תרבות

תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם.

בין השאר הטקסים והמיתוסים. קבוצות שונות בעולם יכולות להיות בעלות ערכי תרבות שונים.

מושג התרבות

מושג התרבות פותח לראשונה על ידי אנתרופולוגים בסוף המאה ה-19, כאשר ההגדרה הראשונה והמפורסמת ביותר ניתנה על ידי אדוארד טיילור. על פי טיילור, תרבות היא אותה שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה. במשך השנים ניתנו הגדרות רבות למושג התרבות על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. קליפורד גירץ, בספרו "פרשנות של תרבויות" הציג חלק קטן מההגדרות שאסף קלייד קלקהון:

  1. דרך החיים הכוללת של עם
  2. המורשת החברתית שהפרט רוכש מקבוצתו
  3. דרך חשיבה, הרגשה והאמנה
  4. הפשטה של ההתנהגות
  5. תאוריה של האנתרופולוג על האופן שבו מתנהגת למעשה קבוצה של בני אדם
  6. מחסן של למידה נאגרת
  7. מערכת אוריינטציות תקניות לבעיות קבע
  8. התנהגות נלמדת
  9. מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות
  10. מערכת של טכניקות הסתגלות, הן לסביבה החיצונית והן לבני אדם אחרים
  11. משקע של ההיסטוריה

בעקבות תאורטיקנים כמו גירץ ותאוריות כמו אנתרופולוגיה סמלית, נהוג כיום לעשות הבחנה בין גילויה של התרבות, היינו, ההתנהגות בפועל, ובין הערכים, האידיאלים והאמונות המשותפות לבני האדם. כך שהגדרות התרבות עוסקות כיום בעיקר באותם ערכים, אידיאלים ואמונות ולא בהתנהגות הנראית לעין. כפי שגירץ רואה זאת (על פי רעיון של מקס ובר), היות שהתרבויות הן רשתות המשמעות שטווה האדם בעצמו והוא כעת אחוז בהם. ובמקום אחר כתב: "מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית".

מקור המילה העברית 'תרבות' הוא מקראי: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל." (במדבר ל"ב, יד). על פי מילון העברית המקראית של קדרי מקור המילה הוא באכדית: "תרבּוּתוּ" (tarbûtu) שפירושו "חניך" או "תלמיד".[1]

מאפייני התרבות

To Christmas!
ילדה מתנסה במנהג תרבותי - הרמת כוסית
  • התרבות היא יצירה אנושית דינאמית. בני אדם יצרו ויוצרים את התרבות. זאת בניגוד לטבע, הנתפס כשרירותי לאדם.
  • התרבות היא משותפת. אנשים מאותה החברה חולקים התנהגויות ואופני חשיבה משותפים באמצעות התרבות.
  • התרבות היא נלמדת. בעוד שאנשים יורשים באופן ביולוגי הרבה תכונות פיזיולוגיות ואינסטינקטים התנהגותיים, התרבות עוברת באמצעות תורשה חברתית. אדם חייב ללמוד את התרבות מאנשים אחרים בחברה. בהקשר זה הגדיר אלפרד קרובר את התרבות: "כל הפעילויות והתוצרים הלא פיזיולוגים של האדם, שאינם רפלקסיביים או אינסטינקטיביים."
  • התרבות היא דינמית. הדינמיות של התרבות נובעת מיחסי הגומלין בין הפרט לחברה ובין בני האדם והמערכת האקולוגית בה הם חיים.
  • התרבות מתאימה את עצמה. התרבות משתנה בתהליך הסתגלותם של החברה ושל הפרטים בה לתנאים חברתיים ואקולוגיים חדשים.
  • יחסי יחיד-חברה. התרבות משפיעה על התנהגות האנשים בחברה, אולם היא אינה שולטת בהם באופן מוחלט. אנשים נוהגים למלא אחר הנורמות והערכים בחברה אולם עשויים לסטות מהם במצבים שונים. דפוסי תרבות מכוונים את התגובות הרגשיות ואת התחושות של בני האדם, ועם זאת מותירים לפרט שליטה על רגשותיו.
  • תרבות כוללת אלמנטים מפורשים (Explicit) ואלמנטים סמויים (Implicit).

מרכיבי התרבות

תרבות מורכבת ממרכיבים / ממדים שונים, כגון: סמלים, טקסים, ידע, מיתוסים, אמונות, ערכים, נורמות, אידאולוגיות, טכנולוגיות ומוסדות חברתיים.

תרבות מבוססת על סמלים, דרכים מופשטות של התייחסות לרעיונות, עצמים, רגשות או התנהגויות - והיכולת לתקשר באמצעות סמלים על ידי שפה. חברי קהילה נבדלים זה מזה במחשבותיהם ובהתנהגותם. אף על פי כן קיימת ביניהם הבנה משותפת של סמלים, ובאמצעותם הם מפתחים תקשורת. (שפה = מערכת סמלים) ידועה לבני אותה תרבות / פרשנות המובילה להגדרת מצב משותפת.

על מנת שהחברה תוכל להתקיים לאורך זמן היא חייבת לוודא שהחברים בה מקיימים את הנורמות, כלומר היא חייבת להפעיל פיקוח חברתי, לוודא כי החברים לא יסטו. אחד ממנגנוני הפיקוח בהם עושה החברה שימוש הוא - טקס.

תחומי עשייה רבים ומגוונים נחשבים כעשייה תרבותית. למשל: אדריכלות, אומנות, ריקוד, מוזיקה, תיאטרון, ציור, ספורט, סגנון בישול. אבל גם תחומים פחות "רשמיים" עשויים להיחשב כחלק מהתרבות: נראטיב לאומי, הווי ואווירה וכיוצא בזה.

שימושים שונים למילה תרבות

  • תרבות הפנאי היא מכלול תבניות המאפשרות (או המאלצות) את הפרט לגבש לעצמו דרכים לנהל את זמנו הפנוי.
  • תרבות ארגונית היא כינוי לדפוסי ההתנהגות הנהוגים בארגון: קפדנות, יצירתיות, מקצוענות, שחיתות וכולי.
  • תרבות נהיגה היא דפוסי ההתנהגות של הנהגים בעת נהיגתם: פראית, זהירה, אדיבה, וכדומה.
  • תרבות הצריכה היא התנהגות בני האדם המודרניים בקניות, השימוש בביטוי הוא בדרך כלל ביקורתי וכוונתו לקניות באופן מנותק מצרכי בסיס ומתוך תחושה שעצם הקנייה מקנה לקונה מעמד, שייכות וערך עצמי.
  • תרבות חומרית החפצים הגשמיים המיוצרים על ידי אנשים המשתייכים לחברה, לדוגמה טכנולוגיות, מבנים (אוהל או וילה), כלים (מיקרוגל, מזגן). זהו ההיבט המוחשי, מעשי שנקרא ההיבט החומרי.
  • תרבות לא חומרית ההיבט הרעיוני, מופשט שנקרא ההיבט הלא חומרי. העולם הערטילאי של רעיונות שנבראו על ידי אנשים הנמנים עם החברה, כלומר אופן החשיבה של בני התרבות והדרכים המקובלות עליהם למימוש רעיונותיהם לדוגמה תורת היוגה.
  • תרבות ההמתנה בתור שהוא הסדר חברתי שבא לקבוע סדר צודק והוגן לקבלת שירות או מוצר שאספקתם מוגבלת (כלומר לא ניתן לספק אותו לכל הצרכנים מיד עם קבלת דרישתם). תרבות ההמתנה בתור מתייחסת לכל אדם כשווה בזכויותיו לכל האחרים, והמדד הקובע את הסדר בגישה לקופאי, הוא הקדימות בהגעה לתור.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פול מנדס-פלור, תרבות. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 576-584.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "תרבות", בלוג בלשון, 13 ביולי 2007
Istituto Centrale per il Catalogo Unico

Istituto Centrale per il Catalogo Unico (‏ICCU באיטלקית. תרגום: המכון המרכזי לקטלוג אחיד) הוא מכון הפועל כרשות ממשלתית של ממשלת איטליה שמטרתו ליצור ולתחזק קטלוג ביבליוגרפי אחיד ומאוחד לכל הספריות באיטליה. הקטלוג המרכזי (Centro nazionale per il catalogo unico) החל להיות מיושם בכל הספריות במדינה בשנת 1951. המכון קם ב-1975 תחת המשרד למורשת ופעילות תרבותית (Ministero per i Beni e le Attività Culturali - MiBAC) וממוקם פיזית בספרייה הלאומית המרכזית של רומא. המכון מציע מערך שירותים ביבליוגרפים לבאי הספרייה ולמשתמשים חיצוניים - Servizio bibliotecario nazionale, SBN.

Mako

mako (מאקוֹ) הוא אתר תוכן ישראלי מבית קשת, אשר עלה לאוויר באוקטובר 2008, והחליף את אתר תוכניות קשת בניסיון להקים פורטל תוכן ישראלי גדול. מתפרסמות בו כתבות ומאמרים בנושאי חדשות, תרבות וספורט וכן תוכני וידאו של קשת, של חברת החדשות ושל דסק חדשות עצמאי המופעל על ידי האתר.האתר הוקם על ידי יובל נתן, עיתונאי ומייסד מגזין "רייטינג". החל מינואר 2014 עורך מאקו הוא איתי ולדמן ומנכ"ל האתר הוא אורי רוזן.

Metacritic

Metacritic (נהגה "מטֵקריטיק") הוא אתר אינטרנט אמריקאי האוסף ביקורות על אלבומי מוזיקה, משחקי וידאו, סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה ו-DVD. לכל מוצר ניתן ניקוד מספרי בהתאם לביקורת ונעשה ממוצע כולל של הביקורות המוצגות, כאשר ביקורות של מבקרים מומחים ניתנות בנפרד. הביקורות מסווגות לפי שלושה צבעים: ירוק, צהוב ואדום המסמלים את אופי הביקורת. האתר דומה במעט לאתר הביקורות Rotten Tomatoes אך לעיתים מתקבלות בהם תוצאות שונות לחלוטין, בעיקר בשל שיטות שקלול הציון השונות ביניהם.

האתר הושק בינואר 2001 על ידי מארק דויל ואחותו ג'ולי רוברטס דויל יחד עם חברים ללימודים בבית הספר למשפטים אוניברסיטת דרום קליפורניה. נכון לפברואר 2014 הוא מדורג במקום ה-1,953 בדירוג אלקסה.

אמן (תרבות)

אומן או אָמָּן (בקמץ קטן, כלומר יש לקרוא: אוֹמָּן) הוא אדם אשר נעזר בכישרון יצירתי כדי ליצור אָמָּנוּת (יש לקרוא: אוֹמָנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת). המושג אמן מתקשר בעיקר לאמנות חזותית ולאמנות הבמה כגון: מוזיקה, ספרות, קולנוע ותיאטרון, שבהם יש לאמן חופש פעולה נרחב ביצירתו.

אמנות

אָמָּנוּת (יש לקרוא: אוֹמָנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) היא יצירה אסתטית הנעשית לצורך הבעת והעברת רגש. אמנות הינה שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעיתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. ביצירת אמנות באים לידי ביטוי רגשות האמן וכישרונותיו, וכן ייחודיותו. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית, ובשל כך נכללים בתחום האמנות ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה.

אנגלית

אנגלית (באנגלית: English) היא שפה ממשפחת השפות הגרמאניות שמקורה באנגליה, והיא אחת השפות המדוברות ביותר בעולם. השפה רכשה לה מעמד דומיננטי והיא השפה המרכזית והרשמית בארצות רבות. אנגלית נלמדת ומובנת יותר מכל שפות העולם, משמשת שפה שנייה ושפה רשמית במדינות רבות, ולרוב מוגדרת כ"לינגואה פרנקה" בזכות השפעתה העצומה בתחומים רבים.

על-פי הערכות, יש בעולם בין 500 מיליון ל-1.8 מיליארד דוברי אנגלית ברמה כלשהי, בין כשפת אם או כשפה שנייה. מתוכם, בין 300 ל-450 מיליוני בני אדם מדברים אנגלית כשפת אם. אנגלית היא השפה השלטת במדע, באקדמיה, בתקשורת, בעסקים, בתעופה, בים, בדיפלומטיה, בתיירות, בבידור, במחשבים ובאינטרנט.

התפשטות השפה והשפעתה גברו בימי הזוהר של האימפריה הבריטית, אך לא פסקו גם בעת שזו דעכה, בין היתר עקב התעצמותה של ארצות הברית מבחינה מדינית, צבאית, כלכלית, מדעית, טכנולוגית ותרבותית.

זוהי שפה רשמית בבריטניה, אירלנד, קנדה, ניו זילנד, מלטה, הודו, פקיסטן, פיליפינים, סינגפור, ובמספר מדינות באפריקה, באמריקה הלטינית ובאיי אוקיאניה.

בארצות הברית ובאוסטרליה לא מוגדרת שפה רשמית, אך השפה האנגלית משמשת את ממשלותיהן ואת תושביהן יותר מכל שפה אחרת.

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

הולנדית

הולנדית (בהולנדית: Nederlands) היא שפה אירופית המשתייכת לענף השפות הגרמאניות המערביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות.

ההולנדית מדוברת כשפת אם בפי למעלה מ-23 מיליון אנשים ברחבי העולם, מרביתם תושבי הולנד (15 מיליון) ובלגיה (6 מיליון). רבע מיליון נוספים דוברים את השפה במושבה ההולנדית לשעבר סורינאם. 5 מיליון אנשים נוספים דוברים אותה כשפה שנייה, רובם תושבי בלגיה. יש המונים בין דוברי הולנדית גם כ-15–23 מיליון דוברי אפריקאנס, שפה הקרובה מאוד להולנדית והמדוברת בדרום-אפריקה. בבלגיה מכונה השפה לעיתים פלמית (הולנדית: Vlaams; אנגלית: Flemish), אך במסמכים רשמיים, מילונים וכדומה היא נקראת תמיד הולנדית. ההבדלים בין ההולנדית המדוברת בהולנד לבין זו המדוברת בבלגיה מסתכמים בעיקר בתחום המבטא, ובאופן מוגבל באוצר המילים. אף על פי שההולנדית היא השפה ה-37 בעולם בתפוצתה (מתוך 6,500 שפות לערך), זוהי השפה ה-11 בתפוצת הפרסומים בעולם, והוויקיפדיה בשפה ההולנדית היא השישית בגודלה בעולם (נכון ליולי 2019).

הולנדית היא אחת השפות הקרובות ביותר לשפות האנגליות, בפרט מבחינת אוצר המילים שלה (השפה הפריזית המדוברת בצפון הולנד קרובה לשפות האנגליות אף יותר), אך מבחינת מבנה המשפט וההגייה היא קרובה יותר דווקא לגרמנית תחתית (Plattdüütsch). השפה ההולנדית נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני. לצורך כתיבת ההולנדית נעשה שימוש ב-26 אותיות.

המכון ההולנדי להיסטוריה של האמנות

המכון ההולנדי להיסטוריה של האמנות או ה-RKD (הולנדית: RKD-Nederlands Instituut voor Kunstgeschiedenis) ממוקם בהאג והוא המרכז הגדול ביותר בעולם להיסטוריה של האמנות. המרכז מתמחה בתיעוד, ארכיונים, וספרים העוסקים באמנות מערבית מימי הביניים המאוחרים ועד לזמנים מודרניים. כל אלו פתוחים לציבור, ולחלק נרחב מן האוסף בוצעה דיגיטציה והם מצויים באתר האינטרנט של המכון. המטרה העיקרית של המכון הוא לאסוף, לקטלג, ולהפוך את מחקר האמנות לזמין, בעיקר בתחום תור הזהב של הציירים ההולנדים.

בבעלות הספרייה בערך 450,000 כותרים, מתוכם בקירוב 150,000 הם קטלוגים שנקנו במכירה פומבית. בספרייה יש כ-3,000 כתבי עת, מתוכם 600 הם מנויים פעילים. אף על פי שרוב הטקסט הוא בהולנדית, רשומה סטנדרטית מכילה קישור למאגרי הספרייה ולתמונות של עבודות ידועות, הכוללים שמות באנגלית וגם בהולנדית.

המכון גם מנהל את הגרסה ההולנדית לאגרון האמנות והארכיטקטורה, אגרון עם מידע על אמנות וארכיטקטורה. הגרסה המקורית היא יוזמה של מכון המחקר גטי שבלוס אנג'לס, קליפורניה.

הספרייה הלאומית של ספרד

הספרייה הלאומית של ספרד (בספרדית: Biblioteca Nacional de España, תעתיק לעברית: ביבליוטיקה נסיונל דה אספניה) היא ספרייה לאומית, אחת מתוך שתי ספריות לאומיות, הספרייה הלאומית השנייה משמשת את חבל "קטלוניה". הספרייה היא גם אחת הספריות הגדולות בעולם ואחת הגדולות ביותר בשפה הספרדית. הספרייה ממוקמת בשדרת רקולטוס בסמוך לפלאסה דה קולון.

הספרייה נוסדה על ידי המלך פיליפ החמישי במדריד, בירת ספרד בשנת 1712 תחת השם: "ארמון הספרייה הציבורית" ושימשה גם כספרייה של ארמון המלך. בשנת 1836 עברה הספרייה לרשות ממשלת ספרד. בשנת 1896 נפתחה מחדש בבניין הנוכחי כיום ובשנת 1931 שופץ אולם הקריאה כדי שיוכל להתאים עבור תלמידים וסטודנטים. במהלך מלחמת האזרחים של ספרד הוחרמו 500,000 ספרים על ידי החונטה הצבאית ששלטה במדינה. במהלך שנות ה-50 שופץ והורחב הבניין כדי שיוכל לקלוט כמויות גדולות של ספרים ובין השנים 1986 ועד שנת 2000 שופץ הבניין והורחב כדי שיוכל לשמש גם עבור מכוני מחקר ותיעוד.

הספרייה הלאומית של צ'כיה

הספרייה הלאומית של צ'כיה (בצ'כית: Národní knihovna České republiky) היא הספרייה הלאומית והספרייה המרכזית והגדולה של צ'כיה.

בספרייה יש 6 מיליון מסמכים ו-60 אלף קוראים רשומים. הספרייה מנוהלת על ידי משרד התרבות של צ'כיה ובשנת 2005 היא זכתה להכרה עולמית על ידי ארגון אונסק"ו כאשר זכתה דרך תוכנית זיכרון עולם בפרס Jikji, פרס בסך 30 אלף דולר המוענק למוסדות אשר תרמו תרומה משמעותית לשימור הנגישות של מורשת תיעודית. הספרייה זכתה בפרס זה על עבודתה עבור פרויקטים חלוציים שבהם הונגשו כתבי יד עתיקים המופעלים בצורה דיגיטלית.

יוון

יוון (ביוונית: Ελλάδα (מידע • עזרה), תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים ביוון העתיקה את ערש תרבות המערב.

יום השבת

יוֹם הַשַׁבָּת הוא היום השביעי בשבוע לפי סיפור בריאת העולם התנ"כי. בחלק ממדינות אירופה ובתקן ISO-8601 זהו היום השישי בשבוע (שספירת הימים בו מתחילה ביום שני).

ישראלים

ישרְאלים (בערבית: إسرائيليون. תעתיק: אִסְרַאִילִיוּן) הם אזרחי מדינת ישראל, תושָבי ישראל או כאלו השוהים במדינות אחרות. על פי חוק האזרחות, התואר ישרְאלי ומתן האזרחות נקבעים בדין דם, ועל כן עוברים מדור לדור (בהגבלה לדור אחד) בשונה ממתן אזרחות על פי דין הקרקע.

במישור ההיסטורי, המונח ישראלים נגזר מהמקרא בהקשר ליהודים כבני ישראל, המהווים גם רוב אוכלוסיית המדינה. מדינת ישראל אף יצאה לעצמאות תחת הגדרתה כמדינה יהודית, אך בד בבד התחייבה לקיים שוויון זכויות דמוקרטי מלא לכל אזרחי המדינה. המתח שבין הגדרת המדינה הבנויה בצורה דמוקרטית למדינה המהווה בית לבני העם היהודי, כדת וכלאום גם יחד, מקשה על גיבוש זהות ישראלית חד משמעית, מעבר למעמד האזרחי, והוביל לגישות שונות ביחס לאופי המדינה.

ישראל היא מדינה רב-תרבותית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. במהלך שנות היווסדה והתפתחותה כמדינה יהודית, פתחה את שעריה לגלי עלייה מאזורים שונים בעולם, מאירופה, צפון אמריקה, ארצות ערב, איראן, ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. בקיבוץ גלויות זה עודדה תרבות כור היתוך, והחיבור בינם לבין תושבי הארץ הוותיקים (עיקרם ערביי ארץ ישראל ואנשי היישוב הישן) יצר אופי ישראלי רב תרבותי. גם בהקשר הזה ישנו פולמוס סביב אפשרותה של תרבות כזו להתגבש במתח שיוצר אופייה הדואלי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית.

מחוץ לישראל עיקר תפוצת הישראלים וצאצאיהם היא בצפון אמריקה וברחבי אירופה. מספרם המוערך של הישראלים הגרים מחוץ לישראל נאמד בכ-750,000, כעשירית מכלל הישראלים.

מוזיאון

מוזיאון (נכתב בעבר מוסיאון) הוא מקום שמרוכזים בו אוספים בתחום מסוים או בתחומים אחדים: יצירות אמנות, חפצי אומנות, עתיקות, מדע וכדומה. זהו מוסד המאפשר לציבור גישה למוצגים המייצגים מגוון תופעות טבע, תרבות, היסטוריה ומורשת, לצורכי חינוך, מחקר, לימוד, המסרה והנאה.

מקור המושג "מוזיאון" במילה Μουσεῖον ביוונית עתיקה, שמשמעותה "היכל המוזות". המוזיאון הראשון המוכר כיום נוסד במאה ה-4 לפנה"ס, באלכסנדריה שבמצרים ההלניסטית, כנראה על ידי תלמי הראשון. ייעודו היה מקום למפגש ולמידה של הוגי דעות, משוררים ומדענים, והוא כלל את הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. המוזיאון הראשון שהכיל אוסף של חפצי אמנות היה כנראה בפרגמון שבאסיה הקטנה, באותה תקופה.

כיום ישנם אלפי מוזיאונים, המתמחים בציור, בפיסול, בממצאים ארכאולוגיים, בהיסטוריה של מקום או של תקופה ובנושאים תרבותיים שונים. ישנם מוזיאונים המוקדשים ליצירתו של אמן יחיד ומציגים תערוכות קבע מעבודותיו.

האוספים במוזיאון מסודרים לפי שיטה מסוימת או מאורגנים לצרכים שונים, כגון למידה או הסתכלות. האחראי על האיסוף והתצוגה במוזיאון נקרא אוֹצֵר.

מוזיאון לאומי הוא מוזיאון ראשי במדינה בתחומו, ופעמים רבות הוא מתוקצב על ידי המדינה.

מוזיקת פופ

בהתאם להקשר, מוזיקת פופ (באנגלית: Pop music) היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז'אנר של המוזיקה הפופולרית. מוזיקת פופ נועדה לכל הגילאים. רוב שירי הפופ מושמעים במועדונים ואירועים, במיוחד שירים בולטים של הזמרים המודרניים והישנים, או חידושים של שירים משנות השבעים - שמונים.

מחזאי

מחזאי, הנקרא גם דרמטורג, הוא אדם העוסק בכתיבת מחזה. יצירותיו מיועדות בדרך כלל להצגה בפני קהל בידי שחקנים. לעיתים מחזות נוצרים כיצירות ספרותיות, הנעזרת בקונוונציות הדרמטיות אך אינן מכוונות להצגה פומבית. בתיאטרון הפוסטמודרני, תפקיד המחזאות לעיתים הוא חיבור הקטעים הנבנים לכדי עלילה ורצף אומנותי שלם, לרוב במקרים שבהם ההצגה לא מועלית על-פי מחזה כתוב.

המחזאים המוקדמים ביותר בספרות המערבית שיצירותיהם נשמרו הם המחזאים של יוון העתיקה. מחזותיהם נכתבו סביב תחרות שנתית שנערכה באתונה במאה החמישית לפני הספירה לכבוד האל דיוניסוס. הידועים מביניהם – אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ואריסטופאנס – יצרו תבניות דרמטיות שעדיין מקובלות בקרב מחזאים מודרניים.

המחזאים המודרניים אינם זוכים בדרך כלל לתהילה או להכרה בחשיבות התרבותית של יצירתם בדומה לעבר, מכיוון שהתיאטרון אינו עוד המקום היחיד שניתן לראות בו דרמות רציניות או קומדיות מבדרות, והמחזאי המבקש לו קהל נאלץ להתחרות במדיומים מודרניים יותר כקולנוע וטלוויזיה.

מבין המחזאים הבולטים שהשפיעו על עיצוב תרבות המערב, ניתן למנות את ויליאם שייקספיר, לואיג'י פיראנדלו, ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב, הנריק איבסן, סמואל בקט ואז'ן יונסקו.

המחזאי הראשון שיצירתו נדפסה בשפה העברית הוא יהודה סומו, שמחזהו, "צחות בדיחותא דקידושין", נדפס במאה ה-16.

שוודיה

ממלכת שוודיה (בשוודית: Konungariket Sverige – "קוניניאריקט סווריה" או בקיצור סווריה להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בסקנדינביה אשר בצפון אירופה, הגדולה מבין המדינות הנורדיות והשישית בגודל שטחה באירופה. היא גובלת בנורווגיה ממערב, בפינלנד מצפון-מזרח ובים הבלטי ובמפרץ הבוטני ממזרח. בדרום-מערב מפריד מצר קטגט את המדינה מדנמרק. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שוודיה ובהם היערות והשממות ההרריות.

שנות ה-60 של המאה ה-20

שנות ה-60 של המאה ה-20 (בקיצור: שנות השישים או באנגלית הסיקסטיז) היו העשור השביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1960 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1969.

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, אשר כמעט והגיעה לשואה גרעינית בשנת 1962. המלחמה מצאה את ביטויה הן במישור הצבאי (מלחמת וייטנאם, ובמידת מה גם מלחמת ששת הימים) והן במישור הטכנולוגי (המירוץ לחלל, שראשיתו בשיגור האדם הראשון לחלל ושיאו במסעה של אפולו 11 שהנחיתה את האדם הראשון על הירח). הקמתה של חומת ברלין והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המחישו את הקרע המתמשך בין שתי מעצמות העל. כחלק מהתמודדותה של ארצות הברית עם איומי המלחמה הקרה בחרו תושבי ארצות הברית בג'ון פיצג'רלד קנדי כנשיא ה-35 של ארצות הברית, בשנת 1963 של אותו עשור נרצח קנדי בדאלאס, טקסס.

התקופה עומדת בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי ועצמאותן של מושבות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד באפריקה, שבה גל הלאומיות נתפס כבלתי ניתן לעצירה. תביעות לשוויון זכויות נתנו אותותיהן גם בעולם המפותח, ובמיוחד הפגנות המחאה של אפרו-אמריקאים בארצות הברית בהנהגתו של מרטין לותר קינג. השלב הראשון של "הגל השני" של הפמיניזם, הפמיניזם הליברלי, החל עם פרסום ספרה של בטי פרידן "המסתורין הנשי" בשנת 1963.

ואולם נראה שיותר מכל, ייזכר העשור בשל תרבות הצעירים המתירנית, שהתפתחה בצפון אמריקה ובאירופה (ילדי הפרחים) בד בבד עם התרחבות מערכת תקשורת ההמונים. תרבות זו, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה נגד איסורים מיניים וחברתיים ארוכי-שנים, בנצלה את תפוצת המריחואנה ואת פיתוח הגלולה למניעת הריון. להקת הביטלס ואמן הפופ אנדי וורהול נתפסו כחלוציה של תרבות זו. בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.