ا

האות אליףערבית: أَلِف או أَلِيف) היא האות הראשונה באלפבית הערבי. לאות זו יש תפקידים אחדים בשיטת הכתיבה הערבית המודרנית.

אליף בלא שום תוספת, משמשת כאם קריאה המאריכה את תנועת הפתחה. ישנה עוד צורה לאליף הנקראת אליף מקצורה (אליף שבורה), היא נראית כמו יא חסרת נקודות, ﻯ, ויכולה להופיע בסוף מילים. אין הבדל בהגיית הצורות.

אליף יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, أ או إ, ואז נהגית כעיצור סדקי סותם אטום (IPA: ‏/ʔ/ - כמו אל"ף). בעבר שימשה אליף לבדה גם בתורת /ʔ/, אך הכפילות יצרה בלבול שהובילה להמצאת ההמזה שבהתווספותה לאמות הקריאה היא גורמת להן לייצג את העיצור הזה. מיקום ההמזה נקבע בהתאם לתנועה בה מנוקדת האליף: מעליה לפתחה, דמה וסוכון, ומתחתיה לכסרה.

אם במילה מופיעה אליף עיצורית (עם המזה) המנוקדת בפתחה ארוכה, כך שאמורות להיות שתי אליפים ברצף, מופיעה במקומן אליף אחת עם מעיין טילדה לראשה, ﺁ, הנקראת אליף מדּה, והיא מייצגת /ʔaː/. כך, למשל במילה القرآن (אלקֻראַאן - הקוראן), שאמורה הייתה להיכתב *القرأان.

עוד סימן דיאקריטי היכול להופיע על אליף הוא הַמְזַתֻ אלְוַצְל הנראה כעין צאד הנכתבת מעל האליף, ٱ, ובהתווספותה האליף שותקת. אליף ואצלה מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספות להן מיליות יחס.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

פעמים רבות אליף משמשת בערבית, כמו בארמית, בתפקיד אותו ממלאת בעברית האות ה"א: כך, למשל, היא משמשת כמילית שאילה: "أَتَكْتُبُ بِٱلْعَرَبِيَّةؚ؟" שתרגומו: "התכתוב בערבית?", ניתן להשתמש גם במילית هَلْ. גם הבניין הרביעי בערבית: "أفعل" מקביל בעיקרון לבניין העברי הפעיל. (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה והמצאה היא אמצאה).

האות אליף התפתחה מהאלף הפיניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

ا אליף בלא סימן נוסף אם קריאה
ـٰ אליף תלויה אם קריאה קצרה
أ، إ אליף עם המזה עיצור
آ אליף עם מדה תחליף לרצף أا
ٱ אליף עם וצלה אות שותקת
אליף מקצורה אליף כתוצאת מעתק הגאים מي
לאם + אליף רצף האותיות למ"ד אל"ף
אליף
תחילית:   ا
אמצעית:   ـا
סופית מחוברת:   ـا
סופית לא מחוברת:   ا
אלפבית ערבי
ا ب ت ث ج ح
خ د ذ ر ز س
ش ص ض ط ظ ع
غ ف ق ك ل م
  ن ه و ي  
סימנים נוספים
  ء ال  
אותיות חיצוניות
  ژ ڨ  
תשכיל
  ـَ ـِ ـُ ـًا ـٍ ـٌ  
  ـْ ـّ ـٰ آ ٱ  
Alif diacritics
אליף ומספר סימני "תשכיל", שיכולים להופיע עליה
ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, בראשי תבות בנק"י (ערבית: اتحاد الشبيبة الشيوعية الاسرائيلي ובקיצור: ا.ش.ش.ا) (קומסומול) היא תנועת נוער ישראלית, המתפקדת כמשמרת הצעירה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. התנועה הוקמה באפריל 1924 על ידי צעירים קומוניסטים אשר הזדהו עם המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה וביקשו להקים גוף שנוער קומוניסטי יוכל לפעול ולהתחנך בו. בתנועה חברים מאז ועד היום בני נוער יהודים וערבים. מרבית סניפיה הגדולים נמצאים ביישובים ערביים, ובהם: נצרת, סכנין, טירה, יפיע ועוד.

בניגוד לשאר תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל, בנק"י איננה תנועה ציונית. בנק"י רואה בציונות תנועה לאומנית וקולוניאליסטית, שלטענתה, נישלה חלק גדול מהעם הפלסטיני. המנון התנועה הוא שיר הנוער הדמוקרטי, אך לרוב מרבים לשיר את האינטרנציונל. עם זאת, יד ביד עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית עברה גם בנק"י תהפוכות ופילוגים והיו תקופות שבהן התנועה האמינה בדברים שונים מהיום. בנק"י היא תנועה הפעילה בפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי.

בסמל התנועה מופיע לפיד, שמסמל את המאבק המתמשך נגד העוולות, היוצא מתוך עיגול ובתוכו עלי זית כסמל לחתירת התנועה לשלום וכוכב אדום שבתוכו פטיש ומגל המסמלים את המאבק לחברה צודקת. במעגל חיצוני יותר כתובים ראשי התיבות של שמה של התנועה בעברית (ב.נ.ק.י.) ובערבית (ﺍ.ﺶ.ﺶ.ﺍ) וכמו כן מופיעה סיסמת התנועה בעברית ("העתיד שלנו") ובערבית ("ﻟﻧﺎ ﺍﻟﻐﺪ" – "לנו המחר").

חולצת התנועה היא חולצה לבנה מכופתרת שמעליה עניבה משולשת אדומה. את חולצת התנועה לובשים חניכי התנועה באירועים מיוחדים כגון: צעידת אחד במאי, יום הניצחון על הנאצים, ועידות בנק"י ומק"י ועוד. לרוב תנועות הנוער הקומוניסטיות חולצת תנועה זהה.

זנזיבר

זנזיבר (בערבית: زَنْجِيّ بَرَّا זנג'י ברא, زنجبارا זנג'בארא; בסווהילי: Zanjibār) הוא חבל ארץ ברפובליקה המאוחדת של טנזניה שבמזרח אפריקה, הכולל את איי זנזיבר ופמבה הנמצאים כ-25–50 ק"מ מחופי טנזניה. בעבר הייתה זו טריטוריה עצמאית, אך בשנת 1964 הוא אוחד עם טנגנייקה.

בירת זנזיבר והעיר הגדולה בה היא זנזיבר סיטי ששוכנת על האי זנזיבר. העיר העתיקה של הבירה היא סטון טאון. התעשייה העיקרית באי היא תעשיית התבלינים (בעיקר קינמון, פלפל ואגוז מוסקט) ותיירות. כמו כן, זנזיבר היא ביתם היחיד של קופי הקולובוס האדום הזנזיברי והנמר הזנזיברי, ומצויים בה בעלי חיים נוספים כצביון אדרס, צביון כחול, דלקרן המושק, גחן סרוולניה, זבד אפריקאי וזבד דקלים אפריקני. אוכלוסיית האי מונה כ-1,303,569 בני אדם (2012). גודל קבוצת האיים הוא 2,643 קמ"ר.

לעיתים איי זנזיבר נקראים, יחד עם האי מפיה, בשם "איי התבלינים", למרות שלרוב הכוונה בביטוי הזה דווקא לקבוצת איי מאלוקו. השם הערבי زَنْجِيّ بَرَّ, "זנג'י בר", משמעו "ארץ הכושים". זאת משום שזנזיבר הייתה מרכז לסחר עבדים שחורים, שנוהל על ידי מוסלמים. המטבעות הישנים של זנזיבר מימי שלטאן ברגש הכילו את השם במלה אחת בתוספת ا 'אלף' ובלי يّ 'יאא' באמצע. כך: زنجبارا 'זנג'בארא'.

בזנזיבר כמעט 99% מהאוכלוסייה הם בני דת האסלאם.

תשכיל

תשכּיל (בערבית: تشكيل; מילולית: ניקוד), מערכת הניקוד הערבית. כמו האלפבית העברי גם זה הערבי הוא אבג'ד, ונדרשת עבורו מערכת סימנים דיאקריטיים לציון התנועות הנלוות לעיצורים, ועוד מספר הבחנות פונמיות שאינן מיוצגות על ידי האותיות הערביות.

אין לבלבל את התשכיל עם האִעְגַ'אם (إعجام), היא מערכת הנקודות הדיאקריטיות המבחינות בין אותיות דומות, דוגמת ح ו-خ, ואשר הן חלק אינטגרלי מהאותיות.

מאחר שאורך התנועה הוא פונמי בערבית, ישנם סימנים שונים לתנועות קצרות וארוכות: התנועה הארוכה מסומנת בעזרת הסימן לתנועה הקצרה ולאחריו אחת האותיות המאריכות, שאינה מבוטאת, אלא מופיעה בתור אם קריאה שתפקידה היחיד הוא סימון הארכת התנועה.

ء

הַמְזַה (ערבית: همزة) הוא סימן דיאקריטי בחרכאת (מערכת הניקוד) של הכתב הערבי. צורת הסימן: ء והוא מציין עיצור סדקי סותם ([IPA: [ʔ - כמו א' במילה העברית "קוֹפְאים").

במילה إسرائيل ("אִסְראאִיל" - ישראל) מופיעות שתי המזות. הראשונה מתחת לאות "אליף", והשנייה מעל האות "יא".

הסימן המזה אינו נחשב לאות מבין 28 אותיות האלף-בית הערבי, אלא כסימן דיאקריטי. הוא עשוי לבוא מעל או מתחת לאות "אליף" - أ إ, מעל האותיות "ואו" ו"יא" - ؤ ئ, או לבדו על השורה - ء.

צורת הסימן נגזרה מצורת האות "עין" - ع, והשימוש בו החל בעקבות עריכת הקוראן והוספת סימנים מבחינים כדי להבדיל בין אותיות ערביות הזהות בצורתן, וכן סימנים לתנועות ולטעמים.

ההמזה נפוצה מאוד בכתיב הערבי, אולם בכתיב הפרסי, שאף הוא משתמש באלפבית הערבי, היא נדירה יחסית. בשפות אחרות המשתמשות בכתב הערבי עשויות להיות לו משמעויות אחרות מאלה שתוארו לעיל.

ب

האות בַּא (ערבית: باء; במצרים נהגית: בֵּא) היא האות השנייה באלפבית הערבי. לפניה באה האות אליף ואחריה האות תא.

בא מייצגת עיצור דו-שפתי סותם קולי (IPA: ‏/b/ - כמו בי"ת). האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד'ארז".

בא המנוקדת בכסרה בתחילת מילה משמשת כתחילית במשמעות "עם".

על בסיס האות בא נוצרה פּא (ﭖ, עם שלוש נקודות דיאקריטיות) לייצוג דו-שפתי סותם אטום (IPA: ‏/p/ - כמו פ"א), האות משמשת בשפות ששאלו את האלפבית הערבי בהן קיים הצליל הזה, כמו פרסית, וגם בשפה הערבית לתעתוק מילים זרות.

מקור האות בא הוא ב"בי"ת" הפניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי – ב

אלפבית לטיני – B,b

אלפבית יווני – Β,β

אלפבית סורי – ܒ

ث

תַ'א (בערבית: ثاء) היא האות הרביעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות תא ואחריה האות ג'ים.

האות ת'א מייצגת עיצור שיני, חוכך, אטום (/θ/ ‏:IPA - כצרוף Th במילה האנגלית Thing.ההגייה המקורית של ת"ו רפה). התעתיק המקובל שלה לעברית הוא "ת'". בערבית לבנטינית ת'א מבוטאת כעיצור מכתשי, חוכך, אטום (/s/ ‏:IPA - כמו סמ"ך), וברוב הניבים המצריים והצפון אפריקאים היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ ‏:IPA - כמו ת"ו). יוצאים מן הכלל הם הניבים הפלסטיניים הכפריים, הטוניסאיים, האלג'יראים הכפריים וחלק מהלוביים, שם ת'א נותרת כהגייתה התקנית.

ת'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ח'א, ד'אל, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים, כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג הפונמה הזו, באלפבית הפיניקי, המקור לאלפבית הערבי הצליל כבר לא היה קיים. כך עוצבה ת'א כגרסה של תא (הקישור לתא נעשה כנראה עקב דמיון פונטי), וללא שום מקבילה פיניקית.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד'ארז".

ح

חא (בערבית: حاء) היא האות השישית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ג'ים ואחריה האות ח'א.

חא מייצגת עיצור לועי חוכך אטום (IPA: ‏/ħ/ - כמו חי"ת בהגייתה המקורית, שנשתמרה בהגייה תימנית ובחלק מההגיות הספרדיות).

האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

מקור האות חא הוא ב"חי"ת" הפניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים, אם כי במעבר ליוונית הפכה חי"ת לסדקי חוכך (IPA:‏ /ɦ~h/ - כמו ה"א בעברית), לכן באלפביתים ההודו-אירופיים המקבילים נהגות כאות הערבית הא (ه):

אלפבית עברי - ח

אלפבית סורי - ܚ

אלפבית יווני - Η,η

אלפבית לטיני - H,h

خ

ח'א (בערבית: خاء) היא האות השביעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות חא ואחריה דאל.

ח'א מייצגת עיצור ענבלי חוכך אטום (IPA: ‏/χ/ - כמו כ"ף רפה וחי"ת מודרניות).

ח'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ד'אל, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, שהשתמרה עד היום בשפות שמיות דרומיות, דוגמת ኀ בכתב האתיופי, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן עוצבה ח'א כגרסה של חא.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

د

דאל (בערבית: دال) היא האות השמינית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ח'א ואחריה ד'אל.

דאל מייצגת עיצור מכתשי סותם קולי (IPA: ‏/d/ - כמו דל"ת). האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

מקור האות דאל ב"דל"ת" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ד

אלפבית לטיני - D,d

אלפבית יווני - Δ,δ

אלפבית סורי - ܕ

ذ

ד'אל (בערבית: ذال) היא האות התשיעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות דאל ואחריה באה האות רא.

ד'אל היא עיצור שיני, חוכך, קולי (/ð/ ‏:IPA - כמו הצרוף האנגלי Th במילה The. בעברית זהו הצליל של דל"ת רפה, אם כי כיום רוב הדוברים אינם מבטאים אותה). התעתיק המקובל שלה לעברית הוא "ד'". בערבית לבנטינית ד'אל מבוטאת כעיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי (/z/ ‏:IPA - כמו זי"ן), וברוב הניבים המצריים והצפון אפריקאים היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, קולי (/d/ ‏:IPA - כמו דל"ת). יוצאים מן הכלל הם הניבים הפלסטינים הכפריים, התוניסאים, האלג'יראים הכפריים וחלק מהלוביים, שם ד'אל נותרת כהגייתה הסטנדרטית.

ד'אל היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ח'א, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, שהשתמרה עד היום בשפות שמיות דרומיות, דוגמת ዘ בכתב האתיופי, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן, עוצבה ד'אל כוואריאנט של דאל.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא מצד שמאל, כמו בשאר אותיות דוד'ארז.

ر

האות רא (בערבית: راء) היא האות העשירית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ד'אל ואחריה האות זאי.

בערבית סטנדרטית וברוב הניבים המדוברים רא מייצגת עיצור מכתשי, רוטט (/r/ ‏:IPA - כמו רי"ש מתגלגלת קדמית, או rr הספרדי). עם זאת, בחלק מהניבים, דוגמת ערבית מצרית וערבית תוניסאית, רא מבוטאת כעיצור מכתשי, מקיש (/ɾ/ ‏:IPA - כמו tt במילה האנגלית Better). באזורים מועטים, דוגמת מוסול, רא מבוטאת כעיצור עיצור ענבלי, חוכך, קולי (/ʁ/ ‏:IPA - כמו רי"ש מודרנית).

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא מצד שמאל, כמו בשאר אותיות דוד'ארז.

מקור האות רא הוא ב"ריש" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ר

אלפבית לטיני - R r

אלפבית יווני - Ρ ρ

אלפבית קירילי - Р р

אלפבית סורי - ܪ

س

האות סין (בערבית: سين) היא האות ה-12 באלפבית הערבי. לפניה באה האות זאי ואחריה שין.

סין מייצגת עיצור מכתשי חוכך שורק אטום (IPA: ‏/s/ - כמו סמ"ך).

בערבית סטנדרטית, סין המנוקדת בפתחה המתווספת לפעלים בהווה משנה אותם לזמן עתיד. תחילית זו היא קיצור של سوف (סַוופַ) מילית המציינת עתיד, כמו will (וויל) האנגלית. ברוב הניבים המדוברים אות אחרת משמשת לתכלית זו, כך למשל בערבית מצרית יכולים לעשות את חא, ח'א או הא, כשהן מתחלפות ביניהן כמעט באופן אידיולקטי.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

אף על פי שהצליל שאותו מייצגת סין הוא מקביל לצליל "סמך" הפניקית, היא התפתחה דווקא מ"שן". לכן האות שין, ش, עוצבה כגרסה של סין. באלפבית הערבי אין מקבילה ל"סמך" הפיניקית, המקבילות של סין באלפביתים שמיים מייצגות דווקא בתר-מכתשי חוכך אטום (IPA:‏ /ʃ/) בהתאם לאות שממנה הן התפתחו, אך באלפבית היווני התרחש אותו תהליך, שגרם לכך שהאות התפתחה מ"שן" בעוד צלילה הוא כשל "סמך", לכן המקבילות באלפביתים האירופיים זהות גם בצליל:

אלפבית עברי - ש

אלפבית לטיני - S,s

אלפבית יווני - Σ,σ/ς

אלפבית סורי - ܫ

ط

האות טַא (בערבית: طاء) היא האות השש-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות דאד ואחריה האות ט'א.

טא מייצגת עיצור מכתשי, סותם, אטום, מלועלע (/tˤ/ ‏:IPA - כמו טי"ת בהגייתה המקורית שנשמרה בפי עדות המזרח, או מעין טי"ת משולבת עם עי"ן מזרחית). טא היא אחד מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, ט'א וקאף), והיא הגרסה הנחצית של ت.

האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

מקור האות טא ב"טת" הפניקית, ויש לה מקבילות בחלק מהאלפביתים:

אלפבית עברי - ט

אלפבית יווני - Θ,θ אם כי צלילה מקביל לת'א.

אלפבית סורי - ܛ

ن

האות נוּן (בערבית: نون) היא האות העשרים וחמש באלפבית הערבי. לפניה באה האות מים ואחריה האות הא.

נון מייצגת עיצור מכתשי, אפי (/n/ ‏:IPA - כמו נו"ן). נון משמשת כאות משקלית בפעלים רבים, בעיקר בגופים ראשון רבים ובגופים שני ושלישי נקבי רבים בזמן הווה, כך לדוגמה במשקל תַפְעַלְנַ (ﺗﻔﻌﻠﻥ), שמציין פועל בגוף שני רבים נקבי, בזמן הווה.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

מקור האות נון הוא ב"נון" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - נ

אלפבית לטיני - N,n

אלפבית יווני - Ν,ν

אלפבית סורי - ܢ

ژ

ז'אי (בערבית: ژاي) היא אות חיצונית לאלפבית הערבי שנוספה, כוואריאנט של זאי, כדי לייצג עיצור בתר-מכתשי, חוכך, קולי (/ʒ/ ‏:IPA - כמו זי"ן גרושה).

היא אחת מאותיות دوذ ارزژ (דוד' ארזז'), המכונות "האותיות הסנוביות" כיוון שאינן מתחברות לאות שבאה אחריהן. אין לה אות מקבילה עברית, אנגלית או ערבית (אם כי במספר להגים ארץ-ישראליים האות ج מבוטאת כמוה), אך בכתב קירילי יש (האות Ж). צלילה מבוטא במילים ז'אן (שם), ז'בוטינסקי, או בסוג אסימון מפורסם, ז'טון. בדרך כלל מחליפים אותה באות ג'ים (جيم).

בא (בערבית: ڤاء) היא אות חיצונית לאלפבית הערבי שנוספה כוואריאנט של פא, כדי לייצג עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי (/v/ ‏:IPA - כמו בי"ת רפה) במילים משפות זרות לדוגמה ڤولڤو (וולוו).

בג'אווי, אלפבית השאוב מהאלפבית הערבי, אות זו בשימוש כעיצור דו-שפתי, סותם, אטום (/p/ ‏:IPA - כמו פ"א), ושמה הוא פּא.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

צ'ים, או גים (בערבית: ﭼﻴﻢ), היא אות חיצונית לאלפבית הערבי שנוספה, כוואריאנט של ג'ים.

האות נוצרה בשפה הפרסית כשזו עברה להשתמש באלפבית הערבי כדי לייצג בתר-מכתשי מחוכך אטום (/ʧ/ ‏:IPA - כמו צד"י גרושה המשמשת בעברית למילים שאולות), שלא קיים בערבית. בהוראה זו היא משמשת ברוב השפות שבהן היא כלולה, בהן, מלאית / אינדונזית בכתב ג'אווי ושמה הוא צֶ'ה.

בישראל, ברשות הפלסטינית, בעיראק ובמדינות המפרץ הפרסי משתמשים בה כדי לייצג דווקא עיצור וילוני, סותם, קולי (/g/ ‏:IPA - כמו גימ"ל) במילים משפות זרות ובשמות מקומות כמו ﺭﻣﺎت ﭼﺎﻥ (רמת גן), כך מופיע שם העיר על תמרורי דרכים בישראל.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

האות תא מרבוטה (בערבית: تاء مربوطة, מילולית: "תא קשורה") היא אחד מהסימנים בכתב הערבי, אף שאינה נחשבת לאחת מ-28 האותיות באלפבית הערבי. האות מופיעה רק בסופי מילים, ונהגית כאם קריאה ה"א או כ-תי"ו. צורת האות היא כצורת האות הערבית ه, בתוספת שתי נקודות (בדפוס) או קו ישר (בכתב יד) מעליה.

אחד מהשימושים המרכזיים של האות הוא הפיכת שם עצם מצורת זכר לצורת נקבה. לדוגמה: משמעות המילה وزير (וזיר) היא שר, ובתוספת ة מתקבלת המילה وزيرة (וזירה), שמשמעותה שרה. הדבר דומה להוספת אם הקריאה ה"א לשמות עצם בעברית במטרה להופכם מזכר לנקבה ("ילד" לעומת "ילדה"). הוספת תא מרבוטה כרוכה בהוספת תנועת /a/ לעיצור שלפניה, באמצעות סימן פתחה.

בדרך כלל תהגה האות ة כאם הקריאה ה"א, אך כאשר המילה המסתיימת ב-ة היא נסמך בצירוף סמיכות - היא תהגה כעיצור תי"ו. לדוגמה: המילה دولة (שמשמעה מדינה) תהגה "דאולה", ואילו הביטוי "دولة لبنان (מדינת לבנון) יהגה "דאולת לובנאן". גם כאן קיימת הקבלה לשפה העברית, בה אם הקריאה ה"א הופכת לאות תי"ו בצירופי סמיכות ("כיפה" לעומת "כיפת הסלע").

כאשר נוסף למילה כינוי קניין חבור, תהפוך ה-ة ל-ت. לדוגמה: دولتي (מדינתי; המדינה שלי).

צורת הרבים של מילה המסתיימת ב-ة נוצרת בדרך כלל על ידי השמטת האות והוספת ات (סיומת "-את"). לדוגמה: مؤسسة (מוסד), וברבים مؤسسات (מוסדות). עם זאת, קיימות מילים המסתיימות ב-ة וצורת הרבים שלהם שונה לחלוטין. לדוגמה: مدرسة (מדרסה) שמשמעותה בית ספר, וצורת הרבים שלה היא مدارس (מדארס).

האות ى (אליף מקצורה, בערבית: ألف مقصورة, בתעתיק מדויק לעברית: אַלִף מַקְצוּרַה, בתרגום מילולי: "אליף מקוצרת") היא אחת הצורות של האות ا (אליף) בכתב הערבי. האות, שאינה נמנית עם 28 האותיות בשפה הערבית, נכתבת בצורתה של האות ي (יא), אך ללא שתי הנקודות הדיאקריטיות שמתחתיה.

האות ממוקמת תמיד בסוף המילה ומשמשת כאם קריאה לתנועה a, בדומה לאות אליף, אך בעיקר בשורשים המסתיימים באות יא. לדוגמה, הפועל "בנה" נכתב בערבית بَنَى, ונהגה "בַּנַא". ברוב המקרים, ההטעמה של מילה המסתיימת באליף מקצורה לא תהיה על ההברה האחרונה. לעיתים, כאשר האות אינה עדות ליא שורשית, היא יכולה לשמש כסיומת לצורת נקבה.

בעת הוספת סיומת למילה המסתיימת באליף מקצורה הופכת האליף המקצורה ליא עיצורית או לאליף כאם קריאה. לדוגמה, ריבוי המילה ذِكْرَى ("יום זיכרון") הוא ذِكْرَيَات, והטיית המילה قُرَى ("כפרים") עם כינוי השייכות "שלנו" היא قُرَانَا.

אליף מקצורה יכולה להופיע גם לאחר תנוין פתחה בשמות לא מיודעים הנגזרים משורשים המסתיימים באות יא. לדוגמה, مُسْتَشْفًى (בית חולים). ביידוע שם כזה יהפוך תנוין הפתחה לפתחה רגילה ללא השפעה על האליף המקצורה – أَلْمُسْتَشْفَى ("בית החולים").

שימוש נוסף בסימן זה נעשה גם בשפה הפרסית, שם התו ی הוא אחת הצורות לכתיבת האות ي (יא).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.