תקופת האבות

תקופת האבות היא תקופה מקראית, בין הולדת אברהם (לפי מדרש סדר עולם בא'תתקמ"ח - 1812 לפנה"ס)[1] ובין פטירתו של יעקב, לפי המדרש בשנת 1507 לפנה"ס. יחזקאל קויפמן קובע את זמנה במאות ה-15-14 לפני הספירה[2], ואילו בנימין מזר מקדים אותה למאות ה 17-18 לפני הספירה[3].

האבות, אבות האומה ואימותיה, שעל שמם נקראת תקופה זו, הם שלושת האבות וארבע האמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה - המהווים את ראשיתם של הדת היהודית, העם היהודי ואמונת הייחוד, לפי המסופר בספר בראשית. הקבצה אחרת שלהם היא שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, וארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. אף שבלהה וזלפה ילדו ליעקב ילדים שמהם נולדו אחדים משנים-עשר השבטים, אין הן נכללות באמהות האומה, משום שהיו שפחות. עם זאת, במספר מקורות משמשים ראשי התיבות "ברזל" לציין את נשות יעקב: בלהה, רחל, זלפה ולאה כקבוצה אחת.

על פי המקרא, אלוהים התגלה לאבות, סייע להם וכיוון אותם בדרכם, ואף הבטיח להם שיבחר בזרעם כעם סגולה שיירש את ארץ כנען. על-פי המסורת וכמתואר בספר בראשית, האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בדרך לבית לחם, בקבר רחל.

בתחילת תקופת האבות, על פי המסופר בתנ"ך, עם עזיבת אברהם את חרן והליכתו לארץ ישראל, היה אברהם לבדו בעולם, ללא ילדים. בסיומה, מנה עם ישראל שבעים נפש בתוספת נשי בני יעקב. תקופת האבות מסופרת בחומש בראשית.

אישים מתקופת האבות

תולדות האומה
תרשים - תולדות האבות והאמהות של האומה
היסטוריה של עם ישראל

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תיקון לתיארוך זה ראו בהשנים החסרות.
  2. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ב', ספר א', ירושלים-תל אביב, מוסד ביאליק - דביר, תש"ב, עמ' 32-1.
  3. ^ לפי תיאור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה אינ' עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 254-255
אבות

האם התכוונתם ל...

אברהם

אַבְרָהָם (במקור: אַבְרָם. מכונה על פי המסורת היהודית גם אברהם העברי וגם אברהם אבינו) הוא דמות מקראית, הראשונה מבין שלושת האבות. אבי יצחק וישמעאל (שלפי הקוראן הערבים העדנאנים הם צאצאיו), המדיינים, ודרך נכדיו בני יצחק יעקב ועשו, אבי שבטי ישראל (שהיהודים הם צאצאיהם), האדומים והעמלקים.

ארבע האמהות

ביהדות, ארבע האמהות, הן ארבע דמויות מקראיות מספר בראשית, נשותיהם של שלושת האבות: שרה אשתו של אברהם, רבקה אשתו של יצחק, ורחל ולאה נשיו של יעקב. במסורת היהודית מקובל להצמיד את הכינוי "אמנו" לשמותיהן של ארבע האמהות: "שרה אמנו", "רבקה אמנו", "רחל אמנו" ו"לאה אמנו". על פי המקרא, שרה, רבקה ולאה נקברו לצד בעליהן במערת המכפלה, אך רחל נקברה לבדה בקבר רחל בבית לחם.

המקור לכינוי אמהות ולמספרן הוא במסכת שמחות: "אין קורין לאבות אבינו אלא שלושה, ולא לאימהות אימנו אלא לארבע האמהות". התלמוד מבהיר שלמרות שרחל ולאה אינן אמהות ביולוגיות של האומה כולה, אלא כל אחת היא אם לשבטים מסוימים בלבד, בכל זאת הן נחשבות אמהות האומה בגלל חשיבותן. דבר זה בולט במיוחד על רקע אי הכללת בלהה וזלפה בין האמהות, למרות העובדה שגם הן ילדו ליעקב ילדים שמהם יצאו אחדים משנים עשר השבטים, משום שהיו שפחות. למרות האמור לעיל ובניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות, כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (בראשית, ל"ה, כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל עצמם מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

על פי המקרא, שלוש מתוך ארבע האמהות – שרה, רבקה ורחל – נפקדו בילדים רק לאחר שנים רבות של עקרות, ומדרש קובע שגם לאה הייתה עקרה מטבעה, ונרפאה באופן ניסי[דרוש מקור]. לתופעת עקרות האמהות ניתנו הסברים רבים במדרשים ובהגות היהודית. בניתוח הספרותי המודרני של המקרא, מוטיב העקרות נחשב לחלק מסצנת הדפוס של בשורה על לידת גיבור.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ברית מילה

ברית מילה (בקיצור: "בְּרִית") היא מצוות עשה יסודית ביהדות למול את עורלת כל הזכרים ביום השמיני ללידתם. המצווה היא גם חלק מהותי בתהליך הגיור של זכר, לרבות עבד כנעני. לפי המקרא מקורה בציווי של אלוהים לאברהם. אדם שלא נימול נקרא במקרא ערל ודינו של יהודי שלא נימול במזיד הוא כרת.

נהוג לערוך את הברית בטקס חגיגי, כשהמילה מבוצעת על ידי מוהל.

גרר (אזור קדום)

גְּרָר היא עיר, חבל ארץ, מחוז ובתוכם נחל (נחל גרר), בנגב ארץ ישראל, בעבר - בארץ כנען, מוזכרת בתנ"ך כמקום מגוריהם הזמניים של אברהם ויצחק.

היסטוריה של עם ישראל

היסטוריה של עם ישראל היא ההיסטוריה של העם והתרבות היהודית. היא משתרעת על פני אלפי שנים מאז העת העתיקה, ועד ימינו. היהודים התגוררו בכל חלקי תבל ויצרו תרבויות עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית. התרבות, הלשון, ומכלול היצירה היהודית לדורותיה, נכללים בתולדות עם ישראל.

הנגב הצפוני

הנגב הצפוני הוא חלקו הצפוני של הנגב, הוא מעבר בין אזור גשום לאזור יבש. הנגב הצפוני הוא קו התפר בין המדבר והנגב לחלק המרכזי של ארץ ישראל. הנגב הצפוני הוא בעצם אזור הר הנגב הצפוני והוא ברום של 500–700 מ'. הר הנגב הצפוני גובל במישורי חולות חלוצה ובקעת באר שבע-ערד שבצפון ובקעת צין ונחל צפרים בדרום.

התנ"ך האבוד

"התנ"ך האבוד" הוא ספרו של הארכאולוג החובב יהושע עציון. בספר זה משרטט עציון תפיסה ארכאולוגית חלופית, השונה מאוד מתפיסת הארכאולוגיה הקלאסית. עציון דן בקורות העת העתיקה בארץ ישראל, בוחן לעומקה את הארכאולוגיה של ארץ ישראל, ומראה כיצד ממצאים ארכאולוגיים רבים, שיוחסו על ידי החוקרים לתקופות שונות, שייכים בעצם לתקופות אחרות. בכך מוצא "התנ"ך האבוד" הקבלה והתאמה משמעותיות בין הממצאים שבשטח לבין הנאמר בתנ"ך.

עציון צעד בספרו בעקבות ההיסטוריון השנוי במחלוקת עמנואל וליקובסקי. כמוהו סבור גם עציון, שיש פגם מהותי בהסתמכות הארכאולוגים וההיסטוריונים על הכרונולוגיה המצרית, ולדעתו קיים פער של כשש מאות שנה בין מפת הזמן המתבססת עליה, לבין המאורעות ההיסטוריים כפי שאירעו באמת. עציון אינו מקבל את רעיונותיו האפוקליפטיים של וליקובסקי, אינו מאמין בכוח עליון כלשהו, ונקודת המוצא שלו היא אחת: בחינה ביקורתית של האמור בתנ"ך ובמסמכים עתיקים נוספים, למול העדויות הארכאולוגיות שאותן יש לתארך ולהתאים לתקופות השונות. אף כי בספרו האחר - "ספר הכפירה", הוא מייחס ניסים תנ"כיים לפעולותיהם של חייזרים ויישויות חוצניות אחרות, אין בספרו "התנ"ך האבוד" כל רמז לאמונות או לתפיסות פסבדו מדעיות מסוג זה.

עציון נעזר רבות בארכאולוג פרופ' אברהם נגב, שאף כתב הקדמה לספר. בין השאר מעיד נגב על עבודתו של עציון: "שלא כתמונה המתקבלת מעבודתם של הארכאולוגים המסורתיים, שבה, לכאורה, יש ניגוד בין הממצא והמקרא (החומות שנפלו לפני יהושע בן נון ביריחו וכיבוש העי, הן מן הדוגמאות הבולטות ביותר לעניין זה), מציג עציון תמונה שלמה, שאין בה חריגים".

למרות שהקונצנזוס המדעי אינו מקבל את רעיונותיו של עציון, טרם נערכה עד כה עבודה מסודרת המתמודדת עם טענותיו או דוחה את מסכת ההתאמות וההקבלות עליהן הצביע בספרו.

"התנ"ך האבוד" יצא לאור בהוצאת שוקן, בשנת 1992.

חברון

חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; תעתיק מערבית: אַלְחַ'לִיל) היא עיר פלסטינית-ישראלית במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ-930 מטר מעל פני הים. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. היא העיר הגדולה ביותר בשטחי הרשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2016, מתגוררים בה כ־215 אלף פלסטינים. בישוב היהודי בחברון גרים כאלף יהודים.

על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל"). מערת המכפלה מכונה "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים.

בתקופת המקרא הייתה חברון לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל, ואף לבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור באחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור באחריות מדינת ישראל (H2).

ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

יהדות

היהדות היא רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים, בני עם ישראל, המונים כיום כ-14 מיליון נפש בעולם. מורשת נרחבת זו כוללת נרטיבים היסטוריוגרפיים משותפים ואלמנטים של לאום, דת ותרבות, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מראשית התגבשותו באזור הלבנט באלף הראשון לפסה"נ.

היהדות כדת היא אמונתם המסורתית של היהודים, הצמיחה את הנצרות והיא גם הדת המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם. בניגוד לשתי האחרונות, היא אינה דת מיסיונרית אוניברסלית אלא בעלת מתאם כמעט מוחלט עם האתניות היהודת. היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות, שמקורותיה בכתבי הקודש היהודיים: התורה שבכתב, ובקרב היהדות הרבנית גם התורה שבעל פה.

היהדות כתרבות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעיתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה ביניהם לבין היהדות וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות.

היהדות כלאום משמשת מוקד הזדהות לרבים מ-14 מיליון היהודים בעולם. הציונות, התנועה הלאומית היהודית העיקרית, מתאפיינת בהגדרה עצמית יהודית במסגרת מדינה ריבונית עם זיקה לטריטוריה של ארץ-ישראל. הציונות התפתחה מסוף המאה ה-19, ושאבה השראה מתנועות לאומיות אירופאיות אחרות ואלמנטים יהודים הכוללים זיקה היסטורית, מולדת, שפה ורעיון קיבוץ הגלויות. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי אשר קמה על בסיס הרעיון הציוני.

כתובת רחוב

כתובת רחוב היא כתובת פסיפס בעברית של לשון חז"ל, המתוארכת לסוף התקופה הביזנטית, המאות החמישית-שביעית לספירה. הכתובת התגלתה ב-1973 על רצפת בית כנסת באתר הארכאולוגי תל רחוב, שמורה כמעט בשלמותה. עניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה או החרגתה של בית שאן ב"תחום עולי בבל" בתקופה שבין שיבת ציון לבין סוף תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ.

זוהי הכתובת הגדולה ביותר בשפה העברית שנמצאה כממצא ארכאולוגי אי פעם והינה תיעוד יחיד מסוגו של סביבה יהודית תוססת, פוליטית והלכתית, באזור זה בארץ ישראל..

כיום נמצאת הכתובת במוזיאון ישראל, והעתק בגודל טבעי נמצא ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב.

לוח התקופות בארץ ישראל

לוח התקופות בארץ ישראל - טבלה זו מסכמת את התקופות העיקריות בהיסטוריה של ארץ ישראל, ומציינת את האירועים המרכזיים בכל תקופה (בתקופות העתיקות יותר, התאריכים משוערים בלבד)

לתיאור מפורט של ההיסטוריה, התקופות והאירועים ראה בהיסטוריה של ארץ ישראל.

מוזיאון קדם לארכאולוגיה

מוזיאון קדם לארכאולוגיה נמצא בקדומים ופועל במסגרת מדרשת ארץ ישראל. המוזיאון מנוהל על ידי צבי סלונים, אוצרת המוזיאון היא רחל סלונים.

ב-1974 הוקם היישוב קדומים, ובמהלך העבודות להקמת אשקוביות התגלה האתר הארכאולוגי "קדום" מהתקופה הכנענית ותקופת הברונזה הקדומה.

ב-1979 החלו בעבודות חשיפה באתר הנמשכות גם כיום.

במוזיאון ממצאים שנתגלו באתרים עתיקים בקדומים ובשומרון, ביניהם מספר גדול של כדים ומספר ארונות קבורה מרשימים המכילים שרידים ששימשו ככלים ככל הנראה עבור האנשים שנעו בנתיב שכם-במות ההר אל מישור החוף.

בעקבות הממצאים הוחלט להקים את המוזיאון במקום כמוזיאון אזורי, שיכלול ממצאים מתקופות נוספות:

התקופה הפריהיסטורית, התקופה הכלכוליתית, תקופת הברונזה הקדומה–כנענית, תקופת הברונזה התיכונה–כנענית, תקופת האבות-תרבות הברונזה, תקופת הברונזה המאוחרת-כנענית והתקופה הישראלית.

במוזיאון תצוגה נרחבת של כלי חרס ובעיקר כדים מתקופות שונות, וכן מספר ארונות קבורה יהודיים.

כמו כן, במוזיאון קיימת תצוגה של פריטים שומרונים, תערוכות מתחלפות של אומנות, מפה טופוגרפית של השומרון וכן מתקיימות בו פעולות חינוכיות.

סדום

סדום היא עיר מקראית, הממוקמת בכיכר הירדן, בסמוך לים המלח. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה, שאירע בגלל חטאי אנשיה.

על שם העיר נקראו הר סדום ומלחת סדום (בה הוקם מפעל המלח בסדום) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת.

עברים

עִבְרִים הוא כינוי מקראי לבני ישראל.

תאוריות רבות הוצעו בניסיון לזהות ולקשור את העברים עם ישויות המוכרות לנו מכתובות של אותה העת, כמו העפירו ואחרים, אולם אף אחת מהתאוריות הללו לא התקבלה עדיין על ידי החוקרים. ראו על כך בהרחבה בערך: קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי.

עם תחיית השפה העברית בארץ ישראל והתהוות היישוב העברי החל לשמש הכינוי "עברים" לבני החברה העברית החדשה והיישוב העברי ("היישוב החדש") בארץ ישראל, הדוברים עברית, ולכל דבר או התארגנות השייכים לחברה זו.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

שלושת האבות

ביהדות, שלושת האבות הם שלוש דמויות מקראיות מספר בראשית: אברהם, בנו יצחק ובנו שלו - יעקב. שלושת האבות, יחד עם ארבע האמהות, נחשבים ליהודים הראשונים, ולמייסדי העם היהודי ואמונת הייחוד. במסורת היהודית מקובל לצרף את הכינוי "אבינו" לשמם של שלושת האבות: "אברהם אבינו", "יצחק אבינו" ו"יעקב אבינו". הסיפורים בדבר קורתיהם של שלושת האבות ומשפחותיהם תופסים את רוב ספר בראשית. על פי המסורת, האבות קבורים במערת המכפלה.

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.