תקופת האביב והסתיו

תקופת האביב והסתיוסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל-476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל-479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה. המשכה הישיר של תקופת האביב והסתיו היא תקופת המדינות הלוחמות.

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית
China 2b
עיור בסין בתקופת האביב והסתיו-חציה הראשון של שלטון שושלת ג'ואו המזרחית

היסטוריה

ביזור השלטון-לחימה בין מאות מדינות

במהלך התקופה התבזר בהדרגה מרכז הכוח בסין, בתקופה זו החלו שליטים צבאיים מקומיים, שהפעילה שושלת ג'ואו, לבסס את כוחם ולהתחרות על הגמוניה בתחומי ממלכת ג'ואו. נערכו מלחמות רבות בין מאות המדינות שהרכיבו באותה תקופה את סין.

כתוצאה מעליית ונפילת מאות המדינות הזעירות ובעקבות המלחמות הודחו שליטים רבים מכסאם, ושכבת האצולה בסין התפוררה למעשה. .

המצב החמיר בשל פלישות מצפון-מערב, דוגמת הפלישה של הצִ'ין, שכפתה על ג'ואו להעתיק את בירתה מזרחה, ללְווֹיָאנְג.

הייתה זו תחילתו של שלב חדש בשושלת ג'ואו: שושלת ג'ואו המזרחית. כל אחת ממאות המדינות שקמו בסופו של דבר במהלך התקופה, המשיכה להיות כפופה לשושלת ג'ואו להלכה בלבד, כשהשליטה בפועל נתונה לאנשי שררה מקומיים.

תרבות ודת

ידיעת הקריאה והכתיבה

כתוצאה מהביזור השלטוני ועם התפשטותם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא-וכתוב אשר עד לאותה תקופה הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית, מעבר לברזל מהברונזה ארד. ותקופה זו היוותה את עידן של פריחה פילוסופית בסין. תופעה זו, המכונה "מאה אסכולות החשיבה" (諸子百家), התבטאה בצמיחת תנועות חשיבה חשובות כגון הקונפוציאניזם, הדאואיזם, הלגאליזם והמוהיזם. לאחר זמן מה הפכו פילוסופיות השונות כגון קונפוציאניזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.

קונפוציוס

גדול הפילוסופים הסינים חי בשנים 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס, בעל השפעה מכרעת על תרבותה. על פי המסורת נולד קונפוציוס בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ.

720-729 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 729 - 720 לפנה"ס

הו (כלי)

הו (בסינית: 壺) הוא קנקן ברונזה, שצורתו צורת אגס, אשר שימש בטקסים דתיים בסין העתיקה.

קנקני ה"הו" הוצבו בקברים בסעודה הטקסית שהוכנסה אל הקבר כחלק מפולחן אבות במטרה להבטיח את עזרת רוח האבות. בתקופה הקדומה יותר - תקופת שושלת שאנג היו כלי ה"הו" כלים פשוטים במראם. עיצוב כלים אלה התפתח עם השנים ובתקופת שושלת ג'ואו היו על גבי הכלים תבליטים. כמו כן בתקופה זו נהגו להכניס זוגות של כלים אלה לקברים, ולא כלים בודדים, וכן הכלים גדלו בגודלם, נפחם ומשקלם. כלי הו שהתגלו בקבר יי מזנג הגיעו לגובה של 99 ס"מ ולמשקל של 240 ק"ג.

במהלך תקופת האביב והסתיו עוצבו הכלים בעיקר בתבליטי בעלי חיים.

בתקופת המדינות הלוחמות התפתחה צורת הכלי מכלי דמוי אגס לכלי בעל צורה ריבועית אשר נקרא "פאנג הו".

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

המאמרות

המאמרות (או "האנלקטים"; בסינית מסורתית: 論語; תעתיק לעברית: לוּן יוּ') או "מאמרותיו של קונפוציוס" הוא ספר האוסף אמירות ופתגמים מבית מדרשו של הפילוסוף הסיני בן המאה ה-5 לפנה"ס קונפוציוס ושל חסידיו, כמו גם שיחות בינם לבינם בעלות משמעות ערכית או חינוכית.

ניתן לפרש את השם המקורי בסינית כ"דיון על מילותיו של קונפוציוס".

קטעי הספר נכתבו במהלך "תקופת האביב והסתיו" ובמהלך "תקופת המדינות הלוחמות". ספר זה מהווה את היסוד לתורת הקונפוציאניזם, לה השפעה על מזרח אסיה עד לימינו אנו.

הקפיצה הגדולה קדימה

הקפיצה הגדולה קדימה (בסינית מפושטת: 大跃进) הייתה תוכנית רפורמה נרחבת שערכה המפלגה הקומוניסטית ברפובליקה העממית של סין בין 1958-1960. כוונת הרפורמות הייתה לנצל את שפע כוח העבודה הזול כדי לתעש במהירות את המדינה. הזינוק הגדול נכשל כליל, והביא לתוצאות הרות אסון ולרעב המוני בו גוועו 43 מיליון איש עד 1961.

מלחמת האופיום הראשונה

מלחמת האופיום הראשונה הייתה מלחמה על זכויות סחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין אשר נמשכה בין 1839 ל-1842. המלחמה, שנתפסת כיום כתחילתו של האימפריאליזם האירופי בסין, יצרה היסטוריה ארוכה של התנגדות סינית למערב, התנגדות שנמשכת במובנים מסוימים עד ימינו.

ממלכת דיין

ממלכת דְייֵן (בסינית: 滇國, בפין-יין: Diān guó) הייתה ממלכה עתיקה שהוקמה על ידי בני הדְייֵן, קבוצה אתנית של שבטים ילידים שאינם סינים , שהתמחו בעיבוד מתכות, ושמשכנם היה סביב מישור אגם דיין במרכז צפון יונאן בסין משלהי תקופת האביב והסתיו עד שושלת האן המזרחית. הדיין נדחקו בהדרגה ולבסוף נטמעו בתרבות הסינית של בני ההאן כאשר שושלת האן התפשטה בסדרה של מסעות צבאיים לעבר יונאן של ימינו. הכיבוש והסיפוח של ממלכת דיין על ידי שושלת האן בשנת 109 לפנה"ס הובילו בסופו של דבר להקמת המחוז הצבאי יִיג'וֹאוּ (益州郡 Yì zhōu jùn).

מרד הבוקסרים

מרד הבוקסרים (בסינית: 義和團起義) היה התקוממות עממית בסין כנגד המעורבות המסחרית והפוליטית של המעצמות הזרות, ארצות המזרח, כולל יפן בסין בשנים האחרונות של המאה ה-19 - 1898. עד אוגוסט 1900 בו נהרגו במהומות יותר מ-230 זרים, אלפי נוצרים סינים ומספר לא ידוע של מורדים ותומכיהם. המרד נוהל על ידי האליטה הפוליטית של סין, ופרץ בתמיכתה. בתחילת המרד הותקפו מיסיונרים נוצרים, לאחר מכן מוקדים כלכליים הותקפו, ולבסוף הוטל מצור על רוב השגרירויות בבייג'ינג. בתגובה נוצרה קואליציה בינלאומית של המעצמות (רוסיה, יפן, ארצות הברית, בריטניה, צרפת ועוד), שצעדה 55 יום מהנמל לבייג'ינג והכניעה את המרד. ארצות הברית מנעה את חלוקת סין בין המעצמות, והוטל עליה לשלם פיצויים כבדים ביותר. במרד השתתפו כ־ 140,000 לוחמים סינים.

שמו של המרד נלקח משמה של קבוצה מהפכנית בשם אגרופי הצדק ההרמוני, שם שתורגם לאנגלית בצורה מפושטת מאוד: בוקסר (מתאגרף). קבוצת אגרופי הצדק ההרמוני התנגדה בתחילה למשטר שושלת צ'ינג המנצ'ורית אך בסופו של המרד עברה לתמוך בה.

סין הקדומה

סין הקדומה הוא הכינוי לתקופה בהיסטוריה של סין המתחילה בשנת 2200 לפנה"ס ומסתיימת בשנת 221 לפנה"ס. התקופה באה אחרי תקופת סין המיתולוגית, ולפני תקופת סין הקיסרית.

פילוסופיה סינית

במקביל להתפתחות הפילוסופיה במערב התפתחה הפילוסופיה בסין. פילוסופיה זו החלה להתפתח במאה ה-5 לפני הספירה, בתקופה שנקראת תקופת האביב והסתיו.

בעוד שהפילוסופיה המערבית שמה דגש על חיפוש האמת, הטוב לעומת הרע, הפילוסופיה הסינית התמקדה בחיפוש הדרך הנכונה (דאו).

לפילוסופיה הסינית יש היסטוריה של אלפי שנים. את מקורותיה אפשר למצוא ב"אי צ'ינג" ("ספר התמורות"), ספר הדרכה לגילוי עתידות, שכבר קיימים בו כמה מהמושגים הבסיסיים ביותר של הפילוסופיה הסינית. את גילו של הספר אפשר רק להעריך, אך הוא בוודאי שואב ממסורת בעל פה המגיעה עד התקופה הנאוליתית.

צ'ו (מדינה)

צ'וּ (בסינית: 楚, בפין-יין: Chǔ. בסינית עתיקה: *s-r̥aʔ) הייתה מדינה עצמאית בתקופת שושלת ג'ואו. החל מן המלך ווּ מצ'ו במאה ה8 לפנה"ס, הכריזו שליטי צ'ו על עצמם מלכים במעמד זהה למלכי ג'ואו. על אף שבתחילה הייתה צ'ו חסרת חשיבות בהיותה ממוקמת בדרום הרחוק ובעלת מנהגים שונים מאלו של המישור המרכזי, הרי שבהמשך יישמה בהצלחה שורת רפורמות מנהליות והפכה למדינה מצליחה ומתרחבת במהלך תקופת האביב והסתיו. עם התרחבותה הפכה צ'ו לכוח משמעותי בתקופת המדינות הלוחמות, עד שנכבשה בידי צִ'ין בשנת 223 לפנה"ס.

צ'ו נודעה גם בשמות גִ'ינְג וגִ'ינְגְצ'וּ, וכללה את רוב שטחם של המחוזות המודרניים חוביי וחונאן, בצירוף חלקים מצ'ונגצ'ינג, גוויג'ואו, חנאן, אנחווי, ג'יאנגסו, ג'ג'יאנג ושאנגחאי. במשך יותר מ-400 שנים הייתה דָאן-יָאנְג, בירתה של צ'ו, ממוקמת בצומת של נהרות דָאן ושִׂי בקרבת נפת סיצ'ואן במחוז חנאן של היום, אולם מאוחר יותר הפכה יִינְג לעיר הבירה. במקור המשפחה ששלטה בצ'ו השתייכה לשבט נָאי (嬭) ולשושלת יֵן (酓), אולם בשלב מאוחר יותר נכתב שם השבט בתור מִי (芈), ושם השושלת בתור שְׂיונְ'ג (熊).

רשומות האביב והסתיו

רשומות האביב והסתיו (בסינית: 春秋, בפין-יין: Chūnqiū, בתעתיק לעברית: צוּן-צ'יוּ) הוא ספר ההיסטוריה הסיני העתיק ביותר ששרד עד ימינו, המסודר ככרוניקה. הספר מיוחס לקונפוציוס ולכן הוא אחד מחמשת ספרי המופת, אף שככל הנראה לא היה לקונפוציוס חלק ממשי בכתיבתו. החיבור הוא כרוניקה המתארת את דברי ימי מדינת לו, אחת הנסיכויות שפעלו בתקופת שושלת ג'ואו המזרחית. הספר, המתאר את תקופת האביב והסתיו נתן לתקופה זו את שמה.

שאנדונג

שַאנְדונְג (בסיניות: 山东 (מידע • עזרה), פין-יין: Shāndōng) הוא מחוז במזרח סין. שטחו 156,700 קמ"ר, אוכלוסייתו מונה כ-91.5 מיליון נפש ובירתו העיר ג'ינאן.

שושלת ג'ואו

שושלת ג'וֹאוּ (סינית: 周, פיניין: Zhōu; מבוטא כ"צ'ואו", IPA: ‏[ʈʂoʊ̯]) הייתה, לפי ההיסטוריוגרפיה הסינית, השושלת השלישית בתולדותיה של סין; היא שלטה מ-1046 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס. עלייתה לשלטון התרחשה כאשר מייסד השושלת ניצח בקרב מויה את מלכה האחרון של שושלת שאנג. שליטתה של השושלת הייתה מלאה רק בזמן שושלת ג'ואו המערבית, הנקראת גם שושלת ג'ואו המוקדמת; תקופה זו נמשכה מהיווסדותה של השושלת עד ל-771 לפנה"ס. בתקופות מאוחרות יותר (בעיקר בתקופת המדינות הלוחמות) שלטונה היה "על הנייר" בלבד, ולא הייתה לה השפעה ממשית על השטחים שהיו שייכים לה. בסופו של דבר, השושלת הוחלפה ב-256 לפנה"ס על ידי שושלת צ'ין.

זמן שלטונה הרציף של שושלת ג'ואו הוא הארוך ביותר בהיסטוריה הסינית. זו הייתה התקופה בה הגיעה סין לשיאי ייצור הארד ועברה לתקופת הברזל, והכתב התפתח מהצורה הראשונית שלו לכתב הדומה מאוד לנמצא בשימוש כיום. בשלהי שלטונה של השושלת התפתחה הפילוסופיה הסינית הקלאסית. הפילוסופים הנחשבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההגות הסינית ובעלי השפעה כלל עולמית פעלו בתקופת שושלת זו, בהם קונפוציוס מייסד הקונפוציאניזם ולאו דזה מייסד הטאואיזם.

שושלת האן

שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ-400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל-9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 23-9 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו.

בתקופת שלטונה של השושלת הפך הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגרפיה, האומנות והמדע.

שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה (הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את שבטי השׂיוֹנג-נוּ אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו). שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתח קשר מסחר עם המערב בדרך המשי ולמרכז אסיה.

שושלת האן המזרחית

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

שושלת שין

שושלת שין (בסינית: 新, בפיניין: Xīn) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השלישית, ששלטה על סין בין השנים 9–23. משמעות המילה "שין" בסינית היא "חדש", כלומר שושלת חדשה.

השושלת מנתה למעשה רק קיסר אחד, בשם ואנג מאנג, וחצצה בין שתי שושלות האן ששלטו בתקופות שלפניה ושאחריה. וָאנְג מָאנְג כונה על ידי ההיסטוריונים בסין כקיסר גונב הכס. וָאנְג מָאנְג ביצע רפורמה בכלכלה ובבעלות על אדמות הקיסרות, דבר שקומם עליו את בני המעמד הגבוה - בעלי האדמות העשירים. באוקטובר שנת 23 המורדים צרו על ארמונו של וָאנְג מָאנְג, וב-6 באוקטובר הרגו אותו. בתום הקרב הושחתה גופתו של הקיסר וָאנְג מָאנְג, ראשו נכרת ונלקח לבירת האן וואן-צאנג, שם נתלה על חומת העיר. אחרי מותו קמה שושלת האן המזרחית, אשר המשיכה לשלוט כמאתיים שנים נוספות.

תקופת המדינות הלוחמות

תקופת המדינות הלוחמות (בסינית: 戰國時代) היא תקופה בהיסטוריה של סין, שהחלה בשנת 475 לפנה"ס והסתיימה בשנת 221 לפנה"ס כאשר סין אוחדה על ידי שושלת צ'ין. רשמית, בתקופת מלחמת המדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה, תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת שושלת האן.

תקופת המדינות הלוחמות, שלא כמו תקופת האביב והסתיו, הייתה תקופה בה שרי צבא ואריסטוקרטים מקומיים סיפחו לאחוזותיהם כפרים, ערים ומדינות זעירות סמוכות והשליטו עליהם את שלטונם. במאה השלישית לפנה"ס הביא מצב זה ליצירת שבע מדינות עיקריות בסין: צִ'י (齊), צ'וּ (楚), יֵן (燕), הַאן (韓), גָ'או (趙), ווֶי (魏) וצִ'ין (秦). סימן נוסף לשינוי במעמדם של הגנרלים היה שינוי תארם הרשמי מגונג (公 - המקבילה הסינית לדוכס), הכפופים כביכול למלך של ג'ואו, לוואנג (王) - מלכים, השווים במעמדם למלך של ג'ואו.

תקופת המדינות הלוחמות היא גם תחילתו של השימוש בברזל במקום ארד בסין כמתכת עיקרית בכל תחומי החיים האזרחיים והצבאיים. במהלך תקופה זו החלו להבנות החומות, שיגנו על הממלכות מפני פלישה של שבטים ברבריים מהצפון, חומות שהיוו את היסוד לחומה הסינית המאוחרת יותר. מאפיין תרבותי נוסף של התקופה היה הפיכתן של פילוסופיות שונות כגון קונפוציאניזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.

בתום התקופה, לאחר שממלכת צ'ין הצליחה להביס ולכבוש את שאר הממלכות, הפך המלך צ'ין לקיסר הראשון של סין המאוחדת.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.