תל חסי

תל חָסִיערבית: תַל אל-חַסִי) הוא תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקריית גת.

תל חסי
Tell el Hesy - Israel c. 2009 -1
אתר ארכאולוגי
מיקום
קואורדינטות 31°32′52″N 34°43′49″E / 31.5477°N 34.7302°E
GazaWestNegev
V07p592001 Lachish
תל חסי בתקופה שבה זוהה בטעות כעיר לכיש. צולם בין השנים 1901–1906

בעיית זיהוי התל

זיהוי התל אינו ברור. קלוד קונדר הציע לזהות את התל עם העיר "לכיש" המופיעה במקרא. פלינדרס פיטרי קיבל זיהוי זה בגלל קרבת התל לחורבת "אום ליקיס". לבסוף זוהתה לכיש עם תל אֶ דֻוֵיר. ויליאם אולברייט הציע לזהות את התל עם "עגלון", אולם לא נמצא כל ממצא בשטח המאשר או סותר זיהוי זה.

ארכאולוגיה

החפירות הארכאולוגיות הראשונות נערכו באתר ב-1890 על ידי סר פלינדרס פיטרי מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל. חפירות אלה היו החפירות הארכאולוגיות המדעיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל. פיטרי חפר במקום, מאחר שסבר לפני החפירות כי מדובר בלכיש העתיקה. פטרי חשף חומת לבני בוץ עבה מאד, חפר 79 בורות בדיקה, וקבע שהשרידים שייכים לשלב הקדום ביותר של האתר. הוא תיארך אותם לשנת 1700 לפנה"ס.

El-Hesi excavation staff
חפירות בתל חסי בשנת 1982. משמאל ד"ר רוג'ר אנדרסון שחפר באתר
Pic 048
תל חסי מבט מדרום

בשנת 1891 חפר פרדריק בליס בחלקו הצפוני-מזרחי של האתר, הוא המשיך את החפירות של פטרי שחזר לחפור במצרים. בליס מצא חומת לבני בוץ ומגדל הקשור לחומה. הוא מצא מכתב מהמאה ה-14 לפנה"ס שנרשם על גבי חרסים בכתב היתדות אשר דומה מאוד לכתב פרוטו-סינאי ובהם מופיעה המילה בלע. בנוסף גילה מכתב בכתב יתדות שהוכנס לקורפוס מכתבי אל-עמרנה על ידי קנוטסון לספרו כמכתב א"ע 333[1]. החפירות הראו שהיישוב בעיר התחתית שייך לתקופת הברונזה הקדומה. בליס הסיר כמעט שליש מהאקרופוליס והגדיר 11 שכבות יישוב אותן חילק לשמונה "ערים". בנוסף מצא בליס בית קברות וקבע שקברים אלה הם בני 200–300 שנים. אחד הממצאים החשובים בחפירת בליס היה מבנה בנוי היטב אשר תוכנן בסימטריות רבה. המבנה הוגדר כמבנה ציבור ומשתייך לאדריכלות של "בתי מושל" אשר כמוה נמצאו גם בתל גמה ובתל אל-פארעה (דרום). המבנה תוארך על ידו למאה ה-14 לפנה"ס תקופת הברונזה המאוחרת. הבניין הוקם על שכבת אפר אשר ציינה את חורבן השכבה הקודמת. הבניין היה בגודל של 18X18 מטר, קירותיו ניבנו ללא יסודות בעובי של 1.5 מטר בממוצע. המבנה כלל אולם או חצר מרכזית.

ב-1970 חודשו החפירות בתל על ידי בתי הספר האמריקאים לחקר המזרח. עד שנת 1983 נערכו שמונה עונות חפירה. במסגרת החפירה נפתחו שטחים חדשים ממערב ומדרום לתעלה שחפר בליס, וכן לאורך המדרון הדרומי של האקרופוליס. משלחת זאת הצליחה להגדיר רצף יישובי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה ההלניסטית. המשלחת תיארכה את הקברים שמצא בליס לשנים 16001800 מהתקופה העות'מאנית.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ', עמ' 14
ביר אבו מטר

ביר אבו מטר (נקרא גם חורבת מטר או באר מטר) הוא אתר ארכאולוגי בבקעת באר שבע המתוארך לתקופה הכלקוליתית. האתר נמצא על גדתו הצפונית של נחל באר שבע בסמוך לחלקה הדרומי של באר שבע. התרבות שנמצאה בתל זה ובתילים נוספים שנמצאו בבקעה ביר א-ספאדי (באר צפד), חורבת בתר ועוד, נקראת תרבות באר שבע. התרבות התגלתה בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי הארכאולוג דוד אלון, על שתי גדותיו של נחל באר שבע. היישוב התקיים בערך בין השנים 4,200-4,000 לפנה"ס. האדמה באזור היא אדמת לס רכה ואחד המאפיינים של תרבות זו הוא התיישבות תת-קרקעית בחלק מהתקופה בה היו האתרים מיושבים. האתרים היו מיושבים במחצית השנייה של האלף הרביעי לפני הספירה, כמה מאות שנים בלבד.

מפת הקרן לחקר ארץ ישראל

מפת הקרן לחקר ארץ ישראל היא מפה טופוגרפית שהוכנה על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל בשנות ה-70 של המאה ה-19 במטרה לאתר ולתעד את כל המקומות שהוזכרו בביבליה, בספרים החיצוניים ובספרות חז"ל. המפה כוללת שטחים שנסקרו בכל שטח ארץ ישראל שממערב לירדן מאזור הגליל העליון ועד באר שבע. המפה יצאה במהדורתה הראשונה בשנת 1880.

עגלון (עיר מקראית)

העיר המקראית עֶגְלוֹן מופיעה במקרא לראשונה, בסיפור על מלכה דְּבִיר אשר נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כאשר נחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון, כאמור:

"וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..." (יהושע י', ג'-ה').

לפי המתואר במקרא, יהושע הביס את צבאם של חמשת המלכים ורדף אותם עד חורמה. עגלון הוחרבה בידי צבאו של יהושע שהצליח להגיע עד לחומות העיר ולפרוץ אותם אחרי הטלת מצור כבד על העיר: "וַיַעֲבׁר יְהוֹשֻעַ וְכָל יִשְרָאֵל עִמּוֹ מִלָכִישׁ עֶגְלֹנָה, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ..." (יהושע י', פס' ל"ד-ל"ו).

האזכור האחרון של עגלון מופיע בתקופת ההתנחלות, בו מסופר שהעיר נכללה בנחלת שבט יהודה: "זׁאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה...לָכִישׁ וּבַצְקַת וְעֶגְלוֹן." (יהושע ט"ו, פס' כ'-ל"ט).

בתרגום השבעים כתוב בפסוקים המצוטטים לעיל "עדולם" במקום עגלון. זוהי סיבה אפשרית לכך שאוסביוס ומתרגמו היירונימוס הקדוש איחדו באונומאסטיקון את עגלון ואת עדלם לעיר אחת: "עגלון ה(נקראת) גם עדלם, אשר את מלכה דביר הכה יהושע. במטה יהודה. והיום הוא כפר גדול מאוד למזרח בית גוברין בי' מילים ממנה ."

פלינדרס פיטרי

פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (באנגלית: Sir William Matthew Flinders Petrie; ‏3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז אל-פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ-מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו.

קרב חרבת מחאז

קרב חרבת מחאז או קרבות חרבת מחאז (כיום בעברית: חורבת מאחז) במלחמת העצמאות, היה שורת קרבות אשר נערכו בתאריכים 8-7 בספטמבר ועד ה-6 באוקטובר 1948, בין כוחות הגדוד הראשון של חטיבת יפתח, לבין הצבא המצרי, מתנדבי האחים המוסלמים וערביי הר חברון. מוקד הקרבות הייתה חירבת מחאז (כשני ק"מ מזרחה למחלף מאחז של ימינו), והקרבות עליה נערכו החל מן ה-29 בספטמבר. בקרבות אלה אבטחו לוחמי 'יפתח' את מנחת 'אבק 1' (כארבעה ק"מ מדרום לרוחמה, מעט מערבה לכביש 334), אשר אפשר את הפעלת מבצע אבק להטסת אספקה לנגב.

תל ירמות

תֵּל יַרְמוּת (בערבית: חִ'רבּת אל-יַרְמוּך) הוא תל גדול המשתרע על שטח של כ-250 דונם בשפלה, כ-5 ק"מ מדרום לבית שמש, בין תל בית שמש לגן לאומי תל עזקה.

תל נגילה

תל נָגִילָה הוא תל עתיק על גבעה בגדה המערבית של נחל שקמה בחלקו התיכון (נ"צ 1270.1012), בין כביש 40 וקיבוץ רוחמה. התל נצפה מכביש 40 דרומה לבאר שבע מעט דרומה ממפגש הכביש עם כביש 6 (מחלף מאחז) ועליו עץ אשל בודד.

השם העברי על שמו הערבי של התל – תל אל-נג'ילה (תל העשב).

במלחמת העצמאות הייתה חשיבות אסטרטגית לתל נגילה ולתלים שבסביבתו, כמו תל חסי, תל קוניטרה (קשת) ותל אל-מוליחה (תל מילחן) משום שחלשו על שדה נחיתה "אבק 1" שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה כדי לתספק בדרך האוויר את הנגב הנצור (מבצע אבק). בליל ה-8 בספטמבר 1948 נכבשו התלים על ידי חטיבת יפתח. המצרים הגיבו בהתקפות נגד על תל קוניטרה שנמשכו יומיים ונהדפו.

הדעות חלוקות ביחס לזיהויו של תל נגילה. באתר נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית (כ-5,000 שנה לפני זמננו) ועד התקופה הביזנטית.

הגישה לתל היא בדרך כורכר (דרך נוף נחל שקמה) היוצאת משמורת פורה ומסומנת בסימון כחול. מהתל יש תצפית יפה על שטח חקלאי נרחב.

תל עיטון

תֵּל עֵיטוֹן הוא תל ארכאולוגי בגודל 60 דונם, הנמצא בעמק התלם, ליד נחל אדוריים בדרום-מזרח שפלת יהודה, בסמוך למושב שקף.

הזיהוי המקובל לתל הוא העיר "עגלון" הנזכרת מספר פעמים בספר יהושע, ומתוארת כנמצאת בין הערים לכיש וחברון.

שמו הנוכחי של התל בא לו מהכפר הביזנטו-ערבי הסמוך, חרבת עיטון.בסקר שנערך על התל התגלו סימני התיישבות החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הפרסית-הלניסטית, במאות ה-4-3. הסקר העלה ממצאים ספורים מתקופות מאוחרות יותר, שכנראה אינן משקפות יישוב קבע בתל. בתקופה הביזנטית, הפך התל לאדמה חקלאית, ובתקופה זו נערכו בתל עבודות עפר גדולות ונבנו בו טרסות רבות, המשוות לתל את צורתו הנוכחית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.