תנובה

תנובה היא חברה ישראלית ליצור ושיווק מזון. החברה מחזיקה בנתח שוק משמעותי בתחום ייצור חלב לשתייה, מוצרי חלב ושיווקם. ב-1988 הוכרזה כמונופול בתחומים אלה. תנובה בולטת גם בתחום מוצרי הבשר, הביצים והמזון הקפוא. בשבעים שנותיה הראשונות הייתה תנובה אגודה שיתופית חקלאית בבעלות 620 אגודות שיתופיות של קיבוצים ומושבים[4]. בשנת 2008 נמכרה תנובה לקבוצת משקיעים בראשות קרן אייפקס הבריטית. במאי 2014 הוסכם שקרן אייפקס תמכור את חלקה בתנובה (56%) לחברת ברייט פוד מסין לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד ש"ח, והעסקה הושלמה במרץ 2015.

תנובה
Tnuva New Logo
סוג חברה פרטית
מייסדים אנשי העליות השנייה והשלישית
תאריך הקמה 1926
ענפי תעשייה חקלאות, מזון
מוצרים עיקריים מוצרי חלב, מוצרי בשר, ביצים, מזונות קפואים
שווי שוק 8.6 מיליארד ש"ח (2014, מחיר מכירה לברייט פוד)
הכנסות 6.8 מיליארד ש"ח (2014)
רווח 410 מיליון ש"ח (2014)[3]
אנשי מפתח בן הנג גו (יו"ר הדירקטוריון)[1]; אייל מליס (מנכ"ל)[2]
עובדים 6,630
אתר החברה

היסטוריה

משנות ה-50
פועל עם ארגז של תנובה, צילום של משה גרוס

ראשיתה של תנובה בשנת 1926 בוועידת "המשביר", עת החליטו 13 משקים חקלאים עבריים בארץ ישראל (מושבים וקיבוצים) לרכז ולאגד את הטיפול בכל שלבי העיבוד, הייצור והשיווק של תוצרת חקלאית טריה ולהקים לצורך זה אגודה שיתופית. אליעזר יפה היה למנהלה הראשון של החברה, וניהל את החברה עד שנת 1937. במקביל לארגון הארצי הוקמה בשנת 1924 בירושלים מחלבה מקומית על ידי חברי הקיבוצים השכנים, קריית ענבים, עטרות ורמת רחל, ששיווקה את החלב של הקיבוצים תחת השם תנובה. מחלבת ירושלים, אותה ניהל יוסף בן אברהם מקריית ענבים התמזגה עם הארגון הארצי בשנת 1927.

Flickr - Government Press Office (GPO) - Agricultural Workers in May Day Parade
משאיות של תנובה במצעד אחד במאי בתל אביב, 1949

תנובה איגדה את כל היישובים החברים בהסתדרות שהתחילו לשווק את תוצרתם דרך תנובה. בנוסף, בוועידת תנובה של שנת 1931 בנהלל נקבע שתנובה תסכים לשווק תוצרת של יישובים שאינם חברים בהסתדרות על בסיס זכויות וחובות שוות לחברי תנובה, ובלבד שהם מקפידים על עבודה עברית ומאורגנת. בנוסף, באותה ועידה נתקבלו לתנובה כחברים, באופן יוצא מן הכלל, מספר יישובים שאינם חברי ההסתדרות, בהם כפר חסידים, כפר גדעון ובתי ספר חקלאיים. תנובה פעלה להרחיב עד כמה שניתן את המשקים המשווקים את תוצרתם דרכה ושיווקה תוצרת של משקים שלא היו חברים בה, בהם יבנאל, בית גן, המושבה כנרת, נהריה וקריית חיים. בשנת 1938 ביקשה הנהלת תנובה לקבוע שלאחר חמש שנות התקשרות יוכלו יישובים אלו להצטרף לתנובה ובלבד שהם מקפידים על עבודה עברית ומאורגנת[5].

בתחילה שיווקה תנובה רק חלב טרי, ומאוחר יותר גם מוצרי חלב. עם התבססותה בתחילת שנות ה-30 החלה לשווק גם תוצרת טרייה נוספת של המשק החקלאי: ביצים, עופות, ירקות ופירות[6].

ב-1976 פתחה תנובה בראשון לציון את המרכול הראשון שלה, ובכך נכנסה לתחום הקמעונאי. בינואר 1981 רכשה תנובה ב-10 מיליון שקלים את המפעל ליצור תיבות אריזה של "פרדס" ברחובות[7]. ב-1981 נכנסה תנובה לתחום הגלידות כאשר רכשה את החברות "טנא נגה" (מפעל הגלידות בקריית מלאכי) ו"סנוקרסט" (מפעל בפתח תקווה). תנובה היא מונופול מוכרז בתחום החלב לשתייה ומוצרי החלב החל משנת 1988.

פרשת הסיליקון בחלב

בספטמבר 1995 נחשף בתחקיר של רונאל פישר במוסף "סופשבוע" בעיתון מעריב, כי חברת "תנובה" נהגה להוסיף לחלב עמיד דל-שומן שייצרה, כימיקל בשם פולי דימתיל סילוקסאן (שנחרט בתודעה הקולקטיבית כ"סיליקון"), על פי מידע פנימי ובדיקות כימיות שבוצעו במעבדת 'ספקטרולאב' ברחובות. הכימיקל שימש כחומר מונע קיצוף, ואיפשר לאטום ביתר קלות את אריזות החלב. חומר זה חשוד כחומר מסרטן והכנסתו למזון אסורה ברוב מדינות העולם, לרבות ישראל. תנובה הכחישה עובדות אלה ואף יצאה בקמפיין נרחב לשם כך, אך עם הצטברות העדויות, לרבות צילומי מצלמה נסתרת, נאלצה להודות כי אכן פעלה כך. היא הורשעה בבית משפט השלום ברחובות בהטעיה פלילית ונקנסה בסכום של 28 אלף שקל. בפסק דין שניתן בתובענה ייצוגית נגד תנובה, חייב בית המשפט המחוזי בתל אביב ב-2008 את החברה לשלם 55 מיליון ש"ח לקבוצת התובעים[8]. בערעור לבית המשפט העליון הופחת התשלום ל-38.5 מיליון ש"ח[9].

השינוי הארגוני

אחרי פרשת הסיליקון בחלב ב-1995 עברה תנובה שינוי ארגוני מקיף, וחולקה לחטיבות נפרדות בעלות הנהלות עצמאיות, כגון: תשלובת החלב, חטיבת הבשר, חטיבת הביצים, וכדומה. ובכך הפכה לחברת אחזקות.

בשנת 2001 נפטרה תנובה מאחזקותיה בפירות וירקות, ורק הבעלות על חלק מהמבנים בחלק מהשווקים הסיטונאיים נשארה ברשותה. כמו כן הפסיקה תנובה את פעילותה בתחום הדגים הטריים, והקימה את חברת "דגי תנובה" באזור התעשייה הר טוב שליד בית שמש. מפעל זה מייצר דגים מעושנים ומעדני דגים.

הפיכת האגודה לחברה ומכירתה לקרן אייפקס

לאחר שהחברים באגודה השיתופית תנובה קיבלו החלטה עקרונית על הסכמה להפיכת האגודה לחברה בע"מ ולמוכרה למשקיעים פרטיים, זכתה ב-20 בנובמבר 2006 קרן אייפקס פרטנרס במכרז לרכישת תנובה בשווי של 1.025 מיליארד דולר. מכרז זה נעשה בטרם מוצה תהליך ההתמחרות (קביעת שוויה) ומחיר נקבע בעיקר על סמך נכסי הנדל"ן שברשותה, ופעילותה היצרנית כמעט ולא תומחרה[10]. העסקה הייתה מחויבת באישור בעלי תעודות ההשתתפות בתנובה – 1,000 קיבוצים ומשקים חקלאיים. חלק מבעלי תעודות ההשתתפות התנגדו להליך המכירה והעלו לוועידה, שהתקיימה במרץ 2007, הצעה אלטרנטיבית. האלטרנטיבה זכתה למיעוט קולות, נדחתה ונסללה הדרך למימוש המשך העסקה עם אייפקס. בהמשך הדרך, התנגד משרד האוצר לעסקה עקב סירובם של 16 קיבוצים למסור את חלקם במניות (בעת שתהפוך האגודה לחברה) למדינה בהתאם למתווה הסדר הקיבוצים. על אף המשברים הרבים, הגיעה העסקה לידי ביצוע והושלמה ב-7 בינואר 2008[11]. לאחר מכירת גרעין השליטה בחברה, מצב האחזקות באגודה (נכון ל-18 בינואר 2008) הוא: קרן אייפקס - 56.05%, מבטח שמיר - 20.67% ותאגיד אחזקות המאגד את אחזקות הקיבוצים שלא מכרו את כל תעודות ההשתתפות - 23.3%. העסקה מאפשרת לבעלי השליטה להפוך את האגודה לחברה בע"מ בכל עת שיחפצו בכך.

בתחילת חודש מרץ 2009 התפטרו מנכ"ל החברה ליעד כהן וסמנכ"ל הכספים אלי סנדרוביץ'[12].

פעילות בשליטת קרן אייפקס

במהלך שלוש שנים מקניית גרעין השליטה הרוויחה קרן אייפקס יותר ממיליארד דולר רק באמצעות דיבידנדים שמשכה ועליית ערך המניות שבבעלותה. לפי ההערכות, 79% ממחזור ההכנסות של תנובה ב-2010 נבע מפעילותה בשוק החלב, ואילו פעילותה בשוק הנדל"ן תרמה הכנסות של 300 מיליון דולר, כלומר 16% מההכנסות[13].

בפברואר 2012 חילקה תנובה דיבידנד בסך 280 מיליון ש"ח וביולי 2012 חילקה שוב דיבידנד בסכום של 280 מיליון ש"ח לבעלי מניותיה. ברבעון הראשון של 2012 הרוויחה תנובה 114 מיליון ש"ח מתוך מחזור של 1.87 מיליארד ש"ח לעומת רווח של 89 מיליון ש"ח ומחזור של 1.85 מיליארד ש"ח ברבעון המקביל הקודם[14].

מחאות צרכנים והתפטרות בעלי תפקידים

בחודש יוני 2011 פתח איציק אלרוב דף מחאה בפייסבוק וקרא לחרם על גבינת הקוטג', מוצר בולט וסמלי של תנובה, בשל עלייה מהירה במחירו, מאז הוסר מעליו הפיקוח הממשלתי. לדף הצטרפו מעל 100,000 גולשים, והמחאה, שזכתה לכינוי "מחאת הקוטג'", גרמה להד תקשורתי ולבסוף להכרזת תנובה על הורדת מחיר המוצר. בהמשך, במהלך המחאה החברתית ביולי ובאוגוסט 2011, נתפסה תנובה כאחד הגורמים המזוהים ביותר, בתחום המזון, עם העלאה מופרזת במחירים[15]. ב-6 בספטמבר 2011 הודיעה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב על חרם נגד כלל מוצריה של תנובה[16] עוד קודם לכן הופיעו פרסומים בתקשורת על ירידה במכירות החברה[17] בשיעור של כ-12%[18], על אף מבצעים שונים עליהם הכריזה תנובה[19][20].

ב-2 באוקטובר 2011, בעקבות המחאה הציבורית וחקירת רשות ההגבלים העסקיים חשדות להסתרת מידע על ידי תנובה, ובעיקר את דו"ח מקינזי[21] אשר בהסתמך עליו העלתה תנובה את מחירי הגבינה הצהובה, הגבינה הלבנה והקוטג', כי הביקוש להם נמצא קשיח ועליית מחירם לא פגעה בביקוש ובמכירות, התפטרה זהבית כהן מתפקידיה כיושבת ראש הדירקטוריון של תנובה ושל פסגות, אך המשיכה לכהן כדירקטורית בחברה[22].

חקירה נוספת של רשות ההגבלים העסקיים (2012)

ביולי 2012, ניהלה רשות ההגבלים העסקיים חקירה נוספת, של חשדות להתערבות תנובה בפלנוגרמה (סידור המדף) ברשת מגה, במסגרת הסכמים בין החברות, תוך השפעה ישירה על שטחי המדף והנראות של המתחרים של תנובה, בתמורה לתשלומים שהעבירה תנובה לרשת מגה. אם החשדות יתבררו כנכונים, אין בעובדות אלה כדי להוות עבירה של רשת מגה אלא של הספק בלבד – תנובה. ארבעה בכירים בתנובה נחקרו תחת אזהרה מספר ימים ברציפות, ובהם: מנכ"ל קבוצת תנובה – אריק שור, מנכ"ל תשלובת החלב – אייל מאליס, ומנהל חטיבת המזון – ארז וולף[23].

התעללות בבעלי-חיים במשחטת אדום אדום (2012)

ב-6 בדצמבר 2012 גילה תחקיר של "כלבוטק"[24] כי במשחטת "אדום אדום" של תנובה מתרחשים אירועי התעללות קשים ביותר בבעלי חיים, ומונהגת מדיניות של התעללות קשה ושיטתית אותה עוברים העגלים (ובעלי חיים נוספים) בידי עובדי תנובה[25].

פעילות בשליטת ברייט פוד

במאי 2014 הוסכם שקרן אייפקס תמכור את חלקה בתנובה (56%) לחברת ברייט פוד מסין לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד ש"ח[26], והעסקה הושלמה במרץ 2015.

לוגו החברה

הלוגו הישן של תנובה

הלוגו של תנובה בתחילת דרכה

TnuvaLogo76-99

הלוגו השני של החברה בין השנים: 1976 עד 1999 ולרגל חגיגות ה-90 שנה לחברה, הלוגו חזר לתקופה קצרה בשנת 2016

Tnuva SVG

הלוגו בין השנים: 1999 עד למיתוג מחדש בשנת 2010

Tnuva HaBait Brand

לוגו מותג "הבית" של החברה (החל משנת 2010)

Cottage Tnuva logo

לוגו קוטג' תנובה שעוצב על ידי האחים שמיר בשנות ה-60

מבנה החברה

דגם מפעל תנובה
דגם מפעל תנובה באתר מיני ישראל
TNUVA
מחלבת תנובה בכניסה לקיבוץ תל יוסף, אוקטובר 2007
Kiryat-Arie industrial area041
מחסני תנובה בקריית אריה בפתח תקווה

תשלובת החלב

מוצרי החלב מיוצרים בכמה מחלבות:

תנובה משווקת את תוצרתן של כ-600 רפתות בקר ושל כ-60 דירי עזים וכבשים.

תשלובת החלב משווקת כ-70% מתוצרת החלב ומוצריו בישראל והיקפי פעילותה העסקית, כ-4 מיליארד ש"ח בשנה, מהווים כמחצית ממחזור הקונצרן כולו[27].

תנובה היא בעלת זכיונות לייצור מוצרים של חברות בינלאומיות שונות כמו יוגורט יופלה אותו היא משווקת. בעבר שיווקה את מותג היוגורט אמי, אך שיווק מותג זה פסק עם תחילת שיווק המותג יופלה.

חטיבת הביצים

חטיבת הביצים הוקמה ב-1997. תנובה היא ספקית הביצים הגדולה ביותר בישראל ובשנת 2010 החזיקה בנתח כספי של כ-51% מהשוק המבורקד, מכירות של כ-311 מיליון ש"ח בשנה[28]. ב-2009 ביקשה תנובה למכור את עסקי הביצים שלה, בשל רווחיות נמוכה, אך מנכ"ל החברה אריק שור החליט להפוך את ההחלטה, אך לנסות ולהפוך פעילות זו ליותר רווחית עבור החברה. במסגרת זו החליט שור לבטל את ההנחות שנתנה תנובה לרשתות השיווק על ביצים מפוקחות. בעקבות החלטה זו הפסיקה בסוף חודש ינואר 2011 רשת הריבוע הכחול, (מגה) הרשת השנייה בגודלה בארץ, את רכישת הביצים מתנובה[29].

חטיבת הבשר

תחום הבשר והדגים מנוהל על ידי חטיבת הבשר של תנובה, שהוקמה ב-1994. התחום כולל את החברות: חברת "דגי תנובה", חברת "טיב" שבטירת צבי העוסקת בייצור מוצרי בשר ונקניקים; בית המטבחיים "אדום אדום" שבבית שאן; משחטות העופות "עוף הנגב"׳ ״הוד חפר״ ו-״כפר מנחם״, אשר מפעילה בשותפות עם תשלובת א-ת; שיווק מוצרי חברת "עוף הגליל"; מפעל לייצור מוצרי עוף והודו "תנובה גליל".

אחזקות נוספות

בנוסף מחזיקה תנובה בחברות הבאות: חברת "אוליביה" לייצור רטבים, חברת "מעדנות" לייצור מאפים ופיצות קפואות, חברת "סנפרוסט" שבמגדל העמק המשווקת ירקות קפואים, חברת "ענבי ציון" שבאשקלון המייצרת ריבות, מחיות פירות וקונפיטורות; חברת "ששון ושות'" המשווקת פירות יבשים, מפעל לקליית פיצוחים "קליית יוסי", חברת "תנובות שדה ומטע" - מפעל למיון קטניות וקילוף בוטנים ושקדים, חברה לייצור משקאות סויה "סוי מג'יק"; ו"העמק" - מפעל מי גבינה היחיד מסוגו בארץ ומהיחידים בעולם, לניצול המים הנותרים לאחר ייצור הגבינה.

כשרות

כל מגוון מוצרי החברה כשרים, וחלק מהמוצרים "כשרים למהדרין".

צוות הכשרות של תנובה מנוהל ומונחה על ידי רב תנובה, הרב זאב וייטמן, המתווה את מדיניות עבודת הצוות ואת הכללים ההלכתיים שעל פיהם המערכת עובדת, ואחראי לבניית אמינות תנובה בכל תחומי הכשרות. הרב וייטמן נכנס לתפקידו כרב תנובה בשנת תשנ"ד (1994). קדם לו הרב יחזקאל דאום.

בנוסף מפעילה החברה קווי מוצרים מיוחדים בעלי כשרויות למהדרין של הבד"ץ של העדה החרדית, בד"ץ חוג חתם סופר, בד"ץ מחזיקי הדת של חסידות בעלז וכן של "ועדת מהדרין תנובה" בראשות הרב מרדכי גרוס – ועדה הכוללת בנוסף ליו"ר שורה של רבנים ומומחים ממגוון העדות והחוגים שבציבור הדתי והחרדי, והיא האחראית על הנחיות הכשרות של תשלובת החלב בתנובה.

מנכ"לי החברה

  • אליעזר יפה (1926–1937)
  • נחום ורלינסקי (1937–1970)
  • יצחק לנדסמן (1970–1995)
  • אריק רייכמן (1995–2007)
  • ליעד כהן (2007–2009)
  • אריק שור (2009–2016)
  • אייל מליס (2016–)

לקריאה נוספת

  • כבר לא שלנו, מחקר על סיפורו של קואופרטיב תנובה, הוצאת דרור לנפש, 2014

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גולן חזני, עסקת תנובה הושלמה: החברה עברה לידי ברייט פוד הסינית, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2015
    Ben Heng Guo, Bloomberg business
  2. ^ אילנית חיות, ‏אייל מליס מונה למנכ"ל הקבוע של קבוצת תנובה, באתר גלובס, 3 בפברואר 2016
  3. ^ הודעה לעיתונות: תנובה מפרסמת דוחות כספיים לשנת 2014
  4. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏לאף אחד אין אינטרס, באתר גלובס, 11 בדצמבר 2003
  5. ^ זאב איסרזון, זכויות המשקים שאינם חברים בתנובה, דבר, 11 בפברואר 1938
  6. ^ 10 אלפים נפש מתפרנסים ממכירת תוצרתם על ידי "תנובה", דבר, 13 באוגוסט 1934, המשך
  7. ^ תנובה רכשה מ"פרדס" מפעל לייצור תיבות, מעריב, 2 בינואר 1981
  8. ^ פסק דין חלקי בעניין החבות והסעד בתובענה הייצוגית באתר nrg
  9. ^ הילה רז, פרשת הסיליקון: הפיצויים שתנובה תשלם הופחתו ב-20 מיליון ש', באתר TheMarker‏, 4 בדצמבר 2011
  10. ^ מאמר: בעבור חופן דולרים, בתוך: כבר לא שלנו – שלושה סיפורי הפרטה בישראל, הוצאת דרור לנפש, 2014
  11. ^ עמירם כהן, הושלמה העסקה המורכבת ביותר בתולדות המשק: תנובה נמכרה לקרן אייפקס שמיר ולתאגיד האחזקות של הקיבוצים, באתר TheMarker‏, 7.1.2008
  12. ^ גלי ברגר, תנובה: גם סמנכ"ל הכספים מתפטר, באתר ynet, 4 במרץ 2009
  13. ^ יורם גביזון, הרווח של איפקס מתנובה: מיליארד דולר בשלוש שנים, באתר TheMarker‏, 27.04.2011
  14. ^ יורם גביזון, תנובה חילקה הבוקר דיווידנד של 280 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 30 ביולי 2012
  15. ^ שוקי שדה‏, תנובה: מ-"מותג ישראלי" ל-"אויבת הציבור", באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוקטובר 2011
  16. ^ אילנית חיות, ‏הפור נפל: הסטודנטים יחרימו את תנובה מיום ב' ועד החגים, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2011
  17. ^ עוד לפני כניסת החרם לתוקף: ירידה במכירות תנובה בחלק מהרשתות, באתר TheMarker
  18. ^ שום מבצע לא עוזר: ירידות של עד 12% במכירות מוצרי תנובה בעקבות חרם הצרכנים, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2011
  19. ^ עקב החרם: תנובה מרחיבה המבצעים, באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2011
  20. ^ הדר חורש‏, הקרב על החלב ב-2018: תנובה מכריזה מלחמה על שטראוס, באתר וואלה! NEWS‏, 6 בדצמבר 2017
  21. ^ נעמה סיקולר, גולן חזני וטל ליטמן, רשות ההגבלים חושדת: תנובה הסתירה דו"ח מקינזי על מחירי הקוטג', באתר כלכליסט, 26 בספטמבר 2011
  22. ^ עדי בן ישראל, ‏זהבית כהן התפטרה מראשות הדירקטוריונים של תנובה ופסגות: שלמה רודב מונה ליו"ר תנובה, באתר גלובס
  23. ^ אילנית חיות, ‏רשת מגה עומדת במרכז החקירה נגד תנובה, באתר גלובס, 31 ביולי 2012
  24. ^ תחקיר סמוי של כלבוטק
  25. ^ "תנובה הפרה חוק. דרישה לסגור המשחטה"
  26. ^ אילנית חיות, ‏עכשיו זה סופי: תנובה נמכרת לתאגיד המזון הסיני ברייט-פוד לפי שווי של 8.6 מיליארד שקל, באתר גלובס, 21 במאי 2014
  27. ^ על פי אתר החברה
  28. ^ רבוע כחול מוציאה את ביצי תנובה מהרשת, באתר גלובס, 20.1.2010
  29. ^ תנובה תשקיע 100 מיליון שקל בשוק הביצים, באתר גלובס, 16.2.2011
אייפקס פרטנרס

אייפקס פרטנרס (Apax Partners) היא קרן השקעות פרטית וקרן הון סיכון, שמשרדיה הראשיים בלונדון ופועלת בכל רחבי העולם. מאז ייסודה ובמשך כ-30 שנה הייתה הקרן מעורבת בהנפקות שונות והשקעות במספר רחב של תחומים, ובהם: טכנולוגיה וטלקומוניקציה, רפואה, שירותים פיננסים ועסקיים, קמעונאות וצריכה. בשנים האחרונות חדרה לשוק הישראלי באופן מאסיבי ורכשה את השליטה בחברות בזק, תנובה ופסגות בית השקעות, וכן השקיעה בחברות הייטק.

אליעזר יפה

אליעזר לִיפָּא יָפֶה ("יפֶה"; י"ט בטבת תרמ"ב 10 בינואר 1882 – כ"ח באלול תש"ב 10 בספטמבר 1942) היה פעיל ציוני, מראשי ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, חבר בקבוצות הראשונים בדגניה, מתכנן מושב העובדים, ממייסדי נהלל, ויזם ומנהל ראשון של "תנובה".

ביו דיזל

ביו דיזל הוא סוג של דלק ביולוגי, כלומר דלק מבוסס מולקולות אורגניות המכונות אלקיל – אסטרים ארוכות המורכבות ממולקולות פחמניות כגון: מתיל או אתיל. דלק זה מיוצר משמנים צמחיים או שומן מן החי. ביו דיזל יכול לשמש כתחליף חלקי ואף מלא לסולר המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי (כגון: סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. הפקת הביו דיזל לרוב כרוכה בתגובה כימית בין תרכובות שומן (ליפידים) לבין מולקולות כהל.

בתי אוכל בתל אביב הישנה

בתל אביב של שנות החמישים והששים היו בתי אוכל, שרובם נעלמו בשנים מאוחרות יותר, לא רק הם עצמם אלא גם בני סוגם ודומיהם. מקומות אלה היו לא רק אתרי אכילה, אלא גם נקודות מפגש, ציון מקום ואתרים תרבותיים.

הוצאות משפט

הוצאות משפט הן סכום כסף שנקבע על ידי בית משפט או טריבונל אחר, ומוטל, בדרך כלל, על הצד שהפסיד בתובענה לשלמו לצד שזכה בה, ככיסוי חלקי או מלא של הוצאותיו בניהול המשפט.

החוקים במדינות שונות נבדלים לגבי פסיקת הוצאות משפט, והיקפן. ישנן מדינות, כמו ישראל, אנגליה, איטליה, שוודיה, קנדה ואוסטרליה, בהן נפסקות הוצאות משפט לטובת הצד שזכה במשפט כדבר שבשגרה. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית נפסקות הוצאות לטובת הצד הזוכה רק במקרים מיוחדים. גם במשפט העברי כל צד נושא בהוצאותיו ואין הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות משפט לזוכה. ישנן מדינות, כמו שווייץ וגרמניה, בהן הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות לאוצר המדינה למימון מערכת המשפט.

קיימות גישות שונות לגבי גובה ההוצאות שראוי לפסוק, האם הן צריכות להיות ריאליות ולשקף את ההוצאות בפועל של הצד שזכה בהליך או שהן צריכות להיות חלקיות. לכל גישה יש חסרונות ויתרונות.

התקופה הנאוליתית

התקופה הנֶאוֹליתית (או נֶאוליתיקון; ביוונית: νεολιθική; "נאוס" = חדש, "ליתוס" = אבן; מכונה גם תקופת האבן החדשה) היא תקופה פרהיסטורית אשר נחשבת באופן מסורתי לחלקה האחרון של תקופת האבן.

המונח נטבע בידי ג'ון לובוק בשנת 1865 כחלוקה פנימית של מערכת שלוש התקופות. התקופה באה לאחר התקופה האפיפלאוליתית או התקופה המזוליתית באירופה, מערב אסיה וצפון אפריקה.

את תחילת התקופה מציינת המצאת החקלאות, ואת סיומה ניתן לראות בהופעת כלי מתכת בתקופת הברונזה או תקופת הברזל (בהתאם לאזור הגאוגרפי). בהגדרת תקופה זו אין הכוונה בהכרח לרצף בזמן, אלא, למגוון מאפיינים תרבותיים כגון שימוש ביבולי פרא, גידול יבולי בעל ושימוש בבעלי-חיים מבויתים.

חוות כנרת

חוות כנרת (או חצר כנרת) היא חווה חקלאית שהוקמה ב-1908 ליד ימת כנרת על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת מנהלו, ארתור רופין, על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה חקלאית לשם התיישבות קבע.

החווה הייתה בית הגידול למפעלי העלייה השנייה ותנועת העבודה: בה החלו הניסיונות להקמת הקבוצה, הקיבוץ והמושב (ממנה יצאו מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני המדינה שבדרך, כגון ההגנה, המשביר, תנובה וסולל בונה.

המקום הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

חירם הראשון מצור

חירם הראשון היה מלך צור בשנים 980 לפנה"ס עד 947 לפנה"ס, לאחר שירש את כיסאו של אביו, אביבעל.

על פי המסופר במקרא, חירם היה ידידם של מלכי ישראל. כאשר בנה דוד את עירו, עיר דוד, שלח לו חירם אדריכלים ופועלים (בראשם חירם ממטה נפתלי) ועמם עצי ארז לסייעו. גם בימי מלכותו של שלמה המלך נמשכו קשרי הידידות בין המלכים וכשבנה שלמה את בית המקדש שלח לבקש מחירם שישלח לו עצי ארז ופועלים לצורך בניית הבית. חירם שלח לו את העצים והוסיף עליהם גם עצי ברוש וזהב. תמורת עזרתו שלח לו שלמה מדי שנה 20,000 כור חיטים ועשרים כור שמן. כמו כן העניק לו שלמה "עשרים עיר בארץ הגליל" – אולם הכתוב מספר כי "לא ישרו" הערים בעיני חירם בגלל אדמתן שהפיקה תנובה דלה.

על פי האגדה היה חירם אביו החורג של נבוכדנצר מלך בבל שחי כ-300 שנה מאוחר יותר. במסכת בבא בתרא מסופר כי בשלב מסוים גבה לבבו של חירם והוא ייחס לעצמו תכונות אלוהיות.

חרם צרכנים

חרם צרכנים הוא אחד מאפיקי הפעולה של יוזמה צרכנית הכרוך בהימנעות, הנעשית מתוך רצון חופשי, מפעילות צרכנית ביחס למוצר מסוים, ארגון, או מדינה. חרם צרכנים הוא ניסיון של יחיד, או רבים, להגשים מטרות מסוימות על ידי עידוד צרכנים להימנע מלבצע רכישות מסוימות בשוק הסחורות.

אירועים ראשונים של חרם צרכנים בארצות הברית מוכרים כבר משנות ה-30 של המאה ה-19 כאשר הוועידה הלאומית של השחורים (National Negro Convention) עודדה חרם על מוצרים שיוצרו באמצעי עבדות. המונח "חרם צרכנים" נטבע לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-19. אירועים בולטים נוספים של חרם צרכנים אירעו בימי פעילותה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית (הבולט שבהם היה חרם האוטובוסים של מונטגומרי).

קיימים חילוקי דעות בקרב חוקרי תופעת חרם הצרכנים באשר למידת יעילותו של צעד זה להגשמת מטרות צרכניות.

חרם צרכנים כדי למנוע הפקעת מחירים מוזכר בספרות ההלכה (החל מהמאה ה-17) בכמה הקשרים, כגון הפסקה זמנית במנהג לאכול דגים בשבת על מנת להוזיל את מחירם.

יגל

יָגֵל הוא מושב ליד העיר לוד וליד נמל תעופה בן-גוריון השייך למועצה אזורית שדות דן (שם קודם: עמק לוד).

היישוב נוסד ביום י"ב בתמוז ה'תש"י -27 ביוני 1950 על ידי עולים מעיראק. יגל נמצאת כ-30 מ' מעל פני הים וכ-14 ק"מ מחופו. נקראה בראשיתה לוד ב'. המושבים השכנים לו: אחיעזר מדרום וזיתן ממזרח.

שם היישוב לקוח מספר תהילים, פרק י"ד, פסוק ז':"מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל".

בשנים הראשונות סבל המושב מקשיים רבים ורוב מייסדיו, עולים מעיראק עזבוהו. בשנת 1955 נותרו במושב כ-15 משפחות מעולי עיראק ואליהם הצטרפו כ-40 משפחות מצפון אפריקה, בעיקר מרוקו. בשנת 1957 התגוררו במושב 68 משפחות. בין המתיישבים לבין הסוכנות היהודית פרץ סכסוך על רקע בחירתם של המתיישבים לשווק חלק מתוצרתם שלא דרך תנובה כדי לקבל מחירים גבוהים יותר. הסוכנות היהודית התנגדה לכך בגלל שההתחייבות לשווק דרך תנובה נכללה בהסכם הלוואה שנתקבל מהסוכנות. הנושא הגיע לדיון בכנסת לאחר שעלו טענות שמדובר בניסיון פסול של הסוכנות לקדם את תנובה על חשבון משווקים אחרים. עד שנת 1962 התקדם המושב היפה. אולם בעקבות ההצלחה ניסו המתיישבים להתרחב מהר מדי, שקעו בחובות וכמחצית המשפחות הגיעו לפשיטת רגל. בשנת 1964 שוב עלה המושב לכותרות לאחר שהתיישבו בו כ-15 משפחות של אריסים ערבים. בשנים 1966-1967 הופקעו כ-1500 דונם מאדמות המושב לצורך הרחבת נמל התעופה בן-גוריון.

מבטח שמיר אחזקות

מבטח שמיר אחזקות בע"מ, המוכרת בשם המקוצר מבטח שמיר, היא חברת אחזקות והשקעות ישראלית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

מחאת הקוטג'

מחאת הקוטג' או חרם הקוטג' הוא חרם צרכנים בישראל, שהחל על ידי קבוצה בפייסבוק שהוקמה ביוני 2011 במחאה על העלייה המתמשכת במחירי המזון במדינה, וקרא לציבור להימנע מרכישת גבינת קוטג' במחירה הנוכחי. למחאה הצטרפו למעלה מ-100,000 גולשים, והיא צברה התעניינות תקשורתית והובילה לפתיחת דיון ציבורי רחב בנושא יוקר המחיה בישראל. החרם הוביל לירידה משמעותית במכירות גבינת קוטג' בישראל ולהורדת מחירים בקטגוריה.

מחלבה

מחלבה היא מתקן להפקת ועיבוד חלב בעלי חיים לצריכה אנושית. החלב מופק בעיקר מעזים או פרות (למעשה, חלב, ללא ציון מיוחד, הוא בדרך-כלל חלב פרה), אבל גם מתאו, יאק הבית, כבשים, סוסים או גמלים. במחלבות מופקים ומיוצרים מוצרי חלב כמו חמאה, חובצה וגבינה.

מחלבות ביתיות היו קיימות בחברה האנושית עם המעבר לחברה חקלאית. בדרך כלל, תוצרי המחלבה היו מיועדים לצריכה מקומית והחיות שימשו למספר מטרות (עבודה בשדה, ייצור חלב, שימוש בבשר ובעור). החליבה הייתה ידנית וגודל העדר היה קטן מספיק, כך שכולו יוכל להיחלב במהלך שעה אחת, בדרך כלל כ-10 פרות על כל אדם שיחלוב אותן.

עם תהליך התיעוש, עבר גם תהליך החליבה וגם תהליכי הייצור מיכון וצמיחה. המחלבות הפכו למרכזים אזוריים (ולעיתים על-אזוריים). גודלן של מחלבות יכול לנוע בין מספר מועסקים מצומצם ("מחלבת בוטיק") למפעלי ענק כדוגמת מחלבות חברת "תנובה". גודל המפעל קשור גם לרמת המיכון. בעוד שמחלבות קטנות רבות מייצרות מוצרי חלב וחלב בעבודת יד (או כזו המשולבת בשימוש במכונות); ייצור מוצרי החלב במחלבות תעשייתיות גדולות מותנה בשימוש במכונות. לכן המחלבה היא מתקן נפרד מהרפת או הדיר שבהם נחלב החלב.

פרשת הסיליקון בחלב

פרשת הסיליקון בחלב הייתה פרשה שבמרכזה עמד הגילוי שחברת "תנובה" הוסיפה את הכימיקל פולי דימתיל סילוקסאן (Polydimethylsiloxane) לחלב העמיד, 1% שומן שלה, ללא ידיעת הציבור.

קריית ענבים

קִרְיַת עֲנָבִים הוא קיבוץ בהרי יהודה, כ-10 ק"מ ממערב לירושלים, ליד הכפר אבו גוש. הקיבוץ נוסד בשנת 1920 על ידי עולים מאוקראינה. במרוצת הזמן הצטרפו אליהם עולים מפולין, מגליציה, מגרמניה ומארגנטינה. שטח הקיבוץ כ-4,600 דונם ומספר חבריו כ-133 (נכון ל-2019).

קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הררי; הקיבוץ היה ממקימי "תנובתנו" ("תנובה"), שיאן תפוקת חלב ושיווקו המאורגן בשנות העשרים, ובסיס עיקרי להגנה, לפלמ"ח ולצה"ל במאבק על הדרך לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במקום בית קברות צבאי ואתר הנצחה לחללי הקרבות במאבק זה.

ענפי החקלאות: כרם, גידולי שדה (לא בשטח הקיבוץ). תעשייה: מפעל למוצרי בידוד "ענביד".

בשנת 2007 הקיבוץ השלים את תהליך ההפרטה.

כיום הקיבוץ נמצא בתהליך הרחבה וקליטה של חברים חדשים ובנים חוזרים.

ב-כ' בתמוז 2019 (100 שנה אחרי איחוד הקבוצות ל-"קואופרטיב ארץ ישראל", לימים "קריית ענבים"), פתח הקיבוץ את שנת ה-100 להיווסדו, שעתידה להסתיים ב-כ' בתמוז 2020 (100 שנה אחרי יום העלייה לקרקע).

רדיו קול רגע

רדיו קול רגע (כאשר המילה "רגע" היא במקור ראשי תיבות של "רדיו גליל עמקים") היא תחנת רדיו אזורית, שהוקמה ב-1 בספטמבר 1996 על ידי חיים הכט לאור מכרז לשידורים באזור זיכיון הגליל, הגולן, עמק יזרעאל ועמק הירדן.

התחנה משדרת מקיבוץ בית קשת בתדר 96FM לעמקים ולגליל ו־91.5FM לגולן ואצבע הגליל.

חברת תנובה מחזיקה בחלק גדול מבעלות התחנה ועל כך היו לא מעט סכסוכים בתוך התחנה כאשר התחנה סירבה לדווח על מחדלים בחברת תנובה.

התחנה משדרת תוכניות מוזיקה, חדשות מקומיות, תוכניות ספורט, ומיסטיקה.

שטראוס גרופ

שטראוס גרופ בע"מ (באנגלית: Strauss Group), המוכרת במותג שטראוס, היא חברת המזון הגדולה ביותר בישראל (עקפה את תנובה, נכון ל-2012) ופעילה במעל ל-20 מדינות. ב-2004 התמזגה חברת שטראוס עם חברת עלית ושמה של החברה המאוחדת היה שטראוס-עלית. בינואר 2007 הוחלף שמה של החברה לשטראוס גרופ. הקבוצה מנהלת פורטפוליו של עסקים הכולל את שטראוס ישראל, שטראוס קפה, חברות הסלטים הבינלאומיות סברה ואובלה, ושטראוס מים. שוויה נאמד ב-8.63 מיליארד ש"ח ב-11 באפריל 2018, כאשר כ-50% מתוכם מפעילות בינלאומית. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב במדד ת"א 35. בעלת השליטה העיקרית בקבוצה היא משפחת שטראוס. מיכאל שטראוס, דור שני למייסדים, הוא יו"ר שטראוס אחזקות ובתו עפרה שטראוס היא יו"ר קבוצת שטראוס. מנכ"ל החברה ונשיאה הוא גיורא ברדעה.

הקבוצה מעסיקה כ-14,000 עובדים ברחבי העולם ומפעילה 27 אתרי ייצור ב-22 מדינות ומקיימת שיתופי פעולה עם מספר תאגידים רב-לאומיים, כגון דנונה, פפסיקו, ו-Haier.

שם גנרי

שם גֵּנֵרִי הוא שם הסוג או הזן הכללי של מוצר, שאינו סימן מסחר המזוהה בלעדית עם יצרן האוחז בזכויות עליו. שם גנרי הוא נחלת הציבור וכלל היצרנים הפועלים בקרבו, ומשמש כתיאור מקובל לסוג מוצר שמותגים שלו עשויים להיות מיוצרים בידי יצרנים שונים שיכנוהו בשמות מותג שונים. לדוגמה, "צ'יפס" הוא שמו הגנרי של חטיף מאכל, שמותג מוכר שלו בישראל מיוצר ומשווק תחת שם המותג "תפוצ'יפס".

תל ארזה

תל ארזה היא שכונה חרדית במרכז ירושלים. חלקה המערבי של השכונה נקרא באופן רשמי גבעת קומונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.