תפילת שחרית של שבת

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזמרא רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

זמן התפילה

בדומה לתפילת שחרית של יום חול, תפילה זו נערכת בבוקר יום השבת, קודם לכל פעילות אחרת. בקהילות רבות נהוג לאחר את זמן התפילה בשבת בבוקר בהשוואה לנהוג ביום חול. הסיבה העיקרית לכך היא היותה של שבת יום שבתון ומנוחה, ועל כן ישנים בה יותר מאשר בימות החול. מנהג זה מוזכר כבר במרדכי למסכת שבת[1]: "נהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבוקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר בשחרית"[2], וכן בהגהות הרמ"א[3]. לעומת זאת, בדברי חז"ל מוזכר שבזמנם נהגו להקדים בשבת להתפלל כותיקין[4].

מהלך התפילה

תחילת התפילה

תחילת התפילה כוללת את ברכות השחר ופרשת הקורבנות (לנוהגים לאומרם) כמו ביום חול, בתוספת פסוקי קורבן מוסף של שבת. יש נוסחי תפילה בהם משמיטים את הבקשות וה'יהי רצון' הנאמרות לאחר הקורבנות מחשש תחנונים, וכן מאחר שהן מעין בקשה פרטית (שאילת צרכיו) האסורה בשבת.

פסוקי דזמרה

בנוסף לפרקי התהילים הקבועים הנאמרים מדי יום בפסוקי דזמרה, נוספים פרקים נוספים. מנהג ספרד ועדות המזרח הוא להוסיפם לפני ברכת ברוך שאמר אך בנוסח אשכנז הם נאמרים לאחר 'ברוך שאמר'. בנוסח ספרד נוהגים גם להוסיף את הפיוט "האדרת והאמונה", קודם לברוך שאמר. לאחר שירת הים מוסיפים את פרק נשמת כל חי.

נוהגים שלא לומר את מזמור לתודה, לפי שקרבן תודה לא היה קרב בשבת,[5] וכן הנוהגים לומר "למנצח בנגינות מזמור שיר" בכל יום, אין אומרים אותו בשבת.

קריאת שמע וברכותיה

בברכת "יוצר אור" אין אומרים את פיוט הפתיחה הרגיל בימות חול "המאיר לארץ", אלא פיוט אחר, "הכל יודוך". לאחר מכן אומרים את הפיוט האלפביתי "אל אדון", במקום הפיוט "אל ברוך" הנאמר בימות החול, ולאחריו את הפיוט המיוחד לכבוד שבת, "לאל אשר שבת". לאחריו ממשיכים בסדר התפילה הרגיל בדומה ליום חול.

תפילת שבע וחזרת הש"ץ

לאחר קריאת שמע וברכותיה נאמרת תפילת העמידה. תפילה זו בשבת קצרה באופן ניכר מימות החול, היות שרק שלוש הברכות הראשונות והאחרונות של ימות החול נאמרות בה, בעוד 13 הברכות האמצעיות העוסקות בבקשה על צרכיו הגשמיים של האדם וכן בבקשות להחשת הגאולה מושמטות ממנה. ברכות אלו מוחלפות בברכת קדושת היום. בנוסח המקובל כיום, נוסח הברכה לתפילת שחרית של שבת פותח בקטע 'ישמח משה', שנושאו הוא ציווי השבת במעמד מתן תורה, ולאחריו נאמרים פסוקי 'ושמרו בני ישראל את השבת'.לאחר מכן מופיע קטע על השבת כמייחדת את עם ישראל ובקשת הסיום 'רצה נא במנוחתנו' הקבועה בכל התפילות והחותמת ב'מקדש השבת'. בקרב הראשונים עלתה התנגדות לנוסח "ישמח משה" ממספר סיבות, ורש"י החליט לומר במקומו את נוסח אתה בחרתנו כביום טוב. חוקרים מודרניים העלו את ההשערה שבמקורו "ישמח משה" הוא חלק מפיוט קדום שכלל את כל ברכות העמידה.[6]

ישנה חובה להזכיר את שבת בתפילת העמידה, ומתפלל שלא הזכיר את שבת בתפילתו (כלומר, שהתפלל בטעות תפלת יום חול) - צריך לחזור ולהתפלל תפילה זו.

לאחר תפילת העמידה נאמרת חזרת הש"ץ. מנהג האשכנזים לומר קדושה בחזרת הש"ץ בנוסח ארוך יותר מאשר בימות החול. לאחר סיום חזרת הש"ץ נאמר קדיש תתקבל על ידי שליח הציבור, ולאחריו פרק שיר של יום וקדיש יתום לפי מנהג נוסח ספרד (בנוסח אשכנז, פרק זה נאמר בסיום תפילת מוסף של שבת).

הוצאת ספר תורה וקריאת התורה

לאחר סיומה של חזרת הש"ץ (ולאחר אמירת שיר של יום, לפי מנהגי הקהילות השונות) מוציאים ספר תורה מארון הקודש לצורך קריאת התורה. קודם להוצאת הספר נאמרים פסוקים מיוחדים, כגון למנהג ספרד "אַתָּה הָרְאֵתָ" (מיוחד לשבת) ולמנהג אשכנז "אין כמוך", הפסוק "ויהי בנסוע הארון" ובריך שמיה (כמו ביום חול). לאחר מכן מגיש אדם מיוחד את ספר התורה לשליח הציבור וסוגר את ארון הקודש, שליח הציבור קורא שלושה פסוקים ('שמע ישראל' ו'אחד אלוהינו' המיוחדים לשבת, 'גדלו' כמו ביום חול) ואומרים "על הכל", והשליח ציבור מוליך את ספר התורה אל הבימה.

כשספר התורה מונח על הבימה מתחילה קריאת התורה בפרשת השבוע. קריאת התורה בשבת היא תקנה קדומה של משה רבנו[7], ולמעשה היא מצווה מדרבנן. על פי המנהג המקובל כיום קוראים בכל שבת את אחת מפרשות השבוע, ומסיימים את כל החומש במהלך שנה. (בעבר היה גם מנהג בארץ ישראל של חלוקת פרשיות התורה לסדר של 3 שנים.)

מפני קדושתה ומעלתה של השבת, תקנו חכמים שיעלו לתורה בשבת שבעה קרואים, כנגד שבעת ימי השבוע.[8] רש"י על המשנה[9] מבאר שביום השבת שהוא יום מנוחה מאריכים יותר בקריאת התורה מאשר בימות החול. בנוסף לשבעת העולים ישנו המפטיר, הקורא בהפטרה ועולה לתורה לאחר שבעת העולים. במידת ויש רצון להעלות עולים נוספים, נעשות הוספות ל־7 העליות הרגילות.

בניגוד לכל המועדים בהם קרב קורבן מוסף, בשבת אין קוראים בפרשת מוסף של שבת. הסיבה לכך היא שפרשת מוסף של שבת היא 2 פסוקים בלבד (בעוד המינימום לקריאה בתורה הוא פרשה בת 3 פסוקים), ואין קוראים את הפסוקים הקודמים שאינם נוגעים לעניין שבת. סיבה נוספת המוזכרת במדרש היא שקורבן מוסף של שבת אינו בא לכפרה (קרבים רק עולות), בניגוד לשאר קורבנות המוספים בהם ישנו גם קורבן חטאת. סיבה נוספת היא שההפטרה צריכה להתאים לקריאה אליה עלה המפטיר, ובמקרה ותהיה קריאת מפטיר בפרשת מוסף של שבת, יהיה צורך בהפטרה אחידה לכל שבתות השנה.

הפטרה

לאחר קריאת התורה, ההגבהה והגלילה קוראים את ההפטרה. קריאת ההפטרה היא תקנת חכמים לקרוא בשבת בנביא בנוסף לקריאת התורה, בעניין בו הייתה קריאת התורה. את ההפטרה קורא המפטיר, ולפניה הוא עולה לתורה לעלייה מיוחדת הכוללת את שלושת הפסוקים האחרונים של הפרשה. במקרה וישנה קריאה נוספת כתוספת לפרשת השבוע (קריאה לראש חודש, יום טוב או ארבע פרשיות) עולה מפטיר לקריאה הנוספת.

לפני ההפטרה מברך המפטיר ברכה מיוחדת, ולאחריה סדרת ברכות. בניגוד לקריאה בתורה, ההפטרה נקראת על פי רוב מתנ"ך מנוקד ומפוסק בו מצוינים גם טעמי המקרא להפטרה, על כן קריאת ההפטרה אינה נעשית על ידי בעל הקורא (ישנם מקומות בהם ההפטרה נקראת גם כן ממגילת קלף, ועל כן גם בה יש שימוש בבעל קורא).

סיום התפילה

נהוג על פי רוב כי המפטיר ממשיך גם להיות שליח הציבור של חלקי התפילה שלאחר קריאת התורה, ושל תפילת מוסף של שבת בהמשכם, אך אין בכך חובה. לאחר ההפטרה נאמרות ברכות מיוחדות, לקהל המתפללים ולאחרים. מנהג האשכנזים לומר שני נוסחי ברכה עתיקים, שיסודם בבבל, "יקום פורקן", האחד כולל ברכה לחכמי ארץ ישראל וחכמי בבל, לראשי הישיבות, הדיינים ולכל לומדי התורה והשני ברכה לקהל, ולאחר מכן נוסח "מי שברך" מיוחד לקהל המתפללים ולעוסקים בצרכי ציבור. מנהג הספרדים לומר פיוטים ושירים מיוחדים לכבוד מאורעות של שמחה, כשבת חתן ולידת תינוק בחלק זה, וכן אומרים מי שברך לכל הקהילות הקדושות.

בחוץ לארץ מקובל לומר במקום זה את התפילה לשלום המלכות. במדינת ישראל לא נאמרת התפילה לשלום המלכות, ובחוגים דתיים לאומיים נוהגים להוסיף במקומה תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צה"ל[10]. בעת אמירתם נהוג שהקהל עומד. בשבת בה מברכים את החודש, אומרים את ברכת החודש. מנהג האשכנזים לומר תפילה בשם אב הרחמים, שנתחברה בשעת מסעות הצלב, בה מבקשים מאלוהים לנקום את נקמת יהודים שנהרגו על קידוש השם. בשבתות בהם חלה שמחה, כשבת חתן, וכן בימים שאין אומרים בהם בימי החול תחנון ובשבתות ארבע פרשיות, אין אומרים את "אב הרחמים". אחר כך אומרים אשרי יושבי ביתך, שהיא פתיחה לתפילת מוסף, כאשר בינה לבין מוסף ומחזירים את ספר התורה מהבימה לארון הקודש. בעת החזרת ספר התורה נאמרים פסוקים שונים וכן המזמור "מזמור לדוד, הבו לה' בני אלים", ולקט פסוקים המתחיל בפסוק "וּבְנֻחֹה יֹאמַר". לאחר שספר התורה הוחזר לארון הקודש, הש"ץ אומר חצי קדיש, ולאחריו מתחילה תפילת עמידה של תפילת מוסף, שהיא המשך ישיר של תפילת שחרית.

הערות שוליים

  1. ^ פרק "כל כתבי", סימן שצח.
  2. ^ המרדכי מסמיך מנהג זה לכך שבתמיד של שחר נאמר בתורה לשון "בבוקר" (ספר במדבר פרק כח פסוק ד), שמשמעותה היא שיש להקדים את התמיד, ותפילת שחרית של חול נתקנה כנגד קרבן התמיד, ואילו במוסף של שבת נאמר "וביום השבת", ולא נאמר "בבוקר", ומכאן שאין להקדים כל כך את תפילת השבת.
  3. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"א סעיף א.
  4. ^ מגילה כג, א וכרש"י שם, ומסכת סופרים פרק י"ח הלכה ד'
  5. ^ חוץ מבנוסח איטליה, בו הוא נאמר רק בשבת. הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' קמד.
  6. ^ איתי מרינברג, ישמח משה – ברכה או פיוט?, באתר הזמנה לפיוט.
  7. ^ בבא קמא, פב, א
  8. ^ מגילה, כא, א
  9. ^ בגמרא, דף כא עמוד א
  10. ^ כיום ישנן קהילות בחו"ל האומרות הן תפילה לשלום המלכות והן תפילה לשלום מדינת ישראל.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

אל אדון על כל המעשים

"אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים" (ידוע גם בשם "אֵל אָדוֹן") הוא אחד הפיוטים העתיקים ביותר (הידועים כיום), ומשערים שהוא מתקופת הפיוט הארץ ישראלי הקדום (המאה ה-2 עד המאה ה-4 לספה"נ). בכל קהילות ישראל נהוג לאומרו בברכת 'יוצר אור' בשבת. לפיוט מספר נוסחים.

הפיוט נכתב ככל הנראה בארץ ישראל, לפני עריכת ספר הזהר שבמדרשיו הוא מוזכר כמה פעמים, לפני ימי הביניים[דרוש מקור].

האדרת והאמונה

הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה הוא פיוט נפוץ בקהילות ישראל לשוררו בתפילה, כשבח וגדולת הקב"ה. קיימים מנהגים שונים היכן יש להוסיפו, ובאיזה ימים. הפיוט מסודר לפי סדר אותיות ה'אלף בית'.

הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג

הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג היה פיגוע ירי רב-נפגעים ופשע שנאה על רקע אנטישמי, שהתרחש בבית הכנסת "קהילת עץ חיים – אור לשמחה" ("Tree of Life – Or L'Simcha") הקונסרבטיבי בשכונת סקווירל היל שבעיר פיטסבורג שבפנסילבניה, ארצות הברית, בבוקר יום שבת, 27 באוקטובר 2018, י"ח בחשוון ה'תשע"ט, בשעה 9:54. הרוצח, רוברט באוורס, אדם בעל רקע אנטישמי, חמוש ברובה חצי-אוטומטי נכנס לבית הכנסת בעיצומה של תפילת שחרית של שבת שכללה גם טקס הענקת שם לתינוקת שנולדה, כשהוא צועק "כל היהודים חייבים למות", ולאחר מכן פתח בירי אל קהל החוגגים והמתפללים.

באוורס, בן 48, מפנסילבניה, היה חבר באתרי ימין רדיקלי, והרבה להפיץ מסרים אנטישמיים. כשעתיים לפני הפיגוע פרסם הודעה ב-Gab (רשת חברתית פופולרית בקרב לאומנים לבנים ונאו-נאצים), שבה תקף את הארגון היהודי-אמריקאי היאס על סיועו למהגרים. לאחר שרצח שלושה מתפללים באולם המרכזי של בית הכנסת ירד למרתף ורצח ארבעה מתפללים נוספים. הוא עלה לקומה השלישית של בית הכנסת, שם רצח מתפללים נוספים. בקומה זו התנהל קרב יריות בין שוטרים לתוקף, עד לפציעתו ולכידתו. ארבעה שוטרים נפצעו בקרב יריות זה.

בסך הכל נרצחו בפיגוע 11 מתפללים, ונפצעו שניים. בנוסף נפצעו ארבעה שוטרים וכן הרוצח. הפצועים פונו לבתי החולים של אוניברסיטת פיטסבורג.

נגד באוורס הוגש כתב אישום ובו 44 סעיפי אשמה, בהם רצח וניסיון לרצח, שימוש בנשק חם, פשעי שנאה, והפרת חוקי זכויות אדם פדרליים, אך הוא כפר באישומים. כלי הנשק שהיו ברשותו של באוורס, רובה AR-15 ושלושה אקדחים, נרכשו באופן חוקי.בעקבות הפיגוע, הורה הנשיא דונלד טראמפ על הורדת הדגל לחצי התורן לאות אבל. הוא קרא לגזור על הרוצח עונש מוות. כשנשאל האם הטבח קשור לחוקי הנשק בארצות הברית , השיב שייתכן שהטבח היה נמנע אילו היה שומר חמוש בבית הכנסת. בארצות הברית ובישראל גינו את הפיגוע בחריפות והביעו תמיכה בקהילה היהודית בארצות הברית.

כובאנה

כֻּבַּאנֶה (מערבית: كبانة או كبان) הוא מאכל תימני מסורתי.

הכובנה היא מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה (לעיתים מוחלפת במרגרינה או בשמן), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה הנמוכה מ-100 מעלות צלזיוס. במקור נהוג לאפותה במשך כל ליל שבת (בתנור או על פלטה), אזי צבעה הופך לחום כהה והקרקעית מתקשה ("קאעה"). יש האופים את הכובנה בישול מלא לפני השבת ומחממים רק בבוקר.

הכובאנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת לשבת (אצל יהודי צנעא וצפון תימן), ואילו בארץ ישראל נאכלה בסעודת בוקר שבת. כמו כן במהלך תפילת שחרית של שבת, היו שנהגו לצאת מהתפילה לאכילת הכובאנה, מנהג זה עורר פולמוס בין הרבנים.

ישנם כמה סוגי כובאנות:

כובאנה 'מפתלה': הבצק רך, אוורירי ומעובד עם הרבה שמן או חמאה. רבים מוסיפים לכובאנה זו סוכר או דבש. כובאנה זו נאכלת בסעודה חלבית. לעיתים מתבלים אותה בזרעי קצח. נהוג לאכול את הכובאנה כשלעצמה או עם תוספות, כגון עגבנייה מרוסקת, סחוג, ביצה שלוקה, סאמנה, חילבה או מוצרי חלב.

כובאנה רגילה: הבצק יותר קשה עם פחות שמן וטעמה נייטרלי למדי, נהוג לאוכלה בסעודות בשריות. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי בשר במשך כל ליל שבת בתקופת החורף.

קובנית: בשונה מהקודמות, קובנית נאפית בתבנית חד פעמית פתוחה בתנור. ולכן מתקבל טעם שונה לחלוטין (מזכיר לחמנייה).

מוצאי שבת

בהלכה היהודית, מוֹצָאֵי שַׁבָּת (בראשי תיבות: מוצ"ש; נכתב גם מוצש"ק - מוצאי שבת קודש) הוא הזמן שבין צאת השבת, לבין עלות השחר ביום ראשון שלאחר מכן. מוצאי שבת נחשב לזמן מיוחד, שבו מרבים בתפילה ובבקשות. לכן נוהגים לומר קטעי שירה וזמירות מיוחדים למוצאי שבת, ומבקשים בקשות כגון פרנסה, בריאות, שלום וכו'. יש שמשתתפים בטקס מלווה מלכה, שהוא טקס שבו שרים ואוכלים כדי ללוות את המלכה שזה עתה הלכה שהיא השבת.

מי שברך

מִי שֶׁבֵּרַךְ הוא כינוי לקטע קצר של תפילה יהודית, הנאמרת בדרך כלל במהלך קריאת התורה, או לאחריה. מהות התפילה היא ברכה לזולת. קיימות תפילות מי שברך שונות המותאמות לזמנים ואירועים שונים.

נשמת כל חי

נשמת כל חי היא תפילה הכלולה בפסוקי דזמרא בשבתות ובחגים. תפילת "נשמת כל חי" כלולה גם בהגדה של ליל הסדר. התפילה נאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה. ישנה מסורת בשם רבי יהודה החסיד שלפיה התחייבות בעת צרה לומר "נשמת כל חי" לאחר ההצלה, היא סגולה להינצל מצרה.

סעודות שבת

בשבת ישנה מצווה על אכילת שלוש סעודות: האחת בליל שבת (סעודת ליל שבת), השנייה בבוקר יום השבת (סעודת יום שבת), והשלישית לקראת צאת השבת (סעודה שלישית). מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים בשווה.

צבי מאיר זילברברג

הרב צבי מאיר זילברברג הוא משפיע ודרשן חסידי וראש חבורת נחלת יעקב.

קריאת התורה

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור - לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה, קצרות).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

שירת הבקשות

שירת הבקשות הוא כינוי לאירוע תרבותי המתקיים בקרב בני עדות המזרח ויהדות צפון אפריקה, בו נוהגים לקום בשבת מאשמורת הבוקר ולשיר בצוותא אוסף פיוטים טרם תפילת שחרית של שבת, החל משבת פרשת בראשית לאורך חודשי החורף. שירי הבקשות הם אוסף פיוטי שירת הקודש שמקורה ביהדות ספרד, פיוטים המבטאים שבח לקב"ה, ערגה לארץ ישראל, פיוטי שבת, ועוד.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תהילים קל"ו

הלל הגדול הוא פרק קל"ו בספר תהילים. בפרק ישנם 26 פסוקים.

הפרק פותח במילים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומסיים כל פסוק במילים:"כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חשיבותו של הפרק נודעת בעיקר בתוכנו המיוחד המדבר על כלכלת כל העולם מידי ה'.

תפילת מוסף

תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.

תפילת מוסף של שבת

תפילת מוסף של שבת היא תפילת מוסף מיוחדת הנאמרת רק בשבת. תפילה זו נאמרת כנגד קרבן מוסף שהיו מקריבים בשבת בבית המקדש.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שבע

תפילת שבע היא תפילת העמידה שנאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית בשבת ויום טוב, וכן בתפילת מוסף בכל זמן (למעט תפילת מוסף של ראש השנה).

תפילה זו כוללת את שלוש הברכות הראשונות והאחרונות מתפילת שמונה עשרה, וברכה מיוחדת באמצע המחליפה את חלק הברכות האמצעי.

סדר השבת
ערב שבת מנחה לערב שבתתוספת שבתהדלקת נרות Challah Bread Six Braid 1
ליל שבת קבלת שבתתפילת ערבית של שבתקידושסעודת ליל שבת
יום השבת תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבתסעודת יום שבתתפילת מנחה של שבתסעודה שלישית
מוצאי שבת תפילת ערבית לחולהבדלהמלווה מלכה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.