תנחום הירושלמי

רבי תנחום בן יוסף הירושלמי הוא פרשן מקרא ומילונאי בן המאה השלש עשרה.

תנחום הירושלמי
לידה 1219
פטירה 1291 (בגיל 72 בערך)
ענף מדעי בלשנות
מדינה ארץ ישראל
תרומות עיקריות
פרשן מקרא, מילון רחב ומפורט על משנה תורה של הרמב"ם.

חייו ופועלו

על חייו של רבי תנחום הירושלמי לא ידוע כמעט מאומה. התגורר ונפטר במצרים לאחר שהגיע מארץ ישראל. המידע היחיד עליו הוא משיר הספד שכתב עליו בנו, המשורר יוסף בן תנחום הירושלמי. לפי קינה זו, נפטר ר' תנחום בפוסטאט (היום קהיר) שבמצרים, בכ"א בתמוז נ"א, 1291. מתוך כתביו ניתן להניח שהוא חי גם בארץ ישראל, אם כי אין לכך עדות ברורה. גם את כינויו "הירושלמי" נראה שקיבל עוד מאבותיו.[1]

ר' תנחום חיבר שני חיבורים עיקריים: כתאב אלביאן (ספר הביאור) - ביאור על נביאים וכתובים, ואלמרשד אלכאפי (המדריך המספיק) - מילון רחב ומפורט על המשנה תורה של הרמב"ם. כמו כן, כתב ר' תנחום הקדמה לספריו בשם אלכליאת (הקדמה כללית). בכתביו של ר' תנחום ניכרת התעניינות במדעים וחוכמות; ניכר שימוש במונחים מקצועיים מתחומי הרפואה והמוזיקה, וכן מעט מהאסטרונומיה והפיזיקה.

חיבוריו של ר' תנחום, שנכתבו בערבית יהודית מליצית, היו נפוצים ביותר במזרח, אך רק בשנים האחרונות החלו לתרגמם לעברית בצורה שיטתית. במקומות בהם היו ספריו נפוצים, הרבו להשתמש בהם, ומחברים רבים מצטטים אותם. ההערכה והאמון שניתנו לחיבוריו של ר' תנחום הירושלמי העניקו לו את התואר "אבן עזרא" של המזרח.

ספר הביאור

45-131026b
פירושו של ר' תנחום לספר תרי עשר, בתרגומה של הדסה שי

את פירושיו למקרא איגד ר' תנחום בספר הנקרא "כתאב אלביאן" (ספר הביאור) או לעיתים "כתאב אלאיג'אז ואלביאן" (ספר הפישוט והביאור). בפירושיו, מסביר ר' תנחום בעיקר על פי דרך הפשט, אך לעיתים הוא מביא גם פירושים דרשניים או אלגוריים. על אף גישתו הפשטנית הוא מתרחק מהגשמת האל. פירושו לספר יונה הוא במיוחד פירוש ערוך ושיטתי המסביר את סיפורו של יונה בן אמיתי בצורה אלגורית כמו המשלתו של יונה לנשמת האדם ואת הדג לגוף האדם, אך גם זאת בהסתייגות שכן הוא אינו מבטל את נבואתו של יונה וחזרתם בתשובה של אנשי נינוה. עוד על ספר זה מעיר ר' תנחום כי ייתכן ולא נמצא לפנינו החיבור בשלמות שכן יש בו מספר תמיהות שקשה לתרצן.

את פירושיו המבוססים על הדקדוק מבסס ר' תנחום בעיקר על ר' יונה אבן ג'נאח, וכן גם על ר' משה אבן ג'יקטילה. בביאורי המילים במקרא טורח ר' תנחום לברר את האטימולוגיה של המילים ולהשוותן ללשון ההלכה (לעיתים תוך כדי הפניה למילונו), לארמית ולערבית. יחסו לשפה הערבית שונה מהרמב"ם שלרוב ר' תנחום נמשך אחריו והוא חולק על גישתו של זה הטוען כי ערבית היא עברית מנוונת. ר' תנחום מסביר כי השפות עברית ערבית וארמית הן שפות אחיות ובפירושיו הוא משתדל למצוא הקבלות ביניהן. עוד בפירושיו הוא מביא פרטים מתולדות תרבות ומנהגי המוסלמים במקומות שיש בהם כדי להקל את הבנת הפסוקים במקרא.

השערת המחקר היא כי ר' תנחום כתב ביאור על כל המקרא אולם לא כל פירושיו התגלו, ולא ברור על מה הוא הספיק לכתוב ועל מה לא. מספר חוקרים פרסמו קטעים שונים מפירושיו במאה השנים האחרונות. בצורה מסודרת יצא לאור רק פירושו לספר תרי עשר, בתרגומה של הדסה שי, בשנת 1992.

המדריך המספיק

מילונו של ר' תנחום הירושלמי, הנקרא אלמרשד אלכאפי (המדריך המספיק) הוא מילון מפורט על ספר משנה תורה של הרמב"ם. במילון מביא ר' תנחום את משמעות המילה, משווה אותה למילים במקרא ומנתח אותה מבחינה אטימולוגית. לעיתים נדירות, מביא ר' תנחום במילונו מילים מן המקרא, על אף שאינן מוזכרות בספרות ההלכה. פעמים מספר, מפנה הוא ממילונו אל פירושיו למקרא. בפירושי המלים הוא מסתמך בעיקר על ספר הערוך ועל פירוש המשניות לרמב"ם, ומצטט גם את רס"ג, דונש בן לברט, יונה אבן ג'נאח, משה אבן עזרא ואחרים.

המילון היה נפוץ ביותר בארצות המזרח, אך הוא לא תורגם ולא הודפס עד השנים האחרונות. חלקו הראשון של המילון (עד האות כ) יצא לאור בשנת 1961 בתרגומו של הרב ברוך טולידאנו. בשנת 2006, יצא לאור מחדש המילון בשלמותו, בתרגומה של הדסה שי, במהדורת פאר על ידי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. על פי מחקרה של שי, יצר ר' תנחום מהדורה שנייה למילון הכוללת שינויים, תוספות והשמטות ביחס למהדורה הראשונה. עבודתה של שי מבוססת על כתבי יד המייצגים את המהדורה השנייה, ואילו טולידאנו השתמש בכתב יד של המהדורה הראשונה.

ר' תנחום מצר על הזנחת השפה העברית בזמנו וכותב רבות בשבחה ואומר: "כי כל אומה מאומות העולם אין לה מציאות כי אם בלשונה ואין לה ממשות אלא בשפתה".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: יהודית דישון, ‏דרכי הצימוד ב"מחברת הצימודים" ליוסף בן תנחום הירושלמי, פעמים 81, סתיו תש"ס
אברהם בן שלמה (תימן)

ר' אברהם בן שלמה (סביב המאות ה-14 וה-15, חי ופעל ככל הנראה בתימן), פרשן מקרא ותלמוד. חיבר את אחד הפירושים הארוכים והמקיפים ביותר על הנביאים והכתובים.

אהרן בן יוסי הכהן

הרב אהרן בן יוסי הכהן (או רב אהרן בעל הג"ן) היה פרשן המקרא, שחי בצפון צרפת במאה ה-13. נמנה עם בעלי התוספות והיה תלמידו של רבי שלמה מרדוש. פירש את המקראות על דרך הפשט.

אליעזר מבלגנצי

רבי אליעזר מבלגנצי (גם אליעזר באנגוסי או אליעזר מבוז'נסי) היה פרשן מקרא צרפתי בן המאה ה-12, בן דורו של הרשב"ם (יש סבורים שהיה גם תלמידו).כיום ידוע על פירושיו לספר ישעיהו, לתרי עשר, וליחזקאל (כולל פרק מ'-מ"ג על צורת בית המקדש השלישי).

ג'וליס

ג'וליס (בערבית: جولس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1967. כל תושבי ג'וליס הם דרוזים.

דוד הלוי חמדי

רבי דוד הלוי חמדי היה פרשן מקרא והלכה ומגדולי חכמי תימן במאה החמש עשרה.

זכריה הרופא

רבי זכריה בן שלמה הרופא, המכונה בפי בני עדתו בקיצור הרז"ה, ובערבית יחיא אלטביב או אלחכים יחיא אבן סלימאן אלאסראילי, היה מגדולי רבני תימן במחצית הראשונה של המאה ה-15. הוא היה פרשן מקרא והלכה ורופא במקצועו. כמו רבים מחכמי תימן כתב חיבורים הקשורים לכתבי הרמב"ם.

הוא התגורר ביישוב מצנעא בני קיס הנמצא בין שתי הערים הגדולות צנעא הבירה ודמאר. הוא מכונה אלדמארי, ייתכן שהוא או אחד מאבותיו גרו בדמאר ומכאן כינוי זה. באחד מאזכוריו כותב עליו מהרי"ץ בספרו "זבח תודה" על השו"ע בזו הלשון: "מצאתי למהר"ר זכריה הרופא אחד מיוחד מרבני אתרא קדמון בנימוקיו להרמב"ם".

חזקיה בן מנוח

רבי חזקיה בן מנוח (המכונה: ה"חזקוני"; נולד ב-ה'י' 1250 - ה'ע' 1310 בערך, בצרפת. פרטים מדויקים על שנת לידתו ופטירתו ומיקומם אינם ידועים).

נודע על שם ספרו "החזקוני" על חמשה חומשי תורה. החיבור נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'רפ"ד בתוך חמשה חומשי תורה עם רש"י וחזקוני, ולאחר מכן בקרמונה (Cremona) בשנת ה'שי"ט (1559). בהקדמתו הוא מספר ששוטט במדינות רבות כדי למצוא פירושים ישרים לתורה, וחיבורו מלוקט מעשרים חיבורים אחרים, שמהם הוציא את המיטב. מאז והלאה נדפס חיבור זה בהוצאות רבות של חמשה חומשי תורה מקראות גדולות.

את חיבורו קרא בשם "חזקוני" על שמו חזקיה, ועל-פי בקשתו בהקדמה לחיבורו מאת קוראיו שיזכרו אותו ויחזקוהו.

בפירושו נמצאים עקבות של פירושיהם של: רש"י, רשב"ם, רבי יוסף בכור שור, ועוד. אך אינו מזכיר את שמות הספרים מהם ליקט, למעט רש"י. השפעה מרובה יש לחיבורו של רבי יוסף בכור שור על פירושו, כאשר דרך הפרשנות הפרשנית-מציאותית של בכור שור מאפיינת גם את חזקוני, והוא מרבה להביא ממנו פירושים המנסים לחשוף את הגרעין הריאלי שמאחורי הסיפור המקראי, וכך גם קטעי הגות בטעמי המצוות שנראה שמקורם בחיבורו של בכור שור.

החיד"א בספרו "שם הגדולים" הוכיח שחיבור זה קדום הוא, והביא מספר מנחת יהודה כתב יד לר' יהודה בר' אליעזר על החומש ועל רש"י, שהוא ספר ישן נושן, וכתוב בהקדמתו: "אני יהודה ברבי אליעזר יסדתיו שנת ע"ג לפרט האלף הששי לפני מורי רבי הרב רבי אליקים בן הרב רבי מנחם וכתבתי בו דבריו ודברי חזקוני ופשטי רבינו משה מקוצי וכו'". מנוסח הדברים וכן מכך שבעל חיבור זה מצטט את דברי החזקוני בכבוד רב, הוכיח החיד"א שהחזקוני הוא אחד הראשונים.

יהודה אבן בלעם

הרב יהודה בן שמואל אִבְּן בַּלְעַם (נודע בערבית כאבו זכרייה יחיא או אבן-אלעם; ד'תש"ס 1000 – ד'תתל"א 1070) היה פרשן מקרא רבני מדקדק ואיש הלכה בספרד, מחבר הפיוט בזכרי על משכבי.

נולד בטולדו למשפחה מיוחסת במחצית השנייה של המאה ה-11, ועבר מאוחר יותר לעיר סביליה.

יצחק אבן גיאת

רבי יצחק בן רבי יהודה אִבְּן גַיַאת (נקרא גם רי"צ גיאת או בקיצור ריצ"ג. ד'תשצ"ח, 1038 (בקירוב) - ד'תתמ"ט, 1089) לוסנה, ספרד — ד'תתמ"ט (1089), קורדובה) היה רב, פוסק, ראש ישיבה, פרשן ומשורר יהודי. עמד בקשרי ידידות עם רבי שמואל הנגיד ולאחר מכן עם בנו רבי יהוסף. לאחר הרצחו של רבי יהוסף סייע לאלמנתו ובנה רבי עזריה והזמינם ללוסנה. בשנת 1089 יצא לקורדובה על מנת לקבל טיפול רפואי ושם נפטר, מיטתו הועברה לעירו לוסנה ושם נקבר לצד אבותיו.

מנחם בן חלבו

רבי מנחם בר חלבו (סביבות 1070-1080) היה ראשון פרשני המקרא הצרפתיים הידועים לנו. ר' מנחם חי ופעל בצפון צרפת במאה ה-11, ופירש כנראה את כל ספרי המקרא, בנוסף לפירושי פיוטים שחיבר. ייתכן שחיבר גם פירוש יחיד במינו על סדר עולם, שלא הגיע לידינו. את פירושי המקרא שלו קיבץ בספר הקרוי "פתרונים", ועל שמם נקרא בפי חכמי צרפת גם בשם "רבי מנחם קרא". תלמידו המובהק הוא רבי יוסף קרא, תלמידו-חבירו של רש"י.

מנחם בן שמעון

רבי מנחם בן שמעון מפּוֹשְקְיֶרָה (בסביבות 1190, ד'תתק"ן) היה מדקדק ופרשן מקרא שעסק בפרשנות הפשט למקרא במאה ה-12.

מנחם רקנאטי

ר' מנחם בן בנימין רקנאטי (או ריקנאטי; 1310-1250) היה מקובל ופוסק שחי בעיירה רקנאטי שבאיטליה.

מעט ידוע על חייו. היה מראשוני המקובלים באיטליה. בכתביו ניכרת השפעתם של חסידי אשכנז: רבי יהודה החסיד ורבי אלעזר מגרמייזא וכן של הרמב"ן אותו הרבה לצטט בספריו. בנוסף, הושפע רבות מהרמב"ם ומחכמת הפילוסופיה, שאותה ראה כמשלימה את חכמת הקבלה. ספרו העיקרי בקבלה הוא פירושו על התורה. לחיבורו זה הייתה השפעה על מקובלים בדורות שאחריו, והוא זכה לפירושו של רבי מרדכי יפה ואף תורגם ללטינית (במאה ה15 בידי המומר פלביוס מיתרידטס).

משה הכהן אבן ג'יקטילה

משה בר שמואל הכהן אבן ג'יקָטילה (או הרמ"ך או משה הנקדן) (1020, קורדובה, ח'ליפות קורדובה – 1080, סרגוסה, טאיפת סרגוסה של שושלת בָּנוּ הוּד), זרע למשפחת כוהנים מיוחסת, היה פרשן המקרא, פייטן, ומדקדק.

משה קמחי

רבי משה קמחי (1127 בקירוב - 1190) היה מדקדק, פרשן מקרא ופייטן במאה ה-12. קמחי היה בנו של רבי יוסף קמחי ואחיו הבכור של רבי דוד קמחי (רד"ק). קמחי נולד בספרד וחי בפרובנס שבדרום-צרפת, אזור שהושפע מהתרבות היהודית-ספרדית. שנת לידתו אינה ידועה בבירור. נודע כי הוא גידל וחינך את אחיו הקטן, דוד קמחי, והשפיע עליו בדרך הפרשנות.

סעדיה גאון

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

סעדיה עדני

רבי סעדיה בן דוד עדני היה חכם תימני בן המאה ה-15. פרשן מקרא והלכה, ממפרשי משנה תורה לרמב"ם, פילוסוף ורופא.

חיבר כ-25 חיבורים בנושאים רבים. יש הסוברים כי חיבר גם את הפירוש על התורה בשם "מדרש הביאור" לר' סעדיה דמארי. קרוב לוודאי שממנו הגיעו תשובותיו של רבי יהושע הנגיד, מצאצאי הרמב"ם, לידי רבי יוסף קארו שהזכירם בחיבוריו "כסף משנה" ו"בית יוסף".

עובדיה המון

עובדיה בן זכריה המון היה פרשן המקרא יהודי במאה ה-16. היה בן אחיו ותלמידו של רבי עובדיה מברטנורא פרשן המשנה. חי באיטליה ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת בשנת ה'שכ"ו (1566).

חיבורו העיקרי הוא פירוש על מגילות רות ואסתר, שנדפס לראשונה על ידי ר' יחיאל מונטיליץ בוונציה שנת ה'שמ"ה בשיבושים רבים, ופעם נוספת באותה שנה ובאותה עיר על ידי רבי מרדכי בן ברוך מטיבולי, בן משפחתו של רבי עובדיה, בשם "מקרא קודש". ספר נוסף שלו הוא "מדרש רות", על פי הקבלה. ישראל תא שמע טוען בספרו "פרשני המקרא בימי הביניים", שגם הספר "עמר נקא" המיוחס לרבי עובדיה מברטנורא, התחבר לאמיתו של דבר על ידי רבי עובדיה המון, האחיין.

נפטר בשנת ה'שע"ז (1617).

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

רד"ק

רבי דוד בן יוסף קמחי (1160–1235), המכונה הרד"ק, היה מגדולי פרשני המקרא ומחשובי המדקדקים של השפה העברית.

פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח רס"גשמואל בן חפני הכהן גאוןאברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעם
פרשני ספרד יצחק אבן גיאתראב"ערמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידהאברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"דעובדיה המוןרקנאטיספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמהזכריה הרופאסעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.