תקליטור

תַּקְלִיטוֹר הוא אמצעי לאחסון נתונים שאינו נדיף הפועל בטכנולוגיה אופטית. תקליטור הוא דיסק פלסטי עגול בקוטר של עד 12 ס"מ עם חור במרכזו, שמצופה בשכבה דקיקה של אלומיניום כדי שיוכל להחזיר את האותות לקרן הלייזר שקוראת אותו. הנתונים מאוחסנים בצורת בורות (pits) ומישורים (lands) לאורך פס דקיק בצורת ספירלה הנמשך מן המרכז ועד לשולי התקליטור. הנתונים מוטבעים (בייצור המוני), או נצרבים (באמצעות צורב ביתי), על גבי התקליטור בשפה בינארית, כלומר 1 ו-0, כאשר הסימון 1 מיוצג על ידי שינוי בין בור ומישור והסימון 0 מיוצג על ידי חוסר שינוי (קידוד NRZI).

מקור השם הוא הלחם בסיסים של המילים תקליט ואור, מכיוון שהקריאה והכתיבה בו נעשות באמצעות קרן לייזר.

התקליטור נכנס לראשונה לשימוש באוקטובר 1982, וכיום הוא פורמט המשמש בעיקר להפצה ומשלוח של סרטים, מוזיקה וקובצי מחשב שונים. השימוש בתקליטור הצטמצם בעשור השני של המאה ה-21, בעקבות המעבר להעברת מידע (מוזיקה, וידאו ונתונים) באמצעות האינטרנט.

CD autolev crop new
תקליטור

הרעיון מאחורי התקליטור

התקליטור הומצא במסגרת שיתוף פעולה בין חברת "סוני", ענקית האלקטרוניקה היפנית וחברת "פיליפס" ההולנדית. שתי החברות רצו לפתח שיטה שבאמצעותה ניתן יהיה להאזין למוזיקה באיכות גבוהה. הדגש היה על נוחות הפעלה, קומפקטיות, שכפול זול, מכשור זול, והאפשרות להכניס נגני תקליטורים לכלי רכב (ההחלטה אז על קוטר התקליטור התחשבה באופן מיוחד בממדי הרדיו-טייפ של מכונית).

האמצעים הנפוצים לאזנה למוזיקה, התקליט ולאחר מכן קלטת שמע, לא סיפקו את האיכות המבוקשת משתי סיבות עיקריות:

  1. השפעת חומר ההקלטה על החומר המוקלט - האזנה לתקליט עשוי ויניל (סוג של חומר פלסטי) גרמה לכך שלצלילים המושמעים צורפו גם "קליקים" ו"קראקים" שגרעו מניקיון הצליל של ההקלטה המקורית. ברוב המקרים הרעשים נבעו מפגמים מכניים, אבק, לכלוך וחשמל סטטי. (האזנה באמצעות מכשירים יקרים וטיפול זהיר וקפדני בתקליטים יכול לפתור בעיות אלו).
    קלטת שמע, שהמוזיקה בה מוקלטת על סרט מגנטי, השמיעה רעש לוואי שנקרא "Hiss" (מעין "סססססס" מתמשך), שנוצר בתהליך ההקלטה של הקלטת. כמו כן, לקלטת היה קשה להגיע לתדרי קול של 20 קילוהרץ, ולכן נשמע הצליל פחות איכותי מאשר בתקליט. האיכות הנמוכה בקלטת השמע נובעת מרוחב הסרט הקטן וכן מהמהירות הנמוכה של הקלטת (הקלטות מקצועיות על סרטים מגנטיים במהירות גבוהה משמרות איכות גבוהה יותר מתקליטור ומגיעות לתדרים מעבר ל-20 קילוהרץ. סרטים כאלה שימשו ומשמשים כמאסטרים לתקליטים ולתקליטורים).
  2. השפעת כמות ההשמעות על החומר המוקלט - תקליטים וקלטות הושפעו מכמות הפעמים שנוגנו, מכיוון ששיטת הניגון פגעה בחומר, מה שגרם לבסוף לירידה באיכות הצליל. את התקליט קראה מחט הנוגעת ישירות בויניל, מה שגרם לירידה באיכות. מקרה דומה מתרחש גם בעת הרצת קלטת: ראש מגנטי קורא את הסרט המגנטי, כשהוא נוגע ישירות בסרט.

בנוסף לכך, תקליטים וקלטות לא איפשרו גישה נוחה וישירה לשירים או לקטעי המוזיקה. על מנת להחליף שיר בתקליט היה על המשתמש להרים את המחט ולהעביר אותה ידנית לרצועה אותה הוא מעוניין לשמוע. כמו כן, לעיתים יש לתקליט שני צדדים, והמשתמש צריך להפוך אותו על-מנת לשמוע את כל השירים המוקלטים בו. קלטת שמע היא אמנם קומפקטית בגודלה, יחסית לגודלו המסורבל של התקליט, אך היא בעייתית אף יותר ממנו - משום שמדובר בסליל של סרט מגנטי, על המשתמש לסובב את הסרט שבקלטת עד לחלק המבוקש בה. גם לקלטת יש שני צדדים כמו לתקליט, ולכן לעיתים יש צורך להפוך אותה. היתרון היחסי של הקלטת הוא שניתן להקליט עליה בבית - מה שהפך אותה לפופולרית מאוד בשעתה.

"סוני" ו"פיליפס" רצו לפתור את הבעיות הללו על ידי שימוש בטכנולוגיה הדיגיטלית. הם השתמשו בשיטת ה-PCM (או "Pulse Code Modulation"), שממירה כל גל של צליל לערכים של מספרים בינארים דיגיטליים, כלומר אחדים ואפסים שהוטבעו על התקליטור. במכשירי האזנה לתקליטורים נקראו האותות הדיגיטליים על ידי קרן לייזר והומרו חזרה לגל של צליל. טכנולוגיה זו הבטיחה שהפלט הסופי של הצליל יהיה נאמן יותר למוזיקה שהוקלטה באולפן, מכיוון שהמוזיקה המוקלטת היא לא המוזיקה עצמה, כמו בתקליטים ובקלטות, אלא נתוני מחשב בינאריים. תאורטית ניתן היה להשתמש בסרט מגנטי למטרה הזו, אבל זו הייתה שיטה יקרה מאוד ולכן וויתרו שתי החברות על השיטה הזאת. לכן, הם פיתחו טכנולוגייה שבה קרן לייזר קוראת באופן אופטי מדיסק פלסטי קומפקטי וזול. קרן הלייזר עוברת על "שקעים" ועל "שטחים ריקים" על גבי התקליטור, שקע מפזר את הקרן ושטח ריק מחזיר את הקרן. רכיב רגיש לאור ממיר את השינויים לנתונים דיגיטליים המועברים לשבב מחשב שממיר אותם בחזרה לצליל רגיל. ה"שקעים" וה"שטחים הריקים" אינם מיצגים 1 או 0 של מספר בינארי. במקום זאת שינוי משקע לשטח או שטח לשקע מיצג 1 בינארי וכאשר אין שינוי זה מיצג 0 בינארי. בכך פתרו גם את בעיית השחיקה שהייתה בתקליטים ובקלטות, כי קרן הלייזר היא אור שלא שוחק כלל את הפלסטיק, כך שניתן לנגן את התקליטור בלי לגרום לשחיקתו. בנוסף לכך התגברו גם על בעיית חוסר הנוחות בשימוש שהייתה בתקליטים ובקלטות, בכך שבתקליטור מוקלטים אותות רק בצד אחד ולכן אין צורך להפוך אותו, ובכך שהשתמשו במנוע חשמלי קטן שמזיז את עדשת הלייזר לרצועה הרצויה בתקליטור באופן אוטומטי בלחיצת כפתור של המשתמש, דבר ששיפר באופן דרמטי את נוחות השימוש. הם גם הוסיפו שעון דיגיטלי שמראה את זמן ניגון השיר, הזמן שנותר עד סוף השיר והזמן שנותר עד לסוף התקליטור.

לאחר מספר שנים של פיתוח ורישומי פטנטים ותקנים, הוציאה חברת "סוני" באוקטובר 1982 את נגן התקליטורים הראשון בעולם שנקרא "CDP-101".

בשל היתרונות הגדולים שלו על-פני תקליטים וקלטות, גרם התקליטור למהפכה בדרך שבה מאזינים למוזיקה. במהלך השנים התפתחה הטכנולוגיה של התקליטורים - במקום לשמור רק נתוני מוזיקה עליהם הוגדרו תקנים לשמירת נתונים מכל סוג שהוא על הדיסק, כך שהתקליטורים החלו לשמש לאחסון נתונים מסוגים שונים - נתונים כלליים (CD-ROM) ותקליטורי וידאו כמו (VIDEO-CD (VCD ומאוחר יותר DVD.

אחסון נתונים על תקליטור

ASUS CD-ROM CD-S520-A4 20080821
כונן תקליטורים המשמש לקריאת הנתונים שאוכסנו על התקליטור

הנתונים מאוחסנים על התקליטור, על נתיב ספירלי, בדומה לתקליטי ויניל. נקודת ההתחלה נמצאת במרכז התקליטור, דבר המאפשר יצירת תקליטורים קטנים מבחינת הגודל הפיסי. צפיפות הנתונים היא קבועה, דבר המחייב שינוי מהירות הסיבוב ככל שמתקדמים בספירלה כלפי חוץ. שריטות ופגמים בציפוי המתכתי יכולים לגרום לקריאת נתונים שגוייה. כאשר מדובר בנתוני אודיו, קיימים בנגנים מנגנוני אינטרפולציה ותיקון טעויות. כאשר מדובר באינפורמציה דיגיטלית, נשמרים הנתונים באמצעות פרוטוקול לתיקון טעויות, ואחוז מסוים מהמקום מוקדש ל-Checksum, כך שיש אפשרות להגיע לנתונים גם כאשר הקריאה לא מושלמת.

כתיבת נתונים על התקליטור יכולה להתבצע באמצעות צריבה או הטבעה. צריבה מתבצעת באמצעות קרן לייזר במתקן ביתי פשוט יחסית (צורב תקליטורים), המצריך התקנת תוכנת צריבה מתאימה. הטבעה דורשת מכשור מורכב יותר, והיא כוללת צריבת תבנית זכוכית ולאחר מכן הטבעתה על התקליטורים הרגילים. ליצירת כמות קטנה של תקליטורים (עד כמה מאות בודדות) עדיפה צריבה, בכמויות גדולות יותר הטבעה זולה יותר.

סוגי תקליטורים

CD-AUDIO

"Compact Disc Digital Audio" - התקליטור הבסיסי ביותר. נכנס לראשונה לשימוש באוקטובר 1982 למטרת הפצה והאזנה לאודיו דיגיטלי, והכיל עד 74 דקות של מוזיקה. לאחר זמן-מה הוגדלה הקיבולת עד ל-80 דקות (זאת מכיוון שהיו יצירות קלאסיות שלא נכנסו ב-74 דקות). התקליטור הביא למהפכה בנוחות השימוש ובאיכות הצליל.

תקליטור המוזיקה הראשון שהודפס ונמכר בישראל היה "אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין. היה זה בנובמבר 1986[1][2].

CD-ROM

Compact Disc Read Only Memory, תקליטור לקריאה בלבד שמוקלט עליו מידע מחשב (DATA) בנפח של 650 עד 800 מגהבייט. נכנס לראשונה לשימוש ב-1985.

CD-R

Compact Disc Recordable, תקליטור הניתן לכתיבה חד־פעמית בעזרת צורב תקליטורים. ה-CD-R נכנס לשימוש לראשונה ב-1988, גם הוא פותח על ידי סוני ופיליפס. ניתן לקנות CD-R ש"מיועד למוזיקה". זהו תקליטור שמכיל סימון מסוים שנדרש עבור צורבי אודיו ייעודיים, כלומר כאלה שאינם מתחברים למחשב אלא למערכת סטריאו. תקליטורים אלה עולים מעט יותר מ-CD-R המיועד לנתונים, וההפרש במחיר משמש לתשלום תמלוגים לגופים המטפלים בגביית תמלוגים, כדוגמת אקו"ם.

CD-RW

Compact Disc Rewritable, תקליטור הניתן לכתיבה רב־פעמית בעזרת צורב תקליטורים.

DVD

Digital Versatile Disc או Digital Video Disc, תקליטור בנפח של 4.7 ג'יגהבייט בשכבה אחת או 8.5 ג'יגהבייט בשתי שכבות (Dual Layer), כאשר ניתן להגיע לנפח של עד 17 ג'יגהבייט ב- DVD דו צדדי. ה-DVD נכנס לשימוש ב-1996 בעיקר למטרת אחסון של וידאו דיגיטלי. עד לשנים האחרונות, פורמט ה-DVD היה פופולרי מאוד, והוא שימש להקרנה של סרטים באיכות גבוהה של וידאו ואודיו בסלון הביתי או לאחסן כמות גדולה של מידע מהמחשב.

DVD-R / DVD+R

Digital Versatile Disc Recordable, תקליטור לכתיבה חד־פעמית בעזרת צורב תקליטורים בנפח של 4.7 או 8.5 גיגהבייט. תקן DVD-R הוצג ב-1997. תקן DVD+R הוצג חמש שנים אחר כך, אך לא תאם ל-DVD-R. ל-DVD+R יש מספר יתרונות על ה-DVD-R בתחום אמינות כתיבת המידע ועמידותו. שני הפורמטים נמצאים בשימוש נרחב למרות חוסר התאימות, כיוון שרוב צורבי התקליטורים תומכים כיום בשני הפורמטים במקביל.

DVD-RW / DVD+RW

Digital Versatile Disc ReWritable, תקליטור לכתיבה רב־פעמית בעזרת צורב תקליטורים בנפח של 4.7 או 8.5 גיגהבייט.

HD-DVD

HD-DVD, ראשי תיבות: High Definition DVD (די.וי.די בהבחנה גבוהה). אחד השינויים שהובילו להתפתחות ה- HD DVD היה מעבר מקרן לייזר אדומה בגודל של 1.1 מיקרומטר (DVD) לקרן לייזר כחולה בגודל 0.62 מיקרומטר. ככל שהופכים את גודל מיקוד הלייזר לקטן יותר, ניתן לאחסן יותר אינפורמציה בשטח דיסק נתון. (Piepenburg, 2006) פורמט HD-DVD יכול להכיל עד 15 ג'יגה בייט בדיסק חד-שכבתי או 30 ג'יגהבייט בדיסק בעל שכבה כפולה. ה-HD-DVD פותח על ידי מספר חברות שהתאגדו יחד תחת השם "פורום הדי.וי.די" (DVD Forum). הפורום הובל על ידי טושיבה ובין החברות הבולטות בו NEC, מיקרוסופט ואינטל. לאחר התמודדות שיווקית של כ-20 חודשים מול ה-Blu-ray הודיעה טושיבה ב-19 בפברואר 2008 על הפסקת פיתוחו.

Blu-ray / BD

Blu-ray או Blu-ray Disc הוא תקליטור לייזר כחול שהוצג בשנת 2003. Blu-ray הוא יורשו של פורמט ה-DVD, לאחר שהופסק קידומו של הפורמט המתחרה HD-DVD. גודל מיקוד הקרן של Blu-ray הוא 0.48 מיקרומטר וכך מתאפשר שטח אחסון גדול יותר בהשוואה ל-HD-DVD‏ (15GB ב-HD-DVD לעומת 25GB ב-Blu-ray). תקליטור לייזר כחול מוקלט באמצעות קרן לייזר כחולה באורך גל של 405 ננומטר, המאפשרת לו להגיע לנפח של 25.3GB בשכבה אחת או 50GB בשתי שכבות. בעתיד מתוכנן תקליטור בנפח 100GB ו-200GB שיהיו בנויים מארבע שכבות ויותר.

מגמות עתידיות

הדור הבא של הדיסקים המיוצרים בטכנולוגיית Blu-ray הם דיסקים ביולוגיים. דיסקים אלו פותחו לראשונה באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית על ידי פרופסור ו' רנוגופאלהקרישהאן (V Renugopalakrishnan) ועמיתיו. חוקרים אלה עובדים על התקן אחסון בגודל DVD סטנדרטי, שאמור, על פי הציפיות, לספק עד 50 טרה-בייט (TB) של נפח אחסון.

הצוות בהרווארד עושה שימוש בחלבון שעבר הנדסה גנטית ונלקח במקור מתוך ממברנה של חיידק החי בביצות מים מלוחים, ושמו "Halobaterium Slinarum". חלבונים אלה מאכסנים מידע על ידי הפיכת אותות אופטיים לאנרגיה כימית - על ידי שינוי כימי במספר מולקולות נוצר מצב היכול להיחשב לוגית כ-"1". בזכות שינוי ה-DNA שביצע הצוות בחיידקים, נשארות מולקולות אלה במצבן שנים רבות. במידה ולא התרחש שינוי וכל המולקולות זהות, ייחשב הדבר כקלט לוגי של "0".

פרופ' רנוגופאלהקרישהאן אומר כי ניתן "להדביק" את החלבונים הללו לכל דיסק DVD סטנדרטי, לצורך אחסון מידע בנפחים גדולים. לטענתו, אפשרי כבר היום להגיע לנפחי אחסון הגדולים פי 20 מדיסק Blu-ray באמצעות חלבונים אלה, ובעתיד ניתן יהיה להגיע עד ל-50TB. הפרופסור מאמין כי טכנולוגיה זו תפרוץ את גבולות טכנולוגיית האחסון המגנטי הנהוגה היום.[3]

פטריית התקליטורים

בשנת 2001 גילו חוקרים ספרדים פטרייה על גבי תקליטורים שהובאו מבליז שבמרכז אמריקה[4]. הפטרייה אוכלת את הפלסטיק והאלומיניום בחלקו החיצוני של התקליטור ופוגעת במידע המאוחסן עליו. לטענת החוקרים תלונות על נזקים דומים לתקליטורים התקבלו מרחבי העולם[5].

לקריאה נוספת

Piepenburg, s. (2006). Disc-based audio-video technology. Library Hi Tech News, 23(6), 27-33.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי המידע שנמסר בתוכנית "עד פופ", נובמבר 1986, הערוץ הראשון (הובאה בשידור חוזר ב-19 באוגוסט 2012 ובה הוצג בהתרגשות ה"חידוש", Compact Disk)
  2. ^ דב אלפון, כיוון הרוח | משלנו - מי קונה תקליטי קומפקט של פופ ישראלי, כותרת ראשית, 10 באוגוסט 1988
  3. ^ לידיעה
  4. ^ Javier Garcia-Guinea, Victor Cárdenes, Angel T. Martínez, Maria Martínez, "Fungal bioturbation paths in a compact disk", Naturwissenschaften Volume 88, Issue 8, Aug 2001, Pages 351 - 354
  5. ^ (ראו כתבה ב-BBC בנושא).
Blu-ray

בלו-ריי (באנגלית: Blu-ray Disc, ובראשי תיבות: BD) הוא פורמט מתקדם לאחסון מידע דיגיטלי על-גבי תקליטור כגון סרטים, מוזיקה, תמונות וקובצי טקסט. שימוש מרכזי בפורמט בלו-ריי הוא הקלטה והפצת סרטי וידאו בהפרדה גבוהה המותאמים למרקעי HDTV. פורמט הבלו-ריי זכה להגמוניה והפך לממשיכו של פורמט ה-DVD לאחר שבפברואר 2008 החליטה חברת טושיבה להפסיק לפתח את הפורמט המתחרה HD-DVD.‏

CD-ROM

CD-ROM (ראשי תיבות של Compact Disc Read-Only Memory) הוא תקליטור לקריאה בלבד עליו מוקלט מידע בינארי למחשב (Data), בניגוד לתקליטורים הראשונים שהיו מיועדים לאחסן מוזיקה בלבד. השימוש הנפוץ ב-CD-ROM הוא להפצת תוכנות ומשחקי מחשב אך נעשה בהם שימוש גם להפצת מאגרי מידע (למשל בסיסי נתונים או קובצי מולטימדיה).

DVD

DVD הוא תקליטור שהמידע בו מאוחסן בצפיפות גבוהה במיוחד, דבר המאפשר לאחסן על-גבו מידע דיגיטלי רב.

קיימים תקליטורי DVD בפורמטים שונים; כמות המידע שניתן לאחסן על-גבם נעה בין 4.7 ג'יגהבייט ו-17 ג'יגהבייט. לשם השוואה, על תקליטור CD-ROM ניתן לאחסן לכל היותר 0.9 ג'יגהבייט.

התקליטורים והנגנים הראשונים הופיעו לראשונה ב-1996 ביפן וב-1997 בארצות הברית. בשנת 2005, שנים בודדות לאחר הופעתו, הפך ה-DVD לאמצעי האחסון המועדף.

עם המצאת ה-DVD ניתן לו שם זה כראשי תיבות באנגלית של Digital Video Disc ("תקליטור וידאו סיפרתי"). במשך הזמן הוחלט שראשי התיבות יציינו Digital Versatile Disc ("תקליטור סיפרתי רב-שימושי") כדי לא לרמוז ש-DVD משמש לסרטים בלבד. היות שלא הושגה הסכמה באשר לראשי התיבות הנכונים, והנושא היה שנוי במחלוקת במשך מספר שנים, הוחלט באופן רשמי כי השם DVD לא יהווה ראשי תיבות כלשהן.

קיימים נגני DVD אותם יש לחבר למחשב ונגנים העומדים בפני עצמם, אותם יש לחבר למכשיר הטלוויזיה או לצג. בדומה לנגני תקליטורים (מכשירי קומפקט דיסק), נגני DVD אינם מסוגלים להגביר בעצמם את עוצמת הקול; לא ניתן לחבר אליהם רמקולים באופן ישיר, ויש לעשות זאת דרך מגבר. כל מכשירי ה-DVD מסוגלים לנגן גם תקליטורי אודיו או CD-ROM. רוב מכשירי ה-DVD שיוצרו אחרי שנת 2000 מסוגלים לקרוא קובצי קול דחוסים בפורמט MP3 המוקלטים על-גבי תקליטורי DVD או CD-ROM.

ה-DVD משמש בעיקר בשני תחומים: הפצת תוכנה והפצת סרטים.

לפני המצאתו נאלצו יצרניות משחקי מחשב לוותר על מרבית יכולות המולטימדיה הנפוצות במשחקים של ימינו (סרטים וקול באיכות גבוהה, בעיקר). אפשרות נוספת הייתה להפיץ משחקים על-גבי תקליטורים רבים (המשחק פנטזמגוריה, למשל, נמכר על-גבי שבעה תקליטורי CD-ROM), אפשרות יקרה ולא נוחה. המצאת ה-DVD הביאה לשכלול רב של משחקי המחשב.

The Beatles Anthology

The Beatles Anthology הוא מיזם משנות התשעים המתעד את להקת הביטלס מהקמתה ועד פירוקה, שכלל ספר עב כרס, סדרת טלוויזיה דוקומנטרית בת שמונה פרקים ושלושה אלבומי אוסף כפולים. הסדרה והאלבומים מכילים קטעי וידאו והקלטות נדירות. קטעי השמע של האנתולוגיה, בשלושה תקליטורים כפולים, מחולקים לפי שנות פעילותה של הלהקה:

Anthology 1 (1958-1963)‎

Anthology 2 (1964-1968)‎

Anthology 3 (1968-1970)הסדרה שודרה בטלוויזיה הבריטית בסוף 1995 ובהמשך ברחבי העולם. בישראל שודרה בערוץ הראשון, עם הקדמה של יואב קוטנר לפני כל פרק. בספטמבר 1996 שווקה בקלטות וידאו ובלייזרדיסק במארזים בני שמונה חלקים. בשנת 2003 שווקה ב-DVD הכולל תקליטור תשיעי עם תוספות מיוחדות (בין היתר הוידאו קליפ ל-Real Love שלא נכלל בסדרה המקורית).

את אלבומי האנתולוגיה הפיק וערך מפיקם של הביטלס, ג'ורג' מרטין, ואת עטיפת האלבומים ומארז הסרטים עיצב האמן והמוזיקאי קלאוס פורמן שפעל עם הביטלס בראשית דרכם ואף עיצב את עטיפת האלבום Revolver.

לצורך הוצאת האנתולוגיה התאחדו חד-פעמית שלושת חבריה הנותרים של הביטלס, ואף הוציאו שני סינגלים חדשים: "Free as a bird" ו- "Real Love".

אושיק לוי

אושיק (אשר) לוי (נולד ב-7 באפריל 1944) הוא זמר ושחקן ישראלי.

איש הפלדה (סרט, 2013)

איש הפלדה (באנגלית: Man of Steel) הוא סרט גיבורי על שובר קופות אמריקאי משנת 2013 בבימויו של זאק סניידר, בהפקתו של כריסטופר נולאן, לפי תסריט מאת דייוויד ס. גויר. הסרט מבית האחים וורנר וDC קומיקס. הסרט, שמבוסס במקור על סדרת הקומיקס "סופרמן", אינו מהווה סרט המשך לזיכיון הסרטים הקודם, אלא אתחול מחודש לזיכיון שמתאר את סיפור מקורו של איש הפלדה. בסרט מככבים הנרי קאביל כסופרמן, איימי אדמס כלויס ליין, מייקל שאנון כגנרל זוד, קווין קוסטנר כג'ונתן קנט, דיאן ליין כמרתה קנט, ראסל קרואו כג'ור אל, איילת זורר כלארה לור ואן ולורנס פישבורן כפרי וייט. הסרט הוא הראשון מבין סדרת סרטים משותפים ביקום הקולנועי של DC.הפקת הסרט יצאה לדרך בשנת 2008 כשאולפני האחים וורנר החלו לאסוף צוות לאתחול מחודש של סדרת סופרמן. זאק סניידר הצטרף כבמאי באוקטובר 2010 וצילומי הסרט החלו באוגוסט 2011 במערב שיקגו, זמן קצר לאחר שהסתיים השלב הראשון של צילומי "עלייתו של האביר האפל", משהתאפשר לכריסטופר נולאן להצטרף לצוות ההפקה. הצילומים נעשו גם בונקובר, קנדה ובעיירה פלאנו שבאילינוי.

הקרנת הבכורה של הסרט הייתה ב-14 ביוני 2013, ובישראל ב-20 ביוני 2013. הסרט זכה להצלחה מסחררת (משהרוויח סכום כולל של 668,045,518 מיליון דולר), כמו גם לביקורות מעורבות שביקרו את הקצב של הסרט, אורכו ואת הטון האפל והרציני אך זכה לשבחים נרחבים על הסיפור ,הפסקול מאת האנס צימר ,האפקטים הוויזואליים ,סצנות האקשן ,ובעיקר משחקו של הנרי קאביל. עוד מרגע צאתו לאקרנים, הסרט הפך לשובר קופות והיה לפתיחה הטובה ביותר לסרט קולנוע בחודש יוני, כשהוא מכניס סכום של כ-200 מיליון דולר במהלך סוף השבוע הראשון להקרנתו. סרט ההמשך "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" יצא לאקרנים ב-25 במרץ 2016.

אלבום בכורה

אלבום בכורה (בכור=ראשון) מציין את ההקלטה הקולית או הרישום הראשוניים של זמר, להקה או פזמונאי שיוצאים לאור וזמינים למכירה, הורדה או הפצה. אלבומי בכורה הם אלבומים מוזיקליים אשר מכילים קטעי מוזיקה אינסטרומנטלית (יצירות), לרוב מוזיקה קלאסית או אופרה, או קטעי מוזיקה עם מילים ושירה. המונח מדויק יותר במקרה של פזמונאי המפרסם אסופת שירים מאשר שירים בודדים, כאשר במקרים של זמר או להקה ההקלטה הקולית הראשונה היא לעיתים שיר ולא אלבום, אם כי לרוב השיר נכלל באלבום והופך לסינגל מוביל.

אלבום הופעה

אלבום הופעה (באנגלית: Live album) הוא אלבום המכיל הקלטה של הופעה מוזיקלית, או קטעים מתוך הופעות שונות. אלבומי הופעה החלו לצאת לאור בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר אלבומים החלו להיחשב ליצירות בפני עצמן, ולא כאסופה מקרית של שירים.

רוב האמנים המקליטים המצליחים מוציאים לפחות אלבום הופעה אחד במשך הקריירה שלהם. רוב אלבומי ההופעה נחשבים לחלקים פחות חשובים בקריירה של אמן, ואינם נמכרים בכמויות שבהם נמכרים אלבומי אולפן. עם זאת, קיימים אמנים שמכרו יותר אלבומים בהופעה מאלבומי אולפן, כמו למשל קיס, ג'יימס בראון וגרייטפול דד. לעיתים מקליטים האמנים הופעות מיוחדות, כגון הופעות רוק ומטאל בליווי תזמורת סימפונית. אלבומי הופעה לעיתים קרובות הם בעצם אלבומים כפולים הנפרשים על שני תקליטורים, שכן הופעת רוק גדולה מתמשכת בדרך כלל כשעתיים, בעוד שכל תקליטור יכול להכיל עד כ-70 דקות של מוזיקה.

בנוסף, קיימים אלבומים המוקלטים "לייב" (live - חי); כלומר, הם מוקלטים מתחילתם ועד סופם, ללא הפסקה בין שיר לשיר (ב"טייק" אחד), אך בתוך אולפן הקלטות, ולא במהלך הופעה חיה.[דרוש מקור] אלבומים כאלה יוצאים לאור, בדרך כלל, כאלבומי אולפן. דוגמה לכך הוא האלבום "ערב ערב" של שלום חנוך.[דרוש מקור]

דיסקוגרפיית האלבומים של שרה ברייטמן

דף זה כולל את דיסקוגרפיית האלבומים המלאה הזמרת-יוצרת הבריטית שרה ברייטמן. דיסקוגרפיית האלבומים כוללת בתוכה את אלבומי האולפן, אלבומי ההופעה, אלבומי האוסף, אלבומי הווידאו, הפסקולים ואלבומי המחזמר של ברייטמן.במרוצת השנים, הוציאה ברייטמן עשרות אלבומים משלל סוגים שונים, ביניהם גם את אלבום המחזמר Phantom of the Opera, שנמכר בלמעלה מ-40 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאלבום המחזמר הנמכר ביותר בכל הזמנים. כמו כן, ברייטמן היא אחד מן המוזיקאים הנמכרים והמצליחים ביותר בכל הזמנים. בנוסף לכך, ברייטמן היא אמן הסופרנו הנמכר ביותר בכל הזמנים. אלבום ההמשך Highlights from Phantom of the Opera, זכה להצלחה בינלאומית גם כן, ואף קיבל את תואר אלבום הפלטינה המרובעת בארצות הברית.אלבומה Timeless, זכה להצלחה חסרת תקדים כאשר קיבל 21 תוארי פלטינה וזהב במדינות רבות. בארצות הברית, זכה האלבום להצלחה חסרת תקדים גם כן, כאשר כבש את פסגת מצעד האלבומים הקלאסיים למשך 35 שבועות לא רצופים. בין היתר, הפך האלבום לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בארצות הברית בשנות ה-90 של המאה ה-20.

הוצאה לאור

הוצאה לאור היא תהליך הבאתה של יצירה כתובה (רומן, סיפור קצר, מאמר, כתבה עיתונאית וכדומה) מרשות היחיד של מחבר היצירה לרשות הרבים של הקוראים, בצורה של ספר, עיתון, כתב עת, אתר אינטרנט וכדומה. האדם העוסק בהוצאה לאור קרוי מוציא לאור (מו"ל). הוצאה לאור של יצירות באמצעים אחרים של תקשורת המונים, כגון העלאה של מחזה בתיאטרון או יצירה של תקליטור או סרט קולנוע, קרויה הפקה.

הורדה

בתקשורת נתונים, הורדה פירושה קבלת נתונים למערכת מקומית ממערכת מרוחקת. דוגמאות למערכות מרוחקות הן: שרתי ווב, שרתי FTP, שרתי דואר אלקטרוני, ומערכות אחרות דומות. אין לבלבל בין הורדה להתקנה: הורדה מתייחסת לעצם העברת הנתונים ממערכת מסוימת לחברתה, ללא כל התייחסות לפעולה שתתבצע על הקבצים בהמשך.

מיני-אלבום

מיני-אלבום (באנגלית: Extended play ובראשי תיבות EP או אי.פי), פירושו אלבום קצר. מיני-אלבום הוא תקליט או תקליטור שהוא ארוך מדי מכדי להיקרא סינגל מצד אחד, וקצר מדי בשביל להיקרא אלבום מצד שני. מיני-אלבום לרוב כולל כ-4 עד 8 רצועות מוזיקה ואורכו כ-15 עד 30 דקות. בעבר, במיוחד בימים שלפני המצאת התקליטור, הוציאו אמנים רבים אלבומים באורך מלא שהתאימו להגדרה המודרנית של המיני-אלבום. כיום ישנם מיני-אלבומים שהם ארוכים מספיק על מנת להיקרא גם "אלבומים" (לדוגמה, A Change of Seasons של Dream Theater שאורכו 57 דקות).

המונח "Extended play" תיאר במקור סינגלים שהתארכו אל מעבר לסטנדרט של סינגל, אך עם הזמן הפך למונח המתאר אלבומים שהם קצרים מן הרגיל, מעין חצי אלבומים. כיום הם בדרך כלל מוצאים לאור כפרומו לקראת אלבום עתידי, או כאסופה של שירים שלא התאימה לרוחו של אלבום שלם שיצא באותה התקופה. כיום הבחירה אם להגדיר תקליטור קצר כמיני-אלבום היא בידי האמן. ישנן דוגמאות רבות למשמעות של הוצאת מיני-אלבום, כך למשל ישנם אמנים המעדיפים להגדיר אלבום קצר כמיני-אלבום, כדי שהוא ייראה משמעותי יותר בדיסקוגרפיה שלהם.

המונח נכנס לשימוש באותה תקופה בה אלביס פרסלי פרץ לתודעת הציבור, ואף קיימת בדיחה מפורסמת על כך ש-EP הם ראשי התיבות של שמו. פרסלי שלט ללא עוררין במצעדי מכירות המיני-אלבומים הראשונים, כאשר הוא מגיע אל רשימת עשרת הגדולים עם 16 מיני-אלבומים שונים, מתוכם שישה הגיעו אל המקום הראשון, והאחרון שבהם נותר במקום הראשון 86 שבועות ברציפות. בתקופת המיני-אלבומים שלו מכר אלביס מעל 16.5 מיליון יחידות, יותר מכל להקה או אמן אחר בהיסטוריה.

עד שנת 2004 אליס אין צ'יינס היא הלהקה היחידה בהיסטוריה שמיני-אלבום שלה, Jar of Flies מ-1994, הגיע למקום הראשון במצעד המכירות של בילבורד. המיני-אלבום השני שהגיע למקום ראשון במצעד המכירות של בילבורד היה הפרויקט מאש-אפ המשותף של לינקין פארק ו-Jay-Z, בשנת 2011 המיני-אלבום השלישי שהגיע למקום ראשון במצעד המכירות של בילבורד היה אלבומם של אמינם ורויס דה 5'9" Hell: The Sequel עם 171,000 מכירות בשבוע הראשון.

נטפליקס

נטפליקס (באנגלית: Netflix) היא חברה אמריקאית שמושבה בלוס גאטוס, קליפורניה. הוקמה בשנת 1997 על ידי ריד הייסטינגס ומארק רנדולף בסקוטס ולי, קליפורניה. עיקר פעילות החברה הוא במתן שירותי צפייה ישירה בשיטת OTT של ספריית סרטים ותוכניות טלוויזיה, שחלק מהם תוכן מקורי, תמורת מינוי חודשי. נכון לינואר 2019, לנטפליקס יש 139 מיליון מנויים. נטפליקס זמינה בכל העולם פרט לסין, סוריה, קוריאה הצפונית, איראן וחצי האי קרים. בנוסף לארצות הברית, לחברה יש משרדים גם בהולנד, ברזיל, הודו, יפן וקוריאה הדרומית.

נטפליקס התחילה כחברה להשכרת תקליטורי DVD. לקוחות הזמינו תקליטור DVD להשכרה באתר האינטרנט, מקבלים אותו ומחזירים אותו בדואר. נטפליקס התחילה "להזרים" תכנים ב-2007, תוך שהמשיכה להפעיל את שירות השכרת התקליטורים. החברה התחילה להתרחב בין-לאומית בשנת 2010 לקנדה, אמריקה הלטינית והאיים הקריביים. נטפליקס התחילה להפיק תוכן מקורי שלה בשנת 2013, בה הושקה סדרתה הראשונה "בית הקלפים".

בינואר 2016 נטפליקס הרחיבה את פעילותה ל-190 מדינות, בין היתר ישראל.

סיבובים לדקה

סיבובים לדקה (בראשי תיבות: סל"ד) או באנגלית Revolutions per minute - כלומר: RPM (מקוצר rpm, r/min, min-1), הוא יחידה של תדירות, בעיקר למדידה של מהירות סיבוב, ובמיוחד סיבוב מסביב לציר. היחידה מציגה את המספר של סיבובים מלאים שעצם בעל ציר עושה בדקה. היא נפוצה בעיקר בתחום הנדסת מכונות, מנועים, טורבינות, כלי רכב ועוד.

נתון זה אינו מציין את המהירות הקווית, שכן זו תלויה גם בהיקף הסיבוב. להמחשה: נקודה בקו רוחב 45 על כדור הארץ, ונקודה על קו המשווה יש להן אותו מספר סיבובים (סיבוב אחד ביממה) אך הנקודה שעל קו המשווה מסתובבת מהר יותר שכן היקף הסיבוב גדול יותר.

סינגל

סינגל (מאנגלית: Single - יחיד (בודד); לפי האקדמיה ללשון העברית, בעברית: חַדְשִׁיר) הוא תקליט, קלטת שמע או תקליטור המכיל שיר בודד או מספר שירים מצומצם. בעבר נקרא תקליט שדרים, תקליטון שדרים או תקליטון. בדרך כלל מיועד הסינגל לקדם את מכירותיו של אלבום מוזיקה חדש היוצא בסמוך ליציאת הסינגל (או הסינגלים). עם זאת, ישנם מקרים שבהם יוצא הסינגל בלי תלות לאלבום.

בחלק מהמקרים, יוצאים מספר סינגלים המשויכים לאלבום אחד. בדרך כלל יוצאים שניים עד ארבעה סינגלים מאלבום (תלוי במידת ההצלחה של האלבום ושל הסינגלים הקודמים), אך המספר אינו קבוע. כך למשל מאלבומו של מייקל ג'קסון "Thriller", נשלחו לתחנות הרדיו שבעה סינגלים.

המונח "סינגל" באנגלית (במשמעות המילולית, "בודד") נדרש כמונח נגדי - לתקליט אחד שהכיל אלבום מוזיקה שלם. זאת לאחר שהחלה ההפצה של אלבומי מוזיקה ארוכי הנגן שהכילו מספר שירים בכל צד של התקליט, שכן לפני הופעת אלבומי המוזיקה בתקליט אחד כל התקליטים בעולם היו בעצם "סינגלים" שהכילו שיר אחד או שניים.

פלט

פֶּלֶט, בתחום המחשוב והאוטומציה, הוא תוצר של פעולת מחשב או מכשיר אוטומטי אחר. גורם עיקרי שלו מוצג הפלט הוא האדם, אך פלט מועבר גם למכשירים מבוקרי מחשב.

את הפלט של המחשב ניתן לחלק לקבוצות ולתת קבוצות:

פלט אל מחשבים אחרים

פלט למחשבים ברשת סגורה

פלט אל האינטרנט

במערכת משובצת מחשב, הפלט של המחשב הוא הנחיות לפעולתו של המכשיר שבו משובץ המחשב, כגון הפעלתם של טלפון סלולרי, מצלמה דיגיטלית או מנוע של כיסא גלגלים.

פלט אל זיכרון חיצוני - אל אחסון של נתונים, לשימוש חוזר בעתיד במחשב שיצר אותם, או לשם העברתם כקלט למחשב אחר. אמצעים אלה כוללים: סרט מנוקב, כרטיס מנוקב, סרט מגנטי, קלטת, דיסק קשיח, תקליטור, דיסקון וכדומה.

פלט אל משתמש הקצה (פלט מיַדי אל האדם)

פלט ראייתי (תצוגה על הצג, על מסך הקרנה או בהדפסה במדפסת)

פלט שמיעתי (דרך רמקול או אוזניות המחוברים לכרטיס קול)

פלט אור-קולי (מולטימדיה -מסך או מקרן ובו זמנית רמקולים או אוזניות)

פלט במישוש ותחושה (דרך צג ברייל, מדפסת ברייל או אמצעי מציאות מדומה) - נדיר יחסית

קרדיט (יצירה)

קרדיט (מאנגלית: Credit; האקדמיה ללשון העברית הציעה את המילה מִזְכֶּה כחלופה, אך השימוש בה אינו נפוץ) ליוצר הוא ציון שמו בעת אזכור של מידע, רעיון או ניסוח שיצר, על מנת לייחס את היצירה ליוצר ולא למי שמאזכר אותה.

מתן קרדיט בא לידי ביטוי בשני הקשרים:

ביצירה מקורית, כגון סרט קולנוע, ספר, תקליטור וכדומה, ניתנת רשימה של השותפים ליצירתה. בסרט קולנוע, למשל, מצוינים כל השחקנים (למעט ניצבים, שתרומתם זניחה ומספרם רב), וכל העוסקים ביצירת הסרט, ברשימה המופיעה בסופו. מרבית העיתונים נותנים קרדיט לעיתונאי על כל ידיעה או מאמר שמסר לפרסום (יוצא דופן בולט הוא השבועון האקונומיסט, שמרבית תוכנו מתפרסם ללא קרדיט), ושמו של העיתונאי מתנוסס בראש הכתבה. שותפים נוספים ליצירת הכתבה, כגון עורך שיזם את כתיבתה, עורך לשוני שסגנן אותה ואחרים, אינם מקבלים קרדיט לכתבה הספציפית, אך לעיתים הם מוזכרים באזור קרדיטים כללי בעיתון.

בעת ציטוט של יצירה יש לציין את מקור הציטוט. גם בעת הצגה של רעיון מקורי בדרך של ציטוט ישיר יש לציין את מקורו. עיקרון זה הוא עיקרון קדום, כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א). חובה למתן קרדיט מוטלת בחוק בעת ציטוט של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים. גם כאשר אין חובה כזו מכוח חוק, נהוג לעשות כך. שימוש ברעיון בלי מתן קרדיט ליוצרו נחשב לעיתים לפלגיאט.קרדיט נועד לתת ליוצר את הכבוד המגיע לו. מתן קרדיט למאמר אקדמי הוא יותר מאשר כבוד - בין הקריטריונים למדידת חשיבותו של מאמר אקדמי נמצא גם מספר ההתייחסויות אליו במאמרים אחרים (citation index).

לעיתים אדם מעדיף שלא לקבל קרדיט על רעיון, ומציין זאת במפורש. דוגמה בולטת לכך היא מצב שבו במאי קולנוע מסרב לקבל קרדיט על סרט שביים, למשל בעקבות חילוקי דעות עם המפיק. תקופה מסוימת נהוג היה לתת את הקרדיט על הבימוי במקרה זה לאלן סמית'י.

גם ברישיונות של תוכנה חופשית או תוכן חופשי, כגון GNU FDL, המאפשרים העתקה חופשית של הקוד או המסמך, נדרש מתן קרדיט ליוצרים.

שרה ברחובות

שרה ברחובות הוא סינגל של הזמרת ריטה שיצא בשנת 1990.

תקשורת נתונים

תקשורת נתונים, ובפרט תקשורת מחשבים (או "תקשוב"), הם שמות כלליים לתהליכים ומערכות להעברת נתונים בין מחשבים או מכשירים אלקטרוניים אחרים, ללא העברה פיזית של אמצעי לאחסון נתונים (כמו דיסק און קי, תקליטור וכדומה) ביניהם, אלא באמצעות תווך כלשהו (למשל כבלים מסוגים שונים או גלי רדיו) אשר משמש לתקשורת. על תווכים אלו מועברים הנתונים בצורה דיגיטלית.

רשת מחשבים (באנגלית: computer network) היא רשת טלקומוניקציה המאפשרת העברת נתונים. מכשירים המחוברים לרשת מחשבים מעבירים זה לזה נתונים על גבי קשרים או חיבורים להעברת נתונים (network links). החיבור בין צמתים ברשת יכול להיות מבוסס על תווך (מדיום) של כבלים כגון כבלים קואקסיאליים, קווי טלפון או סיבים אופטיים, או אלחוטי. רשתות מחשבים נפוצות כיום בכל העולם המפותח, והמוכרת ביותר היא רשת האינטרנט. מבחינה טכנית מרבית הרשתות מבוססות על חבילת פרוטוקולי התקשורת TCP/IP.

מחשבים ומכשירים אחרים ברשת שמהווים את המקור או היעד לנתונים, או מנתבים את הנתונים נקראים צומתי רשת (network nodes). צומת ברשת יכול להיות מחשב, טלפון, שרת או רכיב חומרה ייעודי לתקשורת מחשבים, כגון נתב או מתג. ניתן לומר שכל שני מכשירים כאלה מחוברים לאותה רשת כאשר מכשיר אחד מסוגל להחליף מידע עם המכשיר השני, בין אם קיים ביניהם חיבור ישיר ובין אם לאו.

רשתות מחשבים נבדלות אחת מהשנייה בתווך המשמש להעברת הסיגנלים, פרוטוקולי התקשורת המשמשים לארגון התעבורה ברשת, גודל וטופולוגיית הרשת, והמטרה הארגונית. חוץ מהשכבה הפיזית שעוסקת ישירות בתווך להעברת הסיגנלים, במרבית המקרים, פרוטוקולי תקשורת מאורגנים ופועלים בצורה של שכבות, כך שהם משתמשים בפרוטוקולי תקשורת אחרים, כלליים או ספציפיים יותר (שנמצאים מעליהם או תחתיהם במודל השכבות).

מערכות תקשורת מחשבים תומכות ביישומים כדוגמת ה-World Wide Web, שימוש משותף בשרתים, מדפסות, מכשירי פקס, שיתוף קבצים ושימוש ביישומי דואר אלקטרוני ומסרים מידיים.

פורמטי אחסון וידאו
מדיה מגנטית

VCR (1972) • Betamax (1975) • VHS (1976) • וידאו 2000‎ (1979) • VHS-C (1982) • Betacam (1982) • Video 8 (1985) • D1 (1986) • S-VHS (1987) • Hi-8 (1989) • S-VHS-C (1987) • W-VHS (1992) • Betacam numérique (1993) • DV (1995) • Digital-S (D9) (1995) • Betacam SX (1996) • D-VHS (1998) • Digital8 (1999) • HDV (2003)

תקליטור

לייזרדיסק‎ (1978) • VCD (1993) • DVD (1995) • Mini DVD (1998) • SVCD (1998) • EVD (2003) • UMD (2005) • VMD (2006) • HD DVD (2006) • Blu-ray (2006) • DMD (2007) • HVD (בפיתוח)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.