תרבות מצרים העתיקה

לאורך קיומה, תרבות מצרים העתיקה התפתחה רבות ויצרה חידושים במספר תחומי ידע ואמנות.

מדע

המדע במצרים העתיקה היה מפותח בתחומים אחדים:

גאומטריה

המצרים פתחו שיטות למדידת שטחיהם של המלבן והעיגול ואף ידעו לחשב נפח.

ספירה

במצרים העתיקה התפתחו גם החשבון והמספור. המצרים ספרו בשיטה העשרונית:

ערך 1 10 100 1,000 10,000 100,000 מיליון או
אינסוף
הירוגליף
Z1
V20
V1
M12
D50
I8

או
I7
C11
תיאור קו בודד עול של בקר סליל חבל שושנת
מים
אצבע ראשן או
צפרדע
אדם ושתי
ידיו מורמות

כתיבת מספר התבצעה באמצעות כתיבת רצף ספרות. לדוגמה, על גילוף אבן בכרנך נמצא הסימן הזה, שמשמעותו 4622:

M12M12M12M12
V1 V1 V1
V1 V1 V1
Z1Z1V20V20

גם שברים ידעו המצרים לחשב, אך לכפול ידעו רק ב-2.

אסטרונומיה

האסטרונומיה המצרית אף היא הייתה מפותחת. המצרים העריכו שאורך השנה היא בת 365 ימים וחילקו את השמיים לקבוצות של מזלות.

רפואה

הרפואה המצרית הייתה מפורסמת בכל רחבי העולם העתיק ואף הניחה את היסוד לרפואה האירופית. הרופאים המצרים אבחנו מחלות רבות ואף נתנו להם הטיפול המתאים. הרופאים המצרים התמחו בריפוי שיניים, בניתוח ראש, ובאיחוי שברים ובחניטה.

אדריכלות

האדריכלות המצרית היא אחת העתיקות מהידועות לנו, ואולי אף העתיקה ביותר (במידה ומדובר על בניה באבני גזית). התחלתה באלף הרביעי לפני הספירה. בהתחלתה בנו בטיט עשוי מטין הנילוס על מקלע קני סוף. מאוחר יותר עברו לשימוש בלבנים מאותו טיט מיובשות בשמש - ובעץ (שיטת בנייה זו לא פסקה במצרים עד היום). המבנים האופייניים לאדריכלות המצרית הם גדולי ממדים ובעלי קווים חדים.

הפירמידות - מבני ענק שסודם לא פוענח במלואו עד היום - היוו משכנות למתים, שהמצרים האמינו כי הם מוסיפים לחיות חיי נצח.

הספינקס הוא חיה דמיונית בעלת גוף אריה וראש אדם. המצרים הציבו פסלי ספינקסים רבים, לרוב בזוגות, כדי לשמור על מקומות חשובים. הספינקס במישור גיזה הוא הראשון והגדול מכולם.

כתב

כתב החרטומים, או בשמו הלועזי: הִירוֹגְלִיפִים, שימש כצורת כתיבה באמצעות סמלים וציורים. כתב החרטומים היה הכתב הראשון בעולם.

חלק מהסמלים היוו מילים שלמות וחלקם היו חלקים בתוך מילה. בכתב החרטומים היו למעלה מ-2,000 סמלים. כל סמל מייצג עצם כלשהו, וכל עצם כזה מייצג צליל שבו מתחיל שם העצם או רעיון מסוים הקשור בעצם. לכן, לא פלא שמעט מאוד מהמצריים ידעו לכתוב ולקרוא.

הראשון שהצליח לפענח את צופן כתב החרטומים היה החוקר הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון. הוא עשה זאת באמצעות ממצא ארכאולוגי שנקרא אבן רוזטה, שבה אותו טקסט נכתב ביוונית ובשני סוגי כתב חרטומים.

אמנות

האמנות המצרית רבת חשיבות להתפתחות האמנות המערבית. את האמנות יצרו המצרים עבור המלכים שלהם, אשר נחשבו לאלים. על קירות הקבר ציירו אמנים כל שדרוש למלך לאחר המוות, היינו מזון, משרתים וכן הגנות מפני הכוחות השליליים של עולם המתים.

האמנים ציירו לפי מוסכמות קבועות מראש כגון: האדון צוייר תמיד גדול יותר מעבדיו ומשרתיו, עורם של הגברים לעולם כהה יותר משל הנשים, הנשים רזות והגברים חסונים וכן- דמויות האלים היו קבועות. הדמויות כולן צוירו בפרופיל.

האומנות המצרית באה לידי ביטוי בשלושה תחומים: פיסול, תבליט קיר וציור. קווי האופי של תחומים אלה לא השתנו במשך אלפיים שנה, וזאת משום זיקתה של האומנות לדת - השתמרותה של הדת הובילה בהכרח להשתמרותה של האמנות. שיטות הציור על הקברים ובמקדשים עברו מדור לדור.

משימושי האמנות המצרית:

פסלים ותבליטים לזכר המת, עלילותיו במהלך החיים ופסל גדול שניצב ליד הקבר כדי לשמור על ה"כא" - הא כוח החיים של האדם שמתווסף אליו עם הולדתו. עם מותו של האדם יש לשמור על ה"כא" כדי שלא תאבד, על כן מוקם הפסל. הפסל, למעשה, שומר על ה"כא" במקום הגוף.

תבליטים רבים אף שמשו כאנדרטות לקרבות המלכים והמלכים תוארו בהם תמיד כמנצחים. לתבליטים אלו נוספו כתובות בכתב החרטומים שתיארו את האירועים.

עם שלטון היוונים במצרים, במאה השלישית לפני הספירה, הם הושפעו רבות מהתרבות המצרית - האמנות והמערכת התאולוגית, והשפעות אלה חדרו במהרה ליוון.

אמנות מצרים העתיקה

אמנות מצרים העתיקה היא אמנות מונומנטלית שמטרתה הייתה להאדיר את שמם, כוחם ואלמותם של הפרעונים ועל מנת לפאר את ארמונותיהם, מקדשיהם וקברותם.

רוב החפצים, הפסלים והציורים נמצאו בתוך קברים. המצרים הקדמונים האמינו בחיים שלאחר המוות והכינו את עצמם לחיי נצח. באמצעות הציורים שתיארו את חייהם בעולם הזה, הם קיוו להמשיך את חייהם בעולם הבא לאחר מותם. ככל שהמת היה חשוב יותר, כך קברו היה מפואר יותר. מלידתו של פרעה ועד מותו נבנה קברו על מנת לשמשו לאחר מותו, לעיתים נחנטו ונקברו עמו גם משרתיו, בני משפחתו ואפילו חיות המחמד שלו על מנת שיוכלו לעבור איתו ל"ארץ המערב" - החיים שלאחר המוות. בדרך כלל, הייתה תלויה צורת הקבורה במעמד החברתי של המת, כך שהאצילים והכהנים נקברו במסטבות ופשוטי העם נקברו בבור באדמה. בשושלות 3–6 נקברו הפרעונים בפירמידות אך מאחר שבניית פירמדות הייתה יקרה וכן מאחר שפירמידות בלטו בשטח ומשכו שודדים רבים, הופסקה צורת קבורה זו. הוחלט לקבור את המלכים במקומות נסתרים כגון עמק המלכים, מקום מרוחק ומבודד מכל מקום ישוב, אשר מעטים האנשים אשר ידעו על קיומו. הקבר עצמו היה חצוב בתוך הסלעים ומורכב מחדר אחד או מערכת של חדרים.

תכולת הקברים המפוארים שרדה עד היום, וממנה מסיקים איך חיו המצרים הקדמונים: במה הם האמינו, על מה הייתה המיתולוגיה שלהם מבוססת, מי היו האלים שלהם, מה היו מנהגיהם וכדומה. קירות הקברים כוסו בכתב הירוגליפי שסיפק פרטים על תהליך הקבורה, אורח חייו של המת וכן תפילות לאלים.

אקרופוליס החדשה

אקרופוליס החדשה (באנגלית: New Acropolis) הוא ארגון ללא מטרות רווח בינלאומי אשר מגדיר עצמו כ"בית ספר לפילוסופיה בסגנון קלאסי". הארגון מעביר קורסים לקהל הרחב ולחברים בו בנושא תרבויות עתיקות, אתיקה ופילוסופיה מעשית. הארגון הוקם בשנת 1957, על ידי חורחה אנחל ליברגה ריצי בארגנטינה, ובהדרגה התרחב לארגון בינלאומי. הארגון צמח על ברכי התנועה התיאוסופית, שהחזיקה בעקרונות מיסטיים שונים ושילבה מסורות רוחניות ממערב וממזרח. כל הפעילים, המנהלים והמורים באקרופוליס החדשה פועלים בהתנדבות.

כיום, לאחר פטירתו של ליברגה בשנת 1991, מנהלת את הארגון תלמידתו דֶליה שטיינברג גוזמן. לפי נתוני הארגון, הוא פועל ביותר משישים מדינות ומונה למעלה מחמישה-עשר אלף חברים פעילים ומאות אלפי אוהדים. התנועה מאחדת חברים הדוברים למעלה מחמש עשרה שפות, בעלי מגוון רחב של אמונות דתיות, מקורות אתניים ותרבויות שונות.

עקרונות הארגון:

1. קידום אידיאל של אחווה בינלאומית המבוססת על כיבוד המעלות האנושיות, ללא הבדל של גזע, מין, תרבות, דת, מעמד סוציאלי וכדומה.

2. טיפוח אהבת החכמה דרך הלימוד ההשוואתי של הפילוסופיות, הדתות, המדעים והאמנויות, במטרה לקדם את הידע על האדם, על חוקי הטבע ועל חוקי היקום.

3. פיתוח הטוב ביותר שבפוטנציאל האנושי, תוך קידום הגשמת האדם כפרט ושילובו בחברה ובטבע כגורם אקטיבי ומודע, למען שיפור העולם.

שלושת הצירים באמצעותם פועל הארגון הם: פילוסופיה, תרבות והתנדבות.

פילוסופיה: תוכנית הלימודים מנוהלת באופן אחיד בכל סניפי הארגון ברחבי העולם, ומשמשים לה להשראה לימודים שהתקיימו בבתי ספר של חכמה, בתקופות שונות בהיסטוריה. בתוכנית קורסים על פילוסופיות ותרבויות עתיקות: יוון העתיקה, הבודהיזם בהודו ובטיבט, תרבות מצרים העתיקה, קבלה, אתיקה, מטאפיזיקה, סמליות, פסיכולוגיה מסורתית ועוד. מטרת הלימודים היא למצוא את האמת המשותפת לתפיסות השונות, ולנסות להביאה לתוך חיי התלמידים.

תרבות: החברים בארגון יוצרים אמנות ועוסקים בה ככלי התפתחותי, מתוך הכרה באמנות כמשקפת ערכים פילוסופיים של יופי, הרמוניה, אמת וצדק. הארגון מציע בסניפיו השונים סדנאות ומופעי תרבות מגוונים.

התנדבות: הפעילים בארגון ובתפעולו עושים זאת בהתנדבות וללא כוונת רווח. העמותה מקיימת פעילויות למען הסביבה והקהילה, המתבססות על ערכי הנדיבות, הסובלנות והאחווה, אליה מוזמן גם מי שאינו חבר באקרופוליס החדשה.

בראשית (סדרה)

בראשית (באנגלית: Primeval) היא סדרת טלוויזיה מסוג דרמה ומדע בדיוני מבית ה-BBC, שיצאה לראשונה בבריטניה ב-10 בפברואר 2007 והסתיימה לאחר חמש עונות ב-28 ביוני 2011.

סדרה זו עוסקת במצב אסכטולוגי בו יצורים חריגים מופיעים ברחבי בריטניה ללא שום סיבה, ופרופסור קאטר ואנשיו מנסים לעקוב אחרי יצורים פרהיסטוריים אשר נכחדו מזמן וגם יצורים עתידיים המגיחים לעולם דרך פתחים היכולים להרוס את העולם.

בסדרה נראים בין השאר השחקנים: דאגלס הנשל, ג'יימס מארי, אנדרו לי פוטס, האנה ספיריט וג'ולייט אוברי. הוא נוצר על ידי התסריטאים אדריאן הודגס וטים היינס שיצרו בין השאר את מקבץ סרטי "ללכת עם...".

סדרת המשך בשם "בראשית: עולם חדש" עלתה בשנים 2012–2013. נושא הסדרה דומה, אך השחקנים אחרים והיא מתרחשת בקנדה וגם בתאריך אחר. השחקן קונור טמפל (אנדרו לי פוטס), מופיע בסדרת ההמשך לשני פרקים.

בנוסף יצאו לסדרה כמה משחקי מחשב וארבעה ספרים ("צל היגואר", "האי האבוד", "אירוע הכחדה", "אש ומים").

ג'ון גארדנר וילקינסון

סר ג'ון גרדנר וילקינסון (באנגלית: Sir John Gardner Wilkinson;‏ 5 באוקטובר 1797 – 29 באוקטובר 1875) היה סופר אנגלי ומחלוצי האגיפטולוגים של המאה ה-19. מכונה "אבי האגיפטולוגים הבריטיים".

היסטוריה של אפריקה

ההיסטוריה של אפריקה היא שם כללי לתיאור הזמן מהנוכחות האנושית הראשונה ביבשת אפריקה ועד ההווה.

על פי הדעה המקובלת במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי (הומו סאפיינס) הוא במזרח אפריקה.

ההיסטוריה של חלקה הצפוני של היבשת קשור בעיקר בהתפתחויות שהתרחשו באסיה ובאירופה. אזור זה הצמיח בעת העתיקה מספר ממלכות וישויות אחרות, שהגיעו לרמת פיתוח גבוהה מאוד, כגון מצרים העתיקה וקרתגו. לעומת זאת ההיסטוריה של חלקה הדרומי של היבשת, מעבר למדבר סהרה, התרחשה במנותק מההיסטוריה של שאר חלקי העולם. בניגוד לצפון אזור זה הצמיח בעיקר חברות שבטיות, כגון הבנטו והבושמנים.

בשנים שלאחר מכן, במאות הראשונות שלפני הספירה, נכבשה צפונה של היבשת בתחילה בידי יוון ולאחר מכן בידי רומא. אלה שירשו באזור את הנצרות והרחיקה את הפוליתאיזם לפנים היבשת. אך דת זו לא נשארה לשליטת האזור לאורך זמן, וכמה מאות שנים לאחר מכן (המאה ה-7), נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, והאסלאם הפך לדת השלטת באזור עד ימינו אלה. עם זאת, אפריקה שמדרום לסהרה, נשארה נחשלת מבחינה כלכלית ותרבותית, ומנותקת משאר העולם. תחת זאת, האזור כן הצליח להצמיח מספר ממלכות עצמאיות.

כאלף שנה לאחר כיבוש האזור בידי האימפריה המוסלמית, במהלך המאות ה-16 וה-17, אוחד רוב האזור שוב לידי ישות מדינית אחת תחת האימפריה העות'מאנית. בינתיים החלו האימפריות האירופאיות לבחוש בנעשה באפריקה שמדרום לסהרה, שכמו תמיד סבלה מריק שלטוני. מעצמות אלו, בתחילה חקרו את היבשת, לאחר מכן שלחו מיסיונרים ומתיישבים, ולבסוף כבשו את האזור. עד אמצע המאה ה-19, כבר כל היבשת למעט אתיופיה וליבריה, היו תחת שלטון זר, בין אם אירופאי או עות'מאני. במהלך המאה ה-20, החל תהליך נרחב יותר יותר של דה-קולוניזציה. רבים במערב החלו למאוס באימפריאליזם, ותנועות לאומיות רבות קמו ברחבי היבשת. בשני מלחמות העולם לחמו מדינות אירופה ברחבי היבשת, בעיקר בחלקה הצפוני, ובעשורים שלאחר מכן, החלו להשתחרר רוב ארצות היבשת מהשלטון האירופאי.

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים. אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.

המוזיאון המצרי הגדול

המוזיאון המצרי הגדול (בערבית: المتحف المصري الكبير) המכונה גם מוזיאון גיזה, יהיה מוסד ריכוז ותיעוד האוסף הציבורי הגדול ביותר לתרבות מצרים העתיקה, מוזיאון העתיקות הגדול בעולם המוקדש לתרבות אחת, וחלק בתוכנית-על לעיצוב והנדוס מישור גיזה, במכלול מיזמי התפתחות עירונית של כרך קהיר בירת מצרים.

המבנה הענק שבהקמה יאפשר חשיפה ראשונה לעשרות אלפי פריטים עם אגפים לחלוקת עידני ונושאי מצרים העתיקה ואגפים נפרדים לאוסף תות אנך אמון לצדי תצוגות בגרם מדרגות מרכזי, כשכלל מבנה הבטון והזכוכית בשיפוע העולה לנוף מתחם הפירמידות המפורסם מאותה תקופה, וכשהמבנה יוקף גנים וקירותיו החיצוניים מתכתבים בהמשכיות לקווי צלעות הפירמידות בהנדוס בנייתו בתווך התרוממות עמק הנילוס למישור גיזה.

התכנון לפתיחה סופית בשנת 2020 היה כרוך בתחרות שכללה מעל לאלף הצעות וחצי מחברות מעצבים ומהנדסים מעשרות מדינות, ובהשתלבות המוזיאון במיזמי ענק נוספים של שדה תעופה בינלאומי ותשתית רכבת תחתית ממערב לנילוס בצד הקמת עיר שלמה ממזרח לנילוס בהעצמת ומתיחת פני כלל אזור קהיר, מתוך שאיפת הנהלת המוזיאון וממשלת מצריים למשיכת מיליוני מבקרים בשנה והגברת התיירות בכלל מצרים.

המוזיאון יכיל בסביבות מאה אלף פריטים וחלוקת חלל נושאית בצד המחשת מציאות מדומה, בתיעוד מרחב מפגשי הסהר הפורה ואגן הים התיכון לאורך ששת אלפי שנות מבוא שבטי לאחרית מרות חיצונית בצל אימוץ דתות האל האחד כגבולות התרבות, תוך מיקוד בצפון עמק נהר נילוס לאורך שלושת אלפי שנות איחוד ופירוק הממלכות הקדומה, התיכונה, החדשה והתלמיית שתחת האמונה באלים, ועם דגש לאורח חיי המלך תות ענח' אמון במסגרת שיא התרבות כתצוגת הכותרת של המוזיאון.

התרבות ההלניסטית

התרבות ההלניסטית נוצרה באגן המזרחי של הים התיכון בתקופה ההלניסטית. התרבות נוצרה כתוצאה משילוב תרבות יוון העתיקה עם תרבויות המזרח הקדום, כגון: תרבות מצרים העתיקה, התרבות הפרסית העתיקה ותרבויות נוספות. שילוב תרבויות זה התאפשר כתוצאה ממסע הכיבושים של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.

הממלכות ההלניסטיות נכבשו בסופו של דבר על ידי רומא או התפרקו. לתרבות ההלניסטית הייתה השפעה מכרעת על התרבות הרומית, ודרכה על תרבות אירופה המערבית שהתבססה במידה רבה על התרבות הרומית. הרושם העז שהותירה תרבות זו על התרבות המערבית ניכר עד היום.

חיפושיות זבל

חיפושית זבל הוא שם עממי כוללני לחיפושיות אשר ניזונות בלעדית או בעיקר מגללי חוליתניים. מרביתן שייכות למשפחת הזבליתיים, אך יש גם מינים ממשפחות אחרות, כגון משפחת הקברניתיים, אשר ניזונים מזבל בעלי חיים. כמו כן יש מיני חיפושיות ממשפחת הפגרוניתיים אשר חיים בתוך זבל. מחקרים מצאו כי חיפושית הזבל יכולה להרים פי 1,141 ממשקל גופה, משמע, בייחס למשקלה, היא החיה החזקה ביותר בעולם.

הידועה ביותר מבין הזבליות היא זבלית פרעה, היא ה"חרפושית" של תרבות מצרים העתיקה, המתוארת להלן.

טופופיליה

טופופיליה הוא ספרו של אי פו טואן, המנסה להסביר כיצד בני האדם יוצרים קשר חיובי עם סביבתם. הספר הופיע בתקופה שבה החלו להתפתח התנועות לאיכות הסביבה, שרובם ניזונו ממחקרים שעסקו בסביבה עצמה על תופעותיה הפיזיות השונות. לעומת זאת היה מעט מאוד מחקר וניתוח של הקשר שבין בני האדם, התרבות והסביבה הפיזית. ספרו של טואן הופיע בעיתוי מושלם מבחינת תנועות סביבתיות אלה.אי פו טואן, נולד במזרח סין (1930) למשפחה מהמעמד הגבוה. בעקבות אירועים פוליטיים באזור (הכיבוש היפני) הפכו לפליטים ונדדו בכמה ארצות, כולל אוסטרליה והפיליפינים. בסוף שנות הארבעים טואן נסע ללמוד באוקספורד גיאומורפולוגיה ומשם נדד לקליפורניה וסיים את הדוקטורט ב 1957. הוא בעל השכלה וידע רחבים בתחומי התרבות המערבית והתרבויות המזרחיות. הוא חי וחקר במדבריות ניו-מקסיקו, לימד וחקר במספר אוניברסיטאות מפורסמות בצפון אמריקה וגיבש בתחילת שנות השבעים את רעיונותיו לקשר בין האדם והסביבה, והציג אותם בספר ״טופופיליה״.

בפתיחת הספר הוא מנסה להגדיר את גבולותיו בעזרת שאלות: מהן השקפתינו כבני האדם על הסביבה הפיזית והאנושית המקיפה אותנו? מהן הסביבות האידיאליות בעינינו? כיצד התרבות, הערכים או הדת משפיעים על תפיסת הסביבה שלנו? האם ישנם מכנים משותפים לאהבת הסביבה לבני תרבויות שונות?

ימחד

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

מצרים העתיקה

מצרים העתיקה היא מדינה שהתקיימה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה. שיאה של התרבות היה באלף השני לפני הספירה, בתקופת הממלכה החדשה. בתקופה זו, מצרים התפשטה עד לדרום טורקיה בצפון ועד לג'בל ברקל בדרום, בסודאן של היום. האופק הגאוגרפי המשתנה של מצרים העתיקה כלל בתקופות שונות גם את המדבר שממזרח לנילוס ואת החוף של הים האדום, את חצי האי סיני ונאות המדבר ממערב לנילוס.

ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תקופות, הידועות כ"ממלכות", ולזמנים של חוסר יציבות יחסית הידועים כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", החלה תרבות מצרים העתיקה להידרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה והפכה את מצרים לפרובינקיה רומית.

תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בנייה וחקלאות גדולים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור בתקופות מסוימות. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי ביורוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.

פרוהר

פרוהר (בפרסית: فروهر) הוא אחד מסמליה של איראן העתיקה והסמל המרכזי של הדת הזורואסטרית. הסמל, ובעיקר מרכיב הדיסק המכונף שבו, לקוח מתרבויות שכנות כמו תרבות מצרים העתיקה ותרבויות מסופוטמיה.

המילה נהגית בשלוש דרכים שונות: fravahar, foruhar או faravahar. זוהי מילה בפהלווית.

פרוטוכרוניזם

פרוטוכרוניזם או פרוטוקרוניזם (ברומנית: protocronism, לפי מילים יווניות πρώτος „ראשון” + χρονος „זמן” במובן של "ראשונות בזמן") הוא מגמה בלאומנות התרבותית העולמית. המושג היה בשימוש ברומניה כדי לציין את ההשקפה המיחסת לאומה א. עבר אידיאלי קדום ככל האפשר וב. ראשונות וחלוציות בתחומים רבים של התרבות האנושית, במדעים, בספרות, בהגות, באמונה דתית, במוסר וכו'. במידה רבה, על בסיס נתונים מפוקפקים ופרשנויות סובייקטיביות. מגמה זו, הקיימת גם אצל עמים אחרים ובארצות אחרות, היא למעשה מקרה פרטי של לאומנות.

ברומניה הפרוטוכרוניזם נקשר לדיונים הרבים בחוגי התרבות הרומניים בנוגע למקומה של רומניה באירופה ולגבי תקפות הדגם האירופי המערבי לגביה.

במובן צר של המילה, הפרוטוכרוניזם הרומני התייחס במיוחד להאדרת השורשים הדאקים והקדומים אף יותר של העם הרומני. השקפה זו נקראה בפי חסידיה גם "דאקולוגיה" וכונתה, לפעמים, על ידי מבקריה בשמות בעלי קונוטציה שלילית כמו "דאקומניה" או "תראקומניה"

המושג, על כל היבטיו, הפך למטבע לשון נפוץ בימי משטרו של ניקולאה צ'אושסקו בשנות ה-1970, בעקבות הגות מסורתית מתקופות קודמות, וביקש להזהיר בפני השלכות הכניעה לזרים, כולל לתרבות המערב. בתחום הספרות הוא בא לשלול גישות קוסמופוליטיות כמו ה"סינכרוניזם" של מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו.

בתחום הפוליטי הפרוטוכרוניזם נטה להפחית בחשיבות ההשפעה הרומאית והמערבית על תרבות רומניה ולהדגיש יסודות "ילידיים" קדומים, לעיתים קרובות מוגזמים או מדומים, במחיר התעלמות מאמיתות היסטוריות.

בימי צ'אושסקו הפרוטוכרוניזם שימש כלי פוליטי בידי השלטון הטוטליטרי שאימץ גישה לאומנית (הקרויה בפי אחדים - "נציונאל-קומוניזם") על מנת לכבוש את אהדת העם המדוכא ובהתמודדות עם השאיפות הלאומיות והרוויזיוניסטיות של השכנים ההונגרים, עם המדיניות האדונית של ברית המועצות ועם אתגר הקפיטליזם ותרבות החופש המערביים.

צפון אפריקה

צפון אפריקה הוא אזור גאוגרפי השוכן בחלקה הצפוני של יבשת אפריקה, חלקו הגדול של האזור נמצא לאורך חופי הים התיכון.

תחות

תחות הוא אל החוכמה, הכתיבה, המדע, השירה והקסם במיתולגיה המצרית.

הוא מתואר לעיתים כגבר בעל ראש של ציפור איביס (ציפור המגלן), ולעיתים בעל ראש של בבון.

על פי המסורת תחות יחד עם האל הורוס עומדים משני צידי הסירה של רע, כאשר היא עוברת בשאול במהלך הלילה. תחות, כמו האלות חתחור וסח'מת, נוצר למעשה מאיבר מסוים בגופו של האל רע - אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי. במקרה של תחות, הוא נחשב לנציג ליבו ולשונו של רע, ובשל כך גם לסוג של דובר לרע. המקבילה הנשית של תחות היא האלה סשהת.

תל עין הבשור

תל עין הבשור, הוא תל בנגב הצפוני על גדתו של נחל הבשור, בתוך גן לאומי אשכול. יחודו של התל הוא בהיותו עדות לנוכחות של ממלכת מצרים העתיקה באזור כבר מראשיתה באלף ה-3 לפנה"ס, בנוסף נמצאה במקום עדות ארכאולוגית ראשונה למבשלת בירה בארץ ישראל.

תל שרוחן

תל שָׁרוּחֶן (תַל אל-פַארִעַה (דרום)), הוא תל בנגב הצפוני על גדתו המערבית של נחל הבשור. הזיהוי של התל עם "שרוחן" (עיר כנענית קדומה) אינו ודאי. ניתן להגיע אל התל באמצעות דרך הבשור העוברת למרגלות צידו המערבי של התל.

תרבות

תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם.

בין השאר הטקסים והמיתוסים. קבוצות שונות בעולם יכולות להיות בעלות ערכי תרבות שונים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.