תלמי הראשון

תלמי הראשון (סוטר, ביוונית עתיקה: Πτολεμαῖος Σωτήρ), דיאדוך, מלך מצרים התלמיית, מייסד שושלת תלמי. חי בשנים 367 לפנה"ס עד 283 לפנה"ס. היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול. כאשר כבש אלכסנדר הגדול את מצרים ב-332 לפנה"ס, הוא הקים עיר חדשה, קרא לה אלכסנדריה, ומינה את תלמי לסטראפ (נציב) מצרים.

תלמי הראשון
Πτολεμαῖος Σωτήρ
Ptolemy I Soter Louvre Ma849
פסל תלמי ה-I במוזיאון הלובר
לידה 367 לפנה"ס
מוקדון
פטירה 283 לפנה"ס (בגיל 84 בערך)
אלכסנדריה, מצרים
מדינה מצרים התלמיית
שושלת תלמי
מלך מצרים התלמיית ה־1
332 לפנה"ס283 לפנה"ס
(כ־49 שנים)

מוצא וראשית חייו

תלמי נולד בשנת 367 לפנ' במקדון שבצפון יוון, לבן-אצולה מקדוני בשם לאגוס, ולבת-אצילים (אולי ממשפחת המלוכה) בשם ארסינואה[1]. עם זאת, לפי פאוסניאס רווחה בקרב המקדונים שמועה, לפיה היה תלמי בעצם בנו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. לפי אותה שמועה נשׂא לאגוס את ארסינואה לאשה, כשכבר הייתה הרה[2]. אין ודאות בקשר למקור השמועה. ייתכן שתלמי עצמו, או אחד מקהל תומכיו, עודד שמועה זו כדי לחזק את מעמדו במסגרת מלחמות הדיאדוכים. לפי סיפור שהשתמר אצל פלוטארכוס[3] רווחה שמועה גם לגבי מוצאו הנחות של לאגוס, אבי-תלמי.

לטענת אליס, סביר להניח שתלמי בילה את נעוריו בחצר המלך פיליפוס, כצוער וכבן-ערובה בו-זמנית[4].

בימי אלכסנדר

תלמי היה אחד הקצינים של אלכסנדר הגדול במסעות כיבושיו באימפריה הפרסית, אשר הייתה תחת כס דריווש השלישי. כשהגיע צבאו של אלכסנדר להליקרנסוס במטרה לכבשה, ממנון, האחשדרפן מטעם הפרסים, נס מהעיר. כשאלכסנדר יצא למרדף, הוא מינה את תלמי להחזיק באקרופוליס העיר[5].

PtolemyWithElephants
מטבע שהתגלה בהרקליון (מצרים) המראה את דיוקנו של תלמי הראשון ותמונתו נוהג במרכבה רתומה לפיל

תלמי השתתף בקרב איסוס בנובמבר 333 ובמסעו של אלכסנדר למקדש בסיווא. בנוסף, לקח חלק בבזיזתה של פרספוליס, “עיר הפרסים”, בהוראת אלכסנדר. בדצמבר 330 מונה תלמי לשמש כאחד משבעת שומרי ראשו של אלכסנדר, ששימשו לו לסגנים[6].

לפי פאוסניאס, תלמי היה משמעותי ביותר במלחמתו של אלכסנדר באוקסידרקאה[7]. ניתן לראות ראיות לקרבתו של תלמי לאלכסנדר בכתבים עתיקים המספרים על פציעתו של אלכסנדר[8].

במצרים

כשהגיע אלכסנדר למצרים, היא הייתה תחת השלטון הפרסי. המצרים לא אהדו את השלטון הזה, הם הימרו על הכוח החדש במיוחד לאור נטייתו של אלכסנדר לסובלנות דתית אשר סייעה לו רבות ברכישת בעלי ברית על פני אויבים[9]. מצרים באותה תקופה הייתה ירוקה, עשירה ומפותחת. כשנפלה לידי אלכסנדר הייתה ארץ זו למקור ההכנסה הגדול ביותר שלו והניבה לו עד שישים אלף טאלנטים מדי שנה[10]. התבואה שגשגה בה הודות להצפותיו השנתיות של הנילוס[11].

בתקופת שלטונו של תלמי הראשון, הפכה אלכסנדריה לעיר גדולה ומפוארת. במהלך מלחמות הדיאדוכים לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, כרת ברית עם סלאוקוס הראשון. במשך כ-100 שנה (301 - 198 לפנה"ס) שלטה שושלתו גם על שטחי ארץ ישראל (עד שנכבשה על ידי הממלכה הסלאוקית), ובמשך כ-220 שנה שלטה על האי קפריסין (עד שנכבש על ידי הרומאים).

שושלת תלמי, בעלת האוריינטציה ההלניסטית, שלטה במצרים כ-300 שנה. למרות השליטה על מצרים, בניה אינם מצריים, וחלקם אף לא ידעו את שפת העם. שלטונם היה נגוע ביריבויות קשות בין האצילים, ומתנגדים רבים הוגלו ונרצחו.

חייו האישיים

לתלמי הראשון היו 4 נשים. אשתו הראשונה תיאיס הייתה הטאירה אתונאית, אשר לפי שמועות מסוימות, הייתה מאהבתו של אלכסנדר מוקדון, במקביל ליחסיה עם תלמי, טרם נישואיהם. אשתו השנייה הייתה ארטקמה, נסיכה פרסית לה נישא בטקס נישואין המוני וכפוי על ידי אלכסנדר בשושן שבפרס (324 לפנה"ס). אשתו השלישית הייתה אורידיקה בתו של אנטיפטרוס מושל מקדוניה לה נישא בנישואים פוליטיים בעקבות מלחמות הדיאדוכים. אשתו הרביעית הייתה ברניקי הראשונה אשר בנה תלמי השני מלך אחריו.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ אליס 1994, עמ 3
  2. ^ פאוסניאס 1.6.2
  3. ^ Plutarch, Moralia, "Concerning the Cure of Anger. A Dialogue", 9
  4. ^ אליס 1994, עמ' 3
  5. ^ דוד גולןתולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), עמ' 18, ISBN 9652234109
  6. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה), עמ' 100- 105, ISBN 9652234109
  7. ^ פאוסניאס 1.6.2
  8. ^ אריאן, אנבסיס 6.9
  9. ^ גולן, עמ' 26
  10. ^ גולן, עמ' 28
  11. ^ דיודורוס 1.36
הקודם:
אין, הוא מייסד השושלת
בית תלמי הבא:
תלמי השני
300-309 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 309 - 300 לפנה"ס

אוקלידס

אֵוּקלידס (ביוונית: Εὐκλείδης,‏ 365 לפנה"ס - 275 לפנה"ס) הידוע גם כאוקלידס מאלכסנדריה, היה מתמטיקאי יווני הנחשב לאבי הגאומטריה. הוא היה פעיל באלכסנדריה במהלך שלטונו של תלמי הראשון (323-283 לפני הספירה). בספרו "היסודות" ערך בצורה שיטתית את מרבית הידע המתמטי והתוצאות המתמטיות שנצברו עד לאותה תקופה. בספרו "היסודות" הסיק אוקלידס את העקרונות של מה שנקרא כיום בשם "גאומטריה אוקלידית" מאוסף קטן של אקסיומות. ספר זה הוא אחת היצירות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של המתמטיקה, והיה ספר הלימוד המרכזי במתמטיקה (במיוחד בגאומטריה) מזמן פרסומו עד סוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20.

אוקלידס כתב גם על פרספקטיבה, חתכי חרוט, גאומטריה כדורית וריגורוזיות.

אורידיקה (בת אנטיפטרוס)

אורידיקה (ביוונית: Ευρυδικη, Evridiki; נולדה ב-335-340 לפנה"ס לערך וחיה עד לאחר 287 לפנה"ס) הייתה בתו של אנטיפטרוס, מצביא מוקדוני, ואשתו השלישית של תלמי הראשון. המועד המדויק בו נישאה לא ידוע, אבל היא נישאה לתלמי לאחר שאביה מונה לעוצר ביוון בשנת 320/321 לפנה"ס, כנראה בשנה 319/320.לאורידיקה היו חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות. בניה היו: תלמי קראונוס, שהיה מלך מוקדון, מלאגרוס, שירש את אחיו כמלך מוקדון, ובן שלישי ששמו לא ידוע, שהומת על ידי תלמי השני, שהיה בנה של ברניקי אשתו הרביעית של תלמי הראשון. שתי בנותיה היו: פתולמאיס, אשתו החמישית של דמטריוס פוליורקטס, מלך מוקדון בין השנים 294-288 לפנה"ס, וליסנדרה, שנישאה לאגאתוקלס בנו של ליסימכוס, אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול. ארסינואי השנייה, בתה של ברניקי ואחותה החורגת של ליסנדרה, נישאה לליסימכוס.

לתלמי הראשון היו מספר פילגשים ושתי נשים לפני שנשא את אורידיקה. הוא עזב את אורידיקה לטובת קרובת משפחתה ברניקי, אצילה מוקדונית שהגיעה למצרים בשנת 318 לפנה"ס עם שלושת ילדיה, כדי לשמש בת לוויה של אורידיקה. תלמי התאהב בברניקי, זנח את אורידיקה, ובשנת 316/317 לפנה"ס נשא את ברניקי. לא ידוע אם הוא התגרש מאורידיקה. תלמי העדיף את ילדיו מברניקי, ובשנת 287 לפנה"ס עזבה אורידיקה את מצרים למילטוס, שם התקבלה על ידי דמטריוס פוליורקטס, שהיה אויבו של תלמי הראשון. לאחר שעזבה את מצרים השיאה את בתה לדמטריוס.אורידיקה הייתה אחותו של קסנדרוס, שירש את אביו כעוצר מוקדון ואחר כך המליך עצמו כמלך מוקדון.

מועד מותה אינו ידוע.

אלכסנדריה

אלכסנדריה (בערבית מצרית: اسكندريه, בערבית: اَلْإِسْكَنْدَرِيَّة, תעתיק: אל-אִיסְכַנְדַרִיָּה, בקופטית: Ⲣⲁⲕⲟⲧⲉ ə) היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. מספר תושביה כ-4.5 מיליון (2013).

אנבסיס (אריאנוס)

אַנָבָּסִיס (ביוונית: Αλεξάνδρου Ανάβαση) הוא ספר מאת ההיסטוריון הרומי אריאנוס מהמאה ה-2 לספירה. הספר מתאר את מסעו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית.

האנבסיס של אריאנוס הוא אחד המקורות החשובים ביותר ששרדו מהעת העתיקה לתיאור מסעו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית. עלילת הספר עניינית ומתמקדת בעיקר במהלכיו הצבאיים ולא עוסקת בחייו האישיים של אלכסנדר.

אריאנוס תיאר את אלכסנדר באור חיובי וניסה לתרץ את התקפות הזעם שלו. אריאנוס מתבסס על מקורות שלא זמינים כיום כי הם אבדו במהלך הדורות. המקורות החשובים שעמדו לרשותו כוללים את יומניו של תלמי הראשון (סוטר), רשומיו של קליסתנס, יומניו של מפקד הצי נארכוס, ספרו של אריסטובולוס מקסנדריה ומקורות אחרים. הספר מקיף את כל תקופת חייו של אלכסנדר הגדול ולרוב נחשב אמין מאוד.

אנטיוכוס הראשון

אנטיוכוס הראשון (סוֹטֶר) ("המושיע") (324 או 323 לפנה"ס - 262 או 261 לפנה"ס) מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 281 ל-261 לפנה"ס. הוא היה פרסי למחצה; אימו אפאמי הייתה אחת מהנסיכות המזרחיות שהעניק אלכסנדר כנשים לגנרלים שלו בשנת 324 לפנה"ס.

אנטיוכוס שלט בממלכה יחד עם אביו סלאוקוס הראשון (מייסד הממלכה הסלאוקית) מאז שנת 291 לפנה"ס. לאחר רצח אביו על ידי תלמי קראונוס בשנת 281 לפנה"ס, עמדה בפניו המשימה המורכבת של שמירת האימפריה בשלמותה; כמעט מיד לאחר שעלה לשלטון פרץ מרד בסוריה. הוא נאלץ להשכין שלום במהרה עם תלמי הראשון, רוצח אביו, וויתר לו על מוקדון ושטחים נוספים באזור יוון. הוא גם לא הצליח להקטין את כוחם של שליטי אסיה הקטנה.

בשנת 278 לפנה"ס פרצו הגאלטים (כך קראו לגאלים באזור זה של העולם) לאסיה הקטנה, ונראה כי הניצחון שנחל אנטיוכוס מול פלישה זו הוא שהעניק לו את התואר "סוטר" ("המושיע" ביוונית).

בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה הסורית הראשונה. המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

ב-262 לפנה"ס ניסה אנטיוכוס לעצור את כוחה הגדל של ממלכת פרגמון, שהתפתחה באסיה הקטנה, אולם הוא נחל תבוסה צבאית ליד סרדיס ומת עוד באותה שנה. לפני מותו הוא הוציא להורג את בנו סלאוקוס באשמת מרד. יורשו היה בנו השני, אנטיוכוס השני.

ארסינואי השנייה

ארסינואי (ארסינואה) השנייה (ביוונית עתיקה: Ἀρσινόη;‏ 316–יולי 270 לפנה"ס) הייתה נסיכה ומלכה מבית תלמי, בתו של תלמי הראשון, מלכת תראקיה ומקדוניה מנישואיה לליסימכוס, רעיתו של תלמי קראונוס, אחיה למחצה ויורשו של בעלה הראשון כמלך מקדוניה ומלכת מצרים מנישואיה לאחיה, תלמי השני.

בית תלמי

בית תלמי היה שושלת מלוכה הלניסטית ששלטה על מצרים. תקופת שלטונם מוכרת בספרות בשם תקופת מצרים התלמיית. השושלת שלטה במצרים במשך כ-300 שנה, מ-323 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס.

תלמי הראשון, מייסד השושלת, היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול ומקדוני במוצאו. לאחר מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס, הוא מונה לנציב (סטראפ) מצרים, ובשנת 305 לפנה"ס הכריז על עצמו כמלך מצרים ונטל את השם "סוֹטֵר" (מילולית, מושיע). המלכה האחרונה לבית תלמי הייתה קלאופטרה השביעית, שנודעה כמאהבתו של יוליוס קיסר ומאוחר יותר גם של מרקוס אנטוניוס. קלאופטרה הצליחה לשמור על עצמאותה של מצרים, אך התאבדה לאחר תבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) וניצחונו של אוגוסטוס. לאחר מותה הסתיים שלטונו של בית תלמי, ומצרים הפכה לפרובינקיה רומית.

חלק מבנות המשפחה נישאו למלכים מבית סלאוקוס, שושלת מלוכה הלניסטית נוספת ששלטה בסוריה והפכו לחלק מבית מלוכה זה. בנים נוספים מבני המשפחה שלטו בקפריסין ובקירינה.

זיהויים של בני תלמי השונים על פי מספר הוא המצאה מודרנית שנועדה להקל על ההבחנה בין בני המלוכה השונים של שושלת זאת, שבחרו במספר שמות קבועים כמו תלמי, קלאופטרה, ברניקי וארסינואי. במקורות היוונים העתיקים הבחינו בין התלמיים השונים תוך שימוש בכינוי שניתן להם. המספור בטבלה זו הוא על פי המקובל כעת.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

המאה ה-4 לפנה"ס

המאה ה-4 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 301 לפני הספירה. זוהי המאה הרביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה (ביוונית: Βιβλιοθήκη τῆς Ἀλεξανδρείας) הייתה בעת העתיקה הספרייה הגדולה והמפורסמת בעולם אשר נבנתה בעיר אלכסנדריה, בירת מצרים התלמיית.

מניחים כי נוסדה בסביבות שנת 295 לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי הראשון. הספרייה הוקמה כחלק ממקדש המוזות, המוזאיון (musaeon) (שממנו שאובה המילה מוזיאון), מתחם של השכלה ומחשבה. הקמת הספרייה בפועל מיוחסת לדמטריוס מפלרום, אשר היה גם ראש הספרייה או הספרן הראשי הראשון שלה, בין 295 ל-283 לפנה"ס. נטען כי הספרייה אחסנה בשיאה בין 400,000 - 700,000 (לדעות מסוימות אפילו מיליון), מגילות פפירוס, ובתוכן עותקים של חלק גדול מהתרבות היוונית הקדומה.

חזון הספרייה היה להשיג את כל כתבי העולם ההלניסטי ואף מעבר אליו. רצון זה היווה בין היתר את הרקע לסיפור יצירת "תרגום השבעים" לתורה, המתואר בפירוט באיגרת אריסטיאס. את הספרייה ניהל בתקופה זו אפולוניוס מרודוס, לפי מספר מקורות, עד לזמן המשוער 246/247 לפנה"ס, שבו מינה תלמי השלישי את ארטוסתנס כממלא מקומו.

סמוך לאתר הספרייה הישנה נוסדה בשנת 2003 הביבליותיקה אלכסנדרינה, הספרייה החדשה של אלכסנדריה.

מוזיאון

מוזיאון (נכתב בעבר מוסיאון) הוא מקום שמרוכזים בו אוספים בתחום מסוים או בתחומים אחדים: יצירות אמנות, חפצי אומנות, עתיקות, מדע וכדומה. זהו מוסד המאפשר לציבור גישה למוצגים המייצגים מגוון תופעות טבע, תרבות, היסטוריה ומורשת, לצורכי חינוך, מחקר, לימוד, המסרה והנאה.

מקור המושג "מוזיאון" במילה Μουσεῖον ביוונית עתיקה, שמשמעותה "היכל המוזות". המוזיאון הראשון המוכר כיום נוסד במאה ה-4 לפנה"ס, באלכסנדריה שבמצרים ההלניסטית, כנראה על ידי תלמי הראשון. ייעודו היה מקום למפגש ולמידה של הוגי דעות, משוררים ומדענים, והוא כלל את הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. המוזיאון הראשון שהכיל אוסף של חפצי אמנות היה כנראה בפרגמון שבאסיה הקטנה, באותה תקופה.

כיום ישנם אלפי מוזיאונים, המתמחים בציור, בפיסול, בממצאים ארכאולוגיים, בהיסטוריה של מקום או של תקופה ובנושאים תרבותיים שונים. ישנם מוזיאונים המוקדשים ליצירתו של אמן יחיד ומציגים תערוכות קבע מעבודותיו.

האוספים במוזיאון מסודרים לפי שיטה מסוימת או מאורגנים לצרכים שונים, כגון למידה או הסתכלות. האחראי על האיסוף והתצוגה במוזיאון נקרא אוֹצֵר.

מוזיאון לאומי הוא מוזיאון ראשי במדינה בתחומו, ופעמים רבות הוא מתוקצב על ידי המדינה.

מלחמות הדיאדוכים

מלחמות הדיאָדוֹכים התנהלו בין יורשיו (דיאָדוֹך, ביוונית עתיקה: Διαδὀχ, הוא "תופס מקומו של אחר" דהיינו יורש) של אלכסנדר הגדול על השלטון באימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר לאחר מותו בשנת 323 לפנה"ס. כיום מציינים את תקופת מלחמות הדיאדוכים כבין השנים 323 ל-280 לפנה”ס. תקופה זו מתחלקת גם היא לשני חלקים, האחד מ-323 עד 301 לפנה”ס – תקופת המאבק על השלטון המרכזי, ומ-301 עד 280 לפנה”ס – מאבקים בין היורשים וגיבוש הממלכות החדשות.

היורשים שנלחמו ביניהם היו בעיקר קציני צבאו הבכירים, וגם מקורביו האחרים ובני משפחתו. המלחמה הראשונה, שנפתחה כמעט מיד עם היוודע דבר מותו של אלכסנדר, הייתה מרד היוונים בשלטון המוקדוני הידוע בשם מלחמת לאמיה, אך הדיאדוכים, שהיו עדיין מאוחדים, הדבירו בקלות את המרד. היחסים הטובים בין הדיאדוכים לא האריכו ימים. תוך כמה שנים פרץ עימות פנימי ביניהם, כשחלק מקציני צבא אלכסנדר הגדול נותרו נאמנים לרצונו וניסו לשמור על אחדות האימפריה. אחרים, הרבים יותר והחזקים יותר, המונעים על ידי אינטרסים אישיים הצליחו לקרוע את האימפריה לגזרים ולתפוס איש איש את חלקו.

המאבק לא פסק אחרי חלוקת השלל הראשונית. מלחמות עקובות מדם נמשכו כ-20 שנה ושיאן היה קרב איפסוס (301 לפנה"ס). הקרב סימל את סיום המאבק הכללי, וחלק מהעולם ההלניסטי, במיוחד מצרים, נכנסו לתקופת שלום ושגשוג, אך העימותים נמשכו בצפונו של העולם ההלניסטי, ביוון ובאסיה הקטנה. המלחמות באסיה הקטנה שככו רק אחרי קרב קורפדיון (281 לפנה"ס) ואילו מקדוניה עברה סופית לשליטתו של אנטיגונוס השני גונאטס בשנת 276 לפנה"ס ובכך הסתיימו העימותים שהרעידו את העולם ההלניסטי.

בסיום המלחמות נוצרו מספר ממלכות, הגדולות שבהן: מצרים התלמיית, מוקדון, הממלכה הסלאוקית ומספר ממלכות הלניסטיות במרכז אסיה. אף על פי שהעימות הכללי שכך, נמשכו מעשי איבה בין הארצות השונות עד שקיעתו של העולם ההלניסטי וכיבושו בידי הרומאים.

בימינו נהוג לכנות מאבק חריף על השלטון המתחולל בין יורשים כ"מלחמת דיאדוכים".

מצרים התלמיית

מצרים התלמיית הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. שלטון הלניסטי בתולדותיה של מצרים העתיקה, שראשיתה בכיבוש מצרים על ידי אלכסנדר הגדול מידי פרס בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר הגדול, חולקה האימפריה שכבש בין יורשיו הדיאדוכים, ומצרים נפלה בידיו של תלמי הראשון. צאצאיו משלו במצרים עד 30 לפנה"ס ולאחר מכן נשלטה מצרים בידי האימפריה הרומית.

מצרים הייתה אחת הממלכות ההלניסטיות הגדולות והחזקות ביותר. תקופת הזוהר של הממלכה נמשכה למעלה מ-100 שנה תחת שלטונם היציב של שלושת המלכים הראשונים. בימיו של תלמי הרביעי (שלט בין 221 ל-205 לפנה"ס) החלה שקיעת הממלכה. במהלך המאה ה-2 לפנה"ס נכנסה הממלכה לתקופת תוהו ובוהו, וללא שלטון יציב אבדה את עצמאותה לרומא שהשתלטה עליה באופן מלא בשנת 30 לפנה"ס.

מצרים התלמיית הייתה מרכז מדעי ותרבותי מהמעלה ראשונה בעולם הקלאסי. הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, לדוגמה, הייתה המוסד החינוכי הגדול ביותר בזמנה. יצירות אמנות, ספרות, אדריכלות ואחרות קישטו את הממלכה ופיארו את שם שליטיה מעבר לים.

סלאוקוס הראשון

סֵלֵאוּקוּס הראשון ניקאטור (ביוונית: Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ; מבוטא: Séleukos Nikátōr, בעברית: "סֵלֵאוּקוּס המנצח"; ‏356 לפנה"ס‏–‏281 לפנה"ס) היה דיאדוך, מייסד בית סלאוקוס ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. הוא החל את דרכו כמפקד בכיר בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחרי מותו השתתף במלחמות הדיאדוכים ויצא מהן עם השלל הרב ביותר.

בהתחלה כרת ברית עם פרדיקס, שהיה עוצר האימפריה אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה ונרצח תוך שנתיים, לא בלי סיועו של סלאוקוס. בחלוקת השלל בחתימת הסכם טריפאראדיסוס קיבל את הסטרפיה (מחוז) של בבל, אך נאלץ לוותר עליה לטובת אנטיגונוס שתום העין. בלית ברירה קשר את גורלו בתלמי הראשון, הימור שהסתבר בדיעבד כמוצלח ביותר.

ניצחונו של תלמי בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס אפשר לו לשוב לבבל עם צבא קטן בן 1000 חיילים לערך שקיבל מתלמי. עם צבא זה יצא לכבוש את נחלתו בחזרה. תוך 9 שנים (בין 311 עד 302 לפנה"ס) הצליח סלאוקוס להשתלט על כל השטחים המזרחיים של האימפריה המפורקת, פרט להודו אותה נאלץ להותיר לצ'אנדרגופטה ובתמורה קיבל 500 פילים ופיצויים נוספים. בעזרת חיל פילים זה הצליח להביס את אנטיגונוס ובנו דמטריוס בשיתוף פעולה עם ליסימכוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס.

בחלוקה נוספת של השלל קיבל את כל סוריה, חלקים רחבים מאסיה הקטנה, פניקיה ועוד. בעת חלוקת השלל התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין תלמי על שליטה בארץ ישראל. שני האישים טענו שהיא הובטחה להם. אף על פי שתלמי לא שלח את חילו לקרב נגד אנטיגונוס והעדיף להסתכל מהצד על אף שבאופן רשמי היה חבר בקואליציה נגד אנטיגונוס, הצליח תלמי לשמור את ארץ ישראל לעצמו. מחלוקת זו נמשכה כ-150 שנים עד אשר אחד מצאצאיו, אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל וצירף אותה לממלכתו.

לכידתו של דמטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהמשיך לעורר בעיות, בשנת 285 לפנה"ס הוסיפה ליוקרתו. סלאוקוס השתמש בבעיות פנימיות בממלכתו של ליסימכוס ותקף את האחרון בשנת 281 לפנה"ס. בקרב קורופדיום הביס סלאוקוס את צבאותיו של ליסימכוס וצירף את נחלתו לממלכתו, שכללה כעת כמעט את כל האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר, למעט מצרים, מוקדון ויוון גופא. סלאוקוס לא זכה ליהנות מפירות ניצחונו ונרצח באותה שנה על ידי בנו של תלמי הראשון וחותנו של ליסימכוס, תלמי קראונוס.

בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה. בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, וקרא לה על שם אביו אנטיוכוס. העיר שימשה בתקופה ההלניסטית כעיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. עיר הנמל שלה הייתה סלאוקיה פייריה שאותה יסד סלאוקוס הראשון ובה הובא לקבורה. ‏

פרעוני מצרים

ערך זה כולל רשימה של פרעוני מצרים העתיקה, החל מהתקופה השושלתית הקדומה, בשנת 3000 לפנה"ס לערך וכלה בקיצו של בית תלמי, כאשר הפכה מצרים לפרובינציה רומית תחת שלטונו של אוגוסטוס קיסר בשנת 31 לפנה"ס. עקב הערפל ההיסטורי ששורר בחלק מהתקופות והבעיה שזוהתה בקביעת הכרונולוגיה המצרית והכרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק ייתכנו כפילויות ואי דיוקים בתאריכים הנקובים כאן. בעיקרון התיארוך בטבלאות נעשה לפי הכרונולוגיה הגבוהה.

צפון אפריקה

צפון אפריקה הוא אזור גאוגרפי השוכן בחלקה הצפוני של יבשת אפריקה, חלקו הגדול של האזור נמצא לאורך חופי הים התיכון.

קרב איפסוס

קרב איפסוס היה קרב שהתרחש בשנת 301 לפנה"ס כחלק ממלחמות הדיאדוכים (מלחמות הירושה על האימפריה של אלכסנדר הגדול), בכפר בשם איפסוס בפריגיה (באסיה הקטנה ובטורקיה של ימינו). אנטיגונוס מונופתלמוס ובנו דמטריוס פוליורקטס עמדו מול קואליציה של שלושה משריו האחרים של אלכסנדר מוקדון: קסנדרוס (שליט מוקדון), ליסימאכוס (שליט תראקיה) וסלאוקוס הראשון, שליט בבל והממלכה האחמנית. במהלך הקרב עשו כל אחד מן הצדדים שימוש בעשרות אלפי לוחמים מכל צד וביניהם גם פילי מלחמה. הקרב מתואר על ידי פלוטארכוס ב"חיי דמטריוס". הקרב נחשב, לצד קרב רפיח, לקרב החשוב ביותר בתקופה ההלניסטית. במהלך הקרב מת אנטיגונוס, שהיה בן 81 ובנו ירש את כסאו, אך הצד שלהם נחל כישלון בקרב.

אנטיגונוס מונופתלמוס היה שליט האזורים שבהם נמצאות כיום סוריה, טורקיה, לבנון וחלק מישראל. עד לקרב איפסוס נחל אנטיגונוס הצלחה יחסית במלחמות הדיאדוכים. המצור על רודוס גרם לתושבי האי להסכים לסייע לאנטיגונוס עם כל אויב למעט תלמי הראשון. קסנדרוס נותר מבודד ותלמי עצמו התאושש מתקיפה של אנשי אנטיגונוס ב-306 לפנה"ס. אנטיגונוס פנה לתקיפת קסנדרוס. סלאוקוס, שרק זמן קצר קודם לכן העניק לצ'נדרגופטה מאוריה חלק מאדמותיו במזרח תמורת 500 פילי מלחמה, החליט לפצל את כוחותיו של אנטיגונוס ולפלוש לאסיה הקטנה. השניים הצליחו להדוף את אנטיגונוס ולכבוש חלקים נרחבים מאסיה הקטנה. ארץ ישראל נפלה בידיו של תלמי הראשון לאחר התמוטטות שלטון אנטיגונוס. אתונה נקלעה לאנרכיה ולשלטון עלה לאכארס (Lachares) שהפך עד מהרה לטירן. דמטריוס נקרא שוב לשקם את הדמוקרטיה.

הקרב מסמל למעשה את כישלון הניסיון האחרון להחזיק את האימפריה של אלכסנדר הגדול כיחידה אחת ואת התפוררותה הסופית.

תלמי השני

תלמי השני פילדלפוס (ביוונית: Πτολεμαῖος Φιλάδελφος;‏ 309 לפנה"ס - 246 לפנה"ס) היה בנו של מייסד השושלת התלמיית, תלמי הראשון סוטר וברניקי בת מאגאס (ברניקי הראשונה). היה מלך מצרים התלמיית משנת 283 לפנה"ס עד 246 לפנה"ס. נתפס כאחד מחשובי המלכים של השושלת התלמיית. תחת שלטונו התבססו הספרייה והמוזיאון המפורסמים של אלכסנדריה. על פי המסורת היהודית (כפי שמוצג באיגרת אריסטיאס) תלמי השני הוא פטרונו של תרגום השבעים.

לאחר מותו, צורף לשמו הכינוי "פילדלפוס" (אוהב-אחותו) כאות על כך שארסינואי השנייה, אשתו השנייה, הייתה אחותו הן מאביו והן מאמו.

נודע כמלומד ובעל תאווה עצומה למילה הכתובה, אך גם בנטייתו לרדוף אחרי נשים רבות, ובעושרו שעלה על אוצרותיו של כל מלך בן תקופתו ואף הוקבל לזה של המלך שלמה המלך. בשונה מאביו, שהיה לוחם ומצביא דגול בצבאו של אלכסנדר הגדול, היה תלמי השני פילדלפוס נהנתן שנמנע מלצאת לקרב יחד עם חייליו ומפקדיו.

ניהל מדיניות כלכלית המבוססת על טכנולוגיה חקלאית, שביססה תשתית למדיניות חוץ תוקפנית לשם הרחבת ממלכתו והגנה על מצרים. ביסס את פולחן אלכסנדר הגדול והרחיבו לעצמו, למשפחתו, ולכל שושלתו.

במהלך כהונתו ניהל תלמי פילדלפוס מספר מלחמות ובהן המלחמה הסורית הראשונה והמלחמה הכרמונידית, בהן התבטאה מדיניות החוץ התלמיית הייחודית. לעומת זאת, במלחמה הסורית השנייה, הודגשה דווקא חולשתה של מצרים תחת תלמי.[דרושה הבהרה]

בית תלמי
תלמי הראשון • תלמי השניתלמי השלישיתלמי הרביעיתלמי החמישיקלאופטרה הראשונהתלמי השישיקלאופטרה השנייהתלמי השביעיתלמי השמיניקלאופטרה השלישיתתלמי התשיעיקלאופטרה הרביעיתתלמי העשיריברניקי השלישיתתלמי האחד עשרתלמי השנים עשרקלאופטרה החמישיתברניקי הרביעיתקלאופטרה השביעיתתלמי השלושה עשרתלמי הארבעה עשרתלמי החמישה עשר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.