תמר מצוי

תמר מצוי (שם מדעי: Phoenix dactylifera) הוא מין בסוג תמר שבמשפחת הדקליים. התמר בארץ ישראל הוא עץ תרבות (וליתר דיוק דמוי עץ) הגדל בעיקר באזורים חמים. כל חלקיו משמשים את האדם. התמר נמנה עם שבעת המינים.

תמר מצוי
نخلة على الشاطىء الرملى
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: דקלאים
משפחה: דקליים
סוג: תמר
מין: תמר מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phoenix dactylifera
ליניאוס, 1753
תמר (מג'הול)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 21.32 ג'
קלוריות 277 קק"ל
חלבונים 1.81 ג'
פחמימות 74.97 ג'
שומן 0.15 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
 ‑ ויטמין A 7 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 0.05 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.06 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 1.61 מ"ג
ברזל 0.9 מ"ג
סידן 64 מ"ג
אשלגן 696 מ"ג
נתרן 1 מ"ג
סיבים תזונתיים 6.7 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
Neot smadar
מבנה עם גג עשוי מכפות תמרים בנאות סמדר
עץ דקל
צמח התמר ניחן בגובהו הרב, יחסית לעצי נוי אחרים
פיקוס השדרות על דקל תמר מצוי
פיקוס השדרות על דקל תמר מצוי בישראל. הפיקוס הגיע לשם על ידי גואנו של עטלף פירות מצוי
דקל תמר מצוי חתך גזע דמוי עץ (3)
הדקליים נחשבים דמוי עץ, אין להם טבעות גדילה. כפי שניתן לראות בחתך גזע של תמר מצוי

עץ התמר

האדם עושה שימוש בכל חלקיו של עץ התמר: העלים משמשים כגג לסוכות (הן בחג והן אצל נוודים במדבר) הפירות משמשים לאכילה ולהכנת יין תמרים ודבש תמרים, סנסיני התמר (שעליהם תלויים הפירות) משמשים לטאטוא וקליעת סלסלות, הגזע משמש לבניין וקירוי ואף ניתן להשתמש בו כשוקת לצאן, לאחר שתוכו מרוקן. הזן "דרי" ידוע בלולבים המהודרים שלו, המשמשים למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

מטע התמרים הגדול בישראל נמצא בקיבוץ טירת צבי, בעמק בית שאן. גם בעמק הערבה יש מטעי תמרים גדולים. בימינו מרוכזים רוב שטחי תמר מג׳הול לייצוא, כ-20 אלף דונם, בבקעת הירדן.

במקרא מופיעה פעמיים הצורה תֹּמֶר באותה משמעות. גם צורה זאת נהייתה לשם פרטי נפוץ לזכר ולנקבה, כמו הצורה תָּמָר לנקבה.

פרי התמר

פרי התמר נאכל לח או יבש, טעמו מתוק מאוד וצורתו מאורכת. הסירופ המופק ממנו נקרא סילאן ומשמש בעיקר לתיבול מנות אחרונות ועוגות. איסוף הפירות מהעצים נקרא "גדיד תמרים". טיפוס הפרי הוא ענבה, שבתוכה זרע אחד.

פרי התמר לא נזכר במפורש בשבעת המינים.[1] עם זאת, הפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש" השביעי שבשבעת המינים כדבש תמרים.

בארצות ערב נהוג לטחון את זרע פרי התמר ולהכין ממנו תבלין. במרוקו נהוג לחלוט זרע תמר טחון לשתייה.


ישנם זנים שונים של תמרים, רובם יובאו (הוברחו) לארץ מעיראק, על ידי בן ציון ישראלי מקבוצת כנרת. בין הזנים נמנים ברהי - תמר צהוב, חיאני - תמר לח בצבע אדום, ומג'הול - תמר גדול ממדים, יבש, והוא החשוב ביותר מבחינה מסחרית. זנים נוספים הקיימים בארץ: דקל נור, חלאווי, חדראווי, זהידי, דרי ואמרי.

בישראל מגדלים מטעי תמרים כגידול מסחרי רק לאורך השבר הסורי-אפריקאי, מבקעת כנרות בצפון ועד לדרום הערבה. כעץ נוי נפוץ התמר בכל רחבי הארץ. בשנת 2005 הונבט בישראל גלעין תמר שנמצא בחפירות במצדה, כנראה בן הזן הנכחד "תמר מדבר יהודה".[2] העץ גדל בעציץ עד שבשנת 2011 הגיע לגובה של כ-2.5 מטר וניטע בקיבוץ קטורה.[3] נכון לשנת 2012, זה היה הזרע העתיק ביותר שהונבט בהצלחה, אך הנבת פרי תיתכן רק אם העץ הוא ממין נקבה.[4][5]

PikiWiki Israel 5465 Agriculture in Israel

מטעי התמרים של אילות נושקים לים סוף ולעיר אילת

Date palm

פירות התמר

Palm Dekel-nur

תמר "דקל-נור"

Palm Magehul

תמר "מג'הול"

Palm Hallawi

‏תמר חלווי

התמרים של ארץ ישראל בספרות היוונית-רומית

בספרות היוונית-רומית של העת העתיקה יש כמה אזכורים לתמרים של ארץ ישראל.

הפילוסוף היווני תאופרסטוס (המאה ה-4 לפנה"ס) כתב בחיבורו "מחקרים על הצמחים" על התמרים הגדלים בבקעת הירדן: "בחילת-סוריה, היכן שנמצאים רוב הדקליים, רק בשלושה מחוזות, כך אומרים, היכן שהאדמה מליחה, גדלים תמרים שניתן לשמר... אולם יש אומרים כי תושבי סוריה אינם משתמשים בעיבוד, מלבד גיזום עצים והשקיה, וגם שעץ התמר זקוק למים נובעים ולא למים מהשמיים; ושמים כאלה נמצאים בשפע בעמק שבו חורשות הדקלים. והם מוסיפים שעמק זה נמשך דרך ארץ ערב עד לים האדום... ושזה בחלק הנמוך ביותר שלו שעצי התמר גדלים... התמרים היחידים שיישמרו, כך אומרים, הם אלה הגדלים בעמק סוריה, בזמן שאלה הגדלים במצרים, קפריסין או במקומות אחרים הם בשימוש רק כשהם טריים".[6]

גם ההיסטוריונים דיודורוס סיקולוס,[7] פומפיוס טרוגוס[8] וטקיטוס[9] סיפרו על עצי התמר המגודלים בסביבת ים המלח ועמק יריחו. המלומד הרומאי וארו כתב: "עצי התמר של סוריה נושאים פירות ביהודה, אבל אינם יכולים להוציא פרי באיטליה".[10] המלומד היווני סטראבון סיפר על "המנהג הממולח של היהודים, שהמציאו במקרה של עץ הדקל" – הם לא נותנים להם לגדול במקומות רבים, ובגלל נדירותם הם קובעים להם מחיר גבוה וכך מגדילים את ההכנסות.[11] המשוררים הרומיים ורגיליוס ומארטיאליס כינו את דקליה המפורסמים של ארץ יהודה "דקלי אדום",[12] גם המשורר הרומי סטאטיוס הזכיר בסילוויי שלו את "הפירות המפורסמים" של "המדרונות הפוריים של אדום" ואת מטעי הדקלים שלה.[13] מאוחר יותר ציין גם סולינוס את אדום "העשירה בדקלים".[14] המשורר הרומי הורטיוס הזכיר את "חורשות הדקלים השופעות של הורדוס".[15]

הסופר הרומאי פליניוס הזקן (המאה ה-1 לספירה) טען כי עוד יותר מהבלסם, ארץ יהודה מפורסמת בשל עצי התמר שלה. הוא ציין שהתמרים המפורסמים ביותר מזן הקריוטי (caryotae) נמצאים בשפע ביהודה, במיוחד ביריחו, אולם גם אלה הגדלים בעמקים של ארכילאיס, פצאליס וליוויאס נחשבים משובחים. הוא ציין לשבח גם את מתיקותו של "תמר ניקולאוס", ש"איכות טעמו היא 'אחותו' של הקריוטי ועקב כך נקרא ביוונית 'התמר האחות'" (adelphides). תמר ניקולאוס נקרא על שם ניקולאוס איש דמשק, שעל פי אתנאיוס, אוגוסטוס קרא אותו על שמו, מכיוון שניקולאוס היה שולח לו אותו.[16] גם החיבור הלטיני "תיאור כל העולם ועמיו" (אמצע המאה ה-4) מזכיר את תמר "ניקולאוס" הגדל ביריחו.[17] מבין התמרים היבשים יותר, פליניוס ציין את תמר-האצבע (dactyli): "תמר צר וארוך מאד, לעיתים בעל צורה מעוקלת. מינו של הסוג הזה, שאותו אנו מציעים כמנחה לאלים נקרא 'כידאוס' (chydaeus) על ידי היהודים". עוד הוא מציין, ש"הסוגים הטובים ביותר לשימור הם אלה הגדלים בקרקעות מלוחות וחוליות, למשל ביהודה".[18] תמרי ה-Dactyli הם ודאי ה"דקל טב", הנזכר במשנה לעיל. השם התפשט אחר כך על כל התמרים, וה"דקל" הפך שם נרדף לעץ-התמר בכלל.

הגאוגרף היווני פאוסניאס (המאה ה-2 לספירה) הזכיר את "התמרים של פלשתינה" כ"אכילים לגמרי".[19] הנואם היווני אייליוס אריסטידס הזכיר את "התמרים המפורסמים" הגדלים ב"פלשתינה-סוריה" ובמספר נאומים ציין שהשתמש בעסיס שלהם למטרות רפואיות.[20] הרופא היווני גלנוס הזכיר זן של תמרים "רכים לחים ומתוקים" בשם "קריוטוי" (Caryotoi), שהם "יפים מאד וגדלים ביריחו".[21]

כל הזנים שנמנו לעיל ודאי גדלו גם ב"עיר התמרים" צוער. גידולי התמרים בצוער במאה הרביעית לספירה מוכח גם מן האונומסטיקון לאבסביוס[22][23] (340-260) לספירה, בישוף העיר קיסריה: "בצוער גדלים הצרי (אפרסמון) והתמר, הם מעידים על פוריותה הקדומה". היום אין בצוער זכר לא לדקל ולא לאפרסמון.[24]

יצוא תמרים מישראל

יצוא התמרים מישראל עומד על כ־12.5 אלף טון, כמחציתו לקראת חודש הרמדאן. קהל היעד העיקרי של היצוא הישראלי הוא האוכלוסייה המוסלמית באירופה, לה מסורת של אכילת תמר בסעודת האפטאר, בסיומו של כל יום צום רמדאן.[25] במקביל ליצוא הרב קמו קולות מוסלמים שקראו לחרם צרכנים על התוצרת הישראלית.[26]

מזיקים

חדקונית הדקל האדומה (שם מדעי: Rhynchophorus ferrugineus) היא מין של חיפושית חוטם הידוע גם בכינויו "חדקונית דקל אסיה" או "חדקונית דקל סאגו". חיפושיות בוגרות הן גדולות יחסית, אורכן נע בין שניים לחמישה סנטימטרים, והן בדרך כלל בצבע אדום חלוד אבל קיימות גרסאות צבע רבות ולעיתים קרובות הן מזוהות בטעות כמינים שונים (לדוגמה, Rhynchophorus vulneratus). זחלי חדקונית יכולים לחפור חורים עד אורך של מטר בגזעי עצי דקל ובכך להחלישם כך שבסופו של דבר הורגות החיפושיות את הגזע המארח. כתוצאה מכך, חדקונית נחשבת מזיק עיקרי במטעי דקליים, קוקוס ותמרים.

לקריאה נוספת

  • איתן אילון (עורך), התמר - "עץ החיים" סגולותיו ושימושיו, מוזיאון ארץ ישראל, 1987.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אבל מוזכר במקרא כמה פעמים: ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ז, ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ', ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ט', ספר שופטים, פרק ד', פסוק ה', ספר ירמיהו, פרק י', פסוק ה', ספר יואל, פרק א', פסוק י"ב, ספר תהילים, פרק צ"ב, פסוק י"ג, מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוקים ח'-ט', ספר נחמיה, פרק ח', פסוק ט"ו ועוד
  2. ^ עפרי אילניבקרוב נדע: האם התמרים מהמקרא היו מתוקים?, באתר הארץ, 25 בפברואר 2007
  3. ^ אלכס דורון, אחרי 2,000 שנה: הגלעין מהמרד הגדול הפך לעץ, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2011
  4. ^ Methuselah" Tree Grew From 2,000-Year-Old Seed", באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק, 12 ביוני 2008 (באנגלית)
  5. ^ 32,000-Year-Old Plant Brought Back to Life—Oldest Yet, באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק, 21 בפברואר 2012 (באנגלית)
  6. ^ Theophrastus, Historia Plantarum, II, 6:2, 5, 8
  7. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 19, פרק 98.
  8. ^ פומפיוס טרוגוס, ספר 36, פרק 3.
  9. ^ טאקיטוס, דברי־הימים, ספר חמישי, פרק ו.
  10. ^ Varro, Res Rusticae, II, 1:27
  11. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 17, פרק 1, סעיף 15.
  12. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: XLIII. Virgil; Georgica, III, 12-15; pp. 316-317; Martialis, Epigrammata, X, 50
  13. ^ Silvae, I, 6:9-16; III, 2:131-141; V, 1:132-139
  14. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVII. Solinus, no. 449, pp. 417-419; Solinus, Collectanea Rerum Memorabilium, 34:1
  15. ^ Horace, Epistulae, II, 2 :189
  16. ^ Athenaeus, Deipnosophistae, XIV, 66, p. 652 A; Plutarchus, Quaestiones Convivales, Book VIII, chapter 4, section 1, p. 723 D
  17. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXXIV. Expositio totius mundi et gentium, p. 497
  18. ^ Pliny the Elder, The Natural History, Book XIII, Chapters 6, 9
  19. ^ Pausanias, Graeciae Descriptio, IX, 19:8
  20. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXI. Aelius Aristides, pp. 218-219
  21. ^ Galenus, De Alimentorum Facultatibus, II, 26:2
  22. ^ ספר האונומטיקון לאבסביוס, הוצאת המכון ליהדות זמננו, מכון שפרינצק
  23. ^ האנומסטיקון לאבסביוס וראשית הנצרות בארץ-ישראל, אריאל/ כתב העת לידיעת הארץ, נצרות ונוצרים בארץ ישראל
  24. ^ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ - ים המלח סביב סביב, כרך ג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשט"ז, 1956, פרק 14 : "ישוב החקלאות בנאות ים המלח לפנים", עמוד 388-389
  25. ^ על תמרים, רמדאן, יצוא ולוגיסטיקה, אתר התאחדות חקלאי ישראל
  26. ^ דורון פסקין, לקראת הרמדאן: קמפיין ערבי נגד התמר הישראלי, באתר ynet, 11 באוגוסט 2010
Dates with blur

תמר

באבקה

באבקה, או בובקה, ובקצרה באבא, היא עוגת שמרים מתוקה שמקורה בפולין.

בישקוט

בִּישְׁקוֹטִים (מכונים גם אצבעות גברת, לשונות חתול או סבויארדי - Savoiardi מאיטלקית) הם עוגיות ספוגיות, רכות, קלות ומתוקות, שצורתן מאורכת ומעוגלת בקצוות.

העוגיות הומצאו בחצר דוכס סבויה במאה ה-15 לכבוד ביקורו של מלך צרפת, משם נגזר השם "סבויארדי".

בישקוטים משמשים כבסיס לטירמיסו, שם הם ספוגים באספרסו חזק ומכוסים בגבינת מסקרפונה מתוקה.

בישראל משתמשים בהם לעיתים כבסיס לעוגות קרות (ללא אפייה).

דובוש

דוֹבּוֹש (Dobos torta) היא עוגת שכבות מהמטבח ההונגרי. היא מורכבת משכבות של עוגת ספוג (דומה ל genoise ול"פנדישפאן") וקרם שאליו נוספו טעמים שונים כגון קפה, פירות וכדומה. במתכון ההונגרי הקלאסי משתמשים בקרם חמאה (חמאה מוקצפת עם סוכר וביצים).

דקליים

דקליים (שם מדעי: Arecaceae או גם Palmae) הם משפחה יחידה בסדרת הדקלאים. משפחת הדקליים כוללת 181 סוגים וכ-2,600 מינים של דמויי עצים, שיחים ומטפסים ירוקי עד. הדקליים מצויים בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים וכן באזורים ממוזגים חמימים, והם סימן היכר מובהק של נאות מדבר ושל איים באוקיינוס השקט.

המאפיינים של רוב סוגי הדקליים הם: צמח בעל פרחים חד-פסיגי רב שנתי, לרוב דו-ביתי (שיש ממנו עצי זכר ועצי נקבה), שורשיו צומחים מן הגזע, גזעו דק, ישר ונטול ענפים, ובראשו "כתר" הבנוי מעשרות רבות של עלים ארוכים ("כפות"). עם זאת, מיני הדקליים השונים ניחנים במגוון גדול מאוד של תכונות פיזיות והם שוכנים בכמעט כל סוג של בית גידול בתחום התפוצה שלהם מיערות גשם טרופיים ועד מדבריות.

זאכרטורטה

זאכרטורטה (או זאכר טורט; מגרמנית: Sachertorte) היא טורט שוקולד שהומצאה על ידי הקונדיטור היהודי-אוסטרי פרנץ זַאכֶר בשנת 1832 עבור המדינאי האוסטרי הנסיך קלמנס ונצל פון מטרניך בווינה, אוסטריה, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהמטבח האוסטרי ומהמטבח הוינאי בפרט.

טורט (עוגה)

עוגת טורט (מאיטלקית torta) היא עוגה עשירה בטעם, לרוב מהווה עוגת שכבות, ומצופה בקצפת, מוס, ריבה או פירות.

לרוב, עוגת טורט מוגשת קרה, היא מקבלת שכבה עבה של ציפוי מתוק וכן קישוטים.

את מרבית עוגות הטורט אופים בתוך תבנית עגולה לעוגה. בסיס העוגה יכול להיות עוגת ספוג, או בסיס ללא קמח כגון תערובת אגוזים או פירורי לחם עם ביצים וסוכר. חלק ניכר מעוגות הטורט מצופות במרנג ושקדים.

טורט אסטרהאזי

טורט אסטרהאזי (בגרמנית: Esterházy torte) הוא עוגה ידועה מהמטבח האוסטרי. הטורט קרוי על שם הנסיך, פול אנטון השלישי, נסיך אסטרהאזי - דיפלומט אוסטרו-הונגרי עשיר. העוגה הומצאה לכבוד הנסיך בראשית המאה ה-19.

העוגה היא עוגת שכבות המורכבת ממספר שכבות (ארבע או חמש) של עוגת שקדים או מרנג שקדים, שביניהם קרם חמאה בטעם וניל. העוגה מעוטרת לרוב בשכבת קרם סוכר המעוטר בשוקולד מריר.

לולב

לוּלׇב (בהגייה תימנית: לוֹלׇב) הוא אחד מארבעת המינים, כאמור בספר ויקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא, כ"ג, מ'). הזיהוי שלו כמעט ודאי: תמר מצוי - עץ הגדל בנאות מדבר בארץ ישראל, בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני. התמר אינו גדל באירופה ובעבר קהילות יהודיות באזורים אלה התקשו מאד להשיגו.

לחם בננה

לחם בננה הוא סוג לחם שמוצאו מאמריקה. הוא עשוי מבננות מעוכות. לרוב הוא לח, מתוק ודומה לעוגה.

עוגת גאראש

עוגת גאראש היא עוגת שוקולד מהמטבח הבולגרי. העוגה נפוצה במאפיות ובמסעדות בולגריות.

עוגת גנואה

עוגת גנואה (באיטלקית: Pandolce) היא עוגת פירות המורכבת מצימוקים טריים ויבשים, דובדבנים, שקדים, קליפה מיובשת של תפוז או תמציתו, הנאפים בתוך תבליל של קמח, ביצים, חמאה וסוכר.

עוגת למינגטון

עוגת למינגטון (באנגלית: Lamington cake) היא עוגת ספוג פופולרית במטבח האוסטרלי. עוגת הספוג עטופה בקרם שוקולד, שנספג בחלקה החיצוני ועל הקרם דבוקים שבבי קוקוס מיובש. יש המוסיפים קרם או ריבה למרכז העוגה.

עוגת קשת בענן

עוגת קשת בענן או עוגיות קשת בענן הם מאפה המכיל שכבות של עוגה (לרוב עוגת ספוג או שכבות של עוגיות בצבעים שונים היוצרים יחד עוגה בעלת מראה מרהיב.

בגלל הצבעים השונים, נפוצה עוגה זו במקומות שונים ובצבעים שונים, מעוגה בצבעי דגל המדינה הנפוצה באיטליה ועד לעוגות בצבעי הקשת במסיבות ואירועים.

מפאת שכבותיה הרבות לרוב העוגה מעט כבדה יותר מעוגות אחרות.

עוגת שוקולד מותך

עוגת שוקולד מותך או עוגת לבה היא קינוח פופולרי המשלב את האלמנטים של עוגת שוקולד נטולת קמח, וסופלה. שמות אחרים לקינוח: "שוקולד מותך", שוקולד רך (בצרפתית moelleux) ועוגת לבה משוקולד. במסעדות בישראל מכונה עוגה זו בטעות "סופלה שוקולד".

עטלפי פרי

עטלפי פרי או עטלפי הפירות (שם מדעי: Pteropodidae), היא משפחה בסדרת העטלפים של עטלפים גדולים שבניגוד לעטלפי החרקים ניזונים רק מפירות ופרחים והם גם פעילים בעיקר ביום.

החלוקה המסורתית משייכת את משפחה זו בתת-סדרת עטלפים גדולים או עטלפי פירות העולם הישן (Megachiroptera) והיא המשפחה היחידה בתת-הסדרה.

בזמן האחרון הוגדרה תת-סדרה חדשה לעטלפים אלה - דמויי עטלפי פרי (Yinpterochiroptera), בתוכה ישנם כמה מיני עטלפי חרקים.

המין "עטלף פירות מצוי" הוא עטלף הפירות היחיד המצוי בישראל.

פרינצרגנטנטורטה

פרינצרגנטנטורטה (Prinzregententorte) היא עוגת טורט בווארית המורכבת משש עד שבע שכבות של ספוג שביניהם חמאת שוקולד ומצופה בריבת משמש. השכבה העליונה של העוגה מצופה בשכבה עבה של זיגוג שוקולד.

פרינצרגנטנטורטה היא עוגה אהובה ביותר במדינת בוואריה, ניתן לרכוש אותה במאפיות ובמעדניות לאורך כל השנה שם.

קלאדקהקה

קלאדקהקה (בשוודית: Kladdkaka) היא עוגה המשתייכת למטבח השוודי, הפירוש המילולי של שמה הוא "עוגת בוץ שוקולד". העוגה מזכירה במרקמה עוגת בראוניז ומרכזה רך ודביק. נהוג לאכול את העוגה עם שמנת או עם גלידת וניל ואוכמניות.

מקורה של העוגה אינו ודאי, ייתכן שהעוגה יוצרה בעקבות הבראוניז או בעקבות מתכון של עוגת שוקולד דומה מצרפת. ישנה טענה שהעוגה נוצרה לראשונה בעת מלחמת העולם השנייה כאשר היה חוסר בסודה לשתייה בשוודיה, אך לדעת חוקרים אחרים העוגה הופיעה לא לפני שנת 1968.

תמר

האם התכוונתם ל...

תמר מדבר יהודה

תמר מדבר יהודה הוא זן של תמר מצוי (שם מדעי: Phoenix dactylifera) ממשפחת הדקליים אשר היה נפוץ בעבר באזור יהודה.

ב-25 בינואר 2005 (במהלך ט"ו בשבט) עץ דקל מזן תמר מדבר יהודה הונבט מגלעין תמר מלפני אלפיים שנים שנמצא בשנות ה-70 של המאה ה-20 במהלך חפירות שבוצעו בארמון הורדוס שבמצדה. העץ אשר מכונה "מתושלח", על שם האדם המבוגר ביותר בתנ"ך, גדל בקיבוץ קטורה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.