תנועת המוסר

תנועת המוסר היא תנועה שייסד הרב ישראל מסלנט במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

יסודות ועיקרי התנועה

תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות עשה ולא תעשה. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לדינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. התנועה יצרה שיטות חינוכיות להשתלמות האדם.

ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.

שלמות התורה

תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את קיום כל התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.

שלמות המעשים

תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, אדם העוסק בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".

שלמות האדם

תנועת המוסר רואה את מטרתה של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לשפר את מידותיהם תדיר, ולתקן דעות משובשות ומעשים רעים.

תולדות התנועה

הרקע להקמת התנועה

את ראשיתה של התנועה תלה מחוללה הרב ישראל מסלנט במורו ורבו רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין. רבי יוסף זונדל, הייתה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.
יש הטוענים כי במידה רבה, צמחה 'תנועת המוסר' כתגובה להשכלה[1] ולתנועת החסידות.[2]

הדור הראשון

מחולל התנועה היה תלמידו של רבי יוסף זונדל, רבי ישראל מסלנט. הוא קיבץ סביבו בקובנה קומץ תלמידים והדריכם בעבודת המוסר, והם שהקימו את הדור הבא של ישיבות המוסר ברחבי מזרח אירופה.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל מצוות שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו. לכן הוא טען שעל האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו (מושג שנלקח ככל הנראה מכתבי עמנואל קאנט[3]). הדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.

הדור השני והלאה

תלמידיו של רבי ישראל פיתחו אסכולות שונות בנוגע לדרך החינוך הראויה לבניין הנפש והמידות:

  • אסכולת "הסבא מקלם", הרב שמחה זיסל זיו, דרשה מהאדם שיחיה חיים מסודרים עם משמעת עצמית קפדנית, עקביות ויישוב הדעת. כך יוכל לחיות על פי השכל. שיטה זו ראתה את הבלבול וחוסר הבהירות כגורמים עיקריים להשחתת האדם.
  • אסכולת "הסבא מסלובודקה", הרב נתן צבי פינקל, הדגישה את החדרת המוסר דרך ההכרה בעקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.
  • אסכולת "הסבא מנובהרדוק", הרב יוסף יוזל הורוביץ, החזיקה בשיטה הפוכה מן הקודמת, המדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע לאמת. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"ביטחון" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

ההתנגדות לתנועת המוסר

המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי. על הכרוז הקורא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן ורבי צבי יעקב אופנהיים מקלם. בתגובה התפרסם בעיתונות מכתב תמיכה בתנועה שכותרתו "למען האמת!", ובו נאמר שהטענות נגד אנשי תנועות המוסר משוללות יסוד. חתמו עליו רבי יוסף שלופר, רבה של סלונים; רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של מיר; רבי יצחק יעקב ריינס, רבה של לידא; רבי חיים לייב רוטנברג, רבה של סטאוויסק; רבי יוסף דוד רובינשטיין, רבה של הורודישץ' ורבנים נוספים שהשתתפו בכנס למען התנועה בברנוביץ'. למכתב צורפה גם חתימתם של רבי יחיאל מיכל עפשטיין, מחבר "ערוך השלחן", ושני רבנים נוספים.[4]

הרב דב כץ, מתלמידיו של הסבא מסלובודקה (רבי נתן צבי פינקל) פרסם מונוגרפיה בת חמישה כרכים על התנועה. בכרך נפרד, שאינו כלול בסדרה, מתואר 'פולמוס המוסר'. לפולמוס היו שני שלבים. בשלב הראשון, שהתרחש בעיקר בסוף המאה התשע עשרה, התנהל מאבק סוער עם חדירת לימוד המוסר לישיבות ליטא. מאוחר יותר הותקפה תנועת המוסר באופן עיוני יותר, על ידי רבנים חשובים כמו החזון איש והרב סולובייצ'יק.[5]

כיום אין כמעט זכר לאותה מחלוקת. כמעט בכל הישיבות ישנו סדר מוסר (מלבד ישיבות בריסק) אולם רוב הוגי תנועת המוסר לא היו מסתפקים בכך והיו דורשים עיסוק מסיבי ומשמעותי יותר בתכנים מוסריים.

מונחי יסוד

  • אמונה חושית - הפנמת האמונה עד כדי התייחסות אליה כנתפשת בחושים.
  • מדרגה - רמה רוחנית.
  • בעל מדרגה - אדם הנמצא ברמה רוחנית גבוהה.
  • תיקון המידות - שיפור תכונות האופי.
  • הֶרְגַש - קליטה רגשית פנימית של מסר הגלום בפסוק ברעיון או במאמר חז"ל.
  • התפעלות - מצב שבו מידה אחת כובשת את הנפש ומשתקת את המידות האחרות.
  • עלייה - התקדמות במצב הרוחני האישי.
  • ירידה - נסיגה במצב הרוחני האישי.
  • כוחות בהירים - מודע.
  • כוחות כהים - תת-מודע.
  • מבהיל - מזעזע את המחשבה ואת הרגש עד כדי שינוי פנימי באישיות.
  • מחייב - גורם הדוחף להתקדמות רוחנית כללית או לשיפור בתחום מסוים.
  • מידה - תכונת אופי, מולדת או נרכשת.
  • נגיעה - אינטרס או תאווה הגורמים לשיפוט שגוי של המציאות.
  • ציור - הדמיית מצב או מאורע, בדיבור או במחשבה, לשם חיזוק האמונה או לתיקון האופי.
  • קבלה - התחייבות אישית או קבוצתית לביצוע מעשה מסוים או להימנעות ממנו.
  • קניין - תכונה נרכשת.
  • תביעה - דרישה למעשה או לרמה רוחנית גבוהה, הנלמדת מהמקרא, מחז"ל או מספרות המוסר.
  • סדר מוסר - פרק זמן קבוע במשך היום המוקדש ללימוד מוסר.
  • שיחה - הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור.
  • ועד - הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור מצומצם תוך התמקדות בנקודות פרטניות.
  • משגיח - האחראי על החינוך המוסרי בישיבה.
  • אלול - החודש האחרון בשנה העברית, המוקדש להכנה רוחנית לקראת הימים הנוראים.

דמויות מרכזיות בתנועת המוסר

המייסדים
הדור השני
הדור השלישי

לאחר השואה - סוף המאה ה-20

  • רשימת משגיחים בישראל שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית
  • רשימת משגיחים בארצות הברית שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרדכי ברויאר, אהלי תורה, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ד, עמ' 57
  2. ^ צבי א. קורצוייל, ר' ישראל מסלאנט והתנועה המוסרית , אתר דעת
  3. ^ עמנואל אטקס, ר' ישראל מסלנט, ירושלים תשמ"ד, עמ' 327
  4. ^ למען האמת!, המליץ, 11 באוגוסט 1897.
  5. ^ חזון איש, אמונה וביטחון, פרק ג; הרב סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 67
בנימין בראון

בנימין בראון (נולד בי"ג בתמוז ה'תשכ"ו, 1 ביולי 1966) הוא פרופסור, חוקר יהדות ומחשבת ישראל, מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. בראון נודע במחקריו על אודות היהדות האורתודוקסית, ובמיוחד החרדית, מן ההיבט התאולוגי, ההלכתי וההיסטורי. בין השאר התחקה לראשונה אחר התפתחות המושג "דעת תורה", ועל ביטוייו השונים בעולם החרדי. כמו כן פרסם מאמרים רבים על הפסיקה ההלכתית, תנועת המוסר, והחסידות בשלביה המאוחרים. במחקריו משלב בראון מושגים, דגמים וכלי ניתוח שמקורם בפילוסופיה הכללית, ובכלל זה בפילוסופיה של המשפט.

ג' בחשוון

ג' בחשוון הוא היום השלישי בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ג' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בג' חשוון היא פרשת לך לך, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת נח אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

דב כ"ץ

הרב דב כ"ץ (ב' בטבת תרס"ג, 1903 - ט' בטבת תש"מ, 29 בדצמבר 1979) היה מנהל בתי הדין הרבניים, חוקר תנועת המוסר ומחבר סדרת "תנועת המוסר" על תולדותיה ואישיה. חתן פרס הרב קוק.

חצר שטרויס

חצר שטרויס (כיום רח' הע"ח 20), היא מבנן של כ-30 דירות ובית מדרש בלב שכונת מוסררה בירושלים, שהקים הנדבן שמואל שטרויס מקרלסרוהה שבגרמניה, ונקראת על שמו.

יוסף יוזל הורוביץ

רבי יוסף יוזל הורוביץ (1850, פלונגיאן שבליטא - 9 בדצמבר 1919, קייב שבאוקראינה), מגדולי מפיצי תנועת המוסר, תלמידו של הרב ישראל מסלנט, ומייסד ישיבת נובהרדוק, שביססה את בניית אישיותם של חניכיה על מוסר ועבודת מידות מעשית. התפרסם בכינוי "הסבא מנובהרדוק".

יחיאל יעקב וינברג

הרב יחיאל יעקב וינברג (תרמ"ד-ה, 1884 – ד' בשבט ה'תשכ"ו, 24 בינואר 1966) היה רב ופוסק. עמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין, והתמחה בהלכה, תלמוד, מחשבה ומוסר. את כתביו ששרדו אחר השואה, פרסם כשו"ת בשם שרידי אש.

יצחק אייזיק שר

הרב חיים יצחק אייזיק שר (תרל"ה, 1875, הלוסק − י' בשבט תשי"ב, 6 בפברואר 1952, בני ברק) היה ראש ישיבת סלובודקה בליטא ולאחר מכן בארץ ישראל. איש תנועת המוסר.

יצחק בלאזר

רבי יצחק בּלָאזֶר (א' באדר[דרושה הבהרה] ה'תקצ"ז, 1837 - י"א באב ה'תרס"ז, 22 ביולי 1907), המכונה גם ר' איצל'ה פטרבורגר (=מפטרבורג), היה מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.

ירוחם ליבוביץ

רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (מכונה רֶבּ ירוחם ממיר), (תרל"ד - י"ח בסיוון תרצ"ו, 1873-1936) היה המשגיח של ישיבת מיר. בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה. בחלק משנות כהונתו השתתף בנשיאת העול הכלכלי של קיום הישיבה.

ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)

ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה), הייתה ישיבת תנועת המוסר בעיירה סלובודקה (כיום שכונה בעיר קובנה שבליטא). לאחר מכן הוקם סניף בשם ישיבת חברון. ישיבת סלבודקה בבני ברק קרויה על שמה של "כנסת ישראל".

דרכה של ישיבת סלבודקה השפיעה על ישיבות אחרות, בוגרי סלבודקה היו מעורבים בהקמת ובהרחבת ישיבות בפרט לאחר השואה.

ישיבת לומז'ה

ישיבת לוֹמְזָ'ה (מבוטאת לוֹמְזֶ'ה) הייתה ישיבה שפעלה בעיר לומז'ה. הישיבה הוקמה בשנת 1883 על ידי רבי אליעזר שולביץ שהיה מתלמידי רבי ישראל מסלנט - ועל כן הייתה אחת מישיבות תנועת המוסר. כששכנה בעיר לומז'ה הישיבה מנתה בממוצע כחמש מאות תלמידים וכמה עשרות אברכים. סניף של הישיבה הוקם בפתח תקווה בשנות ה-20 של המאה ה-20. הישיבה בלומז'ה נסגרה בשואה וזו שבפתח תקווה הפכה לכולל אברכים.

ישיבת נובהרדוק

ישיבת נובהרדוק הייתה ישיבה ליטאית, ששילבה בתוך לימודיה את לימוד המוסר, בדרך מיוחדת, שעליה ביססה את בניית עולמם הרוחני של חניכיה. שנים בודדות לאחר הקמתה הפכה הישיבה למרכז לרשת ישיבות ברוח זו. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגרו ישיבות הרשת במזרח אירופה.

הישיבה נוסדה בשנת ה'תרנ"ו (1896) על ידי הרב יוסף יוזל הורוביץ (הסבא מנובהרדוק), תלמיד הרב ישראל מסלנט בעיר נובהרדוק (נובוגרודוק) בפלך מינסק בבלארוס. ר' יוסף יוזל סבר שהשכל של האדם מרחיק אותו מעבודה עצמית, ולכן עליו להכניעו בכל דרך אפשרית, וכן לעבוד על המידות בצורה מעשית.

ישראל מסלנט

רבי ישראל ליפקין מסַלַנְט (או סַלַנְטֶר; ו' בחשוון ה'תק"ע 3 בנובמבר 1810 - כ"ה בשבט ה'תרמ"ג 2 בפברואר 1883) היה מייסד תנועת המוסר שקמה בליטא במאה ה-19.

נבהרדק

נבהרדק (בבלארוסית: Нава́градак, נהגה "נַבַהְרַדַק", גם Навагру́дак; ברוסית: Новогру́док, "נוֹבוֹגְרוּדוֹק"; בפולנית: Nowogródek; בליטאית: Naugardukas) היא עיר במחוז הורדנה שבבלארוס. אוכלוסיית העיר נאמדה ב-31,700 אלף איש (2007). העיר התפרסמה בעולם היהודי בזכות ישיבת נובהרדוק, מהישיבות הבולטות של תנועת המוסר.

נתן צבי פינקל

רבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה" (ביידיש: דער אלטער; תר"ט, 1849 - כ"ט בשבט תרפ"ז, 1 בפברואר 1927) היה מייסד ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה, מראשי תנועת המוסר במזרח אירופה, אחד החשובים שבהוגי הדעות שלה, אבי אסכולת סלובודקה בתנועת המוסר, ומגדולי ראשי הישיבות בליטא ובארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

עמנואל אטקס

עמנואל אֶטְקֶס (Etkes; נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2010.

שמחה זיסל זיו

רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו (תקפ"ד, 1824 – ח' באב תרנ"ח, 26 ביולי 1898), היה מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט ומראשי תנועת המוסר, עמד בראש ה"תלמוד תורה" בקלם. התפרסם בכינוי "הסבא מקלם".

תלמוד תורה (קלם)

ישיבת תלמוד תורה (כונתה תדיר בפשטות: קלם) היא ישיבה ליטאית שהתקיימה בעיר קלם שבליטא. הישיבה התנהלה על ידי רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ברוח תנועת המוסר שייסד רבו, הרב ישראל מסלנט.

תנועת המוסר (ספר)

תנועת המוסר: תולדותיה, אישיה ושיטותיה היא סדרת ספרים שחיבר הרב דב כ"ץ על תולדותיה ואישיה של תנועת המוסר. הסדרה הייתה המיזם הראשון והמרכזי, ועד כה היחידי, של חקר, סקירה ותיעוד מקיפים של תולדות תנועת המוסר, שיטותיה ואישיה המרכזיים.

תנועת המוסר
אישים יוסף זונדל מסלנטישראל מסלנטיצחק בלאזרנפתלי אמסטרדםאברהם שינקרהסבא מקלםהסבא מסלבודקההסבא מנובהרדוקאליעזר גורדוןירוחם ליבוביץיצחק אייזיק שראליהו לופיאןאברהם אליהו קפלןיחזקאל לוינשטייןאליהו דסלר
ישיבות ישיבת סלבודקהתלמוד תורה (קלם)ישיבת נובהרדוק
ערכים נוספים גדלות האדםתנועת המוסר (ספר)משגיח

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.