תל שרוחן

תל שָׁרוּחֶן[1] (תַל אל-פַארִעַה (דרום)), הוא תל בנגב הצפוני על גדתו המערבית של נחל הבשור. הזיהוי של התל עם "שרוחן" (עיר כנענית קדומה) אינו ודאי. התל נמצא בסמוך למושב עין הבשור ולמרות שגובהו הוא רק כ-20 מטר מעל סביבתו, הוא בולט למרחוק באזור המישורי בו הוא נמצא. שטח התל הוא 66 דונם ועובי השכבות הארכאולוגיות בו הוא כ-14 מטר. צדדיו המזרחיים והצפוניים של התל נמצאים מעל ואדיות והם תלולים. הצד המערבי מתון מאוד וגם הצד הדרומי מאפשר גישה אל התל. בתל נתגלו שרידי יישוב מתקופות שונות והארכאולוגים סוברים, כי היישוב בתל התקיים ברציפות בין תקופת הברונזה התיכונה ובין התקופה הרומית.

ממצאים חקסוסיים מהאתר מעידים לטענת מספר חוקרים, על היותו 'שרוחן'. העיר נזכרה שלוש פעמים ברשומות המצריות: סיפור גירוש החיקסוס בידי יעחמס הראשון אשר צר על שרוחן במשך שלוש שנים עד אשר הכניעה, מסע מלחמתו של תחותמס השלישי וזה של שושנק. התל שוכן בסמוך לדרך לחצי האי ערב, וכן דרך הים.

התל שימש כמצודת גבול וכתחנת דרכים וסימן באלף השני והאלף הראשון לפני הספירה את גבולו הדרום מזרחי של האזור שמרכזו היה באזור עזה. בנוסף, שימש האתר כמקום מפגש בין האוכלוסיות החקלאיות ששכנו ממערב לו ובין אלו ששכנו ממזרח לו בשטח בעל האופי המדברי[2].

ניתן להגיע אל התל באמצעות דרך הבשור העוברת למרגלות צידו המערבי של התל.

GazaWestNegev
Tell el-Farah South
תל שרוחן, מבט ממזרח

שרוחן המקראית

שרוחן מופיעה כאחת הערים בנחלת שבט שמעון בספר יהושע (יהושע, י"ט, ו'). קיימת טענה כי "שלחים" (יהושע, ט"ו, ל"ב) ו"שערים" (דברי הימים א', ד', ל"א) המופיעות ברשימות אחרות של ערי נחלת שבט שמעון, הן שמות אחרים לעיר שרוחן.

החפירות וזיהוי האתר

פלינדרס פיטרי, מאבות המחקר הארכאולוגי של ארץ ישראל, היה הראשון בחוקרי האתר. פיטרי חפר באתר בשנים 1928-1930, כשליח בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים, ופרסם את ממצאיו בשנת 1930. חלק נוסף בממצאי האתר, מאותה החפירה, נתפרסם בשנת 1932 בידי מקדונלד, סטרקי והרדינג . שני הדו"חות (שנתפרסמו תחת השם Beth-Pelet I - II) עסקו באתרים הקדומים שבתחתית התל, בבתי הקברות והחפירות בדרום וצפון התל. פיטרי זיהה את האתר כבית-פלט (יהושע, ט"ו, כ"ז), לפי אטימולוגיה משובשת של שמו הערבי של התל, כאשר משמעות השם היא 'תל חורבות גבוה' ותו לא.

לטענת מרבית החוקרים, ויליאם פ. אולברייט הסיר את לוט הערפל אשר הניח פיטרי, בתיאורו את האתר כבית פלט. אולברייט גרס כי האתר הוא משכן העיר המצרית הקדומה שרוחן. אולם קביעת אלברייט לא מבוססת על ממצאים מוצקים. לאחרונה העלה נדב נאמן סברה מבוססת בדבר היות העיר 'שׁוּר' התנ"כית. בשנים 19992002 התקיימו באתר חפירות מחודשות, בידי שליחי אוניברסיטת בן-גוריון וקרן קליירמונט בראשות גונר להמן. החברים במשלחת חפרו כ-300 בורות, בקוארדינטות מפוזרות לאורך התל. החפירות עזרו במיפוי וסידור מערך היישובים וגודל התל בתקופות השונות. נראה שמקור המים לתל היה בגב מים גדול הנמצא בנחל הבשור לרגלי התל ואשר נמצא כיציב באספקת מים בתצפיות שנערכו במשך עשרות שנים.[3] כיום גורסים חלק מהחוקרים כי שרוחן הקדומה נמצאת למעשה בתל אל-עג'ול, הנמצא סמוך לעזה בשפכו של נחל הבשור. ראשון החוקרים שהציע זאת, היה אהרון קמפינסקי ב-1974. אנסון רייני הציע לזהות את שרוחן עם תל הרור[4]

כ-200 מטר מצפון מערב לתל פארעה דרום (שהכיל שכבת חורבן מהמחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס[5]) נתגלה בית קברות שהכיל כ-70 נקברים כשהממצאים במקום העיד על קשרים לחיקסוס (חרפושיות שנשאו שמות מלכים חיקסוסיים כמו ששי או כיתובים במצרית עתיקה, עם הבנה דלה מאוד בשפה זו, עם ברכות גנריות כמו: "ענח'" - חיים, "נפר" - יופי, "נב" - עושר או זהב[6]) וכלי קרמיקה מתקופת הברונזה התיכונה 2 ב'-ג'[7], האתר מפורש כבית הקברות של תושבי תל אל-פארעה דרום.

הארכאולוג דן גזית, טוען כי ממצאים רבים על התל וסביבו מוכיחים כי שימש בסיס ללגיון רומי במאה ה-2. הממצאים כוללים מצבורי מטבעות שנמצאו על התל וכבשני סיד, שרידי חומת אבני גזית, שרידי דרך סלולה וממצאים נוספים שנתגלו למרגלות התל. הוא מייחס בסבירות גבוהה את הממצאים ללגיון ה-22 (דיאוטריאנה), ייתכן כי מזמן מסעו ממצרים לדיכוי מרד בר כוכבא.[8]

פארעה II

ממזרח לתל, על שלוחה מעבר לנחל הבשור, נתגלה אתר מהתקופה הפלאוליתית התיכונה. האתר נתגלה ב-1972 בסקר שנערך על ידי משלחת בריטית וכבר בעת גילויו נמצא שנשתמר במצב טוב הודות לכך שכוסה בשכבת אבק עבה שהפכה לחרסית. משלחת הסקר העניקה לאתר את השם "פארעה II". בשנים 1976-1978 חפרה באתר משלחת מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בראשות יצחק גלעד ותיארכה את הממצאים לבני 50,000 שנה לערך. באתר נמצאו שני מפלסי חיים שהעידו על נטישה זמנית של האתר ושיבה אליו. כמו כן, נתגלו באתר כלי צור רבים, שברי עצמות בעלי חיים (סוסיים, שור הבר, גמל ובובאל איילי) ושרידי פחם. לא נתבררה השאלה האם מדובר באתר בסיס או באתר חנייה של ציידים. כמו כן, הואיל ולא נמצאו שרידי עצמות אדם באתר, לא נתבררה זהות מין האדם ששהה בו.[9]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ את המהדורה עדכן זאב ענרכל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
  2. ^ גונר להמן, המגמה לארכאולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חפירות חדשות בתל אל-פרעה דרום, אתר רשות העתיקות [1]
  3. ^ דן גזית, משעול המים בתל שרוחן, ככה זה מס' 85, עמ' 26, 4 בינואר 2011
  4. ^ רן שפירא, בצאת החיקסוס ממצרים, הארץ, 2/4/07 [2]
  5. ^ Bryce, 2009: 145.
  6. ^ 1. Price-Williams, D. The Tombs of the Middle Bronze Age II Period From the ‘500’ Cemetery at Tell Fara (South). Institue of Archaeology, London. 1977. https://books.google.co.il/books?id=AK1mDAAAQBAJ&pg=PR9&lpg=PR9&dq=TELL+EL+FARAH+SOUTH+500&source=bl&ots=hArit0I0Sl&sig=bp-0P1CUq_m01cMJNH1lPnBuBLA&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiw0JjwysLSAhWG2ywKHRpTAlcQ6AEIGzAA#v=onepage&q=TELL%20EL%20FARAH%20SOUTH%20500&f=false
  7. ^ Price Williams, Ibid.
  8. ^ דן גזית, הסקר הארכיאולוגי של ישראל, אורים - מפה 125, פסקה 16
  9. ^ דן גזית, הצצה נדירה לעבר הרחוק, ככה זה, ביטאון מועצה אזורית אשכול, גיליון 71, 3 בנובמבר 2009, עמ' 20
אולגה טפנל

אולגה טפנל (באנגלית: Olga Tufnell;‏ 26 בינואר 1905 - 11 באפריל 1985) הייתה ארכאולוגית בריטית שחפרה בעיקר בארץ ישראל.

באר משאבים

באר משאבים הוא השם העברי שניתן לאזור בו היה הכפר הבדואי ביר עסלוג'. המקום נמצא בנגב ליד צומת משאבים, דרומית לקיבוץ רביבים. בצומת אסטרטגי זה הקימו הטורקים, ולאחריהם הבריטים, מחנות צבא גדולים. בתקופת מלחמת העצמאות נערכו במקום קרבות כבדים לשחרור המקום.

ג'רלד לנקסטר הרדינג

ג'רלד ויליאם לנקסטר הרדינג (Gerald William Lankester Harding;‏ 1901, טיינג'ין, סין – 11 בפברואר 1979, לונדון, בריטניה) היה ארכאולוג בריטי. בשנים 1936–1956 היה הממונה על עתיקות ירדן ובמסגרת תפקידו היה מעורב בגילוי ובחקר מגילות ים המלח. התמחה בכתובות קדם-אסלאמיות.

גשר הרכבת הטורקי נחל לבן

גשר הרכבת הטורקי על נחל לבן הוא גשר אבן שנבנה מעל נחל לבן, בתקופת מלחמת העולם הראשונה כחלק מהתשתית שהוקמה עבור מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה. הגשר פוצץ על ידי הבריטים ב-1917 על מנת למנוע מהטורקים העברת כוחות וציוד לסיני.

גשר הרכבת הטורקי על נחל ניצנה

גשר הרכבת הטורקי על נחל ניצנה היה גשר אבן שנבנה מעל נחל ניצנה (ואדי אל עוג'ה), בתקופת מלחמת העולם הראשונה כחלק מהתשתית שהקימו הטורקים עבור מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה. הגשר פוצץ על ידי הבריטים על מנת למנוע מהטורקים העברת כוחות וציוד לסיני.

דרך הבשור

דרך הבשור היא דרך נופית באורך של כ-18 ק"מ לאורך נחל בשור הנמשכת מקיבוץ צאלים בדרום עד לגן לאומי אשכול לאורך נופיו של נחל בשור. הדרך חוצה שמורת טבע ששטחה כ- 35 קמ"ר ובה נופי בתרונות, מעיינות הנובעים כל השנה, בריכות מים, צמחייה עשירה, מגוון בעלי חיים ואתרים ארכאולוגיים. הדרך עוברת בין תחנות שונות המכילות אטרקציות מעשי ידי אדם, תצפיות נוף ואתרים היסטוריים.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

המערכה על חצי האי סיני ועל ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, הייתה חלק מהחזית המזרח תיכונית במלחמת העולם הראשונה, בעקבות הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית למלחמה לצידן של מעצמות המרכז באוקטובר 1914. בראשית 1915 יזמו העות'מאנים ושותפיהם הגרמנים את מסע המלחמה הראשון בניסיון כושל להשתלט על מרחב תעלת סואץ. בתקופה שבין ינואר 1915 לאפריל 1916 חלה הפוגה במערכה שבמהלכה הבריטים הקימו מאחזים בצידה המזרחי של תעלת סואץ, והעמיקו את חדירתם לתוך סיני בניסיון למנוע התקפות נוספות על התעלה. באפריל 1916 נערך מסע מלחמה כושל שני של האימפריה העות'מאנית לעבר תעלת סואץ, שהגיע לקיצו בקרב רומני. לאחר מכן החלה התקדמות בריטית לכיוון ארץ ישראל. במרץ 1917 הגיע הצבא הבריטי לפאתי ארץ ישראל, אך נבלם בקרב עזה הראשון והשני (אפריל 1917). באוקטובר 1917 הובקעו קווי ההגנה העות'מאניים בקרב באר שבע ובעקבותיו נכבשה גם עזה. בסדרת קרבות תנועה הידועים בשם מרדף פלשת התקדמו הבריטים צפונה ומזרחה. ירושלים נכבשה בדצמבר 1917. מסוף דצמבר עת התייצבו הכוחות הלוחמים משני עבריו של קו חזית לרוחבה של ארץ ישראל - 'קו שתי העוג'ות', ועד ספטמבר 1918 חלה הפוגה במערכה. בספטמבר 1918 הובקעו קוי ההגנה העות'מאניים במערכת מגידו, ובקרב הפריצה נכבשו צפון ארץ ישראל, לבנון וסוריה.

המלחמה הביאה לקץ תקופת השלטון העות'מאני במזרח הים התיכון שנמשכה כ-400 שנה, ולתחילת תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. במהלך המלחמה ניתנו הבטחות מדיניות סותרות לעמי האזור: מצד אחד הבטחה לבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כפי שנוסחה בהצהרת בלפור ומצד שני הבטחה לערבים להקמת ממלכה ערבית שתכלול את החיג'אז וסוריה הגדולה כפי שנוסחה במכתבי חוסיין-מקמהון. בכך הפכו השאיפות הלאומיות הסותרות של שני הצדדים לגלויות. בסוף המלחמה חולק המזרח התיכון לאזורי השפעה בריטיים וצרפתיים על פי הסכם סייקס-פיקו, שנחתם במהלך המלחמה, וועידת סן רמו.

חטיבה 8

חטיבה 8 היא חטיבת השריון הראשונה של צה"ל שהוקמה ב-24 במאי 1948, לאחר הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב. מפקד החטיבה הראשון היה יצחק שדה ועל שמו כונתה "חטיבת הזקן". במהלך המבצע הראשון בו השתתפה החטיבה, מבצע דני, נכבשו שדה התעופה לוד (לימים נמל התעופה בן-גוריון) והמרחב בו ממוקמים היום היישובים שהם ואלעד. כמו כן במהלך מלחמת העצמאות השתתפה החטיבה בקרבות לחיבור הנגב וסיפוח חלקים נרחבים ממנו, ובכללם באר שבע, חבל לכיש, חבל שלום ופתחת ניצנה. במלחמת ששת הימים פעלה החטיבה תחילה בהונאה בחצי האי סיני, ולאחר מכן נטלה חלק מרכזי בכיבוש צפון רמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים נטלה חלק במאמץ בלימת הארמייה המצרית השלישית בסיני. בנוסף לקחה חלק בפעילות מבצעית בתקופת האינתיפאדה, ובמבצע צוק איתן גויסו יחידותיה להגנת גבול הצפון.

כיום היא חטיבת מילואים המשתייכת לפיקוד הצפון.

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") היא מסילת רכבת צבאית שנבנתה על ידי העות'מאנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לכוון סיני, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במתקפה לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים. המסילה הייתה הארכה של המסילה המזרחית והתפצלה ממסילת הרכבת לירושלים ליד תחנת הרכבת נחל שורק והמשיכה דרומה. התוכנית המקורית של הטורקים הייתה לסלול את הקו עד תעלת סואץ אולם כשלונם לכבוש את התעלה ונסיגתם מסיני הביאה לכך שהתחנה האחרונה הייתה בעיירה המצרית קוסיימה. כשהטורקים נסוגו מסיני והנגב, הורה מפקד הגזרה לפרק את הפסים לצורך סלילת קוים אחרים. על אף השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם הראשונה ניתן עדיין לראות חלקים רבים של המסילה ובהם סוללות, מבתרים וגשרים. הסוללה והגשרים הוכרזו כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

נחל הבשור

נַחַל הַבְּשׂוֹר (בחלקו התחתון נקרא ואדי עזה) הוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר, כ-3,400 קילומטר רבוע.

פלינדרס פיטרי

פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (באנגלית: Sir William Matthew Flinders Petrie; ‏3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז אל-פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ-מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו.

פעולת החבלה במסילת הברזל הטורקית לקסיימה

פעולת החבלה במסילת הברזל הטורקית לקסיימה היא פשיטה שערכו הכוחות הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, בחודש מאי 1917, על קטעים ממסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה על מנת לחבל בה ולמנוע מהטורקים להשתמש בה.

קרב דתין

קרב דתין היה קרב שהתחולל ב-4 בפברואר 634 בסמוך לעזה, כנראה ליד מעברי נחל בשור בין תל שרוחן לבין תל ג'מה, בין גדוד מוסלמי לחיל המצב הביזנטי שיצא מקיסריה דרומה. הקרב, שנסתיים ככל הנראה ללא הכרעה, הביא לעימות גדול יותר הידוע כקרב אג'נדיין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.