תיקוף

תִּקּוּף (פריודיזציה) הוא מתודולוגיה בחקר ההיסטוריה, בעזרתה קובעים היסטוריונים פרקים מוגדרים ברצף האירועים שנרשמו לאורך הזמן. החלוקה לתקופות המוצעת בהיסטוריוגרפיה איננה "טבעית"; כל חלוקה נובעת מפרשנות של היסטוריון או אסכולה של היסטוריונים לרצף אירועים ומהלכם. ובקביעת תיקוף ישנה אמירה או מכלול אמירות על מהותה של תקופה.

History timeline
התיקוף המקובל של ההיסטוריה האנושית, בהיסטוריוגרפיה המערבית

קביעתו בתרבות ובמדע

התיקוף הוא חלק אינטגרלי מן התרבות האנושית; מאז היותה נזקקו בני האדם להעניק משמעויות לפרקי זמן, בדברי ימי הכלל והפרט. מלבד היסטוריונים, לקחו חלק בתיקוף גם הוגי דעות, אנשי דת, מדינאים, ואף אמנים. האירועים הנחרצים בקיום האנושי קובעים את גבולי התקופות בתודעה האנושית, ובכלל זה בהיסטוריוגרפיה העממית והממוסדת; בין שהם בשל תנודות איתני הטבע: רעידת אדמה או בצורת, בין שהם בתחום המדיני, כמו מלחמה, התחלפות השלטון והשליט, או בשל גילויים, המצאות ושינויים בתרבות, במדע ובטכנולוגיה. אירועים אלה סוגרים או פותחים תקופה חדשה ואחרת. אחד מאתגרי ההיסטוריון, בעשותו את מלאכת הכתיבה ההיסטורית, הוא להבחין בין הרצף והמסורת לבין התמורה והמהפכה ברצף הזמן, ולבדוק מהם היחסים ההדדיים ביניהם. כמו כן, תהליכים היסטוריים רבים מתמשכים במקביל, או למרות, התמורה והמהפכה, או שמתקיימת, במעין תקופת ביניים, חפיפה בין סיומה של תקופה אחת, לבין תחילתה של חדשה.

בראשית העת החדשה, התקבלה חלוקת הציויליזציה האנושית, מאז המצאת הכתב, לשלוש תקופות עיקר: העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה. היסטוריונים מחלקים בהן תקופות משנה, כמו למשל תקופת הרנסאנס, או תקופת הבארוק, בראשית העת החדשה. במאה ה-19, יישם הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל את החלוקה הזו ב"תולדות הפילוסופיה", כחלק מן השיטה שהציע להבנת תולדות הרעיונות.[1]

התקופה הפרה-היסטורית, שעד להמצאת הכתב, תוּקפה, בדרך כלל, בהיסטוריוגרפיה המודרנית, על פי השליטה של האדם בחומר, כמו האבן והברזל, ודרגת ההתפתחות של ההתיישבות האנושית.[2]

שיטות ומגמות

תקופות היסטוריות
ראו גם: תקופות פרהיסטוריות

בהיסטוריוגרפיה שנכתבה מאז העת העתיקה, מקובלת חלוקה לתקופות על פי הכוח המדיני, כלומר הגמוניה ושליטה מדינית על אוכלוסייה, אשר משליכה על יצירתה של תרבות במלאתה. תפיסה זו מקובלת גם בהיסטוריוגרפיה המודרנית; וכך למשל נקבע, ברוב האסכולות ההיסטוריוגרפיות, סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים, בשנת 476, כאשר נפלה הקיסרות הרומית המערבית.

חלופות אחרות לתיקוף סוף העת העתיקה הוצעו בהיסטוריוגרפיה באירועים המעצבים: יסוד קונסטנטינופוליס על ידי קונסטנטינוס (330), וביזת רומא על ידי הוויזיגותים (410). לדעתו של ההיסטוריון בן המאה ה-19, אנרי פירן[3] העת העתיקה הסתיימה במאה ה-8 עם התפשטות הכיבוש הערבי מוסלמי באירופה.

ראשית העת החדשה נקבעה, בדרך כלל, בתקופת הרנסאנס במאות ה-14 וה-15. דעות נוספות מציעות לקובעה על פי גילוי העולם החדש (המאות ה-15-16), כיבוש קונסטנטינופוליס על ידי העות'מאנים (1453), תחילת הדפוס (1436), או הרפורמציה (1517)

אצל חלק ניכר מההיסטוריונים של תולדות עם ישראל, מקובלת התפיסה כי ההגמוניה המדינית היא המצע והמסגרת ליצירת תרבות עצמית; אולם התקופה נחקרת ונלמדת על פי התרבות והיצירה בספרות ובאמנות, ונקראת על שמה; כך למשל, נקראת תקופת היצירה היהודית המגוונת בחצי האי האיברי בימי הביניים, תקופת "תור הזהב של יהדות ספרד". גירוש ספרד בשנת 1492, הוא קו הגבול בין ימי הביניים לבין העת החדשה בתולדות האומה, על פי חלק מההיסטוריונים, ואילו אחרים סוברים שתחילתה של החדשה בתולדות היהודים הוא במאה ה-18, ובמיוחד במהפכה הצרפתית בשנת 1789.

התפתחות ספרות ההלכה היהודית חולקה לתקופות. תקופת התנאים עד לחתימת המשנה סביב שנת 200. לאחריה תקופת האמוראים עד חתימת התלמוד הבבלי בראשית המאה ה-6 (ממשיכיהם של האמוראים במהלך המאה השישית מכונים סבוראים). לאחר חתימת התלמוד פעלו הגאונים עד לשקיעת המרכז התורני בבבל. בימי הביניים התחולל תור הזהב של יהדות ספרד מראשית המאה ה-11 והסתיים בגירוש ספרד בשנת 1492. החכמים שפעלו עד חתימת "השולחן ערוך" במאה ה-16 מכונים ה"ראשונים", והחכמים שלאחר חתימת ה"שולחן ערוך" הם ה"אחרונים".

בתולדות והיישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה, נחשבות כפותחות תקופה חדשה, שנת 1881 תרמ"א-תרמ"ב,[4] שנת 1917, כאשר כבש הצבא הבריטי את ארץ ישראל ופתח את תקופת המנדט הבריטי, ושנת 1948 תש"ח-תש"ט, שבה התחוללה מלחמת העצמאות והוקמה מדינת ישראל.[5]

ראו גם

היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

לקריאה נוספת

  • Lawrence Besserman, ed., The Challenge of Periodization: Old Paradigms and New Perspectives, 1996
  • Bentley, J. H., 'Cross-Cultural Interaction and Periodization in World History', American Historical Review, June 1996, pp. 749–770.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרידריך היגל, מבוא לתולדות-הפילוסופיה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ן, עמ' 242-203.
  2. ^ ראו למשל: מישל בארבאזה, ז'אק ברטן, הכלים הראשונים, כיבוש האש, המרחב והחומר, בתוך: פייר וידאל-נאקה, אלי בר-נביא (עורכים), תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 3-2.
  3. ^ "מוחמד וקרל הגדול", אנרי פירן.
  4. ^ ראו למשל: גצל קרסל, פסח תרמ"א (1881) פתח תקופה חדשה בתולדות עמנו : עם שנת המאה לפוגרומים ביהודי רוסיה - "הסופות בנגב", הדאר, 60, כ"ג, תשמ"א, עמ' 362-363. משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, א, א, ירושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ן 1989-תשס"ט 2009.
  5. ^ ראו למשל: יוסף ארן, התגבשותו של דור : בתש"ח החלה תקופה חדשה בספרות העברית, מעריב, (18.4.1980), עמ' 31; (25.4.1980), עמ' 33.
PKI

תשתית מפתחות ציבוריים (או בקיצור PKI; מאנגלית: Public-key infrastructure) היא תשתית של חומרה, תוכנה, אנשים, מדיניות ותהליכים הנדרשים כדי להנפיק, לנהל, להעביר, להשתמש, לאחסן ולגנוז תעודות דיגיטליות.

בקריפטוגרפיה, PKI הוא הסכם המקשר מפתחות ציבוריים עם הגופים (למשל אדם או ארגון) שאליהם הם שייכים, באמצעות רשויות אמון (בקיצור CA, מאנגלית: Certificate Authority), אשר בסמכותן להנפיק תעודות דיגיטליות. הקשר מיוסד בתהליך של רישום וניפוק. הניפוק מתרחש אצל רשות האמון (באמצעות תוכנת מחשב או פיקוח אנושי), בהתבסס על רמה מסוימת של אמון בין הצדדים (למשל על ידי הצגת מסמכים משפטיים המאשרים זהות של חברה). הגוף האחראי על בדיקת האמון בין הצדדים הוא מרכז רישום (או RA, קיצור של Registration Authority). על ה-RA לוודא שהמפתח הציבורי אכן שייך לאותו גוף יחיד אשר נרשם, באופן שלא יאפשר לאותו גוף להתכחש לכך בעתיד. כדי לדעת אם תעודה כלשהי תקפה פונים לרשות תיקוף (VA, Validation Authority).

לעיתים, המונח PKI משמש לתיאור מימוש של רשות אמון.

דן חברה לתחבורה ציבורית

דן - חברה לתחבורה ציבורית בע"מ היא חברה ישראלית לתחבורה ציבורית המפעילה שירותי אוטובוסים בגוש דן. מאז הקמתה בשנת 1945 ועד לשנת 2002 פעלה כקואופרטיב.

בעבר הייתה החברה מונופול בהפעלת תחבורה ציבורית באזור גוש דן וחלקה במגזר התחבורה הציבורית בישראל עמד על כ־20%. בעקבות החלטת ממשלת ישראל לפתיחת שוק התחבורה הציבורית לתחרות בשלהי המאה ה־20, הועברו חלק מאשכולות הקווים של החברה לחברות אחרות, ונכון ל־2016 עומד חלקה במגזר התחבורה הציבורית בישראל על כ־14%.

הגישה האינטרסובייקטיבית

הגישה האינטרסובייקטיבית היא גישה בפסיכואנליזה, מהמרכזיות העוסקות ב"פסיכולוגיה של שני אנשים", המדגישה את השותפות והקשר בין אדם וזולתו כשני סובייקטים. גישה זו רואה את התפתחות האדם כנובעת מתוך הקשרים בהם הוא נמצא.

היסטוריה

הִיסְטוֹרְיָה היא מחקר אירועי העבר לפי תעודות כתובות. המילה היסטוריה מקורה במילה היוונית הקדומה: Ίστορία, שמשמעה: "תיעוד" או "חקירה". המילה היוונית היסטוריה נעשתה נפוצה כמתארת אירועים והתרחשויות חשובות לאחר שהרודוטוס קרא כך לספרו על מלחמת פרס-יוון. המילה האנגלית "Story", סיפור, התפתחה מן המילה הקדומה.

מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת לוחות חרס ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב ובעיקר התמקדו במלחמות ובכיבושים אותם ביצע השליט של תקופתם. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.

תחום המחקר היסטוריה מתייחס אל חקר תרבויות בעלות מערכות כתב. תרבויות כאלה הופיעו לראשונה באזורים של המזרח התיכון בסוף האלף ה-4 לפנה"ס, ומאוחר יותר בשאר העולם. התקופה שלפני המצאת הכתב נקראת פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע הארכאולוגיה. עם זאת, שינויים וחידושים במתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת המאה ה-20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון האתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו.

בתחילת המאה ה-21 מחקרים היסטוריים רבים החלו להתבסס על אוריינות דיגיטלית וחיפושם של מאגרי מידע אינטרנטיים לצורך מחקרים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים אודות העבר.

היסטוריון

היסטוריון הוא אדם העוסק בחקר ההיסטוריה האנושית ובתיאורה; בהערכת האירועים הקובעים בהיסטוריה; בהצעת תיקוף של פרק זמן מוגדר; בהצבעה על העיקר ועל הטפל במסכת האירועים של האנושות; ובפרשנות וההדרה של תעודות היסטוריות.

הרודוטוס, המכונה "אבי ההיסטוריה", חי במאה ה-5 לפנה"ס ולפי המקובל היה הראשון לכתוב חיבור היסטוריוגרפי: "היסטוריות". מאז העת העתיקה עברו תפיסת מהותה של ההיסטוריה, שיטות המחקר המקובלות בה, סוגות ואופנים של כתיבתה, ובעיקר התמות הגדולות שלה, שינויים רבים ומהותיים.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע תחת "היסטוריון" את חידושו תּוֹלָדָן.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

הסכם שלום

הסכם שלום הוא הסכם בין שתי מדינות עוינות המסיים באופן רשמי מצב של מלחמה בין הצדדים ומשכין ביניהם שלום. הסכם שלום מיועד להוות הסכם קבע, ובכך הוא שונה ממצבים אחרים של הפסקה זמנית בלחימה, כמו שביתת נשק או הפסקת אש.

הצעת חוק דיני ממונות

הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011, המכונה גם הקודקס האזרחי, היא הצעת חוק שיזם משרד המשפטים, במטרה לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטריה אחת, שתהיה הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

מדובר במיזם גדול ומקיף שנטלו בו חלק משפטנים ואנשי אקדמיה בכירים, על בסיס התנדבותי, החל משנת 1968. בשנת 2004 הוצג המיזם כתזכיר חוק וב-2011 הפך להצעת חוק ועבר קריאה ראשונה.

ז'אק לה גוף

ז'אק לה גוף (בצרפתית: Jacques Le Goff;‏ 1 בינואר 1924 - 1 באפריל 2014) היה היסטוריון צרפתי בן הדור השלישי של אסכולת האנאל, חבר האקדמיה הבריטית (נבחר ב-1998) וזוכה פרס דן דוד לשנת 2007.

טיפול דיאלקטי התנהגותי

תרפיה התנהגותית דיאלקטית, או טיפול דיאלקטי התנהגותי (באנגלית: Dialectical behavior therapy, DBT) היא שיטת טיפול פסיכולוגי מבוססת ראיות. השיטה פותחה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי פרופסור מרשה לינהאן (Marsha M. Linehan), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, ונועדה במקור לטיפול בהפרעת אישיות גבולית ובנטייה אובדנית כרונית. השיטה משמשת כיום לטיפול בטווח נרחב של בעיות נפשיות על ספקטרום הוויסות הרגשי, וכן בדפוסי התנהגות לא יעילים ואימפולסיביים כמו פגיעה עצמית, נטייה אובדנית ושימוש בסמים.

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מבוסס מחד על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות השמות דגש על שינוי - שיפור היכולת לויסות רגשי, עבודה על כישורים ומיומנויות בינאישיות, שיפור היכולת להתמודדות עם לחצים ושיפור בוחן מציאות; ומאידך על רעיונות של קבלה עצמית, תיקוף, סובלנות ועמידות למצוקה רגשית וקשיבות (מיינדפולנס), הלקוחה ממקורות בודהיסטיים.

המונח ׳דיאלקטיקה׳ הושאל על ידי לינהן מעולם הידע הפילוסופי, והוא מבטא את רציונל הטיפול, המנסה ליישב יחד את שני הניגודים הללו, בין שינוי וקבלה, ובאופן כללי לקבל את קיומן המקביל של עמדות מנוגדות בכל תחום בחיינו. הטיפול עוסק בניגודים ובמורכבות הן בעולמו של המטופל והן בקשר בין המטפל והמטופל, באתגר הקבלה של הניגודים הללו ובאמצעים להשגת גמישות ואיזון ביניהם.

ימי הביניים

יְמֵי הַבֵּינַייִם (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שתחילתה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה-15, לציון העידן שבין נפילתה של הקיסרות הרומית בשנת 476 (במאה החמישית), עד 1492 (במאה ה-15) - שנת גילוי יבשת אמריקה (או התקופה הנוכחית, לטינית: praesens tempus).

בהיסטוריוגרפיה קיימים מונחים מקבילים למונח ימי הביניים: "הזמנים האפלים" ו"התקופה החשוכה" (גרמנית: Dunkle Zeitalter; אנגלית: The Dark Ages). כוונת המלומדים שהגו את המונחים הייתה להבחין בין התרבות והחשיבה שהיו מקובלות בעת העתיקה, לבין התקופה שבאה אחריה, אותה תיארו כעידן של אפלה ושקיעה.

תיקוף ימי הביניים - כלומר הקביעה מתי התחילו ומתי נסתיימו, והחלוקה לתת-תקופות על פי שנים - עניין שנוי במחלוקת בין היסטוריונים. ישנה אמנם הסכמה על מסגרת הזמן הכללית של התקופה, והוויכוחים הם לגבי הגדרת תאריכים מדויקת יותר.

בשל כך, בהיסטוריוגרפיה קיימים תיקופים שונים של ימי הביניים, בהתאם לזווית ההתייחסות - היסטורית, כלכלית, תרבותית, גאוגרפית, ביולוגית, וכדומה - אך מקובלת חלוקה הממקמת את נקודת הפתיחה של ימי הביניים בשקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית, ואת נקודת הסיום שלהם בעליית הרנסאנס במדינות אירופה השונות, החל במאה החמש-עשרה באיטליה ועד תחילת המאה השבע-עשרה בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר.

כרונולוגיה לתולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל

כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל הוא אלמנך הכולל סקירות היסטוריות ותאריכים של אירועים היסטוריים חשובים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל.

הכרונולוגיה נערכה ונכתבה על ידי ימימה רוזנטל ואליהו שטרן, וראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי והמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת תשל"ט 1979. מחברי הכרונולוגיה השתמשו בעיקר בעיתונות התקופה ובחרו ממנה את האירועים החשובים ביישוב לפי דעתם.

ההקדמה לכרונולוגיה נכתבה על ידי פרופ' ישראל קולת, שהיה מומחה לתולדות היישוב, הציונות ותנועת העבודה, ובה כתב: "הכרונולוגיה עוסקת בתולדות היישוב היהודי; אירועים יהודיים כלליים או אירועים פוליטיים כלליים הובאו בה רק כעובדות-רקע. אפילו תולדות ההסתדרות הציונית נסקרו באופן חלקי בלבד, במידה שהייתה להן נגיעה ישירה לחיי הישוב". מלבד בחירת האירועים החשובים, ושיבוצם ברוב ימות כל שנה, ערכו רוזנטל ושטרן גם תיקוף של תקופת המנדט, שאותו ביטאו בחלוקה לפרקים של הכרונולוגיה.

עם זאת היו המחברים ועמיתיהם מודעים לכך, שמה שנבחר בשלהי שנות ה-70 להיות מצוין כאירוע החשוב, יראה שונה ואחר לאחר תקופה, ומידת החשיבות של האירועים תעלה או תרד, הן על פי האירועים שיתחוללו שלאחר מכן, והן על פי תעודות היסטוריות ועובדות שיתגלו להיסטוריונים ולציבור הרחב, ויציגו את אירועי העבר באור אחר.

הכרונולוגיה כוללת שלושה פרקים:

שנות המעבר - תרע"ח-תר"פ 1917‏-1920

שנות כינון המשטר המנדטורי והבית-הלאומי - תר"פ-תרפ"ט 1920‏-1929

בעיות מדיניות ועימותים פנימיים - תרפ"ט-תרצ"ה 1929‏-1935כמו כן כולל הספר "רשימת כתבי עת וספרים" דהיינו ההיסטוריוגרפיה העיקרית הנוגעת לתקופה, ומפתחות.

לפני זמננו

לפני זמננו (אנגלית: before present, תכופות מקוצר לראשי התבות BP) היא ספירת זמן מקובלת במדעים רבים דוגמת ארכאולוגיה פרהיסטורית, פלאונטולוגיה, גאולוגיה ואסטרונומיה. היא משמשת לתיארוך מאורע עתיק, באמצעות מספר השנים שחלפו מאז התרחשותו ועד זמן הווה.

מבחני אישיות

מבחני אישיות הם מבחנים בפסיכולוגיה קלינית המיועדים להעריך את האישיות ולמדוד אותה.

מטרונית

המֶטרונית היא מערכת אוטובוסים מהירה בה נעשה שימוש באוטובוסים ארוכים, הנעים לאורך רוב דרכם על מסלולים ייעודיים לתחבורה ציבורית. המטרונית משרתת את הקריות, מפרץ חיפה, העיר התחתית, הדר ומערב חיפה.

העבודות למיזם החלו במהלך 2007, ונמשכו עד קיץ 2013, אז החלה תקופת הרצה בת מספר חודשים, ולאחריה, בדצמבר 2013, החלה ההפעלה המלאה.

מלחמת שלושים השנים השנייה

מלחמת שלושים השנים השנייה הוא מונח המתאר תיקוף היסטורי בו משתמשים חלק מההיסטוריונים. מונח זה נועד לתאר את תקופת המלחמות באירופה בין 1914 ל-1945 בכלל, ואת שתי מלחמות העולם בפרט, אשר התחוללו במהלך תקופה זו: מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. על פי טענת ההיסטוריונים הללו, המלחמות בתקופה זו התנהלו בדיוק באותו אופן בו התנהלה מלחמת שלושים השנים הראשונה: כמספר סכסוכים, אשר חלו בסמיכות זה לזה והם מכונים בשם אחד. במהלך תקופה זו ניסו מדינות אירופה למנוע את עלייתה של גרמניה, לנוכח עלייתן של אידאולוגיות חדשות, כגון קומוניזם, פשיזם ונאציזם.

מס

מס הוא תשלום לשלטונות הנגבה בכפייה מתושבים ומאזרחים, לצורך מימון הפעולות של השלטון. במובן הרחב המס במדינה הוא סך המשאבים אותם נוטלת הממשלה מהציבור.

במדינת חוק הטלת מס נעשית באמצעות חוק, וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית (או עירונית) שהוסמכה לכך. קיימים סוגים שונים של מיסים, ובאפשרות המחוקק לקבוע על מי להטיל מס ובאיזה שיעור כדי להגשים את מטרותיו.

יחידים ותאגידים רשאים לנקוט צעדים להקטנת נטל המס, באמצעות תכנון מס. השתמטות ממס (כלומר הקטנת נטל המס בדרכים לא חוקיות) גוררת הליכים אזרחיים ופליליים גם יחד.

רב-קו

רב־קו הוא כרטיס חכם המשמש כאמצעי תשלום במערכת התחבורה הציבורית בישראל. הכרטיס הונהג לראשונה בשנת 2008 ומשמש במקביל לכרטיסי הנייר השונים. כרטיס זה החליף את השימוש בכרטיס נסיעה שהיה נהוג קודם לכן.

שיטת התיקוף

תיקוף (Validation) או שיטת התיקוף או שיטת פייל (Feil) היא שיטה ליצירת תקשורת הדדית עם אנשים חסרי התמצאות בזקנה מתקדמת (מעל גיל 80) ואנשים תשושי נפש. הגישה המיושמת על ידי אנשי מקצועות עזרה (עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, אחיות, מלווים רוחניים, רופאים, מטפלים שונים וכן על ידי מתנדבים שהוכשרו להשתמש בשיטה), במקומות כמו בתי אבות, בתים סיעודיים, דיור מוגן הוספיס ועוד. תכלית שיטת התיקוף היא לאפשר קשר ותיקשורת מילולית ולא מילולית עם אדם שיכולתו להשתמש בשפה נפגעה (בדרך כלל על רקע של דמנציה מסוג אלצהיימר). מערך הכלים שמציעה שיטת התיקוף נועד ליצור קשר עם המטופל מתוך עמדה מכבדת ואמפתית ומתוך דאגה כנה לצרכיו הרגשיים של הזקן. את עקרונות השיטה ניתן ליישם בעבודה פרטנית (עם אדם בודד) או בקבוצה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.