תרבות המערב

תרבות המערב היא כינוי לתרבות שהתפתחה באירופה, ובעיקר במערב אירופה, ולשלוחותיה באזורים שאליהם הייתה הגירה אירופית משמעותית, ובייחוד אמריקה הצפונית ואוקיאניה. לעיתים היא מכונה הציוויליזציה המערבית או הציוויליזציה האירופית. תרבות המערב כוללת מורשת ייחודית של נורמות חברתיות, ערכי מוסר, מנהגים מסורתיים, אמונות דתיות, מערכות פוליטיות, וכן מוצרים וטכנולוגיות מסוימות.

לתרבות המערב שני מקורות קדומים עיקריים:

סקירה היסטורית קצרה של תולדות התרבות המערבית ותהליכי התפתחותה תתחיל ביוון הקדומה, ולאחריה ברומא העתיקה, גל ההתנצרות שעבר על אירופה במהלך ימי הביניים, תנועות הרפורמה והמודרניזציה שהחלו בתקופת הרנסאנס ועד לתהליך הקולוניאליזציה שגרם להפצתן של מסורות אירופיות ברחבי העולם החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20.

המחשבה המערבית התפתחה על גבי מצע מורכב של פילוסופיות, תנועות ותפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. מיסטיקה ורציונליזם, הומניזם ופאשיזם, סוציאליזם וקפיטליזם, חילוניות ורליגיוזיות. בהקשר העולמי, התרבות האירופית צמחה עם דחף חזק לאמץ, להסתגל ובסופו של דבר להשפיע על העולם.

Western civilization elements
לתרבות המערב יש שני מקורות קדומים עיקריים: התקופה הקלאסית של העידן היווני-רומי והנצרות[1][2][3][4]
Hw-shakespeare
ויליאם שייקספיר, מגדולי הכותבים בתרבות המערב

השפעת יוון העתיקה על תרבות המערב

יוון תרמה רבות לתרבות המערב ורבים מחשיבים אותה לתחילתה. החקר וההגות שהתפתחו ביוון עזרו לפיתוחן של תאוריות על המבנה האידיאלי של החברה, המשטר, החוקים והמחקר ובכך יצרו חברה חדה ותרבות חדשה: תרבות המערב.

בין התרומות של תרבות יוון העתיקה לתרבות המערב ניתן למנות את:

  • עקרונות חופש המחשבה וחופש הביטוי
  • המחקר הפילוסופי והמתמטי ככלי להבנת הטבע
  • השאיפה לשלמות ולהצטיינות
  • תחרותיות
  • הספורט
  • התיאטרון
  • אמנות יוון העתיקה: פיסול, שירה, מיתולוגיה יוונית, אדריכלות
  • התפתחותה של המתמטיקה היוונית שיטת הספירה הראשונה בה השתמשו היוונים מבוססת על בסיס עשרוני. הסמל של כל מספר היה האות הראשונה של אותו מספר ביוונית, אלא אם כן המספר היה מורכב מיותר מיחידת בסיס אחת (יחידות הבסיס היו המספרים בין 1 ל-9). כך למשל, המספר 5 (ביוונית: Πέντε) סומן באות פאי. שיטה זו נקראה השיטה האטית, על שם האזור ממנו השיטה התפתחה - אטיקה.
  • התפתחות החשיבה המדעית כך התפתח הידע האנושי דרך מציאת פתרונות לבעיות יום יום, על ידי הבחנות, מאיסוף תצפיות (כמו בלוחות השנה של כוהנים) ומיצירת שיטות. אולם אלה היו תרבויות עבדים, בהן העבדים עבדו והאדונים חשבו. מתח זה יצר מעמד עליון, אשר עסק במדע שלא לצורכי פתרון בעיות היום-יום, אלא מתוך שאיפות אינטלקטואליות. עובדה זו ניכרת בעיקר ביוון העתיקה, מקום שם הגיעה התפתחות המחשבה הקלאסית לשיאה. ביוון, התבונה נחשבה לתכונה הנאצלה ביותר באדם. אנשים כאריסטו (322–384 לפני הספירה), אשר למעשה ערכו הבחנות וניסויים מדויקים, כמחקריו על הטבע או מחקרו "חלקי החיות", מעוררים את התפעלות חוקרי המדע הניסויי בני זמננו. עקב זאת, אפשר לומר כי אריסטו במחקריו הביולוגיים היה חוקר ניסויי היוצא מן הפרט אל הכלל; אך בתאוריות שלו, על התבל ומקומו של האדם בה, פעל, כמורו אפלטון, על דרך ההיקש (בניגוד לשיטה המדעית האמפירית).

השפעת היהדות על תרבות המערב

בעוד פיתוח המדעים והאומנויות בתרבות המערבית הגיעו בעיקר מיוון ורומא העתיקה, מקור הפן המוסרי והדתי של המערב הוא ביהדות. מהיהדות לקחה תרבות המערב מספר מאפיינים בסיסיים:

  • מונותאיזם - היהדות פיתחה את התפיסה המונותאיסטית, תפיסה שלה הייתה השפעה מכרעת על תרבות המערב מאז התנצרותו של קונסטנטינוס הראשון, ומתוכה יצא התנ"ך שהפך להיות אחד הספרים החשובים והמשפיעים ביותר בתרבות המערבית.
  • חירות - במיוחד בכל הקשור בשלילת העבדות, המהווה מוטיב עיקרי ומכונן ביהדות.
  • קדושת החיים - התפיסה כי חיי כל אדם אסורים בפגיעה.

בנוסף, השפיעו סיפורי התנ"ך על מהלכים היסטוריים והמדיניות של ארצות המערב, מן היציאה למסעות הצלב, מלחמות הדת במאה ה-16, ניצור העולם החדש ועוד.

תרבות המערב בימי הביניים

בימי הביניים תרבות המערב הייתה באירופה בלבד, ובעיקר במערבה ומרכזה. תרבות המערב הייתה נוצרית דתית ותרמה רבות לפיתוח הפאודליזם, ובהמשך גם לשלטון האבסולוטי.

תרבות המערב בעת החדשה

בתחילת העת החדשה יצוגה של תרבות המערב בעולם היה הקולוניאליזם והאימפריאליזם של מעצמות אירופה באסיה, אפריקה ואמריקה אשר התחילו עם עידן התגליות. בנוסף לקודם, עידן האורות הביא לחילון החברה המערבית, להקטנת שיעור האנלפבתים והעלת רמת השכלתה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Cambridge University Historical Series, An Essay on Western Civilization in Its Economic Aspects, p.40:Hebraism, like Hellenism, has been an all-important factor in the development of Western Civilization; Judaism, as the precursor of Christianity, has indirectly had had much to do with shaping the ideals and morality of western nations since the christian era.
  2. ^ Caltron J.H Hayas, Christianity and Western Civilization (1953),Stanford University Press, p.2:That certain distinctive features of our Western civilization — the civilization of western Europe and of America— have been shaped chiefly by Judaeo - Graeco - Christianity, Catholic and Protestant.
  3. ^ Horst Hutter, University of New York, Shaping the Future: Nietzsche's New Regime of the Soul And Its Ascetic Practices (2004), p.111:three mighty founders of Western culture, namely Socrates, Jesus, and Plato.
  4. ^ Fred Reinhard Dallmayr, Dialogue Among Civilizations: Some Exemplary Voices (2004), p.22: Western civilization is also sometimes described as "Christian" or "Judaeo- Christian" civilization.
אודיסיאה

האוֹדִיסֵיאָה (Ὀδύσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס. היצירה מופיעה במקום השמיני ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמניםבשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

איליאדה

האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך - 909 (מזמור ה).

השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס. השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 492–495). גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.

המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה. העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.

האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.

אירופה

אֵירוֹפָּה היא יבשת מבחינה היסטורית ותרבותית ותת-יבשת מבחינה גאוגרפית. היא נמצאת בחלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה, שבחצי הכדור הצפוני. בצפונה אירופה גובלת באוקיינוס הקרח הצפוני; במערבה - באוקיינוס האטלנטי; במזרחה – בהרי אורל ובים הכספי; ובדרומה – בים התיכון ובים השחור.

כ-50 מדינות מרכיבות את אירופה: רוסיה היא הגדולה ביותר, הן מבחינת השטח והן מבחינת האוכלוסייה, ואילו קריית הוותיקן היא הקטנה ביותר. אירופה משתרעת על כ-10,180,000 קמ"ר, והיא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקיאניה בלבד). עם זאת, היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אסיה ואפריקה). כ-11% מאוכלוסיית העולם מתגורר ביבשת זו, 892,000,000 נפשות (לשנת 2017).

באירופה נולדה תרבות המערב – שמילאה תפקידים דומיננטים בעניינים גלובליים החל מהמאה ה-16, במיוחד מראשית הקולוניאליזם. בין המאה ה-16 למאה ה-20, מדינות אירופאיות שלטו לסירוגין באמריקה, רוב אפריקה, אוקיאניה וכן בחלקים גדולים של אסיה. שתי מלחמות העולם התמקדו בעיקר באירופה, ותרמו רבות לירידת הדומיננטיות של מדינות אירופה המערבית בעניינים דיפלומטיים באמצע המאה ה-20. במהלך המלחמה הקרה, אירופה חולקה לאורך מסך הברזל של נאט"ו במערב וברית ורשה במזרח. האינטגרציה האירופית הובילה להיווצרותה של מועצת אירופה והאיחוד האירופי במערב אירופה, ששתיהן התרחבו בהדרגה מזרחה עם מהפכת סתיו העמים ונפילת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90.

אמריקניזציה

אמריקניזציה הוא מונח המשמשים לתיאור תהליכי הסתגלות כלל-עולמיים ל'נורמות' האמריקניות, קרי: אותם מאפיינים והלכי הרוח המאפיינים את ארצות הברית במישור התרבותי, החברתי והכלכלי. בשנת 2007, אוכלוסיית ארצות הברית היוותה ככמעט 5% מאוכלוסיית העולם כולו, והתמ"ג שלה היווה רבע מהתוצר העולמי הגולמי – מה שמעיד על עוצמה כלכלית גדולה, אחת הסיבות לאמריקניזציה. כאשר התהליך מתקיים באי-רצון או בצורה בלתי נמנעת המונח יהיה בדרך כלל בעל משמעות שלילית. כאשר התהליך מתקיים מרצון, הוא יהיה לרוב בעל משמעות חיובית.

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 שימש המושג 'אמריקניזציה' בהקשר של פרויקטים לקליטת המהגרים הרבים שהגיעו לחופיה של ארצות הברית והפיכתם לאמריקנים.

תהליך האמריקניזציה כולל תפיסות כלכליות ומדיניות, שיטות מסחר וקנייה ותפיסות בתחומי התרבות, כגון סרטים וסדרות. זה כולל גם את מבנה השפה בה אנו מדברים ושימוש בסלנג. בנוסף, שינוי בלבוש ללבוש שאופייני לחברה האמריקנית.

תהליך האמריקניזציה הוא כלל עולמי והוא נעשה בהדרגתיות ומושפע מן התרבות האמריקאית. תהליך זה כולל אנשים/מקומות/תרבויות ופריטים שמשמשים אותנו ביום יום. לדוגמה: חברות כמו: "אפל", "מקדונלד'ס" וכו' כיום נמצאות לא רק באמריקה אלא ברחבי העולם.

הכנסייה הקתולית

הכנסייה הקתולית היא הכנסייה הנוצרית הגדולה בעולם. היא משתייכת לזרם הנצרות הקתולית ומנהיגהּ הוא האפיפיור. לפי הכנסייה, מניין החברים בה עולה על מיליארד. הכנסייה מגדירה את שליחותה להפיץ את הבשורה הנוצרית על פי ישו, וכן לנהל את הסקרמנטים הנוצרים ולעסוק בצדקה.

בוועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870) הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה.

הכנסייה הנוצרית היא אחד מהמוסדות המתמשכים העתיקים בעולם, והיה לה תפקיד בולט בהיסטוריה של תרבות המערב. הכנסייה מלמדת כי היא נוסדה על ידי ישו ושהבישופים שלה הם ממשיכי דרכם של שנים-עשר השליחים שקיבלו עליהם להפיץ את בשורתו. כמו כן האפיפיור הוא יורשו של פטרוס הקדוש והוא מחזיק בעליונות כלל עולמית. לפי הכנסייה, הדוקטרינה שלה בלתי-ניתנת לערעור וזוכה להכוונה מאת רוח הקודש.במרכז המיסה של הכנסייה נמצאת האוכריסטיה בה לחם ויין עוברים טרנסובסטנציאציה לגופו ודמו של ישו. דוקטרינות ייחודיות נוספות הן האמונה בכור המצרף לנשמות, בעיבור ללא חטא של מרים, אם ישו ובעלייתה השמימה בגופה, והמגיסטריום עליו נשענת סמכות הממסד הכנסייתי.

העולם המערבי

העולם המערבי או "המערב" הוא מושג המשמש במדע המדינה, ביחסים הבינלאומיים, בתרבות ובכלכלה לאפיון חלקים מהעולם, שלהם מכנים משותפים כלשהם בתחומים אלו. הגדרתו המדויקת של המושג משתנה לפי ההקשר, ומדינה יכולה להיכלל בו רק בהקשרים מסוימים אך לא באחרים. בהקשר התרבותי מציין המושג את המדינות שתרבותן התפתחה מתוך תרבות מערב אירופה, ובאופן רחב זו שהתפתחה, ושואבת, מתרבות יוון העתיקה. בהקשר הכלכלי והפוליטי מציין המושג מדינות דמוקרטיות בעלות כלכלה מפותחת וקפיטליסטית או סוציאל-דמוקרטית. בנוסף על כך, בהיבט החברתי והתרבותי, מדינות מוגדרות מערביות כאשר הן מקיימות בתוכן רף מסוים של זכויות אדם.

העולם הנוצרי

העולם הנוצרי הוא מונח היסטוריוגרפי המתאר את אירופה המערבית בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, שאחד המאפיינים החשובים שלה היה האמונה הנוצרית.

בעת המודרנית משמש המונח בהשאלה לתיאור ארצות שיש בהן רוב נוצרי מובהק. היום המונח משמש לתיאור כלל הישויות הפוליטיות הנמצאות בשליטה נוצרית או כלל הקהילות הנוצרית וקהילות בעלי תרבות נוצרית בעולם.

רוב הנוצרים (87%) מתגוררים במדינות שבהן רוב נוצרי. יש 157 מדינות וטריטוריות בעולם עם רוב נוצרי.

הנצרות שולטת באירופה (76.2%), אמריקה הצפונית (77.4%), אמריקה הדרומית (90.0%), צפון אסיה, אפריקה הדרומית (62.7%) ואוקיאניה (73.3%). מספר הנוצרים נאמד כיום כ-2.3 מיליארד מאמינים.בסוף המאה ה-20 כשליש מאוכלוסיית העולם משתייך לאחד מן הפלגים של הדת הנוצרית. הנוצרים הם הקהילה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר, ויש להם כנסיות בחלק גדול מאומות העולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית היא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. מגמה זו הואצה בשל דעיכת ההשפעה של הממסדים הנוצריים באירופה. הנצרות, כדת אוניברסלית, כלומר דת שפונה לבני אדם מעמים שונים וממעמדות שונים, הצליחה להתפשט במקומות רבים הודות לשיטת המיסיון.

יש מדינות שבהן הנצרות אינה רק נפוצה, אלא גם ממוסדת במסגרת המדינה, כגון: ארמניה (הכנסייה האפוסטולית הארמנית), אנגליה (הכנסייה האנגליקנית), גאורגיה (הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית), דנמרק, איסלנד, יוון, רומניה, נורווגיה, שווייץ. במדינות כמו ליכטנשטיין, אל סלוודור, קוסטה ריקה, מלטה, מונקו, וקריית הוותיקן הכנסייה הממוסדת היא הכנסייה הקתולית.

הזרמים הגדולים ביותר בעולם הנוצרי כיום הם הכנסייה הקתולית, הזרם הפרוטסטנטי, והכנסייה אורתודוקסית.

טופר צהוב

טופר צהוב (באנגלית: Yellow Claw) הוא דמות בדיונית של נבל-על שהופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Yellow Claw #1 מאוקטובר 1956 תחת פרסומה של חברת אטלס קומיקס, קודמתה מתור הזהב של מארוול קומיקס, ונוצרה בידי הכותב אל פלדשטיין והמאייר ג'ו מנילי.

טופר צהוב הוא מדען מבריק ואיש אשכולות בעל ידע נרחב בביוכימיה, מיסטיקה, אלכימיה ואמנויות לחימה שנולד לפני 150 שנה ביבשת סין. דרך מניפולציה של כוחות קסם, הוא רקח שיקויי חיים אשר האריכו את חייו ואפשרו לו לשמור על חיוניות פיזית. בעקבות הופעותיו בחוברות של ניק פיורי, מנהל S.H.I.E.L.D, אמני הדמות שרטטו אותה בגוון עור צהוב ובלתי שגרתי, כנראה תוצר לוואי של כימיקל הארכת החיים שלו.

הטופר הצהוב הקדיש את חייו להשגת שליטה עולמית ולחתור נגד תרבות המערב. הוא שולט בארגון קרימינלי, יחד עם צוות מדענים ומהנדסים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוא כרת ברית עם מנהיגים קומוניסטים סיניים מתוך כוונה לכבוש את המערב עבור סין. לעשה, הייתה זו תחבולה, והוא התכוון לכבוש את המערב עבורו. הטופר הצהוב נעזר בשירותיו של פושע מלחמה נאצי בשם קארל פון הורסטבאדן, אך מאמציהם סוכלו ללא הרף בידי סוכן ה-FBI ג'ימי וו ובידי קרובתו משפחתו היחידה סוּוַאן, שאותה לא רצה להרוג. הטופר הצהוב שלח את כוחותיו כדי לפלוש לליברטי איילנד ולהפעיל את משתק הזהות שלו, אך תוכניותיו סוכלו בידי ניק פיורי וקפטן אמריקה.

בסיפורי הטופר הצהוב שבחוברות Strange Tales, מרגל-העל ניק פיורי לחם בדמות שאותה חשב לטופר הצהוב. אולם, למעשה היה זה אנדרואיד שאותו יצר דוקטור דום כחלק ממשחק הרסני והורס עולמות כביכול.

בשנות ה-2000, דמותו של טופר צהוב הופיעה בסדרת מארוול בשם "סוכני אטלס". בסדרה זו התגלה שמו האמיתי, פלאן צ'ו, ושהוא היה חאן של שושלת מונגולית סודית שבחר בג'ימי וו להיות היורש שלו.

יוון

יוון (ביוונית: Ελλάδα (מידע • עזרה), תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים ביוון העתיקה את ערש תרבות המערב.

יחסי ישראל–קפריסין

בין מדינת ישראל והרפובליקה של קפריסין מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, וזאת יחד עם קשרים פוליטיים, צבאיים, כלכליים ותרבותיים ענפים בין שתי המדינות. לישראל יש שגרירות רשמית בניקוסיה ולקפריסין יש שגרירות רשמית בתל אביב.

היחסים בין שתי המדינות, המבוססים על כבוד הדדי לערכי תרבות המערב והדמוקרטיה, הושפעו עמוקות מיחסי טורקיה-ישראל לאורך השנים, כאשר החשש הקפריסאי מהקרבה שבין טורקיה וישראל הקשה במהלך שנים רבות על התחממות היחסים בין שתי המדינות. עם זאת, החל משנת 2000, ולאורך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, החלו היחסים בין שתי המדינות להתחמם בצורה משמעותית, וזאת בין היתר בעקבות גילויים של שדות נפט וגז באזור הימי שבין שתי המדינות, אשר הוביל לשיתוף פעולה עתידי של השתיים בניצולם הכלכלי, כפי שהוצהר על ידי בכירים בשתי המדינות. התקרבות זו נובעת גם מהתרחקות טורקיה מישראל.

לימודים קלאסיים

לימודים קלאסיים הוא שם התחום העוסק בלימוד השפה, הסִפְרוּת, ההיסטוריה, האָמנוּת, והיבטים אחרים של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה, ערש תרבות המערב בעת העתיקה. הלימודים הקלאסיים היוו תמיד נושא מרכזי במדעי הרוח, והעוסקים בהם נקראים לעיתים הומניסטים.

במדינת ישראל פועלות שלוש מחלקות אקדמאיות ללימודים קלאסיים: באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לימודי יסוד בנושאים הללו מתקיימים גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך אין בהן חוג או מחלקה המוקדשים לנושא.

מחזאי

מחזאי, הנקרא גם דרמטורג, הוא אדם העוסק בכתיבת מחזה. יצירותיו מיועדות בדרך כלל להצגה בפני קהל בידי שחקנים. לעיתים מחזות נוצרים כיצירות ספרותיות, הנעזרת בקונוונציות הדרמטיות אך אינן מכוונות להצגה פומבית. בתיאטרון הפוסטמודרני, תפקיד המחזאות לעיתים הוא חיבור הקטעים הנבנים לכדי עלילה ורצף אומנותי שלם, לרוב במקרים שבהם ההצגה לא מועלית על-פי מחזה כתוב.

המחזאים המוקדמים ביותר בספרות המערבית שיצירותיהם נשמרו הם המחזאים של יוון העתיקה. מחזותיהם נכתבו סביב תחרות שנתית שנערכה באתונה במאה החמישית לפני הספירה לכבוד האל דיוניסוס. הידועים מביניהם – אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ואריסטופאנס – יצרו תבניות דרמטיות שעדיין מקובלות בקרב מחזאים מודרניים.

המחזאים המודרניים אינם זוכים בדרך כלל לתהילה או להכרה בחשיבות התרבותית של יצירתם בדומה לעבר, מכיוון שהתיאטרון אינו עוד המקום היחיד שניתן לראות בו דרמות רציניות או קומדיות מבדרות, והמחזאי המבקש לו קהל נאלץ להתחרות במדיומים מודרניים יותר כקולנוע וטלוויזיה.

מבין המחזאים הבולטים שהשפיעו על עיצוב תרבות המערב, ניתן למנות את ויליאם שייקספיר, לואיג'י פיראנדלו, ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב, הנריק איבסן, סמואל בקט ואז'ן יונסקו.

המחזאי הראשון שיצירתו נדפסה בשפה העברית הוא יהודה סומו, שמחזהו, "צחות בדיחותא דקידושין", נדפס במאה ה-16.

מסאי (שבט)

בני המסאי (מכונים גם שבט המסאי או מסאים), שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בקניה וצפון טנזניה, והם ככל הנראה אחד מהשבטים הקדומים והעיקריים במזרח אפריקה.

למרות חדירת תרבות המערב לאפריקה והגידול בשימוש בטכנולוגיה, המסאים מנהלים את חייהם בדרכם המסורתית זה דורות, ומוכרים בעיקר בזכות לבושם המיוחד, סוג של גלימה אדומה. השמירה על החיים המסורתיים של המסאים נעשית קשה יותר ויותר במשך הזמן, לאור ההתפתחות והתיעוש המתקדמים ביבשת אפריקה כולה.

מערב

מערב הוא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך למזרח ונמצא בזווית ישרה לצפון ודרום. המערב נמצא באזימוט 270 מעלות.

מערב הוא הכיוון ההפוך לכיוון הסיבוב של כדור הארץ ולכן זהו גם הכיוון בו שוקעת השמש בימי השוויון.

להבדיל מצפון ודרום, שהם כיוונים מוחלטים, שלהם אותה משמעות בכל מקום על-פני כדור הארץ, מערב ומזרח הם כיוונים יחסיים, שמשמעותם תלויה במקום שבו נמצא אומרם.

המונח מדינות המערב משמש להתייחסות למדינות השוכנות במערב אירופה ובאמריקה. כמו כן מונח זה מתייחס גם לתרבויות היהודיות-נוצריות - תרבות המערב.

המונח מערב מתאר גם את המדינות ששוכנות במערב ארצות הברית, שבקרבת האוקיינוס השקט, דוגמה למדינות אלה היא המערב הפרוע והסרט שמצולם שם ומכונה מערבון.

בסין העתיקה, המונח מערב ציין את ארצו של בודהה והמקום ממנו הגיעו כתבים בודהיסטיים קדושים.

נצרות

הנצרות היא דת אברהמית שצמחה לפני כאלפיים שנה והתפשטה מארץ ישראל. היא הדת הגדולה בעולם ומספר המאמינים המשתייכים לפלגיה הרבים נאמד בלמעלה מ-2.3 מיליארד איש, או מעל ל-30% מאוכלוסיית העולם. כל הכנסיות הנוצריות מעמידות במרכז משנתן את דמותו של ישו, הנחשב למייסדה של הדת ולמורה דרכה. הרוב המוחלט ביניהן מקבל את אמונת היסוד כי ישו הוא בן האל, אחד משלושת מרכיביו השווים – יחד עם האל האב ורוח הקודש – של השילוש הקדוש שמהווה את אלוהים האחד, וכי התגלם בבשר כדי לגאול את האנושות מחטאיה ומת בצליבה כקורבן לשם כך. ישועת האדם מותנית בקבלת ישו כמשיח וכאלוהי. קיימות כנסיות הדוחות את מושג השילוש ואף קבוצות שוליים המזדהות כנוצריות ורואות בישו בן-תמותה בלבד, אם כי היתר לא מכירות בהן כלגיטימיות.

החלוקה הבסיסית בעולם הנוצרי היא בין הזרמים של ארצות מערב ומרכז אירופה ומושבותיהן מעבר לים לבין הזרמים של ארצות המזרח התיכון ומזרח אירופה. הפער נובע מגורמים תרבותיים וגאוגרפיים, בעיקר בין המערב שהשתמש בלטינית למזרח שהעדיף יוונית או שפות מקומיות, כמו גם מחלוקות תאולוגיות שונות. כנסיות המערב מונות בעיקר את הקתולים המכירים בסמכות האפיפיור והמסורה, ואת הפרוטסטנטים הדוחים את שתיהן, מעניקים חשיבות רבה לפרשנות האישית של כתבי הקודש ומפוצלים לרבבות גופים עצמאיים הנעדרים היררכיה ברורה. כנסיות המזרח כוללות, בין היתר, את האורתודוקסים הרואים את פטריארך קונסטנטינופול כ"ראשון בין שווים" בקרב מנהיגיהם ואת האוריינטלים הנבדלים מכל הקודמים בכך שהם דוחים את החלטות ועידת כלקדון מ-451 וגורסים שלישו היה טבע אחד בלבד.

הנצרות הקדומה התפתחה לאטה מן המאה הראשונה לספירה, קודם כל ככת יהודית קטנה שקידמה את תורת ישו ולאחר מכן כאמונה אוניברסלית שלא דרשה מגויים שהצטרפו אליה לשמור את חוקי התורה. לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית, הפכה לדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית, משלהי ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20, התפשטה הנצרות אל הקולוניות שהקימו הכובשים מאירופה ברחבי העולם וכיום רוב הנוצרים הם תושבי מדינות שמחוץ לעולם המערבי. לנצרות היה חלק חשוב ועיקרי בעיצוב תרבות המערב.

קלאסיציזם

קלאסיציזם הוא הנטייה התרבותית להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותיות של העת העתיקה, כלומר בראש וראשונה יוון העתיקה ורומא העתיקה. נטייה כגון זו הופיעה בתקופות שונות בהיסטוריה של תרבות המערב. ביטויים בולטים של נטייה זו ניתן למצוא בתרבות הרנסאנס באיטליה ובאמנות הנאו-קלאסיציסטית במהלך המאה ה-19.

לידתו של המונח בוויכוחים ספרותיים ואמנותיים במאה ה-19. באותם ימים, מתנגדי המודרניזם ובמיוחד מתנגדי הרומנטיקה הטיפו להידוק הזיקה אל יצירות המופת הקלאסיות של יוון ורומא, ולפיכך נקראו "קלאסיציסטים". ויכוחים דומים התקיימו גם קודם לכן וגם לאחר מכן. מקובל לזהות מגמות ותנועות קלאסיציסטיות בתקופות שונות, החל מלפני הספירה ועד ימינו, לעיתים בהקשר תרבותי כללי מעבר לתחומים הצרים של האמנויות למיניהן.

בימינו משתמשים במונח קלאסיציזם במשמעות רחבה, לעיתים בתוספת של "נאיבי", להבדיל מקלאסיציזם דוגמטי, אורתודוקסי, דוקטרינארי, או רציונליסטי. המונח מתייחס לא רק לימי הזוהר של יוון ורומא, אלא לכל תרבות, תקופה, זרם, או אף אמן בודד, הנחשבים "קלאסיים" ומשמשים כמודל של השראה אם לא חיקוי.

קרב תרמופילאי

קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית. הצבא הפרסי שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים פלש ליון דרך מעבר תרמופילאי הצר. במשך שבעה ימים הצליחו היוונים להדוף את התקפות הפרסים, עד שיווני בן המקום גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו הפרסים לאגף את הצבא היווני ולבסוף גם להביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.

רוח

רוּחַ היא תנועה של חלקיקי אוויר רבים יחד בכיוון מסוים. עוצמת הרוח יכולה להשתנות מרוח מלטפת וכמעט בלתי מורגשת ועד לסופות הרסניות, המגיעות למהירות של כ-300 קמ"ש ויותר. הרוחות מהוות מרכיב חשוב במדעי מזג האוויר (מטאורולוגיה) ומשמשות כלי חשוב לחיזוי מזג האוויר.

רוחות מעצבות את פני הקרקע, הדיונות וההרים. הרוחות יוצרות גלים בים, מפיצות את אבקת הצמחים וזרעיהן, הן מסייעות לעופות לרחף ולנדוד ומהוות מרכיב מרכזי במערכת הקירור של האדם. הרוח משמשת להפקת אנרגיה. הרוח משיטה אוניות, ורוח הסחר נקראה כך משום שהשיטה אוניות מסחר מפורטוגל דרומה לכיוון אפריקה ומשם זרם הגולף נשא אותם לאמריקה.

הרוח נתפשת כאחד מאיתני הטבע. בעולם הדימויים של תרבות המערב הרוח מסמלת נושאים נשגבים כחופש או הרס. במיסטיקה הרוח נתפשת כביטוי לתקשורת עם עולם המתים ולנוכחות ישות אלוהית.

הרוח היא תופעה נפוצה ושגרתית המקובלת על רבים כמובנת מאליה. בתרבויות קדומות רבות נחשבה הרוח למעשה האל. אמפדוקלס (450 לפנה"ס) הגדיר את האוויר כאחד מארבעת היסודות. תפישת האוויר כיסוד או חומר המסוגל לנוע התוותה את הבסיס להבנת הרוח. האוויר המקיף אותנו הוא תערובת של גזים, לכן הרוח היא תנועה של גז. גילוי חוקי הגזים בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 איפשר לבטא את הרוח כתופעה פיזיקאלית ולתאר את אופיה במשוואות מתמטיות.

המילה 'רוח' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה, אך בימינו נהוגה הצורה הנקבית.

תאולוגיה נוצרית

התאולוגיה הנוצרית היא תאולוגיה או שיח, המתייחסת לישו וקורותיו כאל "דבר האל" (יוונית עתיקה: λόγος θέου \ logos theou, לטינית: "Verbum Dei") ומהווה ניסיון לברר את "טעם האמונה הנוצרית".

התאולוגיה הנוצרית היא תחום השיח בנוגע לאמונה הנוצרית. העוסקים בה מחולקים על פי פלגי האמונה הנוצרית. תאולוגים נוצרים משתמשים בניתוח רציונלי וטיעון לוגי על מנת להבין, להסביר, לבחון, לבקר, להגן או לקדם את הדוקטרינה הנוצרית. התאולוגיה הנוצרית מאפשרת הבנת התפיסה הנוצרית יותר לעומק, לערוך השוואה בין הנצרות לבין דתות ותרבויות אחרות, להגן על הנצרות מפני ביקורת, לאפשר רפורמות, לסייע בהפצת הנצרות, לבחון את מקורות התרבות הנוצרית וליתן מענה לסוגיות וצרכים עכשוויים. במילותיו של אנסלם מקנטרברי, תאולוגיה נוצרית היא Fides Quaerens Intellectum, כלומר, אמונה המחפשת הסבר לעצמה.

לתאולוגיה הנוצרית הייתה השפעה חשובה על תרבות המערב, בעיקר באירופה בתקופה הפרה-מודרנית.

יש המחלקים את העיסוק בתאולוגיה כדיסציפלינה אקדמית לארבעה תחומים עיקריים שונים:

תאולוגיה של כתבי הקודש הנוצריים (כלומר, הניסיון לנתח את הכתבים)

תאולוגיה שיטתית

ניתוח היסטורי

תאולוגיה פרקטית (הטיפול בבעיות יום יום)חלוקות אחרות מתמקדות בהוגי דעות נוצריים ובפילוסופיה שלהם; או בזרמים שונים בנצרות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.