תל באר שבע

תל באר שבע הוא גן לאומי אשר נמצא באזור המפגש של נחל חברון עם נחל באר שבע, מזרחית לעיר באר שבע, ממערב לתל שבע הבדווית, צפונית לנבטים ומדרום לעומר.[1] זהו תל השוכן על הצטלבות הדרכים המובילות צפונה להר חברון, מזרחה למדבר יהודה וים המלח, מערבה לכיוון מישור החוף, ודרומה לרמת הנגב וים סוף. החפירות הארכאולוגיות בתל התקיימו בשנים 1969-1975 בניהולו של פרופ' יוחנן אהרוני ומשנת 1976 בניהולו של פרופ' זאב הרצוג. התל מזוהה עם העיר המקראית 'באר שבע', אולם יש המשייכים אותו לעיר המקראית 'שבע' הסמוכה לה.

תלים מקראיים תל באר שבע, תל מגידו, תל חצור
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Tel Be'er Sheva Overview 2007041
חפירות תל באר שבע
מדינה ישראל  ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 3, 4, 6
קואורדינטות 31°14′42″N 34°50′26″E / 31.245°N 34.840555555556°E
(למפת באר שבע רגילה)
Israel Beersheba location map
 
תל באר שבע
תל באר שבע
Tel Be'er Sheva Storehouse 2007041
אחד מתאי האחסון שנחשפו בתל
Tel Be'er Sheva Altar 2007041
שחזור של מזבח הקרניים באתר
TelBs030
הירידה אל מפעל המים

היסטוריה

השרידים הקדומים ביותר מהתל מתוארכים לאלף הרביעי לפנה"ס (התקופה הכלקוליתית). התל היה נטוש במשך כאלפיים שנים, במהלך תקופת הברונזה. הוא יושב מחדש במהלך המאה ה-11 לפנה"ס (תקופת ברזל I).

התקופה העיקרית המיוצגת בשרידים שנמצאו בתל היא המבנים ממאה ה-9 לפנה"ס שנבנו על ידי תושבי ממלכת יהודה, והתל נבנה מחדש שלוש פעמים עד שנהרס סופית בשלהי המאה השביעית לפנה"ס עם הכיבוש הבבלי.

העיר המקראית 'באר שבע', אליה מיוחס התל, מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך, כאשר ההתייחסויות הראשונות קשורות לכריתת הברית בין אברהם לבין אבימלך מלך גרר לאחר שזה לקח בתום לב את שרה אשת אברהם, ולאחר פרשת בארות המים.[2] האזכור הבא של באר שבע מופיע בפרשת תולדות[3] לאחר שיצחק כורת ברית עם אבימלך. מאוחר יותר נכתב שהעיר הייתה בנחלתו של שבט שמעון, שהייתה בתוך הנחלה של שבט יהודה.

אמנם יש המזהים[4] תל זה עם העיר 'שבע' הנזכרת הספר יהושע כעיר הסמוכה לעיר באר שבע: "וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה" (יהושע פרק יט, פסוק ב)[5].

חפירות באתר חשפו עיר מבוצרת מתקופת השופטים עד חורבן בית ראשון. באתר התגלו גם שרידים מן התקופה ההלניסטית, מימי הורדוס ומן התקופה הרומית. היה במקום יישוב גם בתקופה הביזנטית והצלבנית, אך הוא חרב ונשאר בחורבנו עד 1880, כאשר הטורקים החלו בבניית העיר באר שבע באתר מערבי יותר מתל באר שבע. ב-1990 בוצעה עבודת שחזור מקיפה בתל. מתוך השכבות שנחפרו בתל שוחזרו שרידי העיר הישראלית מן המאה ה-8 לפנה"ס, תקופת הברזל.

ב-2005 התל הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו.

מלחמת העולם הראשונה

בימי מלחמת העולם הראשונה היה על התל מערך הגנה עות'מאני. על התל הוצבו כ-900 חיילים עות'מאנים עם מכונות ירייה. בתוכנית המתקפה הבריטית על באר שבע היה צורך לכבוש את תל באר שבע בטרם תחל ההתקפה העיקרית על העיר באר שבע, אם כי כיום ישנם חוקרים המטילים ספק בדבר חשיבות כיבוש התל בטרם פתיחת המתקפה על העיר. ב-31 באוקטובר 1917 בשעות הבוקר נשלחו כוחות פרשים קלים ניו זילנדים לכבוש את התל. משאלו נתקלו בקשיים התווספו בשעות הצהריים כוחות אוסטרלים רכובים לכוחות התוקפים, עד שלבסוף, בשעה 15:00 נכבש התל. עם כיבוש תל באר שבע ניתן האות לפרשים הקלים לפרוץ בדהרה אל באר שבע והעיר נכבשה עד סוף היום.

תיאור

באר שבע הייתה עיר שנבנתה מראש עם תכנון עירוני שלם, ולא נבנתה בהדרגה. היא נבנתה על גבי כיפה שולטת עם תצפית מגובה לכל הכיוונים. הבנייה מתקופת הברזל נחשפה כמעט במלואה. הצורה ההיקפית של העיר היא אליפטית, והיא הייתה מוקפת בחומת סוגרים, שבחלקה המזרחי היה מבנה שער, עם 4 תאים (שניים מכל צד). באחד התאים נחשפו ספסלי ישיבה לאורך שלושת קירותיו. העיר הייתה מחולקת לשלושה גושים שהופרדו באמצעות רחוב היקפי ברוחב 2 מ', שהקיף את כל האתר במקביל לחומה, וכן שני רחובות שחצו את העיר לאורכה. כל הרחובות הובילו לכיכר עירונית ראשית, היא רחבת השער. הגודל של אזורי המגורים היה אחיד, הבתים היו בתי אורך שנבנו בסגנון שלושת-המרחבים (שני מבני אורך ומבנה רוחב אחד). כל פתחי בתי המגורים פנו לצד מזרח. המבנים העיקריים בעיר הקדומה היו שישה בתי אחסון שהשתרעו על פני שטח של 600 מ"ר וסיפקו את המקום שהיה דרוש על מנת לאחסן ולהכין מגוון גדול של מזון עבור מטרות אזרחיות וצבאיות. מבנה חשוב נוסף היה ארמון המושל שבו היו שלושה היכלים ארוכים ומערכת של חדרים משניים.

בעיר היו שתי מערכות מים: באר מים ששכנה מחוץ לחומה ומאגר מים פנימי שהיה מיועד למקרה שהעיר תהיה נתונה במצור. מערכת המים שבתוך העיר נבנתה בתקופת הברזל על ידי הקמת סכר על נחל חברון שאסף את המים למאגר תת-קרקעי שנבנה בחציבה בסלע קירטון, והגישה אליו מתוך העיר הייתה באמצעות גרם מדרגות שנבנה בתוך פיר. המים שהגיעו למערכת זו היו מימי שטפונות מנחל חברון שהוזרמו אל המאגר באמצעות תעלה מקורה. היא הייתה בשימוש עד שלהי המאה ה-1 לפנה"ס. באר המים מחוץ לחומה הייתה צמודה לשער העיר. עומקה היה 69 מטרים מתחת לפני האדמה. החלק התחתון של הבאר נחפר בתוך מסלע אבן גיר.

באתר התגלו גם שרידי מזבח עם ארבע קרנות וזה שוחזר מאבנים, אבני גזית מסותתות, שנמצאו במקום כשהן משולבות בקירות מבנים אחרים. המזבח מעיד על קיומו של מקדש או מרכז דתי בעיר.

שטחו של התל (10.5 דונם) קטן בהשוואה לשני התלים האחרים באתר המורשת. עד כה נחפרו כ-75% משטח התל ורוב הבניינים והמבנים נחשפו. לפי אונסק"ו, עבודות השימור במקום מתנהלות בהתאם לתקנים שנקבעו על ידי הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים, שהיא הוועדה המחליטה על הוספה לרשימת האתרים.

בחלק מהמקומות, ובייחוד בשער הכניסה הראשי בחומה, התבצעו עבודות שיחזור מקיפות של הקירות, ובייחוד בחלקים הגבוהים שהיו עשויים מלבני בוץ. עבודות השחזור הללו זכו לביקורת שלילית מאונסק"ו בטענה שהן פוגעות בערכו ההיסטורי של האתר.

התרבות החומרית שנחשפה באתר (שכבה 2, מאה 8 לפנה"ס) כללה מכלול קרמי דומסטי - סירי בישול, קנקנים, קדרות, קערות, נרות, משקולות נול ומעט חותמות.

לקריאה נוספת

  • Y. Aharoni, Tel beersheba, Israel Exploration Journal 24 (1972), 170.
  • Fritz, V., Vorbericht über die Ausgrabung des römischen Kastells auf dem Tell es-Seba, ZDPV 89 (1973), pp. 60

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צפונית לתל באר שבע נמצאת גם אנדרטת חטיבת הנגב.
  2. ^ בראשית, כ"א, ל"א
  3. ^ שם, ל"ח, ל"ג
  4. ^ ראו במאמר זה.
  5. ^ לדעת חלק מפרשני המקרא (רד"ק, מצו"ד), בפסוק זה מדובר על אותה העיר בשני שמותיה.
אתר מורשת עולמית

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. עד כה אישררו 190 מדינות את האמנה.

האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.

בשנת 2018 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,092 אתרים ב-167 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 845 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 209 כאתרי טבע ויתר 38 האתרים משלבים את שני התחומים.

באר שבע

בְּאֵר שֶׁבַע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, בבקעת באר-שבע ומכונה "בירת הנגב והדרום" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום, פיקוד דרום ואנדרטת חטיבת הנגב.

בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, שהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.

ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.

באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם ישווקו בחמש השנים הקרובות כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.

בית גוברין - מרשה

בית גוברין - מרשה הוא גן לאומי שהוכרז בשנת 1989 כדי לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה, המשך המחקר באתר ושימור החורש הטבעי. הגן הלאומי משתרע על שטח של 5,000 דונם ובו מערות רבות וחללים תת-קרקעיים מגוונים ושרידים ארכאולוגיים חשובים. בחלקו הדרומי והגבוה ביותר של הגן נמצא תל מרשה.

המסלע של שפלת יהודה בנוי משכבת קירטון שהוא גיר רך מתקופת האיאוקן בעיקר, שהורבדה בים קדום. מעל לקירטון התפתחה שכבה בעובי של 1–3 מטר, של גיר קשה, המכונה 'נארי'. מסלע הקירטון נוח לחציבת חללים תת-קרקעיים ולהפקת לבנים לבניין. עיקר לבני הבניין נכרו ממערות בצורת פעמון שפתח עגול בראשן. דרך פתחים אלו נכנסו אל תחילת מלאכת החציבה, וירדו כלפי מטה בחציבה, שורה אחר שורה, והוציאו כלפי מעלה לבני קירטון לצורכי בנייה. חלק מן המערות והחללים שנחצבו שימשו גם לצרכים שונים, כגון מגורים, בתי בד, בורות מים, מתקני קולומבריה ומערות קבורה. חלק מן המערות הרבות שבשטח הגן הותקנו לביקור קהל.

אחת מתכונות המערות הפעמוניות היא אקוסטיקה מעולה, וזו מנוצלת לעריכת קונצרטים, וכמו כן צולמה שם סצנה במחזמר ישו כוכב עליון ב-1973.

ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על הגן הלאומי כאתר מורשת עולמית.

בקעת באר שבע

בקעת באר שבע היא אזור גאוגרפי באזור הנגב. בקעת באר שבע היא חלק מבקעת הנגב (או נגב יהודה או בקעת באר שבע-ערד) שכוללת בתוכה גם את בקעת ערד ובקעת חטיל. בקעת הנגב מפרידה בין הרי יהודה להרי הנגב ומהווה בקעת משנה של הרי השבר הסורי אפריקני (כמו: עמק יזרעאל, מעבר חומס ובקעת צין) אף-על-פי שלא כמו כל הבקעות, היא איננה מתחברת ויוצאת מהשבר הסורי אפריקני אלא אל מישור החוף. היא קרויה כך על שם העיר המרכזית והעתיקה ביותר שנמצאת בתחומה - באר שבע. בקעת הנגב והגדולה שבתוכה-בקעת באר שבע היא חלק מהנגב המקראי. אותו נגב שבו חיו אבות העם היהודי. בניגוד למה שמקובל כיום שהאזורים שמעבר לצפון הנגב הם המשך הנגב, במקרא אזורים אלו היו נקראים ארץ צין, ארץ פארן וארץ הערבה. בקעת באר שבע משתפלת ממזרח למערב מגובה של 400 מטר מעל גובה פני הים במזרח הבקעה עד לגובה של-243 מטר מעל גובה פני הים בנקודה ההתחברות של הנחלים באר שבע ובקע. בקעת באר שבע נמוכה יותר משכנתה המזרחית - בקעת ערד שמגיעה עד לגובה של כ-650 מטר מעל גובה פני הים.

גנים לאומיים בישראל

בישראל, גן לאומי הוא אתר היסטורי או אתר נוף מוכרז, הנמצא בפיקוח רשות הטבע והגנים, הממונה על גנים, שמורות וערכי טבע בישראל. עד סוף 2009 הוכרזו בישראל 66 גנים לאומיים, כאשר בסך הכל התבצעו 74 הכרזות ומתוכן שמונה הכרזות שהיו הרחבות לגנים קיימים. בשנת 2011 רשות הטבע והגנים פיקחה על פעילותם של 81 גנים לאומיים .

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק

הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש מוריס ופרידה טבצ'ניק (נקרא גם בקיצור: גן טבצ'ניק) הוא גן לאומי המצוי במורדותיו הדרומיים של הר הצופים ומשתייך אל האוניברסיטה העברית בירושלים הנמצאת בצמוד אליו. בגן מצויים שני בתי קברות זעירים וכמה מצפורים הצופים אל הר הזיתים ואל עמק צורים הנמצא במורדותיו.

הרי יהודה

הרי יהודה (בערבית: جبال الخليل‎, תעתיק: ג'בל אלח'ליל), הוא האזור ההררי המשתרע מהר בעל חצור ועד לבקעת באר שבע בדרום, בין השפלה ממערב ומדבר יהודה במזרח. הרי יהודה מהווים חלק משדרת ההרים המערבית של ארץ ישראל והיוו את לב ממלכת יהודה.

ההרים בנויים בעיקר מסלעי גיר ודולומיט. וחלק גדול מהם הוא מדבר - מדבר יהודה.

נהוג לחלק את הרי יהודה לשלושה חלקים: בצפון - הרי בית אל ששיאם, הר בעל חצור, מתנשא לגובה 1,016 מטר מעל פני הים; במרכז - הרי ירושלים, האזור הנמוך בהרי יהודה שגובהו כ-918 מטרים בשיאו; ובדרום -הר חברון, ששיאו, (חלחול) מגיע לגובה 1,026 מטרים מעל פני הים.

יישובים מרכזיים בהרי יהודה: ירושלים, ביתר עילית, חברון, בית לחם, רמאללה ומעלה אדומים.

ביולי 1965 הוכרז גן לאומי "הרי יהודה" בשטח של כ-26,000 דונם המרוכזים בהרי ירושלים. שטחו של הגן אינו רציף והוא נחלק לשטחים קטנים בהר הרוח, הר ההגנה ונחל רפאים ולשטח גדול בצורת פרסה המקיף את היישובים בית מאיר ושורש ממערב.

חורשת טל

חורשת טל או בערבית שג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה) הוא אתר נופש ובילוי בצפון עמק החולה, ברובו גן לאומי ובחלקו שמורת טבע. חורשת טל נמצאת על כביש 99, מזרחית לקריית שמונה.

ממשית

ממְשית הייתה עיר נבטית ששמשה תחנת מעבר ועיר חקלאות על ציר הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לחברון ולירושלים, או לבאר שבע. בעיר נמצאו שרידים מכל התקופות הנבטיות שבהן התקיימה לצד שרידים מן התקופה הרומית המאוחרת במהלכה בוצרה העיר, ומן התקופה הביזנטית, שבמהלכה נבנו כנסיותיה.

מקור השם ממשית הוא בשם הרומי-ביזנטי של העיר: ממפסיס. השם הערבי הוא כרנב (כורנוב), כשמו של משקה חלב דבש ותמרים.

בממשית התגלה מטמון המטבעות הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל, 10,500 מטבעות כסף. נמצאו לשון עופרת של 158 ליטראות ועליה סימני בית היציקה, אגד קטן של פפירוסים הכתובים ביוונית ועוד חפצים שונים.

בשנת 2005 הוכרזה ממשית כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה ועבדת, כחלק מדרך הבשמים.

מערות סמך

מערות סמך הוא גן לאומי באזור דרום השפלה, הממוקם כשני קילומטרים מזרחית לנועם ושלושה קילומטרים מערבית ללכיש, בסמוך לכביש 6. בגן שלוחה קירטונית עם מערות פעמון וחורבת סמך שהיה מאוכלס מהתקופה הרומית עד סיום התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. כמו כן, נמצא בו קבר שייח, עבדאללה. הגן בשטח 723.35 דונם הוכרז ב-16 ביולי 2003.

נחל באר שבע

נַחַל בְּאֵר שֶׁבַע הוא נחל העובר באזור הנגב, ואחד הגדולים בנגב הצפוני. הוא אחד מיובליו של נחל הבשור. הנחל הוא נחל אכזב, אורכו כ־50 קילומטר, ושטח אגן הניקוז שלו הוא כ־1700 קמ"ר. בחלקו, זורם הנחל ליד היישוב בית אשל.

נחל מהר"ל

נַחַל מַהֲרַ"ל הוא נחל הזורם במורדות הר הכרמל, ממערב לדאלית אל-כרמל וממזרח לכרם מהר"ל. באגן הניקוז של הנחל הוכרזו מספר שמורות טבע וגנים לאומיים.

לאורך הנחל צומחים עצי אלון וחרוב גדולים.

בגן חורש טבעי הכולל מיני אלונים וצמחים מוגנים מזנים שונים וכן בעלי חיים רבים, שרידים ארכאולוגיים ותופעות גאולוגיות.

ב 21 במרץ 2001 הוכרזה "שמורת טבע טוף כרם מהר"ל". גודל השמורה הוא 220 דונם. השמורה נמצאת ממערב לכרם מהר"ל. ב-30 בספטמבר 2002 הוכרזה "שמורת טבע הר כרמל - נחל חרובים ונחל מהר"ל" שהיא חלק מפארק הכרמל. גודל השמורה הוא 8,311 דונם והיא נמצאת ממזרח לכרם מהר"ל וממערב לכביש 672 בקטע שבין דלית אל כרמל וחבורו לכביש 70. הכרזות נוספות של שמורת נחל מהר"ל היו ב-5 ביולי 2007, על שטח של 2,219 דונם. ב-8 בפברואר 2009 הוכרז על שטח שמורת טבע של 4,195 דונם, וגן לאומי על שטח של 54 דונם. השמורה והגן נמצאים ממערב לכביש דליית אל כרמל, והיא גובלת בפארק הכרמל ליד אזור הר סומק וחורבת סומק. השמורה היא חלק מהשמורה הביוספרית בכרמל.

נחל רובין

נחל רובין הוא גן לאומי הנמצא על נחל שורק, השם נחל רובין הוא תרגום מערבית של "ואדי רובין", זה היה שמו של חלקו המערבי של נחל שורק בערבית.

כקילומטר מן החורשה, במעלה הנחל, יש שרידים של מסגד גדול, שריד של הכפר הערבי נבי רובין שהיה במקום עד למלחמת העצמאות סמוך למסגד נמצא קבר "נבי רובין" (ראובן בן יעקב).

מסלולי הטיול בגן הם מעגליים, ונקודת המוצא והסיום שלהם היא חורשת הצנחנים ליד גשר נחל שורק, סמוך לכביש המוביל אל קיבוץ פלמחים. המסלולים מסומנים בעמודי בטון לבנים, שעליהם שלטי הסבר והדרכה. המבקרים מתבקשים ללכת בהתאם להוראות שעל עמודי הסימון, כדי למנוע פגיעה בכל המצוי בגן - החי, הצומח והדומם.

הגישה אל הגן הלאומי נבי רובין היא מכביש 4311, מצומת פלמחים מערבית לראשון לציון.

עבדת

עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה המכונה דרך הבשמים. מרכז העיר (האקרופוליס) שוכן בהר הנגב, על שלוחת גבעה לצד ציר התנועה העתיק מצפון לדרום, וממזרח לכביש 40. הוא נישא לגובה של 655 מטר מעל פני הים, ומשקיף על סביבתו מרום של כ-80 מטר. כלל שטחה הבנוי של עבדת משתרע על כ-85 דונם, והיא ניצבת כיום במרכזו של גן לאומי בשטח של 2,100 דונם.

במקום פועל מרכז מבקרים, ובאתר עצמו שרידים רבים ומרשימים, הכוללים שכונת מגורים ומגדל תצפית, גת לדריכת ענבים, רחבת מקדשים ובה שרידי כנסיות, מחנה צבאי, מערות מגורים רבות, בית מרחץ שמור היטב וטרסות חקלאיות ששוחזרו בחלקן. בשנת 2005 הוכרזה עבדת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

עין עבדת

עין עבדת הוא מעיין בהר הנגב, הנובע בנחל צין.

פארק השרון

פארק השרון הוא גן לאומי לצד כביש 4 והכניסה אליו היא דרך תחנת רכבת חדרה-מערב. זהו שטח רחב-ידיים, מיוער בעצי חרוב ואלון התבור, המהווה שריד ליער אלונים גדול- יער השרון שכיסה פעם את האזור שהשתרע מצפונה של ישראל, סמוך לחרמון, ועד נחל איילון בדרום.

קרב באר שבע

קרב באר שבע (באנגלית: Battle of Beersheba; בטורקית: Birüssebi Savaşı) היה קרב מכריע במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התרחש ב-31 באוקטובר 1917 בין יחידות צבא מחיל המשלוח המצרי של האימפריה הבריטית תחת פיקודו של פילדמרשל אדמונד אלנבי ופיקוד ישיר של לוטננט גנרל הארי שובל לבין צבא האימפריה העות'מאנית תחת פיקודו של איסמט אינני ובסיוע קצינים ויחידות מיוחדות מצבא הקיסרות הגרמנית. ההתקפה הבריטית על באר שבע הפתיעה במיקומה, העות'מאנים ציפו להתקפה בגזרת עזה. הבריטים, לאחר מסע לילי מזורז, כיתרו את באר שבע, הגיחו במזרחה, האגף הפחות מוגן, פרצו את קווי ההגנה העות'מאנים וכבשו אותה בהתקפת פרשים, מהאחרונות בהיסטוריה הצבאית של העת החדשה.

לאחר ניצחונם בקרב שלטו הבריטים על קו דיר אל-בלח–באר שבע–ביר עסלוג'. הקרב קדם להתקפה על קו ההגנה הטורקי בעזה – קרב עזה השלישי. הצלחת המהלך פרצה את הדרך אל תוך ארץ ישראל, לכיבוש ירושלים ולאחר מכן כל המזרח התיכון על ידי הבריטים ובני בריתם. בראייתם של בני התקופה הייתה לקרב בארץ הקודש משמעות מוסרית-דתית של ניצחון הנצרות על האסלאם שלא נפלה בחשיבותה מהמשמעות הצבאית-המערכתית.

שבטה

שבטה היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה מיושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. האתר הוא גן לאומי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים באלף השני לפנה"ס, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, וכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-1953, נקראה על שם חצור הקדומה.

Flag of Israel.svg גנים לאומיים בישראל
הגולן והגליל אכזיבארבלבית הכנסת בכפר נחוםברעםהר תבורחורשת טלחורבת מניםחמת טבריהחצורכורזיםכורסיכפר נחוםמבצר יחיעםמבצר נמרודמונפורנחל צלמוןסוסיתאציפוריקרני חיטיןראש הנקרהשדה עמודיםתל חיתל יודפתתל קדש
השרון והשומרון אביחילאפולוניהבית אלפאבית שאןבית שעריםגן השלושההר גריזיםהר הכרמלחוף השרוןכוכב הירדןמבצר קאקוןמעיין חרודנחל אלכסנדרנחל מהר"לסידנא עליפארק השרוןצור נתןקיסריהשומרוןתל מגידותל שקמונה
יהודה ומישור חוף יהודה בית גובריןבית עיטאבגן המלךהגן הבוטני הלאומיהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקהקסטלהר צובההרודיוןהרי יהודהחוף פלמחיםגבעות הכורכר נס ציונהירקוןמאוזוליאום מזורמגדל אפקמורדות הר הצופיםמערות סמךנבי סמואלנחל רוביןסובב חומות ירושליםעין חמדעמק צוריםקומראןתל גזרתל לכישתל צפית
הנגב אנדרטת חטיבת הנגבאשכולאשקלוןממשיתמצדהניצנהעבדתעין עבדתעתיקות עין גדישבטה • תל באר שבע • תל ערד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.