1187

שנת 1187 היא השנה ה-87 במאה ה-12. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד.

כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1187
מאות: המאה ה-11 • המאה ה-12 • המאה ה-13
עשורים: 1170-1179 • 1180-1189 • 1190-1199
שנים: < • 1185 • 1186 • 1187 • 1188 • 1189 • >
1187 בלוחות שנה שונים
הלוח היוליאני 1187
MCLXXXVII
הלוח העברי ד'תתקמ"ז - ד'תתקמ"ח
הלוח הסיני 3883 – 3884
丙午 – 丁未
3884 היא שנת הכבשה
הלוח האתיופי 1179 – 1180
הלוח הפרסי 565 – 566
הלוח המוסלמי 582 – 583

אירועים

נולדו

נפטרו

לוח שנה

►► 1187 ◄◄
ד'תתקמ"ז - ד'תתקמ"ח

להלן לוח שנה יוליאני - עברי משולב עם ימים בינלאומיים. חגים ומועדים עבריים:

   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב   ג    ד   ה   ו    ש   א   ב 
ינואר
טבתשבט

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 
10 
כח 
11 
כט 
12 
א 
13 
ב 
14 
ג  
15 
ד 
16 
ה 
17 
ו  
18 
ז  
19 
ח 
20 
ט 
21 
י  
22 
יא 
23 
יב 
24 
יג 
25 
יד 
26 
טו 
27 
טז 
28 
יז 
29 
יח 
30 
יט 
31 
כ 
פברואר
שבטאדר

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 
10 
ל 
11 
א 
12 
ב 
13 
ג  
14 
ד 
15 
ה 
16 
ו  
17 
ז  
18 
ח 
19 
ט 
20 
י  
21 
יא 
22 
יב 
23 
יג 
24 
יד 
25 
טו 
26 
טז 
27 
יז 
28 
יח 
מרץ
אדרניסן

יט 

כ 

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 
10 
כח 
11 
כט 
12 
א 
13 
ב 
14 
ג  
15 
ד 
16 
ה 
17 
ו  
18 
ז  
19 
ח 
20 
ט 
21 
י  
22 
יא 
23 
יב 
24 
יג 
25 
יד 
26 
טו 
27 
טז 
28 
יז 
29 
יח 
30 
יט 
31 
כ 
אפריל
ניסןאייר

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 
10 
ל 
11 
א 
12 
ב 
13 
ג  
14 
ד 
15 
ה 
16 
ו  
17 
ז  
18 
ח 
19 
ט 
20 
י  
21 
יא 
22 
יב 
23 
יג 
24 
יד 
25 
טו 
26 
טז 
27 
יז 
28 
יח 
29 
יט 
30 
כ 
מאי
איירסיוון

כא 

כב 

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 
10 
א 
11 
ב 
12 
ג  
13 
ד 
14 
ה 
15 
ו  
16 
ז  
17 
ח 
18 
ט 
19 
י  
20 
יא 
21 
יב 
22 
יג 
23 
יד 
24 
טו 
25 
טז 
26 
יז 
27 
יח 
28 
יט 
29 
כ 
30 
כא 
31 
כב 
יוני
סיווןתמוז

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 
10 
ב 
11 
ג  
12 
ד 
13 
ה 
14 
ו  
15 
ז  
16 
ח 
17 
ט 
18 
י  
19 
יא 
20 
יב 
21 
יג 
22 
יד 
23 
טו 
24 
טז 
25 
יז 
26 
יח 
27 
יט 
28 
כ 
29 
כא 
30 
כב 
יולי
תמוזאב

כג 

כד 

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

א 

ב 
10 
ג  
11 
ד 
12 
ה 
13 
ו  
14 
ז  
15 
ח 
16 
ט 
17 
י  
18 
יא 
19 
יב 
20 
יג 
21 
יד 
22 
טו 
23 
טז 
24 
יז 
25 
יח 
26 
יט 
27 
כ 
28 
כא 
29 
כב 
30 
כג 
31 
כד 
אוגוסט
אבאלול

כה 

כו 

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  
10 
ד 
11 
ה 
12 
ו  
13 
ז  
14 
ח 
15 
ט 
16 
י  
17 
יא 
18 
יב 
19 
יג 
20 
יד 
21 
טו 
22 
טז 
23 
יז 
24 
יח 
25 
יט 
26 
כ 
27 
כא 
28 
כב 
29 
כג 
30 
כד 
31 
כה 
ספטמבר
אלולתשרי

כו 

כז 

כח 

כט 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 
10 
ו  
11 
ז  
12 
ח 
13 
ט 
14 
י  
15 
יא 
16 
יב 
17 
יג 
18 
יד 
19 
טו 
20 
טז 
21 
יז 
22 
יח 
23 
יט 
24 
כ 
25 
כא 
26 
כב 
27 
כג 
28 
כד 
29 
כה 
30 
כו 
אוקטובר
תשריחשוון

כז 

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 
10 
ו  
11 
ז  
12 
ח 
13 
ט 
14 
י  
15 
יא 
16 
יב 
17 
יג 
18 
יד 
19 
טו 
20 
טז 
21 
יז 
22 
יח 
23 
יט 
24 
כ 
25 
כא 
26 
כב 
27 
כג 
28 
כד 
29 
כה 
30 
כו 
31 
כז 
נובמבר
חשווןכסלו

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  
10 
ז  
11 
ח 
12 
ט 
13 
י  
14 
יא 
15 
יב 
16 
יג 
17 
יד 
18 
טו 
19 
טז 
20 
יז 
21 
יח 
22 
יט 
23 
כ 
24 
כא 
25 
כב 
26 
כג 
27 
כד 
28 
כה 
29 
כו 
30 
כז 
דצמבר
כסלוטבת

כח 

כט 

ל 

א 

ב 

ג  

ד 

ה 

ו  
10 
ז  
11 
ח 
12 
ט 
13 
י  
14 
יא 
15 
יב 
16 
יג 
17 
יד 
18 
טו 
19 
טז 
20 
יז 
21 
יח 
22 
יט 
23 
כ 
24 
כא 
25 
כב 
26 
כג 
27 
כד 
28 
כה 
29 
כו 
30 
כז 
31 
כח 
22
יג 
= יום בינלאומי 21
יד 
= יום אחר בעל משמעות מיוחדת 24
טו 
= יום טוב / שבתון בלוח העברי 25
טז 
= חג שאיננו שבתון בלוח העברי 11
ב 
= יום זיכרון או צום בלוח העברי
לקבלת תיאור קצר - העבירו את העכבר מעל הריבוע (עבור תאריכים לועזיים) או מעל הקו האדום (עבור תאריכים עבריים)

ראו גם

  • ילידי 1187‎
  • נפטרים ב-1187‎
1189

שנת 1189 היא השנה ה-89 במאה ה-12. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

20 באוקטובר

20 באוקטובר הוא היום ה-293 בשנה (294 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 72 ימים.

4 ביולי

4 ביולי הוא היום ה-185 בשנה (186 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 180 ימים.

אורבנוס השלישי

אורבנוס השלישי (בלטינית: Urbanus; מת ב-20 באוקטובר 1187), כיהן כאפיפיור בין השנים 1185 – 1187.

גסטה דנורום

גסטה דנורום (במקור: Gesta Danorum, "מעשי הדנים") היא כרוניקה בת 16 חלקים מאת המלומד הדני סקסו גרמטיקוס שנתחברה בתחילת המאה ה-13. זהו המקור החשוב ביותר להכרת מסורותיה ותולדותיה הקדומות של דנמרק.

את החיבור הזמין הארכיבישוף אבסלון מלונד (Absalon), והוא נכתב לטינית. סקסו עסק בו בארבעה נושאים, אשר לכל אחד מהם הקדיש ארבעה חלקים: הנושא הראשון מוקדש לתיאורם של הדנים ולתולדות ארצו מן הימים האגדתיים עד הולדת ישו. הנושא השני דן בהתנצרות. הנושא השלישי סוקר את תולדותיה של דנמרק עד להתעצמותה של העיר לונד כמטרופולין. הנושא הרביעי מתאר את המשך האירועים ההיסטוריים עד שנת 1187. חלקים 1-9 מכילים סיפורים מיתיים ואגדות לרוב, ובהם המקור לסיפורו של המלט, שהגיע לידי שייקספיר, כפי הנראה באמצעותם של המלקט הצרפתי פרנסואה דה בלפורה ושל המחזאי האנגלי תומאס קיד. ערכם של ספרים 14-16 הוא בשפע העובדות ההיסטוריות מתקופתו של סקסו ומזמנים שקדמו לו.

ד'תתקמ"ז

ד'תתקמ"ז (4947) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-16 בספטמבר 1186 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 בספטמבר 1187. שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

ד'תתקמ"ח

ד'תתקמ"ח (4948) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-5 בספטמבר 1187 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 23 בספטמבר 1188. שנה מסוג זשה, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

המאה ה-12

המאה ה-12 היא התקופה שהחלה בשנת 1101 והסתיימה בשנת 1200 (בין התאריכים 1 בינואר 1101 ל-31 בדצמבר 1200).

במהלך מאה זו התעצמו מלחמות הדת באירופה והמזרח התיכון. המדינות הצלבניות התבססו בארץ הקודש מתוך מאבק מתמיד במעצמות המוסלמיות העולות בסוריה ומצרים, ומסעי צלב חדשים יצאו מאירופה הנוצרית כדי לסייע להן. בחצי האי האיברי התקדמה בהתמדה הרקונקיסטה הנוצרית, ולעומתה קמו בצפון אפריקה אימפריות אסלאמיות משושלות המוראביטון והמוואחידון. באירופה גופה נמשך מאבק האינווסטיטורה, בין הכנסייה הקתולית למלכים החילונים.

בתרבות האירופית שלטו ערכי האבירות והאהבה הרומנטית, והחלה להתפתח האדריכלות הגותית. מסדרי נזירים ואבירים נוסדו באירופה ובארץ הקודש.

בעולם הערבי הגיעה לשיאה ההגות הפילוסופית והמדעית האריסטוטלית, והיהודים השתלבו בה בהצלחה רבה. ביהדות אשכנז התבסס בית מדרשם של בעלי התוספות ושיטת הפלפול שפיתח, ותורת הקבלה החלה לקבל את עיקר גיבושה ופרסומה.

המסדר הריבוני הצבאי של מלטה

מסדר ההוספיטלרים הריבוני הצבאי של יוחנן הקדוש של ירושלים, רודוס ומלטה (ידוע בקיצור גם בשם "המסדר הריבוני הצבאי של מלטה") הוא מסדר קתולי עמאי (לא מיועד לאנשי כמורה) אשר מפקדתו שוכנת ברומא. המסדר נחשב על ידי רבות ממדינות העולם כבעל מעמד ריבוני עצמאי והוא בעל מעמד של משקיף באומות המאוחדות.

מקורו של המסדר של ימינו הוא במסדר ההוספיטלרים אשר הוקם בירושלים באמצע המאה ה-11 במטרה לספק עזרה לצליינים חולים ועניים. לאחר נפילת מדינת הצלבנים בירושלים בשנת 1187 הפך למסדר צבאי אשר היה מיועד לאבירים ואצילים. לאחר הכיבוש הסופי של ארץ ישראל על ידי המוסלמים עברה פעילות המסדר לרודוס (1310–1523) ולאחר מכן למלטה (1530–1798), שם שימש המסדר כריבון של האי. לאחר כיבוש מלטה על ידי נפוליאון חדל המסדר מלשמש כריבון אולם המשיך לפעול, ומאז הוא ממשיך לטעון לריבונות עצמאית.

כיום במסדר כ-13 אלף חברים, כ-80 אלף מתנדבים קבועים וכ-20 אלף רופאים, אחיות ואנשי סגל רפואי. מטרת המסדר היא לעזור לזקנים, נכים, פליטים, ילדים, חסרי דירה וחולים בכל רחבי העולם, ללא הבחנה של גזע או דת.

בשנת 1993 קיבל המסדר מעמד של משקיף באומות המאוחדות. על אף שריבונות המסדר מוכרת על ידי יותר ממאה מדינות, המסדר הוא הישות העצמאית היחידה בעולם שאין לה טריטוריה כלשהי.

המצור על ירושלים (1187)

המצור על ירושלים בשנת 1187 הוביל לכיבוש העיר על ידי צלאח א-דין ולהתפרקותה המוחלטת והמהירה של ממלכת ירושלים הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין.

המצור, גולת הכותרת של מסע המלחמה והג'יהאד של צלאח א-דין, נמשך מה-20 בספטמבר 1187 עד לכניעת מגיני העיר ב-2 באוקטובר. המצור היה קצר יחסית אך אפקטיבי ואלים, כאשר שני הצדדים חשים כי הם נלחמים על עיקרי אמונתם ועל הסמלים המרכזיים בתרבותם. כניעת העיר והעברת השליטה בה מידי הצלבנים סימנה את סיומו של פרק ייחודי בתולדות ירושלים, סיום פרק מרכזי בתולדות ממלכת ירושלים הצלבנית, וכן את תחילתה של התיישבות מחודשת של קהילה יהודית בעיר.

כיבוש העיר החזיר את ירושלים לשלטון מוסלמי לאחר 88 שנים של שלטון נוצרי. אירועים אלו, ששיאם היה אובדן השליטה הנוצרית על המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, זיעזעו את אירופה, הביאו לכינונו של מסע הצלב השלישי, ועל פי האגדה אף גרמו למותו הפתאומי של האפיפיור אורבנוס השלישי.

יורי בוגוליובסקי

יורי בוגוליובסקי (ברוסית: Юрий Боголюбский), הידוע בגאורגיה כגיאורגי רוסי (בגאורגית: გიორგი რუსი), היה נסיך רוס'י מנובגורוד (1175-1172), שנישא למלכה השולטת תמר, והיה המלך המלווה של הממלכה הגאורגית המאוחדת משנת 1185 ועד לגירושו מהממלכה בשנת 1188.

אביו של יורי בוגוליובסקי, אנדרי בוגולובסקי, הנסיך הגדול, היה שליט נסיכות ולדימיר בשנים 1172–1175. האב אנדרי, הודח מכיסאו וגורש לאחר שרצח את אביו בשנת 1175. הוא הובס בסדרה של מלחמות פנימיות, ומצא, בסופו של דבר, מחסה בצפון הקווקז בשנות השבעים המאוחרות של המאה השתים עשרה. בשנה 1185/1184 הוא התבסס בקרב הקיפצ'קים, בתקווה להחזיר לעצמו את זכויותיו על הנסיכות של אביו.

בשנת 1185, מארגנים אצילים גאורגים נישואין בין יורי ותמר, מלכת גאורגיה. בתפקידו כמלך המלווה, בשנים 1187-1186, הוא עמד בראש הצבא הגאורגי שערך פשיטות על עמדות הסלג'וקים של סולטנות רום במערב והממלכה האילדניזית באראן (آران) במזרח.

למרות זאת, זמן קצר לאחר נישואיה, התאכזבה תמר מבעלה, והתגרשה ממנו בשנת 1187. האכזבה נבעה, כנראה, מחיי הוללות, שתייה מרובה ושאפתנות יתר. הוא גורש מהממלכה בשנת 1188. בעקבות גירושו חבר יורי לקבוצת אצילים רבת השפעה בהנהגת ורדן דדיאני, גוזן מקלארג'תי ובוסו ג'קלי. הוא חזר לגאורגיה, בשנת 1191, כדי לעמוד בראש מרידה כנגד תמר. המורדים הכריזו על יורי כמלך גאורגיה במצודת גגוטי, וכבשו מספר מחוזות בדרום-מערב גאורגיה. אולם, ההצלחה הייתה קצרה, והוא נוצח, בסופו של דבר, בידי המצביא הגאורגי הנאמן של תמר, גמרקל טורלי בקרב טמוגבי וקרב ארושתי. המורדים נכנעו ויורי קיבל חנינה מהמלכה.

אף על פי כן, מורד יורי שוב, ופולש, מספר שנים לאחר מכן, לקאחתי. הוא מנוצח בקרב ליד קמבצ'אני, ומגורש סופית מגאורגיה. מאותו הזמן יורד הנסיך האומלל מדפי ההיסטוריה.

לואי השמיני, מלך צרפת

לואי השמיני (5 בספטמבר 1187 - 8 בנובמבר 1226), הידוע גם בכינוי "האריה" (בצרפתית: Louis VIII le Lion) היה מלך צרפת השמיני משושלת הקאפטינגים.

ממלכת ירושלים

ממלכת ירושלים הייתה מדינה צלבנית שהוקמה בתחומי ארץ ישראל בשנת 1099 לאחר כיבוש ירושלים מידי הפטימים במסע הצלב הראשון. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות אירופה המערבית בימי הביניים בה הוקמה ישות מדינית גדולה מחוץ ליבשת אירופה. במקרה ראשון זה הצליחו האירופאים, שכונו באופן כולל "פרנקים", להקים לא רק התיישבות אלא מדינה שלמה, וזאת בלב אזור מוסלמי עוין.

המאבק בין המוסלמים לצלבנים על השליטה בארץ הקודש נמשך לאורך כל תקופת השלטון הצלבני בארץ, וממלכת הצלבנים התכווצה והתרחבה לסירוגין בזירה בלתי פוסקת של קרבות בין העולם הנוצרי לאיסלאמי. ממלכת ירושלים הגיעה לקיצה עם כיבושה בידי צלאח א-דין באוקטובר 1187. ב-1192 הוקמה במסגרת הסכם עם המוסלמים ממלכת צלבנים שנייה שבירתה עכו. היא חוסלה בסופו של דבר ב-1260 על ידי הממלוכים, אם כי המעוז האחרון, עכו, נכבש רק ב-1291 ומלך ירושלים גלה לקפריסין.

המשטר הפאודלי במדינה זו היה דומה לנהוג במדינות אירופה המערבית באותה תקופה. בראש המדינה עמד מלך, ולצדו האריסטוקרטים הבכירים. בראשית ימיה נהנתה הממלכה הצלבנית משלטון ריכוזי חזק ויעיל. בערך באמצע המאה ה-12 החלה נסיגה איטית בכוחה של המלוכה, וסמכויות רבות עברו לידי האצולה הגבוהה. תהליך זה גבר והלך עד שבמאה ה-13 היה שלטונו של המלך סמלי בלבד.

200 שנות קיומה של הממלכה הטביעו חותם עמוק על אירופה, וגרמו לשינויים ניכרים ביבשת זו. מסורת מסעי הצלב, שנפתחה עם מסע הצלב הראשון, המשיכה להתקיים מאות שנים אחרי נפילת ממלכת ירושלים. המסדרים הצבאיים שנוסדו על אדמת ארץ ישראל ובהשראתה המשיכו להתקיים גם הם. האירופאים אימצו מסורות רבות שלמדו במזרח התיכון, בכלל זה אדריכלות, קולינריה, הגברת האוריינות ועוד. השפעת הממלכה על המזרח התיכון הייתה קטנה יותר, בעיקר בגלל האופי הבדלני של הצלבנים כלפי העולם המוסלמי והעליונות המוסלמית בטכנולוגיה ובאוריינות.

מסע הצלב השלישי

מסע הצלב השלישי היה מסע צלב שנערך כתגובה לקרב קרני חיטין, כיבוש ממלכת ירושלים וכיבוש ירושלים בידי צבאות צלאח א-דין. מסע זה, השלישי במסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל, יצא מאירופה בשנת 1190[דרושה הבהרה] לאחר תקופת התארגנות ארוכה שבמהלכה פרעו הצלבנים ביהודים תושבי אירופה. מסע הצלב התנהל תחת פיקודם של שלושת המלכים האירופאים החשובים של התקופה, פרידריך ברברוסה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיליפ אוגוסט (השני) מצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה. המחנה הגרמני כלל לא הגיע לארץ הקודש. האנגלים והצרפתים נחתו בחוף עכו בשנת 1191 והצטרפו למצור הצלבני על העיר שהחל קודם לכן.

כיבוש עכו, בדיעבד נקודת השיא של מסע הצלב, הותירה בארץ את ריצ'רד לב הארי כמפקד יחיד של מסע הצלב. לאחר הצלחה צבאית בקרב ארסוף התקרבו הצלבנים לירושלים, אך נסוגו מבלי לנסות לכבוש את העיר - משיקולים טקטיים ופוליטיים שונים.

לאחר עימות צבאי נוסף ביפו, שהוביל למבוי סתום עבור שני הצדדים, נחתם הסכם שלום בין הצלבנים לבין צלאח א-דין, ובעקבותיו עזב המלך האנגלי את הארץ.

מסע הצלב השלישי הצליח לעצור את המומנטום של ההתקפה המוסלמית שהביאה להתמוטטות ממלכת ירושלים, אך נכשל במשימתו העיקרית - כיבוש ירושלים מחדש והחזרת ממלכת ירושלים הצלבנית לגבולותיה מלפני 1187.

פרוטוקול דיפי-הלמן

בקריפטוגרפיה, פרוטוקול דיפי־הלמן (Diffie-Hellman) הוא פרוטוקול שיתוף מפתח הראשון, שהוצע על ידי ויטפילד דיפי ומרטין הלמן ב־1976 כדי לפתור את בעיית הפצת המפתחות. הפרוטוקול מאפשר לשני משתתפים שלא נפגשו מעולם ואינם חולקים ביניהם סוד משותף כלשהו מראש, להעביר אחד לשני מעל גבי ערוץ פתוח (שאינו מאובטח) סוד כלשהו כך שאיש מלבדם אינו יודע מהו. הסוד יכול להיות בהקשר של פרוטוקול תקשורת מפתח הצפנה. פרוטוקול דיפי־הלמן מתמודד עם בעיה זו בשיטה אסימטרית על ידי פונקציה חד-כיוונית. היתרון שלו שהוא פוטר את המשתתפים בתקשורת מוצפנת לשתף מפתחות הצפנה סודיים מראש, תחת זאת המצפין יכול להכין מפתח שיחה ארעי (באנגלית: ephemeral key), להעבירו באמצעות הפרוטוקול לצד השני ואז התקשורת ביניהם יכולה להיות מוצפנת באמצעות מפתח זה עם צופן סימטרי לפי בחירה כמו AES ובגמר השימוש בו המפתח מושמד. אם כל המפתחות בפרוטוקול הם חד־פעמיים ולא חוזרים להשתמש בהם שוב, הרי שהפרוטוקול מספק סודיות מושלמת קדימה במובן שמרגע שהמפתח הושמד אין שום דרך לשחזר אותו, אפילו אם בעתיד תתגלה דרך יעילה לפצח את הפרוטוקול.

ביטחון הפרוטוקול מסתמך על הקושי שבפתרון בעיית דיפי־הלמן (להלן) הדומה לבעיית הלוגריתם הבדיד. הגרסה המתוארת מספקת הגנה על סודיות המפתח המשותף כנגד יריבים פסיביים המסוגלים לצותת לערוץ התקשורת בלבד. היא אינה מספקת הגנה מפני יריב אקטיבי המסוגל ליירט, לחסום או ל'הזריק' מסרים כרצונו. למעשה, הפרוטוקול אינו מספק מה שקרוי "אימות זהויות המשתתפים". הם יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי מלבדם אין איש יודע מהו המפתח ששיתפו, אך אינם מקבלים כל ערובה לגבי זהות המשתתף האחר. מסיבה זו הפרוטוקול בגרסה הבסיסית פגיע במיוחד להתקפת אדם באמצע. גרסאות מתקדמות של הפרוטוקול כמו MQV נותנות מענה לבעיה זו.

קרב קרני חיטין

קרב קרני חיטין היה קרב שהתרחש ב-4 ביולי 1187, באזור קרני חיטין, במרחק קצר מטבריה, בין הצבא של ממלכת ירושלים הצלבנית בהנהגת גי דה ליזיניאן, לבין צבא מוסלמי בהנהגת צלאח א-דין מהשושלת האיובית. בקרב זה נחלו הכוחות המוסלמיים ניצחון מכריע על הצלבנים, שהוביל לכיבוש מחדש של שטח ארץ ישראל על ידם.

הקרב היה שיאו של מאבק ממושך שניהל צלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית, והיווה את נקודת השבר של הממלכה הצלבנית, שהוקמה בארץ ישראל בעקבות מסע הצלב הראשון. בעקבות התבוסה בקרב, במהלכו הושמד הצבא הצלבני כמעט לחלוטין, החלה התמוטטות הממלכה הצלבנית עד לחורבנה הסופי. התבוסה הייתה קשה עד כדי כך, שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים בארץ ישראל נכנעו לצלאח א-דין תוך זמן קצר, וממלכת ירושלים הצלבנית חדלה להוות גורם משמעותי בלבנט.

הקרב היווה, כאמור, שיאו של מאבק ארוך בין הצלבנים למוסלמים שראשיתו במסע הצלב הראשון. הצלבנים הגיעו לארץ ישראל מצרפת וממדינות אחרות ממערב אירופה החל מסוף המאה ה-11. משתתפי מסעי הצלב, הקרויים "צלבנים", נקראו "פרנקים" בפי הערבים. שני השמות נמצאים בשימוש רחב בספרות העוסקת בתקופה זו.

הצלבנים הצליחו להקים ממלכה גדולה שהשתרעה מעזה ואילת עד לבנון, סוריה ועבר הירדן של היום. הישגי הצלבנים, שהצליחו לכבוש שטחים ניכרים תוך שימוש בכוח צבאי שלרוב לא עלה על 1,500 חיילים, היו חסרי תקדים באזור זה. המוסלמים עמדו מנגד נפעמים מעוצמתם הצבאית של האירופאים. נעשו מספר ניסיונות להחזיר את השטחים שאבדו, אך הם נחלו כישלון. רק לאחר שנתגלעו בקיעים בתוך החברה הצלבנית ובעיות פנימיות ערערו את הסדר בממלכה הצלבנית הצליחו המוסלמים להשיב לעצמם את השטחים שאבדו להם.

קרני חיטין

קרני חיטין הוא שמו של הר געש כבוי בגליל התחתון בקרבת הר ארבל, שגובהו המרבי 326 מטר. ההר זכה לשמו בשל שתי פסגותיו, שצורתן כשל קרניים. קיימת סברה כי שתי פסגותיו – הידועות כ"קרניים" – הן פקקים געשיים שנחשפו באמצעות סחיפה. בשנת 2007 הוכרזה סביבת ההר כגן לאומי.

מקרני חיטין ניתן לראות את הכנרת, הגלעד, הגולן והגליל.

הר הגעש היה פעיל לפני כ-3-4 מיליוני שנה, בתקופת הפליוקן. בבסיס ההר מצויה שכבה של גיר ימי, בדומה לזו הנמצאת בארבל. מעליו שכבה של טוף ירקרק, ומעליה שכבה של אגלומרט הכולל פצצות געשיות וגושי בזלת. דבר זה מעיד כי ההר התחיל את חייו בהתפרצויות מתונות שעוצמתן הלכה וגברה בהמשך. מעל האגלומרט ניתן לראות שכבות בזלת.

בקרני חיטין התקיימו יישובים בכמה תקופות, וב-1976 נערכו במקום חפירות מטעם רשות העתיקות. השליטה מן ההר על הדרך העולה מהכנרת הקנתה לו חשיבות מיוחדת. דרך זו עברה בנחל רקת, ומשני צדיה חולשים עליה הרי געש: בקצה התחתון תל רקת ובקצה העליון קרני חיטים.

קבר נבי שועייב, המקודש לדרוזים, נמצא בסמוך לקרני חיטין.

שמה של קרני חיטין מוכר וידוע דווקא מן התקופה שבה לא הייתה מיושבת כלל. בתקופה הצלבנית לא נודעה לאתר חשיבות מיוחדת, והוא היה שומם. ב-4 ביולי 1187 התחולל למרגלות ההר הקרב בין צבאות הצלבנים, שהגיעו מכיוון ציפורי, ובין צבאו של צלאח א-דין, שבא מכיוון מעברות הירדן, מדרום לצמח. בקרב זה נחלו הצלבנים מפלה ניצחת, ושרידי לוחמיהם נמלטו אל פסגת ההר ושם נכנעו. קרב קרני חיטין, או "קרב חטין", מסמל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

במורד הצפוני של ההר שכן בתקופה העות'מאנית הכפר חיטין, אשר שימר את שמה של העיירה היהודית הגדולה מתקופת התלמוד כפר חיטיא ששכנה במקום, ואשר נזכרת רבות במקורות חז"ל. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו ממנו תושביו, והכפר חרב.

רנו משטיון

רנו משטיון (בצרפתית: Renaud de Châtillon;‏ 1125 - ‏4 ביולי 1187) היה אריסטוקרט צרפתי, בעל אדמות, ככל הנראה באזור שיטין ששימש כנסיך של נסיכות אנטיוכיה בין השנים 1153–1160. בתקופת נישואיו השנייה היה סניור הנחלות בעבר הירדן. דמות שנויה במחלוקת, יש הטוענים כי פעולותיו היו עילה לקרב קרני חיטין, שבעקבותיו התמוטטה ממלכת ירושלים הצלבנית.

שנות ה-80 של המאה ה-12

שנות ה-80 של המאה ה-12 היו העשור התשיעי של המאה ה-12, החלו ב־1 בינואר 1180 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1189.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.