הפילוסופיה הדתית, ובמקביל פרחה היצירה הקבלית.

השושלת המרינית

השושלת המרינית (בערבית: المرينيون; בתעתיק: אל-מריניון) הייתה שושלת מוסלמית ממוצא ברברי ששלטה במרוקו בשנים 1244-1465.

בשנת 1244 עלו המרינים לשלטון לאחר שהביסו את שושלת אל-מוואחידון שקדמה להם. בשיאה של השושלת המרינית באמצע המאה ה-14, היא שלטה כמעט על כל המגרב. המרינים ניהלו קשרים ותמכו בממלכת גרנדה ובממלכות מוסלמיות אחרות באל-אנדלוס (ספרד המוסלמית) במהלך המאה ה-13 וה-14. הם עצמם ניסו להשיג דריסת רגל ישירה בצד האירופי של מיצרי גיברלטר אך לא הצליחו להגשים את מטרתם.השושלת המרינית הופלה בשנת 1465 במרד שיזמו הווטאסים, שהיו מקושרים אליהם בקשרי משפחה.

יוחנן העשרים ושניים

יוחנן העשרים ושניים (בלטינית: Ioannes XXII‏; 1249 - 4 בדצמבר 1334), אפיפיור מ-7 באוגוסט 1316 עד מותו.

יונה גירונדי

רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".

בצעירותו למד אצל רבי שלמה מן ההר (מונטפלייר), ואצל האחים רבי משה בר שניאור ורבי שמואל בר שניאור. למד גם מבן דודו הרמב"ן (אמו של הרמב"ן היא אחותו של רבי אברהם, אביו של רבנו יונה), והתקשר עמו בקשרי חיתון, כאשר השיא את בתו לרבי שלמה, בנו של הרמב"ן.

בשנת 1244 מונה לרב בטולדו. היה רבו של הרשב"א.

כוח קוסובו

כוח קוסובו (באנגלית: Kosovo Force), הידוע גם בראשי התיבות KFOR, הוא כוח שמירה על השלום של נאט"ו שנועד לטענת נאט"ו לייצב את היחסים הפוליטיים והחברתיים בקוסובו ולהפוך את השטח לבטוח לתושביו. הכוח הוקם ב-12 ביוני 1999 לאחר סוף מלחמת קוסובו ולאחר 78 ימי המבצע הצבאי של נאט"ו כנגד משטר מילושביץ', ומורכב מנציגויות של צבאות שונים תחת פיקוד נאט"ו. הכוח נועד ליישם את החלטה 1244 של מועצת הביטחון של האו"ם שדורשת את השבת הביטחון ואת החזרת הפליטים לקוסובו, ושואב את סמכותו מההסכם הצבאי שבין נאט"ו, הרפובליקה הפדרלית יוגוסלביה וסרביה. מטה KFOR נמצא בפרישטינה, בירת קוסובו.

בזמן קבלת ההחלטה של מועצת הביטחון שהובילה להקמת KFOR, קוסובו עמדה בפני משבר הומניטרי, וכוחות של סרביה ומונטנגרו מחד ושל צבא שחרור קוסובו מאידך עדיין נלחמו בשטח. כמות ההרוגים הייתה גבוהה, והמתיחות הבין-אתנית הובילה לבריחתם של כמעט מיליון מתושבי השטח למדינות אחרות כפליטים. ב-9 ביוני 1999 התקבלה הפסקת אש בין הצדדים, ושלושה ימים לאחר מכן נכנס KFOR לתפקידו.

בתחילת דרכו, היו מיוצגות ב"כוח קוסובו" מעל 40 מדינות ולמעלה מ-50,000 חיילים. באוגוסט 2007 ירד המספר ל-16,000 חיילים מ-37 מדינות. בסוף פברואר 2010 דווח כי מספר חיילי KFOR עומד על 9,900 בלבד.

הכוח תרם להקמת כוח הביטחון של קוסובו.

מאיר הלוי אבולעפיה

מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (ד'תתק"ל, 1170, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר. נודע כמתנגד חריף להשקפתו של הרמב"ם.

מיינץ

מיינץ (בגרמנית: Mainz; להאזנה (מידע • עזרה); במקורות יהודיים ידועה גם בשם מגנצא) היא עיר הבירה של מדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה והעיר הגדולה במדינה זו. בעיר חיו בשנת 2007 כ-196,000 תושבים.

מיינץ נוסדה בשם מוגונטיאקום (Mogontiacum) בשנת 13 לפנה"ס על ידי המצביא הרומי דרוסוס כבסיס צבאי על גדות נהר הריין. הנהר מהווה את הגבול בין ריינלנד-פפאלץ מדרום והסן מצפון; מעברו השני של הנהר שוכנת ויסבאדן, בירת הסן.

הקהילה צמחה במהירות, וזכתה לזכויות מסוימות של ממשל עצמי בשנת 1118 והפכה לעיר אימפריה חופשית בשנת 1244. בתור "מיינץ גולדן", היא הייתה מרכז רב עוצמה בשנת 1254. העיר אמנם נכבשה על ידי השוודים והצרפתים במלחמת שלושים השנה, אך היא נותרה מרכז מסחרי ותרבותי משגשג עד שנכבשה מחדש על ידי הצרפתים בשנת 1792. היא הייתה נצורה על ידי הפרוסים והאוסטרים (1793) אך היא ניתנה לצרפת על ידי אמנת קמפו פורמיו (1797) ואמנת לונוויל (1801). אוניברסיטת מיינץ היא השישית בגודלה בגרמניה; בשנת 2007 למדו בה כ-35,000 סטודנטים. האוניברסיטה קרויה על שמו של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס, אשר נולד וחי בעיר. בעיר נמצא כיום מוזיאון גוטנברג להיסטוריה ולאומנות הדפוס. במכללת מיינץ לומדים כ-4,400 סטודנטים. במיינץ נמצא מכון מקס פלאנק לכימיה ולחקר הפולימרים.

למיינץ ברית ערים תאומות עם העיר חיפה.

מסע הצלב השביעי

מסע הצלב השביעי היה מסע צלב שהונהג על ידי לואי התשיעי, מלך צרפת. המסע נערך משנת 1248 עד שנת 1254 ולו שני חלקים שונים. תחילה פלשו הצלבנים בחופי מצרים מתוך כוונה לכבוש את קהיר ומתוך תקווה כי התמוטטות השושלת האיובית תוביל לנפילת ירושלים וארץ ישראל כפרי בשל לידי הנוצרים. חלק זה של המסע הסתיים בתבוסה צלבנית בקרב פארסכור ביום 6 באפריל 1250 ובסיומו הושמד לחלוטין הצבא הצלבני, ולואי התשיעי, מלך צרפת נפל בשבי.

סיום השלב המצרי של מסע הצלב הביא להתמוטטות השלטון האיובי ולעלייתם של המצביאים הצבאיים הממלוכים לעמדות כוח ושליטה, מהן יתפסו, בסיכומו של דבר, את השלטון.

השלב השני של מסע הצלב החל עם שחרורו של המלך הצרפתי מהשבי המצרי והגעתו לעכו. כאן החלו הצרפתים במבצע בנייה מאסיבי, שלא נראה כמוהו אלא בימי הורדוס, במהלכו בוצרו ערים ומבצרים בגליל ולאורך מישור החוף מתוך תקווה כי ביצורים אלו יבססו את ביטחונה של ממלכת ירושלים. במהלך שהותו בארץ ניסה לואי התשיעי ליצור קשרים ובריתות עם האימפריה המונגולית, שצבאותיה נלחמו באזור מסופוטמיה בצבאות מוסלמיים. עם תום עבודת הביצורים, משאזל כספו והמצב הפוליטי בתוך צרפת נשתנה לרעה, עזב לואי את ארץ הקודש ובכך נסתיים מסע הצלב השביעי.

פריווילגיה (כתב זכות)

פריווילגיה (מלטינית: privilegia; נגזר מהמימרה הלטינית: priva lex, privus legus תרגום מילולי "חוק פרטי"; ומשמעו: זכות-יתר) הייתה מסמך משפטי באירופה בימי הביניים, אשר הסדיר את מערכת היחסים בין השלטון לקבוצות אתניות, סוחרים או מהגרים, או אדם פרטי ברשות השלטונית (קיסרות, ממלכה, נסיכות) אשר ניתנו להם זכויות מיוחדות בעיני החוק.

"כתבי זכויות" הוענקו ליהודים מפעם לפעם בשטחי הריבונות של מלכים ואצילים באירופה, כדי להסדיר את ישיבתם כמיעוט אתני ודתי, ואף לאפשר להם לעסוק במשלחי יד שנאסרו על כלל האוכלוסייה. כך למשל, בשנת 1244, קבלו היהודים "כתב זכויות" מפרידריך השני, שאפשר להם לעסוק בבנקאות, דהיינו, הלוואה בריבית וחלפנות כספים.

הפריוילגיות שקיבלו הן שנתנו להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם הדתי ולשמור על זהותם היהודית.

פרנציסקנים

מסדר הפרנציסקנים (בלטינית: Ordo Fratrum Minorum - מסדר האחים הקטנים) הוא מסדר קתולי אשר הוקם בשנת 1209 על ידי פרנציסקוס מאסיזי (1182-1226).

קרב הירביה

קרב הירביה. (בערבית: הירביא هربيا)., (בצרפתית: bataille de Harbiyah), וידוע גם בשמו הצלבני המשמש בספרות המחקר באנגלית קרב לה-פורבי ( La Forbie ) נערך ב-17 ו-18 באוקטובר 1244 בין ממלכת ירושלים ובעלי בריתה המוסלמים נגד מצרים האיובית ובני בריתה. שדה הקרב היה לא רחוק מהעיר עזה ובסמוך לכפר הערבי הנטוש הרביא (לעיתים מופיע בכתובים בשם חירבייה) בסמוך למבצר צלבני קטן בשם לה-פורבי, על אדמותיו של הקיבוץ כרמיה. בקרב זה ניצחו המצרים ובני בריתם והצלבנים נחלו את תבוסתם הקשה ביותר מאז אסונם בקרב קרני חיטין.למפלה בקרב היו השלכות חמורות ביותר על ממלכת ירושלים, כוחה הצבאי נשבר ונשקפה סכנה ממשית לקיום המדינה הצלבנית שחדלה מניסיונות עתידיים לתקוף את המוסלמים או אפילו להגן באופן פעיל על גבולותיה. שני דורות אחרי המפלה הקשה בהירביה חדלה המדינה הצלבנית מלהתקיים וכל ארץ ישראל נפלה לידיהם של הממלוכים ממצרים.

שלמנאסר הראשון

שַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון (באשורית: שוּלַמנוּ-אַשַרֵדוּ – האל שולמנו נשגב) (1244-1275 ? לפנה"ס) (1235-1255 ? לפנה"ס), מלך אשור. בנו של אַדַד-נִירָרִי הראשון, שלמנאסר המשיך את מסע הכיבושים של אביו והרחיב את גבולות אשור לצפון ולמזרח.

עם מות אביו, אדד ניררי הראשון, נתמנה שלמנאסר הראשון למלך אשור. מאז ימיו של אבי סבו-רבו, אשור-אבליט הראשון, נמצאה אשור במגמה בלתי פוסקת של התרחבות בכוח הזרוע ושלמנאסר פנה אף הוא לדרך זו ולכיבוש עמים זרים.

חלק ממערכותיו הופנו כנגד הארמים בצפון מסופוטמיה, ולאחר מספר קרבות מוצלחים, סיפח לממלכתו חלקים מקליקיה, כמו כן הקים מושבות מסחריות באזור.

בהתאם לכתביו, שנתגלו בארמונו באשור, בשנתו הראשונה כבש שמונה מדינות בצפון-מערב, והפיל את מבצר ארינו. לאחר מכן הביס את החתים, שבטי האכלמו, ומלך חניגלבת, והרחיב את גבולות ממלכתו עד לכרכמיש. ובנוסף לכך כבש את שארית שטחי ממלכת מיתני, שעוד לא סופחו לאשור. בבירתו בנה ושיקם מקדשים לאלים, שלכבודם ערך את מסעות כיבושיו. מרבית תקופת מלכותו עורערה על ידי פשיטות כשדיות על גבולות ממלכתו ועריו.

שנות ה-40 של המאה ה-13

שנות ה-40 של המאה ה-13 היו העשור החמישי של המאה ה-13, החלו ב-1 בינואר 1240 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1249.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.