תכלאל

התִּכְּלַאל (ברבים "תַּכַּאלִיל") הוא שמו של הסידור אצל יהודי תימן. פירוש המילה "תכלאל" הוא "הכולל", דוגמת "כל בו". יש המזהים מילה זו מלשון כליל - נזר[1].

סידור זה כולל בתוכו את הטקסטים ותמצית מההלכות הנדרשות ליהודי במעגל השנה - ימי חול, שבתות וחגים; וכן במעגל החיים - כברית מילה, פדיון הבן, חתונה ועוד. התכלאל הוא קובץ שנערך על ידי חכמי תימן הראשונים.

תכלאל קדמונים
עמוד שער, תכלאל קדמונים

נוסחאות התפילה בתימן

קיימים שני נוסחי תפילה תימניים עיקריים: נוסח בלדי ונוסח שאמי, אשר שימשו זה לצד זה ברוב ככל הערים בתימן. פירוש השם "בלדי" בערבית הוא "מקומי", כלומר, של תימן. מקור השם "שאמי" במונח הערבי "בלאד א-שאם" (الشام), כלומר, אזור הצפון. מבחינה גאוגרפית, הכוונה לסוריה, לבנון, ארץ ישראל ועבר הירדן, שנתפסו כיחידה אחת בתקופות קדומות. הנוסח הספרדי כונה "שאמי" (شامي) כיוון שהוא הובא לתימן מ"בלאד א-שאם", כלומר, מאזור ארץ ישראל שהיא חלק מ"בלאד א-שאם".

עד המאה ה-18 יהדות תימן ברובה המכריע התפללה בנוסח תפילה אחיד. הנוסח המקומי, ה"בלדי" שלט בכיפה[2]. השפעה גדולה יותר של הנוסח ה"שאמי" החלה במחצית השנייה של המאה ה-18 על ידי פעולתו של הרב שלום עראקי, כך שמן המאה הזו שלטו בתימן שני הנוסחים.

בכפרים וביישובים הקטנים בדרך כלל נוסח אחד שלט ללא עוררין. למעט הבדלים דקים (הבדלים קצת יותר משמעותיים בנוסח השאמי) כל נוסח היה דומה בכל מקום.

נוסח בלדי

נוסח תימן הבלדי תואם בעיקרו את נוסח התפילה של הרמב"ם המובא בספרו משנה תורה. ההנחה הפשוטה היא שהתימנים אימצו את נוסח הרמב"ם[3], אולם בקרב יהודי תימן ישנה מסורת שהרמב"ם, למרות היותו ספרדי, ראה בנוסח התפילה התימני את הנוסח האותנטי ביותר ובשל כך אימץ את נוסח התפילה של יהודי תימן[4].

בין כך ובין כך, הגם שהנוסח הבלדי לא השתנה כמעט בכלל במהלך הדורות, נתווספו לו קטעים רבים בהשפעת סידורי ספרד והקבלה במהלך השנים. הדרדעים מיעטו מאוד בתוספות אלה, והשמיטו אותן בשלבים מאוחרים יותר כמעט כליל.

עד המאה ה-16 כלל נוסח זה בעיקר את תפילות היסוד הקבע והחובה שיסודן באנשי הכנסת הגדולה, במשנה ובתלמוד, וכן תוספות של פיוטים, סליחות ומזמורי תהילים שנאמרו על פי מסורת שבעל פה. מסוף המאה ה-16, בעקבות השפעת נוסח ספרד על ארץ ישראל, נכנסו תוספות מעטות לסדר התפילה. סדר התפילה הקרוי היום "בלדי" גובש על ידי המהרי"ץ (הרב יחיא צאלח) בשנות ה-70 של המאה ה-18. המהרי"ץ ערך את הסידור וכתב לו פירוש מקיף בשם "עץ חיים". בכוח אישיותו הצליח מהרי"ץ לבלום את אימוץ נוסח ספרד. הגרסה של מהרי"ץ לנוסח התפילה הבלדי דחקה את שאר הגרסאות הבלדיות, כך שמרבית מתפללי הבלדי נהגו על פי סידורו של מהרי"ץ.

ההשפעה הגדולה ביותר לנוסח התפילה הבלדי היה באזור צנעא ובסביבתה וכן באזורים שהיה להם קשר רוחני הדוק עם קהילת צנעא. בדרום תימן ובצפונה הייתה השפעת הנוסח הבלדי מעטה.

נוסח שאמי וההתנגדות אליו

מקור השם הוא במילה הערבית "שאם"[5] שמשמעותה סוריה הגדולה (שכללה גם את ארץ ישראל). זאת אומרת שנוסח זה הוא נוסח ארץ-ישראלי, כפי שנהג במאה ה-16 על ידי מתיישבי ארץ ישראל החדשים- נוסח הספרדים (השונה מנוסח ארץ ישראל הקדום). נוסח התפילה השאמי הוא בעיקרו הנוסח הספרדי עם מעט הבדלים שנשמרו על פי הנוסח התימני המקורי (הבלדי). נוסח זה הוחדר לתימן בתחילת המאה ה-18, ביחד עם סידורי הדפוס שהובאו לשם. היו חכמים שדגלו בצורך לעבור לנוסח זה והיו שהתנגדו לכך ודגלו בנוסח התימני המקורי.

בשליש השני של המאה ה-18 הייתה השפעה גדולה לנוסח השאמי בתימן, כיוון שנוסח הספרדים הופץ על ידי סידורים ספרדיים שנידפסו בהמוניהם מחוץ לתימן. הנוסח המקורי של יהודי תימן היה כתוב על כתב יד ולא נידפס כיוון שבתימן לא היה בית דפוס (הדפוס נאסר עד הדור האחרון לגלות תימן על ידי מלך תימן האימאם יחיא חמיד א (ל)דין). כאשר הנוסח הספרדי מופץ בהמוניו על ידי בתי דפוס, לא היה כמעט סיכוי לנוסח תימן שבכתב יד לשרוד. יתירה מזו, רוב יהודי תימן היו עניים וסידורים כתבי יד עלו ביוקר רב לעומת[דרוש מקור] סידורים מודפסים. הכרוניקן ר' חיים חבשוש מספר כי בצנעא התפללו בנוסח זה ברובם המכריע של בתי הכנסת. יש לזקוף עובדה זאת גם לרוח התקופה ולפעולות של הרב שלום עראקי ובנו הרב יחיא עראקי. במאה ה-19 צומצמה השפעת הנוסח השאמי בצורה ניכרת, ויש לזקוף זאת לזכות פעולת המהרי"ץ וכן לעובדה שלנוסח השאמי לא היה נוסח אחיד.

נוסח השאמי היה פופולרי מאוד במחוז שרעב, שבדרום תימן. אף על פי כן, גם שם נשתמרו כמה מנהגים ייחודיים ליהודי תימן, כמו למשל, פיוטי שמחת תורה ופיוטי הושענות לסוכות, שהמקור להם הוא בסידור של רבי סעדיה גאון.

אחד מהמתנגדים העיקריים להחדרת הנוסח הספרדי לתימן היה הרב יחיא צאלח (מהרי"ץ), שחי ופעל בעיר צנעא בתימן באמצע המאה ה-18. הוא חיבר פירוש על סידור התפילה התימני (הבלדי) שנקרא "עץ חיים". אחת הסיבות שהביאו אותו לכתוב את פירושו "עץ חיים" היא הרצון לבסס את מנהגי יהודי תימן המקוריים ולמנוע את השפעת הסידור הספרדי על התימני. רוב המתפללים על פי הנוסח הבלדי הולכים על פי נוסחאותיו של מהרי"ץ אותן קבע בחיבורו "עץ חיים". יש לציין שבנוסח הבלדי הרגיל ישנן כמה הוספות שנוספו בהשפעת הנוסח הספרדי (בעיקר פיוטים) ובהשפעת הקבלה (למשל אמירת הקטע "בריך שמיה" מספר הזוהר). הדרדעים התנגדו להוספות אלו והלכו על פי נוסח התפילה של הרמב"ם ללא כל תוספת (ובשל כך התפילה אצלם קצרה בהרבה מהמקובל אצל שאר התימנים וגם אצל שאר עדות ישראל).

הרב יוסף צוברי, רבה של העדה התימנית בתל אביב הביא בסידורו "כנסת הגדולה" שני תכאליל קדומים (בני שלוש מאות שנים) שכמה מנוסחאותיו קרובות לשאמי. כך שנראה כי הנוסח השאמי היה נמצא בתימן ולא הוחדר על ידי הרב עראקי. אמנם נראה יותר, כי הסידורים המודפסים שהגיעו מחוץ לתימן כמאה שנה לפני הרב עראקי, הם שגרמו לשינוי בנוסח כתבי היד של לבלרי תימן המאוחרים. התכלאלים הקדומים ביותר המושפעים מספרי הדפוס הם מסוף המאה ה-16 ובאלו שלפניהם לא נכרת השפעה זו, והנוסח קרוב לבלדי[6].

הפיוט בתכלאל

הפיוטים המקובלים אצל יהודי תימן הם פיוטים שנתחברו בתימן עצמה, פיוטי רב סעדיה גאון או פיוטים שמוצאם בספרד (מתקופת תור הזהב).

תכלאלים נפוצים

  • תכלאל עם פירוש עץ חיים. ירושלים תרנ"ד-תרנ"ח. עם הערות של המו"ל הרב אברהם אלנדאף.התכלאל באתר ויקיטקסט
  • סידור תפילת כל פה. ירושלים תרס"ג. ושוב נדפס עם הוספות מהרב שלום יצחק הלוי בשנת תרצ"ה.
  • סידור שיבת ציון. הוצאת אשכול תשי"ב בעריכת הרב יוסף קאפח.
  • תכלאל קדמונים. צילום כתב יד הרב שלום קורח ירושלים תשכ"ד. (זהו תכלאל צילום ואין מתפללים בו)
  • סידור שיח ירושלם. הוצאת מכון משה.
  • תכלאל תורת אבות בהוצאת הרב נתנאל אלשיך.
  • תכלאל עם פירוש עץ חיים והערות בהוצאת הרב שמעון צאלח.
  • תכלאל המבואר (לימות השנה בלבד). עם פירושו של הרב פנחס קורח.

סידורים שאמיים

  • בית יעקב והמחזורים זכור לאברהם, בית הזכרון, בית הכפורת- כולם בהוצאת יעקב קרואני
  • כנסת הגדולה לפי הרב יוסף צובירי (מהדורה ראשונה עם פירוש אמ"ת ויצי"ב בעריכתו, מהדורה שנייה ללא הפירוש בעריכת תלמידיו יוסף עראקי הכהן ואדם בן נון)
  • תפילה לאל חי - הוצאת נוסח תימן
  • שיח שפתותינו - הוצאת שלמה עמיהוד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב פנחס קורח בהקדמתו לתכלאל המבואר עמוד 15 "יש הסוברים שלהיותם כוללים וכו' לכן נקראו בשם זה, אך לענ"ד נראה משמעות תכלאל מקבילה למשמעות תאג' בחומשי התורה, וכשם שהתאג', הוא כתר בלשון הקודש, כן קראו לסידור בשם תכלאל מלשון כליל, הוא נזר ועטרה, שכן הוראת המילה אכליל בלשון ערבי הוא נזר ועטרה".
  2. ^ החוקרים המודרניים מקבלים את הטענה כי הנוסח הבלדי הוא נוסח התפילה המקורי של יהודי תימן לאור בדיקה של סידורים תימניים עתיקים מכתבי יד.
  3. ^ כך היא דעתו של הרב שלום יצחק הלוי בהסכמתו לתכלאל קדמונים.
  4. ^ כך היא דעת הרב יוסף קאפח בהקדמתו לסידור "שיבת ציון", וכך היא דעת הרב יצחק רצאבי הובאו דבריו בתכלאל עץ חיים בהוצאת הרב שמעון צאלח.
  5. ^ 'שאם' הוא שמאל והארצות הצפוניות נקראו שמאל כשהמבט תמיד מזרחה. כמו בלשון התורה 'ואפנה על ימין או על שמאל'
  6. ^ משה גברא, מחקרים בסידורי תימן, בני ברק תש"ע, חלק א עמוד 50
יוסף קאפח

הרב יוסף קאפח (י"ב בכסלו ה'תרע"ח - י"ח בתמוז ה'תש"ס; 27 בנובמבר 1917 - 21 ביולי 2000) היה פוסק תימני-ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד ותימן, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל. זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק ופרס כץ, וכן בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

יחיא צאלח

הרב יחיא צאלח (מכונה גם מהרי"ץ או מהר"י צאלח; 1713–1805), היה מגדולי רבני תימן במאה ה-18, מחבר הספר "פעולת צדיק", ועוד.

מחזור ויטרי

מחזור ויטרי הוא ספר הלכה ומחזור תפילות, שערך רבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמידו של רש"י. המחזור, שכתיבתו הושלמה בשנת 1208, נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות.

נוסח איטליה

נוסח איטליה (או בשמותיו האחרים "מנהג איטליאני", "מנהג בני רומי", "מנהג לועזים") הוא נוסח תפילה המקובל על יהודי איטליה שאינם ממוצא אשכנזי או ספרדי.

נוסח אשכנז

נוֹסַח אַשְׁכְּנַז הוא נוסח התפילה המקובל אצל חלק מהיהודים יוצאי ארצות אשכנז.

נוסח הספרדים

נוסח הספרדים הוא נוסח התפילה של הסידור המקובל כיום בקרב הקהילות הספרדיות השונות ורוב יוצאי עדות המזרח (חוץ מיהודי תימן).

נוסח ספרד

נוסח ספרד הוא נוסח תפילה שהתקבל בתנועת החסידות במזרח אירופה. מתפללים בו חסידים וצאצאיהם.

נוסח פרס

נוסח פרס הוא נוסח תפילה בו נהגו להתפלל בעבר יהודי פרס ובוכרה. הנוסח מבוסס רובו ככולו על סידור רב סעדיה גאון.

לקראת סוף המאה ה-18 הגיע לפרס השדר הירושלמי ר' יוסף מאמאן, שהזדעזע לראות את חוסר בקיאותם של יהודי פרס בנושאי יהדות בכלל ובתפילה בפרט. סידורים בנוסח פרס היו רק בכתבי יד בודדים, ויהודים רבים כלל לא ידעו להתפלל. ר' יוסף מאמאן שכנע את יהודי פרס לעבור לנוסח הספרדים ודאג להפיץ סידורים מודפסים. מאז, בתהליך דומה לזה שעבר על יהודי המשריק, נשתרש נוסח הספרדים בקרב יהודי פרס ובוכרה, ונוסח פרס חדל מלהתקיים.

נוסח רומניא

נוסח רומניא (הידוע גם כ"נוסח הרומניוטים") הוא נוסח התפילה של הסידור בו התפללו יהודי יוון וקהילות הבלקן. לרומניוטים היו גם מנהגים מיוחדים באמירת ההפטרה.

בדומה לנוסח איטליה גם הנוסח הרומניוטי מתאפיין בקרבה מסוימת לנוסח הארץ-ישראלי הקדום. למעשה הנוסח הקרוב ביותר לנוסח הרומניוטי הוא הנוסח האיטלקי, ושני הנוסחים יחד מכילים מסורות קדומות שנעלמו בנוסחי תפילה אחרים, כדוגמת אמירת כל נדרי בעברית. על פי המסורת של הקהילה, מוצאם של היהודים הרומניוטים הוא מארץ ישראל, דבר שהביא להשפעה גם על נוסח התפילה. גם התוכן הפיוטי במחזור רומניא הוא בעיקר מפייטני ארץ ישראל הקדומים והוא הולך בזה כפי מנהגי איטליה, אשכנז וצרפת שאימצו את הפיוט הארץ ישראלי ושלא כמנהג ספרד ותימן.

נוסח הרומניוטים כמעט ונעלם לחלוטין לאחר גירוש ספרד, כאשר הגיעו לארצות אלו יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים שהביאו איתם את נוסח התפילה שלהם שדחק את הנוסח הרומניוטי. סידורים על פי נוסח הרומניוטים נדפסו במספר קטן מאוד של מהדורות וכיום כמעט ולא מתפללים בו. בתי כנסת רומניוטים מצויים ביוון בערים יאנינה ואתונה (תפילות בעיקר בימים נוראים), ברומניה קונסטנצה- "בית כנסת הגדול" ובעוד קהילות בבלקן. בניו יורק, בבית הכנסת קהילה קדושה יאנינה מתקיימות תפילות בשבתות וחגים, שמשתמשים בסידור ספרדים, אבל נשמרו כמה פיוטים ממנהג רומניא שנשמרו בצילום ככתב יד. בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הוא נוסח הספרדים.

נוסח תפילה

נוסח תפילה הוא מכלול הטקסטים של התפילה והמנהגים הנלווים אליהם. החל מזמן אנשי כנסת הגדולה ועד לעת החדשה התפתחו ביהדות עשרות נוסחי תפילה. נוסח התפילה בו מתפלל אדם מסמל בדרך כלל את שייכותו לקהילה מסוימת בה מונהג אותו נוסח.

סדר רב עמרם גאון

סדר רב עמרם גאון הוא סידור תפילה שנערך על ידי רב עמרם גאון בן המאה התשיעית והוא אחד מסדרי התפילה היהודיים הקדומים ביותר.

סידור

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

סידור רש"י

סידור רש"י הוא חיבור על סדר התפילה המיוחס לרש"י, פרשן המקרא והתלמוד בן המאה ה-11.

מחיבורים של תלמידי רש"י מהמאה ה-12 אנו למדים על קיומו של "סידורו של רבי שלמה", כמו כן בכתבי היד של חיבור זה מהמאה ה-13 לספירה מכונה החיבור "סידור רבינו שלמה". כל אלו הביאו לייחס את חיבור זה לרש"י ולבית מדרשו.

עת שערי רצון להפתח

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. בנוסח איטליה הוא נכלל בסליחות בתפילת נעילה של יום הכיפורים. יש אף קהילות הנוהגות לאמרו עבור יולדת במהלך הלידה. הפיוט חובר על ידי המשורר הספרדי ר' יהודה בן-שמואל אבן-עבאס במאה ה-12.

פרשת חקת

פרשת חֻקַּת היא פרשת השבוע השישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ב, פסוק א', ויש בה 87 פסוקים.

בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת חוקת ביחד עם פרשת בלק. לפי מנהג התימנים, גם בארץ ישראל מחברים פרשות אלו, במקום לחבר את פרשות מטות-מסעי אצל הדרדעים השתמר מנהג קדום ולפיו במקום לחבר את פרשת חקת עם בלק, מחלקים אותה לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד פרק כ', פסוק כ"א) לפרשת קרח ואת חציה השני (משם ואילך) לפרשת בלק.

החל מפרשה זו מתארת התורה את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים, בניגוד לפרשות הקודמות שתיארו את האירועים בשנה השנייה.

שיח ירושלם

שִׂיחַ יְרוּשָׁלַ ִם הוא סידור תכלאל ומחזור תפילה בנוסח תימני בלדי. הסידור נערך על ידי הרב יוסף קאפח, ויצא לאור בהוצאת מכון משנת הרמב"ם.

שלום שבזי

רבי שלוֹם שבזי, המכונה גם אבא שׁלום שבזי (ה'שע"ט, 1619 – ה'תמ"ו או ה'ת"פ, 1686 או 1720) היה מגדולי החכמים והמשוררים של יהדות תימן.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תחנון

תחנון או נפילת אפיים הוא אוסף קטעי תפילה (בקשת תחנונים) שנאמרים לאחר תפילת שמונה עשרה (תפילה במנין - לאחר חזרת הש"ץ). אמירת התחנון היא נוהג בתפילות שחרית ומנחה ברוב ימות החול בשנה.

אמירת התחנון אינה חיוב אלא מנהג ולכן ישנם ימים שנהוג לא לאומרו, הרב עובדיה יוסף התיר לבני אדם הממהרים לעבודה לדלג אמירת התחנון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.