תרי עשר

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

סדר הספרים

ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. עם נביאי בית ראשון מזוהים למשל, עמוס, יונה, הושע וצפניה, אולם מבחינה כרונולוגית עמוס מוקדם יותר מהושע אך מופיע בסדר הספרים אחריו. ספר עובדיה מתקופת הבית השני, אך הוא מופיע לפני ספר צפניה מתקופת הבית הראשון. בנוסף על כך, ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם, למשל: יואל, עובדיה, נחום, חבקוק ומלאכי.

סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

ואילו תרגום השבעים מציע סדר מעט שונה: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי.

חגי, זכריה ומלאכי נחשבים לנביאים האחרונים שאחריהם 'פסקה הנבואה' (בבא בתרא, יד ע"ב). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הפולחן בו.

קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות.

נביאי תרי עשר

  • הושע בן בארי: פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.
  • יואל בן פתואל: ישנן דעות שונות בחז"ל לגבי מקומו ותקופתו, שלא צוינו בתנ"ך. עוסק בנבואה על ארבה שיגיע לארץ ישראל, ובנבואות על אחרית הימים.
  • עמוס: חי בממלכת ישראל וכמו הושע בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. הספר עוסק בתוכחה ובפורענות, בעיקר על ממלכת ישראל, אך בשונה מהושע מזכיר גם ממלכות שונות ובהן ממלכת יהודה.
  • עובדיה: ישנן דעות שונות לגבי תקופתו, ועל פי חז"ל היה גר אדומי. עוסק בנבואת פורענות על אדום (עם) לעתיד לבוא. זהו הספר הקצר ביותר מבין תרי-עשר (פרק אחד בלבד). רבים סוברים שחלקו נכתב בתקופה הפרסית (הבית השני), שכן הוא עוסק בנבואת אחרית ימים.
  • יונה בן אמיתי: סיפורו של יונה בן אמיתי, על פי המדרש תלמידו של אלישע. היחיד מספרי תרי עשר המובא כסיפור, ולא כנבואה.
  • מיכה המורשתי: ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, נבואות על ישראל ויהודה.
  • נחום האלקושי: יש דעות שונות בחז"ל על מקומו ותקופתו, ניבא נבואת פורענות על העיר נינוה.
  • חבקוק: לא צוינו שמו ותקופתו. נבואה קצרה על חורבן ממלכת בבל, לאור חוסר הצדק שבהצלחתם נגד ממלכת ישראל או יהודה. ומזמור שבח והלל קצר. הלשון היא עברית קדומה הדומה לזה שבספר איוב ולשפה הכנענית לבנונית.
  • צפניה בן כושי: ניבא בימי יאשיהו. מיוחס לחזקיה המלך. נבואת חורבן ערי פלשת וממלכות מואב ועמון, תקומת ישראל ויהודה בירושלים, ועל אחרית הימים בה יכירו העמים כולם בה'.
  • חגי: מנבא על שבי ציון ששבו מן הגלות בבבל, ומעודד אותם לבנות את המקדש השני למרות הקשיים הכלכליים שפקדו אותם בארץ.
  • זכריה בן ברכיה: מנבא אף הוא בסמוך לסיום בניית המקדש השני, ומבטיח כי עם סיומו יחזור השפע הכלכלי לארץ, ושבי ציון יזכו בברכת ה'.
  • מלאכי: ביקורת על הכהנים ופועלם הרע, והבטחת טובה באחרית הימים למעטים משארית ישראל המושארים חיים לשם ההכרה בו.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך
הושע

האם התכוונתם ל...

הושע בן בארי

הושֵעַ בֶּן-בְּאֵרִי היה נביא שפעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. נבואותיו של הושע מרוכזות בספר הנושא את שמו, ועיקרן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אך הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה.

ספר הושע כולל גם שני סיפורים על נישואי הושע עם זונה, גומר בת דבליים, המדמים את היחס בין אלוהים ועם ישראל.

זכריה הנביא

זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא, הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית המקדש השני. ספרו, האחד-עשר בתרי עשר, עשוי משני חלקים השונים זה מזה באופיים עד כדי כך, שמרבית החוקרים רואים בהם מעשה ידי שני נביאים שונים, כאשר חלקו השני של הספר שייך לנביא אלמוני מתקופה לא ברורה.

בחלק הראשון בולטים חזיונותיו של זכריה, ובחלק השני ישנם שני משאות נבואיים, העוסקים בעיקר באחרית הימים.

חבקוק

חֲבַקּוּק היה אחד מנביאי המקרא, מתקופת הבית הראשון. נבואותיו של חבקוק מצויות בספר חבקוק בן שלושת הפרקים, שהוא אחד מספרי תרי עשר, והן עוסקות בשאלת צדיק ורע לו על רקע עלייתם של הכשדים – הם הבבלים.

חגי

חַגַּי הוא נביא תנ"כי מימי שיבת ציון. ספרו בן שני הפרקים הוא העשירי בתרי עשר, וממוקם בין ספר צפניה לבין ספר זכריה. עיקרו עידוד שבי הגולה לבנות את בית המקדש השני.

יואל הנביא

יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל, הוא דמות מקראית, נביא, אשר ספרו הוא השני בספרי תרי עשר.

אם איננו מקבלים כפשוטה את הקביעה החז"לית הדרשנית, על פיה פתואל, אבי יואל, הוא שמואל הנביא, המקרא מנדב מעט מאד פרטים אודות יואל הנביא. התקופה בה חי ופעל אינה ידועה (ראו להלן), וכך אין לנו רקע כלשהו שבאמצעותו ניתן להבין מהו הרקע לנבואותיו של יואל. מעט המידע שיש בידינו מבוסס על השערות, שכן הספר, כרוב ספרי קובץ תרי עשר, אינו טורח ליידע אותנו בפרטים אודות הנביא או כותב הספר. כך, נוכל להניח שחי בירושלים או בסביבתה, שכן רבים אזכוריה בספר. פרט לכך, מובאת בתלמוד אמירה, ש"כל מקום ...(כשמפורש) שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'). ייתכן כי גם אביו היה נביא, כמצוין באותה פסקה תלמודית: "כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא".

אפשר גם להניח, על פי תיאוריו המפורטים בענייני חקלאות, כי התמצא והכיר מקרוב את המציאות החקלאית. גם תיאוריו בענייני צבא מצביעים על בקיאות מסוימת בנושאים אלו.

מיכה

מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי הוא דמות מקראית. לפי המתואר בתנ"ך, הוא היה נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו יש נבואות פורענות וגם נבואות נחמה, אולם בעיקר הוא מתבלט בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" - כפי שאמרו חז"ל, כלומר שפעלו באותה תקופה - הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה (ומיכה כנראה היה הצעיר מביניהם). אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים במפורש בספרו, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, וגם מסגרת התקופה משתלבת היטב עם ספרו.

מלאכי

מַלְאָכִי הוא הספר האחרון בקובץ תרי עשר ובכל חלק הנביאים של התנ"ך, והוא נקרא כשמו או ככינויו של הנביא המוסר את הנבואות בו. בנוסח המסורה, הספר הוא בן שלושה פרקים, ומכיל בעיקר תוכחה ואזהרה לכהני התקופה ולעם, אך גם הדגשת אהבת ה' את יעקב (וצאצאיו, הלא הם עם ישראל) מול שנאתו את עשו (הכוונה לאדום). בסדר הנוצרי של ספרי התנ"ך, ספר מלאכי הוא האחרון ומכיל ארבעה פרקים.

נביאים

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל, וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

נחום

נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי הוא נביא מתקופת התנ"ך. הספר המתאר את קורותיו הוא השביעי בתרי עשר, וממוקם בין ספר מיכה לבין ספר חבקוק. הוא מנבא את חורבן נינוה ומצטיין בתיאורים בהירים ומלאי חיים של מושאי נבואתו.

ספר הושע

ספר הושע הוא הראשון בקובץ התרי עשר. הוא מספר את קורותיו ואת נבואותיו של הנביא הושע בן בארי, שפעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל.

ספר זכריה

ספר זכריה נמצא במקום האחד עשר בתרי-עשר, בין חגי שקדם לו, למלאכי שפעל אחריו. לפי נוסח המסורה יש בזכריה 211 פסוקים המחולקים ל-14 פרקים.

ספר יואל

ספר יוֹאֵל הוא הספר השני בקובץ תרי עשר, הקרוי כשם הנביא הבא בכותרת הספר: יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל. עיקר הספר עוסק בשני נושאים הנראים רחוקים זה מזה: מכת ארבה קשה, ויום ה', יום שבו ישפוט ה' את הגויים ואת עם ישראל בעמק יהושפט.

ספר יואל מורכב משני חלקים שהקשר ביניהם אינו ברור לגמרי. בחלק הראשון (פרקים א' - ב') עוסק הספר במכת ארבה קשה במיוחד, תוך תיאורים מופלגים של הארבה (כְּגַן-עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו - וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה... כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ, וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן... לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ, רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם... [ב', ג' - י']), ובבצורת שנגרמת בעקבות כך. בחלק זה של הספר קורא הנביא מספר פעמים לתפילה, חזרה בתשובה וצום לכל חלקי העם. בחלקו השני של הספר אין התייחסות לארבה או לבצורת, והנביא עובר לנבואות בלשון עתיד. נושאן של נבואות אלו הוא יום ה', יום המשפט בו ייענשו הגויים ועם ישראל ישב לבטח בארצו לעולמים.

ספר יונה

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. גיבורו, הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נצטווה לנבא על אנשי העיר נינווה על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה. חלוקות הדעות בין החוקרים לגבי הקשר בין הנבואות. יש הטוענים שאותו הנביא שניבא לישראל נבואת נחמה על הרחבת הגבולות בימי ירבעם השני הצטווה לאחר מכן ללכת לנינוה. אחרים טוענים כי ספר יונה הוא ספר מתקופת הבית השני שהשתמש בדמות של יונה מספר מלכים כדי לבסס את אמינות הסיפור, ובחר בדמות נביא שאין עליה פרטים רבים.

ספר מיכה

ספר מיכה כולל בתוכו, על פי המסורת, את דברי הנביא בלבד. עיקרם נבואות, אך ישנם גם קטעים אשר אפשר לראות כתפילות או קינות. אין בו חזיונות או סיפורים, ואין בו תיעוד של מעשים סמליים שנעשו על ידי הנביא - פרט לדברי הנבואה עצמם. בפסוק אחד בספר שוטח מיכה את השקפתו באשר לנבואתו: "אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה - לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ" (ג', ח').

ספר עמוס

ספר עמוס, הוא השלישי בקובץ ספרי תרי עשר, והוא קרוי כשם הנביא עמוס המוזכר בפתיחתו. על פי כותרת הספר, עמוס ניבא "בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ." (פרק א', פסוק א')

עובדיה

עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בתנ"ך, המתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. הספר כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה הספר סודר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס, בסדר הכרונולוגי לפי חז"ל נבואת עובדיה קודמת ליונה ובנוסף לכך מופיעה בו נבואה לגויים בדומה לנבואת יונה אשר הוקדשה כולה לגויים. ספר עובדיה נקרא בהפטרה של פרשת וישלח.

עמוס

עָמוֹס הוא נביא הכתב הראשון

בקובץ תרי עשר. בתלמוד (מגילה יד ע"א): "תניא, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה". ולכן לא שייך לחלק בין סוגי הנביאים נבאי הכתב הספר נביא עממי נביא קלאסי וכו'.

ספרו מופיע שלישי בתרי עשר. הוא ניבא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה). בזמנו ממלכת ישראל הגיעה לפריחה כלכלית ומדינית, ודבר זה הקים בממלכת ישראל מעמד של עשירים שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני האיכרים שהעוני והמצוקה פגעו בהם.

העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא היה להם כסף לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות.

צפניה

ספר צְפַנְיָה הוא הספר התשיעי באוסף ספרי הנבואות תרי עשר שבחלק הנביאים שבתנ"ך, ועל פי כותרתו הוא מורכב מנבואת צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי (בן גדליה בן אמריה בן חזקיה), נביא לה' שפעל בממלכת יהודה בתקופת המלך יאשיהו בסוף המאה ה-7 לפני הספירה.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאל • תרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.