תל אדמי

תל אדמי הוא יישוב קדום בשיפוליה המערביים של בקעת יבנאל בגליל התחתון, שבו שכנה לפי הסברה העיר המקראית אֲדָמִי הַנֶּקֶב. האתר כולל שרידי יישוב מובצר בראש גבעה (התל) בגובה 164 מטר מעל פני הים ושרידי יישוב כפרי למרגלות הגבעה (החורבה -"ח'רבת א-דאמיה" או "ח'רבת דמין") סמוך למעיין עין אדמי.

ארכאולוגיה ומחקר

תל אדמי, אינו תל ארכאולוגי, אלא גבעה טבעית. מרחוק הוא דומה לכזה מאחר שהחיקסוסים, שהקימו את היישוב בתקופת הברונזה הבייניימית, בנו סוללת הגנה גדולה מצידו המערבי של התל, ואת היישוב הם בנו בשיפוליה המזרחיים של הסוללה. הסוללה הגנה על העיר מהכיוון בו אין הגנה טבעית, מקום חיבור השלוחה לרכס.

הממצאים הקדומים ביותר שנמצאו בתל הם שלושה שפיפונים, אבני פולחן של דייגים וספנים מתקופת הברונזה הקדומה הנפוצים באזור הכנרת. לאחר תקופת הברונזה (בה הקימו החיקסוסים את המקום), היה האתר מיושב מתקופת הברזל ועד להתקופה הביזנטית בארץ ישראל[1]. בלב התל נבנה אקרופוליס מוקף חומה. רוב השרידים שבתל הם מהתקופה הביזנטית. ממזרח לאקרופוליס נמצאו אבני גזית, שברי פסיפס ושברי רעפים, המעידות על מבנה ציבורי גדול, כנראה כנסייה ביזנטית או בית כנסת.

החורבה שלמרגלות התל, נחפרה על ידי חוקרי המאה ה-19, ובהם ויקטור גרן, שטחה כ-80 דונם והיא בנויה ממספר מפלסים ממזרח למערב. דרך החורן ההיסטורית עברה בסמוך. תושבי החורבה עיבדו את האדמות הפוריות שבעמק שלמרגלות הגבעה ובנו בריכת השקיה הקולטת את מימיה מעין אדמי הסמוך. במקום יש כמות גדולה של שרידים אריכטקטונים כולל קירות רבים העומדים על תילם ושני בתי בד מרשימים. השרידים מתוארכים לתקופה הרומית בארץ ישראל, התקופה הביזנטית וההתקופה הצלבנית בארץ ישראל. חלק מהאבנים מהתקופה הביזנטית שימשו לבנייה משנית במבני הכפר המוסלמי המאוחר שבמקום. במאה ה-11 תושבי הכפר הפכו לדרוזים בידי מפיץ הדת הדרוזית בארץ ישראל משאיח' אלחמא. הכפר היה מיושב עד שנת 1948.

היסטוריוגרפיה

הארכאולוג וחוקר המקרא רולאן דה וו הציע לזהות את התל עם "אדמי הנקב" המוזכרת במקורות מצריים, באגדת כרת בכתבי אוגרית וכן במקרא[1]. יישוב בשם "דמין" מוזכר גם בתלמוד.

"אדמי הנקב" נזכרת בספר יהושע בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם"[2]. "אדמי הנקב" זה תיאור ליישוב אדמי, ששוכן בסמוך ל"נקב" - מעלה תלול - הדרך הראשית שמוזכרת לעיל.

התלמוד הירושלמי מזהה את כל המקומות המצוינים בפסוק: "מחלף - חלף, מאילון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי - דמין, הנקב - ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים"[3].

לפי מסורת זו, חז"ל ראו ב"אדמי" וב"הנקב" שני יישובים נפרדים. יש לציין כי גם אוסביוס באונומסטיקון התייחס לשני יישובים נפרדים[4], וכך מופיע גם בתרגום השבעים.

לפי זה, היישוב המקראי "אדמי" זוהה אפוא עם היישוב התלמודי "דמין" השוכנת למרגלות התל הקדום (כנראה שבתקופת התלמוד הירושלמי - שנכתב בתפר בין התקופה הרומית לתקופה הביזנטית - היה היישוב "אדמי" למרגלות התל - כפי שפורט לעיל על התקופה הרומית).

היישוב התלמודי "ציידתה", שנזכר בירושלמי, מזוהה כיום ב"ח'רבת ציאדה" השוכנת ליד מושב הזורעים בבקעת יבנאל.

המושבה יבנאל שהוקמה בשנת 1901 נקראה בשמה על בסיס הזיהוי האמור של חז"ל ל"כפר ימה" התלמודית, כיוון שהוקמה בסמוך ל"ח'רבת ימא".

גאוגרפיה

תל אדמי שוכן בסמוך לדרך ראשית עתיקה שיורדת מאזור שדה אילן, דרך הגדה הדרומית של נחל אדמי, אל עבר שיפוליו המערביים של רכס אדמי. במקום נובע מעיין עין אדמי שמימיו נאגרים בבריכה מלבנית עתיקה באורך 8 מטר וברוחב 4 מטר.

בסמוך לתל אדמי עובר קניונו הבזלתי של "נחל אדמי", המתחבר לנחל יבנאל, ולידו שמורת "רכס אדמי"[5].

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 83-81, תל אדמי, ח' דמין.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'.
  4. ^ אונומסטיקון, 20, שורה 21; 138, שורה 4.
  5. ^ על תל אדמי, רכס אדמי ונחל אדמי באתר משרד החינוך.
בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

גבעת אבני

גִּבְעַת אַבְנִי הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון, השייך למועצה אזורית הגליל התחתון.

היישוב, הממוקם בגליל התחתון, בגובה 310 מעל פני הים, נמצא כ־10 קילומטרים מערבית לעיר טבריה וסמוך למחלף גולני.

היישוב, אשר הוקם בשנת 1991 על ידי המועצה האזורית גליל תחתון, קרוי על שמו של שלמה אבני, שהיה מנכ"ל משרד השיכון וסייע רבות בהקמתו. היישוב מונה כ-2,400 תושבים ו-500 משפחות.

ילדי היישוב לומדים בבית הספר היסודי "עלי גבעה", בו לומדים גם ילדי היישובים האחרים במועצה האזורית הגליל התחתון. בין השירותים המוניציפליים ביישוב: גני-ילדים, פעוטונים, בריכת שחייה, אולם ספורט, מגרשי טניס, כדורגל וכדורסל, מגרשי משחקים וגינות, ספריה, בתי כנסת, מקווה, מועדון, אמפיתיאטרון, מרכז רפואי למשפחה, סופר מרקט, סניף של תנועת בני עקיבא וסניף בני המושבים.

בין האתרים הסמוכים ליישוב נמנים יער לביא, קרני חיטין, קבר יתרו, תל אדמי ושמורת נחל אדמי.

יבנאל

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

נחל אדמי

נַחַל אֲדָמִי הוא נחל אכזב בגליל התחתון, שראשיתו במושב שדה אילן, ברום של כ-200 מטרים מעל פני הים, וסופו בנחל יבנאל שבבקעת יבנאל, אשר יוצר ערוץ קניוני באפיקו.

שמו של הנחל נגזר משם העיר המקראית והתלמודית אֲדָמִי - דמין, אשר מזוהה עם תל אדמי ועם חורבת דמין הסמוכים לערוץ הנחל (ח'רבת א-דאמיה).

אפיק הנחל בחלקו הקניוני הוא בזלתי, וכולל מספר מעיינות. שטח הנחל והרכס שמדרום לו הוכרז כשמורת טבע בשם "רכס אדמי".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.