תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר[1] אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה[2], עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

תפילת שחרית בביהכ"נ באשתמוע, התשע"א 2011
תפילת שחרית בבית הכנסת באשתמוע

מקור התפילה

חלק מהדעות בגמרא בברכות מיחסות את תיקון תפילת שחרית לאברהם אבינו, על פי הפסוק "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם אֶת-פְּנֵי ה'" (בראשית יט, כז). דעות אחרות סוברות כי עיקר יסוד התפילה הוא במקביל לקורבן התמיד של שחר, שהיה קרב בבוקר. למסקנת הגמרא, את התפילה תיקן אברהם אבינו וחכמים הסמיכו אותה כנגד הקורבן. (להרחבה נוספת ראו בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב').

זמן התפילה

PikiWiki Israel 51689 morning prayer on the tel aviv beach
תפילת שחרית יחיד בחוף הילטון בתל אביב

תחילת זמנה של תפילת שחרית הוא מהנץ החמה (זמן התפילה נקבע לפי זמן אמירת תפילת שמונה עשרה). זמן הזריחה נחשב לזמן הטוב ביותר להתפלל תפילת שחרית, על פי הפסוק "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ..." (ספר תהילים, פרק ע"ב, פסוק ה') - תפילה בעת הזו נקראת תפילת ותיקין (עיינו ברכות ט, ב).

לגבי סוף זמן תפילת שחרית נחלקו תנאים במשנה "תפלת השחר עד חצות; ר' יהודה אומר: עד ארבע שעות" (משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א'). להלכה נפסק כדעת רבי יהודה שסוף זמן התפילה הוא בארבע שעות, אבל בדיעבד ניתן להתפלל שחרית עד חצות[3].

מאחר שהשעות המדוברות אינן השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, נחלקו הפוסקים בחישוב הזמן הזה: לפי שיטה אחת מונים את הזמן שמעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו ל-12 חלקים, כשכל חלק הוא שעה. כך היא דעת ה"מגן אברהם", וכן הוא מנהג יוצאי תימן ויוצאי עדות המזרח כולם. (שיטה זו היא גם דעת הבן איש חי ושאר המקובלים מבית אל הדוגלים בתפילת ותיקין ככל המקובלים.) השיטה השנייה היא שמונים את הזמן שמהנץ החמה עד שקיעתה. שיטה זו מובאת לראשונה ברמב"ם, ואחרי כן בכתבי הגר"א, שעל שמו היא קרויה שיטת הגר"א. וכן הוא מנהג הרבה מיוצאי אשכנז. ואולם למרות זאת, רבים מיוצאי אשכנז מקדימים להתפלל כשיטת המגן אברהם משום שחוששים שמא שיטת הגר"א מאחרת את התפילה יותר מדי.

דברים שנאסר לעשותם לפני התפילה

אכילה ושתייה

קיים איסור לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית, שנלמד מהפסוק לא תאכלו על הדם[4]. לדעת הרא"ה האיסור הוא מהתורה[5], דבר זה מוסבר לדעתו בכך שחיוב התפילה הוא מדאורייתא, וגם האיסור הנלמד מפסוק זה הוא מהתורה. לעומת זאת לדעת רבנו יונה[6] האיסור הוא מדרבנן, והדרשה מהפסוק היא אסמכתא. השולחן ערוך מסתמך על דעת הראבי"ה ומתיר שתיית מים לפני התפילה[7]. בניגוד לכך, לדעת ספר מעשה רקח יש לדייק מדברי הרמב"ם שהתיר את השתייה לצמא לפני התפילה[8], שיש לאסור גם שתיית מים[9]. שתיית תה או קפה ללא סוכר מותרת לדעת המתירים שתיית מים, לפי המובא במשנה ברורה מותר גם לשים מעט סוכר בפיו בזמן השתייה, אך ערבוב הסוכר בתוך המשקה אסור[10], ולדעת ערוך השולחן מותרת גם שתיית משקאות ממותקים שערבו בהם סוכר[11].

אמירת שלום

נאסר גם לתת שלום לחברו לפני התפילה[12]. בגמרא נאמר שאיסור זה נוהג רק אם השכים לפתחו של חברו, אך אם פגש את חברו באקראי מותר לתת לו שלום. נחלקו הראשונים בעניין זה. שיטה אחת מביאה רק את החילוק בין משכים לפתח חברו שאסור לו לומר לו שלום, ובין פוגש אותו באקראי שמותר בכך[13]. לשיטה אחרת, גם המשכים לפתחו של חברו מותר לומר לו צפרא דמארי טב, וכל האיסור הוא רק לומר "שלום" משום ששלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה[14]. לשיטה שלישית הפוגש את חברו באקראי מותר לומר לו "שלום", ואם השכים לפתחו לצורך השכמת שלום אסור לו לברכו כלל, והמשכים לפתחו של חברו לצורך אחר ולא לשם נתינת שלום יוכל לומר לו "צפרא דמארי טב"[15]. יש שכתבו שגם במקרה בו פגש את חברו באקראי יאמר לו "צפרא דמארי טב", וזה כדי שעל ידי השינוי מהלשון הרגילה לא ישכח שעליו להתפלל[16].

סדר התפילה בימי חול

ניתן לחלק את תפילת שחרית של חול לשבע חטיבות עיקריות, כדלקמן:

ברכות השחר וברכות התורה

החטיבה הפותחת את התפילה אינה אחידה מבחינת אופיה. היא כוללת שלוש חטיבות משנה, שסדרן המקורי לא נשמר וכיום הן שלובות זו בזו בכל המנהגים. חטיבות משנה אלו הן:

את החטיבה נועלת תפילת קדיש.

פסוקי דזמרה

הגרעין של חטיבה זו הם שישה מזמורים מספר תהילים: מזמור קמ"ה עד מזמור נ'. לפני ואחרי מזמורים אלו נאמרות מספר פיסקאות, שסדרן ותוכנן שונה במקצת בין המנהגים. הפיסקאות העיקריות המשותפות לכל המנהגים הן:

  • לפני המזמורים: "ברוך שאמר והיה העולם", "הודו לה' קראו בשמו", מזמור ק' ("מזמור לתודה"), "יהי כבוד ה' לעולם".
  • אחרי המזמורים: "ויברך דוד את ה'", שירת הים, "ישתבח שמך לעד".

את החטיבה נועלת תפילת קדיש.

קריאת שמע וברכותיה

גרעין החטיבה הוא שלוש פיסקאות מהתורה: שמע ישראל (ספר דברים, פרק ו', פסוקים ד'-ט'), והיה אם שמוע (ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ג-כ"א) ו-ויאמר (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז-מ"א). שלוש פיסקאות אלו מכונות על שם פתיחתן "שמע" או "קריאת שמע". שלוש פיסקאות אלו נקראות תחילה בלחש על ידי המתפללים, ולאחר מכן בקול רם על ידי החזן. במהלך הקריאה נהוג לאחוז בארבע ציציות הטלית (או ציציות הטלית קטן), ולהניח את כף היד הימנית על העיניים. כמו כן נהוג לנשק את הציציות כאשר מוזכרת המילה "ציצית".

את גרעין החטיבה עוטפות שלוש ברכות, שתיים לפניו ואחת אחריו. שתי הראשונות מכונות ברכת יוצר אור וברכת אהבה, והאחרונה מכונה ברכת גאולה. הנוהג לומר ברכות אלו קדום, והוא נזכר כבר במשנה: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת אחריה" (משנה, מסכת ברכות, פרק א', משנה ד'}.

  • ברכת יוצר אור מבוססת על הפסוק בישעיה מה, ז ("יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע"). השלד הקדום של ברכה זו היה כנראה "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכול, המחדש בכל יום מעשה בראשית, עושה אורים גדולים, ברוך אתה ה' יוצר המאורות". נוסח מעין זה עדיין נשתמר בקטעי גניזה ובתפילת היחיד בסידור רס"ג. עם הזמן הורחבה הברכה והיא כוללת כיום קרוב לשלוש מאות מילים.
  • ברכת אהבה פותחת בחלק מהנוסחים במילים "אהבה רבה" ובאחרים במילים "אהבת עולם". שני הנוסחים קדומים מאוד, ונזכרים עוד בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'). בנוסח הברכה יש חילופים רבים בין המנהגים. הגרסה הקצרה והפשוטה ביותר מצויה בנוסח אשכנז ובנוסח איטליה. סוף הברכה, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", אחידה בכל הנוסחים.
  • ברכת גאולה, נאמרת לאחר שלוש הפיסקאות מן התורה. היא פותחת במילים "אמת ויציב", ומסתיימת במילים "ברוך אתה ה' גָאַל ישראל". ועניינה המרכזי הצהרת האמונה באלהים. מיד לאחריה, ללא הפסקה, מתחילה החטיבה הבאה (תפילת שמונה עשרה).

את החטיבה פותחת הקריאה ברכו: החזן אומר "ברכו את ה' המבורך", הקהל עונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והחזן חוזר על משפט זה.

שמונה עשרה

The morning prayer. The spirit of the Ghetto.1902
תפילת שחרית. איור מתוך הספר The Spirit of the Ghetto משנת 1902 על חיי היהודים בארצות הברית

תפילת שמונה עשרה היא רצף של תשע עשרה (בזמנים קדומים שמונה עשרה) ברכות. היא נאמרת תחילה בלחש על ידי הקהל, ולאחר מכן החזן חוזר עליה בקול. התפילה כולה נאמרת בעמידה, ברגליים צמודות.

במהלך חזרת החזן על התפילה נוספות לה שתי פיסקאות: פיסקת הקדושה הנאמרת לפני הברכה השלישית; ופיסקת ברכת כהנים, הנאמרת לפני הברכה האחרונה, ובה הכהנים עולים לברך את הציבור. בחלק מהקהילות וכן במקרים מסוימים אין הכהנים עולים לברך אלא הפיסקה נאמרת כולה על ידי החזן.

תחנון

חטיבת ה"תחנון" לא הייתה שייכת במקורה לתפילת הציבור אלא לתפילת היחיד: ניתנה כאן הזדמנות למתפלל לומר תפילה אישית, איש איש ותחינותיו. עם הזמן הפכה החטיבה לחלק מתפילת הציבור, והיא כוללת כיום אוסף מגוון של פסוקים ותפילות.

בימים שיש בהם מן השמחה (שבת, ראש חודש, חגים ומועדים ובעוד ימים מסוימים) אין אומרים תחנון. בחלק מהקהילות (בעיקר אשכנזים) נאמר התחנון בישיבה, כאשר הראש שעון על יד שמאל, ואם התפילין עליה - על יד ימין, - הד למנהג לומר את התחנון תוך כדי השתטחות על הארץ[דרוש מקור] ("נפילת אפיים").

קריאת התורה

בימים שני, חמישי, שבתות, חגים, חנוכה ופורים, תעניות וראשי חודשים נוספת לתפילה גם הקריאה בתורה לפני הקדושה דסידרא.

סיום התפילה

בימי חול נאמרות תוספות לתפילה לאחר קדושא דסידרא, תוספות אלו כוללות, לפי רוב המנהגים, את תפילת פיטום הקטורת, שיר של יום ועלינו לשבח (הסדר שונה לפי הנוסח), ובחלק מן הקהילות אף קטעים נוספים כמו פרשת המן, י"ג עיקרים, שש או עשר זכירות, תהילים, הנחת תפילין ר"ת ועוד.

מראש חודש אלול ועד יום הושענא רבה, נהגו ברוב קהילות ישראל להוסיף בסיום התפילה מזמור כז מספר תהלים 'לדוד ה' אורי וישעי'. מספר טעמים נאמרו במנהג זה.

לקריאה נוספת

  • שלמה אנגל, עבודה שבלב זו תפילה חלקים א-ב פרוש מקיף לתפילת שחרית של ימי החול (900 עמודים), הוצאת ספריית אלינר, 2004.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ע או"ח פט ונושאי כלים שם (לשיטת הט"ז אסור רק מהנץ)
  2. ^ ראו להלן בעניין אמירת שלום לפני התפילה.
  3. ^ שו"ע או"ח פט א
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד ב'.
  5. ^ חידושי הרא"ה ברכות דף י עמוד ב.
  6. ^ תלמידי רבנו יונה על הרי"ף בברכות דף ה עמוד א.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ה', הלכה ב'.
  9. ^ מעשה רקח על משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.
  10. ^ משנה ברורה, סימן פ"ט, סעיף קטן כ"ב .
  11. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, פט, סימן כ"ג.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.
  13. ^ זו שיטת הרי"ף, רש"י, תוספות והרמב"ם. לדעת הב"ח (סימן פט) לשיטה זו אם הלך לפתח חברו לצורך כלשהו, אין לו לומר לו שלום או בוקר טוב, ולעומת זאת ניתן להבין מדבריהם שכל עוד לא הלך לשם הקבלת פנים יוכל לומר לו שלום או בוקר טוב, ובדומה לשיטת תלמידי רבנו יונה.
  14. ^ זו שיטת חכמי פרובנס המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות דף ח עמוד א בדפי הרי"ף דיבור המתחיל ודווקא.
  15. ^ זו שיטת רבנו יונה המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות ח עמוד א דיבור המתחיל ודווקא, והיא השיטה הראשונה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.
  16. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג' בדעה השנייה שהיא דעת הראב"ד המובאת בחידושי הרשב"א. לדעת המשנה ברורה זו חומרא של הראב"ד שאין לה בסיס בגמרא. לעומת זאת ניתן להסביר ששיטה זו מבוססת על גירסת הרא"ה, ומחלק בין משכים לפתחו שאסור מכל וכל, לבין מי שאינו משכים לפתחו שמותר בלשון שונה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

אדון עולם

אֲדוֹן עוֹלָם הוא פיוט המופיע בסידורי רבות מקהילות ישראל (גם אצל התימנים) בטרם תפילת שחרית, ואשר מחברו לא נודע. השערות שונות נכתבו בקשר לזיהוי מחברו, כגון: רבי שלמה אבן גבירול, רב שרירא גאון, רבן יוחנן בן זכאי. אולם משקלה הערבי מחזק את ההשערה, ששיר זה חובר רק בימי הביניים.

בית כנסת

בית כנסת הוא בית התפילה היהודי. השם "כנסת" מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. בית הכנסת מכונה מקדש מעט מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.

היהודים נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה).

אף שכל בית כנסת פתוח בפני כל יהודי, נחלקים בתי הכנסת לפי שני קריטריונים עיקריים: לפי עדה (על פי רוב בשל השוני בנוסח התפילה): אשכנזים (נוסח אשכנז או נוסח ספרד), ספרדים (נוסח הספרדים), תימנים וכו' - ולפי זרם ביהדות - אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, קראים וכו'.

ברכות השחר

ביהדות, בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הן ברכות הנאמרות לפני תפילת שחרית כדי לבטא הודיה על החיים המתחדשים מדי יום לאחר השינה.

ברכות השחר נקבעו בתלמוד כברכות שיש לומר מיד לאחר שאדם מתעורר משנתו עם בוקר בשעה שנהנה מדברים אלו, אך לאורך הדורות השתנה המנהג וכיום מקובל לומר את הברכות בבית הכנסת לפני תפילת שחרית.

ברכות קריאת שמע

ברכות קריאת שמע הן חלק מסדר התפילה היהודית, הנאמר בצמוד לקריאת שמע, כחלק מתפילת ערבית ותפילת שחרית. מספר הברכות ונוסחן שונה בין ערבית ושחרית: בתפילת שחרית אומרים שלוש ברכות, שתיים לפני קריאת שמע ואחת אחריה. בערבית אומרים ארבע ברכות, שתיים לפני ושתיים אחרי. שלוש הברכות הנאמרות בשחרית דומות או מקבילות לשלוש הברכות הראשונות בערב, אף שהגרסאות הנאמרות בערב קצרות יותר.

המקור לברכות אלו הוא מהפסוק בתהילים "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" דהיינו שבשעה שאומרים ביום את משפטי צדקך, נהללך אף בשבע ברכות אלו.

ברכת אלוהי נשמה

ברכת אלוהי נשמה היא אחת מברכות השחר הנאמרות בכל יום קודם תפילת שחרית. אף ברכה זו היא מתקנת חז"ל כשאר ברכות השחר, ונזכרה כבר בתלמוד.

יש שכתבו שהטעם שברכה זו אינה פותחת בברוך היא מפני שהיא ברכת הודאה, אך יש מהראשונים שכתבו שהטעם הוא מאחר שברכה זו סמוכה לברכת אשר יצר.

ברכה זו זכתה ללחנים רבים.

חזרת הש"ץ

חזרת הש"ץ (שליח ציבור) היא חלק מן התפילה היהודית, בו שליח הציבור חוזר על תפילת העמידה, לאחר שכל יחיד מתפלל בלחש.

נשמת כל חי

נשמת כל חי היא תפילה הכלולה בפסוקי דזמרא בשבתות ובחגים. תפילת "נשמת כל חי" כלולה גם בהגדה של ליל הסדר. התפילה נאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה. ישנה מסורת בשם רבי יהודה החסיד שלפיה התחייבות בעת צרה לומר "נשמת כל חי" לאחר ההצלה, היא סגולה להינצל מצרה.

פרשת הקורבנות

פרשת הקורבנות (לפעמים בקיצור רק "קורבנות") במקורה נועדה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש קהילות אשכנז שלא קבלו הוספות אלו, ואומרות רק עיקר הקרבנות, דהיינו פרשת התמיד, פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.

קריאת ההלל

ההלל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא (לרוב בשירה) בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה, כדי להודות לאל ולשבח אותו. ההלל מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים.

ישנם ימים שבהם אומרים את כל ההלל, ואז נקרא הלל גמור או הלל השלם, בספרות חז"ל מכונה הלל זה גם "הלל המצרי".וישנם זמנים שבהם אמורים את ההלל בדילוג, ונקרא חצי הלל.

נחלקו הפוסקים אם חובת אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה מדרבנן. לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.

לפני ואחרי אמירת ההלל אומרים ברכה וביום שבו נאמר הלל אין אומרים תחנון.

תהילים כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ הן מילות הפתיחה של פרק כ' בספר תהילים הנאמר בתפילת שחרית בין אשרי לקדושה דסידרא. בשל פתיחה זו, מכונה הפרק לעיתים גם "למנצח". על פי תוכנו הוא מזמור להצלחת המלך ולישועה בשדה הקרב.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תהילים צ"ד

אֵל נְקָמוֹת, הוא פרק צ"ד בספר תהילים (פרק צ"ג במיספור של תרגום השבעים). המזמור פותח במילים אלה, אך לא מציין את שם המשורר.

המזמור נפתח בקריאה לה', לנקום באויבים המתנכלים לישראל. לאחר מכן פונה המשורר לאותם חלקים בעם שאיבדו את ביטחונם בה', הוא מוכיח אותם על כך, אך מיד מעודד אותם בדברי נחמה. בסיום מביא המשורר דברי הודיה אישיים על הנסים שנעשו לו.

נוהגים לומר מזמור זה בשיר של יום רביעי, לקראת סיום תפילת שחרית בכל יום רביעי. כדי שלא לסיים במילות פורענות, הוסיפו בקצת קהילות לשיר של יום רביעי, את שלושת הפסוקים הראשונים שבמזמור הבא אחריו בפרק צ"ה בספר תהלים.בספרי סגולות הומלצה קריאת הפרק כמועילה לאדם להיפטר מאויבים המעיקים עליו.

תהילים קל"ו

הלל הגדול הוא פרק קל"ו בספר תהילים. בפרק ישנם 26 פסוקים.

הפרק פותח במילים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומסיים כל פסוק במילים:"כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חשיבותו של הפרק נודעת בעיקר בתוכנו המיוחד המדבר על כלכלת כל העולם מידי ה'.

תפילת ותיקין

ותיקין היא תפילת שחרית מוקדמת שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, מסיימים את ברכותיה עם הנץ החמה, ועומדים מיד לתפילת העמידה בדיוק בזמן הנץ החמה (זריחה).

כדי להספיק את הסדר הזה, מנייני הוותיקין מתחילים את התפילה זמן מה קודם להנץ החמה. בזמן זה קוראים את פרשת הקורבנות, מזמורי פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וקריאת שמע, עד שבשעת הנץ החמה עומדים לתפילת העמידה.

המקור למונח "תפילת ותיקין" הוא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד א': "דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה".

תפילת שבע

תפילת שבע היא תפילת העמידה שנאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית בשבת ויום טוב, וכן בתפילת מוסף בכל זמן (למעט תפילת מוסף של ראש השנה).

תפילה זו כוללת את שלוש הברכות הראשונות והאחרונות מתפילת שמונה עשרה, וברכה מיוחדת באמצע המחליפה את חלק הברכות האמצעי.

תפילת שחרית של שבת

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזמרא רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.