תל לכיש

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר האמריקאי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי.

Lachish Relief, British Museum
קטע מתבליט לכיש. המוזיאון הבריטי
Tel Lachish, aerial 01
תל לכיש. בפינה השמאלית התחתונה - מושב לכיש

האתר

בלכיש התגלו ממצאים ארכאולוגים כבר מהתקופה הנאוליתית (9500 עד 6000 שנה לפני זמננו), וישוב רצוף התקיים במקום לאורך השנים.

בתקופת הברונזה (5150 עד 3200 שנה לפני זמננו) הייתה לכיש עיר פרזות בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען. באגרות המצריות מתקופת הברונזה המאוחרת שנודעו כ"מכתבי אל-עמארנה" כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הרוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים דמויי אדם).

העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ־1,500 גולגולות. יש הטוענים כי התארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכיבושי יהושע בן נון (כיבוש העיר של יפיע מלך לכיש נזכר בספר יהושע י, 31-34), אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים (הכוללים את הפלשתים), אך גם ממצא ארכאולוגי אופייני להם נעדר מהתל, לכן לא ברור מי החריב את העיר.

העיר עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שניצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם (דברי הימים ב, י"א ט), היה בה בית שער גדול (זהה לזה שבתל חצור, תל מגידו ותל גזר) וארמון ענק. חרסים מתקופת רחבעם (המאה ה-10 לפנה"ס) נמצאו על התל, כמו גם סימני חורבן ממסעו של מלך מצרים, שישק הראשון, בשנת 925 לפנה"ס. שישק פלש לארץ־ישראל ובזז ערים ביהודה ובישראל, ואף הציב כתובות ניצחון בחלקן (למשל במגידו).

במאה ה־8 לפני הספירה הייתה העיר מבוצרת ומבוססת, אך סבלה נזקים חמורים ברעידת אדמה - ידוע על רעידת אדמה שהתרחשה בימיו של המלך עוזיהו, בשנת 760 לפנה"ס. העיר שוקמה פעם נוספת.

שכבת החורבן הבאה שייכת למסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור הגיע ליהודה לאחר שהמלך חזקיהו מרד בו, ובמהלך מסע העונשין חרבו ערים רבות אך ירושלים ניצלה. אחד הממצאים החשובים הקשורים למסע זה נמצא בנינווה, בירת אשור, הנמצאת בסמוך למוצול של ימינו (צפון עיראק): שם מצא החוקר הבריטי אוסטן הנרי לייארד את ארמונו של סנחריב ובו תבליט המתאר מצור וחורבן, ופליטים משתחווים לשליט על יד כסאו. ליד דמותו של השליט נכתב:

"סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כיסא משען ושלל העיר לכיש עובר לפניו".

- התבליט מייצג את המצור האשורי על לכיש, ואת המלך סנחריב מקבל את השלל לאחר תבוסת העיר. ההסבר המקובל הוא שהתבליט נועד לפאר את הניצחון על לכיש כחיפוי על הכישלון בכיבוש ירושלים. התבליט מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

ממצאים חשובים נוספים: כ־400 חותמות למלך נמצאו תחת שכבת החורבן שהותיר אחריו סנחריב מלך אשור.

בדרום מערב התל מצא הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי, אשר עמד בראש משלחת חפירות שחפרה בתל לכיש מ 1932 עד 1938 מפולת, שמאוחר יותר זוהתה כסוללת המצור האשורי. הסוללה נבנתה בחלק בו מדרון התל מתון יחסית, לאפשר לחיילי אשור להגיע עד החומה. בצד השני בנו המתגוננים סוללת עפר פנימית (על גבי בתיה של העיר) שנועדה להגביה את השומרים מעל חייליו של סנחריב.

הסוללה היא הסוללה האשורית היחידה הידועה במזרח הקרוב. הסוללה נבנתה מאבנים שנאספו בסביבה ונשפכו כנגד המדרון התלול של לכיש. את שכבת האבנים העליונה ציפו האשורים בטיט כדי שיוכלו לנוע עליה בקלות. בקצה העליון של הסוללה יצרו האשורים משטח מעפר חום-אדמדם כדי שיוכלו להציב עליו את אילי המלחמה בהם תקפו את החומה. הסוללה עשויה בצורת מניפה: בבסיסה היא רחבה ביותר, ועם התנשאותה היא הולכת והופכת לצרה. מידותיה המשוערות הן 70–75 מטרים רוחב הבסיס, 25 מטרים רוחב הקצה העליון, 16 מטרים גובה. בתבליט האשורי נראים חמישה אילי מלחמה התוקפים את החומה, וכפי הנראה היה מספיק ברוחב פסגתה להצבת חמישה אילים אלו זה בצד זה.

שרידי הסוללה ניכרים עד היום באתר תל לכיש. המשלחת הבריטית פינתה חלק גדול מהסוללה. בקצה החפירה שביצעו נוצר מעין חתך המאפשר לראות דרכו את מדרון התל ואת שכבת אבני הסוללה שנשפכו כנגדו[1].

בחפירות ארכאולוגיות שבוצעו בשנת 2016 סביב שער העיר, נמצא "מקדש שער" ובו עדויות לרפורמה הדתית שערך המלך חזקיהו, במסגרתה נופצו קרנות המזבח המקומי. בחדר המזבח אף הוקמו שירותים, ככל הנראה באופן סימבולי לפני שחדר המזבח נאטם[2].

העיר נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס). עיר זו חרבה יחד עם בית המקדש הראשון ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבבל (586 לפנה"ס). כיום ניתן לראות שרידים של בית שער גדול מתקופתו של חזקיהו, ומעליו בית שער קטן יותר מהמאות 7-6 לפנה"ס; בבית השער הקטן מצא הארכאולוג סטארקי כ-21 אוסטרקונים - חרסים ועליהם כתובות, אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש" חרס מספר 4 נודע במיוחד בשל הכתובת הבאה:

כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה

מכתבי לכיש, חרס מס' 4

על־פי הארכאולוג יגאל ידין, הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבר כבש את העיר, וכל שנותר למגיני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. הגאולוג בני בגין חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.

היישוב על התל חודש בתקופה הפרסית, אז הייתה בירת מחוז. העיר דעכה לאיטה בתקופה ההלניסטית, עת ערים אחרות בשפלת יהודה זכו לבכורה.

גלריית תמונות

ITEL-LACHISHSH

מראה הכותל הדרומי של חומת ארמון השליט בפסגת התל

3118 תל לכיש - חומת הארמון

חומת ארמון בפסגת התל

3103 תל לכיש - באר

באר המים שסיפקה את עיקר המים לתושבי העיר, ועומקה למעלה מ-40 מ'

ILACHISHTEL

מראה שער העיר מכיוון דרום-מערב

Tel Lachish Gate

שער העיר מבט מקרוב

Laxisj1042

שער העיר

3109 תל לכיש - שער העיר

שער העיר על צלע התל

Lachishsiege1

תבליט מצור סנחריב על לכיש, מתאר את המצור

Lakhish Letters

קטע מאוסטריקון השייך למכתבי לכיש

Lachish III obv

העתק של מכתב לכיש III

A dictionary of the Bible.. (1887) (14779387104)

מצודת לכיש

C+B-Tent-Fig1-SiegeOfLachishAssyrianCamp

המצור על לכיש

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ דוד אוסישקין, "כיבוש לכיש בידי סנחריב מלך אשור", בתוך: דרך ארץ : אבן חרס ואדם, הוצאת משרד הביטחון 1996.
  2. ^ דבר ראשון, ‏'מקדש שער' מתקופת בית ראשון נחשף בחפירות תל לכיש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בספטמבר 2016
1938 במדע

ערך מורחב – 1938

ג'יימס לסלי סטרקי

ג'יימס לסלי סטרקי (אנגלית: James Leslie Starkey;‏ 3 בינואר 1895 - 10 בינואר 1938) היה ארכאולוג בריטי שעמד בראש משלחת שחשפה את תל לכיש. נרצח בידי כנופיית טרוריסטים ערבים בעת מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט.

גנים לאומיים בישראל

בישראל, גן לאומי הוא אתר היסטורי או אתר נוף מוכרז, הנמצא בפיקוח רשות הטבע והגנים, הממונה על גנים, שמורות וערכי טבע בישראל. עד סוף 2009 הוכרזו בישראל 66 גנים לאומיים, כאשר בסך הכל התבצעו 74 הכרזות ומתוכן שמונה הכרזות שהיו הרחבות לגנים קיימים. בשנת 2011 רשות הטבע והגנים פיקחה על פעילותם של 81 גנים לאומיים .

דוד אוסישקין

דוד אוסישקין (נולד בשנת 1935) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש מוריס ופרידה טבצ'ניק (נקרא גם בקיצור: גן טבצ'ניק) הוא גן לאומי המצוי במורדותיו הדרומיים של הר הצופים ומשתייך אל האוניברסיטה העברית בירושלים הנמצאת בצמוד אליו. בגן מצויים שני בתי קברות זעירים וכמה מצפורים הצופים אל הר הזיתים ואל עמק צורים הנמצא במורדותיו.

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה ב-6 באפריל 1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים במטרה להעמיק את המחקר ההיסטורי, הגאוגרפי והארכאולוגי של ארץ-ישראל. בין המקימים היו אברהם יעקב ברוור, דוד ילין ואהרן מאיר מזי"א.

הרי יהודה

הרי יהודה (בערבית: جبال الخليل‎, תעתיק: ג'בל אלח'ליל), הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה.

ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה.

נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום -הר חברון, ששיאו, (חלחול) מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

יישובים מרכזיים בהרי יהודה: ירושלים, ביתר עילית, חברון, בית לחם, רמאללה ומעלה אדומים.

ביולי 1965 הוכרז גן לאומי "הרי יהודה" בשטח של כ-26,000 דונם המרוכזים בהרי ירושלים. שטחו של הגן אינו רציף והוא נחלק לשטחים קטנים בהר הרוח, הר ההגנה ונחל רפאים ולשטח גדול בצורת פרסה המקיף את היישובים בית מאיר ושורש ממערב.

השפלה

השפלה, או שפלת יהודה, היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה). אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:

השפלה הגבוהה (המזרחית): בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.

השפלה הנמוכה (המערבית): מגיעה לגובה 250 מטר. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי.

חורבת אל כום

חורבת אל כום (חירבת אל כום) היא תל ארכאולוגי הממוקם בשיפוליהם המערביים של הרי חברון, בשטח היישוב אל-כום שברשות הפלסטינית כשנים עשר ק"מ ממערב לחברון, כשלושה ק"מ מהיישוב שקף וכארבעה ק"מ מן ההתנחלויות אדורה ונגוהות.

זיהויו ההיסטורי של האתר אינו ודאי, אחת האפשרויות שהוצעו היא העיר המקראית מקדה, שנמצאת על פי המקור המקראי בנחלת שבט יהודה בקרבת תל לכיש. אפשרות אחרת היא העיר שפיר המוזכרת בספר מיכה (על סמך שם הנחל הסמוך - ואדי א-סיפר).

האתר נחפר בשנים 1971-1968 על ידי הארכאולוג האמריקאי ויליאם דוור.

על פי ממצאיו, התל היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה 2-3 והמשיך להתקיים בתקופת בית ראשון ובית שני. בית קברות גדול מתקופת המלוכה נמצא בצדו הדרומי של התל.

חורשת טל

חורשת טל או בערבית שג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה) הוא אתר נופש ובילוי בצפון עמק החולה, ברובו גן לאומי ובחלקו שמורת טבע. חורשת טל נמצאת על כביש 99, מזרחית לקריית שמונה.

חזקיהו

חִזְקִיָּהוּ היה מלך יהודה החל משנת 727 לפנה"ס או 715 לפנה"ס עד 698 לפנה"ס או 686 לפנה"ס. בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד נגד אשור, וסילק את פולחן האלילים ואת הפולחן מחוץ למקדש.

כלים מחופים לבן

כלים מחופים לבן (באנגלית: ‏ White Slip ware) היא משפחה של כלי קרמיקה שמקורה בקפריסין. הכלים נעשו ביד. ניצנים ראשונים של משפחת כלים זו הופיעה כבר בסוף תקופת הברונזה התיכונה, אבל עיקר תפוצתה בתקופת הברונזה המאוחרת, שהייתה תקופה של סחר בינלאומי, והכלים משמשים מאובן מנחה לתקופה זו באתרים הארכאולוגים בארץ ישראל. מציאתה באתר ארכאולוגי מהווה אינדיקציה לשייכות השכבה בה נמצאו כלים ממשפחה זו לתקופה זו. משפחת כלים זו הייתה נפוצה מאד בארץ ישראל בתקופה זו, ביחד עם משפחת כלי בסיס טבעת.

המשפחה כללה מספר כלים, הנפוץ ביותר בהם היא קערה חצי כדורית בעלת ידית בצורת אתנח (ידית שהייתה נפוצה במשפחות כלים בקפריסין), שנקראה בפי החוקרים "קערת חלב". כלים נוספים במשפחה זו הם פכים ופכיות. אחד הכלים האופייניים הוא פך בעל צורה ייחודית הנקרא "טנקרד". כלי המשפחה שנפוצו בארץ ישראל אינם גדולים, קוטר קערות החלב נע בין 20-13 ס"מ לערך ועומקן נע בין 12-6 ס"מ בהתאמה. כלי המשפחה נוצרו מחומר גריסי קשה כהה שמקורו בהרי הטרואודוס. הכלים נוצרו ביד וחופו בשכבת צבע קרם-לבן. הכלים עוטרו בדגמים גאומטריים הכוללים דגמי סולמות, מעוינים ושבכות שמזכירים רקמה עדינה. העיטור לא כיסה את כל פני שטח הכלי.

כלים אלה נמצאו באתרים רבים בארץ ישראל ביניהם תל אבו הואם, תל שקמונה, תל לכיש, תל מגידו ועוד.

כלי המשפחה מתחלקים לשתי תקופות:

התקופה הקפריסאית המאוחרת I המקבילה לתקופת הברונזה המאוחרת א - המאפיין את התקופה הזאת הוא עיצוב קפדני ומעודן בצבעים חום ואדום ופני כלי מבריקים.

התקופה הקפריסאית המאוחרת II המקבילה לתקופת הברונזה המאוחרת ב - הכלים מתקופה זו העיטור פחות קפדני, והעיצוב מרושל.

לכיש (מושב)

לָכִיש הוא מושב בחבל לכיש השייך למועצה אזורית לכיש. חלק גדול מפרנסת חברי המושב באה מגידול ושיווק ענבי מאכל, אותם ניתן למצוא בשפע בשדות המושב, שהוא אחד מבין שלושת המקומות בעלי מספר הכרמים הגדול בארץ, יחד עם זכרון יעקב ובנימינה.

מועצה אזורית לכיש

לכיש היא מועצה אזורית בנגב.

המועצה האזורית לכיש נוסדה בשנת 1956 ומונה כיום 18 מושבים וקיבוץ, מושב שיתופי אחד, כפר שיתופי אחד, מרכז כפרי אחד וארבעה קיבוצים קהילתיים חדשים.

שטח שיפוט: המועצה משתרעת על שטח של יותר מ-400 אלף דונם. המועצה כוללת 15 מושבים: יד נתן, עוצם, נוגה, שחר, ניר ח"ן, זוהר (כפר שיתופי), שדה דוד, תלמים, מנוחה, אחוזם, שדה משה, לכיש, אמציה (קיבוץ שיתופי), שקף ונהורה (מרכז כפרי). בנוסף, כוללת המועצה ארבעה יישובים קהילתיים חדשים: אליאב (שם קודם: חרוב), בני דקלים (שם קודם: חזן), נטע (שם קודם: מרשם), וכרמי-קטיף (לשעבר: קטיף).בשטח המועצה שלוש חוות חקלאיות-תיירותיות.

בסמוך למושב שדה משה מתוכננת קריית תעשייה וחינוך שתשרת את תושבי המועצה והאזור, כמו כן, מתוכנן אזור תעשייה משותף למועצה האזורית לכיש ולמועצה אזורית מטה יהודה בסמוך למעבר תרקומיא. כיום מועצה אזורית לכיש שותפה באזור התעשייה שסמוך לעיר קריית גת יחד עם קריית גת, מועצה אזורית שפיר והמועצה אזורית יואב.

בשטח השיפוט של המועצה קיימים מספר גנים לאומיים ושמורות טבע, ביניהם בית גוברין - מרשה, תל לכיש, בתרונות רוחמה ועוד.

ראש המועצה הוא דני מורביה, המכהן בתפקיד החל משנת 2004, וזוהי הקדנציה השלישית שלו.

מערות סמך

מערות סמך הוא גן לאומי באזור דרום השפלה, הממוקם כשני קילומטרים מזרחית לנועם ושלושה קילומטרים מערבית ללכיש, בסמוך לכביש 6. בגן שלוחה קירטונית עם מערות פעמון וחורבת סמך שהיה מאוכלס מהתקופה הרומית עד סיום התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. כמו כן, נמצא בו קבר שייח, עבדאללה. הגן בשטח 723.35 דונם הוכרז ב-16 ביולי 2003.

מצפה משואה

מִצְפֶּה מַשּׂוּאָה הוא מגדל תצפית שבנתה הקרן הקיימת לישראל באזור רמת אבישור, ממערב ליישוב צפרירים.

המצפה מצוי בפארק בריטניה, ומתנשא לגובה של 372 מטרים מעל פני הים.

סמוך מאוד למגדל התצפית מצויים חניון ללינת שטח ושירותים שלא משתמשים במים (הפסולת עוברת בהם פירוק אורגני). המקום נגיש לרכב ומהווה אתר טיולים פופולרי.

המצפה, המצוי בין תל לכיש לבין עזקה קיבל את שמו בשל כתובת שנמצאה בתל לכיש ובה כתוב:

על־פי הארכאולוג יגאל ידין "אל מַשואות לכיש" משמעו "על" מַשואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבש את העיר וכל מה שנותר למגיני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם.

נחל לכיש

נַחַל לָכִישׁ (נקרא בעבר גם וואדי סוכריר) הוא נחל אכזב ברובו, אורך הנחל הוא כ-70 קילומטר ואגן הניקוז שלו הוא בגודל כ-1000 קמ"ר.

ראשיתו של נחל לכיש לרגלי חבל יהודה כ-10 קילומטר מערבית לחברון, הוא עובר לרגלי תל לכיש (ומכאן שמו), נמשך צפונה בשפלה, עובר מתחת לגשר עד הלום שעליו עובר כביש 4 תל אביב-אשדוד, נכנס לתחום העיר אשדוד ובא אל הים התיכון דרומית לנמל אשדוד.

לנחל לכיש יובלים רבים, מתפשטים על פני השפלה ובהר. החשובים שביניהם - נחל האלה, הבא מהרי ירושלים, נחל ברקאי ונחל גוברין. פארק לכיש נמצא בגדה הדרומית מערבית של נחל לכיש, בתחום העיר אשדוד, מול הנמל, לפני שהנחל נשפך לים. על גדתו הצפונית של הנחל נמצא האתר ארכאולוגי תל מור.

החל משנת 1996 הוקמה מנהלת ייעודית לפרויקט שיקום הנחל במשרדי איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד וחבל יבנה. במסגרת פעולות השיקום הופסקה הזרמת השפכים לנחל, האפיק נוקה והגדה הדרומית של הנחל יוצבה וטופחה. זהו למעשה פארק לכיש- אשדוד (פל"א) – רצועת ירק צרה שהפכה לאתר בילוי ונופש, וריאה ירוקה לעיר אשדוד. ביוני 2014, משרד הבריאות אישר שיט בנחל לאחר שעמד בתקני הזיהום.נחל לכיש נקרא בחלקו שבאזור לכיש - בשם הערבי ואדי קביבה (Qubeiba), כשם כפר שהיה על גדותיו, ובחלקו שבאזור אשדוד - ואדי סוכריר (Sukreir), כשם הכפר שהיה בקרבתו, ערב סוכריר.

נחל רובין

נחל רובין הוא גן לאומי הנמצא על נחל שורק, השם נחל רובין הוא תרגום מערבית של "ואדי רובין", זה היה שמו של חלקו המערבי של נחל שורק בערבית.

כקילומטר מן החורשה, במעלה הנחל, יש שרידים של מסגד גדול, שריד של הכפר הערבי נבי רובין שהיה במקום עד למלחמת העצמאות סמוך למסגד נמצא קבר "נבי רובין" (ראובן בן יעקב).

מסלולי הטיול בגן הם מעגליים, ונקודת המוצא והסיום שלהם היא חורשת הצנחנים ליד גשר נחל שורק, סמוך לכביש המוביל אל קיבוץ פלמחים. המסלולים מסומנים בעמודי בטון לבנים, שעליהם שלטי הסבר והדרכה. המבקרים מתבקשים ללכת בהתאם להוראות שעל עמודי הסימון, כדי למנוע פגיעה בכל המצוי בגן - החי, הצומח והדומם.

הגישה אל הגן הלאומי נבי רובין היא מכביש 4311, מצומת פלמחים מערבית לראשון לציון.

פארק השרון

פארק השרון הוא גן לאומי לצד כביש 4 והכניסה אליו היא דרך תחנת רכבת חדרה-מערב. זהו שטח רחב-ידיים, מיוער בעצי חרוב ואלון התבור, המהווה שריד ליער אלונים גדול- יער השרון שכיסה פעם את האזור שהשתרע מצפונה של ישראל, סמוך לחרמון, ועד נחל איילון בדרום.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזר • תל לכיש • תל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.