תל אל פול

תֵּל אֶל פוּלערבית: تلّ الفول) הוא שמו של תל בצפון ירושלים, בין השכונות פסגת זאב, שועפאט ובית חנינא. התל הוא גן ארכאולוגי פתוח.[1] האתר מזוהה כעיר המקראית גבעה שהייתה העיר הראשית של שבט בנימין וידועה במקרא גם בשמות "גבעת בנימין", "גבע בנימין", "גבעת שאול" ו"גבעת האלוהים".

תל אל פול (גבעת שאול המקראי)
ארמון חוסיין ב תל אל פול
שלד המבנה המרכזי של ארמון חוסיין בתל אל פול
גובה 840 מטר
מיקום הרי יהודה, ירושלים, ישראל
רכס הרים הרי ירושלים
קואורדינטות 31°49′23.376″N 35°13′51.7836″E / 31.82316000°N 35.231051000°E
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
תל אל פול
תל אל פול
Gibeah
גבע. תחריט משנת 1880
Gibeah 2 1880
מבט על תל אל פול מנבי סמואל תחריט משנת 1880

תיאור האתר

תל אל פול מתנשא לגובה 840 מטר מעל גובה פני הים והוא אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים. התל ממוקם צמוד לשכונת פסגת זאב, סמוך לצומת הכניסה המרכזי לשכונה, בסמוך לרחוב יקותיאל אדם. מצומת זה עולה שביל עפר אל הפסגה עליה ניצב שלד של בניין שנועד להיות ארמון (ראו להלן). למרות העובדה שמדובר בשלד מבנה שאיננו משתלב בנוף, הרי שברבות השנים הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהגבעה ונקודת ציון בולטת בזכות עצמו. מהבניין ניתן לצפות בנוף מסביב: שכונות רבות בירושלים, הגבעה הסמוכה נבי סמואל, שדה התעופה עטרות, רמאללה, גוש עציון, ובימים עם ראות טובה אף עבר הירדן המזרחי, עמאן בירת ירדן וים המלח מצד אחד ומצד שני את מישור החוף.

מצב ההשתמרות של השרידים הארכאולוגיים בתל איננו טוב, והלכה למעשה הם נעלמו מהעין.

התל גבוה ונראה היטב ממספר רב של מקומות בצפון ירושלים. על התל נמצאת בריכת אגירה למי שתייה המשרתת את תושבי פסגת זאב.

רקע היסטורי מקראי

תקופת השופטים

פילגש בגבעה

Maciejowski leaf Levite
הלוי ופילגשו נכנסים לעיר "גבעה". ציור משנת 1250

בספר שופטים פרקים יט' עד כא' מסופרת פרשת "פילגש בגבעה": לעיר "גבעה" הגיעו איש משבט לוי, נערו ופילגשו והתארחו בבית של אדם משבט אפרים. בלילה דרשו אנשי העיר מן המארח להוציא אליהם את האיש: "הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ" (ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק כ"ב). פילגשו של האורח הוּצְאה אל אנשי העיר והם אנסו ורצחו אותה.

אירועים אלו גררו אולטימטום מצד שאר שבטי ישראל ומלחמה שבמהלכה נהרגו תושבי העיר ועל שבט בנימין איימה כליה.

תחת שלטון פלשתים

הפלשתים היו עם שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען החל מסוף האלף השני לפנה"ס. אזור מגוריהם נקרא פלשת בהקשרים מאוחרים יותר. מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת במחקר, אך ממצאים ארכאולוגים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות המיקנית.

ספר שופטים איננו מרחיב כיצד עברה העיר מידי שבט בנימין לידי הפלשתים אך ברור כי זמן מה לאחר פרשת פילגש בגבעה הפכה העיר גבעה למרכז השלטון הצבאי הפלישתי בארץ בנימין. חיל מצב פלישתי ונציב פלישתי ישבו בה.

תקופת המלוכה

שאול המלך

לפי סיפורי התנ"ך, שאול בן קיש בן שבט בנימין נמשח למלך על ישראל על ידי שמואל הנביא בעודו במהלך מסע לחיפוש אתונות. שמואל מנבא לשאול על שלושה אירועים שיתרחשו בדרכו חזרה. "אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים." (ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה')

יהונתן בן שאול הורג את נציב פלשתים היושב בעיר גבע, ובונה בעיר בסיס צבאי לעימות המתפתח: "וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים." (ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק ג')

בקרב מכמש ניצח שאול את צבאות הפלשתים ומבסס את שלטונו, בעיקר באזור ההרים. עם עליית שאול לכס המלוכה הפכה גבעה - עיר הולדתו של שאול - למרכז שלטון דתי. בתקופה זו החלה העיר להיקרא גם "גבעת שאול" על שם המלך שקבע בה את מושבו.

הגבעה היא גם המקום אליו נסוג שאול לאחר מפגשו האחרון והקודר עם שמואל הנביא לאחר המלחמה בעמלק:

"וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים ל"ד-ל"ה)

גבעה היא גם מקום מגוריו של אחד מגיבורי דוד, אחיעזר בן השמעה הגבעתי.

ירידה מגדולה

עם מות שאול ועליית דוד לכס המלוכה יורד מעמדה של גבעה והיא מאבדת את הבכורה לעיר דוד.

גבעת שאול נזכרת במסע סנחריב מלך אשור לירושלים: "עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע – מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה" (ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ט)

אזור ארץ בנימין, הביצורים והעיר כולה נהרסו עם חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים במאה השישית לפני הספירה.

בתקופת בית שני

בשלהי ימי בית שני היה במקום כפר מיושב ביהודים, הכפר נשא עדיין את השם המקראי "גבעת שאול". בסמוך לכפר היה עמק שנקרא "עמק הקוצים". במקום זה הקים טיטוס את מחנהו במהלך הכנעת המרד הגדול, טרם בואו על ירושלים.[2]

בתקופה המודרנית

מלחמת ששת הימים

Turkish dead at Tell el Ful in 1917 LofC ppmsca-13291.00048v
חיילים עות'מאנים מתים בתל אל פול במהלך כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה, 1917

תל אל פול היה חלק ממערך הביצורים של הלגיון הירדני שהקיף את ירושלים. חשיבותו האסטרטגית של התל לא דעכה במהלך ההיסטוריה ומיקומו על הדרך בין ירושלים לצפון ארץ ישראל בכלל והשומרון בפרט הכתיבו הקמת ביצורים על הגבעה.

לפני המלחמה, במהלך 1966 החל חוסיין, מלך ירדן בבניית ארמון קיץ על פסגת התל. ארמון שתוכנן לשמש כמבנה נופש ואירוח. מהארמון היו אורחי המלך יכולים להשקיף על צפון ירושלים, העיר העתיקה ולכוון מערב על הרי ירושלים אזור השפלה וביום בהיר גם לראות את מישור החוף.

מלחמת ששת הימים קטעה את בניית הארמון והצבא הירדני מיקם כוחות בין המבנים הלא גמורים וכן נחפרו תעלות קשר ונבנו בונקרים. מוצב זה עמד בין גוש הביצורים גבעת המבתר־הגבעה הצרפתית־גבעת התחמושת לבין המוצב הירדני על נבי סמואל.

בתקופת ההמתנה חנו כוחות חטיבת המילואים הממוכנת חטיבת הראל בפיקודו של אלוף־משנה אורי בן ארי באזור יער חולדה ויער בן שמן. החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שרמן M-50 וגדוד 95 שנועד לעתודה תוגבר בפלוגת טנקים מסוג צנטוריון משימות החטיבה היו לפרוץ את גזרת מעלה החמישה־מוצא מכוון אחד ואת גזרת נבי סמואל ותל אל פול, על מנת לאגף את ירושלים מצפון ולסכל כל התקפת נגד של כוחות שריון ועתודה ירדניים מלעלות על ירושלים.

עם פרוץ הקרבות ביום 5 ביוני 1967 שונתה תוכנית הפעולה והחטיבה עלתה כאחד אל צפון ירושלים במטרה לחבור לכוחות במובלעת הר הצופים.

גדוד 95, בפיקודו של סא"ל צבי דהב, שהיה אמור להיות בעתודה קיבל את משימתו החדשה: להגיע לבית חנינא. כשהוא נלחם לאורך כל הדרך פרץ הגדוד דרך עמק הארזים. בלילה הגיע הגדוד לנבי סמואל. בשעה 3:30 החל לנוע לכיוון בית חנינא תוך חילופי אש כבדים עם כוחות שריון ירדניים שהתמקמו על הפסגות באזור.

בתל אל פול הסתתרו טנקים ירדנים בין המבנים. במשך זמן מה התנהל קרב שריון בשריון בטווחים של 1,000 מטר. 3 טנקים ירדנים נפגעו לבסוף והיתר נסוגו מזרחה והתל נכבש. תיאור הקרב מופיע בספרו של עוזי נרקיס, שהיה אלוף הפיקוד בעת המלחמה:[3]

תל אל־פול נכבש. בניגוד לתחזיות, כמעט שלא הייתה התנגדות על התל. מתוך בית, למרגלותיו, נפתחה אש על הטנקים המסתערים, אולם שני פגזים מכוונים היטב שיתקוה. הכוח שטף ועבר לדרכו. בעקבות הטנקים דהרו גם הזחל"מים של פלוגה ט'. המ"פ, עוזי רוזן, תפס עם אנשיו את שלדו של ארמון חוסיין. רק שתי מחלקות היו עמו עתה, כי השלישית "נתקעה" אי־שם ליד נבי סמואל. המבנה הגדול היה ריק מאדם. המ"פ, ארכיטקט צעיר, הביט סביבו והתפעל: 'הייתי רוצה לבלות כאן זמן מה', אמר למפקדו, אהרון, שהגיע מיד אחריו. "יש כאן כמה רעיונות ארכיטקטוניים מעניינים..." 'עוזי, אין זמן!' השיב אהרון. אני מבטיח לך סיור בארמון, אבל אחרי המלחמה...

חפירות ארכאולוגיות

ממצאים עיקריים

בתל נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות אך הוא לא נחפר באופן יסודי אלא במקטעים שאפשרו הרכבת תמונה כללית על ההיסטוריה של העיר וביצוריה והרכבת כרונולוגיה של ההתיישבות על התל בימי קדם. חפירה ראשונה נערכה בשנת 1923 על ידי הארכאולוג ויליאם אולבריט. בחפירה נתגלו ממצאים מתקופת ההתנחלות, תקופת השופטים וימי מלכות שאול, מלכי יהודה ותקופת בית שני.

ממצא עיקרי הייתה גם פינת מבנה, שעל פי שיחזור חלקי (ושנוי במחלוקת) הוא חלק ממצודה מתקופת המלוכה. חוקרים שונים מתנגדים לדעתו של אולברייט בדבר שיחזור המצודה ובעיקר לסברתו כי המצודה הייתה מבוצרת על ידי חומת סוגרים.

במהלך החפירות נחשפו מספר יישובים על התל כדלקמן:

מהתקופה הרומית והביזנטית נתגלו ממצאים דלים ביותר.

אזור הגבעה זרוע בממצאים המצביעים על אופיו החקלאי של האזור, אסמים חצובים בסלע וחוד עשוי ברזל של מחרשה, שהוא מכלי הברזל הקדומים ביותר שנתגלו בארץ.

חפירות נוספות

הבניה הרבה באזור הגבעה ובניית שכונת פסגת זאב בשיפוליה הצריכו מספר חפירות וסקרי הצלה.[4] החפירות נערכו בעיקר לאורך העשור האחרון של המאה ה־20 והעשור הראשון של המאה ה־21.

מהחפירות שנערכו במדרון הדרומי של התל עולה שאזור זה היה מחוץ לתחום היישוב בתקופות הרומית והביזנטית, והפעילות שנערכה באזור כללה בעיקר קבורה ותעשייה. לעומת זאת מחפירה במורד הצפוני של התל עולה שבימי הבית השני התפרש היישוב גם על המדרון הצפוני.[5]

בשנים 1997 ו-1998 נערכו בשולי האתר לדרום ולמערב מספר חפירות בשטח נרחב. החפירות נערכו לטובת סלילת כביש 1 בקטע הצפוני שלו לעבר שכונת נווה יעקב. בחפירות שנוהלו על ידי ד"ר יובל ברוך מטעם רשות העתיקות נחשף בית קברות גדול מהתקופה הרומית, ובנוסף עוד מספר מערות קבורה ביזנטיות שבהן נמצאו עשרות נרות חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית. גילוי הקברים הביא לגל של הפגנות אלימות מטעם ארגונים חרדיים, ובעטיין הופסקו החפירות באתר ותוכנית הכביש שונתה. לצד בית הקברות הרומי נחשף קולומבריום גדול, שתוכניתו כוללת מספר אולמות ובו נמצא מטמון מטבעות מימיו של נירון קיסר. ממצא זה, בנוסף לממצאים אחרים באתר מעידים על יישוב יהודי בתל אל פול שהתקיים כאן עד לתקופת החורבן.

בחודשים מאי ואוגוסט 2002 תועדו שתי מערות קבורה במדרונות המזרחי והמערבי של תל אל־פול שנתגלו במהלך עבודות פיתוח, ובהם ממצאים דלים ככל הנראה מהתקופה הביזנטית. הממצאים במערות כוללים ברובם שברי נרות מהתקופות הביזנטית והערבית ונראה ששימשו כמערות קבורה לאורך זמן.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מנחם מרקוס, הרי ירושלים, רשות שמורות הטבע, 1993.
  • זאב וילנאי, ירושלים העיר העתיקה וסביבתה (כרך ב') הוצאת אחיעבר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נספח ארכאולוגי לתוכנית המתאר של ירושלים סקר של רשות העתיקות אתר מספר 10
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ה', פרק ב', סעיף א', פסקה 51.
  3. ^ עוזי נרקיס, אחת ירושלים, עמ' 206
  4. ^ חדשות ארכאולוגיות 110 עמודים 76–77, חדשות ארכאולוגיות 111 עמודים 83–85
  5. ^ ירושלים, תל אל־פול, דוח סופי, רינה אבנר חדשות ארכאולוגיות 120 11/2/2008
ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ארמון המלך חוסיין

ארמון המלך חוסיין הוא שלד של ארמון שהיה אמור לשמש כבית הקיץ של חוסיין, מלך ירדן.

בנייתו החלה באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר אזור יהודה ושומרון היה תחת שילטון ירדני. בנייתו הופסקה בעקבות מלחמת ששת הימים, בסיס המבנה לא נהרס והוא נמצא על גבעת תל אל פול, סמוך לשכונת בית חנינא של היום.

שלד הארמון נמצא מערבית לשכונת פסגת זאב ומשקיף על שכונת שועפאט, הוא נמצא 2,754 רגל מעל פני הים, חוסיין בחר ככל הנראה להקים את ארמונו, דווקא במיקום זה בגלל החשיבות ההיסטורית של האתר.

הארמון תוכנן להיבנות כמבנה מפואר בעל 3 קומות המתייצבות על קשתות עשויות מאבן ירושלמית. שלד המבנה מצופה הבטון שנותר היום משמש כמקלט לעבריינים.

באוגוסט 2011 עצרה עיריית ירושלים עובדים לא חוקיים שבנו גדר מסביב לארמון.

אתרא קדישא

אַתְרָא קַדִּישָׁא (ארמית: "מקום קדוש") הוא ארגון חרדי הפועל להגנתם ושימורם של קברי יהודים בישראל ובעולם, מתוך אידאולוגיה הלכתית של כבוד המת.

גבע בנימין

גֶּבַע בִּנְיָמִין (אָדָם) היא התנחלות הממוקמת 2 ק"מ צפונית מזרחית לירושלים, בין כביש 437 לכביש 60. ההתנחלות הוקמה בשנת 1984.

גבעת שאול

גבעת שאול היא שכונה ואזור תעשייה במערב ירושלים, מדרום לכביש 1. השכונה ממוקמת בצמוד לכניסה הראשית לעיר, וגובלת בשכונת קריית משה בדרומה ובמזרחה. תושבי השכונה חרדים ודתיים לאומיים. אזור התעשייה נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד לבית הכרם. הנכנסים לירושלים דרך צומת גינות סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר.

גיבורי דוד

גיבורי דוד הם עשרות גיבורי מלחמה ששירתו בצבאו של דוד המלך והיו הגדולים שבלוחמיו וכנראה גם ראשי הצבא וקציניו.

ככל הנראה היו מחבורת הלוחמים שהתגבשה סביב דוד בעת שברח ממפני שאול במדבר יהודה בתחילת דרכו.

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון הירדני ובין צה"ל. המטרה העיקרית של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל.

ב-5 ביוני בשעה 9:40 פתח צבא ירדן במלחמה בגזרת ירושלים בירי נשק קל ולאחר מכן בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל אל מול תגובה ישראלית מדודה וניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו"ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה הסכם זה תוך זמן קצר, והשתלטה על ארמון הנציב. ישראל הגיבה במתקפת נגד וכבשה את ארמון הנציב.

מכאן ואילך עברה היוזמה לידי ישראל ונותרה בידה עד תום הקרבות. לאחר ההשתלטות על ארמון הנציב, מוצב הנקניק ומוצב הפעמון המשיכה מתקפת הנגד הישראלית וכוח של חטיבת ירושלים (חטיבה 16) מתוגבר בטנקים לכבוש את צור באהר ומוצב הפעמון שנמצא לידה. במקביל לכיבוש שטחים בדרום ירושלים הופעלה חטיבת הראל (חטיבה 10) ממערב בכיוון צפון ירושלים ובמהלך הלילה הראשון כבשה את מוצבי הרדאר מצפון למעלה החמישה והבקיעה עד גב ההר עד הבוקר למחרת. למחרת לפנות בוקר הבקיעה חטיבה 55 דרך גבעת התחמושת, שכונת שיח' ג'ראח ודרך שכם, והגיעה עד מוזיאון רוקפלר.

במהלך היום השני, 6 ביוני, נעה חטיבת הראל דרומה וכבשה את גבעת המבתר. חטיבת ירושלים כבשה באותו יום אחר הצהריים את שכונת אבו טור הערבית. במהלך הלילה הפציץ חיל האוויר הישראלי תגבורות של צבא ירדן שניסו להגיע אל העיר מכיוון יריחו.

בבוקר 7 ביוני (כ"ח באייר) כבשה חטיבה 55 בסיוע חטיבת הראל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים. בסביבות השעה 10:00 באותו בוקר נכנסו כוחות של שתי חטיבות החי"ר אל העיר העתיקה: צנחני חטיבה 55 נכנסו דרך שער האריות והגיעו אל הר הבית, הכותל המערבי ואל הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי, וחיילי חטיבת ירושלים נכנסו דרך שער האשפות והגיעו לרובע היהודי והרובע הארמני.

היה זה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים, שהתנהל על תא שטח מצומצם יחסית. בקרב על ירושלים נהרגו 182 חיילי צה"ל, כרבע מהנופלים במלחמה כולה. בעקבות שחרור העיר העתיקה נקבע יום ירושלים לכ"ח באייר.

הרי ירושלים

הרי ירושלים הוא אזור גאופוליטי הררי ומבותר במרכז ארץ ישראל, באזור העיר ירושלים. בהגדרתם הרשמית, הרי ירושלים הם החלק מהרי יהודה הנכלל בתוך פרוזדור ירושלים, ובתוך הקו הירוק, אך לעיתים מכלילים בו גם אזורים שמחוצה לו. המונח הרי ירושלים הוא יותר מונח גאופוליטי, שבא לתאר את החלק של הרי יהודה שנמצא בתוך הקו הירוק, מאשר מונח גאוגרפי.

בתוכנית החלוקה של האו"ם (1947), נכלל חלק מפרוזדור ירושלים בשטח המדינה הערבית העתידית, וחלקו בשטח הבינלאומי שכלל את ירושלים. במהלך מלחמת העצמאות כבשה חטיבת הראל את האזור, מה שנתן למדינת ישראל אחיזה באזור ההר, דרך גישה לירושלים ואת השטח ששימש לבניית מערב העיר ירושלים.

גובהם הממוצע של הרי ירושלים הוא כ-650 מטרים מעל פני הים. ההרים הם שלוחות מקבילות היורדות מבמת ההר הגבוהה (800 מטר) של ירושלים, כיוונן מזרח-מערב, וביניהן נחלי אכזב הזורמים מערבה. מדרונותיו תלולים, ואין בו כמעט במת הר ושטחים מישוריים. את האזור מנקז אחד הנחלים הגדולים במרכז, נחל שורק, שבתוך העמק שלו עוברת מסילת הרכבת לירושלים. יובליו הגדולים בתחום הרי ירושלים הם נחל רפאים ונחל כסלון.

השומר

"השוֹמֵר" היה ארגון הגנה ביישוב היהודי בארץ ישראל שפעל בשנים 1909–1920. הארגון הוקם על ידי אנשי ארגון בר גיורא, ומטרתו המוצהרת הייתה "כיבוש השמירה" ו"כיבוש העבודה", כלומר, לימוד עבודת האדמה והמלאכות בכל ענף ומקצוע והעדפתם בהעסקה אצל יהודים, על פני פועלים נכרים. בשיא פעילותו, בשנת 1913, מנה הארגון כ-100 חברים וכ-300 שכירים יהודים, וריכז את השמירה ב-13 מושבות בארץ ישראל. לאחר פירוק "השומר" בשנת 1920, השתתפו חברי הארגון בהקמת "ההגנה" גדוד העבודה, מחתרת הקיבוץ החשאי ותרומתם ניכרה בהקמת הפלמ"ח, וצבא ההגנה לישראל. לארגון "השומר" חלק במורשת הציונית בשל עקרונות 'כיבוש העבודה' וככוח מגן בהקמת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

חטיבת הראל

חטיבת הראל (חטיבה 10, חטיבה 164, חטיבה 786, חטיבה 395 ושוב חטיבה 10) היא חטיבת שריון השייכת לעוצבת סיני. בעבר חטיבת פלמ"ח, אשר הוקמה בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת פרוזדור ירושלים, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין.

עם התבססות צה"ל לאחר המלחמה נהפכה החטיבה לחטיבת חי"ר מילואים - חטיבה 10. החטיבה לחמה במבצע קדש. לאחר מלחמת סיני, בשנות השישים, הוסבה חטיבה 10 הראל לחטיבה ממוכנת עם גדוד שריון ושני גדודי חרמ"ש. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) לחמה החטיבה בקרב על ירושלים בפיקודו של אורי בן ארי. בתחילת שנות השבעים הוסבה לחטיבת טנקים מלאה. במלחמת יום כיפור לחמה החטיבה בסיני (כחטיבת שריון 164) כחלק מאוגדה 252 תחת פיקודו של אברהם ברעם ובהמשך תחת פיקודו של ברוך הראל (פינקו), וסיימה את המלחמה בגזרה המצרית בק"מ ה-101, למרגלות ג'בל עתקה ובנמל עדביה. בהמשך הועלתה לרמת הגולן ופעלה שם עד לסיום הלחימה בגזרה הסורית. במלחמת שלום הגליל (כחטיבת שריון 786) תחת פיקודו של יצחק בריק, גויסה לגזרת רמת הגולן. לאחר סגירתה של חטיבה 786 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 395, עד שנסגרה אף היא. בשנת 2003 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 213, שאף מספרה שונה למספר המקורי של חטיבת "הראל", 10. החטיבה הפכה להיות חלק מעוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון של צה"ל. בשנת 2014 עברה החטיבה להיות חלק מעוצבת סיני. גדוד ההנדסה של החטיבה גויס למבצע "עמוד ענן". בשנת 2014 גויסה החטיבה למבצע "צוק איתן" ופעלה בקרבות ההגנה במרחב עוטף עזה.

את הנחלת מורשת החטיבה לדורותיה, מתש"ח, עוד טרם הקמתה הרשמית, ואילך, מובילה עמותת הראל (ע"ר), שהוקמה בשנת 1987 על ידי מפקדים מחטיבה 10 "הראל" ממלחמת ששת הימים, בראשם אורי בן-ארי ז"ל, שהיה מ"פ א' בחטיבת פלמ"ח "הראל", ושב לפקד על חטיבת "הראל", הפעם כחטיבה 10 הצה"לית, ערב מלחמת ששת הימים. העמותה מקיימת פעילויות שונות וכן מפעילה את קבוצת הפייסבוק הציבורית "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה", המונה מעל 1,700 חברים. בראש העמותה עומד כיום סא"ל (מיל.) ד"ר נחום ברוכי, שהיה מ"פ בגדוד חרמ"ש 106 בחטיבה 10 "הראל" במלחמת ששת הימים.

חטיבת ירושלים

חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל, שלחמה בכל מלחמות ישראל.

החטיבה הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות על בסיס לוחמי ההגנה (חיילי חי"ש, חי"מ), האצ"ל והפלמ"ח ממרחב ירושלים. חטיבת המחוז 16 (היא חטיבת ירושלים) נוצרה, בינואר 1949 ממיזוג חיילי חטיבת עציוני (חטיבה 6) עם חיילי יחידות אחרות במחוז. בחטיבה היו שמונה גדודי מילואים (ארבעה גדודי חי"ר וארבעה גדודי חי"מ). בנוסף לגדודי החי"ר היו כפופים לחטיבה גם כוחות שריון (18 טנקים), ארטילריה, הנדסה, הג"א (8,000 חיילים) והגנה מרחבית (5,000 חיילים).

בהקמתה היה יעודה העיקרי של החטיבה ההגנה על ירושלים, ובמיוחד הר הצופים והקו העירוני, אולם עם השנים השתנה היעוד והרכב הכוחות, ומאז מלחמת יום הכיפורים אין קשר מבצעי בין החטיבה לבין ירושלים. עד שנת 1974 היה מחנה שנלר מחנה הקבע של החטיבה, ועד שנות התשעים של המאה ה-20 היו רוב חיילי החטיבה בני העיר ירושלים וסביבתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים פוצלה חטיבה 16 לשתי חטיבות: חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) 97 וחטיבת חי"ר 266. בשנת 1985 נסגרה חטיבה 266 וחטיבת חיר"מ 97 הפכה לחטיבה 310. בשנת 2010 נערך בגבעת התחמושת בירושלים טקס בו הוחזר לחטיבה 310 מספרה המקורי, 16, במעמד ראש העיר. נכון ל-2017, חטיבה 16 היא חטיבת חיר"מ במילואים השייכת לעוצבת עידן. החטיבה מאוישת בעיקר ביוצאי גדוד 50 (בזלת) מהנח"ל. בעבר אוישה גם ביוצאי חטיבות החי"ר הסדירות גולני, גבעתי.

עד שנת 2009 היה מפקד החטיבה גם מפקד משמר הכבוד בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל, אחראי על סידורי הקבורה של מנהיגי העם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ואחראי על מצעדי צה"ל שהתקיימו בירושלים.

ירושלים בתקופת בית ראשון

העיר ירושלים בתקופת בית ראשון המקבילה לתקופה הארכאולוגית תקופת הברזל השנייה (המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), והייתה, על פי התנ"ך, כבירתה של ממלכת יהודה.

בספרי המקרא מתוארת ירושלים כעיר בירה לשבטי ישראל בתקופת מלכותו של דוד המלך ובנו שלמה המלך, שמתואר במקרא כמייסד בית המקדש הראשון, במאה העשירית לפני הספירה. עם פילוג הממלכה המאוחדת, הייתה ירושלים לבירת ממלכת יהודה, עד לחורבנה, עם נפילת ממלכת יהודה בידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס.

סיירת דוכיפת

סיירת דוכיפת הייתה סיירת של צה"ל שהוקמה בסוף 1966 במסגרת חטיבת הצנחנים הסדירה (חטיבה 35), על מנת לשמש כוח סיור ונ"ט מתנייע, ויביל אוויר. לשם השגת מטרות אלו נרכשו שיריוניות פאנהארד AML‏ 90 מתוצרת צרפת. סיירת דוכיפת נטלה חלק בקרבות הגזרה הצפונית של ירושלים במלחמת ששת הימים ומאוחר יותר, במרץ 1968, בפעולת כראמה ("מבצע תופת"). ב-1969 הוחלט לפרק את הסיירת במתכונתה המקורית.

מקים הסיירת ומפקדה הראשון היה סגן אהוד שני. למפקדה השני של היחידה מונה סרן אמנון ליפקין-שחק, שפיקד עליה בפעולת כראמה וזכה בעיטור העוז על אומץ הלב וכושר הפיקוד שגילה בקרב. עצירת טנקי הפטון של חטיבה 60 הירדנית במלחמת ששת הימים על ידי סיירת דוכיפת, הייתה מהקרבות המכריעים בקרב על ירושלים.[דרוש מקור]

פילגש בגבעה

מעשה פִילֶגֶשׁ בַגִּבְעָה הוא כינויו של אחד הסיפורים בספר שופטים (יט-כא). הסיפור נסוב אודות אחד מבני שבט לוי הנקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין, ומתארח ללילה אצל אפרתי המתגורר במקום. בני העיר דורשים להוציא אליהם את הלוי למען ידעוהו, והוא מוסר לידיהם את פילגשו תחתיו. היא נאנסת באכזריות ומתה. הלוי שולח את נתחי גופתה אל כל שבטי ישראל, והם מזדעזעים ויוצאים למלחמת נקם נגד בנימין, שבה נטבחת כל אוכלוסייתו למעט שש מאות גברים שנמלטו. העם נשבעים שאיש לא יתן את בתו לאישה לבני בנימין, אך מתחרטים על כך שהם עומדים להביא להכחדתו של שבט שלם. כדי לעקוף את הנדר, השבטים שובים עבורם את כל הבתולות ביבש גלעד, שאיש מתושביה לא נכח בצבא ולכן גם לא במעמד השבועה, ומאפשרים לבני בנימין גם לחטוף את בתולות שילה. המחקר הביקורתי המודרני רואה בסיפור כולו אלגוריה תעמולתית נגד שאול המלך, או בנימין בכלל, מטעם סופרים יהודאים שהזדהו עם בית דוד.

פיקוד המרכז

פיקוד המרכז (בראשי תיבות: פַּקְמָ"ז) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד אחראי לכל היחידות והחטיבות הממוקמות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), ירושלים, השרון, גוש דן והשפלה.

מפקדת הפיקוד ממוקמת בצפון ירושלים בין השכונות נווה יעקב ושועפט. מחנה המפקדה נקרא בעבר "מצודת כפיר", אך כיום שמו הוא "מחנה נחמיה", על שם האלוף נחמיה תמרי, שנהרג במקום בהתרסקות מסוק בשנת 1994.

מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף נדב פדן.

פסגת זאב

פסגת זאב היא שכונה הממוקמת בצפון ירושלים עם אוכלוסייה מורכבת מדתיים לאומיים וחילונים המחולקת לחמישה אזורים: פסגת זאב מרכז, צפון, דרום, מזרח ומערב, בשטח שסופח לישראל לאחר מלחמת ששת הימים, כאחת משכונות הטבעת. נכון לנובמבר 2017 מתגוררים בה 42,640 תושבים והיא אחת השכונות הגדולות בישראל. השכונה קרויה על שמו של זאב ז'בוטינסקי.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שכונות הבריח

שכונות הבריח הן ארבע שכונות היהודיות שכונו כך בעת הקמתן, בשל תפקידן - "נעילת" הר הצופים לשטח מדינת ישראל. השכונות הן: מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית ("גבעת שפירא") שבצפון מזרח ירושלים. מבחינה גאוגרפית, ניתן להכליל בשכונות הבריח גם את השכונות הסמוכות: שכונת צמרת הבירה, מלון דן ירושלים, מעונות הסטודנטים שבהר הצופים, קריית הממשלה על שם מנחם בגין, ובניין המטה הארצי של משטרת ישראל שבגבול הר הצופים ושכונת שייח' ג'ראח.

מבחינות רבות, שכונות הבריח מתפקדות כיחידה מנהלית והיסטורית אחת. שכונות הבריח הוקמו לאחר מלחמת ששת הימים ויצרו רצף התיישבות עברי, בין העיר המערבית להר הצופים. רצף זה נועד להקשות את ניתוק הר הצופים בשנית, משטחי מדינת ישראל ולאפשר סלילת נתיב תחבורה להר הצופים, "שדרות אשכול", שעובר בשכונות עבריות בלבד. שדרות אשכול ורמת אשכול נקראות על שם ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, שיזם את הקמת שכונות הבריח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.