תקופת האבן

תקופת האבן היא פרק זמן פרהיסטורי הקרוי כך מכיוון שהשרידים הנפוצים ביותר שנותרו מתרבות האדם הם כלי אבן. סלעים הניתנים לסיתות, בעיקר צור לסוגיו, אובסידיאן, בזלת וגיר, עוצבו לשימוש ככלי עבודה, חיתוך ועיבוד וככלי נשק. חומרים אחרים, כעץ ועצם, היו גם בשימוש, אולם הראשון משתמר לעיתים נדירות בממצא הארכאולוגי, ואילו האחרון היה נפוץ פחות מכלי האבן. בתקופה זאת התרחשה האבולוציה של האדם ותרבותו, החל בציידים-לקטים הקדם-מודרניים בסוואנה האפריקאית וכלה בחברות החקלאים והרועים שהניחו את התשתית לערים ולמדינות ההיסטוריות.

Ashkelon Pre-Pottery Neolithic C flint arrowheads
ראשי חצים מסותתים מצור, התקופה הנאוליתית, ישראל
התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט
תקופת האבן התקופה הפלאוליתית הפלאוליתית התחתונה
הפלאוליתית התיכונה
הפלאוליתית העליונה
התקופה האפיפלאוליתית
התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות התקופה הכלקוליתית

מקור השם וחלוקת התקופה

מקורו של המונח "תקופת האבן" בחלוקה הישנה של הפרהיסטוריה האירופאית למערכת שלוש התקופות: תקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. טווח התאריכים של התקופה משתנה מאזור לאזור. בעוד שניתן לדבר על "תקופת אבן" קדומה של כלל האנושות, קבוצות מסוימות מעולם לא פיתחו טכנולוגיה להתכת מתכות, ולפיכך נותרו ב"תקופת אבן" עד שנתקלו בתרבויות מתקדמות יותר. תקופת האבן החלה לפני כ-2,600,000 שנים, כאשר הומו הביליס החל לייצר כלי אבן. התקופה מסתיימת עם ראשית התקופה הכלקוליתית במערב אסיה ודרום אירופה, או בראשית תקופת הברונזה באזורים אחרים, כאשר כלי מתכת החלו להחליף בהדרגה את כלי האבן. שינוי זה התרחש בלבנט לפני כ-6500 עד 5500 שנה (תלוי אם מחשיבים את התקופה הכלקוליתית כחלק מתקופת האבן).

להלן חלוקה סכמטית של התקופה באזורים שונים:

כל התקופות האלה מחולקות לתת-תקופות ולתרבויות, לפי סוגי כלי האבן שסותתו או כלי החרס שהיו בשימוש (בתקופה הנאוליתית). לדוגמה, התקופה הפלאוליתית בארץ ישראל מחולקת לשלב תחתון, תיכון ועליון; בשלב התקופה הפלאוליתית העליונה מוגדרים אתרים ארכאולוגיים מהתרבות האוריניאקית, התרבות האחמרית והתרבות העתליתית.

התפתחות התרבות במשך התקופה

התקופה הפלאוליתית מכסה בקירוב את התור הגאולוגי פליסטוקן ומסתיימת במעבר לתור הולוקן או מעט לפניו. אוכלוסיות האדם הקדמון בתקופה הפלאוליתית עברו תמורות משמעותיות ביותר, כגון התפתחות השפה, שליטה באש, יציאה מאפריקה, התפשטות האדם לכל חלקי העולם הישן והתפתחות האדם המודרני. המכנה המשותף לאנשים שחיו בתקופה זאת הוא אורח חיים של ציידים לקטים נוודים, שהתפרנסו מלקט צמחי בר ומציד או מאיסוף נבלות של בעלי חיים. יוצרי התרבויות הפלאוליתיות היו מיני אדם קדומים כגון הומו הביליס, הומו ארקטוס והאדם הניאנדרטלי, וכן בני מיננו, הומו ספיינס, שהופיעו לראשונה בתקופת האבן התיכונה האפריקאית לפני כ-200,000 שנה.

התקופה הפלאוליתית הסתיימה עם המעבר לאורח חיים חדש, כאשר קבוצות של ציידים לקטים החלו להתיישב בכפרי קבע ולייצר מזון. באגן הים התיכון התרחש המעבר בתקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת בתקופה הנאוליתית, באירופה בתקופה המזוליתית והנאוליתית, ובאפריקה בתקופה הנאוליתית.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל היסטוריה

לקריאה נוספת

אזור האגמים וילנדרה

אזור האגמים וילנדרה (אנגלית Willandra Lakes Region) הוא אתר מורשת עולמית המשתרע על שטח של כ-2,400 קמ"ר בדרום-מערב ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה. לאזור חשיבות תרבותית וטבעית רבה והוא כולל עדויות חשובות להתיישבות אנושית קדומה וכן את אתר שריפת הגופות העתיק ביותר הידוע לאדם.

היסטוריה של תת-היבשת ההודית

בתת-היבשת ההודית הייתה התיישבות ותרבות אנושית החל מתקופת ההומו ארקטוס. הממצאים הארכאולוגיים מצביעים על שרידים ראשונים של הומו ספיינס מלפני 34,000 שנים.

העידן ההיסטורי מתחיל בהדרגתיות בין המאה החמישית והמאה השלישית לפני הספירה. בתקופה זו הייתה תת-היבשת מאוחדת תחת האימפריה המאורית. הודו התיכונה הייתה נתונה לסדרה של מסעות כיבוש מוסלמים שהובילו לחלוקה למספר ממלכות, עד לאיחוד המחודש תחת המוגולים במאה ה-17 לספירה, שהוחלפו בתורם על ידי הבריטים אחרי 1858.

הודו זכתה שוב בעצמאות ב-1947, לאחר החלוקה לרפובליקה של הודו ולפקיסטן. שתי המדינות החלו מיד להילחם, ופקיסטן המזרחית השיגה את עצמאותה כבנגלדש ב-1971.

המהפכה הנאוליתית

המהפכה הנאוליתית (המוכרת גם בשם "המהפכה החקלאית") היא תהליך שאפיין את התקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה): המעבר ההדרגתי של בני אדם מחברות נוודיות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות, החל כ-12,000 שנים לפני זמננו (היינו, כ-10000 לפני הספירה) באזור הסהר הפורה, ובתקופות שונות ומאוחרות יותר בשאר העולם. תהליך זה היה בין המהפכות החשובות באבולוציה של האדם והתרחש גם בהעברה תרבותית בין אזורים וגם בכמה מוקדים בלתי תלויים ברחבי העולם.

המונח "המהפכה הנאוליתית" הוצע בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי הארכאולוג האוסטרלי ויר גורדון צ'יילד, אשר גם טען כי המורכבות החברתית הצומחת הובילה למהפכה שנייה, המהפכה האורבאנית, במהלכה נבנו הערים.

מבחינה ארכאולוגית, המהפכה הנאוליתית מתבטאת בדרך כלל בהופעת כלי אבן ייעודיים לעבודת אדמה, כגון גרזנים, להבי מגל וכלי כתישה וטחינה, בהופעת עצמות בעלי חיים מבויתים ושרידים של צמחי תרבות, וכן ביישובים כפריים גדולים עם בתים, כלי חרס וחפצי אמנות.

הנגב

הַנֶּגֶב (בערבית: النقب, תעתיק: אל-נקבּ, ובהגייה בדואית: "אל-נגב") הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטח מדינת ישראל, ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה.

קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. עם זאת, מקובל כי ארץ הַנֶּגֶב המקראית, שנפלה בנחלות שבט יהודה ושבט שמעון, השתרעה באזור צפון הנגב של ימינו בלבד, מערד במזרח ועד גרר במערב. זאת, בעוד שמרכז הנגב של ימינו הוא למעשה מדבר צין, שהיווה גבולה הדרומי של ארץ כנען, ודרום הנגב של ימינו הוא למעשה חלקו המזרחי של מדבר פארן הגדול, שבמרכז חצי האי סיני. המילה "נגב" משמשת בתנ"ך גם לציון כללי של הכיוון דרום.

התקופה האפיפלאוליתית

התקופה האפיפלאוליתית (Epipaleolithic ביוונית: epi = אחרי; paleo = קדום; lithos = אבן או אחרי תקופת האבן הקדומה) היא תקופה פרהיסטורית מסוף תור הפליסטוקן העוקבת לתקופה הפלאוליתית וקדומה לתקופה הנאוליתית, ומהווה למעשה תקופת מעבר בין חברות הציידים-לקטים של הראשונה והחברות החקלאיות של האחרונה. התקופה האפיפלאוליתית מוגדרת בעיקר באגן הים התיכון, לפי עדויות ארכאולוגיות לחברות מורכבות יחסית של ציידים-לקטים, אשר ייצרו מיקרוליתים (להבוני צור מסותתים) בצורות אחידות (למשל סהרון, טרפז ומשולש). בסוף התקופה קיימות עדויות לישיבת קבע וככל הנראה גם לניצני ביות הצמחים, המבשרים את המעבר לאורח חיים חקלאי.

המונח מקביל מכמה בחינות לתקופה המזוליתית, המאוחרת יותר, של צפון אירופה. המונח מזוליתית כלל בעבר גם את התרבויות שהיום מוגדרות כאפיפלאוליתיות. לראשונה ניתן שם התקופה לשורה של תעשיות כלי צור במגרב של צפון אפריקה, על ידי חוקרים צרפתים, משום שהממצא לא תאם את ההגדרות האירופיות לתקופה המזוליתית. בסופו של דבר נעשה המונח מקובל מאד מחוץ לאירופה גם במזרח התיכון, באנטוליה ובקפריסין.

בארץ ישראל החלה התקופה האפיפלאוליתית לפני כ-23 אלף שנה והסתיימה לפני כ 11,700 שנה. התקופה כוללת מספר תרבויות ארכאולוגיות המתאפיינות בעיקר במיקרוליתים מסותתים לצורות מסוימות, כגון התרבות הכבארית, התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות הרמונית, התרבות המושאבית והתרבות הנאטופית. לפחות האחרונה כבר משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי-חברתי של אוכלוסיות פרהיסטוריות, לפי העדויות לישיבה בכפרי קבע.כיום מקובל לחלק את התקופה האפיפלאוליתית לשלוש תקופות:

התקופה האפיפלאוליתית המוקדמת בין השנים 23,000 ועד 18,000.

התקופה האפיפלאוליתית התיכונה בין השנים 18,000 ועד 14,500.

התקופה האפיפלאוליתית המאוחרת בין השנים 14,500 ועד 11,500.

התקופה הכלקוליתית

בארכאולוגיה, התקופה הכַלְקוֹליתית (מיוונית: χαλκός, כלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן, כלומר תקופת האבן והנחושת) היא תקופה משלהי הפרהיסטוריה של דרום מזרח אירופה ומערב ומרכז אסיה. בתקופה זו הופיעה חרושת המתכת, לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו להתקיים מהתקופות הקודמות. שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט. התקופה הכלקוליתית התקיימה בין התקופה הנאוליתית לתקופת הברונזה.

התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל מתחילה ב-4500 לפנה"ס או כמה מאות שנים לפני כן (תלוי כיצד מגדירים את סוף התקופה הנאוליתית) ומסתיימת ב-3500 לפנה"ס, עם עליית הציוויליזציה של תקופת הברונזה הקדומה והתפתחות הערים והכתב.

אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפהנ"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו בדרום אירופה.

חפצי המתכת המוקדמים ביותר יוצרו בתקופה הכלקולתית. במטמון נחל משמר נמצאו כ-400 כלים מהתקופה, כמו גם מקדשים לאלים.

התקופה המזוליתית

התקופה המזוליתית (מ-Mesolithic - ביוונית: μέσος - מזוס (אמצע), λίθος - ליתוס (אבן), דהיינו תקופת האבן התיכונה), היא מושג המשמש באירופה להגדרת התקופה הארכאולוגית שבין התקופה הפלאוליתית והתקופה הנאוליתית. כלומר, זו תקופת המעבר מאורח חיים של ציידים-לקטים נוודים לאורח חיים של חקלאים, היושבים בכפרי קבע. תחילת התקופה משתנה ממקום למקום אך מקובל ליחסה לתחילת תור ההולוקן, לפני כ-11,000 שנים.

זהו מושג מקביל מבחינות מסוימות למונח התקופה האפיפלאוליתית (התקופה שאחרי הפלאולית) בלבנט ובארץ ישראל, ובמקומות נוספים באגן הים התיכון. עם זאת, התקופה האפיפלאוליתית התחילה כ-10,000 שנים מוקדם יותר, עדיין בתור הפליסטוקן, והמעבר לכפרי קבע קדם-חקלאיים היה מודגש יותר (למשל התרבות הנאטופית של סוף התקופה האפיפלאוליתית בארץ ישראל).

השינוי האקלימי באירופה של המעבר מהפליסטוקן להולוקן הביא לשינוי בהרגלי התזונה: בתקופה זו התפתח הדיג כדי לספק את הצרכים הגדלים של האוכלוסייה ושינוי בכמות הצייד. במקביל לגיוון המזון בצייד חלה התפתחות משמעותית בהסתמכות על מזון מן הצומח. לקראת סוף התקופה הזו החל האדם מביית מיני צמחים.

במרבית האזורים, התקופה המזוליתית מאופיינת בכלי צור מורכבים קטנים. ציוד דיג, קרדומי אבן, וחפצי עץ כגון סירות קאנו וקשתות נמצאו בכמה אתרים. החל ייצור כלים מורכבים בעלי ידית שבה משובצים להבוני צור מסותתים - מיקרוליתים. המיקרוליתים שולבו בכלי ציד ודיג, וכלי צור אחרים דוגמת מרצעים ומגרדים שנוצלו לעיבוד החיות שניצודו או יצירת כלים אחרים.

התקופה הנאוליתית

התקופה הנֶאוֹליתית (או נֶאוליתיקון; ביוונית: νεολιθική; "נאוס" = חדש, "ליתוס" = אבן; מכונה גם תקופת האבן החדשה) היא תקופה פרהיסטורית אשר נחשבת באופן מסורתי לחלקה האחרון של תקופת האבן.

המונח נטבע בידי ג'ון לובוק בשנת 1865 כחלוקה פנימית של מערכת שלוש התקופות. התקופה באה לאחר התקופה האפיפלאוליתית או התקופה המזוליתית באירופה, מערב אסיה וצפון אפריקה.

את תחילת התקופה מציינת המצאת החקלאות, ואת סיומה ניתן לראות בהופעת כלי מתכת בתקופת הברונזה או תקופת הברזל (בהתאם לאזור הגאוגרפי). בהגדרת תקופה זו אין הכוונה בהכרח לרצף בזמן, אלא, למגוון מאפיינים תרבותיים כגון שימוש ביבולי פרא, גידול יבולי בעל ושימוש בבעלי-חיים מבויתים.

התקופה הפלאוליתית

בארכאולוגיה, התקופה הפלאוליתית (תקופת האבן הקדומה) (מקור השם מיוונית; παλαιός פלאיוס = ישן, λίθος ליתוס = אבן) היא תקופה פרהיסטורית, החלק הראשון והארוך ביותר של תקופת האבן. תחילת התקופה הפלאוליתית (והארכאולוגיה בכלל) מוגדרת מתחילת ייצור כלי אבן על ידי הומינידים באפריקה לפני כ-2,600,000 שנה. שלבי המשנה של התקופה הפלאוליתית מוגדרים על פי סגנונות ושיטות שונים לסיתות כלי אבן, שהם השריד העמיד והנפוץ ביותר באתרים הארכאולוגיים. התקופה מכסה בקירוב את התור הגאולוגי פליסטוקן ומסתיימת במעבר לתור ההולוקן, או מעט לפניו, לפני כ-20,000 עד 11,000 שנים.

האבולוציה של האדם התרחשה ברובה בתקופה הפלאוליתית, ובמהלכה ידועים מספר מינים בסוג אדם, כגון הומו ארקטוס, הומו היידלברגנסיס, האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני. אוכלוסיות האדם בתקופה הפלאוליתית עברו תמורות משמעותיות ביותר, כגון התפתחות השפה, השליטה באש, היציאות מאפריקה והתפשטות האדם לכל חלקי העולם הישן, והתפתחות האדם המודרני. המכנה המשותף לאנשים שחיו בתקופה זאת הוא אורח חיים של ציידים לקטים נוודים, ברוב המקרים.

התקופה הפלאוליתית מחולקת למספר תת-תקופות: התקופה הפלאוליתית התחתונה, התיכונה והעליונה. בכל תת-תקופה רווח סגנון אחר של סיתות כלי אבן. התקופה הפלאוליתית התחתונה היא זמנם של טיפוסי אדם קדם-מודרניים, כהומו ארקטוס והומו היידלברגנסיס. האדם המודרני הופיע (באפריקה) בתקופה הפלאוליתית התיכונה (במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה) ואוכלוסיותיו התפשטו לכל העולם במהלך התקופה הפלאוליתית העליונה.

התקופה הפלאוליתית הסתיימה עם המעבר לאורח חיים חדש, כאשר קבוצות הולכות וגדלות של ציידים-לקטים החלו להתיישב בכפרי קבע ולייצר מזון. במזרח התיכון ובאגן הים התיכון המעבר לחיי קבע ולחקלאות החל בתקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת בתקופה הנאוליתית. בארכאולוגיה של צפון אירופה מקובל לקבוע את סוף התקופה הפלאוליתית לסוף הפליסטוקן, שאחריו החלה התקופה המזוליתית.

ונדל סאבאג'

ונדל סאבאג' (באנגלית: Vandal Savage) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Green Lantern #10 מדצמבר 1944, והיא נוצרה על ידי הכותב אלפרד בסטר והמאייר מרטין נודל.

ונדל סאבאג' הוא בן אלמוות, אשר זעם על האנושות והדביק אותה בפשע ואלימות מאז ימי ההיסטוריה הקדומה. הוא טקטיקן גאון בעל תושיה רבה, והוכיח את עצמו כנבל-העל העיקש ביותר ביקום DC, אשר לחם במרבית גיבורי-העל במשך ההיסטוריה. הוא נולד כאיש מערות ומנהיג שבט הדמים בשליש האחרון של תקופת האבן הקדומה, ורחץ ברדיואקטיביות של מטאוריט מסתורי שהעניק לו אינטלקט גבוה מאוד וחיי נצח. לפי מחקריו של לקס לות'ר, ונדל סאבאג' הוא הקניבל הראשון שאי פעם תועד.

בהמשכיות שלפני המשבר בעולמות האינסופיים, ונדל סאבאג' היה תושב ארץ-2, אולם לפני אלפי שנים התוודע לקיומה של חברת הצדק של אמריקה ולקיומה של ארץ-1. ונדל סאבאג' הטביע את חותמו הראשון בהיסטוריה כאשר השמיד את הממלכה התת-ימית אטלנטיס בעזרת קבוצה לה קרא "אילומינטי" ועמד בראשה. הוא טען כי מלך על הציוויליזציה האנושית תחת שמות רבים כמו אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, גינגיס חאן, שחור הזקן, ולאד המשפד וג'ק המרטש. כאשר החליט לעבוד מאחורי הקלעים, הוא פעל במרוצת שנות ההיסטוריה לצד אישים כאיריק האדום, ויליאם הכובש, נפוליאון בונפרטה, אוטו פון ביסמרק, ראס-אל-גול ואדולף היטלר. הוא אף הוביל את הארמדה הספרדית בניסיון לכבוש את אנגליה (מה שמרמז כי היה גם אלונזו פרז די גוזמן, הדוכס השביעי של מדינה סידוניה).

דמותו של ונדל סאבאג' מדורגת במקום ה-36 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים של כל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותו בסדרות יקום החץ מגלם השחקן קספר קרמפ.

טכנולוגיה

טכנולוגיה (מיוונית: טכנו (Τεχνο) = אומנות, לוגיה (Λογία) = תורה; כלומר: תורת האומנות) היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לרצונות וצרכים, תוך ניצול חידושי המדע. טכנולוגיה קשורה במקרים רבים לייצור כלים.

יחידת זמן גאולוגית

גילו של כדור הארץ מוערך בכ-4.5 מיליארדי שנים. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו ליחידות זמן גאולוגיות.

יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על (בלועזית: סופר אאון), וכאלה קיימים שניים:

פרקמבריון - "לפני קמבריון" - יחידת הזמן הקדומה והארוכה ביותר המתחילה בהיווצרות כדור הארץ ומסתיימת לפני תחילתו של הקמבריון.

פנרוזואיקון - משך תקופתו כחצי מיליארד שנים, החל מהופעת בעלי חיים נראים לעין ועד ימינו.עידני העל מתחלקים לעידנים, העידנים מתחלקים לתורים, התורים מתחלקים לתקופות והתקופות לגילים.

לחלוקה זו כמה יסודות:

גיל הסלעים - כל אחת מן החלוקות מגדירה את גילם של הסלעים המצויים בתחומה.

סוגי בעלי חיים - חלוקות המשנה מהוות תחומי זמן בהם נמצאו מאובנים מסוגים שונים. כך למשל: פלאוזואיקון הוא עידן שבו חיו בעלי חיים קדומים, מזוזואיקון הוא עידן בעלי החיים התיכוניים וקנוזואיקון הוא עידן בעלי החיים הצעירים, כלומר האחרונים. באותו אופן מתחלקים גם התורים והתקופות, כאשר בין כמה מהם מפרידים אירועים של הכחדה המונית המציינים שינוי קיצוני בפאונה ובפלורה.

כרמאנשאה

כרמאנשאה או קרמאשאן (בפרסית: کرمانشاه, בכורדית: Kirmaşan) היא העיר התשיעית בגודלה באיראן, בירת מחוז כרמאנשאה הנמצא בחבל הארץ כורדיסטן.

העיר נמצאת במערב איראן 525 ק"מ מטהראן וכ-120 ק"מ מהגבול עם עיראק, ובה אקלים יבשתי. מרבית התושבים מדברים פרסית וכורדית. מבחינה דתית זוהי עיר מגוונת מאד, שחיים בה מוסלמים, אשורים (נוצרים), בהאים, יהודים וארמנים. לאסלאם השיעי הנציגות הגדולה ביותר.

עתיקותיה, נופה ותרבותה של כרמאנשאה מספרים על היותה נדבך בערש התרבות הפרהיסטורית של האזור, ככפר נאוליתי. האזור שסביבה יוּשב על ידי האדם הקדמון עוד מתחילת תקופת האבן הקדומה. בעיקר נתגלו אבני יד מהתקופה הפלאוליתית התחתונה ומערות עם ממצאים חשובים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה.

תבליט כתובת ביסותון שעל צלע הר בסמוך לעיר הוא איגרת מהמלך דריווש, שבשנת 2006 הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מגלית

מֶגָלית (מיוונית: μέγας‏ [megas] – גדול, λίθος‏ [lithos] – אבן) היא אבן גדולה ששימשה לצורך בניית מבנה או מונומנט, לבדה או ביחד עם אבנים אחרות.

משערים כי למגליתים רבים היה תפקיד בקביעת אירועים אסטרונומיים חשובים כגון תאריכי נקודת השוויון ונקודות השוויון וההיפוך. המונח מגלית משמש גם לתיאור עצם המורכב מסלע (או סלעים) שעוצבו בצורה מיוחדת למטרה חשובה. המונח שימש על מנת לתאר בניינים שנבנו על ידי אנשים בחלקים רבים של העולם בתקופות זמן שונות. אבנים גדולות רבות נחשבות כמגליתים, כאשר רוב המגליתים הידועים קשורים לקברים. בניית המבנים הללו התרחשה בעיקר בתקופה הנאוליתית, אם כי קיימות דוגמאות קדומות יותר מהתקופה המזוליתית באירופה, והיא נמשכה עד לתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה.

מערכת שלוש התקופות

מערכת שלוש התקופות היא מערכת המחלקת את הפרהיסטוריה של אירופה לשלושה פרקי זמן, על פי הטכנולוגיה העיקרית ששימשה בני אותה תקופה ביצירת כלים. שלוש התקופות הן:

תקופת האבן

תקופת הברונזה

תקופת הברזלמערכת זו פותחה על ידי ההיסטוריון הדני כריסטיאן יורגנסן תומסן בשנות ה-20 של המאה ה-19 על מנת למיין כלים באוסף שהפך מאוחר יותר למוזיאון ההיסטוריה הלאומי של דנמרק.

טענתו של תומסן הייתה, כי לא היו משתמשים בכלים מאבן אם ברונזה הייתה בנמצא, ובדומה לכך, איש לא היה מייצר כלי ברונזה אם היה ניתן לייצר כלי ברזל. תומסן הסיק כי התפתחויות אלה היו חייבות להגיע בסדר כרונולוגי, והיה הראשון להציע שיטה לסיווג ולתיארוך של כלים ואתרים, שיטה הנקראת כיום טיפולוגיה. רעיון זה היה חדש באותה תקופה והיווה שיפור משמעותי לדרך הבלתי מסודרת שבה התנהלה הארכאולוגיה עד לאותה תקופה.

מאוחר יותר, חולקה תקופת האבן לשלוש תקופות:

התקופה הפלאוליתית (מיוונית: תקופת האבן הקדומה)

התקופה המזוליתית (מיוונית: תקופת האבן התיכונה)

התקופה הנאוליתית (מיוונית: תקופת האבן החדשה)חלוקות נוספות התווספו מאוחר יותר, על מנת לחלק כל תקופה לקדומה, תיכונה ומאוחרת. בתרבויות מסוימות, לדוגמה במזרח התיכון הקדום הוסיפו החוקרים את התקופה "כלקוליתית", שנקראה בהתחלה תקופת הנחושת, בין התקופה הנאוליתית לתקופת הברונזה. במזרח התיכון נחלקת תקופת הברונזה לארבע תקופות משנה:תקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה הביינימית, תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הברונזה המאוחרת. תקופת הברונזה נחשבת באזורים אלה כתקופה היסטורית.

המונחים האלה רלוונטיים בעיקר לאירופה ולמזרח התיכון, מכיוון שבאזורים אחרים לא התפתחו התקופות באותו סדר. באפריקה שמדרום לסהרה, לדוגמה, התפתחה התרבות לתקופת הברזל היישר מהתקופה הנאוליתית.

על אף שמונחי מערכת שלוש התקופות נחשבים לפחות מדויקים כיום (לדוגמה, ידוע שבתקופת הברזל עדיין השתמשו בכלי אבן רבים בחיי היום-יום), הם עדיין הבסיס לחלוקת הארכאולוגיה הפרהיסטורית ונמצאים בשימוש עד היום.

סכין

סכין הוא כלי עבודה המשמש לחיתוך. סכינים מורכבים לרוב מלהב מושחז באורך של עד 30 ס"מ, המחובר לידית אחיזה. סכינים שימשו ככלי עבודה או ככלי נשק מאז תקופת האבן. כן משמש הסכין ככלי אכילה, לחיתוך המזון שבצלחת ולמריחה.

המילה סכין בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

הסכינים הראשונים היו עשויים מצור או מסוג אבן קשה אחר שעוצב לצורה מחודדת, לעיתים גם עם ידית אחיזה. עם התפתחות המטלורגיה יוצרו סכינים מארד, מברזל ומפלדה. בעוד שחומרי הגלם השתנו במרוצת השנים, העיצוב הבסיסי של הסכין נותר בעינו. לאורך ההיסטוריה האנושית, סכינים הופקו במספר דרכים בחברות שונות, החל מהאבנים הסדוקות על ידי האדם הקדמון, אז עברו לסכינים העשויים מפיסות מטאוריטים עשירות מברזל, עד הסכינים המיוצרים בימינו על ידי התעשייה המודרנית.

במקור שימשה המילה "סכין" לציון כלי נשק, אך מאז ימי הביניים השימוש הנפוץ יותר במילה הוא לצורך ציון כלי אכילה עיקרי במערב (יחד עם המזלג והכף).

בישראל, על פי סעיף 185 לחוק העונשין הסוחר, מייצר או מייבא סכין שלא נועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצורכי בית או למטרה כשרה אחרת, דינו – מאסר שבע שנים. כן ישנו איסור למכור סכין (מלבד סכין ביתית) לקטין. המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, ניתן לגזור עליו מאסר עד חמש שנים. אולר אינו סכין לעניין זה מלבד במוסדות חינוך ומקומות נוספים.

פרהיסטוריה

פרהיסטוריה (יש הכותבים פרה-היסטוריה) מלטינית præ (לפני) ומיוונית Iστορία (היסטוריה), היא התקופה בתולדות האנושות שקדמה להיסטוריה, דהיינו התקופה שלפני המצאת הכתב. התקופה הפרהיסטורית מתחילה עם הופעת הסוג אדם באפריקה, לפני כשניים וחצי מיליוני שנים, ומסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים (תלוי היכן), כאשר החל השימוש בכתב. לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו.

האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם אירעה רובה ככולה בתקופה זו: תחילת סיתות כלי אבן, שימוש האדם הקדמון באש, התפתחות הציד של בעלי חיים גדולים, נדידת האדם הקדמון מחוץ לאפריקה ואכלוס העולם הישן ולאחר מכן אוסטרליה ואמריקה, הופעת המין האנושי המודרני מבחינה אנטומית ומבחינה התנהגותית, התיישבות הקבע ויצירת כפרים, ביות הצמחים ובעלי החיים, והופעת חרושת המתכת.

צ'טלהויוק

צ'טלהויוק (טורקית: Çatalhöyük, בתרגום לעברית: "תל המזלג") הוא אתר ארכאולוגי משלהי תקופת האבן, השוכן במישור קוניה בדרומה של אנטוליה בטורקיה, בגובה של 800 עד 1,000 מטרים מעל פני הים. במקום שכנו יישובים גדולים המתוארכים לתקופות הנאוליתית והכלקוליתית (7100 – 5500 לפנה"ס).

האתר הוא בין האתרים הנאוליתיים השמורים, הגדולים והעשירים ביותר בממצאים אמנותיים ואחרים. במקום שני תלים - מזרחי ומערבי. התל המזרחי מתנשא לגובה של כעשרים מטרים מעל המישור, ואילו התל המערבי קטן ממנו. בין שני התלים זרמה בעבר שלוחה של הנהר צ'רשמבה (Çarşamba), וההתיישבות קמה על אדמות סחף של שלוחת הנהר אשר אפשרה לעבד את הקרקע. האתר נזנח לפני תקופת הברונזה, וחשיבותו היא בכך שלמרות התקופה הקדומה, צורת התיישבות מזכירה מבנה של עיר. בצ'טלהויוק אובחנו 18 שכבות שונות, ומספר תושביו של התל הגדול מוערך בכ-5,000 עד 8,000 איש לאורך השנים, ובשיא של כ-10,000 נפשות. בשנת 2012 הוכרז צ'טלהויוק כאתר מורשת עולמית.

ציידים-לקטים

חברת ציידים-לַקָּטִים היא חברת נוודים שהמערכת הכלכלית שלה מבוססת על איסוף מזון מצמחי בר, וכן ציד של בעלי חיים, ואינה עוסקת בחקלאות או בגידול בעלי חיים מבויתים.

בחברת הציידים-לקטים, חלוקת העבודה על פי רוב מתחלקת בצורה מגדרית: הנשים עוסקות בליקוט של קטניות, פירות, ירקות ועוד (מאחר שזו פעולה שלא דרושה לה תשומת לב מלאה, וניתן להפסיקה ולחדשה בנקל, ולהתפנות לטיפול בילדים ולעיסוקים אחרים) ואילו הגברים עוסקים לרוב בציד בעלי חיים, ונעדרים לעיתים תקופות ארוכות מביתם.

ציידים-לקטים חיים בדרך כלל בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות יחסית, המונות לא יותר מכמה עשרות בני אדם.

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על כך שעד לפני 12,000 שנה, כל בני האדם היו ציידים-לקטים. המהפכה הנאוליתית ("המהפכה החקלאית"), שהתרחשה בדרום-מערב אסיה בין האלף ה-8 ל-7 לפנה"ס, מסמלת את המעבר מחברות ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות יצרניות בתקופת האבן החדשה. הצעד המכריע במעבר לחיי קבע היה ביות צמחים ובעלי החיים. התפתחות זו הייתה איטית, והמעבר מתלות גמורה בצמחי בר לייצור ועיבוד מזון נמשך אלפי שנים.

גם כיום קיימים עדיין שבטים ציידים-לקטים, בעיקר באזורים מבודדים באפריקה ואוסטרליה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.