תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים באלף השני לפנה"ס, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, וכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-1953, נקראה על שם חצור הקדומה.

תלים מקראיים תל חצור · ‏ תל מגידו · תל באר שבע
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
TEL HATZOR AERIAL
תל חצור ממעוף הציפור
מדינה ישראל  ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
קואורדינטות 33°01′06″N 35°34′09″E / 33.018333333333°N 35.569166666667°E 
(למפת אצבע הגליל רגילה)
Etzba hagalil
 
תל חצור
תל חצור
תל חצור
תל חצור
Tel-hazor-national-park-kanaanit-tempel-a
מקדש כנעני בתל חצור
Tel-hazor-national-park-ceremonial-palace
ארמון המלך המשוחזר מן התקופה הכנענית
Hatzor-IsraeliteBastion
מצודה מימי אחאב אשר נבנתה על גבי ביצורי שלמה ובמה מימי השופטים
Hatzor-SolomonicGate
חדרי ביצורים המזוהים עם תקופת שלמה המלך
Hatzor-HouseofPillars
"בית העמודים", מבנה ציבורי ששימש לאחסון סחורות, בחצור

היסטוריה

תקופת הברונזה

חצור שכנה על דרכי המסחר שבין מצרים העתיקה בדרום ופיניקיה, סוריה, אסיה הקטנה ומסופוטמיה בצפון. עושרה התבסס על המישורים הפוריים של עמק החולה ובתחילת האלף ה-2 לפנה"ס הוערכה אוכלוסייתה בכ-15,000 עד 20,000 נפש. אותה עת הייתה חצור העיר הגדולה בארץ ובין החשובות שבעריה.

חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת הפרת במסופוטמיה (מלך חצור אבניאדו שמוזכר בארכיון מארי הוא אולי "הידהוד" לשם יבין). במאה ה-18 לפנה"ס ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה. במכתב שנמצא בארכיון מארי שנכתב על ידי אחד הפקידים של זימרילים מלך מארי, הוא מציין את הממלכות שלקחו חלק במגעים הדיפלומטיים וכותב אליו בבקשת הנחיות:

[אם] השליחים העוברים מבבל, אשנונה, אכלתום, כרנה, קברה וארפחה, אשר נשלחים אל ימחד, קטנה, חצור וכ[רכמ]יש יגיעו, האתן להם ללכת או אעצרם? ואם השליחים (העוברים) מימחד, קטנה, חצור וכרכמיש [אשר נשלחים אל בבל, אשנונ]ה, [קברה?, ארפ]חה, [אכלתום? וכרנה? יגיעו, האתן להם ללכת] או אעצרם? כך או אחרת, יכתוב נא לי אדוני את החלטתו.[1]

מאוחר יותר נזכרה חצור במכתבי אל עמרנה שנמצאו באל עמרנה במצרים ושנכתבו במאה ה-14 לפנה"ס. במכתבים מוזכר מלך חצור עבדי תישרי המביע את נאמנותו לפרעה. עבדי תישרי הוא היחיד משליטי כנען שמכונה במכתבים בתואר "מלך" דבר המעיד על גודלה וחשיבותה של העיר בתקופה זו. מכתבי אל עמארנה כוללים שתי אגרות של שליטי חצור וכן במכתבי שליטי צור ועשתרות (עיר מחבל הבשן). על פי מכתב מלך עשתרות היה סכסוך בין שתי הממלכות.[2]

בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה חצור עיר גדולה. בחפירות הארכאולוגיות נחשפו מקדשים, מקדש גדול שבחזיתו מזבח, ביצורים, אורתותסטטים (לוחות בזלת מסותתים ששימשו כנדבך תחתון לאורך קירות מבני ציבור), פסלים מבזלת, לוחות אחדים בכתב יתדות. תרבותה החומרית של העיר בתקופה זאת הייתה קשורה לממלכות ששכנו בסוריה. חצור לא הייתה מעורבת במאבקים שהתחוללו בכנען בתקופת אל עמארנה.[3]

תקופת ההתנחלות

האיזכור הראשון של חצור בתנ"ך הוא בספר יהושע, שם מתוארת עוצמתה של העיר וגורלה מידי יהושע בן נון:

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים--הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם--לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ."

פרק יא, 10-13

הממצאים הארכאולוגיים אכן מאשרים כי חצור נהרסה בשרפה בתקופת הברונזה המאוחרת וננטשה. במקום נמצאו כדים ובהם תבואה שרופה בת 3400 שנה[4] וממצאים אחרים מצביעים על חורבן במאה ה-13 לפני הספירה. קיימת מחלוקת לגבי הקשר בין הממצאים לבין הסיפור התנ"כי, אולם בשכבת השריפה וההרס נמצאה התזה מכוונת של ראשי פסלים, גם כנעניים וגם מצריים, דבר המחזק את ההתאמה לסיפור המקראי על כיבוש חצור בידי בני ישראל.

אזכור נוסף של המאבק עם חצור נמצא בספר שופטים:

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'; וְאֵהוּד, מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה', בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה."

פרק ד', 1-3

בעקבות כך, הורתה דבורה הנביאה לברק בן אבינעם לצאת למלחמה בצבא חצור.

יש חוקרים המאמינים כי שני הסיפורים הם תיאור של אירוע אחד העוסק במלחמות ישראל כנגד אותו יבין מלך חצור ויש אף הטוענים, כי התנ"ך קיבץ מספר התרחשויות היסטוריות וייחס אותן למנהיג בודד - יהושע[5]. חוקרים אחרים רואים התאמה מלאה לסיפור התנ"כי ומציינים שהיה יותר מיבין אחד מלך חצור. לצדם של האחרונים מתייצב גם פרשן המקרא המסורתי רד"ק, המבאר שיבין היה ממשפחת מלכי כנען בית יבין, שמלכו בחצור לפני חורבנה, ולאחר מכן משכנם היה "חרשת הגוים". הדבר ניכר, לפרשנותו, גם מלשון הפסוק "אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר" לשון עבר, לעומת "וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" לשון הווה.

התקופה הישראלית

בפעם הבאה נזכרת חצור בתנ"ך בהקשר שונה לחלוטין. לפי הכתובים בתקופת המלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס, העיר שבה ונבנתה. הדברים נזכרים בספר מלכים א', המתאר את העיר כאחת מערי הביצורים של שלמה המלך:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית ה' וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".

פרק ט', 15

במחקר הארכאולוגי נמצאה בנייה חדשה בעיר העילית של חצור (העיר התחתית לא נבנתה שוב לעולם). ביצורי העיר מתקופה זו נחשבו בתחילה כדומים לביצוריהם של תל מגידו ותל גזר אשר יוחסו בעקבות המקרא לשלמה המלך. אולם מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על אי דמיון ביניהם, ועל כך שהם לא נבנו על ידי אותו גורם. ועל כן מתארכים אותם חוקרים כדוגמת ישראל פינקלשטיין לתקופת המלך עמרי. בכל אופן, בתקופת המלך אחאב, באמצע המאה ה-9 לפנה"ס הפכה העיר לאחת מערי הבירה של המדינה, ונבנתה בה מצודה חדשה. חצור המשיכה ושגשגה גם בתקופת ירבעם השני במחצית הראשונה של מאה ה-8 לפנה"ס.

בשנת 732 לפנה"ס נכבשה העיר, עם ממלכת ישראל כולה, על ידי תגלת פלאסר השלישי. וכך נכתב בספר מלכים ב':

"בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה."

פרק ט"ו, 29

ברור שעל אף שהמקום המשיך להיות מיושב, העיר כבר ירדה מגדולתה. הפעם האחרונה בה מוזכרת חצור במקורות העת העתיקה היא בספר מכבים א', המציין כי מלחמת יונתן הוופסי בדמטריוס התנהלה במישור חצור בשנת 147 לפנה"ס.

המחקר באתר

שטחה של העיר מתחלק לשני חלקים - העיר העליונה, או האקרופוליס ששטחו 120 דונם, והעיר התחתונה המשתרעת על 700 דונם. חצור זוהתה לראשונה עם תל אל-קדח בשנת 1875 ונערכה בה חפירת בדיקה קצרה על ידי ג'ון גרסטנג בשנת 1928. מחקר מעמיק התקיים על ידי משלחת של האוניברסיטה העברית בשנים 1955-1958 חפרה במקום משלחת גדולה בהנהלתו של יגאל ידין (שפרסם על כך ספר פופולרי בשם חצור: "ראש כל הממלכות האלה"). בין חברי המשלחת היו החוקרים רות עמירן, יוחנן אהרוני, ז'אן פרו, טרודה דותן. עונה נוספת ניהלה משלחתו של ידין בשנת 1968. החפירות במקום התחדשו בשנת 1990 על ידי משלחת חפירות בהנהלתו של אמנון בן תור אליו הצטרפה ב-2006 שרון צוקרמן[6], עד לפטירתה בנובמבר 2014.

ממצאי התעודות

בחפירות בתל נמצאו מאז תחילת החפירות ועד מחצית שנת 2012, 18 תעודות בכתב יתדות. בכל ארץ ישראל נמצאו עד לאותו מועד 95 תעודות בכתב זה. רובן של התעודות הן מתקופת הברונזה התיכונה (1550-2000 לפנה"ס), ויתרתן מתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה"ס). קיים שוני בסוג הכתב בשתי התקופות. הכתובות שנמצאו עסקו במגוון של נושאים: מכתבים, מסמכים מנהליים, כתובות הקדשה, טקסט המסביר איך מלמדים חשבון, טקסטים לנבואה, וכן שבר קטן של אוסף חוקים המקביל לחוקי חמורבי.[7]

גלריית תמונות

HatzorFortress

מצודה מהתקופה הישראלית הקדומה בחצור

Hatzor-WaterTunnel

בור המים בחצור

Hatzorwaterhole

מבט נוסף אל בור המים בחצור. ניתן לראות את גרם המדרגות העתיק העשוי מאבן, ואת גרם המדרגות המודרני ממתכת ועץ

Tel Hazor – Royal fortress gate 2

שער מצודה מלכותית מאבן גיר, מתוארך למאה ה-9 לפנה"ס מחצית ימנית של שער כפול שהיה קבוע בכניסה למצודת חצור בימי המלך אחאב. השער בנוי אבני גזית מסותתות ומעוטר בשתי כותרות מגולפות התומכות במשקוף מרשים בגודלו, מוזיאון ישראל

JRSLM 300116 Hatzor lions 02

אריה מבזלת שהתגלה בבור ליד הכניסה של המקדש בשכבה 1ב בשטח ח', מוזיאון ישראל

Shrin of the stela, Hazor

מצבות השייכות ל"מקדש המצבות", מוזיאון ישראל

Hatzor - Temple dvir area 8-ח

מקדש דביר מתקופת הברונזה המאוחרת, בשטח ח בעיר התחתונה בחצור

Dagon Museum, Grain storage Jars from Tel Hazor (2)

קנקני אגירה תבואה מתקופת הברונזה המאוחרת. תצוגה מוזיאון דגון

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 52
  2. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי, זמנים 101, עמודים 10-9, 2008
  3. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי, זמנים 101, עמוד 10, 2008
  4. ^ אלי אשכנזיתעלומה בת 3,400 שנה: מי שרף את הארמון בתל חצור, באתר הארץ, 23.07.2012
  5. ^ Jewish Encyclopedia, Book of Joshua, Book of Judges, Jewish Encyclopedia, Jabi
  6. ^ תגלית ארכאולוגית היסטורית: החיפוש אחר מנהיג מצרי חזק מוביל לתל חצור
  7. ^ ויין הורוביץ, קדמוניות, חוברת 143, 2012, עמ' 34
איילת השחר

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא ביטוי בעברית שמקורו מהתנ"ך ושפירושו כוכב המופיע זמן מועט לפני זריחת השמש. זמן הופעת הכוכב מסמן את "האור הראשון של הבוקר".

האם התכוונתם ל...

אמנון בן-תור

אמנון בן־תור (נולד ב-1935) הוא ארכאולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה לשנת תשע"ט. תחום התמחותו העיקרי הוא ארכאולוגיה של המזרח הקדום וארכאולוגיה מקראית. התמחה באומנות הגילוף של תקופת הברונזה, ביחסים בין תרבויות בעת העתיקה (מצרים העתיקה וכנען), ומאז 1990 מתמקד בחקר תל חצור כמפתח לחידות רבות בתחום. הוא היה שותפו של יגאל ידין בחפירות תל חצור וחפר איתו גם במצדה וכתב ספר בנושא. בן-תור מחזיק בהשקפה לפיה הממלכה המאוחדת אכן התקיימה במציאות כממלכה ששלטה על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, בניגוד לדעת פרופסורים "מינימליסטיים" כישראל פינקלשטיין, נדב נאמן וזאב הרצוג וזאת על סמך פרשנות ארכאולוגית של הממצאים בשטח ולא על סמך אמונה דתית או אידאולוגיה, כהגדרתו.

אביו הוא הגאולוג פרופסור יעקב בן־תור שקיבל את פרס ישראל ב-1955. רעייתו, ד"ר דפנה בן-תור, הייתה אוצרת תרבות מצרים במוזיאון ישראל.

אקרופוליס

אקרופוליס (יוונית: ἀκρόπολις; מילולית: העיר העליונה) היא גבעה מבוצרת, מקום גבוה ומבוצר בתוך עיר-מדינה ביוון העתיקה. האקרופוליס היה לרוב המקום בו הוקם היישוב מלכתחילה, בשל יתרונותיו ההגנתיים, ובהמשך שכן בו בדרך כלל ארמון המלך. עם ביטול המלוכה ברוב הפולייס (פוליס ברבים) היווניות הוקמו באקרופוליס המצודה והמקדשים העירוניים, והאגורה ומרכזי ציבור אחרים הוקמו לרוב בסמוך אליו. בערים יווניות עתיקות רבות מצויה אקרופוליס ובה נמצאים לרוב שרידי המקדשים החשובים ומונומנטים נוספים.

האקרופוליס הידועה ביותר היא האקרופוליס באתונה, שהיא השריד המרכזי של אתונה העתיקה. באתר זה מצוי הפרתנון ועוד מספר שרידי מבנים מפורסמים. אקרופוליס זו מוכרת כאתר מורשת עולמית והיא אף נבחרה למועמדת סופית לשבעת פלאי תבל החדשים.

המונח אקרופוליס משמש היום לתיאור גבעה מבוצרת בעיר עתיקה מכל תקופה, ולאו דווקא מתקופת יוון העתיקה. דוגמאות לכך ניתן לראות בתל גזר, תל חצור, עיר דוד ועוד.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ארכאולוגיה של ארץ ישראל

ארכאולוגיה של ארץ ישראל הוא תחום מיוחד ומתמחה במדע הארכאולוגיה המתמקד בחקר, ניתוח ותיעוד של ממצאים ומידע הנאסף בחפירות ארכאולוגיות באזור הידוע כארץ ישראל או ארץ הקודש במטרה להבין את מקורות התרבויות והחברות האנושיות שהתקיימו באזור זה בעת העתיקה. ארכאולוגיה של ארץ ישראל מסייעת בהעמקת המחקרים העוסקים בתולדות ארץ ישראל, תולדות עם ישראל אך גם בהבנת שורשי הנצרות.

העניין הרב שעוררה ארץ ישראל כערש התרבות היהודית-נוצרית הביא חוקרים וחופרים, מחלוצי מדע הארכאולוגיה לערוך חפירות באתרים היסטוריים- תנ"כיים בארץ ישראל ותוך כדי כך לגבש את יסודות המחקר ולהניח את היסודות לארכאולוגיה המודרנית. עד לסוף המאה ה-20 נערכו בארץ ישראל מאות חפירות יזומות ואלפי חפירות הצלה והיא האזור הגאוגרפי הנחקר ביותר בעולם.

אתר מורשת עולמית

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. עד כה אישררו 190 מדינות את האמנה.

האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.

בשנת 2018 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,092 אתרים ב-167 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 845 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 209 כאתרי טבע ויתר 38 האתרים משלבים את שני התחומים.

בית גוברין (עיר קדומה)

בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. היא נזכרת במקורות חז"ל כ"בית גובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", וע"פ המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה.

יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את העיר בשמה זה כלל, אלא מתייחס אליה בשמות "מרשה" ו"בּיתַבְּרִיס". האסטרונום היווני תלמי (המאה ה-2 לספירה) הוא הסופר היווני הראשון שמזכיר את העיר בשמה זה: "בּיתוֹגּבּרי".ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית.

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה ב-6 באפריל 1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים במטרה להעמיק את המחקר ההיסטורי, הגאוגרפי והארכאולוגי של ארץ-ישראל. בין המקימים היו אברהם יעקב ברוור, דוד ילין ואהרן מאיר מזי"א.

השושלת הרביעית

השושלת הרביעית של פרעוני מצרים העתיקה שלטה קרוב ל-120 שנה (2494-2613 לפנה"ס) ונחשבת כתור הזהב של הממלכה העתיקה. תקופה זו הייתה תקופה של שלום ושגשוג. והיא שייכת לתקופת הממלכה הקדומה ביחד עם השושלות השלישית, הרביעית והחמישית. תקופה זו מתוארת גם כעידן הפירמידות. עיר הבירה באותה תקופה הייתה ממפיס.

יגאל ידין

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 1917 – 28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל משך מספר חודשים במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).

יוחנן אהרוני

יוחנן אהרוני (ט' בסיוון תרע"ט, 7 ביוני 1919, פרנקפורט על האודר, גרמניה – ט' באדר א' תשל"ו, 9 בפברואר 1976, תל אביב) היה מן הארכאולוגים הבולטים בישראל, במיוחד בתחום הארכאולוגיה המקראית והגאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל.

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

מקדש מגדול

מקדש מגדול הוא סוג ארכיטקטוני של מקדש. המקדש מופיע לראשונה בצפון סוריה בתקופת מרדיך 3א' (שנת 2000 לפנה"ס), מתפשט לארץ ישראל ומשם למזרח הדלתה של הנילוס בתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (שנת 1700 לפנה"ס). המקדש מופיע לרוב כמבנה אורכי בעל קירות עבים שמעידים על הגובה הרב שאליו התנשא המקדש. הקירות הקיפו אולם אחד. בקיר מול הפתח ישנה בדרך כלל גומחה או במה מוגבהת, שבה ניצב כנראה פסל האל או חפץ קדוש כלשהו. המקדש המשיך להיבנות ולהתפתח גם בתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל, הדוגמה הבולטת ביותר שלו היא מקדש שלמה שהכיל שלושה חללים אורכיים: אולם, היכל ודביר.

עיור

עיור (בלעז: אורבניזציה) הוא תהליך המתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים. התהליך מתאר את התפתחות הערים והתרחבותן מבחינת שטח ואוכלוסייה.

צפחת בתקופת הברונזה המאוחרת

צפחת – (באנגלית Pilgrim Flask) כלי עשוי מחרס שתחילת הופעתו הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. זהו קנקנית קטנה בעל מתאר שטוח ועיגולים עדשתיים. בפרופיל נראה כמו שתי עדשות שחוברו יחדיו. זהו אחד הכלים הנפוצים והאופייניים לתקופה. תחילתו בסוף תקופת הברונזה המאוחרת א – LBI, הכלי לא היה קיים לפני כן. הכלי נפוץ מאד במאות ה-14 וה-13 לפנה"ס. אין מידע האם הכלי מקורו בכנען, או שהוא נוצר בהשפעה חיצוניתהכלי מיוחד לא רק בצורתו אלא גם בשיטת הייצור שלו. בגלל המבנה המיוחד שלו היה צורך להכינו בשלבים. בשלב ראשון הוכנו שתי צלחות על אובניים שחוברו זו לזו. בשלב השני הוכן צוואר הכלי גם הוא באובניים. לאחר הכנתו הוא חובר אל גוף הכלי. בשלב שלישי חוברו שתי ידיות מצוואר הכלי לגוף הכלי. לרוב הכלים הם סימטריים במתארם אבל מצאו גם צפחות אסימטריות כאשר צד אחד בצורת עדשה והשני יותר מנופח. רוב הצפחות הן קטנות, קוטר העדשה כ-15 ס"מ. נמצאו גם צפחות בגדלים שונים. צפחות גדולות הן בעיקר תופעה של סוף תקופת הברונזה המאוחרת. בלכיש נמצאה במקדש III צפחת גדולה שקוטר העדשה הוא 27 ס"מבתקופת הברונזה המאוחרת ב נעשה איחוי הידיות אל הגוף והצוואר בצורה היוצרת רושם כעין עלי גביע של פרח. בתקופה זו הצוואר קצר, נראה כשתול בתוך העלים והשפה הנראית כנשענת על הידיות היא לרוב בעלת חתך משולש. זו תופעה שמאפיינת תקופה זו, נעלמת בתקופת הברונזה המאוחרת ג, ואינה נמשכת לתקופת הברזל.

העיטור הנפוץ ביותר הוא מעגלים בצבע אחד או שניים בעיקר אדום ושחור. יש גם עיטורים בצורת סליל.

צפחות מתקופה זו נמצאו באתרים ארכאולוגים שונים כגון: תל חצור, תל אל-עג'ול, תל מגידו תל אבו הואם תל לכיש ועוד.

הצפחת ממשיכה ככלי לתקופת הברזל תוך שינויי בעיצוב הכלי, הכלי פחות עדשתי ויותר מנופח, רוב הכלים עם ידית אחת. ניתן למצוא אותו בעיקר באזורי החוף, השפלה ועמקי הצפון.

שבטה

שבטה היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה מיושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. האתר הוא גן לאומי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

תל באר שבע

תל באר שבע הוא גן לאומי אשר נמצא באזור המפגש של נחל חברון עם נחל באר שבע, מזרחית לעיר באר שבע, ממערב לתל שבע הבדווית, צפונית לנבטים ומדרום לעומר. זהו תל השוכן על הצטלבות הדרכים המובילות צפונה להר חברון, מזרחה למדבר יהודה וים המלח, מערבה לכיוון מישור החוף, ודרומה לרמת הנגב וים סוף. החפירות הארכאולוגיות בתל התקיימו בשנים 1969-1975 בניהולו של פרופ' יוחנן אהרוני ומשנת 1976 בניהולו של פרופ' זאב הרצוג. התל מזוהה עם העיר המקראית 'באר שבע', אולם יש המשייכים אותו לעיר המקראית 'שבע' הסמוכה לה.

תל כברי

תל כברי הוא אתר מתקופת הברונזה בשטח החקלאי של קיבוץ כברי, שבזמן תקופת הברונזה התיכונה II היה היישוב העירוני השלישי בגודלו בארץ ישראל (אחרי תל חצור ואשקלון). הוא נודע בפרסקו בסגנון מינואי, היחיד שהתגלה בישראל. באתר התגלה מחסן יינות מלכותי שהכיל מעל ל-3,000 בקבוקים, מלפני כ-3,700 שנה, העתיק ביותר במזה"ת.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריה • חצור • כורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטהתל באר שבעתל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.