תנא דבי אליהו

תנא דבי אליהו הידוע גם בשם סדר אליהו הוא מדרש אגדה המיוחס לאליהו הנביא.

מקור המדרש

החיבור על שני חלקיו, נזכר לכאורה כבר בתלמוד בבלי, שם מסופר המעשה הבא על כתיבת המדרש:

"רב ענן, הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא"

תרגום: רב ענן, היה רגיל אליהו לבוא אליו ולשנות לו את "סדר אליהו". כיון שעשה רב ענן כך (המעשה שמסופר קודם לכן, שהיטה דין שלא בכוונה), הסתלק אליהו. ישב רב ענן בתענית וביקש רחמים ושב אליהו. כשבא אליהו היה מפחיד את רב ענן, עשה רב ענן תיבה וישב בתוכה לפני אליהו עד שסיים אליהו ללמדו. וזהו ששנינו שיש "סדר אליהו רבה" (מה שלימדו קודם המעשה) ו"סדר אליהו זוטא" (מה שלימדו בתיבה לאחר המעשה)[1].

החיבור שבידינו מחולק לשני חלקים:

  • אליהו רבה (הגדול, נקרא גם "סדר אליהו רבה" או "תנא דבי אליהו רבה") - המכיל 31 פרקים.
  • אליהו זוטא (הקטן, נקרא גם "סדר אליהו זוטא" או "תנא דבי אליהו זוטא") - המכיל 15 פרקים.

תוכן המדרש

המדרש דורש את פסוקי התורה והנביאים, מתחיל בבריאת העולם, אדם הראשון, אבות האומה, השעבוד במצרים וכן הלאה, ומתגלגל מעניין לעניין כדרכם של מדרשים. הספר מטיף לעשיית צדקה וחסד, למידות טובות, לזהירות בקיום המצוות, להתרחקות מעמי הארצות, לכיבוד הורים, לשימוש תלמידי חכמים ועוד. כמו כן מתוארים בו הגן עדן והגיהנם, ימות המשיח, תחיית המתים ועוד. החיבור משתמש במשלים ובסיפורים רבים כדי להמחיש את תביעותיו. פה ושם מצויים בו גם הלכות שונות, וכמה מהם אף נכללות בשולחן ערוך כמחייבות הלכה למעשה.

מהדורות

דפוס ונציה

לראשונה נדפס המדרש בוונציה בשנת ה'שנ"ח (1598-1597). בשנת ה'תל"ו נדפס הספר מחדש בפראג על ידי המקובל רבי שמואל הידא שהגיה את החיבור בצורה נרחבת ביותר עד כדי כך שניתן לומר שהוא פשוט שכתב את הספר מתחילתו עד סופו. בהקדמה למהדורתו אומר הידא שמכיוון שראה שהספר משובש מאוד והצטער בהבנתו, עמד לפני הקב"ה בתעניות ותפילות שיזכהו להבין ולהגיה נכונה את המדרש, ולדבריו, ענה לו הקב"ה לתפילותיו ונגלה אליו אליהו הנביא בחלום הלילה להדריכו כיצד להגיה ולתקן את השיבושים שבספר. עוד הוסיף רבי שמואל ופירש בפירוש ארוך ורחב את כל המדרש, וקרא את שמו זיקוקין דנורא וביעורין דאשא.

מהדורת איש שלום

בשנת ה'תר"ס הדפיס מאיר איש שלום בווינה נוסחה אחרת של המדרש על פי כתב יד רומי משנת ד'תתל"ג. וגם כתב פירוש מאיר עין על המדרש, הכולל ביאורים הערות והארות, וצירפו למדרש שבמהדורתו.

כתב יד פרמא

מאיר איש שלום הוסיף להדפיס בהוצאתו תיאור של כתב יד פרמא משנת ה'נ' הכולל חלק מסדר אליהו זוטא, אך נוסחא זו אינה שונה כמעט במאום מנוסחת דפוס וינה שאותה הדפיס מאיר איש שלום.

נספחים למדרש

בנוסחת דפוס וינה "סדר אליהו זוטא" מסתיים בפרק ט"ו[2] שבסופו נכתב לסיום המדרש: "הדרן עלך סדר אליהו זוטא בסיוע משכיל הילול מבטא ברוך נותן ליעף כח". ולעומת זאת, בנוסחת דפוס ונציה נוספים עוד עשרה פרקים שלמים למדרש. לאמתו של דבר, שבעת הפרקים האחרונים הם חיבור נפרד: שבעת פרקי רבי אליעזר אלא שחיבור זה נספח בטעות למדרש זה. ושלשת הראשונים מהווים קובץ מדרש אחר, שהוא בוחר לכנותו בשם "פרקי דרך ארץ"[3].המחקר העדכני של החיבור פרקי דרבי אליעזר העלה שעל אף השם הזהה אין שום קשר בין שבעת הפרקים הנזכרים ובין החיבור המפורסם הידוע בשם זה.[4]

קדמות המדרש שבידינו

בתלמוד הבבלי מובאים בתשעה מקומות ציטוטים בשם "תנא דבי אליהו", וכולם מצויים במדרש שלפנינו מלבד שני מאמרים. כמו כן מאמרים רבים בשם המדרש מוזכרים בכל ספרות הראשונים, כדוגמת ספרו של רבי נתן מרומי "הערוך", ספר "הרוקח" של רבי אלעזר מוורמס, הרמב"ן, הרא"ש ועוד רבים. לעומת זאת, ישנם כמה ראשונים ואחרונים המצטטים מ"סדר אליהו" אך במדרש שלפנינו לא נזכרו הדברים המצוטטים, כדוגמת מחזור ויטרי, ראשית חכמה ועוד[5].

על פי המסורת רב ענן שמע את הדברים המופיעים בחיבור מפי אליהו. אבל כמה מגדולי הדורות היו סבורים שהמדרש שלפנינו לא יצא מתחת ידי רב ענן מפי אליהו הנביא, בהם רבי יצחק אברבנאל[6], רבי יששכר בר איילנבורג בספרו "באר שבע"[7] והרשב"ץ[8] שטען שלא ייתכן שאליהו הנביא יצטט תנאים. החיד"א[9] והרב יוסף זכריה שטרן[10] השיבו על טענותיהם.

במחקר המודרני, זמן חיבורו של המדרש "תנא דבי אליהו"[11] שנוי במחלוקת במשך תקופה ארוכה, כאשר טווח השנים נע מהמאה השלישית (תקופת התנאים) ועד המאה העשירית (תקופת הגאונים). אף על פי שהמחלוקת על זמן המדרש טרם הוכרעה באופן סופי, המגמה במחקר כיום[12] היא לאחר את המדרש עד המאה התשיעית[13].

מפרשי המדרש

  • זיקוקין דנורא וביעורין דאשא - רבי שמואל הידא.
  • ישועות יעקב - רבי יעקב הירץ מבראדי.
  • מאורי אש - רבי אברהם שיק.
  • מענה אליהו - רבי יצחק אליהו לנדא.
  • לוח ארז - רבי חיים פלאג'י.
  • רמתיים צופים - רבי שמואל משינאווא.
  • טובי חיים - רבי חיים ישעיה הכהן הלברסברג
  • תוספות בן יחיאל - רבי עקיבא יוסף שלזינגר.
  • רמזי אש - רבי אהרן שמחה פיליצר.
  • משפט וצדקה - רבי יעקב מאיר שכטר.
  • שי למורא - ליקוט משאר המפרשים, בהוצאת "שי למורא" בעבר "אשכול".
  • תנא דבי אליהו המבואר (שני כרכים) - רבי אברהם יצחק רוטנשטיין, ליקוט מקיף, הגהות, השוואות והערות. כמו כן מצורפים שם הגהותיהם של רבי יעקב משה נכד הגר"א, הגהות בנו של רבי חיים פלאג'י והגהותיו של רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים עליו

הערות שוליים

  1. ^ כך מפרש שם רש"י את דברי הגמרא, אך התוספות מפרשים את הדברים בצורה שונה.
  2. ^ שהוא פרק י"ב בנוסחת כתב יד פרמא, אך תוכן הפרקים פחות או יותר זהה. ובשניהם זהו סוף המדרש.
  3. ^ פרק י"ז שבסדר אליהו זוטא מופיע כמעט ללא שינוי כפרק השישי במסכת אבות בשם "ברייתא דקנין תורה", וברור שהוא אינו מסדר המסכת אלא נספח לה מסיבות שונות.
  4. ^ וזאת בניגוד לדעתו של רד"ל במבואו לפרקי דרבי אליעזר.
  5. ^ יש להעיר שמצוי בכמה מקומות בדברי הראשונים שכתבו מאמרים בשם "מדרש" סתם, והדברים מבוארים במדרש שלפנינו.
  6. ^ שייחסו לתנא בשם אליהו.
  7. ^ שייחסו לתנא אחר ששמו היה אליהו עיני.
  8. ^ מגן אבות חלק ג' פרק ג'.
  9. ^ יעיר אוזן מערכת ת' אות כ', שם הגדולים מערכת ספרים אות ס' ס"ק ו, השמטות לשער יוסף על מסכת הוריות.
  10. ^ זכר יהוסף חלק ג'.
  11. ^ - המצוי בידינו
  12. ^ המתמקד בזיהוי ע"פ אפיון הסגנון והלשון
  13. ^ עיינת רייזל, "מבוא למדרשים", עמ' 353 - 349
240

שנת 240 היא השנה ה-40 במאה ה-3. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 240 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אליהו בן חיים (ראנ"ח)

רבי אליהו בן חיים, המכונה גם ראנ"ח (ה'ר"צ, 1530 [בקירוב] - השע"ג, 1613) היה רב טורקי, חכם באשי, ומראשוני האחרונים.

אליהו מני (רב)

הרב אליהו סלימן מני (תמוז ה'תקע"ח, 1818 - ח' בתמוז ה'תרנ"ט, 1899), היה רבה הראשי של חברון, מגדולי רבני עיראק.

אליהו רבה

האם התכוונתם ל...

ברכות התורה

בהלכה, בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה הן ברכות העוסקות בנתינת התורה ובלימוד תורה, שחובה לברכן לפני לימוד תורה, ומקובל לברכן בכל בוקר לקראת כל לימוד התורה שילמד באותו יום.

גילוי אליהו

ביהדות, גילוי אליהו הוא כינוי להתגלות ותִקשור, של ישות המכונה אליהו, ומזוהה על פי רוב עם אליהו הנביא, הבאה במגע ומעניקה מידע לחלק מבני-אדם.

התיאור המקראי בספר מלכים ב פרק ב (1, 11), מתאר את עליית אליהו הנביא בסערה השמימה; חוסר האזכור של מוות מוחשי של אליהו, הוביל בהקשרים שונים, להתייחסות לאליהו כבן-אלמוות, או כישות שהקשר שלה לעולם הזה ממשיך להתקיים. תפיסה זו הצטרפה לאמונה שקיים קשר בין האל לבני-האדם בדרך כלשהי, פן בקשר זה קיבל את המינוח הכוללני גילוי אליהו; כך התפיסה מזהה גילויים שונים, המגיעים ממקור אלוהי ועל-טבעי, עם אליהו הנביא.

הערוך

ספר הערוך הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן מרומי, ובו מפורשות מילים קשות בתלמודים ובמדרשים.

לכל אחד מערכי המילון ישנו פירוש, קצר בדרך כלל. לרוב מפנה המחבר למקור בו מופיעה מילה זו, ומצטט משפט קצר ממנו. אגב כך, מפרש לעיתים המחבר בקצרה גם את המשפט בכללו והקשרו. הפירושים מסתמכים בעיקר על ספרות הגאונים ועל פרשנות של המחבר. חשיבות נודעת לספר הערוך גם בהקשר של בירור הריאליה התלמודית, וקביעת נוסח מקורות חז"ל. בפירושיו מובאת פעמים רבות מסורת הגרסה והפירוש של רב האי גאון ורבנו חננאל.

מדרש תדשא

מדרש תדשא (נקרא גם מדרש רבי פנחס בן יאיר וכן ברייתא דרבי פנחס בן יאיר) הוא מדרש שמיוחס לרבי פנחס בן יאיר, ועל פי חוקר המדרש אברהם אפשטיין נכתב על ידי רבי משה הדרשן.

שם המדרש נובע מהפסוק בו הוא מתחיל"תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע"

וכן משום שהמילה "תדשא" היא גימטריה של שם מחבר המדרש

נתן מרומי

רבי נתן בר יחיאל מרומי (המאה ה-11, איטליה) היה תלמיד חכם ויוצר חשוב בתקופת הראשונים, בן למשפחת חכמים ומנהיגי ציבור ברומא, פוסק ומחבר ספר "הערוך", מספרי היסוד בפרשנות התלמוד.

ספרות האגדה היהודית

ביהדות קיימים ספרי אגדה רבים הכוללים בתוכם תוכני מוסר, סיפור ושאר תכנים שאינם הלכתיים. כמו כן ישנם ספרים שהם ליקוטי אגדות מתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי. חז"ל מייחסים חשיבות רבה לאגדה ובמשך ההיסטוריה היהודית חוברו מאות ספרים שנועדו לפרש ולבאר את אגדות חז"ל, חלקם באופן פשטני וחלקם באופן עמוק יותר. דוגמה לכך היא חיבורו של המהרש"א "חידושי אגדות" שהוא חיבור מקיף על כל מסכתות הש"ס ונותן הסברים פשוטים ולרוב גם עמקניים לאגדות שבתלמוד בבלי.

ספרות חז"ל

ספרות חז"ל היא מכלול הטקסטים שנכתבו על ידי חז"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) - מנהיגיו הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל מתחילת תקופת בית שני ועד סוף המאה ה-6.

עבודת ה'

המונח עבודת ה' (נקרא: עבודת השם) מתאר את מכלול הפעולות הדתיות של היהודי, שנעשות בהתאם למצוות היהדות. יהודי שעוסק רבות בפעולות אלו מכונה "עובד השם". כיום משתמשים במונח זה בצורה יותר מצומצמת, בעיקר על מצוות התלויות בלב.

עזרת נשים (בית המקדש)

עזרת נשים – השטח המזרחי של חצר בית המקדש, בין החומה הפנימית לעזרה (השם הכולל לעזרת ישראל ועזרת כהנים).

עזרת הנשים הייתה קיימת בבית המקדש השני, וישנם מקורות שלפיהם היא הייתה קיימת אף במשכן שילה ובבית המקדש הראשון. בספר דברי הימים נכתב כי המלך יהושפט עמד "...בבית ה' לפני החצר החדשה"עזרה המזוהה על פי התלמוד כעזרת נשים.

בבתי הכנסת בימינו קרוי כך האזור המוקצה לנשים לצורכי התפילה.

עניי עירך קודמים

עניי עירך קודמים הוא כלל בהלכות צדקה לפיו יש להקדים ולסייע לעניים הקרובים אל האדם, לפני שמסייעים לעניי מקומות רחוקים.

פיטום הקטורת

פיטום הקטורת הם קטעי הלכה תנאיים העוסקים בקטורת הסמים, הנאמרים לפני או אחרי התפילה בצירוף מזמורים וקטעים אחרים. מקור הקטעים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.אמירת הקטרת הקטורת שקולה כביכול להקטרת הקטורת בבית המדרש, כדרשת חז"ל על הפסוק: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע, י"ד, ג'). שמחמת שאיננו יכולים בעת הזאת לקיים את מצוות עבודת הקורבנות (מפני שאין לנו כיום בית מקדש), אנו מקיימים אותן על ידי הזכרתן בזמנן בתפילה.

קדיש

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, דוקסולוגיה (המנון תהילה לאל), הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח, ולאחר לימוד תורה שבעל-פה.

בתחילת ימי הביניים תפס הקדיש מקום בתפילות אבלים ובאזכרות למתים, ועם עליית המיסטיקה היהודית במאות ה-12 וה-13 פשט המנהג לקרוא קדיש על מת.

רב ענן

רב ענן (בר תחליפא) היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל. תלמידו המובהק של שמואל, שהביא מאמרים רבים משמו וגם משם רב.

רחב

רָחָב היא דמות מקראית המופיעה בספר יהושע ומתוארת כתושבת יריחו שמארחת את מרגלי יהושע בארץ כנען. עזרתה חיונית להצלחת בני ישראל בכיבוש יריחו, ועל פי המדרש היא התגיירה ונישאה ליהושע לאחר התנחלות השבטים.

תומר דבורה (אתר מקראי)

תֹּמֶר דְּבוֹרָה הוא שמו של עץ המופיע במקרא, בספר שופטים, מיקומו בין הרמה לבין בית אל. תחת עץ זה, קיבלה דבורה הנביאה את הבאים אליה למשפט.העץ קרוי על שמה של דבורה היה מוכר לתושבי האזור הנמצא באזור הרמה.

יש הסוברים כי תומר דבורה הוא המקום בו נקברה גם דבורה מינקת רבקה. קביעה זו אינה מתקבלת כי לא קיים דמיון לשוני בין הסיפורים. מעבר לכך בסיפור מינקת רבקה מסופר כי דבורה המינקת נקברה תחת עץ הקרוי אלון בכות.

ויקטור גרן שסייר בארץ ישראל במאה ה-19 מזהה את הרמה בה היה קיים עץ זה, עם הכפר ראם אללה של ימינו. יש הסוברים כי אלון תבור הוא תומר דבורה (שופטים, ד', ה') ובעל תמר (שופטים, כ', ל"ג), אך אחרים מזהים את מקומו של אלון תבור בח'רבת ארחא צפונית לתל אל פול.

ספרות המדרשים
מדרשי הלכה תנאיים

(200 לספירה עד 400 לספירה לערך)

מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספרי במדברספרי זוטאספרי דבריםמכילתא דברים
מדרשי האגדה הקלסיים

(400 לספירה עד 600 לספירה לערך)

בראשית רבהאיכה רבהפסיקתא דרב כהנאויקרא רבהאסתר רבה (פרשיות א-ו)
מדרשי תקופת הביניים

(600 לספירה עד 750 לספירה לערך)

שיר השירים רבהקהלת רבהרות רבהדברים רבהמדרשי התנחומאשמות רבה (פרשיות יב-מ) • מדרש שוחר טוב
המדרש המאוחר והילקוטים

(750 לספירה והלאה)

תנא דבי אליהו • פרקי דרבי אליעזרבמדבר רבהילקוט שמעוניפסיקתא זוטרתאמדרש הגדול • הגדות התלמוד (ילקוט) • עין יעקב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.