תמר (בת דוד)

תָּמָר, דמות מקראית, מתוארת בספר שמואל (ב' יג) כבתו של דוד המלך מנישואיו למעכה בת תלמי מלך גשור וכאחות אבשלום. הייתה ידועה בשל יופיה הרב ובשל סיפור האונס, המתואר במקרא, שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב.

Thamar par Cabanel
תמר - ציור מעשה ידי אלכסנדר קבנל

תמר במקרא

תמר מיוחסת, בכל אזכורי דמותה במקרא, דווקא אל אחיה אבשלום. יופיה ניכר בה, ואמנון אחיה, בכורו של דוד, אהב אותה. בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את הבתולין ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום, הרג אבשלום את אמנון וברח לבית סבו שבגשור.

Rape of Tamar - Le Seur
אונס תמר - ציור של אסטאש לה סואר, בסביבות 1840

תמר במשנת חז"ל

על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות:

כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן.

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (כא, ב) דורש רבי יצחק כי אמנון שנא את תמר מכיוון שהפכה אותו ל"כרות שפכה" (סירוס), על ידי כריכת שערה סביב איבר מינו.

לפי חז"ל בתלמוד הבבלי, כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על איסור ייחוד עם אישה לא נשואה: "אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה [...] גזרו על ייחוד דפנויה." (מסכת סנהדרין, כא א-ב).

פרשנות מעשה האונס

את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש 'מידה כנגד מידה' על חטא דוד ובת שבע[1]. גם בסיפור של תמר ישנם גילוי עריות ושפיכות דמים, והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו.

פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ" (שמואל ב' יג, יג). איך ייתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את האונס או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אך הסבר זה נסתר מהכתוב, שכן תמר מכונה מספר פעמים כ'אחותו' של אמנון. אחרים אומרים, על פי חז"ל, שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין אשת יפת תואר – דין המאפשר לקחת אשה מן האויב במלחמה ולהביאה הביתה – ומכאן שתמר נחשבה לגויה, המיוחסת על-פי התורה רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון. חוקרים מודרניים מציעים שמכיוון שאמנון ותמר היו אחים רק מאב ולא אחים מאם, היו מותרים להנשא בהתאם לחוק המקראי הקדום הנזכר לגבי אברהם האומר על שרה אשתו "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב).

יש פרשנות הטוענת כי תמר פגעה באמנון בדרך זו או אחרת. רש"י כתב על פי חז"ל: "נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה", כלומר באמצעות שערה שנקשרה לאבר מינו היא הצליחה לסרס את אמנון. הרלב"ג אומר כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה".

בפרשנות מודרנית לסיפור טענה אריאלה דים-גולדברג, סופרת עברית וחוקרת מקרא, כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום[2]. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.

תמר בתרבות

הפרח אמנון ותמר (סֶגֶל שְׁלָשׁ גּוֹנִי) קיבל את שמו מדמויותיהן של אמנון ותמר המקראיים. הראשון שקישר ביניהם היה שאול טשרניחובסקי כאשר תרגם לעברית אגדת עם רוסית אודות אותו הפרח. באגדה הרוסית, הפרח זכה לכינוי "איבן דה-מריה" ומקורו באח ואחות, אשר נפרדו בילדותם, ובבגרותם התאהבו מבלי לדעת את קרבתם. משנודע להם שהם אחים, מתו מחובקים זה בזו והפכו לפרח האמנון ותמר. באופן דומה, באנגלית ניתן לפרח הכינוי העממי "ג'ק וג'יל"[3][4]. כאשר טשרניחובסקי תרגם את אגדת העם הרוסית לעברית[5] הוא השתמש בשמותיהם של אמנון ותמר, בעקבות הדמיון העלילתי וכן הדמיון הפונולוגי לשמות הרוסיים[4]. בתרגומו לאגדת העם הוא כתב: "ויהי אמנון- פרח שדה תכלת כהה עין- עלהו ואחותו תמר הייתה עין צהובה על חזהו"[6].

Desolation of Tamar by J.Tissot
תמר מגורשת מביתו של אמנון לאחר מעשה האונס, ציור מאת ג'יימס טיסוֹ, בסביבות 1896 עד 1902. "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שמואל ב' פרק י"ג, פסוק י"ט)

בספר "אהבת ציון" מאת אברהם מאפו, מופיע סיפור אהבה בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר. מאפו השתמש בשמותיהן של שתי הדמויות מהסיפור המקראי.

"אפר על ראשה" הוא רומן היסטורי מאת חוה עציוני-הלוי, המבוסס על סיפורה של תמר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 4, עמ' 78
  2. ^ אריאלה דים, אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר, נדפס ב"הספרות" 28, 1979, עמ' 104-107
  3. ^ מוטי רוזן, אמנון ותמר, מתוך כתב העת "טבע הדברים", גיליון 191, (2011-09), עמ' 16
  4. ^ 4.0 4.1 מרדכי רוזן, אטימולוגיה, 1999, עמ' 269
  5. ^ איתי אילוז, פרח החודש ינואר: אמנון ותמר, 1 בינואר 2009, באתר "חפצים"
  6. ^ אַמְנוֹן וְתָמָר (משירי הפרחים), בפרויקט בן יהודה
דברי גד החוזה

דברי גד החוזה הוא כתב יד שנמצא בספריית אוניברסיטת קיימברידג' (סימונו: O0.1.20) המכיל בין היתר חזיונות אלוהיים, וכן סיפורים שונים על דוד המלך השופט החכם, חזיונות של גד הנביא, נבואתו של חירם, צוואתו של דוד, גבורתה של תמר בת דוד ועוד. בכתב היד 14 פרקים בהם למעלה מ-5200 מילה. ה', בשמותיו השונים, מוזכר בחיבור למעלה מ-170 פעם, אך הבריח התיכון של הספר הוא דוד המלך, אשר מוזכר בחיבור 89 פעם (ופעם נוספת כ'בן ישי'). רובו הגדול של החיבור עוסק בדוד המלך, בין אם בגוף ראשון (דוד מדבר), בין אם בגוף שני (מדברים אל דוד), ובין אם בגוף שלישי (מדברים על דוד).

חוה עציוני-הלוי

חוה עציוני-הלוי (נולדה ב-1934) היא פרופסור אמריטה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וסופרת העוסקת בכתיבת רומנים תנ"כיים.

מעיל

מְעִיל הוא בגד עליון המיועד לכיסוי פלג הגוף העליון או לגוף כולו. למעיל יש תמיד שרוולים (בניגוד לשכמיה) ולעולם אין לו מכנסים (בניגוד לחליפת סקי כגון חרמונית). המעיל הוא בגד הנלבש אך ורק מחוץ לבית.

המעיל מורכב בדרך כלל מביטנה, שהוא הבד הקרוב לגוף הלובש ובד חיצוני שהוא בדרך כלל עמיד לרטיבות, הוא הנראה מבחוץ ועל כן הוא בעל צבע ודוגמה נאים. בין הביטנה לבד החיצוני נמצא לרוב ריפוד מבודד. ישנם מעילים הקרויים על שם הבד החיצוני כמו מעיל פרווה או מעיל עור.

יש מעילים המיועדים להגן על הגוף מפגיעה פיזית או מתנאים קיצוניים אחרים, כגון מעיל אופנוענים המשלב הגנה מרוח עזה וריפוד מפני נפילה וחיכוך עם הכביש.

מעילים יכולים גם להעיד על השתייכות לקבוצה או על מעמד מסוים כגון: מעילי שרד המהווים חלק מתלבושת רשמית של קצינים או נושאי תפקיד ממלכתי או דתי. או קפוטה - מעיל ארוך, לרוב בצבע שחור, שאותו נוהגים ללבוש יהודים חסידים בכל ימות השנה. בעבר היה נהוג גם "מעיל סטודנטים" (מעיל צמר באורך הברך, לרוב משובץ, ללא ריפוד) שאפיין קבוצת אוכלוסייה זו ו"מעיל שחור ארוך" ("טרנץ'", כנ"ל, אך שחור) שאפיין בלשים בסרטי קולנוע.

ככלל לבישת מעיל מעידה על מעמד חברתי. אנשי המעמדות הנמוכים שוהים יותר זמן בחוץ, בעוד אנשי המעמד הגבוה נעזרים בכלי רכב פרטי העומד לרשותם ואינם נאלצים לשהות זמן רב באוויר הקר ולהיחשף לתנאי מזג אוויר קיצוניים. כך מעיליהם של אנשי המעמד הגבוה קלים יותר ומהווים פריט אופנה יותר מאשר פריט הגנה. מעיליהם של אנשי מעמד הפועלים הם פרקטיים יותר.

היותו של המעיל בגד מגן גדול ועבה גורמת לכך שהתנועה בו עלולה להיות מסורבלת. במיוחד אמורים הדברים לגבי אנשים השוהים זמן רב בחוץ כחלק מפעילותם כחיילים, פועלים וכדומה. לפיכך, התקדמות הטכנולוגיה פועלת לכיוון של הפיכת המעיל לקל-משקל, גמיש, עמיד ונוח יותר. נעשה שימוש בבדים וסיבים סינתטיים ליצירת מעילים שרמת ההגנה שלהם מפני הקור לא תבוא על חשבון עובי וסירבול (כפי שקורה במעילים מחומרים טבעיים כצמר, מילוי נוצות וכדומה). כך תופס מקום אריג הפליס כפתרון ליצירת מעילים מודרניים.

מעמד האישה ביהדות

מעמד האישה ביהדות עבר תמורות ושינויים במהלך הדורות, והושפע הן מתהליכים פנימיים ביהדות והן מתהליכים חיצוניים. נשים מעטות מוזכרות כדמויות משמעותיות בסיפור המקראי. תלותה של האישה ביחסים עם גבר (לרוב אב או בעל) אשר במסגרתם ייקבעו חובותיה וזכויותיה, אופיינית למעמד רוב הנשים בעולם בתקופת המקרא. עם התפתחות הממסד הרבני, חלו שינויים במעמדה המשפחתי של האישה, בהם חרם דרבנו גרשום, שאסר על גברים לגרש את נשותיהן בעל כורחן, או לשאת יותר מאישה אחת.

עד העידן המודרני, רוב הנשים לא נהגו ללמוד תורה ולא התמודדו על מילוי תפקידים ציבוריים. בתחום זה חלו שינויים משמעותיים ברוב הזרמים ביהדות במהלך המאה העשרים, בעיקר בזרמים הלא-אורתודוקסיים.

עלילות בעל וענת

עלילות בעל וענת (ידועות גם בשמות עלילות בעל וכן עלילות בעל ומות) הן אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית ונחשב למיתוס האוגריתי המרכזי והחשוב ביותר בשירה האוגריתית מהמאות ה-15 עד ה-12 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת). העלילה שופכת אור על אמונותיהם ותפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ועל מחשבותיהם ומנהגיהם של אנשי ארץ כנען.

השירה, שהתגלתה בספריית הכהן הגדול בעיר אוגרית, כתובה על שישה לוחות (ועוד כמה שברים) ברמות שימור שונות. הלוחות מקוטלגים באותיות KTU.1.2 עד KTU.1.11.‏הדמויות המרכזיות בשירה זו הן: אל – ראש פנתאון האלים הכנענים המתואר בצלמיותיו כדמות מלך היושב על כיסא; בעל – אל הגשם, הסערה והפוריות; אחותו הנאמנה ענת – אלת המלחמה והציד, שמסייעת לו; האל ים – אל הימים והנהרות; מוֹת – אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים על שליטה ומלוכה בארץ. האלים בעל וענת אחותו נאבקים באלים ים ומות. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון, וכאשר גוברים ים ומות, שהם כוחות שליליים חזקים, סובלים בני האדם מבצורת, מעקרות, ממגפות, מהצפת נהרות ונחשולי מים, וממוות. ים נתפס בשירה כאל דמוני במיוחד, שעוזריו הן מפלצות ים נוראות.

שער הערווה

שְׂעַר הָעֶרְוָוה הוא שיער בחזית איברי המין הזכריים והנקביים, על המפשעה, ולעיתים בחלק העליון והפנימי של הרגליים. אזורים אלו מוגדרים כאזור הערווה. על אף קיומו של שיער עדין באזור זה בילדות, המונח "שער ערווה" מתייחס דווקא לשיער העבה והארוך יותר שמתפתח בגיל ההתבגרות, המושפע מעלייה ברמת האנדרוגנים על העור באזור איבר המין. מסיבה זו, שער הערווה הוא חלק מהשיער האנדרוגני.

תמר

האם התכוונתם ל...

תמר (אשת ער)

תָּמָר היא דמות מקראית, כלתו של יהודה, אשתו של בנו ער ויבמתו של בנו אונן. לאחר שסירב יהודה לאפשר לבנו השלישי לקיים את חובת הייבום כלפיה, התעברה תמר מיהודה בעורמה והפכה לאם ילדיו, פרץ וזרח. בין צאצאיה הבולטים נמנים אלישבע, בועז, דוד המלך ויואב בן צרויה.

סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ח, בין סיפור מכירת יוסף לסיפור יוסף ואשת פוטיפר.

תמר (דמות מקראית)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.