תפילת מנחה

ביהדות, תפילת מנחה היא התפילה הנאמרת בכל יום, החל מחצי שעה לאחר חצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעת החמה.

Chalons Marne Synagogue Verset
פסוק (מתוך פרק פ"ד בספר תהלים) הפותח את תפילת מנחה בנוסח ספרד. שערי בית כנסת בשאלון-אן-שמפאן.

יסודה של תפילת המנחה

לפי המסורת, את תפילת מנחה תיקן יצחק אבינו, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה"[1], ו'שיחה' פירושה תפילה. כמו כן, התפילה מוסמכת לקורבן התמיד שהוקרב בבית המקדש בשעת בין הערביים[2].

התלמוד במסכת ברכות מדגיש את חשיבותה של תפילת המנחה:

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.

אמרה זו מתייחסת לסיפור המעמד בהר הכרמל במאבק בין אליהו הנביא לנביאי הבעל[3]. שם מתואר שאליהו התפלל לה' בזמן "עלות המנחה"[4] ואליהו הנביא נענה מיד בתפילתו. מכאן מסיק התלמוד שזמנה של תפילת מנחה הוא "עת רצון", כלומר שעה בה התפילות מתקבלות יותר מבשעות אחרות של היממה, ולכן על האדם להיות זהיר לבל יפסיד זמן יקר ערך זה.

תפילת מנחה מיוחדת גם בזה שהיא נאמרת באמצע היום כאשר האדם קוטע את רצף יומו לצורך התפילה, בניגוד לתפילת שחרית ותפילת ערבית הנאמרות בתחילת היום ובסופו, בזמנים נוחים.

זמנה

תחילת זמנה

מנחה גדולה ומנחה קטנה

זמן המנחה משש וחצי שעות זמניות ועד תשע וחצי שעות זמניות נקרא "מנחה גדולה", ומזמן זה עד סוף זמנה נקרא זמן "מנחה קטנה".

בשולחן ערוך כתוב שיש להעדיף להתפלל מנחה קטנה, ורק בדיעבד להתפלל מנחה גדולה. ברם יש הפוסקים שגם מלכתחילה מותר להתפלל מנחה גדולה (למשל הטור בסימן רל"ג אינו מחלק בין מנחה גדולה לקטנה ונראה שדעתו שגם מנחה גדולה היא לכתחילה).

ברוב בתי הכנסת מתפללים מנחה לקראת שקיעת החמה בצמוד לערבית. במקומות עבודה רבים מתפללים מנחה גדולה בצמוד להפסקת צהריים. היו שנהגו להתפלל מנחה פעמיים - מנחה גדולה בצהרים ומנחה קטנה לפנות ערב[5].

סוף זמנה

סוף זמן מנחה נתון במחלוקת תנאים: לדעת רבי יהודה במסכת ברכות[6] הזמן האחרון הוא סוף פלג המנחה שהוא שעה ורבע זמנית לפני השקיעה. לדעת חכמים, מותר להתפלל עד השקיעה ממש. להלכה נפסק בתלמוד[7] שניתן לעשות כאחת השיטות, כלומר או כשיטת ר' יהודה או כשיטת חכמים. לדעת רוב הפוסקים כוונת התלמוד היא שאם התפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה יוצא אם כן שסובר כשיטת חכמים, ולכן אינו יכול להתפלל תפילת ערבית אלא לאחר צאת הכוכבים. אם התפלל תפילת מנחה לפני פלג המנחה הרי שמותר לו להתפלל תפילת ערבית לאחר פלג המנחה. ברם בבית יוסף בסימן רל"ג נכתב שנהגו להקל ולהתפלל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים גם אם התפלל תפילת מנחה לאחר פלג המנחה.

בדיעבד לדעת רוב הפוסקים אם לא התפלל עד השקיעה ניתן בדיעבד להתפלל בזמן "בין השמשות" שהוא הזמן בין השקיעה לצאת הכוכבים ואורכו שלוש עשרה וחצי דקות זמניות, שכן בהלכה זמן זה נחשב כ"ספק יום ספק לילה", ולכן בדברים שהם מדרבנן מקילים בו ("ספק דרבנן לקולא") ובדברים מן התורה מחמירים ("ספק דאורייתא לחומרא"). כיוון שתפילת מנחה היא מדרבנן, ניתן להקל בה ולהתפלל גם בזמן בין השמשות.

שמה של תפילת מנחה

חכמי התוספות הסבירו שתפילת מנחה נקראת על שם מנחת החביתין שמחציתה הייתה קריבה בסמוך לתמיד של בין הערביים[8]. בספר אבודרהם כתב שמנחה זה זמן ביום, וכך מתרגם תרגום אונקלוס את הפסוק "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום"[9]: "לרוח היום" - "למנח יומא".

סדר תפילת מנחה בימי חול

קטעים הנאמרים לפני מזמור אשרי יושבי ביתך

לפני אמירת המזמור אשרי יושבי ביתך נהוג בקהילות הספרדים, האיטלקים,[10] ורוב התימנים, לומר את מזמור פ"ד בתהילים. חלק מיהודי תימן מוסיפים לפני כן את פרשת העקדה והתחינה שאחריה. לאחר מכן נוהגים רבים לומר את פרשת קורבן התמיד[11] ואת פיטום הקטורת. בחלק מהקהילות הספרדיות, נהוג לומר לפני מזמור פ"ד בתהילים קטע מהקדמת ספר תיקוני הזוהר המכונה "פתח אליהו", בשל המילים בהן פותח הקטע, ולאחריו קדיש על ישראל. בחלק מהקהילות הספרדיות במערב אירופה נהוג להשמיט את אמירת פיטום הקטורת (ויש נוהגים להשמיט רק בימים בהם אין אומרים תחנון), ואולם בכל שאר הקהילות הספרדיות לא נהוג כך.

לפי נוסח ספרד יש נוהגים לומר לפני אשרי יושבי ביתך את פרשת הכיור[12], פרשת התמיד, פיטום הקטורת והקטע אנא בכוח. ברם, רוב יהודי אשכנז וחלק קטן מיהודי תימן לא נוהגים להוסיף קטעים לפני תפילת מנחה, אלא פותחים אותה במזמור אשרי יושבי ביתך בלבד.

אשרי יושבי ביתך

לאחר אמירת המזמור אשרי יושבי ביתך אומרים בקהילות הספרדים את הפסוק "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב"[13] וגם את הפסוק "הקשיבה לקול שוועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל"[14] – ויש שמשמיטים את הפסוק השני.

לאחר מכן אומר שליח הציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שמונה עשרה.

סדר תפילת מנחה מקוצרת

ברוב הקהילות (בפרט בארץ ישראל) נהוג להתפלל את תפילת שמונה עשרה בלחש, ולאחריה אומר שליח הציבור את חזרת הש"ץ.

ברם, בכמה קהילות נהוג שבתפילת מנחה אין אומרים חזרת הש"ץ (ובפרט אם הזמן קרוב לשקיעה), אלא מיד לאחר אמירת הקדיש אומר שליח הציבור בקול רם את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, לרבות הקדושה, ולאחר מכן מתפללים את שאר תפילת שמונה עשרה בלחש. מנהג זה נפוץ גם בקרב ישיבות ליטאיות רבות, בטענה שהתפילה הארוכה גורמת לביטול תורה. יש נוהגים (למשל, הספרדים במערב אירופה) שגם את שלוש הברכות האחרונות של חזרת הש"ץ אומר שליח הציבור בקול רם. אצל יהודי תימן נהוג ששליח הציבור אומר בקול רם את כל הברכות.

התייחסות מעניינת לנוהג לדלג על חזרת הש"ץ נמצאת אצל ר' יוסף קארו בספרו בית יוסף[15]. הוא מציין שבזמנו הנוהג המקובל אצל הספרדים היה לדלג על חזרת הש"ץ, אלא שלפי דעתו מנהג זה אינו נכון לפי ההלכה ושרבני העיר צפת גזרו נידוי על מי שיתפלל תפילת מנחה ללא חזרת הש"ץ.

ברכת כהנים

בתפילת מנחה, בניגוד לתפילת שחרית, אין הכהנים מברכים ברכת כהנים, בשל החשש שהם שתו יין - דבר הפוסל אותם מלברך. ואמנם בתפילת מנחה בימי תענית, שאין חשש שמא שתו הכהנים, מברכים הכהנים ברכת כהנים (בתנאי שהתפילה נאמרת בסמוך לשקיעה). ביום הכיפורים אין אומרים ברכת כהנים בתפילת מנחה כיוון שהיא נאמרת בתפילת נעילה.

תחנון

לאחר חזרת הש"ץ, אומרים קטעי תחנון. לפי מנהג רוב הספרדים ולפי נוסח ספרד, מוסיפים לפני נפילת אפיים קטעי וידוי ושלוש עשרה מידות. לפי נוסח אשכנז, איטליה, תימן והספרדים במערב אירופה, לא אומרים וידוי ושלוש עשרה מידות בתפילת מנחה, אלא נפילת אפיים בלבד. בכמה קהילות איטלקיות הונהג לומר את הקטע אל מלך יושב על כיסא רחמים, שלוש עשרה מידות, וידוי והקטע מה נאמר לפני נפילת אפים, אך זו תוספת מאוחרת שאינה בנוסח האיטלקי המקורי, וככל הנראה נעשה בהשפעה ספרדית-קבלית.

כאשר תפילת מנחה נאמרת סמוך לשקיעה, יש נוהגים להשמיט את אמירת התחנון כולו (נוהג מקובל אצל המתפללים בנוסח ספרד וברוב קהילות יהודי תימן). בקהילות ספרדיות רבות בחוץ לארץ נהוג במצב כזה לומר רק את הוידוי ושלוש עשרה מידות ולהשמיט את הקטע של נפילת אפיים בלבד. בארץ ישראל נוהג זה אינו מקובל אצל הספרדים אלא אומרים את כל סדר התחנון גם כאשר התפילה נערכת סמוך לשקיעה.

יום שאין אומרים בו תחנון בשחרית, אין אומרים תחנון לא במנחה שבו, ואף לא בתפילת מנחה שלפניו. בשל כך אין אומרים תחנון בתפילת מנחה בכל יום שישי, כיוון שבשבת לא אומרים תחנון. לכלל זה שני חריגים והם: תפילת מנחה שלפני ערב ראש השנה (כלומר תפילת מנחה של כ"ח באלול), ותפילת מנחה שלפני ערב יום הכיפורים (כלומר תפילת מנחה של ח' בתשרי), אף על פי שבערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים לא אומרים תחנון. הסיבה לכך היא שבערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים אומרים סליחות לפני תפילת שחרית ובהם גם קטעי תחנון ואם בקטעים הסמוכים לתפילת שחרית אומרים תחנון - כל שכן שניתן לאומרו במנחה שלפני אותם ימים. יש נוהגים לומר תחנון גם במנחה שלפני פסח שני.

אם לא אומרים תחנון, נוהגים הספרדים לקרוא את הפסוקים "יהי שם","ממזרח שמש", "רם על כל גויים", "ה' אדוננו" קודם הקדיש.

קדיש תתקבל

לאחר התחנון אומרים קדיש שלם (המכונה גם "קדיש תתקבל"). לאחריו נהוג בקהילות הספרדיות וחלק מהאיטלקיות לומר את מזמור ס"ז בתהילים. יהודי תימן אומרים את מזמורים קמ"א וקמ"ב. חלק מיהודי איטליה נוהגים לומר שיר של יום. לאחר מכן אומרים האבלים קדיש יתום או קדיש דרבנן (אם אין אבלים השליח ציבור אומר את הקדיש או שמשמיטים אותו). לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז לאחר קדיש תתקבל אומרים מיד עלינו לשבח. הספרדים נוהגים לקרוא את המזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר"קודם עלינו לשבח (וביום שישי את המזמור "ה' מלך").

סיום התפילה

בסיום התפילה נהוג ברוב הקהילות לומר את תפילת עלינו לשבח. אצל יהודי תימן ואיטליה אין אומרים עלינו לשבח אחר מנחה. בכמה קהילות אשכנזיות (בעיקר בצפון אירופה) בהן נהוג להתפלל ערבית מבעוד יום ולהצמיד מנחה לערבית נהוג שאין אומרים עלינו, ברם אם ישנה הפסקה בין מנחה לערבית אומרים עלינו[16].

לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז אומרים קדיש יתום לאחר עלינו. אצל רוב הספרדים לא מקובל נוהג זה, אבל אצל יהודי מרוקו נהוג לומר חצי קדיש [למעט חלק מועט מתוכם (יהודי העיר מקנס)].כך גם בחלק מקהילות גאורגיה (למשל בטביליסי), וגם בסצ'חרה, נהוג לומר אחר "עלינו לשבח", חצי קדיש. אך בשאר קהילות גאורגיה, לא נהוג מנהג זה.

לפי נוסח האר"י (מנהג חסידי חב"ד), לאחר עלינו לשבח אומרים קדיש יתום ואחר כך את הפסוקים: "אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא", "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל", "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט",

"אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".

סדר תפילת מנחה בימי תענית

סדר תפלת מנחה שיתואר להלן הוא סדר תפילת מנחה באחת מארבע התעניות הבאות: צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ושבעה עשר בתמוז. לפירוט סדר תפילת מנחה בתשעה באב ראו כאן וביום הכיפורים ראו כאן.

הנחת תפילין והפיוט שמע קולי

בחלק מהקהילות הספרדיות והאשכנזיות נהוג להניח תפילין בתפילת מנחה זו, כדי להשלים מאה ברכות ביום התענית. יש אף המתעטפים בטלית. יש נוהגים לומר לפני התפילה את הפיוט שמע קולי (ראו הפיוט באתר הזמנה לפיוט) הלקוח מתפילת ליל יום הכיפורים.

קריאת התורה וההפטרה

מתחילים את התפילה כמו בכל יום עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך (במנהג איטליה מוסיפים לאחריו ובא לציון). לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש. מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה את פרשת "ויחל משה"[17] שעוסקת בחטא העגל. מנהג האשכנזים, האיטלקים ויהודי גאורגיה לקרוא הפטרה מיוחדת לתענית "דרשו ה' בהימצאו"[18]. יהודי תימן וכמעט כל הספרדים לא נוהגים לקרוא הפטרה בתעניות. אמנם במספר קטן של קהילות צפון-אפריקאיות (במרוקו ובאלג'יריה) נהוג לקרוא הפטרה גם בתעניות, [מנהג אלג'יריה להפטיר בכל התעניות ומנהג מרוקו להפטיר רק בצום גדליה (וחלק מקהילות מרוקו לא נוהגים להפטיר כלל)]. בצום גדליה נוהגים לקרוא את הפטרת "דרשו ה'" כמו האשכנזים, ואילו בשאר התעניות קוראים את הפטרת "שובה ישראל"[19], שאותה נהוג לקרוא בתשעה באב גם בקהילות הספרדיות האחרות.

תפילת העמידה וחזרת הש"ץ

לאחר קריאת התורה (או ההפטרה) מחזירים את ספר התורה לארון הקודש. החזן אומר חצי קדיש ומתפללים תפילת העמידה, שבמהלכה נאמרת תפילת עננו. לאחר מכן נאמרת חזרת הש"ץ, במהלכה נאמרת ברכת כהנים. ברוב המקומות נוהגים לעשות ברכת כהנים רק כשמתפללים סמוך לשקיעה,[20] אבל נוהגים האשכנזים לומר על כל פנים או"א ברכנו בברכה המשולשת.[21]

אבינו מלכנו, סליחות, תחנון וסיום התפילה

לאחר חזרת הש"ץ נוהגים רוב האשכנזים (גם לפי נוסח אשכנז וגם לפי נוסח ספרד) לומר את תפילת אבינו מלכנו (כשאומרים תחנון), אבל יש קהילות גם בנוסח אשכנז[22] וגם בנוסח ספרד שלא אומרים אותו. בשאר עדות ישראל לא נהוג מנהג זה, חוץ מצום גדליה שהוא נאמר בכל המנהגים מפני שהוא עשרת ימי תשובה. בחלק מקהילות הספרדים (למשל גאורגיה) נהוג לומר כאן קטעי סליחות כמו שנאמרו בתפילת שחרית, ברם ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג מנהג זה.

לאחר מכן אומרים תחנון ומסיימים את התפילה כמו בכל יום. בתשעה באב לעולם אין אומרים תחנון. בתענית אסתר לא אומרים תחנון כיוון שזו תפילת מנחה לפני יום שאין אומרים בו תחנון (פורים). לכן אם פורים חל במוצאי שבת ותענית אסתר הוקדמה ליום חמישי אומרים תחנון (שהרי זה אינו יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון). במקרה שעשרה בטבת חל ביום שישי גם כן לא אומרים תחנון כי בשבת לא אומרים תחנון. שאר הצומות לעולם אינם חלים יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון (כולל יום שישי), לפיכך בכל מקרה אומרים בהם תחנון במנחה אלא אם כן יש בבית הכנסת ברית או חתן וכדומה.

הספרדים נוהגים לומר במקום או בנוסף למזמור "למנצח בנגינות" הנאמר בכל יום את מזמור "תפילה לעני כי יעטוף"[23] המזכיר את נושא הצום. כך נוהגים גם יהודי תימן. בתענית אסתר אומרים תמורתו את מזמור "למנצח על איילת השחר"[24], ובעשרה בטבת שחל להיות ביום שישי אומרים כבכל יום שישי את המזמור "ה' מלך גאות לבש"[25].

סדר תפילת מנחה בשבתות

תפילת מנחה בשבתות שונה מתפילת מנחה שכל שאר ימות השבוע, בשינויים רבים, הן בתפילות הנאמרות לפני תפילת העמידה, הן בקריאת התורה הנוספת לתפילה, הן בנוסח תפילת העמידה עצמה, והן בפסוקים הנאמרים לאחר תפילת מנחה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ג
  2. ^ שתי הדעות ביחס למקורה של תפילת מנחה מובאות בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב'.
  3. ^ ספר מלכים א', פרק י"ח
  4. ^ פסוק ל"ו
  5. ^ ישראל מ' תא שמעמנהג אשכנז הקדמון, ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ן, פרק "ממנהגי תפילת המנחה של חול ושל שבת", עמ' 186–200
  6. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד א'
  8. ^ תוספות מסכת פסחים דף קז עמוד א ד"ה סמוך למנחה
  9. ^ בראשית פרק ג פסוק ח
  10. ^ אולם במחזורי האיטלקים הישנים, מנחה מתחילה עם אשרי. עיין הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' סט בהערה.
  11. ^ ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוקים א'-ח'
  12. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ז-כ"א
  13. ^ ספר תהילים, פרק קמ"א, פסוק ב'
  14. ^ ספר תהילים, פרק ה', פסוק ג'
  15. ^ חלק אורח חיים סימן רל"ד
  16. ^ משנה ברורה סימן קל"ב סעיף קטן ז
  17. ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוקים י"א-י"ד ושם, פרק ל"ד, פסוקים א'-י'
  18. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק ו'פרק נ"ו, פסוק ח'
  19. ^ ספר הושע, פרק י"ד, פסוקים ב'-י'. ספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח-כ'
  20. ^ אולם החזון איש (או"ח סימן כ') סובר שיעלו אפילו במנחה גדולה.
  21. ^ רמ"א או"ח קכט:ב.
  22. ^ מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט, בתוך ירושתנו, כרך י (תשע"ט), עמ' 31.
  23. ^ ספר תהילים, פרק ק"ב
  24. ^ ספר תהילים, פרק כ"ב
  25. ^ ספר תהילים, פרק צ"ג

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אחר הצהריים

אחרי הצהריים הוא פרק זמן ביום שבין הצהריים ועד לפני השקיעה.

העולם העתיק התייחס ל"אחרי הצהריים" כרבעון השלישי של יום בהיר. ובימי הביניים הוא היה התקופה בה ביצעו הנוצרים את תפילת ה"נאן" (None) שמשמעה השעה התשיעית של היום.

ביהדות נאמרת תפילת מנחה בכל יום אחרי הצהריים (ליתר דיוק: החל מחצי שעה לאחר חצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעת החמה).

אין הגדרה מדויקת לשעות של אחר הצהריים, בעיקר בשל השינויים באורך היום לפי עונות השנה, אך לרוב הכוונה בשעות שמארבע ועד שש, אז מתחילות שעות הערב.

אשרי יושבי ביתך

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (בקיצור אשרי או תְּהִילָּה לְדָוִד) הוא קטע תפילה הנאמר פעמיים בתפילת שחרית (בפסוקי דזמרה ולפני קדושה דסידרא, ובשבת ויום טוב שאין אומרים קדושה דסידרא בשחרית, אומרים אותו לפני הכנסת ספר תורה), וכן בתחילת תפילת מנחה, וברוב הקהילות פתיחת הסליחות. עיקר התפילה הוא מזמור קמ"ה בספר תהילים, בתוספת פסוקים לפניו ואחריו.

בית כנסת

בית כנסת הוא בית התפילה היהודי. השם "כנסת" מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. בית הכנסת מכונה מקדש מעט מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.

היהודים נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה).

אף שכל בית כנסת פתוח בפני כל יהודי, נחלקים בתי הכנסת לפי שני קריטריונים עיקריים: לפי עדה (על פי רוב בשל השוני בנוסח התפילה): אשכנזים (נוסח אשכנז או נוסח ספרד), ספרדים (נוסח הספרדים), תימנים וכו' - ולפי זרם ביהדות - אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, קראים וכו'.

חזרת הש"ץ

חזרת הש"ץ (שליח ציבור) היא חלק מן התפילה היהודית, בו שליח הציבור חוזר על תפילת העמידה, לאחר שכל יחיד מתפלל בלחש.

ידיד נפש

יְדִיד נֶפֶשׁ הוא פיוט שחובר בארץ ישראל במאה ה-16 על ידי רבי אלעזר אזכרי, ממקובלי צפת. בנוסח ספרד נהוג לאמרו לפני תפילת מנחה בערב שבת. בהשפעת מנהג זה, חלק גדול מהציבור הדתי לאומי נוהג לשיר אותו לאחר תפילת מנחה של ערב שבת, לפני אמירת קבלת שבת. כמו כן, הפיוט הוכנס ברוב תפוצות ישראל, לחלק מזמירות השבת לסעודה שלישית. בקהילות ספרדיות מסוימות נהוג לשיר אותו לפני תפילת שחרית כחלק משירת הבקשות.

סעודה שלישית

סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה מקביל לזמן תפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחרי חצות היום (זמן מנחה גדולה) עד שקיעת החמה.

יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר, המנהג לזמר זמירות בסעודה וכן לומר דברי תורה.

עלינו לשבח

עלֵינו לשבֵּח היא תפילה יהודית. חלקה הראשון מכיל דברי שבח לאלוהים על כך שהיהודים זכו להתפלל לפניו, בניגוד לגויים המתפללים לאל שווא. חלקה השני מביע תקווה שכל בני האדם יכירו בייחודו של אלוהי ישראל ויעבדו אותו. התפילה שנתקנה עבור החלק הפותח את מלכויות בתפילת מוסף של ראש השנה, נאמרת גם בסיום שלוש התפילות בכל יום. על פי המסורת תפילה זו חוברה בידי יהושע בן נון.

ערב שבת

ערב שבת (נכתב גם כראשי תיבות: ער"ש או ערש"ק, 'ערב שבת קודש') הוא כינוי בשיח הדתי־הלכתי ליום שישי. שם זה מבטא את ההכנות הנעשות בו לקראת יום השבת. בשיח הישראלי מכונה לעיתים ליל השבת (הזמן שלאחר שקיעת החמה של יום שישי) בשם 'ערב שבת', אך בפרסומים ומסמכים רשמיים של מוסדות ציבור, עדיין נהוג לקרוא לימי שישי "ערבי שבתות". בספר החוקים הישראלי נמנעו משימוש במושג זה של ערב שבת וחג, וכתבו במקומו: "יום לפני יום המנוחה כפי שנקבע".

בשיח הדתי שם זה מיוחד לתיאור יום שישי עד לזמן כניסת השבת. בספרות ההלכתית מכונה זמן כניסת השבת גם בשם 'חָשֵׁכָה' (לדוגמה 'ערב שבת סמוך לחָשֵׁכָה'). ערב יום טוב הוא הכינוי ליום הקודם ליום טוב, עד לזמן שקיעת החמה המציינת את תחילתו של היום טוב. ערב יום טוב דומה במאפיינים רבים לערב שבת.

בהלכה ישנם דינים מיוחדים לערב שבת (ולערב יום טוב), שעיקרם הכנות לשבת.

פיטום הקטורת

פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים העוסקים בקטורת הסמים, הנאמרים לפני או אחרי התפילה בצירוף מזמורים וקטעים אחרים. מקור הקטעים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.אמירת הקטרת הקטורת שקולה כביכול להקטרת הקטורת בבית המדרש, כדרשת חז"ל על הפסוק: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע, י"ד, ג'). שמחמת שאיננו יכולים בעת הזאת לקיים את מצוות עבודת הקורבנות (מפני שאין לנו כיום בית מקדש), אנו מקיימים אותן על ידי הזכרתן בזמנן בתפילה.

פלג המנחה

פְּלַג המנחה (מארמית. בתרגום חופשי לעברית: מחצית המנחה) הוא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. מונח זמן זה משמש בהלכה היהודית. שימושים מרכזיים בימינו הם להגדרת זמנה של תפילת מנחה ולהגדרת זמן הדלקת נרות חנוכה.

שעת פלג המנחה מוגדרת בשעון של שעות זמניות, כשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה.

היום נחלק לשתים עשרה שעות זמניות. מחלקים את אורך היום - מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים, ויש אומרים מהנץ החמה ועד לשקיעת החמה - לשנים עשר חלקים, וכל חלק השנים עשר מן היום נקרא שעה זמנית. זמנה של מנחה קטנה מתחיל מתשע וחצי שעות זמניות מתחילת היום ומסתיים בסוף השעה השתים עשרה. נמצא שיש שתים וחצי שעות זמניות מתחילת זמן מנחה קטנה עד סוף היום. פלג המנחה הוא מחצית מאותו הזמן, כלומר: שעה ורבע לאחר תחילת זמן מנחה קטנה ולפני סוף היום.

פתיחת אליהו הנביא

פתיחת אליהו הנביא הוא מאמר מתוך ספר הזוהר, המופיע בהקדמה לתיקוני הזוהר, ועוסק בעיקרו בעשר הספירות ובדרך הנהגתו של אלוהים את העולם.

כיום ידוע המאמר כתפילה הנאמרת כפתיח לפני תפילת שחרית ותפילת מנחה בבתי כנסת ספרדיים, או אחרים הנוהגים על פי האר"י הקדוש. התפילה נקראת "פתח אליהו" כלשון הביטוי המופיע בראשיתה.

צהריים

צוהריים (נהגה צוֹהרַיִים) הוא פרק זמן המציין את אמצע היום. הוא בא אחרי הבוקר ולפני הערב. הזמנים שביניהם נקראים לעיתים "לפני צהריים" ו"אחרי צהריים". הצהריים מוגדרים לרוב כשעה 12:00, או כחצות היום, זמן שבו השמש נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר ביום, אך במקומות שונים בעולם נהוג לכנות בכינוי "צהריים" פרקי זמן שונים סביב שעה זו. בישראל, שעת הצהריים לפי שעון חורף היא בערך 11:40 (12:40 בשעון קיץ), אך ההגדרה הרווחת היא כי הצהריים הם פרק הזמן בין השעה 12:00 ועד מספר שעות לאחר מכן, בהתאם לאורך היום. השעות שלאחר הצהריים נקראות אחר הצהריים.

הצהריים נחשבים לאמצע היום, ורוב האנשים נמצאים בשעה זו בשיא פעילותם. עם זאת, אנשים רבים נוהגים לנוח בשעות האלו.

בצהריים נוהגים לאכול ארוחת צהריים.

קיימת מסגרת חינוך הנקראת "צהרון" ובה מטפלים בילדים משעת הסיום בגני ילדים ובתי ספר עד לשובם של ההורים לביתם.

קדושה (תפילה)

קדושה היא קטע תפילה יהודי הנאמר בחזרת הש"ץ כחלק מהברכה השלישית של תפילת העמידה. הקדושה היא אחד החלקים החשובים ביותר בתפילה היהודית, והיא נחשבת כחלק מ"דברים שבקדושה" - קטעים בתפילה שמותר לאומרם רק כאשר ישנו מניין.

הקדושה מיוסדת על פסוקים מתוך נבואת המרכבה של הנביאים ישעיהו ויחזקאל המתארים את המלאכים המשבחים את ה'. פסוקי הקדושה נאמרים גם בברכת יוצר אור ובקדושה דסידרא.

קדושה דסידרא

קדושה דסִדרא (או קדושת ובא לציון) הוא קטע תפילה מסדר היום היהודי. התפילה כוללת פסוקי קדושה מנבואת המרכבה של ישעיהו ויחזקאל, פסוקי תחנונים, ותחינה הפותחת באמירת יהי רצון.

קדושה דסידרא נאמרת בימי חול לאחר תחנון וקריאת התורה, בשבת ויום טוב בתחילת תפילת מנחה, לאחר המזמורים אשרי יושבי ביתך ותהילה לדוד, ובתפילת ערבית של מוצאי שבת. ביום הכיפורים קדושה דסידרא נאמרת לפי שיטת מחבר השולחן ערוך בתחילת תפילת מנחה, ולשיטת הרמ"א בתחילת תפילת נעילה.

עיקר חשיבות הקדושא דסידרא הוא בהיותה המסיימת הרשמית של תפילת שחרית. המשמעות להלכה היא שרק לאחר אמירת קדושא דסידרא מותר לחלוץ תפילין (אם אדם טרוד וממהר לעיסוקיו האחרים). לאחר קדושה דסידרא שליח הציבור אומר קדיש תתקבל שבו כלול הקטע "עושה שלום", ובכך מצוין סוף חזרת הש"ץ.

התלמוד הבבלי משבח את אמירת קדושה דסידרא: "עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". תרגום מארמית: העולם מדוע מתקיים? על קדושה דסידרא, ועל (קדיש) יהא שמיה רבא (הנאמרת לאחר לימוד אגדה).

קריאת התורה

קריאת התורה היא הקראה של פרשה מתוך ספר תורה, לפני ציבור - לפחות מניין. קריאת התורה היא אחת התקנות העתיקות ביותר ביהדות. קריאת התורה נעשית בתפילת שחרית של שבת ושל ימים טובים (קריאה של פרשה ארוכה), וכן במנחה של שבת, ומדי יום שני וחמישי בתפילת שחרית (קריאה קצרה). בנוסף נערכת קריאה בתורה במועדים מיוחדים, כגון בשחרית של ראש חודש, חנוכה ופורים, ובתעניות (בשחרית ובמנחה, קצרות).

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא ניקוד, פיסוק וטעמי המקרא. הקורא בתורה מכונה "בעל קורא" ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה ועלייה לתורה מהוות מרכיב מרכזי בטקסי בר מצווה כיום.

תחנון

תחנון או נפילת אפיים הוא אוסף קטעי תפילה (בקשת תחנונים) שנאמרים לאחר תפילת שמונה עשרה (תפילה במנין - לאחר חזרת הש"ץ). אמירת התחנון היא נוהג בתפילות שחרית ומנחה ברוב ימות החול בשנה.

אמירת התחנון אינה חיוב אלא מנהג ולכן ישנם ימים שנהוג לא לאומרו, הרב עובדיה יוסף התיר לבני אדם הממהרים לעבודה לדלג אמירת התחנון.

תפילת מנחה של שבת

תפילת מנחה של שבת שונה מתפילת מנחה של ימי חול בשינויים רבים, הן בתפילות הנאמרות לפני תפילת העמידה, הן בנוסח תפילת העמידה עצמה והן בפסוקים הנאמרים לאחר תפילת מנחה.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.

התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה-עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.

סדר השבת
ערב שבת מנחה לערב שבת • תוספת שבתהדלקת נרות Challah Bread Six Braid 1
ליל שבת קבלת שבתתפילת ערבית של שבתקידושסעודת ליל שבת
יום השבת תפילת שחרית של שבתתפילת מוסף של שבתסעודת יום שבתתפילת מנחה של שבתסעודה שלישית
מוצאי שבת תפילת ערבית לחולהבדלהמלווה מלכה
פורטל שבת ומועדי ישראל
סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה היהודית כיום
טרם החג כפרות • תפילת מנחה • סעודה מפסקת Kol Nidrei
ערבית לך אלי תשוקתי/תפילה זכהכל נדריתפילת שבע עם וידויסליחותוידוי
שחרית תפילת שבע עם וידויוידויאבינו מלכנוקריאת התורה והפטרהתפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכותונתנה תוקף
מוסף תפילת שבע עם וידויעלינו לשבחסדר העבודהברכת כהניםסליחותוידוי
מנחה אשרי יושבי ביתךקריאת התורהתפילת שבע עם וידויסליחות
תפילת נעילה אשרי יושבי ביתךתפילת שבע עם וידויחזרת הש"ץוידוי וברכת כהניםסליחותתקיעת שופרלשנה הבאה בירושליםתפילת ערביתברכת הלבנה
שונות יום הכיפורים בבית המקדששעיר לעזאזלעבודת כהן גדולחמשת העינוייםעשוראאיהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.