תקוה וינשטוק

תקוה וַינשטוק לוריא (נולדה בכ"ד בכסלו תרפ"ו, 11 בדצמבר 1925) היא עיתונאית ישראלית, לשעבר חברת מערכת "מעריב".

תקוה וינשטוק
תקוה וינשטוק, 2018
תקוה וינשטוק, 2018
לידה 11 בדצמבר 1925 (בת 93)
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

וינשטוק נולדה בשנת 1925 בשם תקוה נאדיה כהן, בתם של ד"ר נפתלי כהן וצלה לבית אטינגון[1], ילידת רוסיה, בת למשפחה עשירה של חסידי חב"ד. הוריה נישאו בארץ ישראל ולאחר נישואיהם עברו להתגורר בפריז בירת צרפת, שם נולדה בתם. הנישואים לא עלו יפה; לאחר גירושיהם שבה אמה לפתח תקווה, ואילו אביה השתקע בצרפת.

וינשטוק גדלה בפתח תקווה. בשנת 1935 נישאה אמה לד"ר יהודה (צבי אריה) (הירש לייב) וינשטוק (לימים יששכרי) (1909–1965). וינשטוק, יליד ורשה, היה מורה בתיכון ומפקח של רשת "תרבות" העברית בפולין, מפעילי "הפועל המזרחי" שעלה לארץ ישראל ב-1926. בארץ ישראל עבד כעורך דין בתל אביב ופעל כעסקן ציבורי בענייני קק"ל וקרן היסוד.[2]

התחנכה בבית ספר עממי במושבה ובגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה. לאחר מכן המשיכה ללימודי ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הייתה יו"ר ויצו הצעירה.

את דרכה העיתונאית החלה וינשטוק ביומון "הבוקר", ובשנת 1949, כשהייתה בת 22, החלה לכתוב כתבות ופיליטונים בעיתון "מעריב"[3]. היא המשיכה לכתוב במעריב אל תוך שנות ה-80[4] ובמשך שנים רבות הייתה חברת מערכת "מעריב" ו"את"[5]. בנוסף כתבה מדורים ב"על המשמר", ב"משמר לילדים" ועוד.

נישאה לירוחם לוריא (1914–1977), משורר, מתרגם ועורך, נכדו של אהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק. בראשית שנות ה-60 נולד בנם היחיד, יששכר (שָׂכִי) לוריא,[6] מורה דרך, אב לשלושה, מתגורר ביישוב כמון שבמשגב.[7]

דודתה (אחות אמה) הייתה הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט (ובן זוגה – ישראל רייכרט, מחלוצי המחקר החקלאי בישראל).

ספריה

  • נמרים בעין גדי, תל אביב: י’ גולן (סדרת ברקאי לפרוזה מקורית לילדים ולנוער), תשנ"ו 1996. ‬(ספר לילדים)
  • בעקבות האב האבוד; ציורים: מנחם לרון, תל אביב: חלונות, תשס"ז 2007. (סמי־אוטוביוגרפי; לבני הנעורים)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צילה וינשטוק באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר יהודה אריה צבי (הירש ליב) וינשטוק", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טז (1967), עמ' 4950.
  3. ^ חמשה סבלים תימנים, מעריב, 2 בדצמבר 1949
    החיים נפסקים בגיל 45, מעריב, 20 בנובמבר 1950
  4. ^ האמא של התזמורת, מעריב, 13 במרץ 1984
    טיפול נמרץ, מעריב, 10 בנובמבר 1986
  5. ^ בגליון החדש של את, מעריב, 16 באפריל 1980 (מודעה)
  6. ^ דוד הכהן, הווטרינר התאהב בבית שלוש, באתר ynet, 16 בינואר 2001.
  7. ^ שכי לוריא באתר פגסוס.
11 בדצמבר

11 בדצמבר הוא היום ה־345 בשנה (346 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 20 ימים.

בית החולים ליולדות פרויד

בית החולים ליולדות פרויד היה בית חולים פרטי לרפואת נשים ובית יולדות, בהנהלת ד"ר יצחק פרויד (פריד), שפעל בשנים 1928 עד 1955 ברחוב יהודה הלוי 9 בתל אביב. במלחמת העצמאות, בעת התקפת האצ"ל על יפו, שימש כבית חולים צבאי וכמפקדה של הארגון.

בית הסוהר נווה תרצה

בית הסוהר נְווה תִּרְצָה הוא בית סוהר לנשים, היחיד מסוגו בישראל, אשר מופעל על ידי שירות בתי הסוהר. בית הסוהר ברמת ביטחון מרבית, מיועד לשכן 230 אסירות ועצירות. בבית הסוהר ישנן לצד האסירות הפליליות גם אסירות ביטחוניות.

בית הסוהר נמצא במתחם בתי הסוהר ברמלה, מפקד/ת בית הסוהר בדרגת סגן גונדר.

לפי עמנואל הראובני, שם בית הסוהר הוא סמלי ובהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ויקרא: "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם" (ויקרא כו מג). כלומר השם תרצה נגזר מן השורש רצה, שפירושו נשא (את עונשו).

בית ישע

בית ישע הוא מבנה בקיבוץ גבעת ברנר שהוקם כבית הבראה צמחוני והפך, לאחר מלחמת העצמאות, לבית הבראה כללי פופולרי. בית ההבראה נסגר בשנות ה-80 של המאה ה-20, והמבנה מוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

וינשטוק

וינשטוק (בגרמנית: Weinstock) הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית ומשמעותו כנת גפן.

האם התכוונתם ל...

זאב רכטר

זאב רֶכטֶר (2 באפריל 1899 – 18 בדצמבר 1960) היה מחשובי האדריכלים בישראל ומאבות הסגנון הבינלאומי בארץ. ראשון בוני הבניינים על עמודים בארץ ישראל.

יהושע ברנדשטטר

יהושע ברנדשטטר (25 בדצמבר 1891 – 29 באפריל 1975) היה חלוץ וחקלאי, חבר קיבוץ ואיש תיאטרון, מנהל "הבימה" בשנות ה-30, מפיק סרטים וצייר, אמן נאיבי.

יעקב חודורוב

יעקב (יענקל'ה) חודורוב (16 ביוני 1927 – 31 בדצמבר 2006) היה שוער ומאמן כדורגל ישראלי. נחשב לאחד מהשוערים הגדולים ביותר בישראל ולסמל בנבחרת ישראל ובקבוצות הפועל תל אביב והפועל רמת גן. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ו. כחלק מעיברות שמות משפחה, שינה את שם המשפחה ל"הוד".

ירוחם לוריא

ירוחם לוריא (19 בספטמבר 1914 – 2 בדצמבר 1977) היה משורר, מתרגם ועורך ישראלי.

מאניה ביאליק

מאניה ביאליק (לבית אוורבוך; 11 בדצמבר 1876 – 10 בספטמבר 1972) הייתה אשתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.

משה מוקדי

משה מוֹקָדי (ברנדשטטר) (Mokady;‏ 5 ביוני 1902 – 21 בספטמבר 1975) היה צייר ישראלי, מעצב תפאורות ותלבושות, מנהל מכון אבני לאמנות בתל אביב (1952–1965), ממייסדי כפר האמנים עין הוד.

חתן פרס דיזנגוף לציור (1937, 1942 ו-1951).

משפחת מלבסקי

משפחת מַלַבְסקי (באנגלית: Malavsky Family) הייתה משפחה יהודית-אמריקאית אשר הופיעה ברחבי העולם היהודי בתפילות ובתוכניות של חזנות ומוזיקה יהודית עממית. אבי המשפחה, שמואל מלבסקי, (1894–1985) חזן ומלחין, שימש כסולן, ואותו ליוו כמקהלה ארבע בנותיו ושני בניו.

משפחת שלוש

משפחת שלוש היא משפחה יהודית ממוצא פורטוגזי, שענפיה התפזרו בגלות באירופה ובצפון אפריקה. ענף אחד מהמשפחה עלתה ארצה מצפון אפריקה באמצע המאה ה-19 והתיישבה ביפו.

אבי המשפחה - שהעלה את המשפחה ארצה וקבע את מושבה ביפו - הוא אברהם שלוש; בנו הוא אהרן שלוש, ממייסדי השכונה היהודית נווה צדק; ילדיו של אהרן השתתפו בייסוד אחוזת בית (לימים העיר תל אביב-יפו) ונכדיו תרמו לעיצובה הכלכלי והתרבותי של תל אביב הקטנה.

בין היתר ניתן למנות בין צאצאי ענף המשפחה בישראל את משפחות מנור וזכאי צאצאיו של דוד לובינסקי, את רפי (רפאל) מהודר, את נעם לניר (שהתחתן בה) ואחרים.

נדיה אטינגון-רייכרט

נדיה אֶטינגוֹן-רייכֶרט (28 באפריל 1903 – 11 בפברואר 1994) הייתה פסנתרנית ישראלית.

סלמה לגרלף

סֶלמָה אוטיליה לובִיסה לָגֶרלֶף (בשוודית: Selma Ottilia Lovisa Lagerlöf (מידע • עזרה); ‏20 בנובמבר 1858 – 16 במרץ 1940) הייתה סופרת שוודית והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות.

רחל מרכוס

רחל מרכוס (22 במרץ 1912 – 13 בדצמבר 1985) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית.

שרה הרצוג

שרה הרצוג (קיץ 1896 – י"ד בטבת ה'תשל"ט, 13 בינואר 1979) הייתה ממייסדות תנועת "אמונה" ורעיית הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער הוא תיאטרון ילדים ונוער שהוקם בשנת 1970 על ידי השחקנית אורנה פורת (שהקימה וניהלה קודם לכן את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי", שפעל בשנים 1965–1970), נחום שמיר ושר החינוך יגאל אלון.

התיאטרון הוא הוותיק מסוגו בארץ ומוקם בתחילה באולם ע"ש ירון ירושלמי (אחיו של מיקי ירושלמי - יו"ר התיאטרון) במרכז סוזן דלל בתל אביב-יפו.

התיאטרון הוא מלכ"ר וכל הכנסותיו מיועדות לקידום מטרותיו ומימון פעילותו. הוא זוכה לתמיכת משרד החינוך ונמצא בבעלות של עיריית תל אביב-יפו. ייעודו הוא הבאת קהל צעיר וחשיפתו לאמנות התיאטרון, על ערכיה ההומניים, הלאומיים והאוניברסליים במפגש עם יצירה אמנותית.

מדי שנה מועלים בו כ-20 מחזות, בפני קהל של כ-400 אלף צופים. הצגותיו מופיעות באולמות התיאטרון השונים בישראל ובחו"ל, ובפעילויות שונות. לתיאטרון מחלקה חינוכית המעבירה סדנאות, ימי תיאטרון ומפגשים לפני ואחרי ההצגות בשם "תיאטרון סיפור" לילדים מגילאי 2–6.

בשנת 2010 התיאטרון יזם את הקמתו של "פסטיבל ירון - עולם של תיאטרון" שמתקיים בפורים ובו מועלות הצגות בבכורה עולמית, מתקיימות סדנאות ונערכים מפגשים עם סופרים.

ב-2011 עבר התיאטרון לבניין אהל שם ברחוב בלפור בתל אביב.

מנכ"ל התיאטרון היה רן גואטה עד יולי 2018.

המנהל האמנותי הוא גיל צרנוביץ.

תמרה כהן

תמרה כהן "הנערה מטבחה" (1926 - אפריל 1959) הייתה מייסדת משק חקלאי באזור טבחה שלחוף הכנרת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.