תל בית שמש

תֵּל בֵּית שֶׁמֶש הוא תל קדום הממוקם ממערב לעיר בית שמש של ימינו, צמוד לכביש 38, בין צומת הכניסה הצפוני לצומת הכניסה הדרומי לבית שמש. התל מזוהה עם היישוב המקראי בֵּית שֶׁמֶש. במאמר המסכם את החפירות הממושכות המתנהלות בתל, קבעו חוקרי אוניברסיטת תל אביב פרופ' שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן כי "תל בית-שמש הוא אתר מפתח ללימוד קצה גבול ההתפשטות הפלישתית והדינמיקה התרבותית והחברתית באזורי המפגש והחיכוך בתקופת הברזל א'"[1]. תל בית שמש שימש כמרכז מִנהלי וכלכלי חשוב של ממלכת יהודה[2][3].

Tel beit shenesh 015
מראה כללי של תל בית שמש
Tel beit shemesh 029
שרידי בתים בתל
Tel beit shemesh 027
במת אבן בשיאו של התל
Tel beit shemesh 028
שרידי המבנה הביזנטי בתל
Tel Beit shemesh037
שרידי החומה המקיפה את תל בית שמש, תקופה ביזנטית

היסטוריה

עיר התקיימה באתר עוד בתקופה הכנענית הקדומה, אולם רק בתקופה הכנענית המאוחרת החלה לשגשג ולקיים קשרי מסחר ענפים עם הארצות השכנות (ככל הנראה ממלכת מצרים בדרום). תושבי המקום קיימו כנראה את פולחן אל השמש כפי שמרמז שמו של היישוב שהיה מושבה של האלה הכנענית שפש[4]. בתקופה זו הייתה העיר יישוב קטן יחסית ששכן בצל ערי המדינה האזוריות ירושלים וגזר.

העיר בית שמש העתיקה מוזכרת בספר יהושע ונמנית בין שלוש עשרה ערי הכהנים, העיר ומגרשיה הועברו כעיר הכהנים על פי הגורל שנערך במשכן שילה על ידי יהושע בן נון ואלעזר הכהן. עם זאת שהעיר מופיעה בתנ"ך ובתלמוד שמה איננה מוזכרת במקורות אחרים. בית שמש נחרבה בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר מלך בבל וירדה ממעמדה, ואילו בימי שיבת ציון חזרו אליה משפחות הכהנים שגלו על ידו[5] היא מוזכרת בתלמוד כמקום יישוב קטן וזניח. רק במאה ה-5 לספירה, נבנה במקום מנזר ביזנטי גדול.

זיהוי התל

על פי הטקסט התנכי שכנה בית שמש בסמוך לצרעה, אשתאול ועקרון. על פי כתבי אוסביוס, היסטוריון נוצרי מהמאה השלישית, נמצאת בית שמש באתר הנמצא 10 מייל מבית גוברין ובסמוך לאמאוס. על סמך מידע זה הצביע החוקר אדוארד רובינסון על תל רמיילה שניצב סמוך לכפר הערבי עין שמס שבשמו נשתמר זכר העיר הקדומה.

התל ששטחו כ-30 דונם, יושב על פסגה בגובה 250 מטר מעל פני הים בנקודה אסטרטגית על ערוץ נחל שורק מצפון ונחל שמש ממערב עובדה שאיפשרה אספקת מים סדירה ליישוב, אוכף מחבר את הפסגה לרכס ההרים הנמצא ממזרח.

המחקר באתר

החפירות הארכאולוגיות הראשונות בתל נערכו בין השנים 1911-1912 במימון הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בראשותו של דנקן מקנזי ובין השנים 1928-1935 במימון קולג' הוורפורד בפנסילבניה בראשותו של אליהו גראנט, ממצאי חפירות אלו פורסמו בשנת 1939 בפסקת הסיכום ציין העורך כי יש צורך בחפירות שיטתיות ובקנה מידה גדול על מנת להגיע לתמונה מלאה של האתר[6]. בשנת 1967, במסרת עבודות דחק לתושבי בית שמש התקיימו בתל עבודות שיקום[7]. מאז שנת 1990 נערכות במקום חפירות נוספות בניהול אוניברסיטת תל אביב בראשותם של צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ.

חפירות מוקדמות

1911-1912

מקנזי שהיה הראשון לחופרים בתל חשף מערכת ביצורים הבנויה מגושי סלע גדולים ומסותתים בגסות אותם הוא ייחס לתקופה הכנענית, על מנת לגלות את תחומי האתר הוא חפר מסביב לשרידי החומה ושרטט את תחומיו. נחשפו 2 מגדלים - בליטות מקו החומה ושער גדול מצד דרום. בתוך שטח התל מצד צפון לשער הכניסה זיהה מקנזי 3 ערים נפרדות. הקדומה ביותר שבתקופת קיומה נבנתה חומת העיר ובחורבותיה נמצאו כלי קרמיקה מיובאים מהתרבות המיקנית, חדלה מלהתקיים במהלך תקופת הברונזה המאוחרת. העיר השנייה שזיהה מקנזי אופיינה על ידי ממצא קרמי האופייני לתרבות הפלשתים, העיר נחרבה בשריפה גדולה והשכבה בתל נקראה על ידי מקנזי "שכבת השריפה האדומה". על פי מקנזי ההרס כלל את ביצורי העיר שנותרה כיישוב פרזות. העיר השלישית שזיהה מקנזי משויכת לתקופת ממלכת יהודה. בתקופה זו גדל שטח העיר שנחרבה על ידי סנחריב במסע העונשין שערך המלך האשורי ליהודה המורדת בשנת 701 לפנה"ס.

בית מגורים אופייני לתקופת הברזל שנחשף בשכבת העיר השלישית זוהה בטעות כבמה -אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. בגלל עמודי אבן שניצבו בו וזוהו כמצבות, מקנזי ייחס מבנים נוספים מתקופה זו כולל מתקן להפקת שמן זית לתקופה בה חזרה בית שמש לשלטון ממלכת יהודה.

בצד הדרום מזרחי של התל נחשף מבנה מהתקופה הביזנטית, מקנזי סבר כי מבנה זה שימש כמנזר אף על פי שלא נמצא בו בית תפילה. במהלך החפירות נחשפו קברים מתקופת הברונזה ותקופת הברזל שככל הנראה היו חלק מנקרופוליס ששכן מצפון-מזרח לתל, קברים אלו היו עשירים בממצאים בעיקר מהמאה השמינית לפנה"ס וכן מספר מערות קבורה מתקופת בית ראשון.

1928-1933

במשלחת השנייה לתל בית שמש נחפרו מירב שטחי התל ובעיקר חלקו המערבי והנקרופוליס שמחוץ לתחומים המבוצרים, בחפירות אלו זוהו 6 שכבות נפרדות אך באופן כללי חיזקו ממצאי החפירה את קביעותיו ומסקנותיו של מקנזי.

ברחבי התל נמצאו שרידי מבנים בודדים שיוחסו לתקופה הרומית והביזנטית וכן נחשפו ממצאים קרמיים ומטבעות מהתקופות האמורות.
העיר בשכבה IIA, התקיימה מ-1000 לפנה"ס עד ל-950 לפנה"ס לערך, העיר והתל הוקפו בחומת סוגרים שלאורכה בצד הפנימי נצמדו בתי מגורים שפנו אל מרכז התל ורחוב היקפי. במרכז התל נבנו בתי מגורים נוספים, בתי המגורים נבנו ובהם עמודים רבים בחדרים ובחללים הצמודים אליהם. נחשפו מבנים ציבוריים ובהם מחסנים. ההבדלה בין שכבות IIB וIIC נעשתה על פי הבדלים לכאורה בממצא הקרמי אך ללא ראיות ארכיטקטוניות בשכבה עצמה[8]. החופרים ייחסו את הרס שכבה IIB שאופיין בשכבת שריפה, למסעו של שישק הראשון לכיבוש יהודה, ושיערו כי עבר פרק זמן לא ידוע עד ליישוב העיר, מאז הועלו עוד השערות לגורם שהרס את בית שמש ובהן הקרב בין יואש לאמציה או כיבוש פלישתי של בית שמש בתקופת אחז. החוקרים ציינו כי מבני העיר שופצו במעבר משכבה לשכבה אך ברור כי חומת העיר נהרסה ולא הייתה בשימוש החל משכבה IIC ובתי מגורים נבנו על חורבותיה. בשכבות משנה B ו-C נמצאו שרידים לתעשייה מפותחת שפעלה בבית שמש ובהם מתקנים ובתי בד לייצור שמן זית ואולי גם מתקנים לייצור יין[9]. בית שמש IIC הותירה שרידים בודדים ולא מרשימים והבולטים שבהם ידיות של כדים עם חותם למלך ולצידם חותמות פרטיות של פקידי ממשל. החורבן הסופי של בית שמש יוחס למסעו של נבוכדנצר השני.
העיר בשכבה השלישית היא העיר לה נתן מקנזי את השם "העיר השנייה" ובה נמצאו כלי חרס פלשתים המתאפיינים בקישוטים בשני צבעים (ביכרומטי). מפה שהורכבה על סמך החפירות מתארת כפר שנבנה ללא תכנון, המבנים הפשוטים והקרמיקה הם בעלי מאפיינים כנעניים מובהקים. בחפירות נתגלו שרידים לפעילות תעשייתית ובהם כבשנים וצינורות ששימשו לייצור כלי קרמיקה וגושים של סגסוגת ברונזה שייתכן ומעידים על הפקת המתכת בעיר. החופרים ייחסו את הרס העיר לפלשתים במהלך המאה ה-11 לפנה"ס.
בית שמש של תקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר משגשגת החוקרים זיהו שתי תקופות משנה: IVA ו-IVB כאשר ביניהם מפרידה שכבת שריפה, ההרס מיוחס לתקופה של אי-יציבות פוליטית באזור כפי שמשתקף במכתבי אל עמרנה. בנית מידות מפואר נחשף על התל ודומה מאד לבתים מפוארים שנחשפו בין היתר בתל גזר ותל בטש. בבניין אחר שנחשב נמצאו כבשנים שהשימוש המקורי בהם לא הוברר, אך ייתכן והיה קשור לכבשן מוארך נוסף שנחשב בקרבת מקום ושימש ככל הנראה להתכת נחושת. בורות מים רבים נחצבו בסלע וצופו בטיח אטום למים עם צוואר צר המגיע עד לקצה השכבה. בחפירות נחשפו מספר ממצאים בעלי עניין מיוחד ובהם טבלה עם כיתוב באלף-בית של אוגרית ואוסטרקון עם כתובת בכתב פרוטו-כנעני.
הממצא העיקרי מתקופה זו היא מערכת הביצורים המאסיבית שחשף מקנזי ובה שער הכניסה והמגדל המערבי ההרוס לחלוטין - החוקרים האמריקאים הגיעו למסקנה כי המגדל הדרום מערבי הוא תוספת מאוחרת. לא ברור האם העיר משכבה חמישית נהרסה בלחימה אך החוקרים ייחסו את סופה למערכה של צבא מצרים.
מתקופה זו זוהו ממצאים בודדים בלבד שנמצאו על מפלס הקרקע המקורי של התל.

חפירות על ידי אוניברסיטת תל אביב

החל משנת 1990 החלה משלחת ישראלית לחפור בתל מתוך הבנה כי רוב האתר נחפר כבר ומתוך כוונה לענות על מספר שאלות שנותרו פתוחות במבנה השכבות של התל ולמפות את ההקשר התרבותי של תל בית שמש "במסגרת ארכאולוגית רחבה של אזור נחל שורק"[10]. החפירות התמקדו בצד הצפון מזרחי של התל שלא נחפר כלל. עם זאת החפירות העלו שפע ממצאים שהביאו להרחבת יריעת המחקר והתארכות תקופת החפירות, שביחד עם חפירות ההצלה ברמת בית שמש והמחקר הסביבתי שנערך בתחום העיר הם דוגמה ייחודית לסינתזה במחקר ארכאולוגי אזורי[11].

החל מעונת החפירות של שנת 2008 הופעלו באתר שיטות הדמיה דיגיטלית במטרה לשחזר את מראה השרידים והממצאים בעיתות קדם, במאמר שתקציר שלו פורסם באתר רשות העתיקות מתארים החוקרים את הפעלת הכלים החדשניים:[12] "אגף אחד מתוך מבנה גדול אשר קבור כולו תחת מפולות הלבנים. במהלך החשיפה הורחבה פלטפורמת התיעוד הדיגיטלי-מבוסס GIS, שמשלחת תל בית-שמש הייתה חלוצה בשימוש בה. בעזרת שיטה זו נאסף מידע רב ומפורט באשר למיקומן ולתנוחתן המרחבית של לבני הבוץ בעיי המפולת. המידע שנאסף ומוחשב איפשר בניית מודלים ויזואליים דו- ותלת-ממדיים של האגף שנחפר. בניתוח שנערך על מודלים אלו, בשילוב עם המידע הרב שנאסף, התגלתה המכניקה של החורבן וניתן לשחזר את מבנהו של החדר לפני חורבנו. יתרה מזו, מודל ה- GIS מאפשר לנו “לחפור” שוב ושוב את החדר ולהבין את תהליכי החורבן אשר התחוללו בו."

בין הממצאים העיקריים, חפירה וחשיפת מקטעים נוספים של החומה המאסיבית שנחשפה לראשונה על ידי מקנזי. בחפירות החדשות נחשפו קטעי ביצורים נוספים בנויים מגושי אבן מאסיביים, מעיין מבצר נוסף שנבנה במקביל ומעל לחומה, ושער נוסף בצד הצפוני של התל. על פי חוקרי אוניברסיטת תל אביב ביצורים אלו מתוארכים לתקופת הברזל - תקופת ממלכת ישראל המאוחדת וקובעים כי תיארוכו של מקנזי בטעות יסודו[13]

מאגר המים תת-קרקעי חצוב בסלע מתוארך לתקופת הברזל. המאגר מורכב מחלל מרכזי וחללים מלבניים צמודים אליו מכל צד. מערכת מדרגות היורדת דרך פיר מרובע מובילה ממבנה כניסה אל המאגר. קירות תמך של מערכת המדרגות בנויים מאבני ענק מסותתות שמשקלן מאות קילוגרמים. מפעל זה מצביע על יכולת הנדסית גבוהה. סדנת ברזל הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה באגן המזרחי של הים התיכון. ובה נחשפו כבשנים, כלי עבודה ששימשו להפקת המתכת ופריטים שיוצרו בסדנה ובהם ראשי חיצים.

במהלך החפירה הגיעו חוקרי אוניברסיטת תל אביב לתיארוך מחדש של הממצאים בתל, השינוי העיקרי מתייחס לכלי החרס שנמצאו באתר רובם מסוג הקרמיקה הדו-גוונית ויוחסו לתרבות הפלישתית. במאמרם "בית-שמש בגבול פלשת", מציינים צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ כי "בחפירות המחודשות בתל בית-שמש, הנערכות ברציפות משנת 1990, הוכיחה הגישה הכמותית כי להתרשמות החופרים הקודמים ופרשנותם אין, למעשה, תימוכין. ברצף סטרטיגראפי צפוף ועשיר נתגלה כי כמות הקרמיקה הדו-גונית הפלישתית אינה עולה על 5% מן המכלול." החוקרים מסתמכים גם על ממצא מעניין של עצמות בעלי חיים. מתוך השוואה עם יישובים פלישתיים מאותה תקופה ואזור (למשל: עקרון) עולה שבעוד שבישובים פלישתיים וכנעניים אחוז עצמות החזיר הוא כ-20% מהממצא, בתל בית שמש אחוז עצמות החזיר נמוך מ-1%. עובדה אותם מפרשים החוקרים כתומכת במסקנה כי באתר יש סימנים מועטים לתרבות פלשתית.

שינוי תיארוך הממצאים באתר הביא להבנה כי בית שמש הקדומה הייתה מרכז תעשייתי-מסחרי אזורי פעיל תחת שלטון מרכזי יהודי, במחצית השנייה של המאה העשירית ובתחילת המאה התשיעית לפני הספירה. מציאת מערכות הגנה, אספקת מים ותעשייה בקנה מידה שאיננו אופייני לעיר שאיננה עיר מדינה אלא עיר מחוז הביא את האתר למרכז הוויכוח הניטש בעשור האחרון בין ארכאולוגים כפי שעולה מהספר ראשית ישראל מאת פרופסור ישראל פינקלשטיין, מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וניל אשר סילברמן. הטענה המרכזית היא כי אין ראיות ארכאולוגיות או היסטוריות משכנעות לקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת וכי תקופת הממלכה המאוחדת נבדתה מאוחר יותר - בירושלים של המאה השביעית לפנה"ס - מתוך ניסיון של אנשי ממלכת יהודה, בתקופה שלאחר חורבן ממלכת ישראל, להצביע על עבר שלטוני משותף לאנשי יהודה וישראל. פינקלשטיין וארכאולוגים אחרים, גורסים כי בתקופה שמיוחסת לזמן הממלכה המאוחדת לא הייתה ירושלים יותר מכפר גדול, וכי יהודה, כממלכה, הייתה זניחה בהשוואה לעצמתה ולחשיבותה של ממלכת ישראל. מול טענה זו מציבים חופרי תל בית שמש את מסקנות מחקרם אותן הם מכנים "מבט מן הגבול". לפי תפיסתם בחפירות שנערכו באתרים השוכנים על גבולות הממלכה כמו תל ירמות ותל לכיש נחשפו ממצאים המעידים בוודאות על קיומו של גוף פוליטי מרכזי ישראלי כבר מסוף המאה העשירית לפנה"ס ובתחילת המאה התשיעית לפנה"ס[14].

ביולי 2012 חשפו בונימוביץ ולדרמן בחפירות שערכו באזור, חותם, ובו דמות אדם הניצב מול "חיה גדולה עם ראש גדול וזנב מתעקל, מאוד חתולי", ומושיט ידו לעבר ראשה. החותם נמצא בשכבה המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס. הסמיכות הגאוגרפית והכרונולוגית למקום ולזמן בו פעל, לפי המסופר במקרא, השופט שמשון אשר שיסע "כפיר אריות" בידיו החשופות, יחד עם העובדה שלא מוכר חותם דומה ממקום אחר, רומזים, לדעת בונימוביץ ולדרמן, לכך שבאזור התרחש האירוע המיתי שמצא את מקומו בחותם ובמקרא[15].

החל ממרץ 2018, עורך עודד ליפשיץ, ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חפירות ההצלה בצפון התל. חפירות שבמסגרתם נפתחו 200 ריבועי חפירה ומשתתפים בהם כ–150 פועלים ו–20 ארכאולוגים. באתר התגלתה מערכת צפופה של בנייני ציבור, חדרי אחסון ומתקני תעשייה חקלאיים, כולל 14 בתי בד לאצירת שמן זית. חפירות ההצלה נערכות, לאחר שכבר הוסכם עם חברת נתיבי ישראל, שבתום החפירות האתר יהרס לטובת הרחבת כביש 38[16]. בשל הממצא החשוב שנתגלה בתל בית שמש, החל מינואר 2019 נעשים ניסיונות לעיצוב דעת קהל על מנת להפוך את האתר לגן לאומי וחברת נתיבי ישראל הסכימה לצמצם באופן ניכר את הרחבת כביש 38 באזור התל[17].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' שלמה בונימוביץ, צבי לדרמן בית-שמש בגבול פלשת – תקציר מאמר באתר רשות העתיקות
  2. ^ נתיבי ישראל בממלכת יהודה, באתר מוזיאון ארצות המקרא
  3. ^ אלי הדד ונתן בן-ארי, ‏בית שמש, תל בית שמש, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 131 לשנת 2019
  4. ^ על בית שמש באתר משרד החוץ
  5. ^ כך שבימי שיבת ציון זכו בני אהרן לחזור לערי נחלתם ("וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם .. בְּעָרֵיהֶם וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם" (עזרא ב ע), ומקבילי בספר נחמיה "ואלה ראשי המדינה אשר ישבו .. בערי יהודה .. איש באחזתו בעריהם .. הכהנים" (נחמיה יא ג), ובסגנון ירמיהו הנביא (כט יד) "והשבתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם"
  6. ^ Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page 249
  7. ^ אלי חורי, בית שמש תהיה לאתר תיירות, מעריב, 21 בפברואר 1967
  8. ^ 250 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page
  9. ^ 251 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page
  10. ^ Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 ISBN 0132762889 page 249
  11. ^ IA logo.png גדעון אבני, ‏20 שנה אחרי – חפירות ומחקרים ארכאולוגיים ברשות העתיקות, "טבע הדברים" (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט) נקרא אוקטובר 2011.
  12. ^ חי אשכנזי, צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ לפענח חורבן באמצעות GIS : תל בית שמש בתקופת אל עמארנה מאמר באתר רשות העתיקות.
  13. ^ 253 Ephraim Stern. (editor) The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. Carta 1993 .ISBN 0132762889 page
  14. ^ רן שפירא, חותם מובהק של ממלכה, באתר הארץ, 7 במרץ 2005
  15. ^ דליה מזורי, האם נמצאה הוכחה לקיום שמשון הגיבור?, מעריב, 29 ביולי 2012
  16. ^ משה גלעדמי חשוב יותר, כביש 38 או המלך חזקיהו?, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2018
  17. ^ ניר חסוןשבר כלי חרס ועליו דמותו של האל בס התגלה בחפירות בעיר דוד, באתר הארץ, 19 במרץ 2019
ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ארץ ישראל בעת העתיקה

ארץ ישראל בעת העתיקה היא תחום מחקר ענף בתחומי ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה מאז המאה ה-19. בספרות המחקר הרבה, שהשתתפו בכינונה והרחבתה חוקרים מרחבי העולם, הוצעו מספר תיקופים ונושאים עיקריים למחקר.

בית שמש

בֵּית שֶׁמֶשׁ היא עיר במחוז ירושלים, בישראל. היא הוכרזה כעיר ב־25 ביוני 1991. בית שמש נמצאת במרכז הגאוגרפי של מדינת ישראל, בין המטרופולין התל אביבית ובין המטרופולין הירושלמית – בין הרי ירושלים לשפלת יהודה. בשנת 2015 אוכלוסיית העיר מנתה מעל מאה אלף תושבים ועשרות אלפי יחידות דיור נוספות בתהליך פיתוח.

בס (אל)

בֶּס או בִּיסוּ היה, במיתולוגיה המצרית האל המגן על הבית, ובייחוד על אימהות ועל לידה. לימים התפתחה דמותו, והוא הפך לאל המביא מזל טוב, ולאל המגן על הטוב מפני הרע.

מקור פולחנו של האל בס בנוביה, ופולחנו הגיע למצרים העתיקה כבר בתקופת הממלכה הקדומה.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

המכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)

המכון לארכאולוגיה על שם סוניה ומרקו נדלר באוניברסיטת תל אביב ממוקם בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. המכון הוקם בשנת 1966 על ידי פרופסור יוחנן אהרוני. כיום משמש המכון את החוקרים, עמיתי המחקר ותלמידי המחקר מהחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. המכון מתמקד במגוון גדול של תחומים ותקופות; החל מן התקופות הפרהיסטוריות, דרך המקראיות, התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית וכלה בימי-הביניים.

במסגרת מחקרי המכון מתקיימים בכל שנה מספר רב של חפירות וסקרים ארכאולוגיים. בין אלה ניתן לציין את החפירות במערת קסם, נחל זהורה, תל בית שמש, תל מגידו, תל בית ירח, יבנה ים, אפולוניה-ארשף ועוד.

החל משנות ה-90 של המאה ה-20, עורך המכון חפירות הצלה מגוונות בכל רחבי הארץ באמצעות המכון ישראלי לארכאולוגיה. אלה חפירות חוזיות. עם סיום החפירות, משוחרר בדרך כלל השטח בידי רשות העתיקות להמשך פיתוחו בידי היזם.

השפלה

שפלת יהודה (או בקיצור: השפלה) היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב - ראשון לציון, בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה).

אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 120–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

חורבת קייאפה

חורבת קייאפה או מבצר האלה הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, עם שכבות עליונות מהתקופה ההלניסטית ומתקופות מאוחרות יותר. האתר שוכן על גבעה, סמוך לבית שמש של היום, כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה, בין הערים העתיקות שוֹכֹה ועזקה. הארכאולוג יוסף גרפינקל, שעמד בראש משלחת החפירות באתר מייחס את הממצאים הקדומים במקום לתקופת דוד המלך ורואה בהם הוכחה לכך שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא. טענה זו שנויה במחלוקת. באשר לזיהוי המקום, גרפינקל מזהה את האתר עם העיר "שעריים" המקראית הנזכרת בסיפור דוד וגולית בעקבות שני השערים שנמצאו בחומת העיר, ואילו חוקר המקרא גרשון גליל מזהה אותו עם העיר "נטעים" המוזכרת בדברי הימים.

במאי 2014 הופקדה התוכנית המכריזה על האתר ועל עמק האלה כגן לאומי ובראשית 2016 היא אושרה. בכך בוטלה תוכנית הבנייה לשכונה הדרומית של רמת בית שמש והובטח קיומו ופיתוחו של האתר.

חותמות למלך

חותמות לַמֶּלֶךְ הוא כינוי שניתן לידיות קנקני אגירה שבהן הוטבעה הכתובת "למלך" בכתב עברי עתיק () בעזרת חותמות. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה (כ-2,000 קנקנים) שנמצאו באזור יהודה, ובמיוחד סביב ירושלים, והמתוארכים לדעת רוב החוקרים לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה שמלך במאה ה-8 ותחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולדעת אחרים לימי כורש ודריווש הראשון מלכי פרס. סבורים כי הכדים הללו הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצורכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים.

לא נמצאו החותמות המקוריות עצמן, אולם נמצאו כ-2,000 הטבעות על ידיות קנקנים, ובדיקת ההטבעות מעלה כי מספר החותמות שעשו בהן שימוש עמד כנראה על 21. כשלמעשה רווח השימוש במושג הנפוץ יותר: "חותמת" לתאר את ההטבעות.

חרסי שומרון

חרסי שומרון הם שתי קבוצות של אוסטרקונים הכתובות כתב עברי עתיק שנמצאו בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, ומעריכים כי שימשו כתעודות משלוח לתוצרת. התאריך המקובל לתעודות הוא ימי ממלכת ישראל, אך יש הסבורים כי הם מן התקופה הפרסית, כאשר שומרון שימשה בירת פחווה (מחוז).

חרפושית

בתחום הארכאולוגיה של מצרים העתיקה, חרפושית היא דמות של אחד מסוגי חיפושיות הזבל המגולפת באבן, בחֵמָר ובחומרים אחרים.

מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים; הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. החרפושיות שמשו

כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והם מהממצאים הארכאולוגיים השכיחים ביותר ממצרים העתיקה, וניתן לראותם במוזיאונים השונים ברחבי העולם בדוגמאות עשויות אבן, מצוירות על פפירוס או קירות, מרוקעות מזהב או כסף ועוד.

חרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה. בין הסמלים על חותמות למלך נמצאו דמויות של חרפושיות ושל כדוריהן.

בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל נמצאו עשרות חרפושיות, ביניהן:

תל בית שמש – בין היתר, חרפושיות שעל בטנן חקוק בכתב החרטומים "בית רעמסס השלישי מושל און"

תל נפוליאון – בין היתר:

חרפושית מהמאה החמש-עשרה לפני הספירה בקירוב, שעל בטנה חקוק קטע מתוך "ספר המתים" של המצרים הקדמונים: "אוי לבי. אל נא תקום להעיד נגדי. אל נא תעורר כל התנגדות! אל נא תכריע את כף המאזנים לרעתי בפני השופט."

חרפושית משנת 1250 לפני הספירה בקירוב, שעל בטנה ציור של מלך מצרים כורע ומרים ידיו לפני אל בדמות קוף, הוא תות המצרי.

תל גזר – בין היתר, חרפושית שעל בטנה חקוק בכתב החרטומים שמו של פרעה אמנחותפ ומלכתו תיה.

תל שקמונה - חרפושית שעל בטנה חקוק בכתב חרטומים "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים". יעקב-הר הוא פרעה חיקסוסי מסוף השושלת ה-14, או ראשית השושלת ה-15.החרפושית המגלגלת את כדור הזבל קושרה לאל חפרי, אשר תפקידו היה לדחוף מדי יום את השמש במסעה לאורך כיפת השמים, והאמינו שקיימות רק חרפושיות ממין זכר, אשר מתרבות באמצעות הפרשת זרע לתוך כדור הזבל, בדומה לחפרי היוצר את עצמו מלא-כלום.

בין סמלי כתב החרטומים המצרי קיים גם סמל חרפושית (), שהחוקרים מייחסים לו את המשמעויות של "התהוות", "היווצרות" או "שינוי צורה".

כביש 38

כביש 38 הוא כביש אורך אזורי העובר באזור שפלת יהודה ומשמש כאחד מכבישי האורך העיקריים באזור שפלת ההר.

מבצע ההר

מבצע ההר (מבצע אל ההר) היה מבצע צבאי של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות. המבצע, שביצועו הוטל על חטיבת הראל, נערך בין ה-19 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948, נגד הכוחות הקלים המצריים וכוחות ערביים מקומיים, בפרוזדור ירושלים, דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. היה זה אחד המבצעים האחרונים במלחמה בגזרה זו. שמו המקורי של המבצע היה הושענא רבא, וזאת כיוון שמועד פתיחתו חל בערב סוכות תש"ט. השם בו ידוע המבצע ניתן לו רק זמן ניכר לאחר סיומו, וככל הנראה מרמז על מעין 'סגירת מעגל', באשר לפרשת מחלקת ההר. במבצע זה נהרגו ארבעה לוחמים ישראלים.

מחלקת הל"ה

מחלקת הל"ה (נקראת גם שיירת הל"ה או בפשטות הל"ה; כונתה מחלקת ההר על ידי חיים גורי, בשירו הנה מוטלות גופותינו), הייתה מחלקה מקובצת של 40 לוחמים. בעת מלחמת העצמאות, 35 מאנשיה ("הל"ה") יצאו לתגבר את גוש עציון המנותק, ונפלו בקרב בדרכם. חללי המחלקה מנו 20 אנשי פלמ"ח ו-15 אנשי חי"ש, אנשי חטיבת עציוני, חלקם הגדול סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהם כמה סיירים. על המחלקה פיקד דני מס, שהיה קודם לכן מפקדו של גוש עציון. הל"ה יצאו לדרכם אור ליום שישי, ה' בשבט תש"ח, הלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום. פרשת הל"ה הפכה לאחד המיתוסים החשובים ביותר של המלחמה, ולסמל של הערכים והאמונות שעליהם התחנכו הדורות הבאים. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל ויכוח בין ההיסטוריונים על שאלות מרכזיות בפרשה זו.

ערי הלויים

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס). כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.

ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

קרב אג'נדיין

קרב אג'נדיין (בערבית: معركة أجنادين) הוא קרב שהתחולל בתאריכים לא ידועים, ככל הנראה במהלך החודשים יולי - אוגוסט 634 (או 636 על פי מקור אחר) בארץ ישראל בין צבא של האימפריה הביזנטית לצבא של האימפריה המוסלמית. מיקומו המדויק של שדה הקרב איננו ברור אך ההשערה היא כי נערך, ככל הנראה, באזור שפלת יהודה. הקרב הסתיים בניצחון מוסלמי והשמדת רוב הצבא הביזנטי שחנה בארץ ישראל.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

שמשון

שִׁמְשׁוֹן לפי המקרא, היה השופט השנים-עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים.שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעיתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

תל ירמות

תֵּל יַרְמוּת (בערבית: חִ'רבּת אל-יַרְמוּך) הוא תל גדול המשתרע על שטח של כ-250 דונם בשפלה, כ-5 ק"מ מדרום לבית שמש, בין תל בית שמש לגן לאומי תל עזקה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.