תנא קמא

תנא קמא בארמית, ובתרגום לעברית - התנא הראשון, הוא התנא שדבריו מוזכרים ראשונה במשנה שבה עוסקים.

בדרך כלל בתחילת משנה כתובה הלכה או מימרא ללא ציון שמו של התנא שאמר אותה, זו נקראת שיטת "תנא קמא". במידה ויש תנא נוסף אשר חולק על דברי התנא הראשון, מצוין שמו של התנא החולק, וכך לדוגמה נמצא בגמרא: "תנא קמא סבר... ורבי יוסי סבר..."[1]..

לדוגמה:

נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגיר, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה.

רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העמור.

החלק הראשון של המשנה הוא של "תנא-קמא" אנונימי, ורבי יהודה חולק עליו.

כמו כן בהרבה מן המשניות שסידר רבי יהודה הנשיא כתובים הלכות ומימרות ללא ציון שמו של התנא שאמר אותם וכן ללא אף תנא אחר שחולק, משניות אלו נקראות "סתם משנה" ובגמרא מפורטים כמה תנאים אשר ייתכן והם אלו שאמרו את דברי המשנה, בדרך כלל מדובר ברבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, עליו אמר רבי יוחנן: "סתם משנה רבי מאיר"[2], והוסיף כי "סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא". התנא רבי מנחם סתימתאה כונה כך מפני שמשניות שונות נסתמו לפי שיטתו[3].

הערות שוליים

  1. ^ בבא בתרא ד ע"ב.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו, עמוד א'.
  3. ^ "זו דברי רבי מנחם - הא סתמא... רבי מנחם אמרה דסתימאה הוא, הרבה משמועותיו נשנו סתם במשנה ובברייתא". פירוש רש"י למסכת כתובות ק"א ע"ב.
אדני השדה

אַדְנֵי הַשָׂדֵה הוא יצור הנזכר לראשונה במשנה במסכת כלאיים. בהגדרתו נחלקו התנאים: לדעת תנא קמא הוא נחשב כחיה, ולדעת רבי יוסי דינו כאדם לעניין שמטמא טומאת אוהל.

בראשונים נחלקו בהגדרתו ועיניינו, ונאמרו בזה פירושים שונים.

לדעת ספר החינוך העוף ששמו 'ידוע', הכוונה ל'אדני השדה', שממנו לוקח ה'ידעוני' עצם, על מנת לבצע את פעולתיו לניבוי העתיד.

אורי צבי בן נון

אורי צבי בן נון (נולד ב-5 ביוני 1942, כ' בסיוון ה'תש"ב) הוא איש עסקים ישראלי, ששימש כיו"ר ומנכ"ל מפעלי ים המלח ומנכ"ל חברת החשמל.

אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד

אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד היא מצוות לא תעשה מהתורה על שחיטת בהמה והצאצא שלה באותו יום. איסור זה מבוסס על הלאו המופיע בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא, כ"ב, כ"ח). זהו איסור שלוקים עליו, והוא נמנה במניין המצוות.

איסור סירוס

איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מכל היצורים החיים. כמו כן נפסק ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור". האיסור הוא לאו מדאורייתא שנלמד מהפסוק: "וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת... וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ".

ביכורים

בִּיכּוּרִים הם הפירות הראשונים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. מצווה מהתורה להביא את הביכורים לבית המקדש ולהעניקם במתנה לכהנים. על פי המסורת היהודית, היו מעלים את הביכורים אל הכהנים בירושלים מחג הקציר עד חג האסיף.

בית דין של מעלה

ביהדות, בית דין של מעלה הוא מושג המייצג את ההתייחסות האלוהית הביקורתית לעניינים שונים ובכלל את הדין בו נידון העולם והאדם בידי שמיים. המושג מופיע בדרך כלל ביחס להחלטות בעלות השפעה לאומית שהתקבלו על ידי נציגי העם, ולפעמים ביחס לשאלות בהן אין ביד בית דין של מטה יכולת או סמכות להכריע בהן.

המקורות הראשונים המציינים את קיומו של בית הדין מצויים כבר במקרא, אולם עיקר העיסוק בו בא לידי ביטוי בספרות חז"ל ובתורת הסוד הקדומה והמאוחרת (הקבלה והחסידות).

ברכת הים הגדול

ברכת הים הגדול היא ברכה שנקבעה על ראיית ים גדול במיוחד (כמו הים התיכון או האוקיינוס), בה האדם מביע את התפעלותו מגודל הים ומברך את ה' על יצירתו.

ג' בחשוון

ג' בחשוון הוא היום השלישי בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ג' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בג' חשוון היא פרשת לך לך, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת נח אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

דרישה וחקירה

דרישה וחקירה הוא הכינוי בהלכה לחקירת העדים על ידי הדיינים בבית הדין, והן מהוות תנאי הכרחי לקבלת העדות בכל הנוגע לדיונים שאינם דיני ממונות. הדרישה והחקירה מתבצעות באמצעות שאלות הנשאלות על ידי הדיינים, ומתמקדות בעיקר בעניינים של זמן ומקום האירוע. נשאלות גם שאלות נוספות וכלליות יותר המכונות "בדיקות" ושנתונות לשיקול דעת הדיינים. בחלק מהשאלות נדרשים העדים לענות לשאלה ותשובת 'איני יודע' פוסלת את העדות, ובחלקן הם נדרשים רק שלא לסתור זה את זה, אך יכולים להשיב ב'איני יודע'. קיימת מחלוקת תנאים לגבי מהותן של השאלות, ומחלוקת ראשונים נוספת בנוגע לחשיבותן וסיווגן, כפי שיפורט.

במקורה מחייבת הלכת הדרישה-וחקירה בדיונים אזרחיים ופליליים, אך כדי שלא לנעול דלת בפני לווים - דהיינו החשש שאנשים ימנעו מלהלוות כספים בשל דרישות מחמירות לקבלת עדות - תקנו חז"ל שבתחום האזרחי אין צורך בדרישה וחקירה.הלכת הדרישה והחקירה המחייבת את ביצוע הדרישה והחקירה, פוסלת כל עדות בה לא ניתן מסיבה כלשהי לבצע אותן - למעט חריג מרכזי, והוא מקרים של תקנות הקהילה שמותקנות על ידי בית-דין או הנהגה אזרחית-עירונית, שבסמכותן להטיל סנקציות מעבר למה שקבעה ההלכה. במקרים אלה לא קיימת כפיפות לסדרי-דין כלשהם, ובין השאר הם פטורים גם מדרישה וחקירה. אחת ההשלכות שנובעות מהחיוב לדרוש ולחקור היא על ההלכה הקובעת כי אין לקבל עדות בכתב אלא רק ישירות מפי העדים, וזאת כתוצאה מכך שלא ניתן לחקור את העדים במידה והם מעידים בכתב.בהלכה מושם דגש רב יותר על ביצוע הדרישות והחקירות מאשר על מניעת עינוי דין. דבר זה נראה מכמה מקורות, אך הוא נובע באופן הבולט ביותר מאימרתו של רבי שמעון בן שטח הקובעת כי: "הוי מרבה לחקור את העדים." (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ט'.).המקור המרכזי לצורך בדרישה וחקירה הוא פסוק בספר דברים, המצווה על כך ישירות: "ודרשת וחקרת ושאלת היטב." (ספר דברים, פרק י"ג, פסוק ט"ו) אך בנוגע לאופן ממנו למדים על מספר השאלות ועל ספציפיותן, כאמור - קיימת מחלוקת. כציווי הנלמד מכמה פסוקים הוא נמנה כמצווה במנייני המצוות של מוני המצוות השונים.

והדרת פני זקן

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן היא מצוות עשה מהתורה לכבד ולהדר פני החכמים והזקנים כמופיע בפסוק: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב).

חרוסת

חֲרוֹסֶת, הנמצאת בקערת ליל הסדר, היא מטבל מתוק שבו מטבילים את המרור הנאכל בליל הסדר לזכר הטיט.

טומאת אוהל

בהלכות טומאה, אוהל שתחתיו נמצא מת, מטמא את כל אשר באותו אוהל משותף עם המת.

מקרא ביכורים

מקרא ביכורים הוא מצוות עשה מהתורה להביע שבח והודיה לה' עם הבאת הביכורים לבית המקדש. נוסח מקרא הביכורים מופיע במפורש בספר דברים ורובו נאמר גם בהגדה לפסח.

פריקה וטעינה (מצווה)

מצוות פריקה וטעינה הן מצוות עשה לעזור איש לרעהו בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך, ובטעינת הבהמה במשא.

פשרה

פשרה היא מונח הבא לתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך, באמצעות תקשורת ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים – לעיתים קרובות הסכמה זו באה תוך ויתור על מטרות או רצונות. קיצוניות היא לעיתים ההפך מפשרה. פשרה באה לעיתים בסמיכות לאיזון וסובלנות. במובנה השלילי, יש המתייחסים לפשרה ככניעה הכרוכה בוויתור על מטרות, עקרונות ומשאבים חומריים במהלך משא ומתן להשגת הסכם.

המילה ל"פשרה", ברבות מן השפות האירופאיות, מקורה במילה compromis בצרפתית של ימי הביניים. התפיסה והמשמעות של המילה "פשרה" היא תלוית תרבות וסביבה. בבריטניה, אירלנד ומדינות חבר העמים הבריטי משמעות המילה "פשרה" (אנגלית compromise) היא חיובית ומציינת מצב שבו שני הצדדים זוכים מן ההסכם. בארצות הברית המילה עשויה לשאת משמעות שלילית ולפיה שני הצדדים הפסידו מן ההסכם. בברית המועצות לשעבר המונח פשרה היה כמעט ולא ידוע.

קניין הבטה

במשפט העברי, הבטה היא סוג של מעשה קניין השנוי במחלוקת. על הכל מוסכם כי במכירה או במתנה יש צורך במשיכה או בהגבהה ואין תוקף להבטה בלבד, אולם בזכייה מן ההפקר יש הסוברים שמספיקה הבטה. פרשני התלמוד ביארו באופנים שונים מהי ההגדרה המדויקת של הבטה.

ראש ופתין

ראש ופתין (head and stringer) הוא שיטת בנייה קדומה באבני גזית שנועדה לחזק קירות במבנה, ובעיקר באלה שנבנו בבנייה יבשה ללא מלט. השיטה מבוססת על אבנים מלבניות, אשר לכל אחת מהן צד ארוך - הוא הפתין - וצד קצר - הוא הראש. האבנים משולבות בקיר ב-90 מעלות לסירוגין, כך שבכל פעם נראה לעין הראש או הפתין, או שני ראשים ופתין בקצב אחיד. הנדבכים בקיר יהיו תמיד אלה ביחס לאלה, כך שמעל ראש (או שני ראשים) יהיה תמיד פתין, ולהפך.

המקור לבטוי ראש ופתין מצוי במשנה במסכת נגעים בהקשר של צרעת הבתים.

הסבר המשנה: לדעת תנא קמא אם נמצא נגע צרעת על אבן שמשותפת לשני בתים אבל הנגע רק על בית אחד, אזי יש אפשרות לחלוץ את האבן היינו לעקור את כולו גם אם השכן נפגע מזה. לדעת רבי אלעזר אפשרות זו קיימת רק אם הנגע בראש האבן אבל אם הוא בפתין אז צריך לנתוץ היינו לשבור רק את השטח שבו הנגע מבלי להזיק לשכן.

ייתכן ומקור הביטוי בפסוק "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר." ניתן להבין בפסוק זה את המילה פתנים במשמעות נחשים. לפי פירוש זה, המשנה השתמשה במילה פתין כביטוי לחפץ ארוך, דהיינו: הצד הארוך של האבן.

שומע כעונה

שוֹמֵע כְּעוֹנֶה (יש המבטאים שוֹמֵע כָּעוֹנֶה - בכ"ף קמוצה) הוא מושג הלכתי שפירושו הוא, לצאת ידי חובת מצווה שבדיבור, על ידי שמיעתה מאחר.

שינוי הדין

שינוי הדין הוא מצב, בו אדם עבר חטא במצב הלכתי מסוים, וכאשר נודע החטא הוא במצב בו השתנה דין העונש על חטא זה, כך שאם היה עובר על חטא זה במצב העכשווי, היה דינו שונה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.