תנועת המרי העברי

תנועת המרי העברי הייתה ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל. התנועה פעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי.

Graffitti british
כתובת קיר: "הלאה האימפריאליזם האנגלי!", שנותר עד ימינו על קיר בית חפץ בשכונת הבוכרים בירושלים (צולם ב-2007)
PikiWiki Israel 40559 Geography of Israel
הכיתוב המלווה את אנדרטת המחתרות ברמת גן

הקמת הארגון

התנועה הוקמה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, במטרה להביא לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית תוך גיוס דעת רוב הקהל העולמית נגד בריטניה.

הגורמים להקמתה היו:

  • אכזבה ממדיניות בריטניההתנועה הציונית תלתה תקווה בחילופי השלטון בבריטניה. בסוף מלחמת העולם השנייה ניצחה מפלגת הלייבור בבחירות. אנשי הלייבור הבטיחו לפעילים ציוניים שאם יעלו לשלטון הם יתמכו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אך למרות עלייתם לשלטון, לא השתנה דבר במדיניות הבריטית וביישוב היהודי בא"י, כי אם להפך; הממשל המשיך לדבוק בגזרות "הספר הלבן". נאומו של שר החוץ, בווין, בו נטען כי לבריטניה אינטרס לתמוך בערביי ארץ ישראל ושאין קשר בין ניצולי השואה לבין ארץ ישראל, היווה סטירת לחי ליישוב היהודי.
  • השפעת חוויות המלחמה – היישוב הרגיש אחריות כלפי שארית הפליטה. האסון הכבד שפקד את היהודים בשואה גרם למחלוקות בין המחתרות להיראות שוליות, ולכן החליטו להתאחד למאבק המשותף.
  • יתרון האחדות – הנהגת היישוב היהודי הבינה כי פעולה משותפת של כל הפלגים ביישוב תהיה בעלת השפעה רבה יותר על הבריטים ועל דעת הקהל העולמית. ההנהגה גם הבינה שרצף של פעולות לוחמה מתואמות יגרום לבריטניה להגדיל את מספר החיילים בארץ, ובכך יכביד על כלכלתה.
  • התחזקות היישוב היהודי – היישוב התחזק ארגונית בזמן מלחמת העולם השנייה, ורכש ניסיון צבאי. בריטניה סמכה על היישוב ועל הכלכלה שלו, שבניגוד לכלכלת אירופה, התחזקה.

המשא ומתן להקמת התנועה החל באוגוסט 1945, ביוזמת ראשי "ההגנה", משה סנה וישראל גלילי. בסוף אוקטובר 1945 נחתם ההסכם להקמתה של "תנועת המרי העברי". הנהגת התנועה כללה ארבעה נציגים: שני נציגים מההגנה (משה סנה וישראל גלילי), נציג מהאצ"ל (מנחם בגין) ונציג מהלח"י (נתן ילין מור).

לתיאום פעולות המחתרות השונות הופקדה ועדה אזרחית בשם "ועדת x", שהורכבה משישה חברים, נציגי הזרמים הפוליטיים השונים, בהם נמנו הרב פישמן מהמזרחי, פרץ ברנשטיין מהציונים הכלליים, לוי אשכול ממפא"י, יעקב ריפתין מהשומר הצעיר וישראל אידלסון (בר יהודה) מהתנועה לאחדות העבודה. במעמד יועץ השתתף דוד רמז, יושב ראש הוועד הלאומי. בראש הוועדה ישב משה סנה בתוקף תפקידו כרמ"א (ראש המפקדה הארצית) של ההגנה. בפני ועדה זו היה הרמ"א מביא לאישור כל תוכנית פעולה מבלי לציין במדויק את פרטיה אלא רק את אופיה הכללי. למשל - לפני הפעולה נגד תחנות משמר החופים או בחבלה בראדאר, נתבקשה הוועדה לאשר "פגיעה במתקנים בריטיים המפריעים להעפלה".[1]

פעולות שבוצעו על ידי הארגון

במשך קיומה של "תנועת המרי העברי" בוצעו 11 פעולות גדולות, שמונה מהן על ידי הפלמ"ח מטעם ההגנה, ושלוש על ידי האצ"ל והלח"י, בנוסף לפעולות קטנות רבות. הבולטות בפעולות אלה היו שחרור 200 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוץ מסילות ברזל ותחנת רכבת בליל הרכבות, פיצוץ אחד-עשר גשרים ברחבי הארץ בליל הגשרים, ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת, פיצוץ עשרות מטוסים בריטיים בשדות התעופה בלוד, קסטינה (חצור) וסירקין על ידי אנשי לח"י ואצ"ל, התקפות על תחנות משטרה בריטיות (ובהן ברמת גן), פיצוץ תחנות הרדאר על הר הכרמל ופיצוץ מלון המלך דוד.

פירוק הארגון

באוגוסט 1946, בעקבות "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד, שזעזע את הציבור בעקבות הרג של חפים מפשע, פנה חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, למנוע פעולות התקפה נוספות עד החלטתה של הסוכנות היהודית בעניין. הסוכנות קיבלה את ההמלצה להפסיק את הפעולות, ההגנה קיבלה זאת, אך האצ"ל והלח"י התנגדו להפסיק את המאבק המזוין. "תנועת המרי העברי" פורקה, וכל אחד מהארגונים המרכיבים אותה המשיך לפעול בהתאם למדיניותו. ארגון ההגנה לא חדל לחלוטין מהמאבק המזוין בבריטים ורק צמצם אותו לכל מה שקשור ישירות בהעפלה, תחת הכינוי "המאבק הצמוד". במסגרת המאבק הצמוד, שנמשך עד לתחילת המחצית השנייה של 1947, בוצעו בהצלחה כתריסר פעולות חבלה והתקפות על מתקנים ששימשו את הבריטים במאבקם בהעפלה – ספינות משמר, אניות גירוש, מתקני ראדאר בהר הכרמל ותחנות משטרת החופים.

קישורים חיצוניים

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

הערות שוליים

  1. ^ בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, ג, ב, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1973, עמ' 865.
ארגון צבאי לאומי

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו.

האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, הסוכנות היהודית ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה.

ישנם היסטוריונים הרואים במאבק, שבו לקח חלק האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים.

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה שוכן כשני קילומטרים צפונית לעיר רמלה, בסמוך לגבולה עם לוד. במקום קבורים חללי האימפריה הבריטית מימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, עד סוף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948. הבריטים קברו בבית הקברות הצבאי שלהם גם חללי אויב ושבויים שמתו תוך כדי השבי וגם חיילים מבעלות הברית של האימפריה הבריטית בשתי מלחמות העולם. בבית הקברות קבורים בני אדם מ-57 לאומים שונים, כולל כ-30 יהודים מזוהים (בהם, למשל, ניל פרימרוז, בנו של מי שהיה ממנהיגי המפלגה הליברלית וראש ממשלת בריטניה ארצ'יבולד פרימרוז ואשתו חנה לבית רוטשילד), שנהרגו תוך כדי השירות למען בריטניה.

בבית הקברות מונצח זכרם של 5,731 חללים: 5,352 מצבות קבורה ו-379 מצבות זיכרון.

חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה - כ- 3,600 חללים: 2,650 חללים בריטים, 491 מתת היבשת ההודית ועוד 467 שלא הוגדרו כחללי מלחמה. (מבין חללי המלחמה 781 חללים הם חיילים אלמונים)..

חללים שנהרגו בין שתי המלחמות, בעיקר במרד הערבי הגדול ובפעולות ארגוני תנועת המרי העברי, וכן במלחמת העולם השנייה ובתקרית האוויר הישראלית-בריטית ב-1949: 1,081 בריטים ובנוסף להם 424 חללים שלא הוגדרו כחללי מלחמה.

בנוסף, בבית הקברות מספר חלקות מיוחדות: חלקה של חיילים אלמונים מצבא טורקיה מימי מלחמת העולם הראשונה, שתי חלקות בהן נקבר בנפרד האפר של חיילים סיקים והינדים שגופותיהם נשרפו על פי מצוות דתם, חלקה של חיילים מוסלמים, ברובם הודים וטורקים מקפריסין, וחלקה של ערבים מצרים שגויסו לצבא האימפריה הבריטית בכפייה - כל אלה נקברו בצד, כדי לא להיות בסמוך לצלב המרכזי של בית הקברות. חלקה של חיילי לגיון הזרים הצרפתי, חלקה של משטרת ארץ ישראל הבריטית, שכל הקבורים בה נהרגו על ידי המחתרות היהודיות תוך כדי הנסיגה של הבריטים מארץ ישראל ב-1948, בהם שני הסרג'נטים, קליפורד מרטין ומרווין פייס, שנתלו על ידי האצ"ל.בשנת 1952 הועברו לרמלה שרידיהם של 17 חיילים הודים, שנפלו בארץ בשירות בריטניה במלחמת העולם הראשונה והיו קבורים לפני כן בבית הקברות ההודי בתל אביב (במתחם צקלג).

כל שנה, ביום ראשון הצמוד ל-11 בנובמבר, מתקיים טקס הזיכרון השנתי לזכר חללי הממלכה המאוחדת, שנפלו במלחמות העולם הראשונה והשניה ובזמן שביניהן.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת

ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה בוצעה ביום שלישי, י"ט בסיוון תש"ו (17 ביוני 1946) על ידי אנשי ארגון לח"י במסגרת תנועת המרי העברי נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. ההתקפה הסבה נזק כבד לבתי המלאכה של הרכבת. 11 מלוחמי הלח"י נהרגו בפעולה.

ההתקפה על משטרת רמת גן

ההתקפה על משטרת רמת גן הייתה פעולה של האצ"ל שבוצעה ב-23 באפריל 1946, ובה תקף כוח של הארגון את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן במטרה להחרים נשק. בפעולה נהרגו שלושה לוחמים ואחד נשבה. בתחנה המקורית שהוקמה על ידי הבריטים בתכנונו של צ'ארלס טגארט החל תהליך שיפוץ ושימור בשנת 2018 במסגרת בניית מגדל מגורים חדש בצמוד לה.

המשטרה הניידת

המשטרה הניידת (באנגלית: Police Mobile Force, ובראשי תיבות: PMF) הייתה יחידה של משטרת המנדט שהוקמה בשנת 1940, כאשר משטרת המנדט לקחה על עצמה חלק מהמשימות שקודם לכן היו בידי הצבא הבריטי שהיה עסוק בלחימה כנגד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם הקמתה מנתה היחידה, שנחשבה יחידת עילית, כ-550 איש, שכללו כ-50 קצינים בריטיים, 250 שוטרים בריטיים וכ-250 שוטרים ארץ ישראליים, יהודים וערבים. החל משנת 1944 שימשה היחידה במאבק כנגד המחתרות שקמו ביישוב העברי ולצורך כך גויסו אליה עוד כ-2000 שוטרים בריטיים והשוטרים הארצישראליים שוחררו ממנה. היחידה התנייעה באמצעות שריוניות ושימשה ככלי חשוב במאבק הבריטים כנגד המחתרות, שהחמיר בשנת 1945 עם הקמת תנועת המרי העברי. תקציבה בשנים 1945-1946 הגיע למעל מיליון לירות. מפקדה האחרון של היחידה היה הבריגדיר ברנרד פרגוסון.

בליל ה-22 בפברואר 1946 תקף הפלמ"ח ארבעה מבסיסי המשטרה הניידת, בג'נין, בשפרעם (במקום בו מצוי כיום בית הספר לשוטרים של משטרת ישראל), בכפר ויתקין (במקום בו מצוי כיום מחנה משטרת החופים בנעורים) ובשרונה (במקום בו מצויה כיום הקריה בתל אביב). בפעולת שרונה נהרגו ארבעה מאנשי הפלמ"ח, המכונים "הארבעה" וכיום נקרא על שמם רחוב הארבעה בתל אביב.

בדצמבר 1946, בעקבות המלצתו של צ'ארלס ג'ורג' ויקהאם, הודיע הקולונל ויליאם ניקול גריי, מפקד משטרת המנדט, על פירוק היחידה, והטמעת שוטריה בשורות המשטרה הכללית. הסיבה שניתנה לכך הייתה כי בעת הקמת היחידה, בשנת 1940, לא יכול היה הצבא להעניק סיוע צבאי למשטרה, אך לאחר מכן השתנה המצב, ואין עוד צורך בפעילות היחידה.

השבת השחורה

השבת השחורה - כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע כונה על ידי הבריטים "אגאתה" (Operation Agatha). ביישוב רווחה ההנחה שאגתה היה חלק ממבצע גדול יותר שכונה "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות. על פי ההיסטוריון מוטי גולני אין בחומר הבריטי סימוכין לתכנון מבצע גדול יותר.

התקפת שדות התעופה הבריטיים

התקפת שדות התעופה הבריטיים בארץ ישראל, פעולה המכונה גם בשם ליל המטוסים, נערכה ב-25 בפברואר 1946 על ידי יחידות אצ"ל ולח"י במסגרת תנועת המרי העברי. שלושה שדות תעופה הותקפו, 29 מטוסים נהרסו ונגרם נזק לתדמיתה של בריטניה.

כוח המגן העברי

כח המגן העברי הוא שם כולל לארגונים ולמסגרות הצבאיות של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל בין השנים 1936 (המרד הערבי הגדול) – 1948 (הקמת המדינה).

ההנהגה הרשמית המקובלת על חלק הארי של היישוב הציוני בארץ ישראל הייתה ההסתדרות הציונית. ההסתדרות הציונית לא איגדה אמנם את כל היישוב, אך אין להתעלם ממרכזיותה בחיי היישוב (גם בחלקם של אלו שחלקו עליה). להנהגת היישוב היו מטרות צבאיות אשר הושגו באמצעות ארגונים צבאיים רשמיים שהקימה. ארגונים אלה היו רשמיים מבחינת האחריות והמרות של ראשי ההנהגה עליהם, על מטרותיהם, על פעולותיהם ועל דרכי הפעולה שלהם, שליטת מוסדות היישוב בתקציבם ובמקרים מסוימים גם מבחינת ההכרה של שלטונות המנדט הבריטי בהם.

מבנה הכוח והתוכניות האופרטיביות להפעלתו הוגדרו בסדרה של פקודות מבנה ארצי שהוצאו על יד ההנהגה מאוקטובר 1939 ועד אפריל 1948. מבנה הכוח ומטרותיו התפתחו אל מול תמונת האיומים הביטחוניים המשתנים.

במקביל ובנוסף פעלו בשדה ההגנה והלחימה העברי בארץ ישראל מחתרות אשר לא סרו למשמעת הנהגת היישוב.

לוחמי חרות ישראל

לוחמי חרות ישראל (ידוע בראשי התיבות לח"י) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בפעולותיהם ניסו אנשי לח"י לפגוע בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי על ידי התנקשויות ופגיעה במתקנים אסטרטגיים.

בשנת 1940 ניסה הארגון לחתום עסקה עם המשטר הנאצי בגרמניה על מנת להציל את רוב יהדות אירופה מהשמדה והעלאתם של אותם יהודים לארץ ישראל. בתמורה, הבטיח לח"י להילחם באימפריה הבריטית מתוך ארץ ישראל.

בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של ארגון הלח"י וראתה בו גוף לוחם שסייע בהקמת המדינה. באותה שנה נוצר "אות לח"י" שהוענק לחברי המחתרת.

ליל הגשרים

ליל הגשרים (נקרא גם "מבצע מרכולת") הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י"ח בסיוון תש"ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. פעולת פיצוץ גשר א-זיב הסמוך לאכזיב השתבשה ו-14 מאנשי הכוח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכוחות הפלמ"ח.

ליל הרכבות

ליל הרכבות (או מבצע מסיבה) היה מבצע חבלה במסילות הברזל המנדטוריות בליל 1 בנובמבר 1945. המבצע היה אחד המבצעים הראשונים של תנועת המרי העברי עוד לפני הקמתה הרשמית, וסימל את הקמתה. במסגרת המבצע חיבלו חוליות פלמ"ח ברשת מסילות-הברזל ברחבי הארץ ופוצצו שלוש סירות משמר בריטיות בנמלי יפו וחיפה, ויחידה של האצ"ל ולח"י תקפה את תחנת הרכבת בלוד.

ליל וינגייט

ליל וינגייט הוא שמה של אחת מהפעולות הגדולות של תנועת המרי העברי בתל אביב, שנערכה בליל שבין ה-24 וה-25 במרץ 1946, ונועדה להוריד מעפילים בחוף תל ברוך וליצור הפגנת כוח פומבית של כוח המגן העברי בתל אביב.

מבצע כריש

מבצע כריש (באנגלית: Operation Shark) היה מבצע של ממשלת המנדט הבריטי, בין התאריכים 30 ביולי עד 2 באוגוסט 1946 שמטרתו הייתה לחסל את המחתרות בארץ ישראל, אחרי פיצוץ מלון המלך דוד.

מחתרות עבריות בארץ ישראל

מתחילת המאה ה-20 ועד זמן מה לאחר הקמת המדינה פעלו בארץ ישראל מחתרות עבריות, שמטרתן הייתה הגנה על היישוב היהודי מפני ערביי ארץ ישראל והתנגדות לשלטון הזר - תחילה השלטון העות'מאני ואחר כך שלטון המנדט.

מחתרות אלה הן:

בר גיורא - חלוץ ארגוני השמירה ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא הוקם ב-1907 במטרה לכבוש את השמירה במושבות היהודיות מידי הערבים והצ'רקסים ולהעבירה לידיים יהודיות. הארגון הרחיב את פעולותיו ושינה את שמו ל"השומר".

השומר - ארגון שמירה להגנת היישוב היהודי שהחליף את "בר גיורא" בשנת 1909. ייעודו היה "כיבוש השמירה": החלפת השומרים הערביים ששמרו אז במושבות, בשומרים יהודיים.

ניל"י מחתרת שהוקמה בידי משפחת אהרנסון ואישים נוספים. מטרתה הייתה לסייע לבריטניה לכבוש את ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בה, ובכך להביא לבית לאומי ליישוב היהודי.

ההגנה ארגון שהוקם בשנת 1920 במטרה להגן על היישוב היהודי בארץ ישראל מפני מתקפות הערבים עליו. הפך לארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי תחת הנהגת היישוב, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה. לארגון הוקמה ב-1941 יחידה צבאית סדירה בשם הפלמ"ח. במסגרת ההגנה פעלו יחידות צבאיות נוספות כמו החי"ש וכן המוסד לעלייה ב' שהתמקד בהעפלה. הארגון ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים, ונגד מחתרות האצ"ל והל"חי.

ארגון צבאי לאומי (אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי שנוסד ב-1931 על ידי מפקדים שפרשו מ"ההגנה", והיה מזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים ונגד אוכלוסייה אזרחית ערבית. נטל חלק בהעפלה במסגרת עליית אף על פי.

לוחמי חרות ישראל (לח"י) - מחתרת שהקימו בשנת 1940 פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים וכנגד ערבים.

תנועת המרי העברי - ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל: ההגנה, האצ"ל והלח"י. התנועה פעלה משנת 1945 עד 1946 לאחר אכזבה מהתנהלות השלטון הבריטי כלפי האינטרסים הציוניים, ותיאמה את פעולות ההתנגדות המזוינת לשלטון הבריטי עם הנהגת היישוב.

פיצוץ מלון המלך דוד

פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שביצע האצ"ל בשליחות תנועת המרי העברי, נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי 1946. האצ"ל פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כתשעים אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן כ-15 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו.

פיצוץ תחנות הרדאר

פיצוץ תחנות הרדאר היה סדרת פעולות שבוצעו נגד תחנות מכ"ם בריטיות, אשר הוקמו על הר הכרמל ושימשו לגילוי ספינות מעפילים בשנים 1946 ו-1947. שתיים מפעולות אלו יצאו לפועל בתקופת תנועת המרי העברי על ידי אנשי הפלמ"ח. היו ארבעה ניסיונות לחבל בתחנות הרדאר של הבריטים – שלושה התמקדו במחנה הצבאי בסטלה מאריס ואחד בפגיעה ב"רדאר הקטן" בח'רייבה.

פריצת מחנה עתלית

פריצת מחנה עתלית היה המבצע הראשון של תנועת המרי העברי.

קול ישראל (ההגנה)

קול ישראל הייתה תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה שפעלה בשתי תקופות: 13 במרץ עד 11 ביוני 1940 ולאחר מכן החל מ-4 באוקטובר 1945 ועד 14 במאי 1948. התחנה הופעלה מבחינה טכנית על ידי טכנאי שירות הקשר הארצי של ההגנה, הקריינים היו שליחי מחלקת התרבות במטה הכללי. כדי לא להיתפס על ידי הבריטים, הייתה התחנה משדרת לסירוגין מדירות שונות בתל אביב ובמקומות נוספים בארץ. כמו כן הקריינים ששידרו בתחנה היו מתחלפים כדי שקולם לא יזוהה ותדרי התחנה היו משתנים. ציוד התחנה היה מועבר ממקום למקום במזוודות וחברי ההגנה באבטחה היקפית היו מזהירים את צוות השידור במקרה שהיו אנשי המשטרה הבריטית מתקרבים למקום. התחנה נקראה בתקופה מסוימת גם תלם שמיר בועז (ראשי תיבות באלפבית צלילי של "תחנת שידור במחתרת"). השידורים היו נפתחים כאשר הקריין או הטכנאי היו שורקים שלוש פעמים את השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" מתוך התקווה.

מחתרות עבריות בארץ ישראל לפני קום מדינת ישראל
בר-גיוראהשומרהרועההגדעוניםארגון המגןניל"יהקיבוץההגנהפלמ"חאצ"ללח"י • תנועת המרי העברי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.