תעלומת הכתר

תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך הוא ספר מאת מתי פרידמן שנכתב בשפה האנגלית בשנת 2012 ותורגם לעברית באותה שנה. הספר עוסק בכתב היד החשוב כתר ארם צובא, מתאר את ההיסטוריה של הספר, ומתמקד בתקופה שבה הובא הספר אל ארץ ישראל ונמצא בחזקת יד בן צבי. יובל אלבשן כתב על הספר במוסף הספרות של עיתון הארץ: "ספרו של העיתונאי מתי פרידמן על קורות כתר ארם צובא הוא כתב אישום חמור נגד התנועה הציונית ומוסדותיה שחמסו את אוצר העם היהודי ונתנו לו להירקב במחסנים".[1]

תעלומת הכתר
The Aleppo Codex
Talumat haceter
מידע כללי
מאת מתי פרידמן
שפת המקור אנגלית
סוגה היסטוריה
הוצאה
שנת הוצאה 2012
הוצאה בעברית הוצאת כנרת
שנת הוצאה בעברית 2012
תרגום לעברית עליזה רז-מלצר
מספר עמודים 288
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003425993

רקע

כתר ארם צובא2
כתר ארם צובא, ספר ישעיהו.

כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך, שנכתב בטבריה על פי כל כללי המסורה הטברנית, ככל הנראה בשנת 930 לערך.[2] חוקרי המקרא רואים בכתר זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בגלל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. על כתב היד מופקד חבר נאמנים שבראשו עומד ראש מכון בן צבי, ומאז שנות ה-80 הוא מוצג בהיכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים. מאז הגיעו לארץ פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

מתי פרידמן הוא עיתונאי המתגורר בישראל ובקנדה וכותב באנגלית עבור אמצעי תקשורת שונים ובהם Associated Press סוכנות ידיעות אמריקאית גדולה בה כיסה את תחום הדת והארכאולוגיה בישראל והרשות הפלסטינית, Jerusalem Report ,Times of Israel והעיתון מקוון, אתר חדשות ובלוג אמריקאי הפינגטון פוסט.[3]

בכתבה קצרה שפורסמה במוסף הספרותי של העיתון בוסטון גלוב אמר פרידמן על תהליך הכתיבה: "אני ציפיתי לכתוב סיפור מחמם לב על הצלת כתב היד, אבל במקום זאת מצאתי את עצמי דומה לאדם שפותח בתום-לב קופסת קרטון נקבר תחת ערימה של דברים שנשכחו".[4]

במאמר לעיתון מקור ראשון מספר רפאל זר מזווית של מתבונן מהצד על תהליך הכתיבה: "לפני כשלוש שנים הגיע לחדרי שבאוניברסיטה העברית בירושלים עיתונאי בשנות השלושים לחייו, יהודי ממוצא קנדי, העובד לפרנסתו בסוכנות הידיעות Associated Press, והעונה לשם מַתִּי פרידמן. הוא גילה לי שלאחרונה שמע על כתב היד המקראי המכונה במקומותינו "כתר ארם צובה", ובשל אווירת המסתורין האופפת כתב יד זה הוא "נדלק" והחליט לכתוב עליו ספר. פרידמן הגיע עם מכשיר הקלטה ועם רשימת שאלות ארוכה, ואני התבקשתי להבהיר לו מהו כתב יד, מהי המסורה ומי היו בעלי המסורה, מדוע כתב היד המדובר חשוב יותר מאחרים ועוד שאלות רבות על זה הדרך. תוצאות מסע התחקיר של פרידמן הן הספר המרתק שלפנינו."[5]

על הספר

בחלקו הראשון של הספר מתאר פרידמן את ההיסטוריה המרתקת והידועה של כתר ארם-צובא, מתהליך כתיבתו בטבריה, לקראת סוף המילניום הראשון על ידי שלמה בן-בויאעא ואהרון בן אשר, נדודיו בארץ ישראל ובמצרים בתקופת ימי הביניים, מעברו של הספר בשנת 1375 לסוריה, ושמירתו בידי יהודי קהילת חלב שהטמינו את הספר היקר ב"היכל אליהו הנביא" וכינוהו "כתר אֲרָם צוֹבָא", על שם קהילתם. כך, שמור בתיבת ברזל, נשמר "הכתר" בקפדנות במשך כ-600 שנה. שיאו של חלק זה מגיע עם ההתקפה על הרובע היהודי בחלב בכ"ט בנובמבר 1947 שבמהלכה נהרסו בתי הקהילה, בתי הכנסת חוללו וספרי תורה הושמדו באש. ספר כתר ארם-צובא "ירד למחתרת" עד שהגיע למדינת ישראל והועבר לידי חוקרי מכון המחקר יד בן צבי. לתיאור ההיסטוריה של הספר מוסיף פרידמן מידע נוסף ובו תיאור הווי חייהם של קהילות יהודי סוריה.

חלקו השני של הספר הוא מחקר היסטורי מעמיק המנסה לשפוך אור על התעלומות הקשורות בכתר ובגלגוליו, שמעולם לא באו על פתרונן המלא. הבסיס הראשוני למחקר הוא פרוטוקול המשפט, שפרידמן חושף, המתעד את תביעת פרנסי קהילת ארם צובא בישראל כנגד מדינת ישראל על גזילת רכוש הקהילה - ובראש וראשונה הכתר. מהמסמכים עולה כי בבוא השליח עם הכתר לנמל חיפה, פגש אותו נציג המדינה ו"שכנע" אותו למסור את הכתר לידי יצחק בן צבי - אז נשיא מדינת ישראל. במהלך המשפט לחצו פרקליטי המדינה לפשרה, וזו לבסוף התקבלה למרות התנגדות נציגי הקהילה. על פי פשרה זו הבעלות על הכתר תהיה משותפת למדינה ולקהילה, אך הכתר יוחזק בידי מוסד בן צבי ותחת השגחה של חבר נאמנים המשותף לקהילה ולמוסד. בספר מצוטטת רחל ינאית שאומרת: "למכון יש ערך עם הכתב בתוכו, זה תמצית המכון ויוקרתו".

תעלומה ראשונה וחשובה ביותר בה מתעסק הספר היא העלמות של חלקים גדולים מכתב היד, רק 294 דפים מתוך 487 שהיו בכתב היד המקורי נמצאים כיום במדינת ישראל. על פי הגרסה הרשמית, כך הגיע כתב היד לארץ וכך נמסר לבן צבי. פרידמן מביא הוכחות כי כתר ארם צובא שרד את האש ומגיע למסקנה כי חלקים מהכתר נשדדו ומאחר ולאורך כל מאות דפי הפרוטוקול של המשפט ההתייחסות לכתר היא כאל כתב יד שלם, מעלה פרידמן את הטענה כי הגנבה אירעה בישראל ולא נמנע מלהצביע על חשודים אפשריים: השליח-מבריח שהוציא את הכתר מסוריה, נציג הסוכנות היהודית בטורקיה, שקיבל את פניו של השליח מארם צובה, מאיר בניהו, שעמד בראש מכון בן צבי בעת שהכתר הגיע ארצה, שלמה זלמן שרגאי שקיבל לידיו את כתב היד, או אנשים אחרים מתוך הקהילה המוזכרים בספר. לדבריו הכתר לא נמסר לנשיא בן-צבי מיד עם הגעתו לישראל, אלא קרוב לשלושה שבועות לאחר מכן.

פרידמן מעלה טענות קשות כלפי יד בן צבי על המחדל בשמירת כתר ארם צובא. פרידמן גילה בארכיון של מכון יד בן צבי מסמכים המראים כי מצבו הפיזי של הכתר הידרדר עד מאוד בשנים שבהן הוא נשמר במכון. במסמך משנת 1971 המצוטט בספר ששלחו חוקרים בעלי גישה לספר, הם כותבים כי "כתר ארם צובא סגור היום בארון משרדי רגיל נעול... כשהוא עטוף באריג. דרך אחזקה זו הביאה לכך שבמשך השנים שרידי כתב היד היקר הזה ניזוקו, וכבר היום יש מקומות בכתב היד שאינם קריאים, כדרך שהיו קריאים לפני כמה שנים".

פרידמן מסכם את מסעו בעקבות הכתר: "סיפורו (של הכתב יד) הוא טרגדיה של חולשה אנושית. הספר הוא תוצר למדנותם של דורות של חכמים בטבריה שניסו לכתוב מהדורה מושלמת של דבר האל. הוא הישג חד פעמי... והוא חולל. הכרך שרד 1,000 שנות היסטוריה זרועת מהמורות ובימינו בגדו בו האנשים שהיו מופקדים על שמירתו. הוא נפל קורבן לאותם יצרים שהוא נוצר כדי למתנם, ונטרף בידי היצורים שהוא עצמו נועד להושיע".[1]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יובל אלבשן"תעלומת הכתר": לכתר אין מלך, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2012
  2. ^ כתר ארם צובה
  3. ^ Matti Friedman
  4. ^ ‘The Aleppo Codex’ by Matti Friedman באתר בוסטון גלוב
  5. ^ רפאל זֵר, הטוענים לכתר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 20 ביולי 2012, 20 ביולי 2010
אמנון שמוש

אמנון שָמוֹש (נולד ב-28 בינואר 1929) הוא סופר ומשורר ישראלי, מחנך וחבר קיבוץ מעיין ברוך.

היכל הספר

היכל הספר הוא אגף במוזיאון ישראל המשמש מקום משכן לכמה מהתגליות הארכאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ביניהן כתבי-יד עתיקים ונדירים כגון מגילות מדבר יהודה וכתר ארם צובה. היכל הספר מוקדש ברובו לאורחות החיים של כתות יהודיות קדומות.

הכתר האבוד

הכתר האבוד (באנגלית: The Lost Crown) הוא סרט תיעודי (2018) ופרויקט אינטראקטיבי המתחקה אחרי תעלומת הדפים האבודים של כתר ארם-צובא, ספר התנ"ך העתיק והיקר בעולם, שהוברח לארץ מסוריה בשנות החמישים.

במאי הסרט, אבי דבאח, נינו של שמש בבית הכנסת הגדול בחלב בו הוחזק הכתר במשך מאות שנים, יוצא לברר מה עלה בגורל הדפים שנעלמו - יותר משליש מספר התנ"ך אבד בסמוך להברחתו לארץ, וחלקים ממנו נסחרו ככל הנראה במהלך השנים. דבאח פוגש חבורת חוקרים - "מחתרת הכתר" המציגה בפניו גילויים חדשים ומעוררי מחלוקת. בסרט מופיעים אנשים שונים מהקהילה החלבית ומהממסד הישראלי, המספרים את סיפור הכתר בניסיון להבין לאן נעלמו הדפים החסרים ומי לקח אותם.

הופק על ידי מיכה פילמס, עבור תאגיד השידור הציבורי "כאן", ובתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, מועצת התרבות – מפעל הפיס, בית לעברית ראשון לציון- מרכז לעברית כשפה וכתרבות, וארגון הג'ויינט בארצות הברית (JDC).

הפרויקט מורכב מסרט תיעודי ומאתר אינטראקטיבי בו ניתן להעמיק בתוך חומרי החקירה ההיסטורית, ולהצטרף באופן פעיל למאמץ לפענח את התעלומה.

יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי הוא מוסד ממלכתי ישראלי, העוסק בתחומי המחקר והלימוד של תולדות ארץ-ישראל וירושלים ושל קהילות ישראל בארצות המזרח.

המוסד פועל על פי חוק יד יצחק בן-צבי שנחקק בשנת 1969, ונושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, במתחם מבנים אחדים ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים.

בבית הנשיא יצחק בן-צבי, (לשעבר בית ולירו) פועלת הנהלת המוסד, מכוני מחקר והוצאה לאור אשר מפיקה ספרים במגוון סוגות ושלל כתבי עת בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בחצר המוסד נמצא הצריף, שנבנה לאחר בחירתו של בן צבי לנשיא לזכרו של הצריף המקורי בו התגוררה המשפחה ואשר עמד בסמוך משך שנים.

הצריף המקורי הועבר לקיבוץ בית קשת שם התגורר הבן עלי, שנהרג במלחמת השחרור. מאוחר יותר לאחר שהחל להתפורר עבר תיקון ושיחזור. הצריף שנבנה בחצר בית הנשיא היה לאתר אספות וכינוסים, ובו אירחו בן-צבי וינאית ביקורים עממיים ורשמיים בתקופת כהונתו כנשיא המדינה.

"בית החלוצות" הסמוך, נרכש ושופץ על ידי יד יצחק בן-צבי בשנת 2011 והמתחם חובר אל המבנה הישן. במתחם בבית החלוצות פועלים ספריית יד בן-צבי, בית הספר ללימודי ירושלים ע"ש חיים קוברסקי וחנות הספרים של ההוצאה. צריף קטן ששימש למכירת מוצרי חקלאות של החלוצות שומר, הוצב בסמוך ובו מיצג על בית החלוצות.

מייסדו ומנהלו הראשון של יד בן צבי היה יהודה בן-פורת (נפטר ב-2009 תשס"ט). ד"ר צבי צמרת ניהל את המוסד עד פברואר 2010, ולאחריו התמנה לעמוד בראש המוסד יעקב יניב.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

מאיר בניהו

מאיר בניהו (28 בנובמבר 1926, כ"ב בכסלו תרפ"ז – 26 באפריל 2009, ב' באייר תשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית המזרחית, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה.

מישל עזרא ספרא ובניו

מישל עזרא ספרא ובניו היא מיני סדרת טלוויזיה ישראלית, משנת 1982. את התסריט למיני הסדרה כתב ניסים דיין, על פי ספר מאת אמנון שמוש, בשם זהה. דיין היה גם הבמאי.

מתי פרידמן

מתי פרידמן (נולד ב-10 באוקטובר 1977) הוא סופר ועיתונאי ישראלי.

שלמה מוסאיוף (איש עסקים)

שלמה מוסאיוף (באנגלית: Shlomo Moussaieff; ‏1925 – 1 ביולי 2015) היה מולטי-מיליונר ישראלי ממוצא יהודי בוכרי, שחי בלונדון מאז 1963. הוא היה מייסדה של חברת "תכשיטי מוסיוף בע"מ" (Moussaieff Jewellers Ltd). הוא ואשתו עליזה, שהייתה שותפתו לעסקים, דורגו במקום ה-315 ברשימת עשירי הממלכה המאוחדת של הסאנדיי טיימס לשנת 2011, עם הון שמוערך ב-220 מיליון ליש"ט. מוסאיוף צבר את רוב הונו ממכירת תכשיטים יקרי ערך לבתי מלוכה ברחבי העולם ולחברה הגבוהה, בעיקר ללקוחות מערב הסעודית וממדינות המפרץ הפרסי. הוא דיבר ערבית באופן שוטף. בנוסף, היה ידוע מוסאיוף כאחד מאספני העתיקות הפרטיים הגדולים בעולם. הוא אסף בעיקר ממצאים הקשורים לתקופת התנ"ך ולמזרח הקדום ואוספו הפרטי מנה כ-60,000 מוצגים.

שמות ספרי עיון

לכל ספר ניתן שם, שמהווה מפגש ראשון לקורא עם הספר. גם ההתייחסות לספר (בסקירות, בביבליוגרפיות, בקטלוגים וכדומה) נעשית באמצעות שם הספר (הכותר שלו). בנסיבות אלה יש לשמו של הספר חשיבות גדולה, ככלי לקידום הפצתו של הספר.

שם נאות לספר מתאפיין בתכונות הבאות: השם לוכד את העין, משקף היטב את נושא הספר, קל לזכור אותו וקל להזכירו. קיימות גישות אחדות לבחירת שם לספר, תוך מתן משקל שונה לכל אחת מתכונות אלה. שם הספר תלוי גם בקהל היעד: ספר שנועד לקהל הרחב יישא שם המובן לכל הציבור, אך כאשר הספר נועד לאוכלוסייה מקצועית ייחודית בעלת ז'רגון ייחודי, יש יתרון דווקא לשם הכתוב בשפת סתרים זו, משום ששם כזה מבהיר לכל אדם בקהל היעד שהספר פונה רק אליו ואל אנשים מסוגו. הצורך בהתאמה בין אופי הספר ובין השם הניתן לו הוא מקרה פרטי של העיקרון הכללי של שמירת הרמוניה, או קוהרנטיות, בין כל רכיבי הספר.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.